פסק דין מבוא 1. ביום 30.10.06 הגישה התובעת, תביעה בתיק אזרחי 60063/06, כנגד הנתבע בבית המשפט השלום בתל-אביב, אשר נדונה לפני כב' השופטת רחל ערקובי. התובעת טענה, כי הוסכם שהנתבע יבצע עבורה עבודות שיפוץ בביתה, לרבות בניית פיר מעלית והתקנת מעלון, הכולל אישור ממשרד העבודה. לטענתה, תכלית המעלון הייתה, לספק כניסה נפרדת מקומת הקרקע לקומה העליונה, על מנת שתוכל להשכירה. אולם, לטענת התובעת, התגלה לה, כי המעלון לא הותקן בהתאם לתקן, באופן שיינתן לה אישור ממשרד העבודה להפעלתו. לפיכך, לטענת התובעת, הנתבע הפר את ההסכם, ועל כן, על הנתבע לבצע השבה, ולפצות אותה. הנתבע טען, כי בהתאם להסכם, התובעת הזמינה מעלון משא, ולא מעלון לנשיאת בני אדם. לטענתו, הוא סיים לבצע את כל העבודות שסוכמו ביניהם, ומי שהפר את ההסכם היא התובעת, אשר ביטלה את ההמחאות, ולא שילמה לו את התמורה המוסכמת. ביום 18.12.06 הגיש הנתבע תביעה בסדר מקוצר בתיק אזרחי 6184/06, בבית המשפט השלום בפתח- תקוה אשר נדונה לפני כב' השופטת שירי רפאלי, בגין חובה הכספי של התובעת כלפיו עבור עבודות אלו. ביום 19.5.09 ניתנה החלטה על ידי כב' השופטת רפאלי, כי יש להעביר את תיק אזרחי מספר 6184/06 לבית המשפט השלום בתל-אביב. לאור החלטה זו, התיק הועבר, וביום 2.6.09 ניתן לו מספר חדש – תא"מ 169773/09. בהתאם להחלטת כב' סגנית הנשיאה דאז, השופטת אלמגור, ביום 22.2.10 נקבע על-ידה, כי שני התיקים יואחדו וישמעו במאוחד, וביום 11.1.11 הועבר התיק המאוחד לשמיעה לפניי. טענות הצדדים 2. התובעת טוענת, כי הנתבע הציג עצמו בפניה כקבלן מורשה, ובעל ניסיון והסמכה המאפשרים לו לבנות ולהתקין מעלון, אשר יקבל את אישורו של משרד העבודה. התובעת טוענת, כי בחודש יוני 2005, התחייב הנתבע בהסכם, כי יבנה בביתה הפרטי פיר מעלית ובו יתקין מעלון, באישור משרד העבודה, וכי בניית הפיר תהא לפי תכנית מהנדס. לטענתה, סוכם כי תמורת עבודה זו, ישולם לנתבע 43,000 ₪ בתוספת מע"מ. כמן כן, טוענת התובעת, כי בחודש יולי 2005, התקשרה בהסכם עם שוכר על מנת שישכור את האגף בקומה השנייה בביתה הפרטי, וזאת לאחר שהנתבע התחייב בפניה, כי בניית המעלון תסתיים תוך ימים אחדים. לפיכך, לטענת התובעת, היא סיכמה עם השוכר, כי במידה והמעלון לא יהיה מוכן, יופחתו דמי השכירות שעליו לשלם ב-50 דולר לחודש. התובעת טוענת, כי הנתבע לא עמד בהתחייבותו לסיים את התקנת המעלון, ועל-כן ביום 15.8.05 נפגשה עמו בנוכחות בנה, מר אדי אביב, ולטענתה הנתבע הודה בפניהם, כי הוא טעה בהתקנת המעלון, וכי הוא לא מצא מהנדס שיאשר את עבודתו. התובעת טוענת, כי הוסכם עם הנתבע, כי הוא יתקן את עבודתו, ויביאה בדחיפות למצב בו יוכל לקבל את אישורו של משרד העבודה להפעלת המעלון, והכול על חשבונו וללא תמורה נוספת. התובעת טוענת, כי בחודש ספטמבר 2005, נוכחה לדעת, כי הנתבע אינו יכול עמוד בהתחייבויותיו לסיים את בניית הפיר, והתקנת המעלון, באופן שיינתן אישור ממשרד העבודה להפעלתו, על-כן הזמינה אנשי מקצוע שיחוו את דעתם על עבודתו של הנתבע. התובעת טוענת, כי המומחים קבעו, כי דלתות המעלון שנבנו והותקנו אינן תקינות, וכי נבנו בחריגה מוחלטת מכל התקנים והדרישות המקצועיות, וכי במצבן לא יתקבל אישור משרד העבודה. עוד טוענת התובעת, כי הדלתות והמעלון נבדקו אף על-ידי מומחה מטעמה, מפקח הבנייה, מר אלון נווה, שהינו מחותנה. מר נווה קבע, כי הנתבע לא קיבל תכנית מהנדס אשר היה אמור לעבוד על פיה כפי שהתחייב. כמו כן, קבע מר נווה, כי התקנת המעלון נעשתה מחומרים שונים, ובניגוד לכל דרישה מקצועית וחוקית, וכי לנתבע אין הרשאה חוקית, ואין הסמכה כמתקין מעליות. התובעת טוענת בתצהירה, כי היא לא קיבלה תמורה בגין הכספים ששילמה לנתבע. לטענתה, היא שילמה לנתבע עבור עבודות הפיר והמעלון סכום המצטבר בסך של 20,159 ₪, לרבות המחאה עתידית שנאלצה לפרוע לאחר שהנתבע סיחר אותו לצד ג'. יצוין, כי בכתב התביעה נקבה התובעת בסכום של 21,159 ₪ לעניין זה. כמו כן, טוענת התובעת, כי לאחר שהתברר לה כישלון התמורה, היא נתנה הוראה לבטל את ההמחאות העתידיות שמסרה לנתבע בסך כולל של 12,220 ₪. התובעת טוענת, כי בעקבות הפרת ההסכם על-ידי הנתבע נגרמו לה הנזקים הבאים: פיצוי השבה על סך 20,159 ₪ ששולמו לנתבע עבור עבודות הפיר והמעלון. על מנת להקטין את נזקה התובעת נאלצה לבנות מדרגות שסך עלותם הינו 24,500 ₪ בתוספת מע"מ. פיצוי קיום הנדרש לבניית מעלון חדש בסך של 60,850 ₪. הפסד דמי שכירות לפי 50 דולר בגין אי בניית המעלון בסך 7,920 ₪ לתקופה של 36 חודשים. פיצוי בגין עוגמת נפש בסך כולל של 30,000 ₪. המחאות עתידיות בסך כולל של 12,220 ₪ אשר ניתנו לנתבע וסוחרו לטענתה לצד ג'. סך כול סכום התביעה עומד לפי תצהיר התובעת על 147,471 ₪. יצוין, כי בכתב התביעה נקבה התובעת בסכום של 148,471 ₪. כמו כן, אשר לטענת הנתבע, כי התובעת נותרה חייבת לו כספים בגין עבודות השיפוצים בביתה, טוענת התובעת, כי אמנם עבודות השיפוץ (קירות, ריצוף וצבע) בוצעו על-ידי הנתבע, אך היא שילמה לו עבורן בהתאם למה שסוכם עמו, ואינה חייבת לו. התובעת טוענת, כי הסכומים שהיה עליה לשלם לנתבע בגין כל העבודות שהתחייב לבצע עבורה הם: בניית מעלית – 43,000 ₪, ותשלום עבור המהנדס בגין המעלית 1,200 ₪. העתקת חדר שינה וחדר אמבטיה – 11,000 ₪. הכנה לתריס חשמלי – 2,500 ₪. שיפוץ הממ"ד – 1,400 ₪. צביעת כל הבית – 3,000 ₪. קרמיקה בפרוזדור קומה שנייה – 800 ₪. הסכום הכולל עבור השיפוצים בביתה הוא - 18,700 ₪. לטענת התובעת, התמורה ששילמה עבור המעלית נכשלה כישלון מוחלט, על-כן, כל מה שהיה עליה לשלם היה עבור עבודות השיפוצים על סך 18,700 ₪. לטענתה, לא רק ששילמה לנתבע את התמורה בסך של 18,700 ₪, בפועל הנתבע קיבל ממנה סכום של 38,859 ₪, סכום גבוה בהרבה מהסכום שסוכם עם הנתבע. 3. מטעם התובעת הצהיר בנה של התובעת, מר אדי אביב (להלן: "מר אביב"). מר אביב חוזר בתצהירו על טענותיה של התובעת, ומוסיף כי הוא זה שערך תרשומת באותה העת בכתב ידו בנוגע לעבודות והסכומים שסוכמו עם הנתבע, וכן את הסכומים ששולמו לנתבע בפועל. כמו-כן, מצוי בידי מר אביב יומן בו אישר הנתבע בחתימת ידו את מרבית הסכומים ששולמו לו על-ידי התובעת. 4. הנתבע טוען, כי הוא קבלן שיפוצים ובנייה מוסמך מאז 1984. הנתבע טוען, כי במהלך חודש יולי 2005, נערכו בין הצדדים 4 הסכמים לביצוע עבודות שיפוצים, והתקנת מעלון בביתה של התובעת: נערך הסכם בכתב לבניית פיר ומעלון שרשרת בסכום של 43,000 ₪ בתוספת מע"מ. נערך הסכם בעל-פה, להרחבת מרפסת בסלון בסכום של 2,500 ₪ בתוספת מע"מ. נערך הסכם לביצוע שיפוצים ליחידת הדיור בסכום של 11,000 ₪ בתוספת מע"מ. נערך הסכם בעל-פה לשיפוץ הממ"ד וצבע לדירה בסכום של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ. סך עלות כל העבודות הסתכמו לסך של 76,000 ₪. הנתבע מציין, כי מלבד סכום זה, התובעת העבירה אליו 3,100 ₪ בתוספת מע"מ לקניית המעלון, וכן 800 ₪ בתוספת מע"מ לקניית הקרמיקה. הנתבע טוען, כי הוא סיים את ביצוע כל העבודות המתוארות לעיל, בהתאם להסכמים עם התובעת, ואילו התובעת הפרה את ההסכם בכך שלא שילמה לו את מלוא התמורה. הנתבע טוען, כי התובעת שילמה לתובע במזומן ובהמחאות דחויות סך כולל של 32,000 ₪, אך נותרה חייבת סך של 44,000 ₪. הנתבע טוען, כי ההמחאות הדחויות שנתנה לו התובעת חוללו על ידי הבנק, וחזרו ללא פירעון בסכום של 10,100 ₪. בשל ביטול ההמחאות, הורה הנתבע לבעל המקצוע לא לבצע את עבודתו במעלון למתן אישור. 5. מטעם הנתבע הצהיר מר אימליו נעים (להלן: "מר נעים"), העוסק 35 שנה בתחום מתקני הרמה, ובעל בית מלאכה לבניית מתקני הרמה. מר נעים טוען, כי הנתבע הזמין אותו לתת הצעת מחיר לביצוע עבודה במתקן הרמה, על מנת שהמתקן יעבור את בדיקת המוסמך של משרד העבודה. לטענתו, כאשר הוא הגיע לביתה של התובעת, הפיר של המעלון היה מוכן, וכן הכלוב כולל המסילות והגלגלים. מר נעים טוען, כי התובעת שאלה אותו אם ניתן לקבל אישור למעלית לבני-אדם, אפילו אם יהיה צורך, כי היא תוסיף כסף. מר נעים טוען, כי הוא ענה לה שזה בלתי אפשרי, מאחר שמדובר במתקן הרמה. עוד טוען מר נעים, כי הוא הבהיר לתובעת, כי הוא אינו מוסמך לעסוק במעלון המיועד לנשיאת בני-אדם, ובסיום העבודה הוא יתלה שלט המבהיר "לא לאנשים". 6. בהתאם להחלטת יום 25.11.09, הוגשה חוות-דעת מומחה מטעם בית המשפט ביום 22.2.10 מטעם מהנדס המעליות, מר יוסף שחק (להלן: "המומחה"), אשר הינו בודק מוסמך למעליות. המומחה קבע בחוות-דעתו, כי: לנתבע אין אישור להתקנת מעלונים. הנתבע הציע והתכוון למעלון המיועד להרמת אנשים, ולא מעלית למשאות. המחיר שהוצע אינו הגיוני, ומשקף את מה שהנתבע אכן התקין בשטח, הוא מתקן הרמה למשאות שאינו מתאים לדרישות התובעת וההסכם. מהנדס מוסמך הגיע לשטח לצרכי אישור אולם לא אישר את המתקן. 7. בהתאם להחלטת יום 22.2.10 התבקש המומחה לענות לשאלות ההבהרה מיום 4.10.10. המומחה חזר על חוות-דעתו והוסיף כי: לא בוצעו בדיקות פיזיות כי לא קיים דבר בשטח. במידה והתמונות שהוצגו בפניו של המנוע אינן של המנוע שהותקן בשטח – הוא הוטעה. הנתבע לא נשאל כיצד התקין לחצנים בת א המעלית. הוא לא ראה תמונה של תא המעלית. במידה והתובעת סיפקה את המנוע הרי שהיא שותפה לאי עמידה בתקנים הרלוונטיים. במשרד התמ"ת ישנה רשימה של החברות המאושרות להרכבת מעליות/מעלונים לנוסעים. כאשר מדברים על מעליות משא ולא מתקן הרמה צריך להיות אישור במשרד התמ"ת. במידה והמעלון הורכב על-ידי בעלי מקצוע מוסמכים היה הנתבע אמור לדווח על כך. מעלית עם שרשרת אחת יכולה להתאים למתקן הרמה ללא נוסעים בלבד, ולא למעלית משא או נוסעים. כאשר הוא בדק את הצעת המחיר, וכן את רשימת המוסמכים מטעם משרד התמ"ת, הוא הגיע למסקנה, כי הנתבע אינו מוסמך להתקנת מעלונים/מעליות משא. המחיר שהוצע אינו הגיוני לחלוטין למעלית המיועדת לבני-אדם. דיון והכרעה 8. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, ועיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, במוצגים, ובסיכומי הצדדים, אני קובעת כי דין התביעה בת"א 60063/06 להידחות, ודין התביעה בתא"מ 169773/09 להידחות. ת.א. 60063/06 ההסכם בין הצדדים 9. המחלוקת נשוא תיק זה נעוצה בשאלה, איזה סוג של מעלון הוזמן על ידי התובעת מהנתבע לביתה הפרטי? והאם הנתבע הפר הסכם זה? האם התובעת ביקשה להזמין מעלון משא (מתקן הרמה) שאינו מיועד לנשיאת בני אדם או שהתובעת ביקשה להזמין מעלית לנשיאת בני אדם? אין ספק, כי הצעת המחיר הינה ההסכם באמצעותו בחרו הצדדים להתקשר, והוא מהווה הסכם מחייב. מעיון בהצעת המחיר עולה, כי בנוגע לשאלת סיווג המעלון המוזמן על-ידי התובעת - ההסכם שותק, דהיינו, אין התייחסות מפורשת בהסכם מהי תכלית המעלון שביקשה התובעת להזמין, אם לבני-אדם או להרמת משאות. לצורך בחינת שאלה זו, על התובעת מוטל נטל השכנוע להוכיח, כי היא ביקשה להזמין מהנתבע מעלית לנשיאת בני-אדם, ועל כן, על התובעת להרים את הנטל המוטל עליה, ולשכנע את בית המשפט בצדקת טענותיה. לאחר בחינת חומר הראיות, חוות-הדעת והמסמכים שצורפו לכתבי הטענות, ולאחר שמיעת העדויות עולה, כי התובעת לא הרימה את נטל השכנוע המוטל עליה מבחינת מאזן ההסתברויות, וזאת בשל הממצאים הרבים המעלים ספקות באשר לנכונות גרסתה. ראשית, המומחה מטעם בית-המשפט הסביר בחוות-דעתו, כי קיימת אפשרות להתקין מעלון (מיועד לנכים בעיקר), הכולל מנוע שרשרת, אולם עם שרשרת כפולה, וכן אמצעי הגנה נוספים בפני נפילה. כמו-כן, קבע המומחה, כי חל איסור על בודק מעליות לאשר מתקן עם שרשרת בודדת, וללא אמצעי הגנה מפני נפילה, ודלתות פיר ללא מנעולים ומגעים תקניים. מדברים אלו עולה, כי שרשרת למעלון לנשיאת אנשים חייבת להיות שרשרת כפולה. עוד קובע המומחה, כי המנוע שהתקין הנתבע הינו בעל שרשרת יחידה, ואינו מתאים להרמת נוסעים, אלא למשאות בלבד. על-מנת ללמוד על כוונת הצדדים, יש להיזקק לסעיף 5 להסכם, העוסק בשרשרת אחת, ולא בשרשרת כפולה המתאימה לנשיאת בני אדם. מכאן עולה, כי אילו חפצו הצדדים להסדיר הזמנת מעלון לבני-אדם, היה נרשם בהסכם שרשרת כפולה, ולא שרשרת כפי שנרשם. גם מה שהותקן בפועל, היה מעלון עם שרשרת אחת. משמע, לתובעת סופק והותקן מעלון עם שרשרת אחת, כפי שנרשם בהסכם בין הצדדים. יוצא אפוא, כי ספק אם התכוונו הצדדים בנסחם את ההסכם, למעלון לנשיאת בני-אדם. שנית, ויתרה מזו, המומחה קבע, כי המחיר שהוצע לתובעת בהסכם, אינו הגיוני, ומשקף את מה שהנתבע אכן התקין בשטח, והוא מתקן הרמה למשאות. כמו-כן, המומחה קבע, כי המחיר שביקש הנתבע לבניית פיר והתקנת מעלון הינו כשליש מהמחיר המקובל בענף המעליות. מכאן עולה, כי לו היו הצדדים מתכוונים למעלון לנשיאת בני-אדם, מן הסתם המחיר היה גבוה בהרבה מזה שסוכם. ניתן אף ללמוד מהצעות המחיר שצירפה התובעת לכתב תביעתה, כי המחיר שניתן לה על ידי הנתבע אינו מהווה את המחיר של מעלית לנשיאת בני-אדם. לפיכך, גם עניין המחיר שסוכם אינו תומך בגרסת התובעת, כי התכוונו הצדדים להזמנת מעלון לנשיאת בני אדם. שלישית, ונוסף לכך, קבע המומחה, כי חברה המתקינה מעלונים חייבת להיות תחת פיקוח משרד המסחר והתעשייה, ולספק שרות שוטף על-ידי אנשי מקצוע מוסמכים לכל אורך חיי המתקן. עוד קובע המומחה, כי לנתבע אין אישור להתקנת מעלונים, והנתבע אף מודה בכך בחקירתו, כי הוא אינו מורשה להתקין מעליות (ראו: פרוטוקול מיום 7.2.13 עמוד 50 שורות 22-26 ועמוד 56 שורות 18-20). בעניין זה, קובע סעיף 2 לצו פיקוח על מצרכים ושירותים (התקנת מעליות ומתן שירות למעליות), התשמ"ד-1984, כי: "2. הגבלת עיסוק (א) לא יעסוק אדם בהתקנת מעליות אלא אם כן בידו רשיון מאת הממונה". אמנם, התובעת טוענת בכתב תביעתה, כי הנתבע הציג עצמו כבעל ניסיון והסמכה המאפשרים לו לבנות ולהתקין מעלון שיקבל את אישורו של משרד העבודה, אולם לא הוצג בפניה וגם לא בפני בית המשפט כל מסמך המעיד, כי הנתבע אכן מוסמך להתקין מעלון. ראוי היה, כי התובעת הייתה דורשת ומבקשת לראות מסמכים המעידים, כי הנתבע אכן בעל רישיון להתקין מעלון, וזאת על אחת כמה וכמה כאשר מדובר במעלית הנושאת בני-אדם, המצריכה לעמוד בתקנים מחמירים, ומהווה סכנה בטיחותית למשתמשים בה, אם המעלית מותקנת לא על-ידי גורם מוסמך בעל רישיון מתאים. לא זו אף זו, ניתן היה לצפות, כי לו הייתה התובעת מזמינה מעלון לנשיאת בני-אדם הייתה נרשמת בהסכם תכלית זו. העדר התייחסות מפורשת בהסכם לתכלית המעלון אשר ביקשה התובעת להזמין, פוגע באמינות גרסתה, שכן בהסכם, בעניין פרט מהותי זה, סביר להניח שהיו נכללים כל פרטי ההתקשרות, משלב ההתקנה של המעלון, תכליתו, סוגו, מחירו, תנאי התשלום, מועד האספקה, והאחריות הניתנת עליו. לעניין זה, קובע מבחן המסוימות, כי הפרטים החשובים והעקרוניים הנוגעים להסכם צריכים להיות מצוינים בו. הרכיב של סיווג המעלון ותכליתו כמיועד לבני-אדם, הוא רכיב חשוב ומהותי בהסכם, שחובה לרשום אותו. מעדותה של התובעת עולה, כי רכיב משמעותי זה לא נרשם: "ש. תמיד כתבת את מה שרצית? ת. פה העניין שהיינו מכירים. לא כל מילה כותבים." (ראו: פרוטוקול מיום 25.9.11 עמוד 23 שורות 27-28). הסברה של התובעת בנוגע להעדר רישום סיווג המעלון ותכליתו בהסכם, אינו מניח את הדעת, ותשובתה שהדבר לא נרשם מאחר שהם היו מכרים, איננה מספקת הסבר ראוי. על-כן, התנהלות זו של התובעת אינה תומכת בגרסתה. זאת ועוד, התובעת הודתה בחקירתה, כי אף המהנדס אמר לה, כי מדובר במעלון למשא בלבד: "ש. המהנדס אמר במפורש שזה מעלון למשא? ת. הוא אמר שצריך לעשות שיפורים וזה כרגע לא טוב. ש. זה מעלון למשא? ת. כן." (ראו: פרוטוקול מיום 25.9.11 עמוד 22 שורות 19-24). ובהמשך: "ש. למה לא אמרת את זה בתצהיר? ת. היה חוות דעת מהנדס כדי לשפר את המעלית. הוא אמר שאפשר להפוך את זה לנוסעים, ואמרתי לו למה אין לי אישור ממשרד העבודה. חיכינו חודש ימים ולא הגיע הבן אדם. הבנתי שהאדם לא רוצה לעשות. הוא אמר שזה תוספת של הרבה כסף כדי להפוך את זה למעלית נורמלית". (ראו: פרוטוקול מיום 25.9.11 עמוד 20 שורות 28-31). מעדותה של התובעת, לפיה היה צורך "לשפר" את המעלית, ולהפוך אותה לנוסעים, עולה ספק ניכר, אם אכן התובעת הזמינה מעלית לנוסעים מלכתחילה, או שמא רק בשלב התקנתה ביקשה להפוך אותה למעלית "נורמלית" כהגדרתה. מעדות בנה של התובעת, מר אביב, עולה, כי מר אביב לא היה מעורב בעניין נשוא המקרה דנן, הוא לא היה נוכח בשלב ההתקשרות, והוא היה מעודכן באמצעות אמו התובעת. לפי עדותו, הוא נכנס לעניין, לאחר שהעבודות לא הסתיימו (ראו: פרוטוקול מיום 7.2.13 עמ' 40-42). על-כן, לעניין ההתקשרות, וכוונת הצדדים בעניין היות המעלית להרמת משאות או לבני-אדם, אין בעדותו כדי לשפוך אור, או לסייע לגרסת התובעת. לאחר עיון בעדותו של הנתבע, בבית המשפט השלום בפתח-תקווה עולה, כי ייתכן בהחלט שבתחילה התכוונו הצדדים למעלון משא, בהתאם לרישום "שרשרת" ובהתאם למחיר, ובשלב מאוחר יותר התובעת אשר התכוונה להשכיר את הקומה השנייה, ביקשה להסב את המעלון לנשיאת אנשים (ראו: פרוטוקול מיום 17.1.08 עמ' 2 שורות 10-12). גם עדות התובעת אשר השתמשה בניסוח "לשפר" את המעלית ולהפוך אותה "לנוסעים", כפי שצוטט לעיל, יכולה ללמד, כי ייתכן שבתחילה סוכם אחרת, ובהמשך נעשה ניסיון לשיפור. ראוי לציין, כי אמנם בחוות-דעת המומחה נקבע, כי הנתבע הזמין מעלית עם לחצנים בתוך המעלית דבר היכול להצביע על מעלית עבור נוסעים, ברם בשל הספק בגרסת התביעה הנובע ממספר גורמים ונימוקים כפי שפורט לעיל, אין מקום לקבל ממצא זה, כממצא יחיד עליו ניתן לבסס קבלת גרסת התביעה. יצוין, כי המומחה כלל בחוות-הדעת, מעבר לממצאים מקצועיים, גם מסקנות משפטיות בעניין הערכת עדויות, אשר אינן אמורות להיכלל בחוות-הדעת, ואינן אמורות להחליף את שיקול דעתו של בית-המשפט בהערכה, ובניתוח העדויות והראיות, או בכל עניין הנוגע למהימנות גרסאות (ראו: ע"א 558/96 שיכון עובדים נ' רוזנטל ואח', פד"י נב(4) 563, 568). 10. אשר על כן, לאור כל האמור לעיל, עולה כי התובעת לא הרימה את נטל השכנוע המוטל עליה, ולו בשיעור של הטיית מאזן ההסתברויות להוכחת טענתה, כי היא הזמינה מעלית לנשיאת בני אדם. בנסיבות אלה, לא הוכח, כי הנתבע הפר את ההסכם עמה, ולפיכך אין מקום ליתן לתובעת סעד של ביטול ההסכם או פיצוי להשבה, ואין מקום לפיצוי קיום או פיצוי בגין הנזקים הנטענים על ידה. אשר על כן, תביעה מספר 60063/06 נדחית בזה. תא"מ 169773/09 11. תביעה זו, הוגשה על ידי הנתבע כנגד התובעת בטענה, כי היא נותרה חייבת לו עבור עבודות השיפוצים והתקנת המעלון. הנתבע טוען, כי התובעת שילמה בגין המעלון סך של 20,159 ₪ מתוך 43,000 ₪ בתוספת מע"מ. התובעת טוענת, כי הנתבע אכן סיים לבצע את עבודות השיפוצים בביתה, ועל כן היא שילמה לו עבורן תשלום מלא כפי שסוכם סכום של 18,700 ₪. כמו כן, התובעת טוענת, כי הנתבע חתם לה על יומן בו הוא אישר את הסכומים שקיבל ממנה. במקרה דנן, אין חולק, כי הנתבע ביצע את עבודות השיפוצים בביתה של התובעת, ועל כן המחלוקת היא בנוגע לשאלה, האם התובעת שילמה לו את הסכומים עבור העבודות שביצע. כידוע, נטל ההוכחה והשכנוע מוטל על כתפי התובע (במקרה דנן הנתבע), כי התובעת לא שילמה את הסכומים המבוקשים על ידו, בהתאם למה שסוכם ביניהם. במקרה דנן, ההסכם היחיד אשר נערך בכתב הינו ההסכם עבור בניית פיר למעלון והתקנת המעלון. אמנם, הנתבע אכן היה בשלבי סיום התקנת המעלון, אך בשל העובדה, כי אין לו רישיון וסמכות להתקין מעלון, עולה, כי אין הוא זכאי לתשלום עבור עבודה זו. הנתבע טען, כי הביא בעל מקצוע מורשה מטעמו, מר מטלון, להתקנת המעלון. יצוין כי, גם המתקין שביצע את המעלון, מר מטלון, הינו מסגר במקצועו, ולא הוצג בפני בית המשפט כל אסמכתא בעניין רישיון שלו להתקנת מעלון. כמו כן, התובעת טוענת שעבור המעלון היא שילמה לנתבע סך של 21,000 ₪. הנתבע טוען בתצהירו, כי הוא קיבל מהתובעת סך של 29,164 ש"ח, על כן ניתן לראות בסכום זה כחלק מהתמורה עבור המעלון. אשר לשלושת ההסכמים הנוספים שנערכו בעל-פה עולה, כי ישנה תרשומת שהנתבע חתם עליה, ואינו מכחיש זאת (ראו: פרוטוקול מיום 7.2.13 עמוד 58 שורות 29-30 ועמוד 59 שורות 1-3). בנוסף, הנתבע לא נתן הסבר מניח את הדעת לתרשומות אלו: "ש. מפנה לרשימות של התשלומים עצמם? ת. אני עשיתי את התשלומים. אני לא אשב על חשבונות. אתה רוצה שאני אזכר מלפני 7 שנים? ש. התצהיר שנתיים אצלך? ת. אני לא יכול לשבת עכשיו ולהגיד אם זה נכון או לא נכון. ש. כיוון שהדף עם התצהיר שנתיים אצלכם, היה לך שנתיים לבדוק מה נכון ומה לא נכון. ת. מאיפה אני יודע. אני צריך לעשות חשבונות". (ראו: פרוטוקול מיום 7.2.13 עמוד 59 שורות 23-28). "ש. אתה יכול להראות קבלות וחשבוניות של כל מה שהוצאת לתובעת? ת. לא התבקשתי. ש. למה לא הצגת? ת. מה אתה בודק אותי? ש. מה הייתה הצעת המחיר שלך לשיפוץ, בלי המעלית, בלי הצבע, בלי קרמיקה, הכנה לתריס חשמלי? ת. לא יודע. (ראו: פרוטוקול מיום 7.2.13 עמוד 60 שורות 21-27). עדותו של הנתבע מלמדת על כך, כי לא הוכח על ידו, כי התובעת לא שילמה לו עבור עבודות השיפוץ, ויתרה מכך, עולה כי תשובותיו של הנתבע, אינן מספקות כל הסבר המניח את הדעת להוכחת עילת תביעתו. 12. לאור האמור לעיל עולה, כי הנתבע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח את תביעתו כפי שנדרש ממנו, לא הציג ראיות מספקות להוכחת טענותיו, ולא סיפק הסבר ראוי בעדותו בנוגע לתרשומות שצירפה התובעת. אשר על כן, לאור הנימוקים שהובאו לעיל, תביעה 169773/09 נדחית בזה. סיכום 13. אשר על כן, לאור כל הנימוקים לעיל, התביעה מספר 60063/06 ותביעה מספר 169773/09, נדחות בזה.הפרת חוזהחוזהמעלית