הגשת בקשת המקלט אינה מהווה עילה לשחרור מן המשמורת 2. ב"כ המערער עותר להורות על שחרורו של המערער ממשמורת; לחילופין עותר הוא לקבוע תנאים לשחרורו ממשמורת (ערובה, התייצבות וכו'); לחילופי חילופין מבוקש להחזיר את הדיון בעניינו לבית-הדין לביקורת משמורת בגבעון תוך הנחייה להפעיל את שיקול-דעתו השיפוטי המסור לו לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב - 1952 [להלן: חוק הכניסה]. רקע 3. עסקינן במערער, אזרח קולומביה, אשר נכנס לישראל ביום 5.9.13 באשרת תייר למשך שלושה חודשים (אשר הונפקה ביולי 2013). בעת תשאול אשר נערך לו עם כניסתו לישראל, הצהיר בפני נציגי המשיב, כי הגיע עם קבוצת תיירים לטיול בישראל. בהתאם להצהרתו, ניתן לו רשיון ישיבה לשמונה ימים - אך הוא לא יצא מישראל במועד תפוגת רשיון הישיבה. 4. ביום 6.11.13 עוכב על-ידי נציגי יחידת האכיפה של המשיב, יחד עם גב' רוזה מריה הרננדז שטענה שהינה אימו. מפרוטוקול שמיעת הטענות (נספח 3 לעיקרי טיעון המשיב) עולה, כי המערער טען כי הגיע לישראל להיות כאן עם אימו, והודה כי שיקר בכניסה לישראל עת הצהיר כי אין לו משפחה בישראל, שיקר בדבר מטרת בואו והסתיר כי בכוונתו להגיש בקשה למקלט. ציין, כי לא שב לארצו עם הקבוצה, שכן יש לו בעיות בקולומביה על רקע שיתוף פעולה של אימו עם רשויות החקירה בארץ. המערער הודה בפה מלא כי הסתיר פרטים ביודעין וטען כי לא ציין במועד הכניסה לישראל כי בכוונתו להגיש בקשת מקלט, שכן סבר שבמקרה כזה יסרבו את כניסתו לישראל. 5. באותו היום הוצאו נגדו צו הרחקה וצו משמורת, עליו סירב לחתום. 6. המערער הובא בפני בית-דין לביקורת משמורת במועד, וצו המשמורת אושר. ביום 13.11.13 הוגשה עתירה לבית-משפט זה (עת"מ 24818-11-13) במסגרתה נטען, בין השאר, כי המערער הושם במשמורת בטרם פגה אשרת הביקור שניתנה לו ובטרם ניתנה לו הזדמנות להגיש בקשה למקלט מדיני בישראל. ההליך נמחק, תוך שהצדדים הסכימו שהעותר יגיש בקשה לקבל מקלט מדיני תוך 14 ימים, והמערער יוותר במשמורת עד החלטה אחרת של בית-הדין לביקורת משמורת. 7. ביום 26.11.13 הגיש המערער בקשה למקלט. ביום 4.12.13 נערכה בחינה מקדמית של בקשתו, וביום 17.12.13 (לאחר מתן ההחלטה נשוא הערעור) בוצע ראיון עומק. בזמן הקצר שחלף מאז, המשיב טרם קיבל החלטה בעניינו של המערער, ונטען בצדק כי על המשיב לבחון את הבקשה כדבעי ואין הצדקה להכניס הגורמים המוסמכים במשיב לסחרור זמנים. 8. כאמור, ביום 12.12.13 התקיים דיון לפני בית-הדין לביקורת משמורת על רקע בקשה לשחרור ממשמורת. המשיב הגיב, בין היתר, כי נוכח נסיבות כניסתו של המערער לארץ, לאור חוסר תום ליבו ולאור העובדה שהמשיב עושה ככל יכולתו לדון בבקשת המערער לצורך בחינה מעמיקה בהקדם, מבוקש כי המערער יוותר במשמורת עד לקבלת החלטה בעניינו. כב' הדיין חזר על ההסכמה שעוגנה בפסק-דין של בית-משפט זה בהליך הקודם, ציין כי בחן את כתבי הטענות השונים, אך בסופו של יום לא מצא כי קיימת עילת שחרור בערובה המנויה בסעיף 13 לחוק הכניסה. ציין הוא בנוסף, כי הגשת בקשת המקלט על-ידי המערער אינה מהווה עילה לשחרור ממשמורת (וכן התייחס לקביעת מועד הראיון המקיף). טענות הצדדים 9. במרכז כתב הערעור, עומדת טענתו המשפטית של ב"כ המערער, כי בית-הדין לביקורת משמורת הגביל את ביקורתו השיפוטית וצמצם אותה לגדרי סעיף 13טו(א)(2) לחוק הכניסה לישראל, במסגרתו נעשית הקבלה עם סמכות הממונה על ביקורת הגבולות בנוגע לשחרור בערובה. לטענתו, על רקע הכשרתם המשפטית וכישוריהם השיפוטיים של הדיינים, בידי בית-הדין לביקורת משמורת הופקדו סמכויות ביקורת והכרעה רחבות ומקיפות יותר מאלו המסורות לממונה על ביקורת הגבולות. לגישתו, כאשר מגיעים לפתחו של בית-הדין לביקורת משמורת לא מדובר ברשימה סגורה, אלא קיימות עילות שחרור נוספות המנויות בסעיף 13טו(א) לחוק הכניסה לישראל, מעבר לארבע העילות האפשריות הנזכרות בסעיף 13ו לחוק הכניסה. 10. באשר לעניינו של המערער טען, כי אין בסיס לקביעה לפיה יש להטיל ספק באמינות המערער ובתום ליבו, וכי מועד הרחקתו של המערער מישראל לא נראה לעת עתה באופק. אין בנסיבות שהובאו על-ידי נציגי המשיב כדי להצדיק הותרתו במשמורת מלאה, וכל חשש ניתן לאיון באמצעות ערובות מתאימות. 11. ב"כ המשיב חזר על נסיבות כניסתו של המערער לישראל, כאשר לטענתו אין ליתן "פרס" למי שמהתל בגורמי המשיב ונכנס באמצעות שקרים ארצה. עוד נטען, כי הגשת בקשת מקלט אינה מהווה עילה לשחרור - ובמיוחד כשעסקינן בבקשה שהוגשה לאחר שנעצר ובזמן שהייתו במשמורת. התנהלות המערער, אשר מגיש בקשה תוך היותו במשמורת - כשעל בסיס אותה בקשה מבקש הוא להשתחרר - אינה ראויה, ולא ניתן לתת בו אמון כי ייצא את הארץ במועד שייקבע. 12. לגישת ב"כ המשיב, טענת ב"כ המערער לפיה סעיף 13טו(א) לחוק הכניסה מקים סמכות לעילות שחרור נפרדות מסעיף 13ו לחוק הכניסה, אין לה תימוכין בלשון החוק או בפסיקה. על כן, החלטת בית-הדין לביקורת משמורת היא החלטה סבירה, מנומקת כדבעי, אשר אין כל הצדקה משפטית להתערב בה. דיון והכרעה 13. איני רואה צורך להידרש לטענתו המשפטית של ב"כ המערער (אם כי יצויין כי על-פני הדברים נראה כי הצדק עם ב"כ המשיב לעניין זה), שכן לטעמי נסיבותיו של המערער מקימות עילת שחרור לפי סעיף 13ו(א)(2) לחוק הכניסה. אמנם, איני מתעלמת מאופן כניסתו של המערער לישראל, אך ראוי לציין כי בהזדמנות ראשונה הודה והסביר את התנהלותו השקרית. 14. ואכן, נראה כי הסבריו לגורמי המשיב אינם מנותקים מהמציאות. לטענת המשיב, אימו ואחיו שוהים בישראל מזה מספר שנים, כאשר בקשת המקלט של שניהם טרם הוכרעה. הגברת רוזה מריה הרננדז, אימו הנטענת של המערער, שוהה בישראל שנים רבות (מאז שנת 2007 - 2008), שיתפה פעולה עם רשויות החקירה, כשבסופו של יום ננקטו הליכים פליליים כלפי כנופיית זייפנים שפעלה בישראל ובקולומביה. בנה הבכור הגיע לישראל לאחר שבשנת 2009 ספג אלימות פיסית ומילולית בקולומביה. עניינו הגיע לערכאות שיפוטיות, כאשר ביום 14.8.11 ניתן פסק-דין בבית-משפט זה בעת"מ 3415-05-10 (כב' השופט אמיר), אשר קבע כי יינתן לו מעמד של פליט. בהמשך, פסק-הדין בוטל בעקבות ערעור שהוגש על-ידי המשיב - עע"מ 7126/11 מדינת ישראל נגד קינטרו הרננדז ג'ון פאבר (מיום 6.6.12), במסגרתו הורה בית-המשפט העליון על החזרת עניינו של האח לטיפול הרשות, גם בהתחשב בעובדה שבקשת המקלט של האם טרם הוכרעה. ייאמר, כי על-פי מה שנמסר לי בדיון, טרם התקבלה החלטה בבקשת המקלט של השניים - כאשר חלוף השנים מעיד על מורכבות הבקשה וההערכה, שגם הטיפול בעניינו של המערער שלפניי יצריך זמן ממושך. עוד עולה מפסיקת בית-המשפט העליון החשיבות שבבחינת כל בקשות המקלט יחדיו. 15. על כן, עיננו הרואות, כי למערער אינטרס מובהק בעמידה דווקנית בתנאי שחרור, לרבות היכולת לאתרו, כשעניינו כרוך גם בעניינם של אימו ואחיו (הנטענים), ואם לא ינהג בנקיון כפיים, הרי שהתנהלותו עלולה להשפיע גם על בני משפחתו. 16. מעבר לצורך יצויין, כי בינתיים חלפו למעלה מ - 60 יום במהלכם שוהה המערער במשמורת, ועל כן, כשמועד ההכרעה בבקשת המקלט המורכבת אינו נראה באופק, נקודת האיזון מטה את הכף לטובת שחרור בתנאים הולמים, אשר יבטיחו כי ייצא מהארץ בתוך מועד שיודע לו באם תידחה הבקשה, תוך יכולת רצופה לאתרו. 17. על כן, הערעור מתקבל, ומורה על שחרורו של המערער בתנאים הבאים: א. הפקדה במזומן או בערבות בנקאית בסך של 20000 ₪. ב. העותר ימציא כתב ערבות של צד ג', אזרח ישראלי, בסך של 20000 ₪. ג. העותר יתגורר בכתובת: רחוב אוסישקין 10 בבני-ברק, כשהוא נדרש להודיע מראש על כל שינוי בכתובתו, אם יהיה. ד. העותר יתייצב ביום ב' בתדירות של פעם בשבועיים במשרדי משטרת ההגירה בחולון. ה. כתובת משרדו של ב"כ המערער, עו"ד ברק הלוי, תשמש ככתובת לצורך משלוח כתבי טענות והתכתבות עם משרד הפנים. 18. לבקשת ב"כ המשיב, מעכבת את ביצוע השחרור עד ליום 14.1.13, שעה 12:00; עם זאת, ב"כ המשיב נדרש להודיע לב"כ המערער עד ליום 10.1.13 שעה 12:00 האם אכן בכוונת המשיב לפנות לבית-המשפט העליון, ובמידה ולא - ניתן לקדם את הליך השחרור באופן מיידי. 19. איני עושה צו להוצאות. משרד הפניםמבקשי מקלט מדינישחרור עובדים זרים ממעצר