ועדת השחרורים התכנסה ודנה בבקשת ההפקעה שהוגשה מטעם הפרקליטות. הועדה החליטה,בו ביום, להורות על ביטול שחרורו של העותר למלוא תקופת התנאי. הועדה קבעה בהחלטתה, כי התנאי העיקרי והמרכזי ביותר בשחרורו המוקדם של העותר היה העברתו של העותר להוסטל במישרין מבית הכלא ולא לכל מקום אחר, "כאלטרנטיבה לכלא שבלעדיה לא היה האסיר משתחרר כלל". הובהר לעותר, כי כלל ראשון במעלה הוא ציות לכל הוראות ההוסטל, כאשר כל הפרה תביא ותגרור בקשת הפקעה. הועדה קבעה, כי שתים היו האלטרנטיבות שעמדו בפני העותר: המשך שהייה בכלא, או מעבר להוסטל, ללא כל אלטרנטיבה נוספת. הועדה התייחסה בהחלטתה לתהליך הטיפול אותו עבר העותר בהוסטל, ולכך שביום 7.5.13 נתקבל דיווח כי השתתפותו של העותר בטיפול הינה פסיבית ורמת מסוכנותו גבוהה, ועל כן הופסקו חופשותיו. עם זאת, החליטה ועדת השחרורים באותה ישיבה להזהיר את העותר, תוך מתן הזדמנות נוספת להמשך התוכנית הטיפולית. בדיון נוסף שהתקיים בפני הועדה ביום 19.6.13 הוגש דוח מטעם ההוסטל, בו פורטו שישה אירועים המצביעים על התנהגות אלימה שלו כלפי בני ביתו. הדברים הובאו לידיעת גורמי הטיפול בהוסטל מפי העותר עצמו והצביעו על אלימות קשה מאוד כלפי בנותיו. באותו דיון הבהיר יו"ר הועדה לעותר את חשיבות הטיפול, את הצורך בהתמדתו בו, ואם לא ישתף פעולה עם מטפליו, לא תהא ברירה אלא להחזירו לכלא לתקופת התנאי. יש לציין, כי העותר לא הכחיש בפני הועדה את אותם שישה אירועים אלימים, והודה באימרותיו בפני גורמי הטיפול בהתרחשותם, תוך שהוא מבקש הזדמנות נוספת. ועדת השחרורים שכונסה באותו יום התרשמה מדבריו של האסיר באשר לכוונתו לעבור תהליך של שינוי. נוכח המלצות רש"א וגורמי הטיפול, החליטה הועדה להשאירו בהוסטל ולאפשר לו המשך קבלת טיפול אינטנסיבי שיסייע לו להשתקם, תוך הפחתת רמת מסוכנותו. נראה, כי אכן נתגלו אצל העותר ניצנים של שינוי ראשוני במוטיבציה בנכונותו להשתלב בטיפול, אך על פי דוח רש"א מיום 9.6.13, נמצא כי ההתקדמות קלה ביותר ורמת מסוכנותו גבוהה עדיין. ועדת השחרורים נענתה בהתאם להמלצות גורמי הטיפול הנ"ל ואיפשרה לעותר להמשיך בטיפול בין תחומי ההוסטל. ועדת השחרורים ממשיכה ומפרטת בהחלטתה, כי ביום 21.7.13 הודיע ההוסטל למשטרה שהעותר הועזב את ההוסטל טרם סיום תקופת התנאי. כאמור, רש"א דיווחה על כך לועדת השחרורים, תוך המלצה לבטל את שחרורו ברישיון, נוכח הדוח הקשה אשר הוגש על ידי הגב' הילה לוי מההוסטל. לפי דוח זה, העותר משתף פעולה באופן פסיבי בלבד בקבוצות הטיפול, תוך שהוא נרדם במהלך הטיפולים, מגלה עיוותי חשיבה בנוגע לרצח שביצע, מביע התנגדות לטיפול, ואינו חושף את חלקיו האלימים. המטופלים האחרים בהוסטל מתקשים להתקרב אליו וחווים אותו כאדם חשדן ומאיים. על פי הדוח, היפר העותר, הפרות חמורות, את כללי ההוסטל, תוך שהוא התנהג באלימות מילולית כנגד הצוות הטיפולי, התנגד להליך הטיפולי לאורך כל הדרך, ונהג לבטא קשיים הנסובים סביב מצבו הכלכלי על מנת להצדיק את אי השתתפותו בטיפול. עוד הודגש, כי בת זוגו של העותר שהחלה בהשתתפות קבוצת נשים ובטיפול זוגי, שיתפה פעולה עימו ונפגשה עימו בסתר, טרם המפגשים הזוגיים בהוסטל. כאמור, עמדתם של גורמי הטיפול הייתה, כי רמת המסוכנות של העותר גבוהה מאוד. בהתאם המליצה רש"א על ביטול שחרורו. על שום כל אלה, קבעה הועדה כי העותר "הפר את התנאים המרכזיים והבלעדיים של שחרורו בצורה בוטה ולא ניצל לטובה את ההזדמנויות הרבות שניתנו לו, לשתף פעולה עם מטפליו, לשנות התנהגותו ורק אז להימנע מלחזור לכלא ולהשתקם במסגרת אלטרנטיבית של ההוסטל". כל המאמצים לשקמו, בין על פי שורת הדין ובין לפנים משורת הדין עלו בתוהו. הועדה אף התייחסה לטענותיו המרובות של העותר ובאת כוחו כנגד ההוסטל ועובדיו. טענות אלה לא הועלו קודם לכן, כל עוד קיבל העותר הזדמנויות נוספות. כל טענותיו של העותר נמצאו, על פי החומר שעמד בפני הועדה, כטענות שאינן ראויות ואינן עולות בקנה אחד עם הנתונים שעמדו בפני הועדה. הועדה קיבלה את עמדת גורמי הטיפול כי מסוכנותו של העותר גבוהה במצבו הנוכחי. על כן, הוחלט, כאמור, על הפקעת שחרורו. ב. העתירה: עתירתו של העותר משתרעת על פני עמודים רבים. לשיטתו, לוקה החלטת הועדה בחוסר סבירות המחייבת את ביטול ההחלטה ומתן הוראה על המשך שחרורו. זאת, בכפוף לתנאי תכנית טיפול בלשכת הרווחה שהציע, או לחילופין, לאפשר לו להציג תוכנית חלופית, ולחילופי חילופין להורות על הפקעה חלקית בלבד של תנאי תקופת התנאי. ב"כ העותר מצביעה על הדוחות הסוציאליים החיוביים שנערכו בעניינו של העותר בעת היותו בין כותלי הכלא קודם לשחרורו. לשיטתה, ההתרשמות הייתה כי הוא עבר תהליך טיפולי משמעותי, עבר שינוי יסודי, רכש כלים להתנהלות והינו מודע למניעים אשר גרמו לו להתנהג באלימות בזמנו. תקופת מאסרו התאפיינה בשיתוף פעולה, השתתפות בתהליכי טיפול וחינוך מרובים, חופשות מרובות אליהן הוא יצא, הכל בשיתוף פעולה עם ועדת אלמ"ב, אשר הסיקה כי אכן מסוכנותו לטווח הארוך הינה נמוכה. לסנגורית טענות קשות כנגד התנהלות גורמי ההוסטל, אשר לא נתנו לעותר "צ'אנס" וכבר בדיווח הראשון התייחסו אליו בשלילה. חרף העובדה שהוא עבר טיפול ארוך ומסיבי בין כותלי הכלא וערך שינוי בדפוסי חשיבתו, הוא מודע למניעים שגרמו לו להתנהג באלימות והינו מודע לאלטרנטיבות אחרות להתנהגותו, לא מצאו גורמי הטיפול בהוסטל להעניק לו טיפול משלים מהנקודה שבה הופסק הטיפול בכלא. במקום זאת, הם דרשו ממנו להתחיל בטיפול מנקודת הפתיחה. לטענתו, בכך נעוצה המחלוקת בינו לבין גורמי הטיפול בהוסטל. חרף טענתו זו, הוא טוען כי שיתף פעולה בטיפולים שנערכו לו בהוסטל. לשיטתו, נוכח עמדתו באשר לנקודת ההתחלה בהמשך הטיפול, קבעו גורמי הטיפול בהוסטל כי אינו משתף פעולה עימם. עמדה זו גרמה לו לחוש "אובד עצות" ולהידחק לקרן זווית, והביאה, בסופו של דבר, לחיכוכים בינו לבין גורמי ההוסטל. ביחס להתנהלותו בהוסטל קובל העותר על כך, כי גורמי הטיפול מנעו ממנו לצאת לחופשות ואף לקיים שיחות טלפוניות עם בני משפחתו שלא בפיקוח גורמי הטיפול. לדבריו, גורמי הטיפול התייחסו אליו "כאל אסיר השפוט בגין מעשי אלימות במשפחה עכשוויים, וככזה הנשקפת ממנו סכנה עכשווית לבני משפחתו...". לדבריו, התנגדותו להודות בחלקים אלימים עכשוויים וסירובו לשתף פעולה ברובד זה של הטיפול, הביאו את גורמי ההוסטל להחלטה לסלקו לאלתר. ועדת השחרורים, התעלמה מהכחשתו את ביצוע ההפרות הנטענות כלפיו לעניין זה ומן הראיות שהוא הביא לעניין. העותר ממשיך ומפרט בין טיעוניו את המסכת העובדתית, הנתפסת על ידו כנכונה, אשר ועדת השחרורים התעלמה ממנה. אף בפן הטיפולי, התעלמה הועדה מחוות דעת המקצועיות שהוגשו בעניינו קודם לשחרורו, ושיש בהן כדי ללמד על נכונות טיעוניו כנגד האמור במכתב, המהווה את חוות דעת גורמי הטיפול בהוסטל. על שום כל אלה טוען, כי ועדת השחרורים שגתה בהחלטתה. עוד הוא טוען, כי ועדת השחרורים שגתה בנקודות הבאות: א. בכך שלא בדקה אלטרנטיביות מידתיות אחרות והכנת תוכנית טיפול שתעשה באמצעות שירותי הרווחה בעיר מגוריו, כמפורט במסמכים שהציג. ב. קביעת הועדה, לפיה האלטרנטיבות לגביו הן או מאסר או שהייה בהוסטל "מפתחות", הינה בלתי מידתית, משלא בחנה אופציות נוספות. ועדת השחרורים לא בחנה עצמאית מצידה את כל הנתונים שעמדו בפניה, ושימשה כחותמת גומי לעמדת ב"כ היועץ המשפטי לממשלה, רש"א וועדת אלמ"ב. לטעמו היה על הועדה לעשות הערכה מחודשת של הדברים ולבחון את כל האלטרנטיבות העומדות בפניה. על ועדת השחרורים היה גם לבחון את שיקוליה של קודמתה, אשר החליטה לשחררו, בטרם הורתה על הפקעת השחרור. חובה זו מקורה בהוראת סעיף 21(ג) לחוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א-2001 (להלן: "החוק"). כאמור הועדה אף לא בחנה אפשרות להפקעה חלקית. על שום כל אלה סבור ב"כ העותר, כי מן הראוי להיעתר לעתירה כפי האמור לעיל. עמדת היועמ"ש: ב"כ היועמ"ש תומכת בעמדת הועדה. בתגובתה היא מתייחסת לכך שאף העותר עצמו מודה כי חילוקי הדעות בינו לבין גורמי הטיפול בהוסטל באשר לדרך הטיפול בו הם שהביאו, בסופו של יום, לחוסר שיתוף הפעולה שלו ולעמדתם של גורמי הטיפול בהוסטל. הדבר הובהר לעותר, אשר הותרה פעמיים על-ידי ועדת השחרורים כי עליו למלא אחר תנאי השחרור. העותר עצמו הודה בפני ועדת השחרורים שהורתה על שחרורו, כי דרך הטיפול בהוסטל מוכרת לו ומקובלת עליו. ההמלצה לשחרורו הייתה להוסטל ספציפי זה אשר נבחן על ידו והיה מוכר לו. עובדה היא, כי כל עוד ניתנו לו הזדמנויות לתקן את דרכיו והתנהלותו בתוככי ההוסטל, הוא לא העלה כל טענות באשר לגורמי הטיפול. דוח גורמי הטיפול בהוסטל מעיד על התנהלותו השלילית הן בתוך ההוסטל וביחסו לטיפול ולגורמי הטיפול והן מחוצה לו, בהתייחסותו לבני משפחתו. כל אלה מלמדים על כך כי רמת מסוכנותו עלתה והיא גבוהה מתמיד. על שום כל אלה ונוכח הכללים, לפיהם פועל בית המשפט בעניינים מנהליים - כגורם מפקח על סבירות החלטות הועדה ולא כערכאת ערעור, אין כל מקום להיעתר לעתירה. ד. דיון: לצערנו, אין בידינו להיעתר לעתירה. כבר מעיון בכתב העתירה, נמצאנו למדים כי העותר אינו מוכן לקבל על עצמו את עול הטיפול בהוסטל. העותר פיתח לעצמו ציפיות מסויימות באשר לטיב הטיפול שיקבל. לטעמו, הוא אמור לקבל טיפול מתקדם, אשר יהווה משום טיפול משלים מהנקודה שבה הופסק בכלא ואינו מוכן לכך, כי גורמי הטיפול בהוסטל יכתיבו לו כי עליו לחזור לנקודת ההתחלה של התהליך הטיפולי. העותר מודה, כי מחלוקת זו בינו לבין גורמי הטיפול הינה סלע המחלוקת העיקרי בינו לבין גורמים אלה (ראה סעיפים 6 עד 8 לפרק "התנהלות גורמי הטיפול בהוסטל מפתחות"). סבורים אנו, כי די בטיעון זה כדי להבהיר את גישתו הנוקשה והבלתי מתפשרת של העותר. העותר נטל על עצמו, עת שעמד בפני ועדת השחרורים, התחייבות לשיתוף פעולה עם גורמי הטיפול בהוסטל ומילוי הוראותיהם. התחייבות זו מהווה את בסיסה של החלטת ועדת השחרורים לשחררו שחרור מוקדם, על תנאי שיקיים את כל תנאי השחרור. סבורים אנו, כי אסיר אינו רשאי להכתיב לגורמי הטיפול את דרך הטיפול הנכונה אשר תינתן לו, שעה שהוא הסכים מראש לקבל על עצמו את כל הכללים החלים במסגרת אליה נשלח. (באשר להפקעת שחרור על תנאי עקב הפרת תנאי השחרור ראה: רע"ב 4972/13 פינקו נ. שירות בתי הסוהר [4.11.13]) אולם בכך לא די. העותר, הטוען כנגד התייחסות ועדת השחרורים אליו כאל אדם אלים אלימות עכשווית, מתעלם מכך שהוא עצמו הודה בפני גורמי הטיפול בהוסטל, בהודאה אשר הובאה בפני ועדת השחרורים לדיון מיום 19.6.13, כי אכן נקט באלימות כלפי בני משפחתו. העותר הודה בפני אותה ועדה, כי אכן שח בפני גורמי הטיפול אודות התנהלותו הלא תקינה ורצונו העז לתקן את דרכיו. על כן, לא נוכל לקבל את טיעוניו של העותר, המפורטים בפסקה 19 לעתירה, ואשר הושמעו בפנינו גם בעת הדיון, כאילו "התנגדותו להודות בחלקים אלימים עכשוויים באישיותו בסירובו לשתף פעולה ברובד זה של הטיפול הביאו את גורמי הטיפול בהוסטל, ביום 21.7.13, להחלטה לסלקו מן ההוסטל". כאמור, חלקים אלימים אלה אותרו על ידי גורמי הטיפול ומובן, כי מן הראוי היה והכרחי שיטופלו. התנגדותו, כמו גם ניסיונותיו להכתיב דרכי טיפול באופן כללי, היוותה חלק משיקולי גורמי הטיפול בהוסטל להפסיק את הטיפול בו. נראה בעליל, הן ממכתבה של הגב' לוי, והן מעמדתו של העותר העולה מכתב העתירה ומהטיעונים שהושמעו בשמו בפנינו, כי העותר הגיע למבוי סתום בתהליך הטיפולי שניתן לו במסגרת ההוסטל, וזאת נוכח עמדתו הנוקשה לא לקבל את גישתם הטיפולית של גורמי הטיפול ולהכתיב להם דרך טיפול הנראית לו כנכונה. לא מצאנו בעתירה כל אסמכתא מקצועית לכך שגורמי הטיפול נהגו שלא במקצועיות ושלא כפי הנדרש מן הפן הטיפולי. משמצאו גורמי הטיפול, כי אינם מסוגלים להמשיך ולהחזיק את העותר בהוסטל, מחמת שאינו משתף פעולה עימם, הרי כל התוכנית הטיפולית שנערכה עבורו קרסה. כאמור, ועדת השחרורים עמדה בעת שחרורו על כך שהעותר יקבל טיפול אינטנסיבי במסגרת הוסטל נעול. תנאי זה שוב אינו מתקיים. במצב הנוכחי, נמצאנו למדים, כי העותר שוב אינו מקבל טיפול שהיווה תנאי לשחרורו. גורמי הטיפול קבעו, כי מסוכנותו גבוהה. על כן, אך סבירה החלטתה של ועדת השחרורים, כי בנסיבות אלה אין מנוס אלא להפקיע את שחרורו. נציין, כי החלטתה של הועדה הינה ארוכה ומפורטת. ועדת השחרורים התייחסה לכל הנקודות הרלוונטיות שהובאו על ידי בעלי הדין. על כן, עומדת החלטתה של הועדה במבחני הסבירות והמידתיות. לא הובאה בפני הועדה כל תוכנית טיפולית, אשר הועדה תוכל לברך עליה כאלטרנטיבה להפקעת שחרורו של העותר. התוכניות אשר הוצגו על ידי העותר הינן תוכניות המהוות משום חומר גולמי, אשר אין בו כדי להבטיח את שלום הציבור מפני מסוכנותו. טענות ב"כ העותר אשר להפקעה חלקית, אינן מעשיות בשלב זה. שכן, בתום תקופת ההפקעה החלקית יהא צורך בתוכנית כלשהי, אשר יהיה בה כדי להבטיח את מניעת מסוכנותו של העותר לעת ההיא. אין לדעת מה יהיו נתוניו של העותר בבוא היום ומשום כך לא נראה לנו, כי ניתן לקבל החלטה אלטרנטיבית מהסוג אליו מפנה ב"כ העותר. 16. בהתאם לאמור לעיל, אנו מחליטים לדחות את העתירה. קרקעותפרקליטות המדינהמאסרשחרור מוקדם מהכלאועדת השחרוריםפרקליטיםהפקעה