תביעה כספית לשכר טרחה בגין עבודה של חברה למתן שירותי ביקורת חשבונאית, ייעוץ וליווי א. עיקר העובדות הצריכות לעניין וטענות הצדדים א.1. טענות התובעת 1. התובעת טוענת כי היא התקשרה באמצעות מנהלה, רו"ח בן ארי, עם הנתבעות, 2 - 4, חברות בע"מ (להלן: "החברות"), שהנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") מנהלת אותן ו/או בעלת השליטה בהן, בהסכם למתן שירותים, כי הנתבעות שילמו רק חלק מהתמורה המוסכמת, וכי עליהן להוסיף ולשלם לתובעת סך של 400,000 ₪ בתוספת מע"מ. 2. אין חולק כי בעבר, בתקופה שאינה רלוונטית לתביעה, ניתנו לנתבעות שירותי חשבונאות וייעוץ על ידי משרד רו"ח בו היו שותפים רו"ח בן ארי ורו"ח יהודה גורדון. לאחר פירוק משרד רואי החשבון, המשיכו הנתבעות לעבוד עם רו"ח גורדון ובמשך שנים לא היה קשר בינן לבין רו"ח בן ארי. 3. כמו כן אין חולק כי בשנת 2007 חודש הקשר העסקי בין הנתבעות לבין רו"ח בן ארי, והוא שב לתת לחברות שירותים באמצעות התובעת וכן באמצעות רו"ח אייל בן יהונתן מאבירד יועצים פיננסים (להלן "אבירד"). הצדדים חלוקים בדבר נסיבות חידוש הקשר ביניהם. התובע טוען כי הנתבעת פנתה אליו לאחר שנתגלע סכסוך בינה לבין רו"ח גדרון והוא הפסיק באחת את מתן השירות, במהלך הכנת הדו"חות לשנת 2006, וסירב לשתף אתה פעולה, בעוד שהנתבעת טוענת כי הפסקת הקשר עם רו"ח גדרון היה כתוצאה מפטירת אשתו, וכי רו"ח בן ארי הוא שביקש להיפגש עם הנתבעת, על מנת לעניין אותה בהמצאה של גיסו, ובמהלך הפגישה הציע לתת לחברות שירותי ייעוץ. 4. התובעת טוענת כי היא, יחד עם אבירד "ארגנה וערכה" את דו"חות החברות לצורך הגשת דו"חות 2006 לרשויות המס (סעיף 8 לכתב התביעה). 5. בגין שירות זה שולם לתובעת, יחד עם אבירד, שכר כפי שהוסכם, בסך 400,000 ₪ בתוספת מע''מ, אשר שולם במספר תשלומים, האחרון שבהם, בינואר 2008. 6. במהלך שנת 2007, במקביל לשירותים שנתנה התובעת לחברות בקשר עם הדו"חות לשנת המס 2006, העניקה התובעת לנתבעות שירותים עבור שנת 2007, אשר כללו שירותי ייעוץ חשבונאיים, טיפול בענייני מסים שונים, ועריכה ותכנון של הדו"חות הכספיים של כל מערך החברות (להלן "שירותי היעוץ"). 7. מלבד שירותי הייעוץ שניתנו לחברות על ידי התובעת, קיבלו החברות, במקביל, שירותי ראיית חשבון ושירותי ביקורת על ידי רו"ח יורם גרשוביץ, ששכרו שולם על ידי הנתבעות, בנפרד. 8. לעניין שכר הטרחה המגיע לתובעת עבור שירותי הייעוץ, דרשה התובעת בתחילה, 680,000 ₪ בגין כל שנה. לבקשת הנתבעות, ולאור ההבנה כי מדובר ביחסים ארוכי טווח, הסכימה התובעת, בעקבות פגישה שהתקיימה בין רו"ח בן ארי לבין הנתבעת בתחילת שנת 2008, להעמיד את שכר טרחתה על סך של 400,000 ₪ בלבד בגין כל שנה. בהתאם לסיכום האמור, במהלך שנת 2008, שילמו הנתבעות לתובעת שכ''ט בסך של 400,000 ₪ עבור שירותי הייעוץ שניתנו במהלך שנת 2007. 9. סמוך לסוף שנת 2008, ייזמה הנתבעת פגישה עם רו"ח בן ארי, במסגרתה ביקשה כי התובעת תפחית פעם נוספת משכרה. רו"ח בן ארי השיב כי התובעת תשקול הבקשה לגבי השנים הבאות, אך לגבי שנת 2008, שעמדה להסתיים, עומדת התובעת על תשלום שכרה כפי שסוכם, דהיינו סך של 400,000 ₪. 10. הדבר עורר כעס אצל הנתבעת שבעקבות זאת סיימה את הפגישה, ומרגע זה נוצר נתק בין הצדדים. 11. התובעת פנתה אל הנתבעת בכתב ביום 1.2.09, ודרשה תשלום שכ''ט בגין שנת 2008. ביום 15.2.09 דחו הנתבעות בכתב את דרישת התובעת לתשלום. תכתובות נוספות בין הצדדים לא הועילו, ולפיכך הגישה התובעת התביעה שבכותרת. 12. התובעת טוענת כי הנתבעות הפרו את ההסכם שנכרת בין הצדדים בעל-פה. א.2. טענות הנתבעות 1. הנתבעות טוענות כי התובעת קיבלה את מלוא השכר שהגיעה לה, והיא אינה זכאית לתשלום נוסף כלשהוא. 2. כן טוענת הנתבעת, כי הוספתה לכתב התביעה, נעשתה מטעמים בלתי עניינים על מנת ליצור לחץ על הנתבעות, שכן היא עצמה לא קיבלה מהתובעת שירותים. 3. הנתבעות טוענות כי התובעת נתנה לחברות שירותים משך כשנתיים, החל בשנת 2007 ועד סמוך לסוף שנת 2008, ובכל אחת מהשנים, שולם לה שכר שנתי בסך 400,000 ₪ בתוספת מע''מ. לפיכך התביעה מהווה דרישה לתשלום כפל שכר. 4. התובעת נתנה לחברות שירותים מסוימים במהלך שנת 2007, חלקם באמצעות אבירד, ותמורתם שולם סך של 400,000 ₪ בתוספת מע''מ. השירותים שניתנו על ידי התובעת היו בהיקף מצומצם יחסית, והתובעת נוקטת הגזמה רבה בתיאור הפעולות שבוצעו על ידה. התובעת לא טיפלה מעולם בהכנת הדו"חות הכספיים של הנתבעת 2, שהיא החברה העיקרית בקבוצת החברות, והגשתם לרשויות המס, וכל שעשתה לגביה היה מתן ייעוץ חשבונאי שוטף. אמנם התובעת טיפלה בהגשת הדו"חות הכספיים של יתר החברות לשנת המס החולפת, אך מדובר בעבודה טכנית במהותה שבוצעה באופן טפל לשירותי הייעוץ, אשר ניתנו לנתבעת 2, ואשר לא הצריכו השקעה מיוחדת מצדה. את העבודה החשבונאית ביצע רו"ח גרשוביץ. 5. הנתבעות טוענות כי התובעת מפצלת באופן מלאכותי בין סוגי השירותים שניתנו על ידה במהלך שנת 2007. הסכום השנתי בסך 400,000 ₪ בתוספת מע''מ, היווה תמורה לכל דרישותיה של התובעת בגין כל שירות שנתנה במהלך שנה זו, דהיינו הן עבור הייעוץ והן עבור הגשת הדו"חות. 6. הנתבעות טוענות כי הסכומים אשר שולמו בשנת 2008, שולמו עבור שירותים שניתנו בשנה זו. לטענתן, אין שחר לטענת התובעת כי מדובר בתשלומים שנעשו עבור שירותי הייעוץ שניתנו במהלך שנת 2007, וטענה כזו לא הועלתה על ידי התובעת בזמן אמת. בנוסף, טענה זו אינה מתיישבת עם הרישום בחשבוניות ועם הנוהג בתחום זה, לפיו עבור עבודת ייעוץ משולם שכר שוטף על-פי שנה קלנדרית, בהבדל מעריכת דו"חות, שבגינה משולם שכר בגין שנת מס. 7. הנתבעות טוענות כי בפגישה שנערכה סמוך לסוף שנת 2008, הודיעו לרו"ח בן ארי על הפסקת הקשר עם התובעת בשל חוסר שביעות רצון מהשירות שקיבלו. ב. דיון 1. התביעה הוגשה מכוח עילה אחת בלבד והיא הפרת חוזה. לפיכך, כתנאי מקדמי לקבלת הסעד המתבקש על ידי התובעת, היה עליה להוכיח כי בין הצדדים נכרת הסכם ומה תוכנו. 2. אעיר כבר עתה כי מאחר ולא הוגשה תביעה חלופית לשכר ראוי, הרי שאין מקום לדיון בשכר הראוי המגיע לתובעת ככל שמגיע לה. זאת ועוד, על מנת להוכיח שכר ראוי על התובעת היה, בין היתר, להוכיח את השירותים שנתנה ובנוסף, להגיש חו"ד מומחה בשאלה מהו השכר הראוי בגין אותם שירותים. התובעת לא הגישה חו"ד מומחה בשאלת השכר הראוי, וממילא לא הוכיחה מהו השכר הראוי בגין העבודה שבוצעה על ידה. 3. מחומר הראיות עולה כי לא רק שהתובעת לא הוכיחה כי נכרת הסכם בין הצדדים, אלא כי לא היה הסכם כאמור. 4. התובעת טוענת, כאמור, להסכם שנכרת בעל-פה. בנסיבות אלה ניתן היה לצפות כי עדי התובעת יפרטו את הנסיבות שבהן נכרת ההסכם ומה היה תוכנו, אלא שהתובעת לא עשתה כן. בתצהירו העיד רו"ח בן ארי כי בתחילת שנת 2007 פנתה אליו הנתבעת בבקשה שיסייע בהכנת הדו"חות הכספיים בגין שנת המס של 2006, וכי בשל היכרותו רבת השנים אתה נרתם מיד לסייע כאמור. לבקשת הנתבעת, וכדי שרו"ח גורדון לא ידע שהנתבעות מקבלות שירותים מרו"ח בן ארי, הציע רו"ח בן ארי שהשירות בקשר לדו"ח של שנת המס 2006 והטיפול מול רשויות המס, ייעשו ע"י רו"ח אייל בן יהונתן מאבירד, בשיתוף פעולה עמו, ובהתאם ייפוי הכוח לייצוג החברות מול רשויות המס ניתן לאבירד. 5. בתצהירו לא מציין רו"ח בן ארי מתי סוכם בינו לבין הנתבעת על השכר בגין שנת המס 2006, אלא הסתפק בציון העובדה כי בגין עבודה זו שולם שכר בסך 400,000 ₪ בתוספת מע''מ. (סעיף 14 לתצהיר, ת/2). 6. גם באשר התשלום השוטף בשנת 2007, לא מפרט רו"ח בן ארי בתצהירו מתי הושגה הסכמה לגבי שכר טרחתו, אלא כותב בסעיף 23 לתצהיר כי בתחילת שנת 2008 נקרא לשיחה אצל הנתבעת לעניין שכר הטרחה שהגיע לו בגין שנת 2007, "למרות שכבר סוכם בסוף שנת 2007 תשלום בסך 680,000 ₪, ובאותו מעמד סוכם גם שכ''ט בגין שנת 2006, סך של 400,000 ₪ אחרי הנחה..". בהמשך מפרט רואה חשבון בן ארי (סעיף 27 לתצהיר ת/2) כי במהלך שנת 2008, שולם לו (יחד עם רו"ח בן יהונתן) סך של 400,000 ₪ עבור שירותי הייעוץ והביקורת שניתנו בשנת 2007. 7. כבר מהאמור לעיל עולה כי התובעת לא פירטה בתצהירים מטעמה את שהיה עליה לפרט לעניין נסיבות כריתת ההסכם הנטען בין הצדדים ותוכנו, נקודה מרכזית בעילת התביעה ובמחלוקת שבין הצדדים, והאם הוסכם על שכר בגין כל שנת מס או בגין שנה קלנדרית. 8. בחקירתו הנגדית של רו"ח בן ארי, הוברר מדוע נעדר הפירוט האמור, שכן התברר כי, לא רק שלא נעשה הסכם בכתב, כפי שהיה ראוי להיעשות, אלא שלא נכרת בין הצדדים הסכם כלל, וכי רו"ח בן ארי נוהג, דרך שגרה, וכך אף נהג בעניין זה, להתחיל לבצע את העבודה מבלי לסכם את שכר הטרחה, ורק בשלב מאוחר יותר, להגיע להסכמות על השכר שישולם לו. 9. מן הראוי, הגם שהדבר אינו הכרחי, שבעל מקצוע כגון רואה חשבון או עו"ד, יכרות עם הלקוח הסכם שכ''ט בכתב. לא רק שהסכם כזה יאפשר לברר מה הייתה הסכמת הצדדים לגבי השירותים שיינתנו והתמורה שתשולם בגינם, אלא שבהסכם כזה יש כדי להעמיד את הלקוח אשר הינו הדיוט בתחום השירות הניתן לו, על השירותים המגיעים לו ועל התמורה שיהיה עליו לשלם, על רכיביה השונים. העדרו של הסכם כאמור, עלול לגרום למצב בו מתן השירותים והתמורה שבגינם נותרים מעורפלים, ולחילופין, אינם ברורים דיים ללקוח אשר, כאמור, איננו איש מקצוע באותו תחום. 10. בענייננו, כאמור, לא רק שלא נעשה בין הצדדים הסכם בכתב, אלא שלא נעשה הסכם כלל, ותשלום התמורה סוכם, ככל שסוכם, תוך כדי מתן השירות ולאחר שחלקו ניתן. 11. מאחר והתובעת לא הוכיחה כי נכרת הסכם שכ"ט ואת תוכנו, ומאחר והתביעה הוגשה אך ורק בעילה של הפרת ההסכם שבין הצדדים, ולא הוגשה תביעה בעילה חילופית של שכר ראוי (והשכר הראוי גם לא הוכח), דין התביעה להידחות. 12. רו"ח בן ארי העיד בעמ' 42, שורות 29 - 32 כי למרות שידע שצריך להגיש דו"חות לשנת המס 2006, לא אמר לנתבעת מילה לעניין השכר. על פי עדותו בעמ' 43 שורות 4 - 7, וכן בשורות 18, 19 לפרוטוקול העיד כי שכר זה סוכם בינו לבין הנתבעת במחצית השנייה של שנת 2007. 13. כאשר נשאל רו"ח בן ארי לאיזה שירות מתייחס ההסכם שנכרת בשנת 2007 השיב: "אני לוקח כללי.. דוחות והייעוץ והליווי הכל ביחד כלול". (עדותו בעמ' 44 שורות 5-12 לפרוטוקול) . בעדות זו ישנה תמיכה לגרסת הנתבעות לפיה חלוקת השירותים הנטענת על ידי התובעת בשנת 2007, לסיוע בקשר עם דו"חות שנת המס 2006 וייעוץ שוטף לשנת 2007, מלאכותית. 14. בעמ' 44 שורות 30 - 31 לפרוטוקול, מאשר רו"ח בן ארי כי לא הגיש מאזנים עבור שנת המס 2008, אלא מאי, שלטענתו הכין שלושת רבע מהשנה דו"חות לכל התקופה, כדי לדעת איפה החברה עומדת (שורות 3, 4, 8, ו-9 בעמ' 45 לפרוטוקול) . 15. רו"ח בן ארי העיד כי לא הוסכם בין הצדדים השכר שיגיע לתובעת בשנת 2008 (עמ' 46 שורות 15 - 16 לפרוטוקול). לטענתו, הוא לא מסכם שכר עם לקוחות כל שנה, אלא "מטבע הדברים שאני ממשיך אם אין שינוי בשכ''ט שהיה מקודם" (עמ' 46 שורות 30-31 לפרוטוקול). 16. כן הוסיף והעיד רו"ח בן ארי לעניין זה: "אין לי הסכם עם אף אחד חתום על כמה שכ''ט, כל חברה משלמת כל שנה בדרך כלל אותו דבר..." (עמ' 47 לפרוטוקול שורות 1 - 2 ). כן, על-פי עדותו: "אני אמרתי שאני לא מראש קובע שכר, אבל ברגע שקבענו שכר זה הולך שנה,שנה...לא מסכם, ברגע שרוצים לסכם מחדש קובעים שצריך לסכם מחדש.." (עמ' 47 לפרוטוקול שורות 18 - 23). 17. העולה מהאמור הוא כי, בניגוד לטענת התובעת בכתב התביעה ובהמשך ההליכים כולל בסיכומים, לא נכרת הסכם בין הצדדים, כאשר כך הוא ממנהגה של התובעת, אשר קודם מתחילה בעבודה ונותנת חלק מהשירותים, ורק לאחר מכן מנהלת משא ומתן על שכרה. לפיכך, לא ברורה הטרוניה שחזרה ונשנתה בטענות התובעת לפיה לאחר שנתנה את השירותים, סירבו הנתבעות לשלם את שכרה. טרוניה כזו רשאי לעלות מי שמסכם את שכרו, נותן את השירותים על פי המוסכם, ולאחר מתן השירות, מסרב הלקוח לשלם את התמורה המוסכמת, אך לא מי שלא טורח לסכם את מהות השירותים שייתן והתמורה שתשולם עבורם, ורק לאחר מכן מתחיל במשא ומתן. מטבע הדברים שבשלב זה יכולות להיווצר מחלוקת בין הצדדים. 18. אינני מקבלת את טענת התובעת כי מאחר ולא הוסכם בין הצדדים על שינוי בסכום התמורה, זכאית התובעת לשכר שקיבלה בשנה שחלפה. על מנת להגיע למסקנה כי הוסכם בין הצדדים שהנתבעות ישלמו שכר מסוים מידי שנה, יש צורך בהסכמה כאמור או לחילופין ביצירת נוהג בין הצדדים. אף אחד מאלה לא התקיים בענייננו. כאמור, לא נכרת הסכם בין הצדדים, וממילא לא נכרת ביניהם הסכם לשכ''ט שנתי קבוע אשר ישולם מידי שנה בשנה. אשר לנוהג, בעניינינו לא יכול היה להיווצר נוהג שכן אין זהות בין השירות שניתן על ידי התובעת בשנת 2008 לזה שניתן על ידה בשנת 2007, הן מבחינת משך הזמן בו ניתן השירות והן מבחינת היקף השירות, שעה שבשנת 2007 ביצעה התובעת עבודה בקשר עם הגשת הדו"חות השנתיים ועד וכולל להגשתם (אם כי לא היא ערכה אותם), ואילו בשנת 2008, הפסיקה התובעת עבודתה זמן רב לפני שרו"ח גרשוביץ החל בעבודה על הדו"חות השנתיים. 19. לא רק שעדותו של רו"ח בן ארי עצמו משמיטה את היסוד לתביעה על פי הסכם שבין הצדדים, אלא גם שישנן סתירות בין עדותו לבין עדותו של רואה חשבון אייל בן יהונתן, (עד תביעה מס' 1), ביחס לעניינים המעטים שבהם יש לרו"ח בן יהונתן, ידיעה אישית כלשהי, ובין היתר המועד הנטען על ידי התובעת בו הוסכם בינה לבין הנתבעת על שיעור שכרה, רכיב מהותי בעילת התביעה. 20. כפי שהעיד רו"ח בן יהונתן, אין לו ידיעה אישית כלשהי ביחס לתמורה שהוסכמה בין רו"ח בן ארי לבין הנתבעת. 21. לא אף זאת, אלא שמעדותו של רו"ח גרשוביץ (עד הגנה מס' 2) עולה כי בדרך כלל מקובל שרו"ח אשר מגיש דו"חות מס, מקבל תשלום לפי שנת מס, בעוד שרו"ח יועץ, אשר איננו מגיש דו"חות מס, כפי שהייתה התובעת בענייננו, מקבל שכרו ביחס לשנה קלנדרית ולא על פי שנת מס. 22. אוסיף ואומר כי כל דרך בה תבקש התובעת לילך, לא מתיישבת עם גרסתה כי מגיע לה סכום נוסף של 400,000 ₪ על הסך של 800,000 ₪ ששולם לה. התובעת החלה במתן השירות בשנת 2007, ואין חולק כי לא המשיכה במתן השירות מעבר לאוקטובר 2008. לפיכך, מתן השירות על ידה נמשך פחות משנתיים, ועל פי חישוב קלנדרי, לשיטתה, אין היא זכאית לסכום העולה על 800,000 ₪, כפי שקיבלה. גם אם יחושב שכרה של התובעת על פי שנת מס, אזי התובעת "סייעה" להכנת דו"חות שנת המס 2006 ושנת המס 2007 בלבד, ולא הייתה מעורבת באופן כלשהוא בהגשת הדו"חות של שנת 2008. אינני מקבלת את גרסתה כי שלושת רבע שנה עסקה בהכנת הדו"חות לשנת 2008, מאחר ועל-פי עדותו של רו"ח גרשוביץ, הוא לא התחיל בשלב זה לעבוד על הדו"חות אלא הדבר נעשה, תמיד, בשלב מאוחר הרבה יותר. משמע, העבודה שביצעה התובעת עד אותו שלב הייתה, בכל מקרה, במסגרת עבודת הייעוץ שאינה קשורה לדו"חות המס (שממילא לא היו אמורים להיערך על ידי התובעת אלא על ידי רו"ח גרשוביץ). עבודתה של התובעת הייתה עבודת ייעוץ, אשר, ככל העולה מחומר הראיות שלפני, תמורתה משתלמת, בדרך כלל, באופן שוטף, עבור שנה קלנדרית. מכל מקום, התובעת, שנטל ההוכחה מוטל עליה, לא הוכיחה אחרת. 23. התובעת ביקשה להסתמך בטענותיה בדבר הסכם בין הצדדים לפיו על הנתבעות לשלם לה סכום נוסף בסך 400,000 ₪, על הפרשה שנרשמה בספרים בסכום זה. על-פי עדותו של רו"ח גרשוביץ שנחזתה בעיני מהימנה, ומכל מקום לא נסתרה והיא עולה בקנה אחד עם כלל חומר הראיות, רישום זה נעשה על ידו בהתאם להנחיות שניתנו לו על ידי רו"ח בן ארי, ועל-פי עדותה של הנתבעת, היא לא שמה לב לרישום האמור עד להגשת התביעה. מכל מקום, בהפרשה בספרים בלבד, אין משום ראייה להסכם בין הצדדים, בוודאי שלא ראיה לתוכנו, ומה גם שהתובעת לא המשיכה במתן השירות כמתוכנן. מכל מקום לא ניתן לבסס על הפרשה זו בלבד הוכחתו של ההסכם הנטען על ידי התובעת, וזכותה לתמורה הנתבעת. ג. פסיקתא. לאור כל האמור לעיל, נדחית התביעה. התובעת תשלם לנתבעות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 25,000 ש"י בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל. שכר טרחה