איזון תשלומים לנושים ולספקים שונים של חברה ציבורית התובעת, הנתבע ואדם בשם גורביץ' באמצעות חברות שבשליטתם, היו בעלי מניות של שמיר עד למועד פירוקה (להלן: "בעלי המניות"). עסקינן בתשלומים ששולמו לבנק הבינלאומי הראשון לישראל (להלן: "הבנק") וכן לספקים ונושים נוספים (להלן: "יחדיו הנושים"). בתביעתה נגד הנתבע טוענת התובעת כי תשלומיה לבנק הבינלאומי ולנושים עולים על אלו של הנתבע ועותרת לחייבו בהפרש הסכומים בסך של 702,258 ₪. הנתבע מאידך, כופר חלקית בגירסת התובעת ואף טוען כי זו זכתה מעבר למגיע לה במסגרת סכומים ששילם בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "בל"ל") לבעלי המניות כנגד מכירת השלד הבורסאי של שמיר. ב. עיקר טענות התובעת התובעת טוענת כי בהתאם לדרישות הבנק וכתנאי לפעילותה של שמיר במסגרת בחשבון שפתחה בבנק, חתמו היא, הנתבע וגורביץ ביום 31.5.05 על כתב ערבות מתחדשת ללא הגבלה בסכום כלפי הבנק (להלן: "כתב הערבות"). לאחר ששמיר לא עמדה בהתחייבויותיה כלפי הבנק ויתרת החובה שלה הלכה ותפחה, הגיש הבנק כנגד שמיר וכן כנגד התובעת והנתבע תביעה כספית (להלן: "תביעת הבנק"). בעקבות מו"מ אשר התנהל בין התובעת לבנק, הסתיימה תביעת הבנק נגד התובעת בהסכם פשרה מיום 10.7.07 (להלן: "הסכם הפשרה") בגידרו התחייבה התובעת, כנגד התחייבות הבנק להמשך גביית חובה של שמיר מגורמים שונים - לשלם לבנק סך של 700,000 ₪ אשר שולמו במזומן מכיסה הפרטי של התובעת. סכום התשלום המשוערך ליום הגשת התביעה מסתכם לסך 785,515 ₪. התובעת מוסיפה וטוענת כי ביום 16.6.09 חתמה עם הבנק על הסדר חוב נוסף בגדרו התחייבה לשלם לבנק ושילמה לו סך של 303,000 ₪ ואף התחייבה לשלם לבנק סכום נוסף בסך 150,000 ₪ עד ליום 18.6.10 וזאת כנגד הפטרה מערבותה ליתר מכל חובות שמיר כלפי הבנק (להלן: "הסדר החוב"). אשר לנתבע - טוענת התובעת כי זה חתם רק ביום 19.4.09 על הסכם פשרה עם הבנק לפיו התחייב לשלם לבנק סך של 350,000 ₪ מתוכם שולם עד כה סך של 260,000 ₪ בלבד. התובעת טוענת אפוא כי הבנק העמיד את חובם הכולל של כלל בעלי המניות ע"ס 1,588,515 ₪ (משוערך ליום הגשת התביעה) ממנו שולם כבר סך של 1,348,515 ₪. התובעת מוסיפה וטוענת כי התחייבה עד כה בתשלום למעלה משני שלישים של החוב כלפי הבנק וכי שילמה עד כה למעלה מ-80% מן הסכומים ששולמו בפועל. התובעת טוענת איפה כי לא ניתן להיפרע מגורביץ' שהינו חייב מוגבל באמצעים וכי בשים לב לעיקרון של חלוקת הנטל כלפי הבנק, באופן שווה בינה לבין הנתבע, על האחרון לשלם לה סך של 414,257 ₪, ולחילופין סך של 294,258 ₪ כסכום ששולם על ידה עד כה ביתר, מעבר לחלקה היחסי בחובות כלל בעלי המניות. לחילופי חילופין, טענה התובעת כי אם יקבע שיש לקחת בחשבון גם את חלקו של גורביץ' בנטל התשלומים - יש לחייב את הנתבע בתשלום סך 276,172 ₪ ולחילופין סך 269,505 כסכום ששולם ע"י התובעת מעבר לחלקה היחסי בחובות כלל הערבים. אשר לנושים האחרים טענה התובעת, כי שילמה להם סכום כולל בסך 487,000 ₪ ועתרה לחיוב הנתבע במחצית מסכום זה, דהיינו סך 243,500 ₪. ג. עיקר טענות הנתבע בכתב ההגנה המתוקן שהגיש הנתבע, נטען כי בין בעלי הדין קיים הסכם המחייב את התובעת לשפות אותו ו/או לשאת בתשלומים שבוצעו ע"י הנתבע, וכי סה"כ הסכומים ששילם עולים על הסכום הנתבע ע"י התובעת. הנתבע טוען כי במסגרת ההתקשרות, שהן בעלי המניות התחייבה התובעת לשאת בחלקה בכל החיובים שיתבעו בגין ערבותם של הנתבע וגורביץ' ולא רק כלפי הבנק. להלן נטען כי הנתבע נשא עד הגשת התביעה בתשלומים בסכומים גבוהים יותר מן התובעת והוא זכאי לשיפוי מן התובעת בסכום העולה על תביעתה. הנתבע הוסיף וטען כי עומדת לזכותו זכות הקיזוז, וכי עפ"י הנתונים החשבונאיים שפירט בסעיף 25 לכתב ההגנה, עולים סה"כ תשלומי הנתבע (בסך 1,058,754 ₪) על אלו של התובעת (סך 1,003,000 ₪), מה גם שהתובעת זכתה לזיכוי ביתר בגין מכירת השלד הבורסאי. הנתבע מוסיף וטוען כי בסעיף 4.2 להסכם שנחתם ביום 3.10.04 בין בעלי המניות בשמיר, והאמור בסעיף 4.2 בו (להלן: "הסכם השותפות"), נקבע בין היתר כי נטע תישא "בשליש מכל המחויבויות של בעלי המניות בהתייחס לשמיר ומבלי לגרוע מכלליות האמור לעיל, ערבות אישית לבנקים, ערבויות לספקים..." הנתבע טוען כי הוראות הסכם השותפות מחייבות את התובעת לשלם לנתבע ולשפותו בגין תשלומיו לנושי שמיר בהתאם לחלקה היחסי. בסעיפים 33-36 לכתב ההגנה, פירט הנתבע את מכלול תשלומיו והוצאותיו בעבור ובגין שמיר בסכום של 1,058,754 ₪. הנתבע הכחיש את טענות התובעת באשר לחדלות הפרעון המיוחסת לגורביץ', וטען כי חלקה של התובעת בחוב כלפי הבנק הוא הסכום שנפסק בפסק הדין שניתן נגדה להבדיל מן הסכומים ששילמה בפועל. הנתבע הוסיף וטען כי הרציונל של סעיף 56 (ב) לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ב - 1973 (להלן: "חוק החוזים"), הינו כי זכות ההשתתפות כלפי חייב נוסף, משתכללת שעה שהחייב נתן לנושה לקיום החוב יותר מכפי חלקו בנטל החיוב וכי החלוקה הנכונה בנטל הסכום ששולם לבנק מחייב כי על כ"א מבין התובעת, הנתבע וגורביץ', תושת חבות בסך 451,000 ₪. עד הלום עיקר טענות בעלי הדין ד. המחלוקת הפלוגתאות הצריכות להכרעה בתובענה זו, עניינן בהחלת הוראות הדין וההסכם השותפות שבין בעלי הדין - על חלוקת נטל נשיאתם בחובות שמיר. הדיון יסוב איפוא על השאלות כדלקמן: התשלומים לבנק ואיזונם. התשלומים לנושים ואיזונם. סוגיית הזיכוי בגין מכירת "השלד הבורסאי". ה. דיון וממצאים 1. הערבות כלפי הבנק ותשלומי בעלי הדין לבנק סעיף 5.3 להסכם השותפות עניינו הפרטני בערבות כלפי הבנק ונקבע בו כי חברת נטע, לרבות בערבות אישית של בעלי השליטה בה (דהיינו התובעת), יערבו לשליש מחובות שמיר לבנק. התובעת טענה כזכור כי שילמה לבנק סכומים כדלקמן: ביום 18.9.07 סך 700,000 ₪ במזומן. ביום 17.6.09 סך של 450,000 ₪ נוספים כתנאי להפטרה הסופי מערבותה לשמיר (סעיפים 15-19 לתצהיר התובעת). גירסה זו לא נסתרה בפני, והנתבע אף הודה בה במסגרת סעיף 10 לסיכומיו. תשלומי הנתבע לבנק אין חולק בפני כי ע"י הוראות הסכם השותפות חלה על הנתבע התחייבות זהה לזו של התובעת כלפי הבנק. הנתבע טען כי שילם לבנק סך 350,000 ₪ (סעיף 35 לתצהירו), גם גירסה זו לא נסתרה בפני. 2. תשלום ערבויות לספקים 2.1 התובעת טוענת כי יש לחייב את הנתבע לשפותה בסכום של 243,500 המהווה מחצית מן הסכומים ששילמה לספקים, זאת מכח עקרונות מניעת עשיית עושר ולא במשפט, שכן הנתבע התעשר ע"י התובעת, במובן זה שהכספים שהיא שילמה לא נתבעו ממנו. 2.2 הנתבע לעומת זאת, טוען כי הסכומים ששילמה התובעת לספקים, נועדו לסילוק הערבויות עליהם חתם בנה, אייל, וכי הספקים לא הגישו נגד התובעת תביעות כלל ועיקר. 2.3 הנתבע לא הסתפק בכך והוסיף וטען כי כבעל שליטה בחברת ראש השקעות, ערב כלפי ספקים ונושים ושילם להם סכום קרם בסך 470,000 ₪ (משוערך לסך 638,000 ₪), ומשכך הוא זכאי לקזז סכומים אלו כנגד התשלומים שנתבעים על ידי התובעת (סעיפים 36-40 לתצהיר הנתבע). 2.4 בחקירתה הנגדית הודתה התובעת כי לא קיבלה כל דרישה או תביעה מספק כלשהו (עמ' 18 ש' 29-32). לטענתה: "אני שילמתי את הסכומים האלה לספקים שתבעו את בני. תבעתי את התשלומים ששילמתי לספקים רק לאחר שהספקים הובאו ע"י הנתבע". (עמ' 19 ש' 8-11). 2.5 התובעת גם הודתה במהלך חקירתה כי היא מודעת לתביעות שהגישו ספקים נגד הנתבע (עמ' 19 ש' 4), התובעת נשאלה מדוע לא קיזזה מתביעתה את הסכומים ששילם הנתבע, השיבה: "עורכי הדין עשו את התביעה והקיזוזים, ומערכת הקיזוזים לא ידועה לי והיא נתונה לעורכי הדין" (שם, ש' 13-15). 2.6 ב"כ התובעת טען כי לא הוכח שהתשלומים שבוצעו על ידי הנתבע, שולמו לנושי שמיר, ששמותיהם פורטו ברשימה שצורפה להסכם השותפות, כנספח ה' (להלן: "רשימת נושים מוסכמת"), טענה זו מתבססת על הוראת סעיף 5.5 להסכם השותפות, לפיו נקבע: "היות ובעלי השליטה בבעלי המניות חתומים על ערבויות אישיות לספקי שמיר... וכיוצ"ב נושים של שמיר כמפורט ברשימה המצ"ב והמסומנת באות ה', מתחייבת נורית ובעלי השליטה בנורית כי במועד מימושן כולן או חלקן הם ישפו את בעלי המניות... בגין כל הפסד הוצאה או נזק בגין מימוש הערבויות בשליש מן הסכומים הנ"ל..." (ההדגשה שלי - מ.ב.ח.). 2.7 ב"כ התובעת טען איפוא, כי הנתבע לא הציג את רשימת הנושים המוסכמת ביודעו כי הספקים להם שילם כנטען על ידו - "לא מצויים ברשימה האמורה" (סעיפים 28-33 לסיכומי התובעת). 2.8 ב"כ הנתבע טען מנגד כי אין להשגיח כלל ועיקר בתשלומים שביצעה התובעת שכן עסקינן בתשלומים שבוצעו בגין תביעות שהוגשו נגד בנה. 2.9 חזיתי והפכתי בטענות בעלי הדין ומצאתי כי אין בידי לקבלן, ולהלן אנמק: בתשובה לשאלה האם קיזזה התובעת מן התביעה שלה את הסכומים ששילם הנתבע לספקים השיבה התובעת: "...לא, גם לא קיזזתי ולא תבעתי את הסכומים של הספקים ששילמתי וגם הנתבע שילם" (עמ' 19 ש' 5-6). 2.10 גירסה זו אינה מתיישבת עם הנטען בסעיפים 38-39 לתצהיר התובעת, והאחרונה מיהרה לחזור בה ממנה בהעידה: "...אני שילמתי את הסכומים האלה לספקים שתבעו את בני. תבעתי את התשלומים ששילמתי לספקים רק לאחר שהספקים הובאו ע"י הנתבעים (שם ש' 11,12). 2.11 נראה בעיני כי גירסה זו מתקשרת לעדותו של הנתבע לפיה: "...כל פעם ששילמתי תביעת חוב או נדרשתי לשלמה, שיתפתי אותה (את התובעת - מ.ב.ח.) בדבר זה ששילמתי בצורה מסודרת, הודעתי לה פעם בשבוע..." (עמ' 14 ש' 19-21). 2.12 הגם שהנתבע נמנע מלהציג את רשימת הנושים המוסכמת, הרי שגם התובעת נמנעה מלעשות כן לגבי שני בעל הדין ניתן להניח כי הרשימה בידה. עם זאת הראיות שבפני נלמדות על תאום עמדות בין בעלי הדין וניכר כי שני בעלי הדין שילמו כספים לספקים זהים (רודמקו, טחינת הנסיך ומוצרי שלם); סבורני כי די בעובדה זו כדי להוות ראיה נסיבתית כבדת משקל לקביעת ממצא לפיו, ספקים אלו נכללו ברשימת הנושים המוסכמת, להבדיל משמן תעשיות (אשר התובעת נשאה בחוב כלפיה), ובנק אוצר החייל (אשר הנתבע שילם את הסכום הנדרש על ידו). 2.13 כיוצא בזה, אין בידי לקבל את טענת הנתבע לפיה אין לקחת בחשבון את הסכומים ששילמה התובעת לספקים שתבעו את בנה. הנימוק לכך מצוי בעובדה כי לא נסתרה בפני גירסת בנה, אייל, בסעיפים 28-30 לתצהירה, לפיה בנה, אייל, בעל דין היתר כמיופה כוחה בחברת שמיר ומשכך התשלומים שפרעה בגין תביעות שהוגשו נגדו, בוצעו מכח חבותה כשולחת. אוסיף כי מחקירת הנתבע עלה כי פרעון חובו כלפי טחינת הנסיך, נעשה מכספי חמותו (עמ' 18 ש' 16-23). 2.14 מן המקובץ עד כאן, עולה כי בעוד שהתובעת שילמה לספקים ונושים של שמיר הכלולים ברשימה המוסכמת סך של 350,000 ₪ בעוד שהנתבע שילם לאותם ספקים סך 290,000 ₪ בלבד, ומשכך יתרת חובו של הנתבע כלפי התובעת בגין רכיב זה בתביעתה, מסתכם לסך של 60,000 ₪. 3. זיכויים של התובעת, הנתבע וגורביץ' בחשבונות בל"ל בגין מכירת השלד הבורסאי 3.1 עו"ד שמעוני אשר העיד מטעם התובעת הודיע במכתבו מיום 2.2.11 לב"כ התובעת (נספח 24 לתצהיר התובעת), כי ניהל מו"מ עם בא כוחו של בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן : "בל"ל"), וסיכם עימו שדיבידנד הפרוק ששולם לבל"ל יוחס לבעלי המניות, "לכל אחד מהם בנפרד לפי שיעור האחזקות, והפחית את חובם לבנק". 3.2 במהלך עדותו הציג עו"ד שמעוני נייר עבודה (ת/1) אשר לגירסתו מתעד במדוייק את הסכומים שנזקפו לזכות כל אחד מבין בעלי המניות, ולפיו לזכות התובעת נזקף סך 813,150 ₪, לזכות הנתבע סכום של 404,430 ₪ ולגורביץ' כוסה חוב בסניף המרכזי בסכום של כ-40,000 ₪ (עמ' 14 ש' 21-26). 3.3 שמעוני הוסיף והעיד כי יתרת הזכות של גורביץ' בסך 291,550 ₪, חולקה ביחס של 218,660 ₪ לתובעת וסך של 72,880 ₪ לנתבע (עמ' 14 ש' 18-29). 3.4 בתשובה לשאלה באשר להתפלגות האחזקות בהון המניות של שמיר, העיד שמעוני כי עפ"י הרישומים במוצג ת/1, בבעלות התובעת היו 26% מן המניות בעוד שבידי כל אחד מבין הנתבע וגורביץ', 14.5%. יתרת המניות הוחזקה בידי הציבור (עמ' 15 ש' 1-3). 3.5 בצומת זו אבהיר כי ב"כ הנתבע חלק על שיעורי האחזקה, ולבקשתו הותר לו בהחלטתי מיום 24.10.12 להמציא תעודת עובד ציבור מאת הרשות לניירות ערך והבורסה לניירות ערך בדבר שיעור האחזקות (עמ' 22 לפרוטוקול). 3.6 ב"כ הנתבע המציא את תע"צ מהן עולה כי שיעור אחזקות של התובעת, הנתבע וגורביץ' במניות שמיר (בדילול מלא) הינו כרשום מטה: התובעת - 18.65%. הנתבע - 14.46% גורביץ' - 14.46%. 3.7 אטעים כי בסייפת עדותו הבהיר שמעוני: "אילו ידעתי ששיעור האחזקה הוא שונה מן הנתונים שהיו בידי, ולא הוסתרו מידיעת אף אחד, הייתי אדיש לשיעור האחזקות ועושה את התחשיב על פי שיעור האחזקות השונה". (עמ' 15 ש' 24-28). 3.8 עפ"י גירסתו של עו"ד שמעוני (שאומצה על ידי בעלי הון בסיכומיהם), סה"כ התמורה נטו ממכירת השלד הבורסאי הסתכמה לסכום של 1,257,600 ₪. 3.9 שיעור האחזקות של בעלי המניות בשמיר, שנלקחה בחשבון ע"י שמעוני, לצרכי הזיכוי הינה 26% לתובעת, ו-14.5% לכל אחד מבין הנתבע וגורביץ' (סה"כ 55%). 3.10 הנתבע טען כי לזכות התובעת נזקף בחשבון בל"ל סכום בסך 250,000 ₪ מעבר למגיע לה, כמפורט בטבלה בקצה סעיף 72 לסיכומיו, וכי משנטלה התובעת כספים מעבר למגיע לה, אשר שימשו לכיסוי חובה האישי בבל"ל, ע"ח חלקו של הנתבע, היא התעשרה שלא כדין, על חשבונו של הנתבע בסכום של 250,000 ₪ ומשכך, רשאי הנתבע לקזז סכום זה, מכח סעיף 53 לחוק החוזים. 3.11 התובעת מאידך טענה, כי עפ"י החישוב הנכון המתקבל על בסיס התפלגות האחזקה המדוייקת של בעלי הדין במניות שמיר, מעלה כי היא זוכתה (אך לא נטלה) בסכום עודף בסך 127,000 ₪ בלבד (פיסקה 53 לסיכומי התובעת). התחשיב שנערך ע"י התובעת נראה, בעיני, כמדוייק ומשקף את סכום ההפרש הנכון, בניגוד לסכום שחושב ע"י הנתבע. 3.12 גם אם אניח, לצורך העניין, כי חיוב כספי בר קיזוז, יכול שיתגבש גם בעילה של עשיית עושר ולא במשפט (השוו ע"א 6250/98 NORLAND PAPIER נ' מפעלי יצור והוצאה לאור (ירושלים) ( בפיסקה 7), הרי שלצורך יישום סעיף 53 לחוק החוזים (כותרתו: קיזוז), על התובעת והנתבע להיות קשורים בעיסקה וכי תנאי בסיסי זה לא התקיים בכל הקשור והנוגע לזיכוי שביצע בל"ל בחשבונתיהם. 3.13 אני דוחה איפוא את טענת הנתבע בסוגייה זו. 4. הנסיבות הכרוכות בגריעתו של גורביץ' מכתב התביעה והבסיס הנורמטיבי 4.1 דמותו של גורביץ' ריחפה בחלל הדיונים בתובענה זו, בבחינת נוכח-נפקד. נוכחותו נובעת מן העובדה ששני בעלי הדין התייחסו אליו בבחינת חייב נוסף בכתבי טענותיהם, והנתבע אף טען, כי התובעת לא הוכיחה כי מיצתה את ההליכים כנגד גורביץ', ומשכך טען הנתבע אין הוא חייב בגין ערבותו אלא כדי שיעור של שליש מכלל היקף חובות שמיר, הן כלפי הבנק והן כלפי נושים אחרים ובכללם הספקים. 4.2 נפקדותו של גורביץ' מתבטאת בעובדה הפשוטה כי אין הוא בעל דין בתובענה שבפני, וכנטען למיצער, הבנק לא הגיש נגדו תביעה בגין ערבותו. 4.3 לכאורה, אין בעובדה שהתובעת נמנעה מלתבוע את גורביץ', כדי להשפיע על מערך ההתחייבויות שנטלו עליהם בעלי המניות, במסגרת הסכם השותפות. משלא הוכח כי כושרו המשפטי של גורביץ' נגרע מחמת נקיטת הליכי פשיטת רגל נגדו, התובעת היתה מלכתחילה בת חורין להגיש את התביעה גם נגד גורביץ'. 4.4 על כך אוסיף כי על פי סעיף 5.3 להסכם השותפות התחייבה נורית: "לערבות לשליש מחובות שמי ר בבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, לרבות בערבות אישית של בעלי השליטה בנורית כפי שיהיו אלה מעת לעת...". הוראה זו ברורה ומדברת בעד עצמה. בעלי המניות הסכימו כי ביחסים שבינם לבין עצמם, שיעור הערבות של כל אחד מהם עומד על שליש. ההסכם מגלם איפוא, בין היתר, את ציפייתו של הנתבע לפיה ביחסים שבינו ובין התובעת לא תחול עליו חובת השתתפות החורגת מתשלום שליש מסה"כ החובות כלפי הבנק, וכלפי הנושים. 4.5 דומה כי הוראת הסכם השותפות באשר לחלוקת הנטל בין בעלי המניות "תפורים" למידותיו של סעיף 56 (א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973 (להלן : "חוק החוזים") לפיו: "שניים שחייבים חיוב אחד, חזקה שהם נושאים בנטל החיוב בינם לבין עצמם בחלקים שווים". בעמדה זו דוגל הנתבע בפסקאות 42-51 לסיכומיו. 4.6 התובעת לעומת זאת טענה כי בנסיבות העניין יש להחיל את הוראות סעיף 56(ג) לחוק החוזים לפיה: "היו יותר משני חייבים ואין אפשרות סבירה לחזור ולהפרע מאחד מהם, ישאו בחלקו הנותרים לפי חלקיהם". על פי פשוטו של מקרא, הסעיף האמור אינו מתנה את פועלו בחדילת כושר פרעון (כגון: פשיטת רגל) ודי בהעדר אפשרות סבירה לחזור ולהפרע. 4.7 התובעת צרפה לתצהיר עדותה אישור מלשכת ההוצל"פ המעיד כי גורביץ' הינו חייב מוגבל באמצעים (ת/11), וטענה בעדותה כי נציגי הבנק אמרו לה ש"לא ניתן לגבות מגורביץ' דבר, והם עשו את המקסימום". (עמ' 18 ש' 1-3, ועמ' 21 ש' 21-23). 4.8 הנתבע, לעומת זאת, טען בתצהיר כי לא ניתן בעניינו של גורביץ' צו מיצוי הליכים וכי מבירור שערך הנתבע עם גורביץ' הסתבר, כי האחרון שילם לנושי שמיר סך 500,000 ₪ אשר מתוכו שילם לספק רודנקו סך של 200,000 ₪ (סעיפים 13-16 לתצהיר הנתבע). במהלך חקירתו חזר הנתבע על גירסה זו, הגם במתינות יתר, בהתייחסו למעשה לתשלום חוב בסך 200,000 ₪ (עמ' 17 ש' 1-10). 4.9 עדותו של הנתבע בדבר ביצוע תשלומים ע"י גורביץ' לספקים הינה בבחינת עדות מובהקת מפי השמועה שמשקלה בטל בשישים, הדברים אמורים גם לגבי מכתבו של עו"ד פלג מיום 27.8.12, שצורף לתצהיר ללא שכותבו זומן להעיד, (מה גם שעסקינן במכתב שהוצא זמן ניכר לאחר הגשת התביעה). 4.10 טענתו האחרת של הנתבע לפיה לא ניתן בעניינו של גורביץ' צו למיצוי הליכים, איננה רלבנטית. עסקינן בצו מכח סעיף 27(א)(2) לחוק הערבות, התשכ"ז - 1967, שנועד להבטיח את מיצוי ההליכים נגד החייב העיקרי, קודם להליכים נגד הערב, ואינני רואה כל קשר ענייני בין מיצוי הליכים נגד חייב עיקרי, ובין ההסדרים הנוגעים לנטל ההשתתפות בין ערבים. 4.11 על כך אוסיף, כי מעדותו של שמעוני ניתן להסיק לפחות באופן נסיבתי כי יתרות הכספים בחשבונותיו של גורביץ' לא הספיקו לכיסוי חובותיו האישיות לבל"ל (עדות שמעוני בע"מ 14 ש' 24-25 ובעמ' 15 ש' 24-25). 4.12 על יסוד המקובץ לעיל, נחה דעתי כי משלא נסתרה גירסת התובעת, לפיה הבנק תבע גם את גורביץ', אך לא גבה סכומים כלשהם ובעיקר הוכח בפני כי סמוך להגשת התביעה, תועד במסמך רשמי של לשכת הוצל"פ כי גורביץ' הינו חייב מוגבל באמצעים - יש להחיל את הוראת סעיף 56(ג) לחוק החוזים, בכל הנוגע לחלוקת הנטל בין התובעת לנתבע. 4.13 אין חולק על העובדה כי התובעת שילמה לבנק סכום כולל בסך 1,153,000 ₪, בעוד שהנתבע שילם סך 350,000 ₪. בהחלת הוראת סעיף 56(ג) הנ"ל על נסיבות העניין יש לקבוע כי על כל אחד מבין התובעת והנתבע, לשאת בשיעור של 50% מנטל החיוב, קרי הסכום שנגבה על ידי הבנק בפועל (השווה: ע"א ת"א 1309/09 גרינברג שלמה נ' אליהו שליט. 4.14 הסכום הכולל ששולם לבנק מסתכם לסך של 1,503,000 ₪, על כל אחד מבין התובעת והנתבע, היה לשאת בנטל תשלום בסך 751,500 ₪. מששילם הנתבע סכום בסך 350,000 ₪ בלבד, עליו לשפות את התובעת בסכום של 401,500 ₪. 5. סוף דבר 5.1 אני מקבל את התביעה בחלקה ומחייב את הנתבע לשלם לתובעת את הסך של 461,500 ₪ כמפורט מטה: סך 60,000 ₪ בגין הפרש תשלומים לספקים. סך 401,500 ₪ בגין הפרש תשלומים לבנק הבינלאומי. סה"כ 461,500 ₪. 5.2 לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כדין, החל מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל. 5.3 לאור התוצאה אליה הגעתי, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך 7,500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסכום של 20,000 ₪. הודעה זכות הערעור. דיני חברותחברה ציבוריתנושה