תביעה ייצוגית: תשלום ארנונה לפי תעריפים שלא עודכנו בהתאם למדדים שליליים ב. המשיבה הגישה הודעת חדילה לפי סעיף 9(ב) של חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006, בה ציינה שבמסגרת הסדרי תשלומים שנעשו עם תושבים שבחרו לשלם את תשלומי הארנונה ב-6 תשלומים, היא הפחיתה מדד שלילי, אך למעט התשלום הראשון אשר בו לא התחשבה המשיבה במדד שלילי. ג. לשיטת המשיבה, התשלום הראשון מבוצע לאחר אישור צו הארנונה וכניסתו לתוקף ביום 1.1.13. צו הארנונה קבע תעריף מינימלי וממנו, כך לדעת המשיבה, אין לרדת. מה גם, שהתחשבות במדד שלילי בתשלום הראשון יוצרת, לטעמה של המשיבה, מצב מעוות, לפיו תושב הבוחר לשלם את מלוא סכום הארנונה בתחילת השנה ישלם יותר מאשר תושב הבוחר לשלם את הארנונה במסגרת הסדר תשלומים. ד. חרף כל האמור לעיל, החליטה המשיבה לחדול מאי-הצמדת המדד השלילי לתשלום הראשון. לפיכך מודיעה המשיבה על חדילה מאי-הצמדת המדד לתשלום הראשון במסגרת הסדר התשלומים. להודעת החדילה מצורף תצהיר מנהל מחלקת הגבייה מר גיל גוטמן. ה. בעוד שבכתב התביעה העריך המבקש את סכום התביעה הייצוגית ב-300,000 ₪ (לפי הערכה), מציינת המשיבה שהיקף הגבייה בגין מדד שלילי שהיא גבתה בתשלום הראשון בינואר 2013 (בגין אי-הצמדה למדד נובמבר 2012), הינו: 14,075 ₪, כמוסבר גם בתצהירו של מנהל מחלקת הגבייה מר גיל גוטמן. ו. ב"כ המבקש עותר לפסיקת גמול ושכר טרחת עו"ד בטענה שהמשיבה נהנתה מגביה שלא כדין שנים ארוכות, ואלמלא הליך זה לא היתה מושגת התועלת הציבורית הנדרשת. לטענתו, רק בזכות הליך זה של המבקש חדלה המשיבה מגביית היתר בשל אי-עדכון המדד השלילי. לכן, לטענת ב"כ המבקש, לצורך קביעת סכום הגמול ושכר הטרחה אין חשיבות לסכומי הגביה. ב"כ המבקש מוסיף וטוען, כי טרח רבות לבדיקת הנתונים ורק לאחר בחינה מדוקדקת ועריכת חישובים על-ידי רואה החשבון מר מחמוד מג'דוב הוגשה הבקשה לאישור התובענה כייצוגית. ז. ב"כ המבקש עותר לפסיקת גמול לתובע הייצוגי וכן שכר טרחת עו"ד שיהא בהם כדי לשמש תמריץ כלכלי להגשת תביעות ייצוגיות נגד הרשויות המנהליות, להרתעת הרשות הציבורית וככלי לשמירת שלטון החוק, תוך הבאה בחשבון של סיכון, הוצאות, והשקעת מאמצים בגיבוש הבקשה והתובענה, מה גם שחברי הקבוצה הפיקו תועלת רבה מן האפקט החינוכי וההרתעתי של הבקשה והתובענה, שכן המשיבה חדלה מגביית יתר מתושביה. ב"כ המבקש עותר כי ייפסק גמול למבקש בסך 40,000 ₪ וכן שכר טרחת עו"ד בסך 125,000 ₪ בתוספת מע"מ. ח. המשיבה סבורה, שאין מקום לפסוק גמול לתובע, ולא שכר טרחת עו"ד לבא כוחו, הואיל והמבקש לא הביא תועלת ממשית לקבוצה וראה את טובתו האישית למול טובת הקבוצה. לטענת המשיבה, לא הושקעו תשומות כלשהן, או מאמצים בהגשת הבקשה, והמבקש לא נטל עליו סיכון כלשהו. המשיבה הודיעה על חדילה וחסכה מזמנו של בית המשפט. לטענת המשיבה, למבקש גם לא היתה עילת תביעה אישית והינו "סרבן תשלומים", מה גם שלא בוצעה פנייה מוקדמת שעשויה היתה להביא תועלת. שיקול נוסף שמעלה המשיבה הוא השיקול של שמירה על הקופה הציבורית. ט. עוד מפנה המשיבה להחלטה מיום 25.11.2013, בה נקבע שיש לפסוק הוצאות לזכות המשיבה בגין בקשה לסילוק על הסף שהגישה המשיבה מחמת פגמים שנפלו בהגשת בקשת האישור. י. המשיבה מדגישה, שלא תצמח תועלת לחברי הקבוצה, הואיל ועתה משתצמיד המשיבה את תשלומי הארנונה לתשלום הראשון, מבחינה סטטיסטית ישלמו התושבים הבוחרים בהסדר תשלומים, במרבית המקרים, תשלום גבוה יותר, שכן סטטיסטית מדד המחירים לצרכן הינו במרבית המקרים מדד חיובי, ובגין כך במרבית התשלומים משלם התושב במסגרת הסדר תשלומים תשלום גבוה יותר. מכאן שהמבקש ראה לנגד עיניו את טובתו הוא ולא את טובת הקבוצה. יא. לטעמה של המשיבה פרשנותה, שאינה מעוגנת בלשון החוק, לפיה לא ראוי להצמיד את התשלום הראשון, היא הפרשנות התכליתית והראויה, אך התיקון למצב האבסורדי צריך להתבצע באמצעות המחוקק, ולכן בחרה להגיש הודעת חדילה. יב. המשיבה טוענת, כי הבקשה הוגשה ללא השקעה יתרה, ללא הכנה מיוחדת וללא סיכון, ומדובר בבקשה אחת מני רבות שהגיש ב"כ המבקש נגד רשויות מקומיות. למבקש עצמו אין עילת תביעה אישית, שהרי קיים לו חוב בסך של למעלה מ-100,000 ₪ למשיבה בגין ארנונה ותשלומים שונים, כשהמשיבה משקיעה עלויות בניסיונות עיקול לצורך גביית החוב. לטעמה של המשיבה, ובניגוד לטענת המבקש, החוב שריר ותקף ולא התיישן, והמבקש כלל אינו עושה מאמץ לסילוק החובות ומתעלם מהם, ואינו ראוי לגמול כלשהו. יג. עוד מדגישה המשיבה, שהמבקש לא פנה פניה מוקדמת למשיבה. אמנם לבקשה צורפו 2 מסמכים בעניין פניה למועצה, אך לא צויין כיצד הם נשלחו. בהודעת החדילה הצהיר מנהל מחלקת הגבייה שהוא מעולם לא קיבל מכתבים אלה, וב"כ המבקש, כך מציינת המשיבה, לא התייחס בטיעוניו לנקודה זו, העדיף להתעלם ממנה, ולא צירף אישור מסירה או אישור דואר רשום, או אישור פקס, כך שטענת מנהל מחלקת הגביה בתצהירו - לא נסתרה. המשיבה טוענת, כי לפי הפסיקה כיום חובה לבצע פנייה מוקדמת מקום בו פנייה כזו עשויה להביא תועלת לקבוצה ולקדם את האינטרסים שלה. אילו היתה בענייננו מתבצעת פנייה מוקדמת עשוי היה הדבר לחסוך הליכים משפטיים, שהרי המשיבה החליטה על חדילה בגין אי-הצמדת התשלום הראשון למדד, וזו סיבה נוספת מדוע אין מקום לפסיקת גמול ושכר טרחת עו"ד. יד. טוענת המשיבה, כי בנוסף יש להביא בחשבון את העיקרון של שמירה על הקופה הציבורית, וכן יש להביא בחשבון את ההחלטה מיום 25.11.2013 שניתנה בעקבות בקשת סילוק על הסף שהגישה המשיבה בגין פגמים בהגשת בקשת האישור, שהוגשה ללא יפוי כח, וללא תצהיר חתום כנדרש. טו. בכך לא תמו הטענות ההדדיות של הצדדים. ב"כ המבקש הגיש תגובה בה טען, בין היתר, שאם אכן הוגשו תביעות דומות ברחבי המדינה ועשרות רשויות מקומיות הגישו הודעות חדילה נשאלת השאלה מדוע לא חדלה המשיבה מהתנהלותה נשוא הדיון כבר מלפני הגשת התביעה נגדה? לעניין העדר פנייה מוקדמת טוען ב"כ המבקש, שלפי הפסיקה אין כל חובה לבצע פנייה מוקדמת. טז. על כך עונה ב"כ המשיבה וטוען, כי ב"כ המבקש נהג בחוסר ניקיון כפיים שעה שטען בבקשת האישור כי ביצע פנייה מוקדמת וצירף מסמכים "פיקטיביים", ואילו כעת טוען ב"כ המבקש כי לא היתה עליו חובה לפנות פנייה מוקדמת. בכך, לדעת ב"כ המשיבהֹ, מודה המבקש שלא ביצע פנייה מוקדמת, ואין המבקש ראוי בנסיבות אלה לא לגמול ולא לשכר טרחת עו"ד. יז. ב"כ המבקש השיב על הדברים וציין, כי הוא לא טען שלא שוגרה פנייה מוקדמת, אלא הדגיש את הפסיקה, לפיה גם אם לא בוצעה פנייה מוקדמת הרי מקום בו הבקשה מוצדקת יש לפסוק שכר טרחת עו"ד וגמול. ב"כ המבקש טוען, שהמבקש לא הסתיר עובדה כלשהיא, והמשיבה היא שחייבת להודות למבקש על שהביא לתיקון העוול שביצעה המשיבה כלפי תושביה. עד כאן הבאתי מתמצית טיעוניהם של ב"כ הצדדים. יח. אמות המידה אותן יש להביא בחשבון בקביעת שיעורו של הגמול המגיע למבקש נקבעו בסעיף 22 לחוק תובענות ייצוגיות, ואמות המידה לגבי שיעור שכר הטרחה לב"כ המבקש נקבעו בסעיף 23 של החוק. יט. שוב ושוב עולה סוגיית הפנייה המוקדמת טרם נקיטת ההליך המשפטי. בענייננו, צירף המבקש לבקשתו 2 מסמכים בדבר פנייה מוקדמת, כשמנהל מחלקת הגביה של המשיבה מצהיר שלא נתקבלה פנייה מוקדמת, וב"כ המשיבה מדגיש, שהמבקש לא סתר את טענת מנהל מחלקת הגבייה שניתנה בתצהיר, ואף לא צירף כל אישור או ראיה בדבר המצאת הפנייה המוקדמת למשיבה, ומה גם שב"כ המבקש העלה בתגובתו טענה לפיה כלל אין חובה לפנייה מוקדמת. בסוגיה זו נקבע בע"א 10262/05 אביב שירותים משפטיים בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, בפיסקה 9 (11.12.2008): ”אשר לתום-הלב, לא מצאנו כי העובדה שהמערערים לא הקדימו פנייה רצינית לבנק עובר להגשת בקשתם מצדיקה את הקביעה שלא נהגו בתום-לב. לנוכח תכליותיה של התובענה הייצוגית קשה גם לקבל כי פנייה של התובע הייצוגי להשבת כספו-שלו תהווה תנאי בלעדיו אין לאישור התובענה.“ כ. אין בפניי ראיה והוכחה לכך שמסמכי הפנייה המוקדמת הומצאו בפועל למשיבה. נכון הוא, שבסופו של דבר החליטה המשיבה להגיש הודעת חדילה, לפי סעיף 9(ב) של חוק תובענות ייצוגיות, ואולם, ספק בעיניי האם עשויה היתה פנייה מוקדמת של המבקש להביא לתפנית בעמדתה (טרם נקיטת ההליך המשפטי), הואיל והמשיבה הדגישה, שלטעמה, גישתה לפיה הצמדת התשלום הראשון עלולה להביא לכך שהתעריף יפחת מתחת לתעריף צו הארנונה, ואף מתחת לתעריף המינימום של משרד הפנים, מייצגת את הפרשנות התכליתית הראויה והנכונה. מה גם שהצמדת התשלום הראשון אף עלולה להביא לכך שמי שמשלם ארנונה בתשלום אחד לכל השנה, ישלם יותר מאשר תושב המשלם בהסדר תשלומים. כא. כאמור, נוכח עמדתה זו של המשיבה, ספק אם היא היתה משנה את גישתה נוכח פנייה מוקדמת של המבקש (בטרם נקיטת ההליך המשפטי), ומה גם שהמשיבה רואה במבקש "סרבן תשלומי ארנונה". כב. מקובלת עליי עמדת המשיבה, לפיה לא נטל על עצמו המבקש סיכון גבוה בהליכים אלה, שהרי אין המדובר בחריש ראשון, אלא הוגשו כבר הליכים משפטיים רבים בנושא זה. גם לא הוּכח ביצוע תשלום כלשהו לרואה החשבון מר מג'דוב, אף לא הוּכח שיעור התועלת שהפיקה הקבוצה מן ההליך שננקט. המשיבה מציינת, כאמור בהודעת החדילה, שהיא מתחשבת במדד שלילי שאותו היא הפחיתה במסגרת הסדרי תשלומים שנעשו עם תושבים שבחרו לשלם את הארנונה ב-6 תשלומים, אך למעט התשלום הראשון בלבד, שבו לא התחשבה המשיבה במדד שלילי. היקף הגבייה בגין "מדד שלילי" שגבתה המשיבה בתשלום הראשון בינואר 2013 (עקב אי- הצמדה למדד נובמבר 2012 שהיה שלילי), הסתכם ב-14,075 ₪. כג. המשיבה חוזרת ומדגישה, שבכך ראה המבקש את טובתו, ולא את טובת הקבוצה, הואיל ולפי חישוב סטטיסטי התושבים הבוחרים בהסדר תשלומים ייאלצו ברוב המקרים, לשלם תשלום גבוה יותר, הואיל ובמרבית המקרים מדד המחירים לצרכן הוא מדד חיובי ולכן משלם התושב במסגרת הסדר תשלומים תשלום גבוה יותר. המשיבה מציינת, כי אמנם עמדתה זו אינה מעוגנת בלשון החוק, אך היא מייצגת לדעתה פרשנות תכליתית וראויה, ולכן תיקון המצב צריך להתבצע באמצעות המחוקק, ואילו ב"כ המבקש מדגיש, כי המשיבה נהנתה מגביה שלא כדין משך שנים ארוכות ואלמלא בקשתו זו של המבקש, לא היתה מושגת התועלת הציבורית הנדרשת. כד. אכן, לא הונחה בפני בית המשפט חוות דעת כלכלית שיהא בה כדי ללמד האם תביא החדילה תועלת לחברי הקבוצה, ואם כן, באיזה שיעור. יחד עם זאת, נזכור כי המשיבה עצמה מאשרת שהפרשנות שהיא נתנה, ושלדעתה היא הראויה, אינה נתמכת בלשון החוק (ולכן סבורה המשיבה שתיקון המצב יצטרך להיעשות על ידי המחוקק). אם כך, התועלת שהושגה היא, למצער, שגביית הארנונה, גם לגבי התשלום הראשון שבהסדר תשלומי הארנונה (מבין 6 תשלומים) תיעשה בהתאם להוראות החוק, וככל שיהא צורך בביצוע תיקון ייעשה הדבר כנדרש, על ידי המחוקק. מכאן, שאת הגמול למבקש ושכר הטרחה לב"כ המבקש ראוי לחשב במקרה זה על דרך האומדנא. כה. המשיבה מצביעה על כך, שלמבקש חוב ארנונה בסך של כ-100,000 ₪ שאותו אין המבקש משלם כלל, למרות נסיונות עיקול מצד המשיבה (ולטענת המבקש חלק ניכר מחובות התיישן ). למעשה, כך מציינת המשיבה, הואיל והמבקש מזה שנים אינו משלם ארנונה אין לו עילת תביעה אישית. המבקש מצדו טוען, שאין ממש בטענתה זו של המשיבה, הואיל והגשת בקשתו היא שהביאה להודעת החדילה, ומה גם שאף בהעדר עילת תביעה אישית, עשוי בית המשפט לעשות שימוש בהוראת סעיף 8(ג) של חוק תובענות ייצוגיות ולהורות על החלפת התובע הייצוגי. כו. סבורני, שבקביעת שיעורו של הגמול יש מקום להביא בחשבון, בין היתר, גם את העובדה שהמבקש צבר חוב נכבד ביותר בגין אי-תשלום ארנונה, כך שלמעשה אין למבקש עילת תביעה אישית, אם כי, כמובן, לא ניתן לשלול אפשרות שאילו התנהל ההליך המשפטי יכול והיתה נשקלת האפשרות להורות על תובע ייצוגי חלופי. כז. שיקול נוסף שיש להביא בחשבון הוא, שתשלום הגמול ושכר הטרחה מתבצע מתוך כספי הקופה הציבורית. עיינו בעניין זה בעע"ם 2395/07 אכדיה סופטוור סיסטמס בע"מ נ' מדינת ישראל - מנהל המכס ומס בולים, בפיסקה 32 (מיום 27.12.2010): "... שנית, מטבע הדברים, תובענה ייצוגית, שבקשת אישור בגינה נדחית עקב הודעת המדינה על הפסקת גבייה, אינה כרוכה בהשקעת משאבים גדולה, בדומה לזו המתחייבת בתובענה המתנהלת לגופה, ומסתיימת בהכרעה שיפוטית, או אף בבקשה לאישור תובענה הנדונה לגופה. בהערכת שיעורי הגמול המיוחד ושכר הטרחה, יש להתחשב בהשקעת המשאבים המעטה הנדרשת בהליך כזה". ובהמשך (שם): "... חמישית, יש לנהוג זהירות בכספי ציבור המשולמים כגמול ושכר טרחה על ידי הרשות הציבורית, ולאזן את עניינו הלגיטימי של התובע המייצג אל מול האינטרס הציבורי המצדיק זהירות והקפדה בקביעת הזכות לתשלומי הגמול ושכר הטרחה ובהערכת שיעורם הסביר של תשלומים אלה". כח. כמו כן, יש להביא בחשבון את ההחלטה מיום 25.11.13 בה אמנם נמחקה בקשתה של המשיבה לסילוק על הסף, בקשה שהוגשה מחמת פגמים שנפלו בהגשת התביעה ובקשת האישור: העדר תצהיר חתום על ידי המבקש. לא צורף יפוי כח כדין. בדיעבד תוקנו המחדלים, ולכן נמחקה הבקשה לסילוק על הסף, אך נקבע בהחלטה הנ"ל שהמבקש יישא בהוצאות הבקשה, וכי שיעור ההוצאות ומועד תחולתן ייקבעו בהמשך ההליך, ועתה הגיעה העת להביא גם שיקולים אלה בחשבון. כט. בהציבי את כל האמור לעיל לנגד עיניי, נראה לי כי נכון יהיה להעמיד את שיעורו של הגמול המגיע למבקש על סכום של 1,000 ₪, אשר יקוזז מחוב הארנונה של המבקש כלפי המשיבה, ואת שכר הטרחה המגיע לב"כ המבקש נכון יהיה להעמיד על סך של 6,000 ₪ (כולל מע"מ). ל. לסיכום הדברים: 1. אני מאשר את הודעת החדילה לפי סעיף 9 של החוק, ולפיכך אני דוחה את התביעה ואת הבקשה לאישורה כייצוגית. 2. אני מעמיד את הגמול המגיע למבקש על סכום של 1,000 ₪, סכום אשר יקוזז מחוב הארנונה של המבקש כלפי המשיבה. 3. אני מחייב את המשיבה לשלם שכר טרחת עו"ד לב"כ המבקש בסכום של 6,000 ₪ (כולל מע"מ). התשלום לב"כ המבקש יתבצע בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין, שאם לא כן יישא כל סכום שבפיגור הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. מדדתביעה ייצוגיתארנונה