פיצוי בגין מבנה תעשייה ובתי מלאכה אשר פונה ביישום תכנית ההתנתקות מגוש קטיף וחבל עזה באוגוסט 2005. לטענת העותרת, שגתה המשיבה בקביעתה כי לצורך גובה התשלום המיוחד יש להכיר במבנה האמור כמבנה מדגם "ג", בהתאם להגדרתו בתיקון מס' 4 לחוק יישום תכנית ההתנתקות, תשס"ה-2005 (להלן: החוק), והתעלמה בכך מהשקעות רבות שהשקיעה העותרת במבנה ובפיתוח המגרש, המחריגות אותו מן הסיווג האמור עד כי יש לקבוע כי המדובר במבנה מדגם "ד". רקע עובדתי 1. בשנת 2006 החליטה ועדת הזכאות לפי החוק להעניק לעותרת פיצוי בסכום כולל של כ- 1.8 מיליון ₪, במסלול הנכסי. בתוך סכום זה פוצתה העותרת עבור רכיב המבנה בסכום של כ- 1.4 מיליון ₪. ועדת הזכאות קבעה כי אין לכלול בתחשיב הפיצוי בגין המבנה סכום של כ- 400,000 ₪, אשר הוצג בטופס הפחת לשנת 2004 אולם לא נרשם בזמן אמת, בשנת 2002. העותרת פנתה, אפוא, למשיבה, וביקשה תשלום מיוחד. הבקשה נדחתה ביום 2.5.12. בהחלטתה קבעה המשיבה כי אין לאשר תשלום מיוחד עבור הוצאות שלא נרשמו בזמן אמת כהשקעות בטופס הפחת. בעקבות החלטה זו הגישה העותרת תביעה אזרחית לבית משפט זה (ת"א 20232-06-12). טרם הגשת כתב הגנה מטעם המדינה הוסכם על הצדדים, בעקבות פסק דינו של בית המשפט העליון בעע"ם 7792/09 כליף תעשיות (1994) בע"מ נ' הוועדה המיוחדת לפי חוק יישום תכנית ההתנתקות (מיום 16.5.12), כי ההליך האזרחי יוקפא, ועניינה של העותרת יחזור לדיון מחודש בפני המשיבה. 2. וזאת לדעת, כי פסק הדין בעניין כליף קבע קביעה עקרונית, ולפיה ניתן להעניק משקל גם לראיות חיצוניות בנוגע להוצאות שהוציא מפונה ולא נרשמו על ידו בטופס הפחת, בניגוד לתפישת המשיבה קודם לכן. ועוד יש להקדים ולומר, כי ביום 15.8.11 נכנס לתוקפו תיקון מס' 4 לחוק, העוסק, בין היתר, בפיצוי עבור מבנה עסקי ועבור מבנה בעסק שהועתק אל מחוץ לאזור המפונה. במסגרת התיקון הוספה התוספת השישית לחוק, הקובעת את דרך החישוב לפיצוי עבור המבנה, והמבחינה לצורך כך בין חמישה סוגי מבנים, ממבנה מסוג "א" ועד מבנה מסוג "ה", על פי סטנדרט הבנייה. לגבי כל אחד מן הסוגים נקבעה "עלות נורמטיבית היסטורית" המשקפת את עלות הבנייה "ההיסטורית" במועד הבנייה בעבר. כך גם נקבעה "עלות נורמטיבית נוכחית", המשקפת את עלות הבנייה בסטנדרט דומה למועד התיקון בחוק. העלות ההיסטורית נועדה לפצות מבנים עסקיים שפונו, ושבעליהם לא בנו מבנה אחר תחתם מחוץ לאזור המפונה, ואילו העלות הנוכחית נועדה לפצות אותם מפונים שבחרו להקים מחדש את עסקם (להרחבה ראו פסק דיננו בעת"מ 215-09-13 חמו נ' הוועדה המיוחדת, מיום 30.12.13). ההליך המחודש בפני המשיבה והחלטת המשיבה 3. בעקבות החזרת הדיון בעניינה של העותרת למשיבה, העבירה המשיבה את נתוני המבנה בו מדובר לחברת אורבניקס בע"מ, על מנת שתחווה דעתה. בחוות הדעת קובעת אורבניקס, כי עד לשנת 2003 היה המבנה חד קומתי, ושטחו 1,744.8 מ"ר. הוא כלל בית מלאכה (בשטח של כ- 1,100 מ"ר), מדרגות, משרדים, שירותים ומטבח, וכן גלריה (ששטחה הגיע כדי 490 מ"ר). בשנת 2003 ביקשה העותרת וקיבלה היתר בנייה. תוספת הבנייה הייתה בהיקף של 1,081 מ"ר (מזה תוספת הבניה נטו הייתה 496 מ"ר). אורבניקס קובעת כי יש לסווג שטח של כ- 2006 מ"ר, הכולל בתי מלאכה, מדרגות וגלריה כשטח מדגם "ג", ואילו שטח של כ- 234 מ"ר, הכולל שטחי חללים סגורים בקומת הגלריה, שירותים, משרדים וכד', יש לסווג כשטח מדגם "ה". העותרת הגיבה על חוות דעת זו, וביום 25.6.13 קיימה המשיבה דיון בנוכחות ב"כ העותרת ונציג אורבניקס. לאחר מכן התקיים דיון בנוכחות ב"כ העותרת ובעליה (מסיבות טכניות לא התקיימו הדיונים במאוחד). 4. טענת העותרת הייתה כי יש להעלות את סיווגו של השטח שסווג כ"ג" לשטח מדגם "ד". טענה זו התבססה על כך שהמבנה המקורי נועד לשרת כבתי מלאכה לתעשייה חצי כבדה, ולפיכך נבנתה רצפת בטון מבטון מזוין בעובי 30 ס"מ. כמו כן, מאחר שהתכנית הייתה להקים מבנה תלת קומתי, חוזקו יסודות המבנה באמצעות עמודים רבים. השקעה זו אינה נראית לעין אולם העותרת טענה כי היא חריגה למבנים שהיו באזור ולכן יש לשדרג את הסיווג, כאמור. המשיבה דחתה טענה זו ממספר טעמים. האחד, שעל פי ההגדרות הקבועות בחוק, האבחנה בין דגם "ג" לבין דגם "ד" נעוצה בקיומם של קירות בטון וגמר חיצוני במבנה בדגם "ד". מאחר שלמבנה הנדון לא היו קירות בטון וגמר חיצוני, אין הוא עומד בהגדרת החוק למבנה מסוג "ד". הטעם האחר, שהרכיב של רצפת בטון מופיע הן בסיווג "ג" והן בסיווג "ד", ונציג חברת אורבניקס שנשאל על כך השיב, כי לא התרשם שרצפת הבטון לרבות חיזוקי המבנה היו בבחינת תוספת בנייה חריגה יחסית למבנים אחרים שסקר, וכי היו מבנים נוספים בהם נדרשה רצפה מבוטנת על מנת שתוכל לשאת משאות כבדים. 5. עוד טענה העותרת כי חוות הדעת של אורבניקס אינה מתייחסת לשטח החצרות, שלטענת העותרת כוסו בבטון מזוין בעובי של 25 ס"מ לפי דרישת מכבי האש. העותרת סברה כי נכון יהיה לתרגם שטח מבונה זה "עם מכפיל כלשהו בהסכמה". גם בקשה זו נדחתה, והמשיבה קיבלה את עמדתו של נציג אורבניקס לפיה לא הבחין בבנייה חריגה במבנה של העותרת לעומת מבני תעשייה אחרים בשטח, ובפרט באזור התעשייה ארז (שם היה המבנה). בהחלטתה מציינת המשיבה כי אין זו רק התרשמותו של נציג אורבניקס, אלא גם התרשמותה שלה מן המבנה הנדון וממבנים אחרים שנדונו על ידה. 6. בנוסף טענה העותרת כי חוות הדעת אינה כוללת התייחסות מתאימה להשקעה הגדולה שנעשתה בחומות שמסביב לחלקות עליהן הוקם המבנה. העותרת סברה כי גם את שטחי החומות יש לתרגם "לשטח מבונה עם מכפיל עליו יוסכם". בקשה זו נדחתה בעיקרה, על יסוד חוות דעתו של נציג אורבניקס לפיה לרובם המכריע של המבנים שבעניינם ערך חוות דעת היו קירות או חומות מסביב. גם בהקשר זה מוסיפה המשיבה ומציינת כי בחינת התמונות והמסמכים שהציגה העותרת מעלה כי החומות בהן מדובר אינן בעלות מאפיינים מיוחדים יחסית לאלה הקיימות במבנים אחרים, ולכל היותר חלקים ממנה היו גבוהים במידת מה מעל לממוצע. בשל כך מוכנה הייתה המשיבה לקבוע תוספת תשלום מיוחד שתבטא את החריגה המסוימת הזו. 7. לבסוף נטען, כי חוות הדעת של אורבניקס אינה כוללת התייחסות למערכות שונות שהיוו חלק מן המבנים. הכוונה לבור בדיקה למשאיות בשטח של 12.5 מ"ר; שני חדרי חשמל עם טיח וריצוף בשטח של 7.5 מ"ר כל אחד; קונסטרוקציה סגורה של שלד ברזל המשמש מחסן חלקי חילוף בשטח של 66 מ"ר וסככה בשטח של 42 מ"ר. בכל הנוגע לחדרי החשמל ולקונסטרוקציה קבעה המשיבה כי אין בפריטים אלה כדי לשנות את הסיווג ממבנה מסוג "ג" למבנה מסוג "ד". לטעמה, אין המדובר בפריטים ייחודיים שהוקמו בהשקעה גדולה יותר מזו המגולמת בממוצע במבנה מסוג "ג". בהקשר זה הוסיפה והסבירה כי מטבעם של דברים אין זהות מוחלטת בין מבני תעשייה שונים, וכי ייתכן שבמבנה אחד יהיה פריט שאינו קיים במבנה אחר, אולם אין בעובדה זו כדי לשנות את הסיווג אלא אם מדובר בפרט ייחודי, שניכר כי הושקעו בו סכומים גבוהים יותר מאלה המגולמים בסיווג שבחוק. בכל הנוגע לסככה, התבקשה העותרת להמציא תמונות בהן ניתן לראותה אולם העותרת לא עשתה זאת ומשכך נדחה רכיב זה של הבקשה. באשר לבור המשאיות קובעת המשיבה כי אמנם עיון בתמונות אינו מאפשר הערכה ביחס לשטחו וביחס לרמת בנייתו, אולם לפנים משורת הדין החליטה לאשר תוספת תשלום מיוחד עבור הבור. התוספת שאושרה עבור החומות שהקיפו את המבנה ועבור הבור למשאיות היא בסכום כולל של 50,000 ₪. 8. לבד מההשגות על חוות הדעת של אורבניקס ביחס למבנה, טענה העותרת, כי ככל שהסכומים הנורמטיביים שנקבעו בהוראות התוספת השישית לחוק עבור סיווגי המבנה השונים אינם כוללים פיצוי בגין השקעות נוספות או פיתוחים סביבתיים, מוסמכת המשיבה לאשר תשלום גבוה יותר מזה הקבוע בחוק. לעניין זה ביקשה העותרת ללמוד גזירה שווה מן הפיצוי הנורמטיבי הקבוע בחוק עבור בית מגורים, אשר ביחס אליו נקבע כי שטח הבית יחושב לפי שטח עיקרי שהיה בנוי בפועל ביום הקובע בתוספת 15%. באותו אופן ביקשה ללמוד גם מן הפיצוי הנורמטיבי לעסק חקלאי המכיל חממה, הכולל גם מרכיב פיצוי בגין בית אריזה. העותרת טענה כי לנוכח עמדת המשיבה לפיה אין להתבסס על שומות פרטניות מטעם המבקשים, עליה לאשר תשלום מיוחד בסכום הגבוה מן הסכומים הנורמטיביים הקבועים בתוספת השישית הנ"ל. גם טענה זו נדחתה. המשיבה סברה כי אין הנדון דומה לראיה, שהרי בקשתם של העותרים לא נדונה לפי הוראות החוק אלא על פי פסק דין כליף, לפיו יש לבחון אפשרות ליתן תוספת תשלום מיוחד עבור מבנה, שעלויות בנייתו לא נרשמו בטופס הפחת באופן מלא. הא ותו לא. הבקשה להרחיב את התשלום המיוחד לא רק לתוספת פיצוי עבור המבנה, אלא גם עבור פיתוחים סביבתיים שאינם חלק ממנו, לא נדונה בעניין כליף ואינה נובעת ממנו. 9. המשיבה הגיעה בסופו של דבר למסקנה, כי העלות הנורמטיבית ההיסטורית של המבנה, על פי סיווג חלקיו השונים, מגיעה לסכום של 3,947,235 ₪ (נכון ליום 15.8.11). מאחר שהפיצוי שכבר קיבלה העותרת מכוח החלטת ועדת הזכאות מגיע לסכום של 2,150,343 ₪ (מתואם ליום 15.8.11), ההפרש הינו 1,796,892 ₪. 10. מסכום זה הפחיתה המשיבה 10%, ולפיכך התשלום המיוחד שאושר לעותרת הועמד על סך של 1,715,092 ₪. הפחתה זו בוצעה על יסוד האופן בו פרשה המשיבה את האמור בפסק הדין בעניין כליף. לשיטתה, הנובע מפסק הדין האמור הוא שכל אימת שנמצא כי העלויות לא דווחו כראוי בטופס הפחת, יש להפחית מן התשלום המאושר הפחתה שתבטא פגם זה. בעניינה של העותרת הסתפקה המשיבה בהפחתה בשיעור נמוך, לאחר שהתרשמה מיושרתו של בעלי העותרת, ומן העובדה שההסבר לאי הרישום נעוץ בחלקו בהחלטה שגויה של רואת החשבון של העסק, שבאופן חריג העידה בפני הוועדה והבהירה סוגיה זו, ובחלקו בעובדה שחלק מן הבנייה נעשתה על ידי פועלים פלשתינים שמדרך הטבע לא הנפיקו חשבוניות. הטענות בעתירה 11. לטענת העותרת היה על המשיבה לאשר לה תשלום מיוחד נוסף, בסכום של כ- 842,000 ₪, אשר יהיה בו לבטא את ההשקעות שביצעה במבנה על פי הערכת השמאי מטעמה (בקיזוז הסכום של 50,000 ₪ שנפסק על ידי המשיבה בגין ההשקעות המיוחדות בבור המשאיות ובחומות). לחילופין טוענת היא כי יש לשלם לה תשלום מיוחד על פי סיווג המבנה כמבנה מדגם "ד", שיש בו כדי לבטא באופן מדויק יותר את הפיצוי עבור נזקיה. העותרת סבורה כי חוות דעת השמאי מטעמה עדיפה על פני חוות הדעת של חברת אורבניקס, אשר לא ביקרה במבנה בזמן אמת וממצאיה מעוגנים בעיון בתכניות בלבד. עוד סבורה היא כי אין כל הבדל בין ההשקעות המיוחדות שהמשיבה הכירה בהן, לבין ההשקעות הנוספות שלגביהן נתבקשה תוספת לתשלום המיוחד שנפסק. ועוד טוענת היא, כי פסק דינו של בית המשפט העליון בעניין כליף מעולם לא התכוון לכבול את המשיבה להיצמד לסיווגים שבתיקון מס' 4 לחוק, ואשר תכליתם האחת היא "קביעת גבולות גזרה למתן שיפוי להקמת מבנים מחדש", כלשונה. 12. המשיבה טוענת כי הנחת היסוד העומדת בבסיס הפיצוי לעסקים היא הסתמכות על מצב הדברים בפועל כפי שדווח לרשויות, ובמילים אחרות, ספרי העסק, להבדיל מהסתמכות על שומות. כך ראה את הדברים בית המשפט העליון בעניין כליף, שקבע כי תכלית הקביעה לפיה יהוו ספרי העסק בסיס לקביעת הפיצוי היא קיומו של מנגנון יעיל ומהיר לקביעת סכומי הפיצוי, על מנת שהמפונים יוכלו לקבלו לידיהם במהירות ככל הניתן לשם הוצאות מידיות ושוטפות ולשם התבססות מחדש. ואכן בפסק הדין הורה בית המשפט העליון כי הפיצוי למערערת שם יהיה בהתאם להערכה הנורמטיבית ולא בהתאם לשומה פרטנית, כאשר העקרונות שנקבעו בתיקון מס' 4 לחוק ישמשו תשתית לפיצוי עבור העלות ההיסטורית של הקמת המבנה בעבר, בהתאם לערכים הנורמטיביים שנקבעו בו. לגופו של עניין טוען ב"כ המשיבה כי החלטתה מעוגנת היטב בחוות הדעת של חברת אורבניקס, באבחנות בין סוגי המבנים השונים כפי שנקבעו בחוק, ובניסיונה שלה. לפיכך, ועל יסוד התפישה העקרונית שהתקבלה בעניין כליף אין בשומה שהציגה העותרת כדי להצדיק תוספת לתשלום המיוחד שאושר. הכרעה 13. נקדים ונאמר, כי על אף שהעותרת לא טענה כנגד ההפחתה בשיעור של 10% מסך כל התשלום המיוחד שאושר לה, אנו סבורים כי לא היה מקום להפחתה זו, כפי שהסברנו בפסק דיננו בעניין חמו הנ"ל. בפסק דיננו הבהרנו מדוע, לשיטתנו, יישמה המשיבה את האמור בפסק הדין בעניין כליף יישום גורף שאינו מתחייב מן האמור בו, וכי אין לקרוא לתוכו הנחה פרשנית לפיה כלל בל יעבור הוא שבכל מקרה של אי דיווח מלוא העלויות בטופס הפחת יש להורות על הפחתה מן התשלום המיוחד. משהתרשמה המשיבה כי הבעלים של העותרת מהימן וקיבלה את ההסברים שניתנו לה, לא מצאנו הצדקה להפחתה זו, ואנו מורים על ביטולה. 14. בכל הנוגע להשגות העותרת על החלטת הוועדה בעניין גובה התשלום המיוחד, לא נמצאה לנו עילה להתערב בה. כפי שהבהרנו בפסק דיננו בעניין חמו לעיל, וכך גם בפסק דיננו בעת"מ 45000-10-13 קדמון נ' הוועדה המיוחדת (מיום 11.12.13), חוות דעת שמאית מטעם המבקשים אינה יכולה לבוא תחת ראיות ממשיות להוצאות שלא באו לידי ביטוי בטופס הפחת או בראיה מוצקה אחרת. אין לנו אלא לחזור על האמור באותם פסקי דין. קביעה זו, הנובעת, להבנתנו, מיישום ההלכה שנפסקה בעניין כליף, יש בה משום יצירת אמת מידה אובייקטיבית, אחידה ושוויונית, המבוססת על העלות הנורמטיבית ההיסטורית כפי שנקבעה בתיקון מס' 4 לחוק. עלות זו משקפת עלות ממוצעת וסבירה של בניית מבנים על פי סוגיהם השונים. עמדה זו אינה סוגרת את הדלת בפני מי שיכול להמציא ראיה מוצקה להוכחת השקעה רבה יותר מזו המתוארת בטופס הפחת. אולם בהיעדרה - תשמש העלות הנורמטיבית ההיסטורית בסיס לקביעת שיעור התשלום המיוחד. 15. בענייננו, לא הציגה העותרת הוכחות של ממש להשקעה עודפת, מלבד הבור למשאיות והגבהת החומה. עמדתה של המשיבה, הנסמכת הן על ניסיונה היא, הן על חוות הדעת של חברת אורבניקס, והן על הפרמטרים שנקבעו בחוק לעניין סיווג המבנים על פי רמת הבנייה, הינה עמדה סבירה ומנומקת. לא למותר לציין, כי עיון בחוות דעתו של השמאי מטעם העותרת מעלה כי אין בידיו לסתור את המסקנות העובדתיות אליהן הגיעה חברת אורבניקס, אלא שטענתו היא כי נתונים אלה מצדיקים סיווג גבוה יותר של המבנה. אלא שכאמור הנתונים העובדתיים מובילים למסקנה כי המדובר במבנה מדגם "ג", שכן אין כל אבחנה בין דגם זה לבין הדגם הבא על יסוד קיומה של רצפת בטון. זאת ועוד, תחשיבי השמאי מבוססים על הערכה, להבדיל מהוכחה להוצאה בפועל, ובעניין זה, כפי שהסברנו לעיל, אין יסוד להעדפת חוות דעתו על פני הקביעה שבחוק לעניין העלות הנורמטיבית. 16. סוף דבר, העתירה נדחית, בכפוף לביטול ההפחתה בשיעור 10% שהוטלה על התשלום שנקבע לעותרת. בנסיבות העניין, ישא כל צד בהוצאותיו. פיצוייםבית מלאכהמלאכהמבנהתוכנית ההתנתקות / מפוניםתעשיה