אם חרג הבנק מהוראות ההסכם בעניין זכויות המשיכה בחשבון ? דיון טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב מסמכי פתיחת החשבון (מוצג 8) וכן מסמך התנאים הכלליים לניהול חשבון (מוצג 9) והצהרת הנהנים בחשבון (מוצג 10) אינם כוללים הוראה בדבר הצורך בשתי חתימות לחיוב החשבון. הפניותיו של הנתבע בעניין זה לסעיף 3 במוצג 9, צר לי לומר, חסרות שחר. טענת הנתבע אינה אלא טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב שאינה קבילה על פי הוראת סעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותומני. ההיגיון העומד ביסודו של כלל זה, הוא שכאשר סיכום כלשהו בין הצדדים מתועד בכתובים ההנחה היא, כי הוא נותן ביטוי נאמן למוסכם ביניהם (לעניין זה ראה ע"א 7825/01 דאטא סיסטמס אנד סופטוור אינק נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ). בכך די היה כדי לדחות את הגנתו של הנתבע. למעלה מן הצורך, אתייחס לטענת הנתבע לגופא בהתעלם מקביעתי הנ"ל. קיומה של הסכמה בעל פה בעדותו, סיפר הנתבע, כי בהסכם שנחתם בינו לבין הנתבע 2 ביום 11/05/08 סוכם כי משיכת כספים בחשבון הנתבעת תעשה בשתי חתימות. הסכמה זו הוצגה בפני התובע בעת פתיחת החשבון, למרות זאת כיבד התובע המחאה על סך 70,000 ₪ (להלן: "ההמחאה/השיק") שנמשכה בחתימת הנתבע 2 לבדו (מוצג 17). פעילותה של הנתבעת הופסקה לפי מוצג 20 ביום 04/10/08, ורק בחודש 01/09 נודע לנתבע על כיבודו של מוצג 17. מטעמו של התובע העידה, בעניין זה, הגב' פנינה רוטשילד, היא מנהלת סניף התובע בנתניה (להלן: "רוטשילד"). זו הכחישה מסירת הודעה בעניין זכויות החתימה כפי זו המתוארת על ידי הנתבע. לדבריה, לא הוצגה הסכמה מסוג זה בפני התובע. גירסתה בנקודה זו נתמכת בעדותו של הנתבע עצמו שנחשפה בחקירתו הנגדית, בה הודה, כי לא הציג בפני התובע את הסכם זכויות החתימה בנתבעת עליו הינו נסמך (פרוטוקול יום 18/04/13, עמ' 11, שורות 22-23). לכשנתבקש להציג את פרוטוקול הנתבעת, בו נקבעו זכויות החתימה השיב, כי "יש הסכם ייסוד חברה" (שם, עמ' 12, שורות 17-18) ובהמשך שכנדרש שוב לפרוטוקול השיב "אם אחפש, אולי אמצא. היום אין לי את זה... לא ראיתי שום רלוונטיות לבקש מעו"ד..., שעה שאני יודע שיש הסכם ובהסכם היה ברור, ויתרה מזאת הדגשתי בבנק שבשום פנים ואופן שום שיק לא יכובד, אלא בחתימת שני הצדדים, על סמך אותו הסכם" (שם, עמ' 12, שורות 19-24). עוד אישר הנתבע בחקירתו הנגדית, כי לא היה צריך להביא את ההסכם המדובר לבנק - "לא הייתי צריך להביא, זה מה שאמרתי מהרגע הראשון בבנק" (שם, עמ' 12, שורות 25-26). רוטשילד העידה, כי בפועל, נוהל החשבון באמצעות חתימה אחת בלבד, בחלקן של הנתבע לבדו ללא כל מחאה, תוך שהיא מפנה למוצגים 18-19, 21 ו- 26. גם חלק זה של עדותה נתמך למעשה בעדותו של הנתבע כפי שנמסרה בחקירתו הנגדית בדיון בבקשת הרשות להגן מיום 02/02/10, בה הוצגו בפניו ארבעת השיקים שכובדו בחתימה אחת בהם זיהה את חתימתו "... כל ארבעת השיקים הם בחתימה אחת - חתימת ידי, לפי ההוראות שנתנו לבנק, המשיכות האלו לא היו צריכות להתבצע על ידי הבנק" (פרוטוקול יום 02/02/10, עמ' 2, שורות 20-21). קונקרטית, לגבי השיק מוצג 17, טענה רוטשילד, כי הנתבע עצמו אישר את משיכתו בחתימתו של הנתבע 2 וכך נשמעו דבריה לפרוטוקול בעניין זה: "ברגע שהשיק הוצא, גם תמיר ואברהמי ישבו אצלי והפצירו בי לשלם את השיק שהגיע" (שם, עמ' 7, שורה 17) ובהמשך "הסכמתי לכבד את השיק ולהותיר בדרך זו את החשבון ביתרת חובה וזה היה כמובן בתיאום עם שני בעלי החשבון..." (שם, עמ' 8, שורות 11-13). גירסתה של רוטשילד בנקודה זו לא הופרכה בחקירתה ומצאתי, כי יש ליתן בה אמון. כיבוד השיק ללא כיסוי בעדותו, טען הנתבע, כי התובע הפר את תנאי ההסכם, שעה שכיבד את המשיכה בחריגה ממסגרת, ללא כיסוי. מנגד, טוען התובע בסיכומיו, כי טענה זו הנה בגדר הרחבת חזית, שאין להתירה. לאחר שעיינתי בבקשת הרשות להגן, מצאתי, כי הנתבע העלה את טענתו זו בסעיף 14 לבקשתו ומכאן, כי אין המדובר בהרחבת חזית ואתייחס לטענה להלן. רוטשילד העידה בעניין זה, כי הכיסוי למשיכת השיק ניתן באמצעות הלוואה, אותה קיבלה הנתבעת מהתובע. לטענתה, הנתבע היה שבע רצון מהסכמת הבנק להעמדת האשראי שאיפשר את כיבוד המשיכה - זאת על מנת לפרוע חוב של הנתבעת לבנק לאומי. גירסתה זו של רוטשילד לא הופרכה בחקירתה הנגדית וכך נשמעו דבריה בעניין זה לפרוטוקול: "... הסכמתי לכבד את השיק ולהותיר בדרך זו את החשבון ביתרת חובה וזה היה כמובן, בתיאום עם שני בעלי החשבון ובכפוף לכך שנגדיל את המסגרת, מעבר לקיים, כפי שהם ביקשו" (שם, עמ' 8, שורות 11-13) ובהמשך "... הלקוחות כתבו את השיק... וברגע שנוצרה חבות, אז יש 2 אפשרויות: להחזיר את השיק או להעמיד מסגרת בדרך כלשהי... במקרה הספציפי... על השיק שנמשך העמדנו הלוואה לזמן קצר, עד אשר תידון הבקשה המורחבת" (שם, שם, שורות 25-28). מכאן, כי הנתבע מנוע מלטעון כנגד כיבוד המשיכה בחריגה מהמסגרת, שעה שזו נעשתה לבקשתו. מסקנת הדיון גרסת הנתבע אינה עולה בקנה אחד עם מוצגים 8 ו- 9 שהם מסמכי ההתקשרות עם הבנק, טענתו פסולה לפי סעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותומנית. עדותו נסתרת מתוך עצמה והיא בלתי עקבית במובהק כך שאין ליתן בה אמון כלשהוא. התנהגותו של הנתבע אינה עולה בקנה אחד עם גירסתו המוצהרת, שעה שהוא עצמו משך שיקים בחתימה אחת מן החשבון ואישר את מסגרת האשראי בחשבון. הנתבע בחר להציג בפני בית המשפט תמונה חלקית ומסולפת של מהלך הדברים. הוכח, כי הנתבע ידע והסכים לחיוב החברה על פי חתימה אחת וזאת כל עוד פעל הדבר לנוחותו (לעניין זה ראה הפ 1300/05 נ' בנק איגוד לישראל בע"מ). מכאן, כי יש לדחות את הגנתו. למסקנה זו הגעתי, תוך שאני דוחה את בקשת התובע לצירוף אסמכתא משפטית נוספת באיחור. סוף דבר התביעה התקבלה במלואה. הנתבע יישא כלפי התובע בתשלום הסך של 76,366 ₪ בצירוף ריבית מרבית, ממועד הגשת התביעה, ביום 25/03/09, ועד למועד התשלום המלא בפועל. חיוב הנתבע יהא סולידרי עם יתר הנתבעים. עוד יחויב הנתבע בהוצאות משפט (אגרה ושכר עדים) ושכר טרחת עורך דין בסך של 10,000 ₪. חוזהבנקמשיכת כספים מחשבון בנקשאלות משפטיות