תביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע עת שהה בחניון במרכז עזריאלי על פי הנטען בכתב התביעה, ביום האירוע הגיע התובע בלוויית אשתו ונכדתו אל הקניון והחנה את מכוניתו בקומה השנייה של החניון בסמוך לשורה 18. התובע ואשתו פנו לכיוון המעלית (אשר נמצאה מאחורי רכבם החונה) ובהמשך נפרדו איש לעיסוקיו. בסביבות השעה שלוש חזר התובע אל מכוניתו, הפעם מכיוון אחר, כאשר אשתו ונכדתו המתינו לו כבר בסמוך לרכב. בעת שעשה את דרכו אל הרכב החונה, הפעם מכיוון קדמת הרכב, נתקלה רגלו של התובע ברשת ברזל אשר הייתה מונחת על רצפת החניון, והוא הוטח בחוזקה לרצפה. עקב כך נגרמו לתובע נזקי גוף (להלן: "התאונה"). 2. עוד צוין בכתב התביעה כי, אשת התובע נעזרה בעובר אורח על מנת להרים את התובע ולנושאו למקום בו ניתן היה לשבת. בהמשך הועבר התובע באמצעות קלנוע למשרד מנהלת החניון , שם נתבקש למלא דוח אירוע. בעקבות התאונה יצא קצין ביטחון למקום הנפילה, וכאשר שב אל המשרד נתן הוראה לגדר באופן מידי את רשתות הברזל שהיו פזורות במקום וקבע כי הן מהוות סכנה. 3. המפגע, רשת הברזל, תואר בכתב התביעה כמבנה מאורך בצבע אפור כהה כצבעה של רצפת הבטון של החניון, לא נצפה עליה או בסביבתה כל סימן אזהרה. רשת זו אמורה הייתה להיתלות על הקירות במטרה ליצור חיץ בין חוטי חשמל וצינורות שונים לבין מגע יד אדם. מהמקום פונה התובע באמצעות מד"א לבית החולים איכילוב שם אובחן כי הוא סובל משבר של עצם הפיקה. 4. הנתבעת 1 היא מפעילת קניון עזריאלי, נתבעת 2 היא מפעילת חניון עזריאלי נתבעת 3 היא חברת הביטוח אשר הנפיקה פוליסה לטובתן של הנתבעות 1-2. הנתבעות 1-2 שלחו הודעות צדדי ג': צד ג' 1 הייתה אחראית בזמנים הרלבנטיים לתביעה זו על ההתקשרות עם קבלן המשנה שעבד עם רשתות הברזל במקום. צד ג' 2 הנפיקה פוליסת ביטוח לטובת צד ג' 1. צד ג' 3 הייתה אחראית על פיקוח העבודות במקום. צד ד' היא חברה לביטוח בע"מ ונתבעת 3 (מבטחת נתבעות 1-2). 5. התובע פרט בכתב התביעה את סעיפי הרשלנות אשר הוא מייחס לנתבעות עקב התרחשות התאונה, ובהם: לא העמידו לרשות המשתמשים בדרך מקום בטוח להלך בו, לא דאגו לסלק מבעוד מועד את המפגע, לא נקטו באזהרת משתמשי החניון, לא דאגו לתאורה מתאימה. בנוסף ציין התובע בכתב התביעה כי, לאחר האירוע הגיעה אשתו עם בני משפחה נוספים למקום התאונה. הם מצאו כי רשתות הברזל, שהיו פזורות בשטח, גודרו בסרט אדום לצורך אזהרת העוברים ושבים, אלא שגידור זה נעשה לאחר נפילת התובע במקום. 6. אין מחלוקת בין הצדדים לעצם נפילתו של התובע בשטח חניון הנתבעת 2. הצדדים חלוקים ביחס לנסיבות הנפילה, סיבת הנפילה, האם בנסיבות העניין חלה חובת זהירות, נזקים נטענים וקשר סיבתי. 7. נסיבות התאונה: התובע העיד כי החניון היה מואר בקושי. לאחר הנפילה הבחין בקצה הרשתות כתוצאה מהיתקלות בהן נפל, אורכם 3-5 מטרים, רשתות כאלו היו על הקיר אולם הרשת בה נתקלה רגלו לא קובעה לקיר אלא הייתה על רצפת החניון. לא ראה אנשים שעובדים בחניון, בקושי מצא אדם שעזר לו לקום. אשתו ראתה את הנפילה. המרחק בין הרכב לרשת הברזל היה כשניים עד שלושה מטרים. מיציאתו מהמעלית עד היתקלותו ברשת הברזל לא הבחין ברשת. אשתו ונכדתו באו לעזור לו לקום לאחר הנפילה. כשיצאו מהרכב לכיוון הקניון לא הבחינו ברשתות כאשר סיים את הקניות חזר לרכב מכיוון של מעלית אחרת לא מאותו מסלול. הוא העיר למנהל הקניון על המחדל שלהם שנותרה רשת ברזל הפנו אותו להנהלת הקניון, מילא דו"ח אצל מנהל הביטחון. מישהו הלך עם מנהל הביטחון להראות לו את מקום הנפילה ולאחר מכן הוא נתן הוראה לגדר את המקום עם סרט אדום לבן. יודע כי המקום גודר כי בתו צילמה את המקום יום למחרת. 8. אשת התובע גברת שרה בן יצחק, העידה כי ראתה את בעלה נופל. עמדה ליד המכונית מצד ימין והוא הגיע מצדה השמאלי של המכונית, מרגע הנפילה הגיעה אליו מהר, רק לאחר שניסתה להרים אותו הבחינה ברשת הברזל .היא הייתה עם בתה יום למחרת בזמן שהבת צילמה את מקום האירוע. 9. התובע צרף דו"ח אירוע (ת/1) שנערך ביום התאונה על ידי הקב"ט דוד רוזנברג, עובד בחברת השמירה בקניון עזריאלי אשר תאר את האירוע בזו הלשון: "במהלך משמרת בוקר קיבלתי דיווח מחדר הבקרה על כך שיש אדם בהנהלת החניון, אדם שנפגע, הגעתי למקום ופגשתי את מר בין יצחק שמריהו שסיפר לי שהוא הלך בקומה 2 שורה 18 ניתקל בברזל ונפל. כמו כן הוא טוען שהיה שם חושך. הזמנתי אמבולנס, לאחר מספר דקות הגיע האמבולנס ופינה אותו לבית החולים. מתחקיר האירוע מתברר שבקומה 2 ליד המרובע שורה 18 מפוזרים חלקי מתכת (מסילות ברזל של חשמל) הסס"ל שתחם את המקום נפל ולכן הנפגע הצליח להיכנס לאזור העבודות ונפגע מברזל שהיה על הרצפה. מיד סגרתי את כל המקום בסס"ל". 10. מר רוברט דהן, מנכ"ל חברת חניון מרכז עזריאלי, אחראי על תפעול החניון והמרכז המסחרי עזריאלי. הצהיר כי במועד התאונה בוצעו במגדל המרובע עבודות בניה במסגרת הקמת המגדל המרובע, בחלק מהעבודות הונחו רשתות ברזל לצורך היערכות להסטת כבלים. הרשתות היו אמורות להיות מותקנות בתקרת החניות. קבלן החשמל שעסק ברשתות הנטענות הוא צד ג 3 ואת הפיקוח על עבודת צד ג' 3 ביצע צד ג' 1 חברת דגש. אזור העבודה סומן בסרט לבן באמצעות הקבלן המבצע והיה על המפקח לוודא כי הרשתות והציוד אינו מהווה מפגע להולכי הרגל. עוד הצהיר כי הרשתות בלטו בחניון ולא היה ניתן לפספס אותן. 11. בעדותו, מר רוברט דהן, אישר את דוח הביטחון שנכתב על ידי הקב"ט דוד רוזנברג. העיד כי עבודתו היא משרדית ותפעולית, תפעול החניון, לטפל בעובדי החניון, באחזקת החניון, בתקציב החניון. לא היה לו קשר עם הקמת הבניין המרובע, לצורך כך יש אחראים אחרים בקניון שהתקשרו עם צדדי ג' בהסכמי הקמה. האחריות על הבטיחות בחניון קשורה אליו, אולם האחריות בגין הפרויקט רבצה על גורמי הקמת הפרויקט עצמם. אין הגדרה של קצין בטיחות בחניון. ידע כי במועד התאונה מתבצעים עבודות חשמל אולם צדדי ג' היו אמורים לגדר את מקום ביצוע העבודות. מנהלי הפרויקט סימנו את מקום ביצוע העבודה שלהם בסרטים אדומים ובאותו מקום לא יכלו הרכבים לחנות. בתחום המסומן הונחו רשתות הברזל. 12. אחריות הנתבעות: מהראיות שהובאו בפניי השתכנעתי כי התובע נפל כתוצאה מהיתקלותו עם חלקי המתכת- רשת הברזל שהייתה על רצפת החניון, אותה עת לא סומן האזור, בין אם הסימון נקרע או נפל. הואיל ומדובר בשטח החניון בסמוך לחניית הרכבים ובשטח זה לא היה סימון בפועל, התהלך התובע שם ואז נפל כתוצאה מהמפגע. אני מקבל את עדותו של התובע אשר נתמכת בעדות אשתו ובדוח התאונה לפיהם הסיבה לנפילתו של התובע היא הימצאות רשת הברזל על הרצפה. 13. איני מקבל את טענת הנתבעות בסיכומיהן כי הנפילה ארעה כחלק מסיכוני היום, הואיל והוכח כי התאונה התרחשה עקב חלקי המתכת שהיו במקום. גם אם היה מדובר באתר בנייה, כטענת הנתבעות, הרי בהעדר סימון תקין לא יכול היה התובע לדעת כן, אני מקבל את גרסת התובע לפיה לא נצפה סימון וכי התרשמתי כי התובע לא ביקש לעשות "קיצור דרך" כטענת הנתבעות ונפילתו לא ארעה עקב מהירות ופזיזות. לפיכך יש מקום להטיל אחריות ולקבוע רשלנות. 14. אני סבור כי התרשלותן של הנתבעות בכך שלא דאגו לחסום ולהפריד השטח שכונה על ידיהן כ"אתר בנייה" באופן כזה שעוברי אורח יבחינו בהפרדה זו ולא יוכלו הלכה למעשה לעבור דרכו. לחילופין, משבחרו הנתבעות לסמן האזור בסרט שיכול ויקרע או ייפול ארצה, היה עליהם לפקח כי סרט זה שריר וקיים ואכן עומד בתכליתו- סימון המקום כלפי עוברי אורח. התרשמתי כי לא היה במקום סרט סימון כזה וזאת על אף שמנכ"ל החניון העיד כי ידע על ביצוע העבודות במקום. 15. אני סבור כי הנתבעות התרשלו גם בפיקוח, איתור מפגעים בשטחן וסילוק המפגעים מרצפת החניון. מנכ"ל החניון אישר בעדותו את דו"ח הפגיעה. על כן מתחקיר שנעשה אכן היו במקום חלקי מתכת מפוזרים - מסילות ברזל של חשמל אשר סבירות גבוהה היא כי כתוצאה מהיתקלות רגלו של התובע בהם- מעד ונפגע. יש לציין כי הנתבעות ידעו כי באזור זה דווקא מתבצעות עבודות בניה ועל כן היה עליהם לפקח באזור הזה במיוחד באופן הדוק יותר. 16. משכך אני סבור כי הנתבעות התרשלו כלפי התובע והפרו את חובת הזהירות הקונקרטית. אני סבור כי אדם לא צריך לצפות בעת שהוא מתהלך בחניון כי רגליו יתקלו ברשתות ברזל שמקומן ותכליתן על קירות לצורך בידוד. עוד אני סבור כי היה על הנתבעות לצפות, כי עוברי אורח עלולים להיפגע כתוצאה מחלקי מתכת על הרצפה. 17. אשם תורם: הנתבעות טוענות בסיכומיהן כי יש לייחס לתובע שיעור אשם תורם גבוה, מקום הנפילה היה במקום סמוך למקום בו חנה התובע, מקום מואר היטב, מקום בו עוברים מדי יום מאות ואלפי בני אדם ואילו רק התובע נפל. אזור בנייה שלא ניתן שלא להבחין בו, מקום מגודר וחסום לרכבים, מקום מסומן בסרט אדום ולבן. המפגע הנטען הוא מסילת ברזל שלא ניתן שלא להבחין בהן וכל הדרוש הוא מבט אחד בכיוון ההליכה ולא בקיצור דרך. על כן הנתבעות מבקשות לקבוע את אשמות התורם לפתחו של התובע בשיעור של 50%. 18. אני סבור כי אין מקום להטיל על התובע אשם תורם. התובע רכש כרטיס חניה בבואו לחנות בחניון מסודר של מרכז מסחרי מרכזי, מתוך ציפייה כי במקום פיקוח ואין מכשולים כדוגמת מסילות ברזל אשר לא היו בולטות בצבען ונותרו על הרצפה. אין להטיל אשם תורם על התובע, אשר סיים קניותיו וכל "אשמו" הוא שבאותו הרגע לא הביט היטב לכיוון הרצפה עליה התהלך. משכך אני סבור כי יש להטיל אחריות מלאה על הנתבעות. 19. אחריות צדדי ג': בין הנתבעות לבין צד ג' 3 נחתם הסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין לפיו צד ג' 3 התחייב לשלם לנתבעות סך של 5,000 ₪ לסילוק הודעת צד ג'. 20. על פי קביעתי, רשלנותן של הנתבעות נבעה מכמה היבטים אשר שלובים זה בזה: 1. העדר פיקוח על הבטיחות במקום. 2. קיומו של המפגע ברצפת החניון. 3. בכך שלא סולק המפגע. 4. בכך שלא גודר מקום המפגע במידה מספקת. הנתבעות יכלו למנוע התרחשות התאונה, ובאמצעים פשוטים וקלים: כמו סילוק שאריות רשת הברזל או תיחום המקום. הנכות הרפואית והנכות התפקודית: 21. ממקום התאונה פונה התובע באמבולנס לבית החולים איכילוב. שם אובחן כי הוא סובל משבר של עצם הפיקה. התובע עבר ניתוח לקיבוע השבר ביום 21.8.07. רגלו הושמה בגבס לתקופה של כשישה שבועות. התובע הועבר להמשך טיפול אל מלונית שם היה בהשגחה רפואית כללית. התובע למד ללכת בעזרת הליכון , בדריכה חלקית על רגל ימין וכך השתחרר לביתו. התובע טופל בפיזיותרפיה ונגמל בסוף התהליך גם משימוש במקל הליכה. 22. התובע צרף לכתב תביעתו חוות דעת רפואית שנערכה על ידי פרופ' אלי איסקוב, מומחה לרפואה פיסיקלית ושיקום, ראיין ובדק את התובע. המומחה סבור כי בתקופה בה הייתה רגלו של התובע מגובסת ובשבועות שלאחר מכן, סבל התובע מכאב והגבלה ניכרת בתנועות הברך והזקק לעזרת הזולת במידה רבה, בעיקר מאשתו. מיום פציעתו ועד ליום 31.1.08 התובע נזקק לעזרת הזולת לשעתיים בממוצע ביום. כיום מצבו יציב ובלתי הפיך. התובע סובל מנוקשות ומהגבלה ניכרת בתנועות הפיקה. וכן מחוסר התאמה בין משטח מפרק הפיקה למשטח מפרק עצם הירך. מצב זה גורר כאב ותהליכים ניווניים מואצים הפוגעים במפרק פיקה עצם הירך. המומחה סבור כי התובע מוגבל בהליכה ממושכת, בעליה ובירידה מהמדרגות איכות חייו ירדה וכיום זקוק לעזרת הזולת לשלוש שעות שבועיות בממוצע. ממליץ על טיפולי פיזיותרפיה בשנה ושימוש בקביים. ממליץ לאבזר את ביתו בידיות אחיזה. 23. מומחה התובע סבור כי התובע עלול להיזקק לניתוח נוסף ועליו להיות במעקב אורתופדי. נכותו הזמנית חודשיים לאחר התאונה מלאה. שלושה חודשים נוספים חלקית בשיעור 50% ומיום 1.2.08 נכות צמיתה בשיעור של 30% בגין כאב והגבלה בתנועות ברך ימין לאחר שבר של הפיקה על פי סעיף 35 (1) ד' לתקנות המל"ל. 24. הנתבעות הגישו חוות דעת מטעמן אשר נערכה על ידי פרופ' נורובאי , כירורג אורתופד, לפיה אובחנה הגבלה בתנועות הפיקה אולם לא עד כדי קשיון הברך ועל כן אין הצדקה לנכות שנקבעה על ידי מומחה התובע לדעתו. המומחה סבור שאין מקום להמליץ על שימוש בקביים והתובע אינו זקוק לעזרה. על כן סבור המומחה כי יש מקום לקבוע נכות זמנית מלאה לחודש לאחר התאונה, נכות חלקית בשיעור של 50% לחודש נוסף וכן חודש נכות זמנית בשיעור של 25% בלבד. לאחר מכן נכות בשיעור 5% בלבד. 25. ד"ר אמנון ישראלי מונה בהסכמת הצדדים, כמומחה בית המשפט בתחום האורתופדי. לאחר בדיקתו את התובע קבע כי התובע סובל מנכות זמנית מלאה לשלושה חודשים - תקופת אי כושר לאחר שני הניתוחים שעבר. וכן נכות זמנית נוספת לחצי שנה בשיעור של 20%. ולאחר מכן נכות צמיתה בשיעור של 7% בגין הגבלות וכאבים בטווחי התנועות על פי תקנה 48 (2) ז1 לתקנות המל"ל. 26. הואיל ומדובר בנכות רפואית על ידי מומחה אשר מונה על ידי בית המשפט בהסכמת הצדדים, הואיל ומדובר במכריע רפואי אשר הצדדים לא ביקשו לחקור על חוות דעתו. הואיל וככל העולה מסיכומיהם של הצדדים בעצמם הרי שהצדדים סבורים כי נכותו הרפואית של התובע בשיעור הקביעה של מומחה בית המשפט, אני מקבל את חוות דעתו וקובע כי נכותו הרפואית של התובע הנה בשיעור של 7%. 27. התובע טוען כי יש להעדיף את חוות דעתו של פרופ' איסקוב, אשר הנו מומחה בתחום השיקום האורתופדי בבית החולים לווינשטיין בהקשר התפקודי, וחוות דעתו של ד"ר ישראלי כמומחה מוסכם תשמש את קביעת הנכות הרפואית בלבד. 28. התובע טוען בסיכומיו כי הוא יליד 1930 אשר במועד התאונה תפקד באופן עצמאי לחלוטין ועבד כמנהל חשבונות וכגובה עבור משרד עורכי דין בעיסוקם ככונסי נכסים. לצורך כך הרבה בנסיעות ובהליכה מרובה. לאחר התאונה היה התובע מושבת מעבודה זמן ממושך והוא אינו מסוגל כיום לבצע את עבודתו , סובל מהגבלות הליכה ונהיגה, מוגבל במתן סיוע לרעייתו במשק הבית ועל כן יש לקבוע נכות תפקודית בשיעור של 30%. 29. מנגד, טוענות הנתבעות כי הנכות הרפואית שנקבעה לתובע אינה תפקודית כלל, מדובר במטרד של כאבים שאינו מגביל בפועל את התובע במאומה. מדובר בנכות רפואית נמוכה, שאינה יכולה להשפיע על עבודה משרדית ואם התובע מוגבל מבחינה תפקודית הרי שיש לייחס את עברו הרפואי לכך, הכולל: סכרת , יתר לחץ דם, קטרקט בשתי העיניים כאבי גב ואגן שאינם בזיקה לתאונה. התובע העיד כי הוא נוהג ברכבו ואינו מוגבל, התובע לא צרף מסמכים רפואיים עדכניים לפיהם כיום סובל מפגיעה בברך וכן לא כל קבלה או חשבונית בגין טיפולים עדכניים להם נזקק. לפיכך הנתבעות סבורות כי אין כל נכות תפקודית כתוצאה מהפגיעה. 30. לאחר עיון בחוות הדעת הרפואיות, בעדויות ובראיות שהובאו לפניי מצאתי לנכון לקבוע כי נכותו התפקודית של התובע הנה בשיעור 10%. אמנם התובע פרש לגמלאות אולם הוכח בפניי כי אלמלא התאונה ביקש להשתלב כעצמאי במסגרת תעסוקתית, על פי ניסיונו ומקצועו. נזקים: 31. כאב וסבל: ראש נזק זה מבטא פיצוי על הכאב הפיסי והנפשי שחווה התובע לרבות תגובות של צער, דכדוך ולמעשה מתייחס לפיצוי בגין תחושותיו הסובייקטיביות השליליות של התובע כתוצאה מהתאונה. אמנם נקבעה נכות רפואית בשיעור של 7% בלבד, והנתבעות מצביעות על תחלואים מעברו של התובע וגילו המתקדם, דווקא נכות זו לשיטתי החמירה את סבלו של התובע בהתחשב במצבו הרפואי הקודם ממילא. 32. בעקבות התאונה התובע עבר שני ניתוחים בברכו , רגלו גובסה והוא אף עבר מסלול שיקומי. התובע סובל מכאבים ברגלו מאז התאונה והעיד כי חייו השתנו לרעה, ממעט לבקר את נכדיו ואינו פעיל כבעבר. על כן, מצאתי לנכון לקבוע בגין פרק זה פיצוי בסך של 65,000 ש"ח. 33. אובדן שכר: התובע העיד בבית המשפט כי, עבד כעצמאי בשנים 2003-2004. מעבר לשנת 2004 לא שמר על דוחות שנתיים אשר הגיש למס הכנסה או דוחות מע"מ. בתקופה שעבד כעצמאי הוציא חשבוניות לכונסים. החשבוניות צריכות להיות בתיק הכינוס. קבלות שצורפו לתצהיר מתאריך 6.2.05 הנם בגין עבודות שביצע בשנת 2004 ולא בשל הגבייה אלא עבודות אחרות של בדיקת חישובים. הכנסותיו לשנת 2011 - פנסיה בשיעור של 120,000 ₪. בשנת 2010 לא זכר אם עבד. טוען כי כיום אינו משתכר בגלל התאונה. לא שמר דוחות לשנים 2005-2006 בגין הכנסות שקיבל מעבודה. חברת תע"ל התפרקה בשנת 2001 אז מונה גם כונס נכסים. החברה הפסיקה לעבוד בין השנים 1998-2000. העיד כי היה אמור לגבות חובות בסך של מיליון ₪ החל מספטמבר 2007. המשיך לתת להם ייעוץ , לא פעל לגבייה ולא יודע כמה נגבה בפועל מסכום זה. העיד כי הסכם הגבייה לא נעשה בכתב, התחיל לעבוד בגבייה ללא תשלום, התקשר לאנשים. היה אמור לבצע את הפעולות הבאות על מנת לגבות: לפנות לאנשים ולשכנע אותם לשלם את הכסף. 34. על פי דו"ח רציפות בעבודה, התובע דווח במוסד לביטוח לאומי במרוויח משכורת בשנת 2004 כעצמאי, כשלוש שנים לאחר התאונה. משנת 2005 ועד למועד התאונה דווח התובע כמקבל פנסיה. התובע הצהיר כי הוא עבד עובר לתאונה ואף צרף מסמך מיום 12.6.07 מאת חברת עורכי הדין אצלם עבד בבדיקת שקים. על עבודה זו הרוויח סך של 2,200 ₪. 35. התובע צרף לתצהירו מכתב מאת משרד עורכי הדין לפיו סיכמו עמו עובר לתאונה כי הוא יפעל עבורם לצורך גביית חובות כאשר שכרו אמור להיות אחוז מהצלחת הגבייה. לפי המכתב עקב התאונה התובע הודיע להם כי לא יוכל לעסוק בכך. 36. התובע הוכיח כי תכניתו לעבוד בגביית החובות התגבשה עובר לתאונה, אולם מעדותו של עו"ד וואנו לא ניתן לקבוע את סיכוי והיקף השכר אשר היו משתלמים לו בפועל כתוצאה מתכנית זו. על פי עדותו של עו"ד וואנו סיום הליכי הפירוק התרחשו בסוף שנת 2010 כאשר מתוך הסכום של מיליון השקלים, לא הצליחו לגבות הרבה מחייבים עקב מצב השוק שקרס. בנוסף העיד כי התובע אכן עבד איתם וקיבל תשלום על כל פועלו. 37. מצאתי לנכון לקבוע אובדן הכנסה חודשי מיום התאונה ועד לתום שנת 2010 בסך של 1,000 ₪ לחודש, סכום המהווה לשיטתי את אובדן הרווחים שהיו יכולים להשתלם לתובע, בהתחשב בשיעור הנכות התפקודית שקבעתי. על כן אני סבור כי יש לפצות את התובע בגין פרק זה בסך של 40 (חודשים) X 1,000 ₪= 40,000 ₪. מעבר לתקופה זו לא מצאתי לנכון לקבוע כל פיצוי פני עבר. 38. באשר לרכיב אובדן שכר לעתיד, אני מקבל את טענות הנתבעות וקובע כי בהתחשב בנכויות שנקבעו לו ובמהות עבודתו של התובע כמשרדית בעיקרה אין מקום לפיצוי פני עתיד בגין פרק זה. 39. עזרת הזולת: פני עבר בהתחשב בנכויות הזמניות שנקבעו ובעבור חצי השנה שלאח התאונה יש מקום לפיצוי חודשי בסך של 1,500 ₪ ובסך הכול 9,000 ₪. לגבי עזרת הזולת בעתיד מצאתי לנכון לקבוע פיצוי גלובלי בסך של 5,000 ₪ פני עתיד בגין כאביו של התובע וסיוע בני משפחתו לרבות עזרה בביצוע עבודות משק הבית. 40. הוצאות רפואיות, הוצאות נסיעה: התובע שילם בגין פינויו באמבולנס סכום זה יש להשיב. התובע שהה בדיור מוגן כשבועיים, לאחר התאונה, בגין שהות זו שילם 8,267 ₪. הנתבעות טוענות כי מדובר בסכום שאינו סביר ולמעשה מחיר זה גבוה אפילו ממחירו של עובד סיעודי לחודש מלא. מצאתי לנכון לאשר את הסכום הנ"ל, מדובר בתקופת שהות קצרה הסמוכה למועד התאונה, בתקופה זו נדרשו בני המשפחה להתארגן בינם לבינם על מנת לתת סיוע לתובע בהתחשב בנסיבות פגיעתו ובנסיבותיו האישיות. התובע שילם הסכום בפועל, ונזקק לסיוע זה על פי הפגיעות מהן סבל. לאחר שחרורו נעזר התובע בטיפולי פיזיותרפיה נוספים בסך של 3,000 ₪. מצאתי לנכון לאשר סכום זה הואיל והתובע ביצע את מכסת טיפולי הפיזיותרפיה באמצעות קופת החולים, טיפולים אשר לא מצא אותם מיטיבים עמו. באשר לסכום בסך 550 ₪ בגין תרופות והשתתפות בעלויות מומחים אני סבור כי מדובר בסכום סביר ועל כן אני מאשרו. באשר לטיפולים בעתיד, איני סבור כי יש מקום להעריך פיצוי כדרך התובע ועל כן קובע פיצוי בסך של 5,000 שח לעתיד בגין פרק זה. סך הכול פיצוי:17,134 ₪. מעבר איני סבור כי הוכח צורך רפואי ממשי. סכום התביעה: 136,134 ₪. הודעות לצדדי ג' 1-2 ולצד הרביעי: 41. הנתבעות שולחות הודעת צדדי ג', טוענות כי בנסיבות התביעה דנן מלוא האחריות הנה של צד ג' 1 אשר הייתה זו שטיפלה, עבדה והייתה אחראית למסילות הברזל . כאמור הודעת צד ג' 3- אשר הייתה אמונה על המקום הסתיימה בפשרה שקיבלה תוקף של פסק דין. הנתבעות טוענות כי צד ג' 1 היה הקבלן שעבד עם רשתות הברזל מהם נפל התובע. צד ג' 1 לא סימן, לא גידר ולא מנע מעבר לרשתות הברזל ועל כן יש לקבוע התרשלותו. צד ג' 1 התחייבה למנות מנהל עבודה וממונה בטיחות מטעמה אולם לא הובאה כל ראיה וכל עדות על כך. לא צורפו כל יומני עבודה. מנגד, צד ג' טוענת בסיכומיה כי עד הנתבעות בעצמו העיד כי המקום סומן, במועד התאונה לא התבצעו עבודות והיה על הנתבעות לבדוק כי אמצעי הזהירות היו קיימים. 42. אני סבור כי עלה בידי הנתבעות להראות כי צדדי ג' התרשלו. צדדי ג' לא הזמינו למתן עדות את עובדיהם, לא הציגו ראיות אחרות ולמעשה כל טענתם היא כי היה על הנתבעות לפקח במקום. צד ג' 1 - הקבלן המבצע בשטח אשר הרכיב את רשתות הברזל לא הוכיח כלל כי הותרת רשת הברזל במקום לא נבעה מהתרשלותו על אף שהנתבעות הוכיחו את אשמו על פי מצרף הראיות הנסיבתיות שהונחו בפניי: היות צד ג' קבלן מבצע שהיה אחראי על רשתות הברזל, עדות מנכל הנתבעות כי הרשתות הורכבו ופורקו על ידי עובדי צדדי ג' 1 והעדר כל ראיה אחרת מטעם צד ג' 1. 43. הנתבעות טוענות כי על צדדי ג' 1-2 לשפותן גם מכוח התחייבויות חוזיות: על פי הסכם התקשרות לביצוע עבודות בין "קנית השלום השקעות בע"מ" לבין צד ג' 1 התחייב צד ג' 1 למנות מנהל עבודה מטעמו, לדאוג לשיטות עבודה בטוחות, לתנאי בטיחות, לנקות בסוף יום העבודה את המקום משיירים ולדאוג למעברים בטוחים. בנוסף ככל העולה מסעיף 1.2 בעמוד 56 לתצהיר הנתבעות (עמוד 32 להסכם) הרי כי: "הקבלן מקבל על עצמו את כל האחריות לכל תאונה, חבלה או נזק שיגרמו...לצד שלישי כתוצאה מביצוע העבודה ו/או בקשר לכך. הקבלן משחרר בזאת את המזמין מכל אחריות או חובה בקשר לכל תאונה, חבלה או נזק כנ"ל". סעיף נוסף מסדיר את דרך השיפוי כאמור. סעיף 1.4. להסכם מוסיף על התחייבויות אלה ומורה על מקרה ספציפי בו צד שלישי נפגע בגופו עקב עבודות הקבלן, ואת חובת השיפוי של הקבלן במצב כזה כלפי המזמין. 44. סבורני כי, סעיפים אלו ברורים ולפיהם, צד ג' 1 התחייב כי אם יגרם נזק לצד שלישי כתוצאה מעבודתו בפרויקט הוא יהיה אחראי לשפות את המזמין- "קנית השלום השקעות בע"מ" על כל חיוב לו ידרשו. אולם הנתבעות אינן "קנית השלום השקעות בע"מ" אלא קניון מרכז עזריאלי בע"מ וכן חניון מרכז עזריאלי. איני יכול לקבוע כי מדובר בזהות בין הנתבעות בתביעה לבין הנתבעות בהסכם ההתקשרות ועל כן איני קובע מסמרות באשר לחיוב החוזי. 45. משכך, אני מקבל את הודעת צדדי ג' 1-2 וקובע כי עליהן לפצות הנתבעות בכל סכום בו יחויבו עקב העילה הנזיקית שהוכחה על ידי הנתבעות. 46. צדדי ג' 1-2 שלחו הודעת צד ד' לנתבעת 3- כלל חברה לביטוח בע"מ בטענה כי צד ג' 1 מבוטח בפוליסה מטעמה בהיותה מורחבת לכלול קבלנים וקבלני משנה של אחד המבוטחים הנקובים בשמם בפוליסה - "קנית השלום השקעות בע"מ". צדדי ג' 1-2 צרפו הן את הפוליסה מטעם צד ג' 2 לפיה: "מוצהר ומוסכם כי הביטוח כפוף לתנאי הפוליסה "ביט 2005" ולמפרט היועץ נפתלי רגב ובכפוף לתיקונים שבוצעו במפרט על ידי המבטח ובהסכמת היועץ". צדדי ג' 1-2 צרפו את המסמך האחרון הרלבנטי, בו הם מוזכרים כמבוטחים על ידי נתבעת 3 בפוליסה מטעמה. 47. הואיל ומדובר בשתי פוליסות, בהן מוזכר המבוטח צד ג' 1, הואיל ומדובר בסיכון אחד שהתממש (נזק לצד שלישי עקב ביצוע העבודות הקבלניות על ידי צד ג' 1 (המבוטח) באותו מועד- הרי מדובר במצב של כפל ביטוח. 48. על פי סעיף 59 (ד) לחוק חוזה הביטוח, המבטחים יישאו בנטל החיוב בינם לבין עצמם לפי היחס שבין סכומי הביטוח, כיחס שבין סכום הביטוח של כל פוליסה בנפרד ובין סך כל סכומי הביטוח. אני סבור כי יש לחשב על פי דרכן של הנתבעות דווקא- על פי הסכומים המקסימליים הנקובים בפוליסות, וזאת מן ההנחה לפיה ככל שסכומי הביטוח הנקובים גבוהים יותר כך המבטחות אף קיבלו דמי פרמיה גבוהים יותר ועל כן מוצדק להטיל עליהם חיוב כספי גדול יותר. משכך, על צד ג' 2 - מנורה חברה ביטוח בע"מ, לשאת בחיוב בסך של 4/14 ואילו על הצד הרביעי- כלל חברה לביטוח בע"מ לשאת בחיוב בשיעור 10/14 מהפיצוי שעל צד ג' 1 לשלם לנתבעות. סוף דבר: 49. הנתבעות 1-3 ישלמו לתובע את סכום התביעה בסך של 136,134 ₪. כמו כן יישאו בהוצאות המשפט בהן נשא בפועל התובע, לרבות אגרות, שכר טרחת מומחים רפואיים מטעמו ומטעם בית המשפט, שכר טרחת עדים על פי הפרוטוקולים והכל בצירוף ריבית והצמדה מיום התשלום בפועל על ידי התובע (או מיום החיוב על פי הפרוטוקולים) ועד ליום התשלום בפועל על ידי הנתבעות. כמו כן ישלמו הנתבעות שכר טרחת עו"ד בסך של 28,000 ₪. 56. הודעת צד ג' ששלחו הנתבעות מתקבלת ועל כן צדדי ג' 1-2 יפצו את הנתבעות על פי חיובן בפסק דין זה. הודעת הצד הרביעי מתקבלת ועל כן הצד הרביעי יפצה את צד ג' 1 . על צד ג' 2 לשאת בחיובי צד ג' 1 יחד עם צד הצד הרביעי על פי החלוקה הבאה: צד ג' 2 בשיעור של 4/12 מחיובי צד ג' 1 על פי פסק דין זה. הצד הרביעי בשיעור של 10/14 מחיובי צד ג' 1. זאת על פי סכומי הביטוח המקסימליים הקבועים בפוליסות. 57. זכות ערעור תוך 45 ימים לבית המשפט המחוזי. המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים. נזקי גוףחניון