1. המשיב 1 (להלן: "המשיב"), כבן 17.5, מרצה עונש מאסר שני למשך 20 חודשים בגין הרשעתו בעבירות של פציעה בנסיבות מחמירות, תקיפה והחזקת סכין נושא ת"פ 36956-09-12 (בימ"ש לנוער ברמלה), וביום 30.9.13 החליטה המשיבה 2 (להלן: "הוועדה") לשחרר אותו על תנאי בתנאי תוכנית רש"א וביניהם העברה "מדלת לדלת" למרכז "אבן דרך" והתחייבות לקיים את תוכנית השיקום שהוכנה לגביו על ידי רש"א ביום 12.9.13. החלטה זו היא נושא העתירה שבפנינו. 2. העותר טוען בכתב העתירה ובטיעוני באת כוחו בפנינו כי שגתה הוועדה כאשר שיחררה את המשיב על תנאי לאור המסוכנות הנובעת ממנו כפי שעולה מעבירות האלימות נושא מאסרו, אשר בוצעו כאשר מאסר על תנאי תלוי ועומד נגדו, ומעברו הפלילי ומאסריו הקודמים, כאשר ממאסר קודם הוא שוחרר שחרור מלא וחזר אל בין כותלי בית הסוהר. כמו כן טוען העותר כי הוועדה התעלמה מהתנהגותו השלילית של המשיב במהלך מאסרו שבאה לביטוי בעבירות משמעת שביצע, בגינן נידון בדין משמעתי ושהה בתנאי הפרדה, ובמידעים החסויים שהוצגו בפני הוועדה ובפנינו. העותר טוען כי מחוות דעת גורמי הטיפול במשיב במהלך מאסרו עולה כי הוא לא עבר כל תהליך טיפולי במהלך המאסר שכן הוא שהה באגף הסגור ובאגף ההפרדות במרבית תקופת המאסר בגין עבירות המשמעת שביצע. העותר לא מתעלם מהמוטיבציה של המשיב לשינוי ומהחרטה שהביע על מעשיו, אך מדו"ח גורמי הטיפול עולה כי הוא עדיין מתקשה לקחת אחריות מלאה עליהם. העותר מצביע על כך שהמשיב שולב במוסדות במהלך שנת 2010 אך הוא הסתבך שם באירועי אלימות והחל ממרץ 2011 הוא סירב לחזור למסגרת סגורה. מדו"ח גורמי הטיפול עולה גם שהמשיב סובל מבעיית אלכוהול וניסיון לשלב אותו במוסד מלכישוע נכשל לאחר שהמשיב סירב להשתלב שם בטענה שנמצאים שם נרקומנים. 3. ב"כ המשיב תומכת בהחלטת הוועדה נושא העתירה ומצביעה על עמדת גורמי הטיפול כפי שהיתה בפני הוועדה ועל עמדת רש"א לפיה המשיב נבדק ונמצא מתאים לתוכנית שיקום, הוא דיבר על הסיבות להידרדרות בהתנהגותו, ובחודשים האחרונים למאסרו הוא שומר על תפקוד תקין. לטענת ב"כ המשיב, יש בתנאי השחרור של המשיב של העברה למוסד "אבן דרך" כדי להוכיח את סיכויי השיקום ולאיין את מסוכנותו. 4. עיון בהחלטת הוועדה נושא העתירה מעלה כי היא אכן לא התעלמה מכל הנימוקים שהועלו על ידי העותר בכתב העתירה ובטיעוני בא כוחו בפנינו. 5. הוועדה היתה ערה לבעיות המשמעת שהיו למשיב במהלך מאסרו אך קבעה שבחודשיים האחרונים חל שינוי חיובי בתפקודו בעקבות החלטתו להיכנס לתוכנית שיקום. לטעמי, אין די בהתנהגותו החיובית של המשיב במהלך חודשיים אחרונים למאסרו, שכן התנהגות אסיר לצורך החלטה על שחרורו על תנאי נבחנת לאורך תקופת המאסר הכוללת ומעבירות המשמעת שביצע המשיב במהלך מאסרו, כמו גם מהתנהגותו נושא המידעים החסויים שהוצגו בפנינו, לרבות מידע מהזמן האחרון יחסית (ראה ידיעה 526) עולה שמדובר בהתנהגות שלילית אשר גרמה למשיב להיות נתון באגף סגור ובתנאי הפרדה, דבר שמנע ממנו, בין שאר הנימוקים, להשתלב בתהליך טיפולי במהלך מאסרו. 6. הוועדה אמנם לא התעלמה כי למשיב יש בעיה של שימוש באלכוהול אשר לא נפתרה עד כה, שכן נסיונות שנעשו לטפל במשיב במסגרת מוסדות של חסות הנוער בשנת 2010 - 2011 נכשלו בעתיו של המשיב והוא לא עמד בתנאי טיפול גמילה בקהילת "מלכישוע" אליה נשלח בשנת 2012. 7. גם תנאי התוכנית הטיפולית של רש"א, שעל פיה שוחרר המשיב על תנאי, אינם כוללים טיפול גמילה מאלכוהול, שבעיית השימוש בו שימשה בסיס לעבירות האלימות שביצע המשיב גם לדעת הוועדה, משכך לא ניתן לאיין את מסוכנותו גם על ידי העברתו מ"דלת לדלת" ממקום מאסרו למוסד "אבן דרך". 8. אינני מתעלם מגילו הצעיר של המשיב שכל עתידו לפניו, אך נראה לי שהמוטיבציה שהוא מבטא רק עתה לערוך שינוי בחייו איננה כנה והדבר מוכח בעמדתו השלילית לגבי כל הניסיונות הטיפוליים שנעשו בו בעבר. 9. לאור כל האמור לעיל, אני סבור כי החלטת הוועדה נושא העתירה חורגת ממתחם הסבירות ואיננה מתחשבת במידה הראויה בנתוניו השליליים של המשיב אשר חרף הנתונים החיוביים אשר הובאו בדו"ח גורמי הטיפול ובעמדת רש"א אינם מצדיקים את שחרורו המוקדם. 10. אני מציע לחבריי הנכבדים שבמותב לקבל את העתירה ולבטל את החלטת הוועדה מיום 30.9.13 לשחרר את המשיב על תנאי. אברהם טל, סג"נאב"ד השופטים אהרון מקובר וזהבה בוסתן 1. קראנו את חוות דעתו המנומקת והמפורטת של כב' השופט אברהם טל, אב"ד - סג"נ, ואנו סבורים כי הוועדה התייחסה לכל השיקולים הרלוונטיים, ואולם, לא נתנה את מלוא תשומת הלב לטיפול הגמילה מאלכוהול לה זקוק המשיב ושילובו בתוכנית הטיפולית. 2. הוועדה קבעה כי "בתוכנית השיקום של רש"א לא נכלל שום פירוט באשר לטיפול הגמילה מאלכוהול והדבר מתמיה ומצער, שהרי ללא טיפול בבעיה בסיסית זו אנו חוששים שקיימת סכנה שעם חזרתו לקהילה יחזור האסיר למצבו הקודם". 3. על אף קביעה זו, שלה אנו מסכימים, הורתה הוועדה על שחרורו של המשיב מבלי שקיבלה תחילה את התייחסות רש"א לפתרון בעיית השימוש באלכוהול במסגרת התוכנית הטיפולית המוצעת על ידה (ראה סעיף 8 לתנאים). 4. בנסיבות אלה, אנו סבורים כי מן הראוי לקבל תחילה את התייחסות רש"א להליך טיפולי של גמילה מאלכוהול במסגרת התוכנית הטיפולית בטרם תחליט הוועדה אם לשחרר את המשיב על תנאי. 5. לצורך כך, יש לדעתנו להחזיר את הדיון לוועדה על מנת שתקבל תחילה את התייחסות רש"א לפתרון בעיית השימוש באלכוהול ולאחריה תשוב הוועדה ותשקול את שחרורו של המשיב. אהרון מקובר, שופט זהבה בוסתן, שופטת ההכרעה: לאור האמור לעיל, בדעת רוב, אנו מבטלים את החלטת הוועדה מיום 30.9.13 לשחרר את המשיב על תנאי, ומחזירים את הדיון לוועדה על מנת שתקבל התייחסות רש"א לפתרון בעיית השימוש באלכוהול ממנה סובל המשיב, ושילובו בתוכנית הטיפולית המוצעת על ידה. הוועדה מתבקשת לקבוע מועד מוקדם ככל האפשר להמשך הדיון בבקשת המשיב לשחרור על תנאי. מאסר