העותרת תוקפת למעשה את כל תהליך קבלת ההחלטות החל משנת 2009 ועד 2013 כולל את ההחלטה על הניסוי (2009), הפיילוט והמכרז שנעשה לגביו (2011), הבחינה המקצועית הראשונה (2011) והשניה (2013) וההחלטות על היות המשיבה 3 ספק יחיד, כשהיא טוענת למעשה לרצף של התנהלות מושחתת וקנוניה מצד המשיבה 3 ונציגי משהב"ט והמשטרה שהביאו להעדפת המשיבה 3 תוך "תפירת" מכרז הפיילוט והבחינות המקצועיות . כן נטען גם לגבי מעשים פסולים שגרמו להעדפת המשיבה 3 גם במכרז אחר ב-2012, הכל כדי לגרום להעסקתה שלה בלבד, והכל עקב האינטרסים של מר סאלם ושותפיו לקנוניה בהעדפת המשיבה 3, טענות קשות ביותר שלא הוכחו כלל ועיקר ואף נגועות בשיהוי ומניעות מצד העותרת, כפי שיפורט בהמשך. מדובר בטענות חמורות ביותר שהעותרת טוענת כלפי המשיבות, תוך ייחוס למשיבות מעשי קנוניה, שחיתות, מרמה, חוסר תום לב ותפירת מכרז, הכשלה במבחנים מקצועיים וכיו"ב, וזאת בהתנהלות שנטען שנמשכה מעל ארבע שנים ואף לגבי מספר מכרזים, טענות שמן הראוי לבססן בראיות לפני שטוענים אותן.כידוע, טענות חמורות כאלו, דורשות פירוט ואף מידה מוגברת של הוכחה. העותרת לא עמדה בנטל זה ומלבד השערות וחשדות בלתי מבוססים, לא הביאה כל ראיה של ממש לטענותיה החמורות שהוטחו במשיבות. ניתן לומר כי במקרה דנן, הטענות נטענו ע"י העותרת בקלות יתירה ואולי אף בקלות בלתי נסבלת, כשלמעשה כל הטענות נובעות אך ורק מזה שהתגלה לעותרת כי בשנת 2013 מונה מר סאלם למנכ"ל המשיבה 3, ועקב עובדה זו, הלכה העותרת אחורה בלוח הזמנים וייחסה למשיבות מעשי קנוניה ומרמה על ציר הזמן משנת 2009 ועד אמצע 2013, וזאת בלא שיהיו לה כל ראיות של ממש להוכחת טענות חמורות אלו. ויודגש, הטענות כוונו והכפישו לא רק את מר סאלם אלא את כל הגורמים המעורבים שהיו קשורים בקבלת ההחלטות וביצוע המבחנים, כגון מר סגל ממשרד הביטחון, סנ"צ קאפח מהמשטרה שהחליף בתפקיד את מר סאלם וביצע את הבחינות המקצועיות הנוספות שהעותרת לא עמדה בהן, וכן בין היתר, את תנ"צ בן ישי מאיר ראש חטיבת אבטחה במשטרה, מר שפרן שמואל ממשרד הביטחון, נצ"מ נתן בוזנה ראש מחלקת חבלה במשטרה ישראל וועדות המכרזים והמשתתפים בכל הדיונים המקצועיים. טענות חמורות אלו לא מתיישבות גם עם האמור במסמכים מזמן אמת. כך, ניתן לראות שמוטי סאלם עצמו, כתב כבר ב-14/6/09 שהובהר באופן חד משמעי למשיבה 3 שטענה שהיא משקיעה כסף רב בניסוי ללא כל התחייבות לרכש או התקשרות מצד מדינת ישראל, כי אין כל התייחסות לתהליך רכש לאחר הניסוי וזאת ללא כל קשר לתוצאותיו ובמידה ויהיה בעתיד תהליך רכש ממלכתי במסגרת מכרז או תהליך רכש אחר, כל חברה שתגיש הצעה תידרש להציג עמידה בדרישות מבצעיות זהות לאלו המוצגות במסגרת הניסוי באמצעות בדיקה נפרדת. דהיינו, מר סאלם עצמו הקשה על המשיבה 3 ולא נענה לדרישותיה, דבר שכמובן לא עולה בקנה אחד עם הטענות לקנוניה ולשחיתות כנגדו תוך העדפת המשיבה 3 לאורך כל השנים. תמוה גם כיצד ניתן לייחס למר סאלם התנהגות כה מושחתת במשך שנים מאז 2009 וזאת בזמן שרק ב-6/13 התמנה כמנכ"ל המשיבה 3. האם הגיוני שבמשך כארבע וחצי שנים פעל מר סאלם להעדפת המשיבה 3 וכבר לפני שנים ידע שיתמנה כמנכ"ל שלה ב-6/13, וזאת לאחר שלכאורה כבר ב-4/12 יצא לחופשת פרישה מהמשטרה ופרש באופן רשמי מהמשטרה ב-9/12 (כשלפני מינויו למנכ"ל המשיבה 3 ניסה למצוא ואף מצא עבודות אחרות). זוהי טענה לא הגיונית ומרחיקת לכת שאינה מסתדרת גם עם הראיות והמסמכים שהוצגו. יש לציין כי בשלב זה מר סאלם לא נחקר ע"י מח"ש ו/או גורם אחר במשטרה וגם אם ייחקר וייקבע בסופו של יום שנפל רבב בהתנהגותו, הרי שבשלב זה במסגרת העתירה לא הצביעה העותרת על פגם בהתנהגותו המצדיק את ביטול ההחלטות המקצועיות שהתקבלו ע"י גורמים מקצועיים במשיבות 1-2 בדרגים גבוהים בהרבה מהדרג של מר סאלם, וזאת במשך מעל 4 שנים, עוד הרבה לפני מינויו למנכ"ל המשיבה 3. הנושא של השעיית מר סאלם מתפקידו כמנכ"ל המשיבה 3 בעקבות פניית היועמ"ש למשטרה מ-7/8/13, והאם יקבל היתר לפי חוק שירות המדינה (הגבלות לאחר פרישה) תשכ"ט 1969 מצוי בהליך משפטי (כשקיים צו ביניים מוסכם המתיר למר סאלם לשמש בתפקידו), ואין להקל ראש אם ייקבע שמר סאלם פעל בניגוד לחוק זה, ברם מכך ועד קביעה כי מדובר במרמה, קנוניה ושחיתות להטיית/ תפירת מכרז הדרך עוד ארוכה והדבר לא הוכח. כל זאת, בזמן שמר סאלם לא קיבל את ההחלטות לבדו אלא מדובר בהחלטות שהתקבלו בדרגים גבוהים יותר הן ע"י ראש מחלקת חבלה (נצ"מ בוזנה) והן על ידי ראש חטיבת אבטחה (תנ"צ בן ישי), כשמדובר במערכת שלמה של מדורים העוסקים הן בבחינות המקצועיות והן בקבלת ההחלטות המבצעיות, ולא הוכח, כפי שנטען, שמדובר במערכת מושחתת שעשתה יד אחת כדי להעדיף את המשיבה 3 ולמנוע את האפשרות מהעותרת לזכות במכרז. בנוסף, בסופו של יום, למרות כל הטענות של העותרת לגבי קיומה של טכנולוגית השאיבה אצלה, הרי בפועל עולה מהמסמכים והמכתבים והתנהגות הצדדים, כפי שגם ניתן לקרוא בין השורות מתגובת העותרת עצמה שלא הייתה לעותרת כל טכנולוגיה מבצעית בשיטת השאיבה בזמן עריכת ניסוי ההתכנות וניסוי השטח וזאת לפחות עד 6/10, ולפחות כך סברה המשטרה והעותרת לא דאגה להעמידה על טעותה ולספק לה הוכחות לשם כך. כך בעקבות פנייתה של העותרת ב-10/09 שיש לה יכולת חדשנית המשלבת בין טכנולוגיה חדישה לכלבים ובקשתה לערוך לה ניסוי בדומה למתכונת שנערכה לחברה מתחרה (המשיבה 3) נכתב לה ביום 1/11/09 ע"י מר שפרן שמואל ממשרד הביטחון שהמשטרה תשמח לקבל פרטים ממנה, כולל באיזו מדינה בעולם פועלת הטכנולוגיה החדשה על מנת שניתן יהיה לבחנה לגבי ההתאמה והדרישה שלה לתרחישי ואיומי הייחוס של המשטרה, כשהכוונה הייתה לדרישה לכך שהטכנולוגיה פועלת באופן מבצעי במקום כלשהו בעולם ולא "מוצר מדף". כך גם כתב תנ"צ מאיר בן ישי, ראש חטיבת האבטחה במשטרה, לב"כ העותרת כבר ב-24/11/09 שטרם התקבלה תשובה מהעותרת למכתבו של מר שפרן, היכן מבוצעת אותה טכנולוגיה חדישה ע"י העותרת ושהמשטרה תשמח לקבל פרטים על כך. כנ"ל גם נאמר במכתבו של תנ"צ בן ישי מיום 4/1/10 וכן במכתב מ-1/3/10 שלמיטב ידיעת המשטרה העותרת אינה מפעילה את שיטת השאיבה באופן מבצעי ושישמחו להתעדכן בדבר הטכנולוגיות המופעלות מבצעית ע"י העותרת. והנה, העותרת למרות כל הפניות הנ"ל "לא הרימה את הכפפה", לא השיבה למכתבים הנ"ל ו/או פירטה את ניסיונה המבצעי, וכנראה לא בכדי, שכן לא היה לה ניסיון מבצעי כזה, וכל שטענה, כפי שטען גם עורך דינה-עו"ד רסלר בתגובה למכתביו של תנ"צ בן ישי מיום 18/12/09, וכפי שהיא טוענת היום במסגרת העתירה, שמדובר בטכנולוגיה לא חדשה אלא כזו שקיימת שנים רבות בעולם הרחב ולכן תמוה מדוע פנו ללא מכרז רק למשיבה 3 ולא אחרים. בעניין זה אומר רק כי לא הוכח שהטכנולוגיה הייתה קיימת בעולם ב-2009 וגם אם כן, הרי המשטרה סברה שלא הייתה קיימת ולא הוכח בפניה אחרת. כך, גם לגבי הבחינות המקצועיות שנעשו, כתנאי מקדמי לעמידה/השתתפות במכרז מדובר בבחינות מקצועיות מקיפות שנעשו בצורה מקצועית שהינן גם מצולמות ומתועדות והעותרת לא עמדה בבחינות אלו, כמו גם חברות אחרות, וזאת בזמן שעל הבחינות האחרונות היה ממונה סנ"צ קאפח מחליפו של סנ"צ סאלם ולמרות זאת העותרת ממשיכה לטעון את טענותיה הקשות כלפי העוסקים במלאכה שחברו כולם כדי להכשיל את העותרת ולהעדיף את המשיבה 3, בלא כל בסיס וביסוס לטענות אלו. אין גם פסול לכאורה בהחלטות שהתקבלו הן לגבי ניסוי ההתכנות או אי הפרסום עקב סיבות בטחוניות הן לגבי הפיילוט והן לגבי המכרזים שנעשו. כך גם, אין פסול בבחינות המקצועיות שנעשו, מתן פטור לספק יחיד למשיבה 3 וכן הפטור שניתן למשיבה 3 (ע"י סנ"צ קאפח ולא סנ"צ סאלם) מהבחינה המקצועית ב-2013 בהתחשב בכך שהמשיבה 3 ביצעה פיילוט ממושך במשך כשנתיים, נבחנה לאורך זמן רב ועמדה בבבחינות המקצועיות ובדרישות העולות על הדרישות מהנבחנים, כך שברי היה כי העותרת עומדת בדרישות המקצועיות ולכן לא היה צורך לבחנה שוב, להבדיל מהחברות האחרות. מדובר אם כן, כמו בהחלטות האחרות, בהחלטות ענייניות, סבירות ומקצועיות. כך גם ההחלטה לצאת למכרז לגבי הפיילוט לא מסתדרת עם טענות העותרת לרצון המשיבות להביא בכל מחיר להעדפת המשיבה 3 שכן הן יכלו על-פי גישה זו להמשיך להתקשר עם המשיבה 3 כספק יחיד ללא מכרז גם לביצוע הפיילוט והעובדה הינה שהן לא עשו כן ובחרו לצאת במכרז. יש לציין, כי גם במכרז לפיילוט עצמו נאמר שאין הוא מחייב התקשרות עם הספק הזוכה במכרז הפיילוט ושהפיילוט לא יקנה עדיפות לעתיד דברים שלכאורה גם הם אינם מסתדרים עם המיוחס למשיבות 1-2 ע"י העותרת. כך גם ניתן לראות שהעותרת שהשתתפה במבחנים ביקשה לדחות את הבחינה על מנת להיערך טוב יותר אליה ובקשתה התקבלה, כאשר התנהגות זו של המשיבות 1-2 מעלה כי הן פעלו בהתאם לאינטרס שלהן לכך שתהיה תחרות וישתתפו כמה שיותר משתתפים במכרז, ואף תנאי המכרז הוקלו במסגרת ההבהרות כדי לאפשר השתתפות רחבה ככל האפשר, ושיהיו מספר חברות העומדות בדרישות לביצוע המשימות בטכנולוגיות השאיבה כפי שגם מצהירות המשיבות 1-2 שהדבר ייעשה בעתיד, ואם יעמדו בדרישות המקצועיות ייעשה מכרז גם בעתיד. אמנם, כפי שהדבר גם צפוי, באופן טבעי ישנה עדיפות מסויימת לספק הנוכחי המספק את שירותי המכרז וצובר ניסיון ומכיר מבפנים את המערכת והאנשים, ברם הדבר נכון לגבי כל מכרז למתן שירותים, ואין מדובר במקרה שלנו במקרה יוצא דופן. שיהוי ומניעות מעבר לצורך, שכן דין העתירה להידחות בכל מקרה לגופה, הרי במקרה דנן, לא ניתן להתעלם מהשיהוי הרב שנפל בהתנהגות העותרת ובכך שלמעשה היא תוקפת החלטות והליכים שהתנהלו מלפני שנים. כך בעתירה נתקפים הניסוי שנעשה (ב-2009), הפיילוט שנעשה והמכרז לגביו (2010), הבחינות המקצועיות שנעשו ב-2011 ו-2013 ולמעשה כל החלטות המשיבות 1-2 מ-2009 ועד 2013, וזאת כאשר העותרת בחרה שלא לתקוף החלטות אלו בזמן אמת, למרות שידעה עליהם כפי שידעה על היות המשיבה 3 ספק יחיד לפחות מיום 6/6/13 כעולה ממכתבה של העותרת עצמה מיום זה (נספח י"ד לעתירה) ולמעשה היה ניתן לדחות את העתירה במקרה זה גם ואף רק מחמת שיהוי. בנוסף, העותרת לא עתרה כנגד מכרז הפיילוט בו השתתפה וכן לא תקפה בזמן אמת את אי עמידתה בבחינות ובדרישות המקצועיות שהוצבו ע"י המשטרה, לאחר שהשתתפה בבחינות אלו, ובכך קמה לכאורה מניעות כלפיה. כך גם העותרת שהוכח כי לא היה לה את הניסיון המבצעי הנדרש בשיטת השאיבה לפחות עד 6/10 ולא עמדה עד כה בבחינות המקצועיות, לא כשירה כיום לבצע את העבודה בשיטת השאיבה, כך שאם תתקבל עתירתה ויוחלט על פסילת החלטת המשיבות 1-2 לגבי היות המשיבה 3 ספק יחיד יווצר מצב כי לא יהיה מי שיבצע את הנדרש בשיטת השאיבה ובכך יכולה להיות אף פגיעה בבטחון המדינה, ואין לקבל את טענות העותרת שניתן לבצע את העבודות בשיטת ההובלה בזמן שמבחינה מבצעית סבורים הגורמים הרלבנטיים שיש לבצעה בשיטת השאיבה. התוצאה לאור האמור לעיל, העתירה נדחית. העותרת תשלם למשיבות 1-2 ביחד סך של 25,000 ₪ וכן תשלם למשיבה 3 סך של 25,000 ₪. מכרז