ועדת השחרורים בהחלטתה נתנה דעתה לחומרת העבירות שביצע המשיב מחד, ומאידך את התנהגותו והתנהלותו בתקופת מאסרו. הועדה נתנה דעתה גם לעמדת משפחת הקורבן אשר הובאה לידיעתה באמצעות מכתב מפורט. הועדה ציינה כי המשיב עבר דרך ארוכה מאז ביצוע העבירות, ריצה עונש מאסר ארוך והשתתף בכל תוכניות השיקום שהועמדו לרשותו. עוד ציינה הועדה כי התנהגותו בריצוי העונש הייתה תקינה, על אף הרחקתו מהשיקום עקב מידע מודיעיני לתקופת מה. הועדה ציינה כי היא משוכנעת שהחזרתו לתוכנית השיקום נבעה מכך שהמידע הנ"ל נבדק ולא ניתן לומר שהייתה לגביו התפתחות במשך תקופה ארוכה מאוד. עוד צוין כי גם לאחר חזרתו משיקום, תפקד כיאות, יצא לעבודה במפעל שטראוס ואף קיבל מכתב הערכה. הוועדה הביאה את עמדת גורמי הטיפול שציינו בחוות דעתם כי מדובר באסיר מאורגן אשר עבר תהליך טיפול משמעותי ביחס לעבירות, תפקודו היה חיובי והוא השכיל לנצל את מאסרו לשיקום עצמי. הוא גם הופנה על ידי גורמי הטיפול לרש"א והוכנה עבורו תוכנית שיקומית במסגרת רש"א. באותה תוכנית צוין כי הוא מתקשה אמנם להתחבר בצורה רגשית לאובדן ולקורבן ובעניין זה יש להעמיק את הטיפול. נוכח כל הנימוקים הנ"ל שהובאו בהחלטת הועדה, הוחלט על שחרורו על תנאי בתנאים שקבעה הועדה. טענות העותרת העותרת טענה כי גורמי הטיפול לא התייחסו באופן מפורט לעניין נטילת אחריות על ידי המשיב, כאשר מדובר במי שבמשך ניהול משפטו לא נטל אחריות והכחיש שהיה שיכור. היא הפנתה גם לעמדת משפחת המנוחה שהובאה בפני הועדה. נטען עוד כי מכלול נתוניו של המשיב מצביעים שהוא אינו ראוי לשחרור מוקדם ואף יסכן את הציבור. כן נטען כי החלטת הועדה חורגת ממתחם הסבירות. נטען כי המשיב הוגדר כאדם מסוכן ועל ידי בית המשפט העליון בערעור אף הוגדר כ"מכונת מוות נעה". הדבר יוצר חזקת מסוכנות והועדה לא נתנה משקל הולם לחומרת העבירות שעבר. מן המשיב נשקפת סכנה לציבור. נטען גם שהרחקתו מן השיקום לתקופה של 9 חודשים, מצביעה גם כן על היותו מסוכן ולא ראוי לשחרור על תנאי. נטען כי בעניין הרחקתו הגיש המשיב שתי עתירות שנדחו ובית המשפט שם קבע כי לכאורה העותר הפר את האמון שניתן בו. עוד נטען כי מיום החזרתו לשיקום לא חלף זמן רב עד להחלטה על שחרורו ולא די בתקופה זו כדי להשתקם. כן נטען כי הוועדה לא נתנה דעתה ומשקל ראוי להרשעות קודמות בתעבורה שהיו לעותר, אשר הספיק לצבור, תוך פרק זמן קצר בו היה לו רישיון נהיגה, עבירות רבות בגינן הוטלו עליו קנסות ופסילה בפועל. לטענת העותרת, לא היה מקום ליתן משקל מרכזי להמלצת גורמי הטיפול, נוכח העובדה כי המשיב הכחיש בעת ניהול המשפט את אחריותו לתאונה. כן נטען כי אמנם הוכנה תכנת רש"א, אך היא אינה חזות הכל, יש לבדוק האם היא מתאימה למשיב ואם היא מאיינת את מסוכנותו באופן המצדיק שחרורו על תנאי. עמדת משפחת הקורבן - בדיון שהתקיים בפנינו נכחו הורי המנוחה שנהרגה בתאונה, ואמה - הגב' בן זאב טענה בפנינו באריכות ופרשה בפנינו את הסבל והכאב הרב אשר נגרמו למשפחת הקורבן בגין מעשיו של המשיב, סירובו להודות במעשה במהלך משפטו ולהביע חרטה, תוך שהיא מפנה לדברי כב' השופט רובינשטיין בערעור על קולת העונש. היא הביאה גם טענות כנגד גזר הדין המקל, לטענתה, שניתן כנגד המשיב בגין גילו הצעיר יחסית וטענה שהגיעה העת לשנות מדיניות זו. תשובת המשיב - ב"כ המשיב טענה כי מדובר במאסר ראשון, אין מדובר בעבירה של הפקרה, והמשיב לאחר התאונה עזר למנוחה. הוא היכה בסופו של יום על חטא ועבר הליך שיקומי ארוך. עניין התמכרותו לאלכוהול וסמים נבדק במהלך מאסרו והוחלט שאין צורך בטיפול בעניין זה. הוא עבר טיפול של שיחות פרטניות וכן פרויקט יציאה למסע משך חצי שנה, כמו כן, פרויקט של מאסר ראשון חצי שנה. היה עוזר הוראה בחינוך, ועבד בשיקום. היא הפנתה גם למקרים אחרים, לטעמה, קשים יותר בהם נעתרו וועדות השחרורים ובתי המשפט ושחררו אסירים שחרור על תנאי. היא סמכה ידיה על נימוקי והחלטת הוועדה. היא הדגישה כי המשיב הוחזר לשיקום ושהה שם 10 חודשים נוספים, יצא לחופשות ולא הייתה איתו כל התנהלות בעייתית. אשר למידע בגינו הורחק מהשיקום טענה כי לו היה בו אמת, היה המשיב מועמד לדין פלילי ולא כך קרה, וכך השתכנעה הוועדה ובשל כך גם הוחזר לסבב החופשות והשיקום. דיון - שקלנו בכובד ראש את טיעוני הצדדים מכאן ומכאן ובסופו של דבר, סבורני שאין מקום להתערבותנו בהחלטת הוועדה. נזכיר כי בית משפט זה אין תפקידו לבוא בנעלי הוועדה לעניין שיקול הדעת המופעל לצורך קבלת ההחלטה וכל תפקידו הינו לבחון האם הופעל שיקול הדעת הנ"ל במגבלות הדין, בסבירות ובאופן מידתי. בעניינים הנ"ל לא מצאנו ששיקול דעתה של הוועדה הינו כזה החורג מן הסביר ומן המידתי באופן המצריך התערבותנו. מעבר לצורך, בחנו גם את נימוקי הוועדה לגופם, לנוכח טיעוני העותרת, ולא מצאנו כי נפלה בהם שגגה המצריכה התערבותנו. התנאים להענקת שחרור על תנאי הם אכן כפי שמציינת העותרת. ראשית, כי לציבור לא תשתקף סכנה מן האסיר המשוחרר ושנית, כי האסיר לפי התנהלותו במהלך מאסרו, אכן ראוי לשחרור מוקדם. העותרת ממקדת טיעוניה לעניין מסוכנות המשיב בחומרת העבירות אותן ביצע וכן בעברו התעבורתי הכולל מס' הרשעות. הגם שחומרת העבירות שבוצעו יכולה לשמש אינדיקציה להערכת מסוכנות, נפסק לא אחת כי בקשה לשחרור מוקדם לא תדחה אך ורק על יסוד נימוק של חומרת העבירות. על וועדת השחרורים לבחון מס' היבטים, אחד מהם הינו עניין המסוכנות. שני היבטים נוספים, כמפורט בסעיף 9 לחוק שחרור על תנאי, הינם התנהגות והתנהלות המשיב במהלך מאסרו וכן סיכויי שיקומו. הוועדה ערה הייתה לחומרת העבירות שביצע המשיב, הדבר צוין פעמיים בהחלטתה. הוועדה לא התעלמה מכך. יחד עם זאת, בחנה גם את האלמנטים האחרים הטעונים בדיקה לצורך קבלת החלטה לשחרור על תנאי. הוועדה מצאה כי התנהלותו של המשיב בין כותלי בית הכלא הייתה תקינה וראויה. גם בעניין זה לא התעלמה הוועדה מן המידע המודיעיני בעטיו הופסקו לפרק זמן טיפול שקיבל המשיב בין כותלי בית הכלא וכן חופשותיו. עניין זה בהחלט הובא והועדה נתנה עליו את דעתה. אשר על כן, לא ניתן לומר כי בעניין זה פעלה הוועדה בחוסר סבירות משמעותי או קיצוני המצדיק התערבותנו. הועדה בחנה גם את סיכויי השיקום של המשיב. הליכי השיקום שעבר המשיב פורטו בפני הועדה באמצעות דו"ח של הגורמים הטיפוליים, אשר אכן הינו דו"ח חיובי (דו"ח נושא תאריך 1/5/13). באותו דו"ח צוין: "ביחס לעבירות המיוחסות לו האסיר הודה והביע חרטה. ההתרשמות כי ערך שינוי חיובי בדפוסי חשיבה והתנהגות, כיום מגלה תובנה למצבו ולחומרת מעשיו. מדובר באסיר צעיר, וורבאלי, מאורגן, רציני ובעל מוטיבציה ורצון לשינוי, אשר מיצה במהלך המאסר תהליך טיפולי, השתלב בטיפול הקבוצתי, בסה"כ תפקודו והתנהגותו חיוביים". גורמי הטיפול הם גם שהמליצו על הפנייתו לרשות לשיקום האסיר, וזו מצידה מצאה אותו כמתאים לתכנית בפיקוחה, אשר תהווה תכנית המשך לתכניות הטיפול אותן עבר במהלך מאסרו. אין ספק כי לעניין הטיפול והשיקום שעבר בין כותלי בית הכלא יש גם השלכה ישירה ומשמעותית לעניין הפחתת מסוכנותו כלפי הציבור. לא ניתן לומר כי מסוכנותו של מי שעבר הליך טיפולי כה ממושך ועשה, לפי הערכת גורמי הטיפול, שינוי כה מהותי ומשמעותי, נותרה בעינה כפי שהייתה בעת ביצוע העבירות בגינן הוא מרצה את מאסרו. נוכח כל המפורט לעיל, סבורני כי החלטת הוועדה עומדת במבחני הסבירות והמידתיות, לקחה בחשבון את כל השיקולים הנדרשים לעניין ואין מקום להתערב בה. לסיום, יש לציין כי לא התעלמנו מן הפגיעה הקשה והבלתי נסלחת מבחינת משפחת קורבן העבירה, אשר מצאה את מותה באותה תאונה מחרידה. גם הוועדה לא התעלמה מעניין זה. אולם, עניין זה, כשלעצמו, אינו מהווה שיקול מכריע במסגרת דיוני הוועדה והוא אך שיקול אחד מיני רבים אחרים בבוא הוועדה ליתן את החלטתה. סוף דבר, העתירה נדחית. בית סוהר / כלאאסיריםשחרור מוקדם מהכלאמאסרועדת השחרורים