הוועדה קבעה כי לכאורה מדובר באסיר רצידיוויסט, אולם יש מקום להתחשב בגילו הצעיר, בהתנהגותו הטובה בבית הסוהר, בדו"ח החיובי שהוגש בעניינו, בכך שביצע את העבירות בהיותו בגילופין ובנזקקותו להמשך טיפול בבעיית ההתמכרות. כמו כן, יש להתחשב בכך שעד כה יצא המשיב לשש חופשות וחזר ללא חריגה. 2. מדו"ח גורמי הטיפול עולה, כי קיימות אצל המשיב תובנות והוא מעוניין ליצור שינוי. המשיב נפגש עם נציג רש"א והוכנה עבורו תכנית שיקום במסגרת הקהילה בירושלים. על פי התכנית, ישתלב המשיב במסגרת תכנית מרכז יום, חמישה ימים בשבוע, בין השעות 15:00-08:00. הטיפול כולל שיחות פרטניות ובדיקות שתן לאיתור שימוש בסמים ובנוסף, יעבוד המשיב במכולת. 3. הוועדה סברה כי אין די בתכנית המוצעת ועל המשיב להשתלב בטיפול גם בעמותת "אור ירוק". לדברי הוועדה, דווקא אסיר רצידיוויסט זקוק לטיפול הן בבעיית האלכוהול והן בנושא הנהיגה, במיוחד כאשר מדובר באדם צעיר, שכל עתידו לפניו והאפשרויות לשינויו הן סבירות. 4. הוועדה קבעה כי תכנית השיקום שהוכנה למשיב מפחיתה, אם לא מאיינת, את מסוכנותו לציבור. לאור האמור לעיל, ובהתחשב בגילו הצעיר של המשיב, החליטה הוועדה על שחרורו המוקדם. נימוקי העתירה: לחובת המשיב עבר פלילי מכביד, הכולל שש הרשעות קודמות בעבירות של גניבה ופריצה לרכב, נהיגה בזמן פסילה, הסעת תושב זר, הפרת הוראה חוקית וכן עבירות סחר בסמים והחזקת סמים לצריכה עצמית (ראה גיליון הרשעות קודמות שצורף כנספח ג' לעתירה). לחובת המשיב עבר תעבורתי מכביד, הכולל עבירות של נהיגה ללא רישיון, נסיעה באור אדום ועוד. המשיב השתחרר מחמישה ממאסריו הקודמים בשחרור מלא וממאסרו השישי הוא שוחרר בשחרור מוקדם. הוועדה, שדנה בתאריך 14.7.10 בעניינו של המשיב, נתנה אמון בהבטחותיו ובתכנית הטיפולית שהכינה לו עמותת "אלאמל" וקבעה כי יש ליתן לו הזדמנות של ממש לשוב למוטב (ראה נספח ד' לעתירה). הדו"ח הסוציאלי מתאריך 26.6.13 שהוגש לוועדה, הינו דו"ח שלילי, שצריך היה להיזקף לחובת המשיב ולא לזכותו. כעולה מן הדו"ח, המשיב נמצא בקשר מעקבי עם העו"ס, בעל רקע התמכרותי לחשיש ואלכוהול מגיל 15. לדבריו, בשנת 2003 הוא עבר גמילה באופן עצמאי ומאז אינו צורך סמים. הוא עבר גמילה מאלכוהול באמצעות עמותת "אלאמל", אולם את העבירות הוא ביצע בהיותו בגילופין. 5. המשיב הודה בעבירות אך לא לקח אחריות מלאה על מעשיו וטען כי העבירות בוצעו לאחר ששוכנע על ידי חברו לשתות אלכוהול וחברו הוא זה שפרץ לרכב. ההתרשמות היתה מאדם שמשליך חלק מהאחריות על סביבתו ונוטה להיגרר, מתקשה להציב גבולות ברורים ולזהות סיכונים ולכן מסתבך באירועים שליליים. 6. משטרת ישראל מתנגדת לשחרורו המוקדם של המשיב לאור מידע מודיעיני שהוצג בפנינו ונוכח היותו רצידיוויסט מובהק, שאין ליתן בו אמון. גורמי המשטרה הדגישו כי המשיב יוצא לחופשות בתנאים מגבילים ובפיקוח הדוק ולשיטתם, אין בעובדה שהמשיב מקיים את תנאי החופשות כדי ללמד על התנהלותו ועל המסוכנות הנשקפת ממנו בתקופת הרישיון, שהינה ארוכה. 7. בבוא הוועדה להחליט אם אסיר ראוי לשחרור ואינו מסוכן לציבור, עליה לשקול שיקולים הנוגעים לשיקומו של האסיר מן הצד האחד ושיקולים הנוגעים לשלום הציבור מן הצד השני. הפסיקה קבעה כי השיקול בדבר מסוכנותו של האסיר הינו ראשון במעלה. 8. הקריטריון המרכזי שעל הוועדה לבחון הוא הסיכוי שהאסיר לא יחזור לפעילות עבריינית לאחר שחרורו, ולצידו את התנהגות האסיר בבית הסוהר, תכניות שיקום שהוכנו לו, עברו הפלילי, מהות העבירה בה הורשע ושיקולים שיש בהם כדי להראות אינדיקציה להישנות המעשים לאחר השחרור. 9. הוועדה התעלמה מנסיבות ביצוע העבירות, סוגן, חומרתן והיקפן ובנוסף התעלמה מן המסוכנות הרבה שנשקפת מן המשיב, כפי שזו קיבלה ביטוי בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. משכך, החלטת הוועדה אינה סבירה ויש מקום להתערב בה. 10. כעולה מן הדו"ח הסוציאלי, המשיב מכחיש כי קיימת אצלו בעיית אלכוהול וטוען כי במסגרת שחרורו המוקדם בשנת 2010 הוא עבר טיפול גמילה. הוועדה שגתה בכך שנתנה משקל לחיוב לעובדה שהמשיב ביצע את העבירות בהיותו בגילופין. 11. מקביעותיו של בית המשפט המחוזי ניתן להסיק באופן חד משמעי כי המשיב הוא אדם מניפולטיבי, אשר פיו וליבו אינם שווים והוא אומר דברים מן הפה ולחוץ על מנת לזכות בהתחשבות ובהקלה. חיזוק למסקנה זו ניתן למצוא בכך שחרף הבטחותיו לוועדת השחרורים הקודמת שדנה בעניינו, שב המשיב לבצע עבירות, וכשאלה הם פני הדברים, לא ניתן לסמוך עליו. 12. הוועדה שגתה בכך שקבעה בתנאי השחרור כי המשיב ייגש באופן וולונטרי לעמותת "אור ירוק". מסוכנותו של המשיב בולטת לעין ובנהיגתו ללא רישיון ובזמן פסילה, הפגין המשיב זלזול בוטה ברשויות האכיפה ובבתי המשפט וגם מטעם זה לא ניתן לסמוך עליו. 13. המלצת רש"א מהווה רק שיקול אחד מני רבים והיא אינה חזות הכל. תוכנית השיקום שהוכנה למשיב אינה עולה בקנה אחד עם הדו"ח הסוציאלי שהוגש לוועדה. בעוד שברש"א התרשמו כי המשיב נטל אחריות למעשיו והוא מודע לבעיית התמכרותו, הרי שעל פי הדו"ח הסוציאלי, המשיב משליך חלק מהאחריות על סביבתו ומתקשה להציב גבולות ולזהות סיכונים. 13. הוועדה כלל לא התייחסה לכך שממאסרו האחרון שוחרר המשיב בתנאי תכנית טיפולית של עמותת "אלאמל" וחרף זאת שב לבצע עבירות. תגובת המשיב עברו הפלילי ומאסרו הנוכחי של המשיב הם בגין עבירות סמים והמרכז אליו ישוחרר הוא בפיקוח רש"א ומטפל במכורים לסמים ולאלכוהול. התנהגותו של המשיב בכלא חיובית, הוא יצא לשש חופשות ללא בעיות ומעוניין ליצור שינוי בחייו. המשיב הידרדר לסמים בגלל נסיבות חיים קשות, אביו נטש אותו בגיל רך, אימו חולת סרטן והוא נשוי פעם ראשונה. הוועדה פעלה בגדר סמכותה, היא שקלה את כל השיקולים והחלטתה לא נגועה בחוסר סבירות קיצוני. דיון והכרעה 1. עיון בהחלטת הוועדה נושא העתירה מעלה שאמנם היא היתה ערה לכך שהמשיב הוא עבריין רצידיביסט אך זקפה לזכותו את גילו הצעיר ואת ביצוע העבירות נושא מאסרו בהיותו בגילופין. איננו מקבלים את גישת הוועדה בענין זה שכן למשיב, חרף גילו הצעיר, עבר פלילי עשיר בעבירות רכוש כלפי רכב, סמים והסעת שב"חים ועונשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי שהוטלו עליו לא מנעו ממנו לחזור ולפגוע ברכוש הזולת. למשיב יש הרשעות קודמות גם בעבירות תעבורה כולל נהיגה ללא רישיון, נהיגה כשברמזור אור אדום ונהיגה במהירות מופרזת. 2. הוועדה שגתה, בכל הכבוד, כשזקפה לזכות המשיב את העובדה שנהג בגילופין שכן הוא שוחרר ממאסר קודם ברישיון בתנאי תוכנית טיפולית של מרכז אלאמל, שכללה גמילה מאלכוהול. 3. מכל האמור לעיל עולה שהוועדה לא העניקה משקל ראוי למסוכנותו של המשיב לרכוש הציבור ולבטחון המשתמשים בדרך, כפי שבאה לביטוי בעברו הפלילי ובהתנהגותו נושא מאסרו. 4. הוועדה התייחסה לדו"ח הסוציאלי שהוצג בפניה וצורף כנספח לעתירה כ"דו"ח חיובי" אך מהדו"ח עולה שהוא מעורה בפלילים ומשליך חלק מהאחריות לביצוע מעשיו על סביבתו ומתקשה להציב גבולות ברורים ולזהות סיכונים. 5. גם אם המשיב יצא לשש חופשות ללא בעיות אין בכך כדי להוכיח העדר מסוכנות מצידו אם ישוחרר על תנאי שכן אין דין יציאה לחופשות לזמן קצר בתנאים מגבילים כשחרור על תנאי למשך 10 חודשים. 6. עיון בתנאי התוכנית הטיפולית של רש"א, שהיא תנאי מרכזי בתנאי שחרורו של המשיב על תנאי, מעלה שאין בה כדי לאיין את מסוכנותו של המשיב שכן היא לא נתנה דעתה לכך שבשנת 2010 הוא שוחרר על תנאי בתנאי גמילה מאלכוהול אך הוא לא נגמל מכך ונהג בגילופין. 7. לאור האמור לעיל, החלטת הוועדה נושא העתירה לוקה בחוסר סבירות ולא שקלה כראוי את השיקולים הרלוונטיים לצורך שחרור המשיב על תנאי. 8. אנו מקבלים את העתירה ומבטלים את החלטת הוועדה מיום 5.11.13 שהורתה על שחרור המשיב 2 על תנאי. בית סוהר / כלאאסירים