אזרח ותושב ישראל ואזרחית אתיופיה, פנו בבקשה לשר הפנים לאיחוד משפחות ולקבלת מעמד בישראל לעותרת במסגרת זו. בקשתם נדחתה (ביום 27.2.13) וערר שהגישו על כך לרשות האוכלוסין נדחה ביום 21.8.13. זאת לאחר שהמשיב (בהחלטתו הראשונה ובערר) התרשם כי השניים "אינם מנהלים קשר זוגי וכן לצורך קבלת מעמד בהליך המדורג". בהתאם לכך נדרשה העותרת לצאת את ישראל לא יאוחר מ- 5.9.13. בפני עתירת העותרים נגד החלטות אלה של משרד הפנים. 2. להלן תמצית העובדות הצריכה לעניין עתירה זו. העותר, יליד 1980, אזרח ישראל שעלה מאתיופיה - ועד עצם היום הזה מענו הרשום הינו במרכז הקליטה "שושנה" שבקרית גת. העותרת, ילידת 1977, הינה אזרחית אתיופיה. היא נכנסה לישראל ביום 9.5.03 באשרת ביקור, של ימים ספורים, עם קבוצת תיירים. היא לא עזבה את ישראל בתום אותו ביקור (ובתום תקופת אותה האשרה) והיא שוהה בארץ שלא כחוק ושלא כדין מזה כעשר וחצי שנים. בינואר 2013 (לאחר עשר שנות שהייה לא חוקית) פנו העותרים בבקשת הסדרת המעמד לעותרת, וציינו בבקשתם כי ביום 25.6.2012 הם נישאו זה לזו בנישואי פרגוואי. ביום 11.12.2013 נערך לעותרים ראיון, על ידי נציג המשיב, לבחינת טיב הקשר הזוגי הנטען וביום 30.6.13 (במסגרת בחינת הערר) נערך להם ראיון נוסף. עפ"י הנטען בתצהיר העותר (מיום 7.10.13) השניים הכירו "...לפני שנתיים ועשרה חודשים (דהיינו אוגוסט 2011 - י.א.) בעת שנסענו באוטובוס קו 405 מירושלים לת"א התחלנו לדבר זה עם זו, החלפנו כתובות ומספרי טלפון... כעבור כמה שבועות התחלנו להיפגש, יחסינו התגברו והתפתחו לאהבה והחלטנו להתחתן. ביום 25.6.12 התחתנו בנישואין אזרחיים בפרגאוי...". העותר מוסיף בתצהירו כי לאחר אותם הנישואין הוא המשיך להתגורר במרכז הקליטה בקרית גת, והעותרת המשיכה לגור עם חברותיה בדירה שכורה בפרדס כץ (בני ברק), כי בינואר 2013 שכרו דירה בקרית גת (ברח' לכיש) אולם עזבו אותה לאחר ארבעה חודשים, עברו לתקופה קצרה להתגורר במרכז הקליטה בקרית גת, הנהלת המקום לא התירה לעותרת לגור שם ועל כן היא עברה לגור "בפתח תקוה אצל דודים של מקונן (העותר) והוא נשאר במרכז הקליטה". לטענת העותר בסעיף 5 לתצהירו, באוגוסט 2013 "שכרנו יחד דירה אחרת בקרית גת ובה אנו מתגוררים כעת. נכון שאני (העותר - י.א.) עדיין רשום במרכז הקליטה, אך זאת רק בשביל להיות זכאי לקבל משכנתא, אך בפועל אני גר (שם) היום". 3. דא עקא, בראיונות שנערכו לעותרים (ב- 11.2.13 וב- 30.6.13) נתגלו סתירות משמעותיות בין השניים בנושאים שונים - ובעיקר לעניין טענתם למגורים משותפים בזוגיות של ממש. בראיון מיום 11.2.13 מסרה העותרת כי בארבע השנים מ- 2008 ועד 2012 גרה עם שלושה שותפים בדירה שכורה בפרדס כץ (שבבני ברק). בד בבד ענתה כי עברה להתגורר עם העותר "לפני שנתיים ב- 2010 חודש נובמבר". לעומתה מוסר העותר בראיון שנערך עמו אותו היום כי: "הכרנו בנובמבר 2010... היא עברה לגור אתי ביוני 2012 אחרי שחזרתי מפרגוואי. למעשה אני גר איתה מלפני חודש בדירה ששכרנו בקרית גת". בראיון הנוסף, מיוני 2013, מוסר העותר כי למעשה: ".... לא עזבתי את מרכז הקליטה. אני מחכה למשכנתא... לא עזבתי בכלל את מרכז הקליטה. שילמתי לשני המקומות, גם למרכז קליטה וגם לדירה שכורה... גרתי בדירה השכורה בערך 4 חודשים". לסתירות משמעותיות אלה - בדבר מקום וצורת חייהם הנטענת של העותרים - מצטרף מכתבו מיום 17.7.13 של מנהל מרכז הקליטה בקרית גת. בין היתר נכתב שם כי העותר: "...למרות שסיים את זכאותו למגורים במרכז קליטה בתאריך 22.11.11, עדיין מתגורר במרכז קליטה, הוא מסרב לפנות את הדירה לטובת קליטת עולים חדשים". מנהל מרכז הקליטה מוסיף כי: "... הנ"ל (העותר) גר בדירת חדר עם שותף, לא ידוע לנו שהוא נשוי, לא ממנו ולא מחברים שלו. אין שום אשה שגרה אתו (במרכז הקליטה - י.א.)... יש בקרת כניסה קפדנית. זה שהוא מספר שהוא גר איתה במרכז קליטה זה שקר...". אשר לדירה ששכרו העותרים, לטענתם, ברח' לכיש בקרית גת, העותרים לא הציגו חשבונות חשמל או מים ביחס לדירה זו. המתווך המטפל בהשכרת הדירה מסר לנציגי המשיב כי העותר החזיק בה חודש אחד בלבד. חשבונות החשמל והמים שהציג העותר לנציגי המשיב כמוכיחים כביכול חיים משותפים - מתייחסים כולם לחדר, אותו הוא חולק עם שותף, במרכז הקליטה. 4. מתוך הנתונים הנ"ל הסיקו הגורמים המטפלים אצל המשיב כי העותרים לא הצליחו להציג בפניהם מערכת חיים זוגית, קיום משק בית משותף או אינדיקציה אחרת הנדרשת להסקת הכנות הנדרשת מהקשר הזוגי הנטען לצורך ההליך המדורג והענקת המעמד. לאחר שעיינתי בראיונות השונים שנערכו על ידי המשיב לעותרים, במכתבו של מנהל מרכז הקליטה בתצהיר העותרים - ובשאר הנתונים המפורטים בתגובת המשיב לעתירה - לא מצאתי עילה או הצדקה להתערבות שיפוטית במסקנתו זו של המשיב. העותרים, בתשובותיהם בראיונות הנ"ל, מוסרים תשובות הסותרות מהותית זו את זו בכל הקשור לחייהם המשותפים הנטענים - ובעיקר למקום המגורים הנטען. העותרת עונה כי החלו להתגורר יחדיו בנובמבר 2010. העותר משיב לעומתה כי הדבר קרה רק ביוני 2012. העותר מוסר כי גרו ארבעה חודשים בדירה שכורה בקרית גת, ואילו המטפל בהשכרת הדירה מוסר כי העותר היה שם חודש אחד בלבד. שני העותרים מוסרים כי התגוררו יחדיו, משך חודשים, במרכז הקליטה - ואילו מנהל מרכז הקליטה מוסר כי לא היו דברים מעולם. העותרים לא השכילו להוכיח מסגרת חיים זוגית משותפת ובוודאי שלא ניהול משק בית משותף. הם גם כשלו בניסיונם להציג גרסה סבירה לגבי מקום מגורים משותף. אדרבא, גרסאותיהם סותרות זו את זו ועל כך נוספות פירכות נוספות המפורטות לעיל. 5. יתכן בהחלט כי קיימת מערכת ידידות, ברמה כזו או אחרת, בין העותר לעותרת. נראה גם כי ידידותם אינטימית, ויתכן כי הדברים מתחזקים נוכח אשפוז העותרת בעבר עקב הפלה. ברם - אין די באלה לבסס את הראיה המנהלית הנדרשת להוכחת קשר זוגי ומשפחתי כן ואמיתי ברמה הנדרשת לצורך הענקת המעמד והחלת ההליך המדורג. 6. יש לתת הדעת גם לעובדה שהעותרת נכנסה לישראל באשרת תייר בשנת 2003 - ומאז היא שוהה בארץ שלא כחוק זה למעלה מעשר שנים. התמיהות והסתירות הרבות שפורטו לעיל לגבי טיבו של הקשר הזוגי הנטען - מעוררות אמנם ספקות שמא בקשת המעמד הנוכחית לא נועדה אלא לשם הכשרת והתרת המשך שהייתה הממושכת, והלא חוקית, של העותרת בישראל. 7. סוף דבר - מהנימוקים שפורטו לעיל לא מצאתי עילה להתערבות שיפוטית בהחלטות המשיב נשוא עתירה זו- ואני דוחה את העתירה. העותרים ישלמו למשיבה הוצאות העתירה בסכום של 5,000 ₪. צו הביניים מיום 29.10.2013 מבוטל בזה. משרד הפניםאיחוד משפחותהעליה האתיופית