בקשה להגשת ראיות נוספות וראיות הזמה ולחילופין, ככל שתידחה הבקשה להגשת ראיות נוספות, להסבת התובענה מהמרצת פתיחה לתובענה רגילה. 1. רקע המבקשת הגישה את התובענה שבפניי, כהמרצת פתיחה. בהמרצת הפתיחה, עתרה המבקשת להכיר בה כבעלת מניות, דירקטורית ומנכ"לית במשיבה 1 (להלן: "החברה"). להמרצת הפתיחה צורף תצהירה של המבקשת, וראיות שונות. המשיבים הגישו כתב תשובה להמרצת הפתיחה. לכתב התשובה צירפו המשיבים חוות דעת מומחים ומספר תצהירים. בהליכים מקדמיים, המבקשת עתרה לחייב את המשיבים לחשוף מסמכים שונים. באוגוסט 2014 הוכרעה בקשה זו - והתקבלה חלקית. כמו כן, המבקשת עתרה למחיקת סעיפים מכתב התשובה והודיעה על כוונתה להגיש בקשה להוספת ראיות וראיות הזמה. בדיון מקדמי שהתקיים, עתרה המבקשת להעברת התובענה לפסים רגילים, ובהנחיית בית המשפט, הגישה בקשה בכתב בעניין זה. בקשה זו נדחתה בהחלטה מיום 12.5.2014, בה נקבע כי הבקשה תידון כהמרצת פתיחה, אך נקבע גם כי במסגרת זו, יצטמצם הדיון לשאלה אחת בלבד - שאלת מעמדה של המבקשת בתאגיד; עוד נקבע, כי בהתאם להכרעה שתתקבל, יידונו יתר העניינים שבתובענה במסגרת תביעה רגילה (או שיתייתר הדיון בהם). בקשה נוספת שהגישה המבקשת - להורות כי בשלב המרצת הפתיחה לא תזומן לעדות אחת המצהירות מטעם המשיבים, נדחתה. 2. טענות הצדדים טענות המבקשת לטענת המבקשת, טענות המשיבים והראיות שהציגו להוכחתן, אינן אמת; עוד טוענת המבקשת, כי רק לאחר שהוגשה תשובת המשיבים, הסתיימו ההליכים המקדמיים ונקבע מהי השאלה שתידון במסגרת המרצת הפתיחה, בשלה העת להגשת בקשה זו; עוד נטען, כי המשיבים הציגו טענות רבות מאד, המשתרעות על מגוון עניינים, שלא ניתן היה לצפות את היקפם, וכי גם מטעם זה יש לאפשר למבקשת להגיש ראיות נוספות וראיות הזמה. לבסוף טענה המבקשת, כי נחפזה להגיש את המרצת הפתיחה, על מנת לעצור את הפגיעה בזכויותיה כבעלת מניות ותפקידים בחברה, ועשתה זאת בטרם עמדה על היקף הראיות שבידיה; כמו כן טענה המבקשת, כי ניצבה בפני קשיים משמעותיים בהשגת ראיות להוכחת תובענתה, חלקם נעוצים בהתנהלות המשיבים. לחילופין ביקשה המבקשת, כי אם לא תתקבל בקשתה להגשת הראיות הנוספות, תידון השאלה העומדת להכרעה בהמרצת הפתיחה - במסגרת של תובענה רגילה. לטענת המבקשת, לבית המשפט עומדת, בכל שלב של הדיון, הסמכות להורות כי עניין העומד לדיון בהמרצת פתיחה, יידון בדרך של תובענה רגילה, וזאת מכוח תקנה 258 לתקנות בדר הדין האזרחי, התשמ"ד (להלן: "התקנות"). לטענת המבקשת, אי היענות לבקשה להגשת ראיות נוספות, או לחילופין לבקשתה לדון בשאלת מעמדה התאגידי בחברה כבתובענה רגילה, תפגע פגיעה אנושה ביכולת להוכיח את גרסתה ולהפריך את "שקריות" גרסת המשיבים, כהגדרתה. תגובת המשיבים המשיבים התנגדו לבקשה, ונימקו את התנגדותם בטעמים רבים. לטענת המשיבים, הבקשה לוקה בשיהוי כבד. השיהוי בהגשת הבקשה נובע, לטענת המשיבים, מן העובדה שהבקשה הוגשה עשרה חודשים לאחר הגשת כתב התשובה מטעמם; בפרק זמן ארוך זה, עשתה המבקשת כל שלאל ידה על מנת להביא לדחיית הדיון, לרבות הגשת בקשות מקדמיות, בקשות לדחיית דיון והתנגדות לבקשת המשיבים לקיים דיון שתוכנן, כדיון הוכחות; עוד נטען, כי הבקשה הוגשה ימים אחדים לפני שהיה אמור להתקיים דיון ההוכחות, אשר נדחה מטעמים שאינם קשורים לתיק כלל ועיקר. עוד הטעימו המשיבים, כי "הודעה" לפיה תוגש בקשה להוספת ראיות נשמעה מפי המבקשת פעמים רבות בעבר, אך בקשה בנדון הוגשה רק כעת, כפסע לפני דיון ההוכחות הקבוע בתיק. הצהרותיה של המבקשת בעניין בעבר מלמדות, לשיטת המשיבים, כי הראיות שהוספתן מבוקשת היו מצויות בידי המבקשת עוד קודם לכן, ולמצער היה ביכולתה ללקטן עוד טרם הגשת התובענה. לטענת המשיבים, המניע להגשת הבקשה הוא אחד בלבד - הבנתה של המבקשת כי פתחה בהליך בלתי מתאים, תוך הצבת תשתית עובדתית "חסרה, לקויה ורעועה" - מה שמפחית מאד את סיכויי ההצלחה בהמרצת פתיחה. כמו כן טוענים המשיבים, הבקשה הוגשה בניגוד להחלטת בית המשפט: בהחלטה מיום 5.1.2013, הורה בית משפט זה כי בקשות מקדמיות בקשר עם ההליך יוגשו עד 21 ימים לפני הדיון המקדמי, שהיה קבוע ליום 3.3.1014. הבקשה שלפניי, טוענים המשיבים, נופלת בגדר אותן "בקשות מקדמיות", אך הוגשה חודשים רבים לאחר שחלף המועד שקצב בית משפט זה להגשת בקשות מקדמיות. עוד נטען, כי אין יסוד לטענת המבקשת לפיה נדרש זמן רב לליקוט הראיות שהיא מבקשת להגיש כעת, או כי השלמת הכנת התצהירים שהיא מבקשת להגיש כעת לא הייתה אפשרית לפני תום שלב המצאת המסמכים על ידי המשיבים - שכן הראיות והתצהירים שהגשתם מבוקשת, כלל לא נסמכים על מסמכים שגולו על ידי המשיבים; נהפוך הוא - האמור בהם היה ידוע למבקשת עוד לפני הגשת התובענה. לטענת המשיבים, קבלת הבקשה עתידה לפגוע פגיעה קשה בזכויותיהם: קבלתה תוך השארת מועד הדיון הקבוע בתיק על כנו, תוביל לפגיעה קשה בזכויותיהם, כיוון שלא יהיה סיפק בידם לאסוף ולהגיש תגובה הולמת, ולא יהיה להם די זמן על מנת להכין את חקירותיהם של 13 עדים נוספים מטעם המבקשת. קבלתה תוך דחיית המועד הקבוע לדיון ההוכחות בתיק, עתידה, כך לשיטת המשיבים, לפגוע בהם, כיוון שבכך יתארך עד למאד פרק הזמן שבו עליהם להתמודד עם קשיים בניהול יחסי העבודה בחברה (המשיבה 1), ועם קשיים שמערימה עליהם המבקשת, הפוגעים בהתנהלותה התקינה של החברה. המשיבים הוסיפו וטענו כי הבקשה מהווה ניסיון לעריכת "מקצה שיפורים" בתובענה, וגם מטעם זה, קבלתה עתידה לפגוע בהם פגיעה קשה. המשיבים הטעימו, כי נוכח בחירתה של המבקשת לפתוח נגדם בהליך של המרצת פתיחה דווקא, ולא של תובענה רגילה, נכפה עליהם לא רק סד זמנים קצוב, אלא גם ההכרח לכלכל את צעדיהם ולאסוף את מלוא הראיות כבר בשלב הראשוני, לפני הגשת כתב טענות מטעמם. לטענתם, העובדה כי מדובר במחלוקות מורכבות ובסכסוך רחב היקף, הייתה ידועה למבקשת, ואף על פי כן בחרה המבקשת לנקוט נגדם בהליך של המרצת פתיחה. משעשתה כן, וקל וחומר שעה שבית המשפט שלל את בקשתה להעביר את התביעה ל"פסים רגילים", על המבקשת לשאת בתוצאות בחירתה. בהקשר זה הוסיפו המשיבים וטענו, כי התצהירים והראיות שצירופם מתבקש נועדו לבסס עילה שונה מזו שהוגדר כי תידון בהמרצת הפתיחה, ולכן הגשתם, אם תתקבל, תיצור הרחבת חזית. עוד נטען, כי המבקשת כלל לא נימקה את הבקשה להגשת ראיות חדשות בגילויין של עובדות חדשות או בסיבה עניינית אחרת כלשהי, המצדיקה הגשת תצהירים וראיות באיחור כה ניכר וכ"סבב שני" של הגשת ראיות; לפיכך, נטען, הבקשה אינה עומדת בתנאים שנקבעו בדין לבקשה להוספת ראיות, ובראשם בחינת השאלה אם ניתן היה, ב"שקידה סבירה", להשיג את הראיה ולהגישה בשלב המיועד לכך. אשר לסעד החלופי שהתבקש, טענו המשיבים כי אין מקום להעברת הדיון בתובענה לפסים של תביעה רגילה - ראשית, משום שהבחירה בהגשת המרצת פתיחה הייתה של המבקשת, והיענות לבקשתה לשנות החלטה זו לאחר הגשת תשובת המשיבים תיצור לה יתרון דיוני בלתי הוגן; שנית, משום שבקשה כאמור כבר הוגשה ונדחתה, והמבקשת לא ערערה עליה בדרך הקבועה לכך בדין; שלישית, משום שהעברת הדיון לפסים של תביעה רגילה צפויה להאריך אותו ולעכב את ההכרעה בו, מה שעתיד ליצור נזק מתמשך למשיבים ולפעילות העסקית-מסחרית של החברה, שכן כל עוד אין הכרעה בהליך, נדרשים הצדדים לקיים מערכת יחסי עבודה שוטפת "חרף המחלוקות הקשות ומערכת היחסים העכורה ביניהם". לבסוף, המשיבים הוסיפו ועתרו, במסגרת התגובה מטעמם, להורות על סודיות המסמכים שצורפו לבקשה - לטענתם, צורפו מסמכים בהיקף רב ביותר, ובכך נחשף מידע עסקי ומסחרי של החברה, בניגוד מובהק לאינטרסים של החברה, המקפידה, כחברה פרטית, לשמור על הצנעתו של המידע האמור. לפיכך עתרו המשיבים להורות כי הראיות הנוספות יוצאו מתיק בית המשפט, ולמצער יישמרו בסודיות ולא ייעשה בהם כל שימוש על ידי המבקשת מחוץ להליך זה. תשובת המבקשת לטענת המבקשת, מתגובת המשיבים עולה בבירור כי הם חותרים, באמצעות טענות פרוצדורליות, למנוע מבית המשפט מלהיחשף לאמת ו"להותירו בחשיכה". לטענתה, הראיות שהיא מבקשת לצרף כעת כוללות ראיות המתייחסות לאירועים שאירעו לאחר הגשת המרצת הפתיחה, ולכן, מטבע הדברים, לא ניתן היה לצרפם בעת הגשת הבקשה. טענה נוספת שהעלתה המבקשת בתשובתה היא כי המרצת הפתיחה נכתבה על יסוד המחלוקות שהתגלו בין הצדדים לפני הגשתה, ואשר מצאו ביטוי בתכתובות שהוחלפו ביניהם - בעוד שרבות מטענות המשיבים בתשובתם להמרצת הפתיחה לא נזכרו כלל בתכתובות אלו. בין היתר, נטען, הציגו המשיבים מסמכים בחתימתה, אשר כל אינם מוכרים לה, ואשר ביחס אליהם טוענת המבקשת לזיוף; כמו כן, הציגו המשיבים הסכמים וטענו לחלותם, בעוד המבקשת כלל לא הזכירה הסכמים אלו בהמרצת הפתיחה, עקב סברתה כי מדובר במסמכים שאינם בני-תוקף, על יסוד הסכמות בעניין זה בין הצדדים (כך לטענתה). טענות נוספות של המשיבים בתשובה להמרצת הפתיחה היוו הכחשות לעניינים שלמיטב ידיעת המבקשת כלל לא הייתה מחלוקת לגביהם (כמו השכלתה וניסיונה העסקי, הגדרתה כמנכ"לית משותפת ועוד), ולכן לא נשמעו מצדה טענות בעניינים אלו בהמרצת הפתיחה. בתגובה לטענת השיהוי בהגשת הבקשה, טענה המבקשת כי אין מקום להתייחס לפרק הזמן שחלף עד להכרעת בית המשפט בבקשתה להעברת הדיון בתובענה לפסים של תביעה רגילה; עובר למועד זה, טענה המבקשת, לא היה מקום להגיש בקשה לצירוף ראיות נוספות, כיוון שאם הייתה הבקשה מתקבלת, היו סדרי הדין בתובענה משתנים בתכלית. מאז התקבלה ההחלטה בעניין זה חלפו רק 4 חודשים, ובתקופה זו הייתה גם פגרת הקיץ של בתי המשפט, אשר רק לקראת סופה נמסרו לידיה תצהירי גילוי המסמכים של המשיבים. לפיכך, טענה המבקשת, לא נפל שיהוי בהגשת הבקשה. המבקשת טענה כי הפסיקה אליה הפנו המשיבים אינה תואמת את נסיבות המקרה שלפניי, וכי התקנות מקנות לבית המשפט סמכות ושיקול דעת רחב לאפשר לתובע בהמרצת פתיחה להגיש ראיות נוספות לאחר הגשת כתב התשובה. במענה לטענת המשיבים לפיה הראיות שהוספתן התבקשה רבות ואינן מתאימות לבירור במסגרת המרצת פתיחה, טענה המבקשת כי אם יקבע כי אין מדובר במספר מוגזם של עדים וראיות, הרי שאין בעיה בצירוף הראיות הנוספות, ואילו אם יקבע כי מדובר במספר מוגזם של עדים וראיות - הרי שיש מקום להיעתר לקשתה החלופית, להעברת הדיון לפסים של תביעה רגילה. מענה זהה השמיעה המבקשת גם ביחס לטענה לפיה הבקשה החילופית מהווה, למעשה, ערעור על החלטת בית המשפט מיום 12.5.2014, שלא להעביר את הדיון בתובענה לפסים של תביעה רגילה. לטענת המבקשת, במועד מתן ההחלטה האמורה, לא הייתה עדיין לבית המשפט תמונה על מלוא היקפן של ראיות ההזמה שתבקש המבקשת להציג. המבקשת התנגדה לבקשת המשיבים להוצאת הראיות שצירופן התבקש (ואשר צורפו בפועל לבקשה) מתיק בית המשפט או לחילופין כי בית המשפט יורה על שמירתן בסודיות. לשיטתה, מדובר במסמכים המצויים ברשותה, ובהיעדר בקשה לצו מניעה שיאסור עליה לעשות בהם שימוש, אין בית המשפט מוסמך להורות כן. עם זאת, למען טובת החברה, הסכימה המבקשת למתן צו שיורה כי הראיות הנוספות תישמרנה באופן שימנע מצדדי ג' להגיע אליהן באמצעות עיון בתיק בית המשפט. 3. דיון והכרעה התובענה הוגשה בדרך של המרצת פתיחה. עתה, עותרת מגישת המרצת הפתיחה להוספת ראיות נוספות למכביר - תצהיר משלים לזה שהגישה, ולו מצורפים מסמכים רבים, תצהירים של 11 עדים נוספים ותעודת עובד ציבור. המסגרת הדיונית הבחירה, אם להגיש את תובענתה בדרך של המרצת פתיחה, אם לעשות כן בדרך של תובענה רגילה, הייתה בידי המבקשת. ההליך בו בחרה המבקשת לנקוט מחייב דיון קצר ותמציתי: "תובענה על דרך המרצת פתיחה היא פשוטה ותמציתית. דינה להתברר על פי תצהירים ובצורה מקוצרת - ובכך ייחודה. השימוש בהליך כזה הוא נוח ורצוי כאשר השאלות העובדתיות פשוטות והמחלוקת אינה מסובכת" (ראו: מ. קשת הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי (להלן: "קשת"), כרך ב', בעמ' 964). בהחליטה להגיש תובענתה בדרך של המרצת פתיחה, קנתה המבקשת את הזכות לבירור מהיר של תובענתה ואת הזכות להיחשף לגרסת המשיבים במלואה ולקבל את הראיות אשר לשיטתם תומכות בה, כבר בשלב מקדמי של הדיון. לצד זכויות אלו, קמו למבקשת גם חובות, הנגזרות מאופיו וטיבו של הליך המרצת הפתיחה. ביניהן יש למנות את חובתה של המבקשת, כמגישת ההליך, להעמיד את מלוא הראיות שבידיה כבר בשלב הגשת המרצת הפתיחה, ואת ההכרח להסתפק בהליכים מקדמיים מקוצרים ובהליכי ביניים מצומצמים. ניכר, כי המבקשת התחרטה על החלטתה להגיש את תובענתה בדרך של המרצת פתיחה. כך עולה הן מהבקשה שהגישה להעברת הדיון בתובענה לפסים של תביעה רגילה, הן מהבקשה שלפניי. את בחירתה בהליך זה, אשר בדיעבד נראית למבקשת כבחירה שגויה, מנסה המבקשת לתקן - אם לא בדרך של העברת הדיון לפסים של תובענה רגילה (בקשה שנדחתה בהחלטה מיום 12.5.2014 (להלן: "ההחלטה")), אזי, לכל הפחות, בדרך של הוספת ראיות. הדמיון בין טענותיה בבקשה להסבת המרצת הפתיחה לתובענה רגילה לבין טענותיה בבקשה שלפניי הינו רב ביותר ויש ממש בטענת המשיבים כי הבקשה הנוכחית נחזית להיות מעין ערעור-מאוחר על ההחלטה. כאמור בהחלטה, המשיבים לא הרחיבו את חזית גדר המחלוקת בתשובתם להמרצת הפתיחה. מסקנה זו מצמצמת את ההצדקה האפשרית לאי צירופן של מלוא או מרבית הראיות שהיה ביכולתה של המבקשת להשיג, כבר בשלב הגשת תצהירה שתמך בהמרצת הפתיחה. גם טענותיה של המבקשת לפיה אצה לה הדרך להגיש את המרצת הפתיחה על מנת להביא להפסקת הפגיעה בזכויותיה, ובדבר הקשיים שעמדו בפניה בהשגת מלוא הראיות שהגשתן מבוקשת כעת כבר בשלב הגשת המרצת הפתיחה, אינן מביאות למסקנה כי יש להתיר למבקשת להגיש בשלב מאוחר זה, זמן קצר לפני המועד הקבוע (והנדחה) לדיון הוכחות, ראיות כה רבות כפי שהיא מבקשת להגיש כעת. עם זאת, אין זה ראוי כי בחירתה של המבקשת - בתחילת ההליך - להגיש המרצת פתיחה, והחלטת בית משפט זה לדחות את בקשתה לחזור בה מהחלטה זו, יובילו את בית המשפט להתעלם מראיות חיוניות לבירור שאלת מעמדה של המבקשת בחברה רק משום שהראיות כבר אמורות היו להיות מוגשות בשלב מוקדם מיותר של ההליך. כטענת המבקשת, לבית המשפט הדן בהמרצת פתיחה מוקנית סמכות רחבה לקבל בקשות להוספת ראיות. תקנה 257 לתקנות קובעת סמכות זו: "בית המשפט בדונו בהמרצת פתיחה רשאי להורות על הבאת ראיות נוספות בתמיכה להמרצת פתיחה, ככל שיראה צורך בכך, לרבות השמעת עדים, ורשאי הוא להורות בדבר בירור הפלוגתות המתעוררות בה ככל שייראה לו". האם בנסיבות המקרה שלפניי יש הצדקה לקבלת ראיות נוספות? כאמור לעיל, לא מצאתי ממש בטענת המבקשת ביחס לקשיים מיוחדים בהם נתקלה בהשגת הראיות שהגשתן מבוקשת כעת: העובדה, שרבות מן הראיות היו בידיה, אלא שבשל חיפזון בהגשת התובענה לא התוודעה לכך, עומדת למבקשת לרועץ. בשונה מטענות אלו, יש ממש בטענת המבקשת לפיה הטענות המהותיות של המשיבים מצדיקות מענה מצדה, לרבות גיבוי בתצהיר משלים ובראיות תומכות. הגם שנקבע בהחלטה כי טענות המשיבים אינן בגדר הרחבת חזית, העובדה שחלקן מושתתות, למשל, על הסכמים שהמבקשת כלל לא התייחסה אליהם - בין אם כי לא הייתה מודעת לקיומם ובין אם משום ששררה בין הצדדים הבנה כי הסכמים אלה נעשו למראית עין בלבד, ואין להם תוקף ממשי (טענה אותה יידרש בית המשפט לברר לגופה), יוצרת צורך בהשלמת-גרסה מפי המבקשת. גם ראיות שנוצרו לאחר הגשת התובענה, הנוגעות לשאלה שהוגדרה כשאלה היחידה שיש לברר במסגרת המרצת הפתיחה, הן ראיות רלוונטיות שעל בית המשפט לעמוד על טיבן ולהעריכן. כך, למשל, אילו הייתה המבקשת יוצאת בהצהרה מחייבת כלפי גורם שלישי, כי אין היא בעלת מניות, אינה משמשת כדירקטורית ואינה מנכ"לית בחברה, סביר להניח כי המשיבים היו מבקשים לצרף הצהרה זו כראיה, יהיה אשר יהיה השלב בו יימצא ההליך באותה עת, והיה יסוד לקבל בקשתם זו. ברור, כי המשיבים רשאים לטעון באשר להיקפן של ראיות כאמור, למידת נחיצותן ולמידת הרלוונטיות שלהן, כמו גם לאפשרות שעמדה למבקשת להשיגן בשקידה סבירה קודם להגשת המרצת הפתיחה; אם יתברר, כי הראיות היו בנות-השגה עובר להגשת המרצת הפתיחה, או כי הן מעמיסות על הצדדים ובית המשפט מידע שולי וטפל, יהיה מקום להביא זאת בחשבון הן במשקל שייוחס להן, הן בהשתת הוצאות על המבקשת בגין צירופן - אולם, לא יהיה זה נכון למנוע מהמבקשת לצרף ראיות באופן גורף. אמנם, המבקשת אמורה הייתה לשטוח את מלוא גרסתה עוד בשלב הגשת המרצת הפתיחה, ועתה אמורה היא להיחקר חקירה נגדית על תצהירה - הא ותו לא. אולם, צירוף תצהיר משלים מטעם המבקשת, במועד אשר מאפשר למשיבים להיערך לחקירתה הנגדית על גרסתה השלמה, אינו חוטא לבירור ההליך בדרך של המרצת פתיחה, ואינו עתיד להסב עוול למשיבים, כפי שיפורט להלן. עם זאת, די במתן אפשרות למבקשת עצמה למסור מענה שלם מפיה, אולם אין כל מקום להיענות לבקשה לצירוף תצהיריהם של עדים נוספים. חקירתם של 11 עדים נוספים שתצהיריהם צורפו לבקשה, תסרבל את הדיון באופן מהותי ותאריך אותו שלא לצורך, תחייב דחיית מועד ההוכחות ומתן אפשרות למשיבים - לא רק לחקור את המצהירים בחקירה נגדית אלא גם להגיש תצהירים נוספים מטעמם. זאת אין לאפשר, בפרט נוכח ההחלטה, בה נקבע כי בשלב זה תידון (בהמרצת פתיחה) אך ורק שאלת מעמדה של המבקשת בחברה. לשם כך, אין צורך בעדותם של 11 עדים חיצוניים, נוסף למבקשת ולמשיבים 3-2, ולעדים שביקשו המשיבים 3-2 לזמן. שיהוי יש ממש בטענת המבקשת לפיה לא היה מקום להגשת בקשה להוספת ראיות, בטרם הוכרעה בקשתה להעברת הדיון לפסים של תובענה רגילה. אולם, מהודעותיה השונות לאורך ההליך כי בכוונתה להגיש בקשה להוספת ראיות, ניתן ללמוד כי איסוף הראיות על ידיה החל זמן קצר לאחר הגשת המרצת הפתיחה או לכל המאוחר לאחר הגשת תשובת המשיבים להמרצת הפתיחה. בנסיבות אלה, לא היה מקום להשתהות ארבעה חודשים נוספים לאחר שהתקבלה ההחלטה; טענתה של המבקשת לפיה ההשתהות נעוצה בהמתנתה לקבלת תצהירי גילוי מסמכים ומסמכים ספציפיים מאת המשיבים, אינה יכולה לעמוד, שכן הראיות שביקשה לצרף עתה, ברובן, אינן כאלו שהגיעו לידיה בגילוי המסמכים. לפיכך, הבקשה אכן הוגשה בשיהוי, גם אם לא בשיהוי חמור כפי שניסו המשיבים לטעון. התרופה לשיהוי זה אינה בדחיית הבקשה, אלא בפסיקת הוצאות, אשר תשקף את סד הזמנים הקצר במסגרתו נדרשים המשיבים להיערך לדיון ההוכחות. פגיעה אפשרית במשיבים וצירוף הראיות לבקשה הבקשה הוגשה ביום 14.9.2014, חודשיים לפני המועד הקבוע לדיון ההוכחות בתיק (13.11.2014). בניגוד לדין צירפה המבקשת לבקשה את מלוא הראיות שביקשה להגיש. המבקשת ניסתה לטעון כי מדובר בהתנהלות רווחת המקובלת כיום על בתי המשפט. ההלכה בעניין זה ברורה וחד משמעית, לא היה מקום לצירוף התצהירים והראיות לפני קבלת ההיתר לעשות כן (יודגש, כי צירוף התצהירים לא השפיע על קבלת ההחלטה בבקשה). די היה בתיאור כללי של תוכן התצהירים, ובתיאור כזה בלבד הייתה אמורה המבקשת להסתפק. עם זאת קבלת הבקשה באופן חלקי, כך שתותר הגשת תצהירה המשלים של המבקשת בלבד אולם תדחה הבקשה לצירוף תצהיריהם של העדים הנוספים - תמנע פגיעה של ממש בזכויותיהם הדיוניות של המשיבים, ותאפשר לצדדים להציג בדיון ההוכחות גרסאות שלמות ביחס לשאלה המצומצמת העומדת להכרעה במסגרת המרצת הפתיחה. בקשת המשיבים להורות על סודיות הראיות שצירופן התבקש המשיבים עתרו, כאמור, כי בית המשפט יורה על הוצאת הראיות הנוספות מתיק בית המשפט ולכל הפחות כי יתן צו לשמירת סודיות הראיות שצירופן התבקש ועשיית שימוש בהן במסגרת הליך זה בלבד. אין מקום להענות לדרישה מרחיקת לכת כאמור. כפי שטוענים המשיבים עצמם רבים מהמסמכים שצורפו לבקשה היו בידי המבקשת מקדמת דנא ולא הגיעו לידיה כתוצאה ממסירת מסמכים על ידיהם. בנסיבות אלה, אין מקום לאסור על עשיית שימוש במסמכים, בפרט כאשר מדובר בבקשת-אגב, כחלק מתשובה לבקשת המבקשת, ולא במסגרת הליך נפרד ביוזמת המשיבים. עם זאת, נוכח טענת המשיבים כי בראיות שצורפו לבקשה נכלל מידע עסקי מסחרי רגיש ולאור הסכמתה של המבקשת כי בית המשפט יורה, מראש, כי לא יתאפשר עיון גורמים חיצוניים בתיק בית המשפט, יש לקבוע כי תצהירה המשלים של המבקשת, לרבות המסמכים הנלווים אליו, יהיו לעיון הצדדים בלבד וכי התצהירים הנוספים שהוגשו ואשר הבקשה לצירופם נדחית בהחלטה זו יוצאו מתיק בית המשפט. המבקשת תישא בהוצאות המשיבים ובשכר טרחת עו"ד בסך 5,000 ₪, שיישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד מועד התשלום בפועל. הוספת ראיותהגשת ראיותראיות הזמה / עדות הזמהראיות