תביעה ייצוגית: גביה בלתי חוקית עבור הנפקת תו חניה התקף ל-3 שנים לתושבי העיר נצרת עילית. נטען כי אין כל הוראה, בחוק העזר של המשיבה, אשר מסמיכה אותה לגבות אגרה זו. ביום 18.8.14, הגישה המשיבה הודעה על חדילה מגבייה לפי סעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, החל מיום 11.8.14. בדיון שהתקיים בפניי ביום 15.9.14 הוסיפה המשיבה להודעת החדילה והצהירה כי העירייה תפעל בהתאם לקבוע בחוק העזר לנצרת עילית (העמדת רכב בחנייתו) התשס"ה-2004. בישיבת יום 15.9.14 אישרתי את הודעת החדילה, כפי שהוגשה לרבות התוספת שהוסיפה ב"כ המשיבה לפרוטוקול כמפורט. הצדדים לא הגיעו להסכמות בשאלת גובה הגמול שיש לפסוק למבקשת וכן גובה שכר הטרחה לו ראוי בא כוחה. על כן הוגשו סיכומי טענות בשאלה זו. טענות הצדדים בתמצית: לטענת המבקשת, היא נטלה על עצמה סיכון כספי בשל כך שהיתה יכולה להתחייב בהוצאות משפט. משחדלה המשיבה מן הגביה הבלתי חוקית, יש לראות בבקשת האישור כמוצדקת ולעודד הגשת תביעות כאלה, על ידי פסיקת גמול הולם למבקשת ושכ"ט ראוי לבא כוחה. הודות ליוזמת המבקשת, טרחתה והסיכון שנטלה על עצמה, הפיקו חברי הקבוצה המיוצגת תועלת כספית, משעה שהמשיבה חדלה מגביית אגרת הנפקת תו חניה שלא כדין, בסכום שנאמד על כ-468,000 ש"ח ב- 24 חודשים שקדמו להגשת התביעה. ההליך נוהל בתום לב ובהגינות. לא הייתה כל תועלת בפניה מוקדמת למשיבה נוכח הפניות הרבות של התושבים לאורך השנים, אשר העלו חרס (הפניות למשיבה צורפו לסיכומי טענות המבקשת). המבקשת טוענת כי יש להביא בחשבון גם את נזקיהם העקיפים של חברי הקבוצה בדמות קנסות החניה שקיבלו תושבי אזור החניה המוסדר עד אשר נאלצו לסור אל משרדי המשיבה על מנת להנפיק תו חניה בתשלום, ממנו היו פטורים. המבקשת הביאה תועלת ציבורית חשובה אשר לה אפקט הרתעתי. יש להביא בחשבון תועלת זו לעניין פסיקת גמול המבקשת ושכ"ט בא כוחה. לסיכום טענה המבקשת כי יש לפסוק לה גמול בסך 30,000 ₪ ושכר טרחה לבא כוחה בסך 150,000 ₪. מאידך, טוענת המשיבה, כי התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה היא שולית וזניחה. על כן אין מקום לפסוק למבקשת גמול ולבא כוחה שכר טרחה. לחילופין טענה כי יש לקבוע סכומים מזעריים בלבד כשכ"ט וגמול. על בית המשפט לשקול את העובדה כי מדובר בהליך קצר, פשוט ודל בעלויות, בשל החלטת המשיבה להגיש הודעת חדילה תחת ניהול ההליך. ב"כ המבקשת הגיש תובענה דומה עד זהה בת"צ 14646-05-14 פרידמן נ' עיריית בת ים,. על כן, התובענה לא הצריכה השקעה מיוחדת לצורך הכנתה. המבקשת ובא כוחה נמנעו מלפנות לעירייה לערוך בירור מוקדם ולהתריע על הגביה הבלתי חוקית, ולבקש מהעירייה לחדול מכך בטרם פניה לבית המשפט. בגין החדילה לא חלה חובת השבה ומשום כך אין חיסכון כספי בפועל לחברי הקבוצה. דיון: בענייננו עוסקים אנו בבקשה לאישור תובענה ייצוגית שעניינה תביעת השבה נגד רשות. סעיף 9 לחוק קובע כדלקמן: "(א) ... (ב) בית המשפט לא יאשר תובענה ייצוגית בתביעת השבה נגד רשות, אם הרשות הודיעה כי תחדל מהגביה שבשלה הוגשה הבקשה לאישור והוכח לבית המשפט כי היא חדלה מהגביה כאמור לכל המאוחר במועד הקובע. (ג) החליט בית המשפט כאמור בסעיף קטן (ב), רשאי הוא - (1) על אף הוראות סעיף 22, לפסוק גמול למבקש בהתחשב בשיקולים כאמור בסעיף 22(ב); (2) לקבוע שכר טרחה לבא כוח המייצג בהתאם להוראות סעיף 23". סעיף 9(ג) מפנה בעניין פסיקת גמול ושכר טרחה לשיקולים הקבועים בסעיפים 22(ב) ו-23 בחוק לצורך הכרעה בעניין זה. סעיף 22 (ב) לחוק קובע: " בקביעת שיעור הגמול יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים אלה: (1) הטרחה שטרח התובע המייצג והסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה, בפרט אם הסעד המבוקש בתובענה הוא סעד הצהרתי; (2) התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה; (3) מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית". סעיף 23 קובע: "(א) בית המשפט יקבע את שכר הטרחה של בא הכוח המייצג בעד הטיפול בתובענה הייצוגית, לרבות בבקשה לאישור; בא הכוח המייצג לא יקבל שכר טרחה בסכום העולה על הסכום שקבע בית המשפט כאמור. (ב) בקביעת שיעור שכר הטרחה של בא כח מייצג לפי סעיף קטן (א), יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים אלה: (1) התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה; (2) מורכבות ההליך, הטרחה שטרח בא הכוח המייצג והסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה, וכן ההוצאות שהוציא לשם כך; (3) מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית; (4) האופן שבו ניהל בא הכוח המייצג את ההליך; (5) הפער שבין הסעדים הנתבעים בבקשה לאישור לבין הסעדים שפסק בית המשפט בתובענה הייצוגית". ניתוח הקריטריונים הקבועים בסעיפים 22 ו-23 לחוק, מלמד, כי קיימת זהות בין השיקולים שישקלו לעניין פסיקת גמול לתובע המייצג, לבין אלה שישקלו לעניין פסיקת שכר הטרחה לב"כ המייצג. עם זאת, לעניין פסיקת שכר טרחת ב"כ התובע המייצג הוספו שני מדדים נוספים: האופן בו ניהל ב"כ המייצג את ההליך, והפער שבין הסעדים הנתבעים בבקשה לאישור לבין הסעדים שפסק בית המשפט בתובענה הייצוגית. ב"כ המבקשת טוען, כי ניתן לחלק את רשימת השיקולים לגמול לתובע המייצג ולשכר הטרחה לבא כוחו לשלוש קטגוריות עיקריות: שיקולי תשומה, שיקולי תפוקה לקבוצה המיוצגת, ושיקולי הכוונה ציבורית. ד"ר אלון קלמנט במאמרו, קלמנט, "קווים מנחים לפרשנות חוק התובענות הייצוגיות, התשס"ו-2006", הפרקליט מט תשס"ז 131, בעמ' 158-162, קובע את חלוקת הקריטריונים שנקבעו בחוק לשלוש קטגוריות. הראשונה, שיקולי התשומה, הם שיקולים הנוגעים לעלויות ולסיכון שנטלו על עצמם התובע המייצג ובא כוחו, כגון שכר טרחה, סיכון, הוצאות ומורכבות ההליך. מאחר שתובענות ייצוגיות לא יוגשו אלא אם כן יוכלו מגישיהן לצפות לרווח, צריכים הגמול שכר הטרחה לכסות, לכל הפחות, את עלויות הגשת התביעה הייצוגית, תוך התחשבות בסיכון שעלויות אלה לא יכוסו כלל, במידה והנתבע לא יזכה בתובענה. הקטגוריה השנייה, שיקולי התפוקה לקבוצה המיוצגת, הם שיקולים הנוגעים לתועלת שהביאה התובענה הייצוגית לקבוצה המיוצגת. בשיקולים אלה ייכללו הקריטריונים של התועלת לחברי הקבוצה המיוצגת, ואופן ניהול ההליך. מטרתו של הליך התובענה הייצוגית אינה לשרת את האינטרסים של התובע המייצג ובא כוחו, אלא את אלה של הקבוצה המיוצגת ושל הציבור בכלל, (ההדגשה שלי - נ"מ). הקטגוריה השלישית, שיקולי הכוונה ציבורית, הם שיקולים הנוגעים לתועלת הציבורית מן התובענה הייצוגית ולהכוונה ראויה של המשאבים שמושקעים בחיפוש, הגשה וניהול של תובענות ייצוגיות, שתועלתן הציבורית גדולה ביותר. בשיקולים אלה ייכללו הקריטריונים של החשיבות הציבורית והפער בין הסעד שנתבע לסעד שנפסק. לתובענה הייצוגית מטרות נוספות פרט לפיצוי חברי הקבוצה המיוצגת. עליה לקדם את אכיפת הדין, להרתיע מפני הפרתו ולהיות יעילה והוגנת, בפרט מנקודת מבטו של הנתבע. בע"א 9134/05 אליעזר לויט, עו"ד נ' קו-אופ צפון, אגודה שיתופית לשירותים בע"מ, מיום 7.2.08), קבע כב' השופט א' גרוניס כי השיקולים הקבועים בסעיף 23 לחוק מהווים רשימה לא ממצה. עוד קבע כי סעיף זה נועד להתוות את שיקול הדעת של בית המשפט וכי אין לקבוע נוסחה קשיחה בעניין שכ"ט שנפסק לטובת ב"כ התובעת הייצוגי. כב' השופט גרוניס הצביע שם על שלושה סוגי שיקולים המשתקפים בקריטריונים המנויים בסעיף 23 לחוק: "סוג שיקולים אחד נוגע לסוגיית התמריץ להגשת תביעה ייצוגית. בעניין זה קיים מתח בין שני שיקולים נוגדים אשר יש לאזן ביניהם: יצירת תמריץ חיובי להגשת תביעות ייצוגיות ראויות אל מול הצורך למנוע הגשתן של תביעות סרק ייצוגיות או מנופחות יתר על המידה (ראו, פרשת אנליסט, עמ' 259). מובן, כי ככל שגדלה החשיבות אותה יש לייחס לתובענה הייצוגית גדל העניין ביצירת התמריץ להגישה. מטעם זה מורה החוק כי בעת קביעת שכר הטירחה יש להתחשב באינטרסים שהוגשמו על ידי הגשת התובענה. בגדרה של נקודה זו ניתן משקל הן לאינטרס היחיד, שבא לידי ביטוי בקריטריון התועלת שצמחה לקבוצה המיוצגת (ס"ק (1)), והן לאינטרס הציבור, הבא לידי ביטוי בקריטריון של מידת החשיבות הציבורית הטמונה בתביעה (ס"ק (3))(ראו, פרשת אנליסט, עמ' 258). הצורך במתן תמריץ להגשת תובענות ייצוגיות ראויות מכתיב גם התחשבות בשאלה מה היה היקף ההשקעה בהגשתה ובניהולה של התובענה הייצוגית ומה היתה מידת הסיכון הכרוכה בה (ס"ק (2)). זאת, שכן כגודל הקושי והסיכון שבתובענה כך הצורך באיזונו על ידי קביעת שכר הולם. מנגד, השאיפה למנוע הגשת תביעות סרק או ניפוחן מעבר לראוי מכתיבה את הקריטריון הקבוע בס"ק 5, לפיו יש להתחשב בפער בין הסעדים הנתבעים לסעדים שאושרו. קריטריון זה מיועד להרתיע תובעים מפני הגשת תביעות בשיעור מופרז ובלתי מבוסס. סוג שיקולים שני עניינו הכוונת התנהגות "בא כוח מייצג", כהגדרתו בסעיף 2 לחוק, בנוגע לאופן ניהול התובענה והבקשה לאישורה. החוק מבקש ליצור תמריץ לכך שהדיון בבקשה לאישור התובענה הייצוגית ובתובענה עצמה ינוהל ביעילות ובהגינות. לאור מטרה זו קובע החוק כי בקביעת גובה שכר הטרחה יש להתחשב באופן שבו ניהל בא הכוח המייצג את התובענה הייצוגית (ס"ק (4)). סוג שיקולים שלישי המשתקף בסעיף הינו השאיפה כי יהיה יחס הולם בין שכר הטירחה לבין התובענה הייצוגית. היינו, כי שכר הטרחה יהיה סביר והוגן בהתחשב בכלל מאפייניה של התובענה הייצוגית. חלק מהגורמים המשפיעים על סבירותו של גובה שכר הטירחה הינם המאמץ שהושקע בה והתועלת שהיא הניבה לקבוצה. כך, לדוגמה, יש להקפיד כי שכר הטירחה לא יעקר למעשה את טובת ההנאה האמורה לצמוח לחברי הקבוצה או יפחית ממנה באורח בלתי סביר (פרשת אנליסט, עמ' 259)." (ההדגשות שלי - נ"מ). הנה כי כן, השיקולים העיקריים בקביעת שיעור הגמול ושכר הטרחה לתובע הייצוגי ולבא כוחו, הם אלה המצויים בסעיפים 22 ו-23 לחוק, וכפי שנקבע בפסק הדין בעניין לויט הנ"ל, אין מדובר ברשימה סגורה וממצה של שיקולים, אלא בשיקולים שעל בית המשפט להתחשב בהם בקביעת שיעור הגמול לתובע המייצג ושכר הטרחה לבא כוחו "בין השאר", כלשון החוק. יישום השיקולים לקביעת שיעור הגמול ושכר הטרחה בענייננו: שיקולי תשומה (שכ"ט, הוצאות, סיכון ומורכבות ההליך) - ב"כ המבקשת טוען, כי המבקשת וכן הוא עצמו, נטלו סיכון בהגשת התובענה ובקשת האישור. המבקשת היא אדם פרטי, על כן פסיקת הוצאות של אלפי שקלים, במקרה של דחיית התביעה, מהווים סיכון ממשי עבורה. הסיכון גבוה שבעתיים שעה שנשוא התובענה טרם נדון בבתי המשפט; את הסיכון יש לבחון מראש ולא בדיעבד. המשיבה טוענת מאידך, כי מדובר בתובענה בנושא חנייה, אשר אינה דורשת מומחיות מיוחדת. בעניין זה מדובר בהליך קצר, פשוט ודל בעלויות, בפרט בשל הודעת החדילה שהוגשה. כן טוענת המשיבה כי מקום שהרשות נהגה לפי סעיף 9(ב) לחוק והודיעה על הפסקת הגבייה הבלתי חוקית, אין עוד רלבנטיות לסיכון שנטלו המבקשת ובא כוחה. עוד הוסיפה כי, במקרה נדון זה יש להתחשב בכך שב"כ המבקשת הגיש תובענה זהה לזו שכאן, ועל כן לא נדרש להשקעה מיוחדת וממשית בהכנת תובענה זו. לטעמי, יש לקבל את הטענה כי הסיכון שנטלו על עצמם המבקשת ובא כוחה היה ממשי. יש להביא במניין השיקולים כי המבקשת, אדם פרטי, ופסיקת הוצאות של אלפי שקלים מהווה סיכון בלתי מבוטל מבחינתה. מאידך, העובדה שהמשיבה הסכימה שלא לנהל את ההליך לגופו, הודיעה על הפסקת הגבייה לפי סעיף 9(ב) לחוק, ובכך חסכה לצד שכנגד זמן וטרחה והביאה לחסכון בזמן שיפוטי, מטה את הכף לעבר הפחתה בשכר הטרחה. על כן ראוי ליצור איזון מתאים בגין כל השיקולים. שיקולי תפוקה לקבוצה המיוצגת (התועלת לחברי הקבוצה ואופן ניהול ההליך) - ב"כ המבקשת טוען, כי רק הודות ליוזמת המבקשת, טרחתה והסיכון שנטלה על עצמה, הפיקו חברי הקבוצה תועלת כספית, הנאמדת בסכום של 468,000 ₪ לכלל הקבוצה למשך 24 החודשים שקדמו להגשת התובענה. עוד מוסיף ב"כ המבקשת כי בעצם הגשת הודעת החדילה יש לראות הודאת המשיבה כי פעלה שלא כחוק וכי התובענה מוצדקת. כן טוען כי, ההליך נוהל בצורה ראויה, יעילה והוגנת. מאידך טוענת המשיבה, כי המבקשת לא פנתה אליה פניה מוקדמת. פניה מוקדמת יכול והיה בה כדי לייתר את הגשת התובענה הייצוגית. יש לתת לעובדה זו משקל ממשי בעת פסיקת גמול לתובע ושכ"ט לבא כוחו, זאת על מנת למנוע בזבוז משאבים מיותרים לשני הצדדים. אילו הייתה המבקשת מקדימה ופונה לעירייה וטוענת ביחס לחוקיות הגבייה, הייתה נחסכת הגשת התובענה. ראוי להניח, כי העירייה הייתה מגיעה לאותה מסקנה אליה הגיעה ואשר בגינה חדלה מהגבייה, בהתאם להודעת החדילה שהגישה. המשיבה מפנה לת"א 1732/06 אתי באס נ' חברת חשמל לישראל בע"מ, (17.10.07), ביחס לניסיונות בלתי ראויים לנצל את כלי התובענות הייצוגיות לעשיית רווח תוך נטייה לראות ברשויות ובתאגידים כיס עמוק. המשיבה הוסיפה כי בגין הודעת החדילה אין חובת השבה ומשום כך לא ניתן לטעון לחסכון כספי בפועל לחברי הקבוצה. אומר מיד כי ההליך שבפניי נוהל באופן יעיל, מקצועי וראוי. אשר להעדר פנייה מוקדמת ואי מיצוי ההליכים שהינם חלק אינטגראלי בלתי נפרד מחובת תום הלב המוטלת על תובע ייצוגי בניהול ההליך של תובענה ייצוגית, בשמו ובשם הקבוצה אותה הוא מייצג, קבע כב' השופט עמירם בנימיני בת"א 1065/05 אמיר שהי שאול נ' תדיראן מוצרי צריכה בע"מ (מיום 14.2.08): "אכן, בתי המשפט פסקו לא אחת כי העדר פניה לנתבע טרם הגשת התביעה עלולה להשליך על שאלת תום הלב. עם זאת, הודגש באותם פסקי דין, כי אין כל חובה למצות את ההליך טרם הגשת התובענה הייצוגית... לדעתי, אין להקפיד יתר על המידה בעניין פניה מוקדמת לנתבע בטרם הגשת תובענה ייצוגית, כאשר ברור כי פניה שכזו תביא לכל היותר לפיתרון הבעיה האישית של הפונה, ולא לפיתרון בעייתה של הקבוצה כולה. מטרת התובענה הייצוגית היא לאכוף את החוק בנוגע לכלל הקבוצה. פניה מוקדמת לנתבע הייצוגי, מעוררת חשש שהנתבע יזדרז להסיר מעל דרכו את העילה האישית של הפונה, שהיא בדרך כלל בסכום פעוט, על מנת למנוע את הגשת התובענה הייצוגית, ובכך תקופח זכותה של הקבוצה כולה... לאור כל אלו, לדעתי יש להעניק משקל לטענה בדבר העדר פניה קודמת רק כאשר היא מועלית בתום לב על-ידי הנתבע ייצוגי, אשר יכול לשכנע את בית המשפט כי לו היו פונים אליו לפני הגשת הבקשה לאישור תובענה ייצוגית, היה מגלה נכונות להיענות לדרישת הקבוצה כולה- לא רק לפיתרון בעייתו האישית של המבקש. אין זה המקרה שבפנינו." בדעתי להדגיש, כי היעדר פניה מוקדמת במקרים המתאימים בהם ניתן להניח כי יביאו לחדילה מאי קיום החוק עבור הרבים, הינה חלק אינטגראלי מחובת תום הלב, המחייבת ביתר שאת תובע ייצוגי אשר מתיימר לייצג ציבור שלם. מכאן שיש לתת לכך משקל ממשי בעת פסיקת הגמול לתובע ושכ"ט לבא כוחו. חובת תום הלב כוללת בירור מוקדם ופניה מוקדמת למשיבה כדי למנוע בזבוז משאבים מיותרים לשני הצדדים. חובות אלה, ללא כל ספק, חלות גם על בא כוח התובע, אשר אמון על ייצוג הקבוצה כולה כראוי ובתום לב. יש להוסיף כי גם מתוך הנימוס המשפטי המתחייב כחלק מניהול הליך הוגן ויעיל, יש לקבוע כי פניה מוקדמת צריך שתהא חלק מההליך היקר והמיוחד של תובענה ייצוגית. נימוס בהליך משפטי מחייב פניה למשיב שנגדו עומדים להגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית ולהזהירו כי אם לא ישוב מדרכו מפרת החוק, יזכה להתדיין בבימ"ש בתובענה ייצוגית שהינה הליך יקר הדורש מאמץ והשקעה מרובה. כך נוכל להגיע למצב בו יידונו בבתי המשפט רק אותן תובענות שיש בהן מחלוקות כנות ואמיתיות הדורשות את התערבות והכרעת הערכאה השיפוטית. בפרט בתובענות ייצוגיות מינהליות ראוי לחייב פניה מוקדמת לטובת הציבור הנאלץ לשלם מקופתו גם את הגמול ושכ"ט. בענייננו, אמנם המבקשת לא פנתה בפנייה מוקדמת למשיבה, אלא שלא ראיתי בכך משום טעם לאי פסיקת גמול למבקשת או שכר טרחה לבא כוחה, משום הנסיבות המיוחדות. ב"כ המבקשת צרף לסיכום טענותיו פניות שנעשו אל המשיבה על ידי מי מתושבי העיר,בנושא תו החניה מושא בקשת אישור זו, אלא שהפניות העלו חרס. על כן, אין לראות בהעדר פנייה מוקדמת מצד המבקשת, במקרה זה, משום חוסר תום לב ואין ליתן להיעדר הפנייה המוקדמת משקל ממשי בבואי לקבוע את גובה הגמול ושכר הטרחה. מקובלת עליי טענת ב"כ המבקשת, כי משעה שהודיעה המשיבה על חדילת הגבייה, יש לראות לצרכי פסיקת הגמול ושכר הטרחה, את התביעה כתביעה מוצדקת, וככל שהדבר נוגע לתביעות מוצדקות, יש לעודד את הגשתן. לעניין התועלת לחברי הקבוצה, ברי כי החיסכון והתועלת צופים פני עתיד (ראו: ת"מ (מחוזי חיפה) 13159-11-11 רוזנברג נגד עיריית נשר (מיום 12.11.12), וכן ת"מ (מחוזי חיפה) 54057-07-12 חמאדה נגד תאגיד מים וביוב סובב שפרעם (מיום 16.1.13). שיקולי הכוונה ציבורית (חשיבות ציבורית והפער בין הסעד שנתבע לסעד שנפסק) - ב"כ המבקשת טוען, כי יש בהודעת החדילה משום אישור על כך שהתובענה מוצדקת. לכן יש לעודד הגשתן של תביעות מוצדקות על ידי פסיקת גמול ראוי למבקשת ושכ"ט לב"כ. לתובענה ולבקשת האישור חשיבות רבה לא רק באופן ישיר לחברי הקבוצה התובעת, אלא מן ההיבט הציבורי הכללי, שכן התובענה יוצרת אפקט הרתעתי כלפי הרשויות לפעול על פי חוק. ב"כ המבקשת הוסיף וטען כי, יש להימנע מלשקול את שיקול השמירה על הקופה הציבורית, בעת קביעת גמול המבקשת ושכר טרחת בא כוחה. שכן שיקול זה הוא אשר הנחה את המחוקק להעניק לרשויות הציבוריות, בין השאר את ההטבה הקבועה בסעיף 9(ב) לחוק. לכן, אין להביא שיקול זה בחשבון פעם נוספת. יש ליתן משקל לפן ההרתעתי דווקא ולא לקופת הציבור (ת"צ 1260-03-10 ברוך נ' עיריית רעננה). המשיבה טוענת מנגד, כי התובענה אינה עוסקת במקרה בו העירייה סיפקה שירות במחיר יתר. להיפך, העירייה מכרה שירות במחיר נמוך מהמחיר הקבוע בחוק העזר. לו הייתה העירייה פועלת על פי סמכותה בחוק העזר, יכולה הייתה לגבות סכומים הרבה יותר גבוהים. היא ביקשה להיטיב עם תושביה והפיקה תו חניה ל-3 שנים בעלות סמלית. אינני מקבלת טענה זו של המשיבה. המשיבה הגישה הודעת חדילה בה נמסר כי העירייה תחדול מלגבות אגרה, בניגוד לדין, בגין הנפקת תו חניה, כפי שעשתה. אין מקום לטענת העירייה כי בהנפקת תו חניה בעלות של 75 ₪, היא למעשה היטיבה עם התושבים, שכן טענה זו יש בה משום סתירה להודעת החדילה. חשיבותה הציבורית של הגשת התובענה היא ביישום עקרון שלטון החוק, שכן סביר להניח שאלמלא היתה מוגשת, המשיבה הייתה ממשיכה, שלא כדין, לגבות מתושביה אגרה בגין הנפקת תו חניה. חשיבותן של תובענות ייצוגיות מעין זו נובעת גם מהאפקט ההרתעתי והחינוכי שהן מפעילות כלפי רשויות ציבוריות בכלל ורשויות מקומיות בפרט, לפעול על פי חוק, ולהימנע מגביית אגרות שלא כדין. באשר לפער בין הסעד הנתבע לסעד שנפסק, קריטריון זה מיועד להרתיע תובעים מפני הגשת תביעות ייצוגיות בשיעור מופרז ובלתי מבוסס (ראו לעניין זה פרשת לויט). במקרה שבפניי, ב"כ המבקשת העמיד את סכום התביעה על כ-468,000, סכום המהווה סטייה של כ-50,000 ₪ כלפי מעלה, לעומת הסכום שנלמד מנתוני המשיבה. לטעמי, אין מדובר בסטייה משמעותית. משכך, נמצאנו למדים כי המבקשת לא ביקשה להפריז בסכומים שנתבעו על ידה. אלא שיש להדגיש, כי במקרה זה בו אנו דנים לא נפסק סעד כספי לחברי הקבוצה, עפ"י ההסדר הקבוע בסעיף 9(ב) לחוק, מאחר שהמשיבה הודיעה על הפסקת הגבייה. שיעור הגמול ושכר הטרחה המבוקשים לתובעת הייצוגית ולבא כוחה המבקשת ובא כוחה מבקשים לפסוק למבקשת גמול בסך 30,000 ₪ ושכר טרחה בסך 150,000 ₪. המבקשת הפנתה למספר פסקי דין בהם נפסקו סכומים גבוהים כגמול ושכר טרחה, למרות שהסכום הנתבע לא היה גבוה (ת"צ 49882-05-12 כהן נ' עיריית פתח תקווה (7.2.13); ת"צ 23679-04-12 חנניה מלכה נ' עיריית בת-ים; ת"צ 1260-03-10 ברוך נ' עיריית רעננה)). המבקשת מתרגמת את הסכומים שנפסקו בפסקי הדין אליהם הפנתה לאחוזים מסך הסכומים שנתבעו, כדי ללמד כי בפועל נפסקו אחוזים מאוד גבוהים מסך הסכומים הנתבעים (בין 50%- 70% ואף יותר מכך). אומר כבר כאן, כי אין בדעתי לאמץ את שיטת האחוזים במקרים כגון זה, בו הודיעה המשיבה על חדילה מגבייה בהתאם לסעיף 9 לחוק תובענות ייצוגיות. לטעמי, במקרה זה, בו כלל לא נפסק סעד כספי לטובת חברי הקבוצה, לאור הודעת החדילה, שימוש בשיטת האחוזים אין בה כדי לשרת את מטרות חוק תובענות ייצוגיות. תחילה אדגיש, כי לא נעלמה מעיניי ההלכה שנקבעה בע"א 2046/10 עזבון המנוח משה שמש נ' דן רייכרט (23.5.12) (להלן: "הלכת רייכרט") לפיה בפסיקת שכ"ט בתובענה ייצוגית כספית, יש לאמץ את שיטת האחוזים, בשל כך שיש בשיטה זו כדי לתמרץ את עורכי הדין לפעול לטובת הקבוצה המיוצגת, וכלשון בית המשפט שם: "סבורים אנו כי יש לאמץ את שיטת האחוזים כשיטה המובילה לפסיקת שכר טרחה. וזאת, בתובענות ייצוגיות בהן הסעד הסופי הינו סעד כספי... לפי שיטת האחוזים, שכר הטרחה של עורך הדין נקבע כאחוז מסוים מתוך הסעד שניתן לקבוצה, בין אם בפסק דין ובין אם בהסכם פשרה. היינו, קיים קשר ישיר בין התגמול המגיע לחברי הקבוצה לבין שכרו של עורך הדין. קשר זה מתמרץ את עורך הדין לפעול להשאת טובת הקבוצה, תוך שהוא פועל אף להשאת שכרו שלו". אלא שלטעמי, במקרה דנן, אין מקום ליישום שיטת האחוזים, שכן הוגשה הודעת חדילה, ועקב כך, הלכה למעשה, לא ניתן למבקשת ולחברי הקבוצה כל סעד כספי. התוצאה שהושגה היא התחייבותה של המשיבה לחדול מלחייב את תושביה באגרת הנפקת תו חניה בניגוד לדין. מכאן שמדובר בסעד מניעתי ולא כספי. בעניין זה הודגש בהלכת רייכרט כך: " ברי, כי בתובענות בהן הסעד המבוקש הוא צו מניעה או סעד אחר שאינו כספי, לא ניתן לעשות שימוש בשיטה זו לצורך פסיקת שכר טרחה". הווה אומר: הסעד שניתן בסופו של יום לחברי הקבוצה כאשר מוגשת הודעת חדילה על ידי רשות מקומית, הוא סעד מניעתי צופה פני עתיד, ולא ניתן סעד כספי כלשהו. בנסיבות אלה, אין מקום לקבוע שכר טרחה לפי שיטת האחוזים. אלא יש לקבוע, על פי הלכת רייכרט, כי כאשר הסעד שניתן בסופו של יום אינו סעד כספי, אין מקום לעשות שימוש בשיטת האחוזים. אוסיף ואדגיש כי אין מקום לקבוע את שכר הטרחה כאחוז מסוים מן הסכום שהיה נפסק ככל שלא הייתה מוגשת הודעת חדילה. כאשר מוגשת הודעת חדילה, בקשת האישור איננה נדונה לגופה, וכך גם לא ניתן לדעת בוודאות מה הייתה המסקנה אליה היה מגיע בית המשפט לו היה מתנהל ההליך לגופו. על כן, אין מקום לקבוע את שכר הטרחה באחוז מסוים מן הסכום שנתבע, כאשר מוגשת הודעת חדילה בפועל. עוד אומר, כי יש ליתן, משקל ממשי לכך שהסיכון שנטלו על עצמם המבקשת ובא כוחה אינו קיים עוד משעה שהוגשה הודעת החדילה. נוסף על כך, נחסך זמן שיפוטי וכן זמנם של המבקשת ובא כוחה בכך שלא התנהל ההליך לגופו. כך גם המשאבים והכספים שהיו צריכים המבקשת ובא כוחה להשקיע, מקום שלא הייתה מוגשת הודעת חדילה, נחסכו מהם. לכל אלה יש ליתן משקל בבואנו לקבוע את סכום הגמול ושכר הטרחה לו זכאים המבקשת ובא כוחה. מכלל האמור מעלה, התוצאה היא כי אין מקום לגזור את שכר הטרחה של בא כוח המבקשת מסך הסכום שנתבע על ידה. גובה הגמול ושכר הטרחה, צריך שיהיה בם כדי לבטא את התרומה של המבקשת ובא כוחה לכיסם של ציבור התושבים, תוך שמירה על קופת הציבור, שכן פסיקת סכומים מופרזים כגמול ושכר טרחה, תוביל בסופו של יום לפגיעה באותו ציבור, במקום להיטיב עימו, ובכך יהא משום סיכול מטרת חוק תובענות ייצוגיות, שהינה סיוע לציבור והגנה על זכויותיו מפני הרשויות. סוף דבר בהתאם להוראות סעיף 9(ב) לחוק התובענות הייצוגיות, ובשל העובדה שהרשות הודיעה על הפסקת גביית האגרה, הבקשה לאישור התובענה הייצוגית נדחית. בכל מקרה, יש לערוך איזון מתאים וראוי בין כל הנסיבות שקדמו להגשת הבקשה לאישור התובענה כייצוגית ובין תוצאותיה, החיסכון שנחסך בעקבותיה לציבור והסיכון שנטלה על עצמה התובעת המייצגת. יש לגמול לתובעת הייצוגית ולבא כוחה שהטיבו עם הקבוצה המיוצגת ועם הציבור כולו, וזאת על מנת לקדם את מכשיר התובענות הייצוגיות במקרים הראויים. נוכח השיקולים עליהם עמדתי, תוך עריכת האיזון בנסיבותיו של מקרה זה, נכון יהיה לחייב את המשיבה לשלם למבקשת גמול בסכום של 5,000 ₪, ושכר טרחת עו"ד לב"כ המבקשת בסכום כולל של 35,000 ₪ בתוספת מע"מ. סכומים אלה ישולמו בתוך 30 ימים, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. תביעה ייצוגיתחניה