נסע במהירות מופרזת, פגע בחזית מצד שמאל ברכב המשטרתי, חרף סימוני השוטר עם פנס משטרתי שהורה לו לעצור. 3. התובעת דורשת סכום של 84,147 ₪ המורכב כדלקמן: 64,613 ₪ - נזק בהתאם לדו"ח שמאי; 666 ₪ - שכר טרחת השמאי; 12,810 ₪ - ירידת ערך; 117 ₪ - הוצאות איתור ומסירה לנתבע; 5,941 ₪ - הפרשי הצמדה וריבית עד ליום הגשת התביעה. 4. בכתב ההגנה מודה הנתבע כי פגע ברכב המשטרתי, אולם טוען כי הפגיעה אירעה עקב הצבת המחסום באופן רשלני, בניגוד לנהלי המשטרה, ובאופן המקים מגבלות קשות מבחינת שדה הראיה. הנתבע מצטט, בסעיף 6 לכתב ההגנה, את דברי כב' השופט מינץ במסגרת ההליך הפלילי שהתנהל נגדו באותו עניין בת.פ. 335/09 בבית המשפט המחוזי בירושלים (להלן - הכרעת הדין), אשר מהם עולה כי "המחסום הוקם בניגוד לנהלי המשטרה ובאופן שמקים רגלים לסברת הנאשם כי לא ניתן היה להבחין בו אלא בשלב מאוחר מדי" . 5. בדיון שהתקיים ביום 11.11.12 הוסכם בין הצדדים כי לא ייערך דיון הוכחות, אלא יוגשו סיכומים בכתב, הן לעניין הרשלנות התורמת והן לעניין גובה הנזק. 6. הואיל והועלתה טענה בדבר רשלנות תורמת - נקבע כי סדר הגשת הסיכומים יתהפך , הנתבע יגיש סיכומים ראשון, עד ליום 11.12.12, וסיכומי התובעת יוגשו תוך 30 ימים מקבלת סיכומי הנתבע. 7. בהחלטה מיום 22.1.13 ניתנה לנתבע ארכה, לפנים משורת הדין, להגיש את סיכומיו עד 31.1.13. משלא הוגשו הסיכומים מטעם הנתבע במועד שנקבע - ניתן פסק דין ביום 7.2.13. 8. פסק הדין בוטל ביום 22.4.13, וסיכומי הנתבע התקבלו. 9. משלא הוגשו סיכומי התובעת תוך 30 ימים מקבלת סיכומי הנתבע - ניתנה לתובעת, לפנים משורת הדין, ארכה להגשת הסיכומים עד 20.6.13, והם הוגשו בפועל ביום 17.6.13. טענות הנתבע 10. לטענת הנתבע, עיון בהכרעת הדין מעלה כי הייתה רשלנות תורמת גבוהה ביותר של השוטרים, ועל כן גם הם אחראים לעצם קרות התאונה ולפגיעה ברכב המשטרתי. 11. עוד טוען הנתבע, כי התובעת לא עשתה ככל יכולתה להקטנת הנזק. לטענתו, השמאי מטעם התובעת לא מבהיר מדוע מרבית החלפים שנרכשו לצורך תיקון הרכב המשטרתי נרכשו מקוריים וחדשים , בעוד שניתן היה להסתפק בחלפים משומשים ו/או חליפיים. 12. כמו כן נטען, בסעיפים 13 - 14 לסיכומי הנתבע, כי השמאי היה צריך להתייחס בחוות דעתו לאפשרות של הכרת הרכב המשטרתי "כאובדן להלכה", וזאת בשל השיעור הגבוה של הנזק מול שווי הרכב, ובמקרה כזה - לאפשרות של תשלום ערכו לתובעת תוך ניכוי מכירת השרידים, ויתכן כי אז היה הנזק הממשי לתובעת נמוך יותר. הנתבע מציין שיטת חישוב לפיה אחוז הנזק הגולמי הוא 70.61%. טענות התובעת 13. התובעת מצביעה על כך כי על אף אמירות כאלה ואחרות בהכרעת הדין המקלות עם הנתבע - הורשע הנתבע, והוכח כי הגורם לתאונה היה נהיגתו של הנתבע במהירות מופרזת, כשהוא שיכור. לטענת התובעת, גם אם המחסום לא הוצב כנדרש על פי נהלי המשטרה - אין כל ראיה כי היה בכך קשר סיבתי עובדתי או משפטי לקרות התאונה. 14. לעניין הרשלנות התורמת טוענת התובעת , כי זו נמדדת באשם מוסרי שהוגדר כך: "על בית המשפט לשקול מבחינה מוסרית את ההתנהגויות הרשלניות זו מול זו בבואו לחלק את האחריות". (ע.א. 9057/07 דוד אפל ואח' נ. מדינת ישראל ואח'). לטענת התובעת, מפסק דינו האמור של בית המשפט העליון עולה כי גם אם המדינה תרמה ברשלנותה לקרות הנזק - הרי שמעשים חמורים של הצד שכנגד מאיינים את הרשלנות התורמת, והיא איננה מפחיתה דבר מהפיצוי המגיע לה. 15. התובעת טוענת כי במקרה דנן נקבע בהליך הפלילי שהנתבע נסע במהירות מופרזת , שאינה תואמת את מצב הדרך ואת מצבו שלו, כשהוא שיכור. התובעת מוסיפה כי הנתבע השתמש במערכת "הנהג האוטומטי" גם לאחר שזיהה "אורות בלתי מזוהים בכביש", ולכן אשמו המוסרי עולה לאין שיעור על הרשלנות התורמת המיוחסת לשוטר. 16. לעניין גובה הנזק טוענת התובעת, כי לא בכדי בחר הנתבע שלא להגיש חוות דעת נגדית ושלא לחקור את השמאי מטעמה , ועל כן יש לקבוע כי חוות הדעת היא נכונה. אשר לחלפים נטען, כי על פי הוראות משרד התחבורה אסור להתקין חלקים משומשים ברכב חדש, שגילו פחות משנתיים. התובעת גם שוללת את שיטת החישוב של אחוז הנזק הגולמי שהוצעה על ידי הנתבע, וטוענת כי מדובר בשיטה שהומצאה על ידי הנתבע ואין לה בסיס. דיון והכרעה 17. הואיל ואין מחלוקת כי רכבו של הנתבע פגע בפועל ברכב המשטרתי, בנסיבות שפורטו בהכרעת הדין , השאלות שעלינו לבחון הן: א. האם הייתה רשלנות תורמת מצד השוטרים בהצבת המחסום; ב. מהו גובה הנזק; 18. לאחר שבחנתי את הכרעת הדין, על כל אמירותיה המקלות עם הנתבע, וכן את פסק דינו של בית המשפט העליון בע.א. 9057/07 בעניין דוד אפל - אני קובעת כי הצבת התנהלותו של הנתבע, דהיינו נהיגה במהירות מופרזת במצב של שיכרות, אל מול התנהלות השוטרים בהקמת המחסום שלא על פי נהלי המשטרה, מובילה למסקנה כי מבחינה מוסרית מעשיו של הנתבע מאיינים את הרשלנות של השוטרים, ולכן אין מקום להפחית מן הפיצוי המגיע לתובעת בשל הנזק שנגרם לרכב המשטרתי. לפיכך, דין טענות הנתבע בעניין זה - להידחות. 19. אשר לגובה הנזק - גם כאן ראיתי לדחות את טענות הנתבע, ולקבל במלואה את חוות דעתו של השמאי מטעם התובעת, אשר לא נסתרה על ידי הנתבע. סוף דבר 20. לאור האמור, התביעה מתקבלת במלואה. הנתבע ישלם לתובעת, תוך 30 ימים, בסכום של 84,147 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (9.12.09) ועד לתשלום המלא בפועל. 21. כמו כן ישלם הנתבע לתובעת, תוך התקופה שנקבעה, הוצאות משפט וכן שכר טרחת עו"ד בסכום של 10,000 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל. משטרהרכבמשפט תעבורהמהירות מופרזת / דו"ח מהירותשוטר