עקרון "הסיכון הכפול"

עקרון "הסיכון הכפול" הוכר בחוק הישראלי ומצא ביטויו בסעיף 5 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 שזו לשונו: "אין דנים אדם על מעשה שזוכה או הורשע קודם לכן בשל עבירה שבו...". מדובר, אפוא, במצב משפטי בו מועמד אדם לדין פעמיים על אותה עבירה, בקשר לאותו מעשה על פי אותה מסכת עובדתית. דוגמא: האם הגשת כתב אישום בעבירה של הפרת הוראה חוקית מעמידה את המשוחרר בערובה בסיכון כפול? לטענת ב"כ הנאשם ההחלטה להאשים את הנאשם בעבירה של הפרת הוראה חוקית מעמידה אותו בסיכון כפול, שכן המענה המשפטי למצב בו אדם מפר התניה שבית המשפט קבע כחלק מתנאי השחרור קבוע בחוק המעצרים. לצידה של ההפרה קיימת סנקציה בחוק המעצרים, המהווה חוק ספציפי, ולפיה "אם אדם מפר תנאי שחרור הוא נעצר". ב"כ המאשימה ביקשה בתגובתה לדחות גם טענה זו של ההגנה, בהיותה, לטענתה, "טענה שגויה מיסודה", משני טעמים: האחד - חוק המעצרים אינו קובע באופן חד משמעי שמי שמפר את תנאי השחרור - הסנקציה הבלעדית היא מעצרו ומפנה להוראת סעיף 51 לחוק המעצרים הקובעת את התוצאות האפשריות של הפרת תנאי השחרור. השני - מעצר אינו מהווה סנקציה עונשית כלפי הנאשם אלא סנקציה מניעתית הרתעתית, כדי למנוע את סיכונו לשלום הציבור. בעניינינו, הנאשם שוחרר בין היתר בתנאים להבטחת שלומה של המתלוננת נגדו, לאחר שבית המשפט נוכח, מן הסתם, כי קמה עילת מעצר של מסוכנות לאותה מתלוננת אך ניתן לאינה, למנעה או להפיגה בדרך של שחרור בתנאים שפגיעתם בחירותו פחותה, כהוראת המחוקק בחוק המעצרים. משהפר לכאורה הנאשם את תנאי השחרור, שנועדו להגן על בטחונה ושלומה של הנאשמת, קמה הזכות להורות על מעצרו כאקט מניעתי ולא כסנקציה עונשית, כטענת ב"כ המאשימה. הגלגל חוזר אחורנית לנקודת הפתיחה בה היה על בית המשפט לשקול האם הסיכון לביטחונה של המתלוננת מחייב את מעצרו של הנאשם או שמא ניתן לשקול גם חלופת מעצר. לא מדובר, אפוא, בהעמדה לדין פעמיים בשל אותו מעשה עבירה ועל כן לא עומדת לנאשם ההגנה של "כבר הורשעתי/זוכיתי", שבבסיס עקרון "הסיכון הכפול". עקרונות משפטייםמשפט פליליטענת הסיכון הכפול