מחלוקת בעניין שימוש במבנה בית כנסת המצוי בירושלים הגיעה לפתחו של בית משפט, בתביעה להורות על פינוי וסילוק יד של הנתבעים מבית הכנסת של התובעת 1 בעילה של הסגת גבול וכן לסעד כספי, בגין נזקיה של התובעת בפגיעה ברכושה המצוי בבית הכנסת ובעילה של לשון הרע בפרסומים של הנתבעים כנגד התובע 2 , יו"ר של התובעת 1 לרבות פיצוי בגין עגמת נפש שנגרמה לו עקב פעולותיהם של הנתבעים כנגדו. ניהול ההליך: 2. ביום 17/10/12 ביקשה התובעת 1 (להלן-"התובעת") למחוק את תביעתה מבלי לחייבה בהוצאות. התובעת טענה כי התובע 2 (להלן-"התובע") חבר פעיל בעמותה התובעת שניהל את ענייניה. ניתנה לתובע רשות לייצג אותה בהליך משפטי בגין הסגת גבול לבית הכנסת או לשכור את שירותיו של עו"ד לצורך ייצוגה (החלטת האסיפה הכללית מיום 10/11/09, צורפה כנספח א' לבקשת המחיקה ). למרות זאת, על ייפוי הכוח להגשת התביעה, חתמו חברי הועד של בית הכנסת שחלק מהם אמנם חברים בוועד של העמותה אך חתימתם עליו היתה במעמדם כחברי הועד של בית הכנסת ולא כחברים בוועד העמותה. פעולתם זו, נעשתה ללא סמכות והוברר בדיעבד כי הם סברו שחתמו על ייפוי כוח לטובת הליך אחר ולא לתביעה דנן. התובעת אף טענה כי האסיפה הכללית שלה לא כונסה לפי תקנון העמותה ורוב חברי האסיפה הכללית, לא ידעו על ניהול התביעה. 3. בנוסף טענה התובעת כי בהתאם להחלטה מאוחרת של האסיפה הכללית שהתקבלה לאחר מועד הגשת התביעה לפיה החל מיום 01/05/11 נדרשה חתימה של 2 חברי ועד העמותה בפני עו"ד על ניהול הליך משפטי לרבות תביעה זו ואם לא כן אין בייצוג, משום ייצוג של התובעת. (נספח ב' לבקשה). 4. בהחלטתי מיום 17/10/12 הוריתי על מחיקת התביעה של התובעת מבלי שיהיה בכך כדי להכריע במחלוקת בין התובעים, בינם לבין עצמם, בשאלת הסמכות של התובע להגיש את התביעה בשמה של התובעת וחייבתי את התובעת בהוצאות בהתחשב בשלב המאוחר בו הוגשה הבקשה. התובע הודיע כי הוא עומד על המשך ניהול תביעתו בגין נזקו האישי. לאור זאת, הושלמה שמיעת העדים והוגשו סיכומים. 5. ביני לביני, ממועד הגשת התביעה ועד ישיבת ההוכחות (בטרם מחיקת התביעה של התובעת), הוגשו בקשות הדדיות חדשות לבקרים למתן סעדים זמניים בנוגע לזמני תפילות של קבוצות המתפללים השונות, התובעת מחד והנתבעים מאידך מבלי יכולת להביא לקיום תפילות במשותף לפי התרשמותי מהעדויות בדבר שנאת חינם , ללא כל בסיס ענייני. הגיעו הדברים לכדי הוצאת צווים למניעת הטרדה מאיימת מחמת חשש להסלמה במערכות היחסים בין המתפללים בקבוצות היריבות ( החלטות מיום 01/12/09, 15/12/09, 28/02/10, 22/04/10 וראו סרטים ממצלמה שהוצבה בבית הכנסת וסרטי וידיאו שהוגשו ע"י התובעים מיום 12.7.09, 16.7.09 , 27.10.09 , 6.11.09 , 17.10.10, 5.8.11 ). נתנו גם צווים זמניים ע"י מותבים אחרים שדנו בהליכים אחרים שבין הצדדים לרבות תביעתה של עמותת "התאחדות עולי רומניה" כנגד התובעת , אשר הנתבעים או מי מהם פעלו במסגרתה לטענתם ותביעה שכנגד של התובעת (ראו: בש"א 5973/09 , בש"א 2364/09 בת.א. 7163/07). 6. הנתבעים הגישו בקשה במסגרת בש"א 1373/10 ובש"א 9126/09 לדחיית חלקים מהתביעה על הסף מחמת העדר סמכות עניינית וכן ביקשו להורות על עיכוב הליכים לאור הסכם בוררות המחייב את הצדדים. בהחלטתי מיום 07/04/10 נדחתה הבקשה לעיכוב הליכים וכן הוריתי על מחיקת התביעה לסילוק יד ולמתן סעד הצהרתי בדבר תוקפו של הסכם שנחתם בין התובעת למועצה הדתית בנוגע לזכות השימוש של התובעת במבנה בית הכנסת. טענות הצדדים: 7. לאור ההחלטה על מחיקת חלקים מהתביעה נידונה התביעה למתן סעד כספי בגין נזקי התובעים עקב פריצת מנעולי דלתות בית הכנסת באירוע מיום 19/01/07 ושימוש בכוח ובאיומים כנגד התובעים (סעיף 10 לכתב התביעה המתוקן) וכן בגין ההכבדה ועוגמת נפש שנגרמה לתובעים משננעלו שערי בית הכנסת ע"י הנתבעים ונמנע מהתובעים להתפלל בו באירועים מיום 20/01/7 ומיום 27/01/07 עד כדי צורך להתפלל בבית כנסת אחר. בנוסף, טענו התובעים בנוגע לנזקים שנגרמו להם ע"י הנתבעים בגין נטילת מצלמות האבטחה של בית הכנסת באירועים מיום 14/07/09 ו- 18/07/09 (סעיפים 16-17 לכתב התביעה). התובעים, טענו בכתב התביעה המתוקן כי חבלה בזדון של הנתבעים במערכת החשמל של בית הכנסת גרמה לסיכון חיי אדם (באירועים מיום 26/10/09 ו- 08/11/09). 8. התובע טען כי הוא הותקף ע"י הנתבע 1 שניסה לשדוד לדבריו, את המצלמה בבית הכנסת על מנת למנוע ממנו לעשות שימוש בסרט שתיעד את האירועים לעיל או איזה מהם. מעשיהם של הנתבעים (כמתואר בסעיפים 9-20 לכתב התביעה המתוקן) מקימים עילת תביעה לטענת התובעים לפי פקודת הנזיקין ומכוח חוק אסור לשון הרע. נזקיהם , הוערכו בסך של 300,000 ש"ח והועמדו לצרכי אגרה על סך של 125,000 ש"ח. 9. הנתבעים, דחו את טענות התובעים וטענו כי הם רשאים להתפלל בבית הכנסת מכוח הסכם שנחתם בין עמותת עולי רומניה והמועצה הדתית. כאמור בהחלטה לסילוק על הסף, נמחקה התביעה בשאלת זכות השימוש בהעדר סמכות עניינית. הנתבע 1 הכחיש כי נהג באלימות כנגד התובע וטען כי מעורבותו הייתה בתפקידו כעו"ד של המתפללים מעמותת עולי רומניה ובכללם, הנתבעים. לטענת הנתבעים, התובעים, הפריעו לקיום תפילות בבית הכנסת. התובע עצמו, נהג באלימות כלפי מתפללים קשישים וכפה עצמו עליהם בהנהגת בית הכנסת תוך שינוי מנהגי בית הכנסת שנהגו מקדמא דנא, בניסיון השתלטות שלו על בית הכנסת והנהגת מנהגי חסידות חב"ד בו. 10. הנתבעים 2,5 ו-6 הכחישו כי שהו בבית הכנסת בשעה שהוחלפו המנעולים ונתבע 1 , הודה כי נכח במקום אך טען כי שהייתו שם היתה על מנת לוודא שהחלפתם מבוצעת כדין בהתאם להחלטות ולהוראות המשטרה. בהתאם לכך, היה על התובע דווקא להימנע מלפתוח את המנעולים ואין בסיס לטענותיו כנגד התקנתם . הנתבעים, הכחישו כי פגעו במערכת החשמל, שדדו או גנבו דבר מה מבית הכנסת ואף הכחישו כי נהגו באלימות כנגד התובע או כי גרמו נזק כלשהו ששיעורו , מוכחש גם הוא. דיון ומסקנות: 11. לאור החלטתי לפיה נמחקה התביעה של התובעת וההחלטה על מחיקת חלקים מכתב התביעה בנוגע להסגת גבול ותוקפו של ההסכם עם המועצה הדתית בנוגע לזכות השימוש בבית הכנסת נותר לבחון את עילות התביעה ונזקיו האישיים של התובע כפרט. לא הוכחה קיומה של יריבות בין התובע לנתבעים בגין הסגת גבול . טענותיו של התובע בגין כניסה שלא כדין של הנתבעים לבית הכנסת התבססו על זכותה של התובעת, לעשות שימוש בבית הכנסת. המחלוקת בנדון בין התובעת לנתבעים, לא התבררה ולא הוכרעה בהתאם להחלטותיי כמובא לעיל. יתירה מכך, משנמחקה תביעתה של התובעת אשר מכתבי הטענות עולה כי התובע טען כי הוא פעל מכוחה ומטעמה ולא מכוח זכות עצמאית שלו בבית הכנסת , דין טענותיו בגין נזקיו עקב הסגת גבול ומניעת שימוש בבית הכנסת בשל פעולותיהם של הנתבעים , להידחות בהיעדר יריבות (ראו כותרת כתב התביעה, בתיאורו של התובע כיו"ר של התובעת, סעיפים 1 ו-2 , 3 ו-6 לכתב התביעה בדבר פעולותיו כרב בית הכנסת ומי שפעל מטעם התובעת). נכונים הדברים גם בנוגע לעילות התביעה והנזקים בגין פגיעה ברכושה של התובעת והחלפת המנעולים, אשר לגביהם לא קמה יריבות בין התובע לנתבעים ודינן להידחות , אלא עם התובעת, שתביעתה נמחקה כבקשתה. 12. לפיכך, נותר לדון בעילות התביעה של התובע בגין תקיפת הנתבעים אותו ואת בני משפחתו ושימוש בכוח ואיומים כנגד התובע (סעיף 10 לכתב התביעה המתוקן)וכן, אירוע תקיפה ע"י הנתבע 1 את התובע, בניסיון להוציא בכוח מידי התובע מצלמה שהוא אחז בה (סעיף 20 לכתב התביעה המתוקן). כמו כן נדרשתי לבחינת עילת תביעה מכוח חוק אסור לשון הרע (סעיפים 25-26 לכתב התביעה המתוקן ) לפיהם היה במעשי האלימות והתקיפה כנגדו במעמד אחרים, משום הפרה של חוק אסור לשון הרע . התובע, טוען לזכותו לקבל פיצוי בגין הפגיעה בשמו הטוב , הצער, הסבל ועגמת נפש שגרמו לו הנתבעים במעשיהם (סעיפים 28, 37, 39 לכתב התביעה המתוקן). 13. התובע טען כי הייתה תגרה אלימה כנגדו וכנגד בני משפחתו שהיו בבית הכנסת ביום 19/01/07 במסגרת פריצה של הנתבעים 1-4 למקום , בהפעלת כוח ואיומים כלפיו (סעיף 84 לתצהירו). לגרסת התובע, לאחר הפריצה לעיל, הוא החליף את מנעולי בית הכנסת אך ביום 20/01/07 מנע הנתבע 6 את כניסתו וכניסת מתפללים אחרים בשבת לבית הכנסת עד שהוא התרצה ואפשר את כניסתם. בליל שבת ב- 26/01/7 השמיעו לדבריו הנתבעים 4 ו-6 איומים כי יסגרו את בית הכנסת ובבוקרה של אותה שבת (ביום 27/01/07 ) נמנע ממנו ומיתר המתפללים להתפלל תפילת שחרית בשל נעילת שער בית הכנסת ע"י הנתבעים 2-4 ו- 6 והוא ואחרים, נאלצו לטפס על גדר בית הכנסת על מנת להיכנס אליו (סעיף 96 לתצהירו של התובע). 14. הנתבע 4, אישר בתצהירו כי הוא החליף את מנעולי בית הכנסת בהתאם לבקשתו של הנתבע 2 ממנו זאת לאחר שהתובע החליף את מנעולי בית הכנסת ומנע ממנו וממתפללים אחרים להיכנס לבית הכנסת (סעיף 7 לתצהירו של הנתבע 4. הנתבע 4, הכחיש כי החליף את המנעולים בשנית ביום 27/01/07 . הנתבעים 1 , 5 ו- 6 הכחישו שהחליפו את המנעולים בבית הכנסת במועד כלשהו. 15. תכליתו של בית כנסת , בהיותו בבחינת מקדש מעט, שיהיו שעריו פתוחים בפני כל מתפלל. אף שאיני נדרשת לבחינת טענות הצדדים לעניין הסגת גבול הדדית, הצגתי את גרסתם בתצהיריהם ממנה עולה , מבלי שהדבר הוכחש ע"י מי מהם, כי כל צד החליף את מנעולי בית הכנסת, בניסיון השתלטות על ניהול והנהגת בית הכנסת על ידו או ע"י קבוצת המתפללים אליה הוא שייך (ראו קלטות וצילומים שהגיש התובע מיום 5.8.11 לפיו רק בעלי "נוסח רבינו תם" הורשו ע"י מאבטחים מטעם הנתבעים או מי מהם ובפרט הנתבע 3 , להיכנס לבית הכנסת ). כך גם, לא נסתרה גרסתם של הנתבעים לפיה עוד בטרם פרצה המחלוקת בשאלת זכות השימוש בבית הכנסת, היו מפתחות של בית הכנסת בידי מספר מתפללים , צדדי ג', והתובע החליף את המנעולים מבלי לדאוג למסירת המפתחות החדשים לידי אותם מתפללים (עדותו של זאב סבן בבש"א 2364/07 בדבר מתן רשות למקורבי התובע בלבד לסייע בניהול בית הכנסת ולקבל מפתחות לידיהם ממנו , עמ' 3 שורות 22-30). 16. בהתנהגות הצדדים, היה כדי למנוע מכל מתפלל, ללא הבדל נוסח או שיוך לקבוצה זו או אחרת, להתפלל במקום כי אם לאפשר כניסתם של מתפללים לפי הנהגתו של אותו צד באותה העת, על הנהגת בית הכנסת. בנסבות אלו משהוכח כי הצדדים, מנעו הדדית , כל אחד במועד אחר, כניסה לבית הכנסת ומשנמחקה התביעה בעילה של הסגת גבול, נדחית התביעה לפיצוי בגין ההכבדה שנגרמה לתובע בצורך להתפלל בבית כנסת אחר באחד מהאירועים או בגין ההכבדה על כניסתו בשערי בית הכנסת, באירוע אחר. 17. התובע, לא נחקר על תצהירו בנוגע לתקיפה שלו ע"י הנתבע 1 ובדבר איומים כנגדו לתקיפתו מצד יתר הנתבעים. מנגד, הנתבעים הכחישו כי תקפו את התובע. על מנת להכריע בין הגרסאות, צפיתי בתיעוד שהוגש ע"י הצדדים (בדיסקים ועיינתי בתמונות של בית הכנסת). מהעדויות למדתי כי האירועים כללו עימות מילולי שכלל ביטויים האחד כנגד האחד כדוגמת "מסיג גבול" ו"גנב" מצד התובע כנגד הנתבעים (ראו דיסק של אירועים מיום 17.10.10, 31.7.11). מנגד, צפיתי באירוע של מניעת מעבר של התובע על מנת שלא ייכנס לתחום בית הכנסת בחסימת הכניסה שבמהלכו, נשמעים דברי התובע על אלימות כנגדו, מבלי שניתן להבחין בסרט על אירוע של תקיפה או על הדיפה שלו בידיים של האחר כי אם בהתייצבות מולו בחסימת המעבר בפניו, כאמור. כך גם, נקטע הסרט מבלי שניתן ללמוד מצפייה בו אם המצלמה שהייתה בידי התובע לפי גרסתו, ניטלה ממנו או שמא נפלה מידיו במהלך ניסיונו להיכנס לחצר בית הכנסת למרות החסימה מפניו. יתירה מכך, מצפייה בסרט, לא הוכח כי הנתבע 1, תקף את התובע במהלך אותו אירוע, דבר המוכחש ע"י הנתבע 1. 18. בנסבות אלו אני קובעת כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח את אירוע התקיפה או איומים לתקיפה מצד הנתבעים. 19. לאור קביעותיי, לא הוכח קיומה של עילת תביעה בגין לשון הרע עקב אירוע התקיפה. טענותיו של התובע בנוגע לתביעת לשון הרע בגין פרסומים שונים, לא הובהרו דיין בכתבי הטענות. למרות זאת, עיינתי בפרסומים שצורפו לכתב התביעה המתוקן ולתצהירו של התובע מהם עולה כי הודע בהם על קיומו של 'מניין' בבית הכנסת , על שעות התפילה , שיעורי תורה וכיוצ"ב. אין בפרסומים, התייחסות כלשהי לתובע ואף לא התייחסות לתובעת 1 (שנמחקה תביעתה) או לסוגיית זכות השימוש של התובעים בבית הכנסת. לאור זאת, לא הוכח כי הנתבעים פרסמו פרסום הנכנס לגדרו של לשון הרע כהגדתו בחוק, כנגד התובע. לפיכך, נדחית התביעה, בעילה של לשון הרע. 20. לאור האמור, דין התביעה להידחות וכך אני מורה. למרות התוצאה אליה הגעתי איני עושה צו להוצאות, בהתחשב בהערותיי בנוגע להסלמה ביחסים בין הצדדים עובר להגשת התביעה ובמהלך ניהול ההליך ובשים לב להוצאות שנפסקו כבר לטובת הנתבעים עם מחיקת התביעה ע"י התובעת , בשלב מאוחר של ההליך. הסגת גבולירושליםפינוי