עתירה נגד החלטת וועדת השחרורים בכלא "השרון" מיום 11.11.13 לפיה נדחתה בקשת העותר לשחרור על תנאי ממאסרו (להלן: "הוועדה" או "וועדת השחרורים"). 2. העותר מרצה מאסר בן 15 חודשים בגין הרשעתו בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 333 ו- 335 (א) (1) לחוק העונשין התשל"ז - 1977 ואיומים לפי סעיף 192 לחוק הנ"ל. מועד חלוף שני שליש מתקופת מאסרו (ללא ניכוי מנהלי) חל ביום 5.11.13. מועד שחרורו מריצוי תקופת המאסר במלואה (בניכוי מנהלי) יחול ביום 8.3.14. 3. בתחילת מאסרו סווג העותר כאסיר אלמ"ב ועל כן, נבצר הימנו לגבש תכנית שיקום באמצעות רש"א, אולם בתאריך 27.8.13 הוסר הסיווג ובפגישה עם נציגת רש"א דחה העותר את הצעתה לתוכנית שיקום וביקש לבנות תכנית שיקום פרטית. 4. לפני וועדת השחרורים הניח העותר תכנית ערוכה בידי "התחלה חדשה" - מרכז טיפול ואבחון לאוכלוסיות עוברי חוק - שכוללת ליווי וטיפול כפי שיפורט בהמשך. 5. הוועדה דחתה את בקשת העותר בשל הסכנה הנשקפת ממנו. על העותר 6. לעותר נסיבות חיים קשות ומעוררות חמלה. הוא גדל במשפחה נורמטיבית, התגייס לצה"ל ושירת ביחידת המסתערבים. במהלך שירותו הצבאי ובמסגרת משימה שביצע, נפגע פגיעה פיזית ונפשית. בהמשך הוא אובחן כסובל מתסמונת פוסט טראומה והוכר כנכה צה"ל. 7. על רקע התחלואה הנפשית ממנה סובל העותר, הוא התדרדר לשימוש בסמים ומשם, קצרה דרכו לפשע. לדידו, שירותו הצבאי ותרומתו למדינה עלו במחיר אישי כבד מנשוא. במהלך השנים פיתח העותר תלות בתרופות פסיכיאטריות ובסמים. בהמשך, החליף את הסמים בתחליף מסוג מתאדון וכיום הוא סובל מתחלואה כפולה, תלות במתאדון ובתרופות פסיכיאטריות. ניסיונותיו החלקיים לגמילה, עובר למאסרים שריצה, עלו בתוהו. 8. לעותר עבר פלילי עשיר, לחובתו 9 הרשעות בגין 36 עבירות, בהן עבירות אלימות, סמים, רכוש, מרמה ואיומים. זה לו מאסרו השני. את המאסר הקודם ריצה במלואו והשתחרר ביום 31.7.11. לא חלפו אלא 8 חודשים עד אשר ביצע את העבירות נושא מאסר זה. 9. מהרשעותיו הקודמות, בעיקר זו האחרונה, נושא המאסר דנן, עולה דמות אדם אלים ומסוכן. העיון בכתב האישום, על פניו, מלמד על הסכנה הנשקפת מהעותר כאשר על רקע ויכוח שהתגלע בינו לבין שכנתו, המתלוננת, בגדרו חשדה בו האחרונה כי נגע במנעול דלת דירתה והעירה לו על כך, איים עליה העותר "את רוצה לשתוק או שאני סוגר אותך לכל החיים". לאחר מכן, נכנס לדירתו ויצא עם מקל מגב אשר באמצעותו היכה במתלוננת בכל חלקי גופה וגרם לשבר בידה הימנית. 10. בקשתו לשחרור על תנאי נסמכת על התנהגותו התקינה בין כתלי הכלא, העדר דו"חות משמעת, הודייתו בביצוע המעשים בגינם הורשע ותוכנית השיקום הפרטית שהוכנה עבורו. בין כותלי הכלא לא עבר העותר הליך שיקומי ואת האשם לכך הוא תולה בשב"ס, אשר אין בסל הטיפולים שברשותו תכנית טיפולית הולמת לתחלואה הכפולה ממנה הוא סובל. 11. גורמי הטיפול בכלא ציינו, כי אכן אין מתווה שיקומי הולם לתחלואתו הכפולה של העותר אולם, גרסו, כי העותר אינו נוטל אחריות מלאה למעשיו, חרף הודייתו המילולית בביצועם וכי הוא מרוכז בעצמו ובסבלו, ללמדך כי לא בשלו התנאים לשילובו בהליך טיפולי. החלטת הוועדה 12. וועדת השחרורים קבעה כי הסכנה הנשקפת מהעותר בעינה עומדת ודי בנימוק זה כדי לדחות את בקשתו לשחרור מוקדם, בין אם עבר הליך טיפולי במסגרת המאסר ובין אם לאו. כן הוסיפה וקבעה: "אולם, כל הליך שכזה לא נעשה ואין זה מעלה ומוריד האם אכן לא התאפשר יתכן והיה בו לאסיר להשתלב במסגרת הנ"ל או שהוא לא הסכים לטיפול הנ"ל מאחר שהעובדות שלעצמן של אי קבלת טיפול במסגרת הכלא, יש בהם גורם שהינו לחובתו של האסיר, כאשר נצפית מסוכנות ממנו. לאור העובדה שמדובר באסיר הנזקק לטיפול ומעקב פסיכיאטרי שוטף, כפי שנאמר בחוות דעת מב"ן וכאשר בעברו התמכרות לסמים, (אמנם בדיקות השתן שלו נקיות בין כתלי הכלא, אולם לא ניתן לדעת לאשורן את התנהלותו והתנהגותו עם יציאתו מן הכלא לעניין הסמים)- אין כל ספק כי מסוכנותו של האסיר לא אויינה נכון להיום בהעדר כל טיפול בכלא". 13. הוועדה הוסיפה, כי לחובת העותר עומדת העובדה שאין הוא מפנים את האלימות החמורה שבמעשיו ומשליכה לעבר קורבנו - עובדה אשר אף ד"ר שני הכיר בה במסגרת תכנית השיקום שהגיש - ואשר אף בה די כדי ללמד על הסכנה הנשקפת מהעותר. 14. על יסוד הטעמים המפורטים, דחתה הוועדה את בקשת העותר לשחרור מוקדם. העתירה 15. העותר מלין על החלטת הוועדה וטוען כי בטעות יסודה. לטענתו, שגתה הוועדה כאשר התעלמה מנבצרותו לעבור הליך שיקומי שלא באשמתו אלא בשל העדר מתווה טיפול שיהלום את צרכיו במסגרת כתלי בית הכלא. יוצא לשיטתו, כי הינו מופלה לרעה ביחס לאסירים אחרים, אשר משולבים בהליכים טיפוליים ונסללת דרכם לשחרור מוקדם. העותר הטעים, כי במצב דברים זה, אפסו סיכוייו לשחרור מוקדם ממאסרו הנוכחי. 16. העותר מוסיף, כי הדברים הינם בבחינת קל וחומר, לנוכח מקור תחלואיו - בשירותו הצבאי אשר הפכו אותו לנכה קשה אשר עד עצם היום לא הצליח להשתקם. במהלך השנים הלך מצבו והחמיר ולא בכדי את שנותיו האחרונות הוא מבלה בין כתלי בית הכלא, מעת לעת. דיון והכרעה 17. עתירה זו מעלה סוגיה קשה וסבוכה שעניינה אפשרויות השיקום שמעמיד שב"ס לאסירים, כתנאי לשחרורם המוקדם ומידת התאמתן לצרכיהם. 18. ודוק; שחרור על תנאי ממאסר אינו זכות קנויה. אף אין חובה בדין להעניק לאסירים טיפולים שיקומיים, הגם שדרך המלך היא לעשות כן, למען רווחתם ובמגמה להשיבם לחברה ולקהילה כאנשים נורמטיביים. דא עקא, בשל אילוצים בירוקרטיים ותקציביים, מוגבל שב"ס ביכולתו לשלב אסירים בהליכים טיפוליים ועל כן, העמיד תנאים מוקדמים לשילובם במתווים טיפוליים. 19. ככלל, ההליך הטיפולי נועד לשיקום ולא למען השחרור על תנאי. עם זאת, יש בשחרור המוקדם משום תמריץ, בבחינת רווח משני שהאסיר עשוי לזכות בו, בדרכו לשיקום. 20. כאשר נבצר משב"ס לשלב אסיר במתווה טיפולי, בשל אילוצים אובייקטיבים, אין הדבר מהווה הפליה לרעה. כגוף ציבורי, שב"ס כפוף למגבלות של משאבים, כוח אדם ושיקולים נוספים, המיוחדים לגוף שהינו עומד בראשו. 21. לפיכך, אף אם נמנע מהעותר הליך שיקומי בשל תחלואתו הכפולה - עובדה אשר ספק אם הוכחה - הרי שאין לראות בו כמי שהופלה לרעה ובוודאי שאין בכך כדי להקים עילה לשחרורו המוקדם, לאור הסכנה הנשקפת ממנו. 22. לא זו אף זו; לא נמצא אישוש מלא לטענת העותר, כי אין בנמצא טיפול הולם לתחלואתו הכפולה. אמנם, שב"ס אישר כי בשל מצבו הנפשי, לא ניתן היה לשלבו בהליך גמילה מסמים אולם לכך הוסיף את סייגיו ביחס למוטיבציה מילולית בלבד והעדר ניסיונות גמילה ממוסדים בעבר. ראה דו"ח שב"ס לוועדת השחרורים: "... בעל רקע של שימוש בסמים מסוגים שונים מזה שנים רבות. טוען לניקיון עצמי מזה כשנתיים. לציין שללא ניסיונות גמילה ממוסדים, מביע מוטיבציה מילולית לכך אך לאור מצבו הנפשי לא שולב בטיפול בתחום". 23. לאחר בחינה ושקילה, באנו לכלל מסקנה כי לא נפלה טעות בהחלטת הוועדה. יש להצר על מצבו הסבוך והקשה של העותר אולם אין בו כדי להתיר את האסור. הסכנה הנשקפת ממנו לשלומו של הציבור ובטחונו הינה ממשית ומוחשית. החשש שמא ישוב העותר ויכה בקורבן כזה או אחר, בגין זוטות ויגרום לו לחבלות - אינו מופרך. 24. העותר אכן משלם מחיר כבד בגין שירותו הצבאי. מקובלים עלינו דבריו, כי שירת בצה"ל בלב שלם ובנפש חפצה, מתוך רצון לתרום לביטחון המדינה. עם זאת, משנפגע, על לא עוול בכפו והוגדר כסובל מפוסט טראומה, קמה חובתו לטפל בתחלואיו, ככל אדם שהגורל היכה בו, בין בשל מחלה ובין בדרך אחרת. 25. העיון במסמכי תיקו האישי-מנהלי מלמד, כי ניתנו לעותר הזדמנויות בעבר להשתלב בטיפולים כאלו ואחרים, בין באמצעות שרות המבחן ובין על ידי משרד הביטחון והוא לא מימש אותן, או למצער לא הפיק מהן את המרב. בגזר הדין תיאר בית המשפט את התרשמות שרות המבחן מהעותר, כי אין הוא מוכן להשתלב בהליכים טיפוליים, אינו מקבל מרות ומונע אפשרויות לשיקום. לא בכדי שרות המבחן המציא לבית המשפט ארבעה תסקירים אודות העותר, אלא בשל ההזדמנויות שניתנו לו. בתסקיר האחרון ציין: "הוא מתנהל באורח בעייתי מול הגורמים המטפלים השונים, וממשיך להסתבך עם החוק ועל כן, שרות המבחן אינו מהווה מסגרת סמכותית מניעתית וגם גורמי הטיפול הנוספים אינם מצליחים לייצבו ולאזנו ולכן לא הומלץ עוד על התערבות במסגרת שרות המבחן ומאחר שקיים ללא ספק סיכון להישנות ביצוע עבירות הומלץ על הטלת עונש מאסר בפועל" (עמ' 18 לגזר הדין - ת"פ 50869-03-12 בימ"ש מחוזי ת"א, השופט גורפינקל). 26. אף העובדים הסוציאליים בכלא ציינו כי העותר אינו נוטל אחריות מלאה למעשיו. ד"ר קייזר מטעם "התחלה חדשה" איששה אף היא עובדה זו: "ביחס לעבירה, מודה במעשים בהם הורשע אך מטיל אחריות על קורבן העבירה ומצמצם מחומרתם. יחד עם זאת, בעל תובנות שונות ביחס למעגל העבירה הפרטי שלו והכרה ראשונית בעיוותי חשיבה וגורמי הסיכון שלו לחזרה על התנהגות עוברת חוק" (עמ' 8). 27. על הזיקה בין התחלואה ממנה סובל העותר לבין הסכנה הנשקפת הימנו עמדה ד"ר קייזר בחוות דעתה: "הקשר בין אימפולסיביות וקשיים בניהול כעסים, המאפיינים את העבירות שביצע, בקרב גברים בעלי PTSD בשל שירותם הצבאי מוכר בספרות. לוחמים לשעבר הסובלים מהפרעה פוסט-טראומתית נמצאו כסובלים מרמה גבוהה באופן משמעותי של כעסים, עוינות וביטויי זעם בהשוואה ללוחמים לשעבר שלא אובחנו כסובלים מהפרעה זו". 28. בגזר דינו ציין בית המשפט: "המקום הראוי לטיפול בנאשם היה מרפאת בריאות הנפש ברמת חן המתמחה בטיפולים לסוג הפגיעות של הנאשם והתמכרות לסמים". אין לנו אלא להצטרף להמלצה זו, אשר מקומה יפה לאחר שחרורו של העותר ממאסרו המלא. 29. שוכנענו כי סבלו של העותר אכן רב, אולם כך אף הסכנה הנשקפת ממנו. נכון לעת הזו ניכרות סנוניות ראשונות לקראת דרכו לשיקום, אולם אין בהן די. לפיכך, לאור האמור לעיל, לא נפל פגם או פסול בהחלטת וועדת השחרורים. אשר על כן, העתירה נדחית. 31. בשולי הדברים נמליץ לעותר להרים את הכפפה שהושטה לו על ידי משרד הביטחון ועם שחרורו לנסות להשתלב בהליך טיפולי במסגרת המרפאה לבריאות הנפש ברמת חן. בית סוהר / כלאמאסרשחרור מוקדם מהכלאועדת השחרורים