התובע ציין כי לאחר הפגיעה חש הבזקי אור, כאשר ככל שעברו השעות מצבו הוחמר והוא פנה לבית החולים "פורייה" בעיר טבריה. לאחר שלא חש בהקלה פנה ביום 22.8.05, ביום השני לחופשה, לבית החולים תל השומר בו הופנה לניתוח ולהעלאת ולתפירת העדשה לקשתית. התובע צרף לכתב תביעתו חוות דעת רפואית שנערכה על ידי ד"ר א. אופיר אשר קבע כי בעקבות התאונה נגרמה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 24.76% נכות לצמיתות. התובע טוען, בין השאר, כי הנתבעת 1 כבעלת המקרקעין, התרשלה כלפיו הואיל ולא נקטה בכל האמצעים להסדרת הבטיחות בבריכה, לא מינתה איש צוות בבריכה שישמור ויפקח על הנעשה וכנגד נתבעת 3 אשר שלחה אותו ואת משפחתו לבריכת נתבעת 1, בגין העובדה שלא וידאה כי הבריכה הנ"ל בעלת פיקוח והסדרי בטיחות נאותים. הנתבעות 1-2 הכחישו את טענותיו של התובע וטענו כי התובע לא הוכיח את נסיבות התאונה ואת הסיבה מדוע יש להטיל אחריות לפתחם. בנוסף טענו בכתב ההגנה כי נזקיו הרפואיים של התובע הנם תולדה של מצבו הרפואי עובר לתאונה. התובע סובל ממחלת מרפן - מחלה תורשתית הפוגמת ברקמת החיבור ברקמות. אחת התופעות הנלוות למחלה היא דיסלוקציה של עדשת העין- מצב בו החולה סובל מתזוזת עדשת העין, נמצא בסיכון לגלוקומה או למצב בו יידרש ניתוח קטרקט. במסגרת ראיות התביעה, התובע הגיש תצהיר מטעמו אליו צרף אישור כניסה לבריכה של הנתבעת 1 לנתבעת 3. תיעוד רפואי ומסמכים מטעם הכולל. תצהיר מר שניידר משה, אביו של התובע תצהיר מר ויינגרטן אהרון יוסף, קרוב משפחה אשר שהה עם התובע ומשפחתו בחופשה, תצהיר גברת טירנה שניידר, אמו של התובע. במסגרת ראיות ההגנה הוגשו: תצהיר עדותו הראשית של מר חן עמר - קצין הביטחון שעבד אצל נתבעת 1. נסיבות התאונה: התובע נחקר על תצהיר עדותו הראשית והעיד כי כאשר היה עם ילדיו בבריכה הבחין כי בקצה הבריכה עמדו ילדים ושיחקו עם צינור שהיה בתוך המים. הצינור הגיע מהגינה והיה מחובר לברז, חלקו היה מחוץ לבריכה. התובע העיד כי הצינור היה מחובר בגינה, עבר דרך המעבר, דרך שפת הבריכה אל תוך הבריכה והילדים היו בתוך המים. הילדים אחזו בצינור ו"עשו קשתות באוויר". התובע לא ניגש להתלונן על כך, הנחה את הילדים שלו לא להתקרב לאזור, דאג להיות מרוחק מהם. העיד כי לא צפה את הסכנה. בשלב מסוים בעת ששחה הרגיש "שפריץ" של מים ברגע שהוציא את הראש מהמים העיניים פתוחות ללא משקפת, הסתכל וראה כי המים הגיעו מהילדים ששיחקו בצינור. לאחר הפגיעה יצא מהמים נשכב על כיסא וסבר כי הכאב יחלוף. לא פנה למציל, לקראת ערב במלון שלו הרגיש שהכאב מתגבר. גם אביו של התובע מר משה שניידר תיאר את נסיבות התאונה בחקירתו הנגדית: כאשר הגיע לבריכה הבחין בילדים משחקים בצינור מים ומתיזים אחד על השני, הם היו בתוך המים. העיד כי המשחק של הילדים נראה לו פסול אבל לא התלונן בפני אף גורם עליהם גם לא למציל. הוא נכנס לבריכה עם ילדיו של התובע בזמן שהתובע הלך לשחות. התובע שחה לאורך של הבריכה ולא קרוב לשפה אלא במרכז הבריכה. העיד כי לקח את הילדים לכיוון התובע כדי שיראו איך אביהם שוחה ופתאום ראה את התובע עובר, והילדים עם הצינור השפריצו וראה איך ההתזה פגעה בו. לאחר מכן הבחין בתובע משפשף את עיניו ויוצא מהבריכה, לא חשב שקרה לו משהו. העיר לילדים שפגעו בו ולאחר מכן לא פגעו בו במים יותר. מר ויינגרטל אהרון יוסף, קרובו של התובע, העיד כי כאשר היה בבריכה הבחין בילדים שמשחקים עם צינור מים. הילדים היו בתוך המים , צינור שהגיע מכיוון הגינה נכנס למשטח הבריכה והם שיחקו אתו. העיר לילדים אודות הסכנה. העיד כי לא ראה את התובע כשנפגע. הבחין בו מחוץ לבריכה שוכב על כיסא ואוחז בעינו אמר כי כואב לו הראש והוא רואה מטושטש. התובע צרף תיעוד רפואי מבית החולים "פורייה" בטבריה אשר בו נכתב כי הוא נפגע מזרימת מים בעין שמאל. הן התובע והן אביו נדרשו במהלך חקירתם לשרטט את מקום הפגיעה. מכל האמור לעיל, מצאתי לנכון לקבל את גרסתו של התובע לעצם התרחשות התאונה. התובע העיד באופן ברור ומהימן לשיטתי בדבר נסיבות המקרה. דיון באחריות הנתבעים: הנתבעות טוענות כי אין להטיל עליהן אחריות בגין המקרה הואיל ומדובר בבריכת שחייה, בה יכול להגיע זרם מים מכל כיוון ומכל סיבה אפשרית והתזות והשפרצות מכל מקור כדבר שבשגרה. מנגד טוען התובע בסיכומיו כי כל האירוע יכול היה להימנע לו הייתה הנתבעת מונעת גישה חופשית אל צינור המים הממוקם במתחם הבריכה ובסמוך לבריכה עצמה ואשר בו עשו שימוש עובדי הבריכה לצורך רחצת מתחם הבריכה עצמו. אני סבור, משלא הכחישו הנתבעים את קיומו של הצינור ומשקיבלתי את גרסת התובע להתרחשות התאונה הרי שיש מקום להטיל אחריות על נתבעות 1-2 בלבד מן הטעמים הבאים. אין כל ספק כי הנתבעות חייבות בחובת זהירות מושגית כלפי התובע אשר התארח כדין אצלן. נכון הוא הדבר כי יש לצפות להשפרצות של מים בבריכה אולם יש להבחין בין השפרצות אקראיות כתוצאה מהשימוש הרגיל בבריכת שחייה, לבין השפרצת מים בזרם מכוון מתוך צינור. צינור המיועד לניקוי רחבת הבריכה או להשקיית הגינות מסביב, אשר ברגעי שובבות נלקח על ידי ילדים אל תוך הבריכה עצמה. משום כך, הנתבעות הפרו את חובת הזהירות הקונקרטית במקרה הנ"ל משום שהציפייה הסבירה שיש לאורחי המלון מאחראי הבטיחות בשטח הבריכה, למנוע סכנות נוספות מעבר לאלו הטמונות בשימוש בבריכה באופן רגיל וטבעי. צינור גומי אשר "נסחב" מהגינה למטרים רבים עד לפתח הבריכה מהווה מכשול, סכנה למשתמשי הבריכה ומחוצה לה, קל וחומר כאשר זרם מים משפריץ ממנו במשחקי שובבות של ילדים. היה על המציל בבריכה לדאוג להרחיק הצינור, היה על ממונה הבטיחות לדאוג לסגור המים ולהתריע בפני הילדים אודות הסכנה. היה על צוות הנתבעות לנקוט בכל אמצעי סביר על מנת למנוע הגישה של הילדים לצינור ואפשרות של משחק כגון זה שהתקיים בפועל וממנו נפגע התובע. משכך אני מקבל את התביעה כנגד נתבעות 1-2 ודוחה את התביעה כנגד נתבעת 3 שלא יכלה לעשות דבר על מנת למנוע התאונה. אשם תורם: מצאתי לנכון לקבוע לתובע אשם תורם בשיעור של 40% בגין נזקיו. התובע נותח בגיל צעיר מאד בעיניו ומודע לרגישות מצבו הרפואי. התובע חולה במחלת המרפן ומאז שנותח בשתי עיניו בשל תזוזת העדשה נמצא בסכנה של דיסלקציה של העדשה. גם מומחה בית המשפט העיד כי ישנה ציפייה מהתובע לרחוץ בבריכה עם משקפי מגן גדולות ולא רגילות. חרף זאת, בחר התובע ביודעין להיכנס לבריכת מים ללא משקפי מגן כלל, ביודעו כי זרמי מים עלולים לפגוע בעיניו ולהרע מצבן מפאת רגישותן. איני מקבל את טענת התובע לעניין הנחיות שלא ניתנו לו או הרחבת חזית. כל אדם סביר מבין כי במצב רפואי רגיש, כגון זה ממנו סובל התובע, יש להיזהר שבעתיים, כאשר התובע העיד כי נהג להרכיב משקפי מגן בדרך כלל אולם באותו יום לא היו ברשותו זוג. נכות רפואית: התובע כאמור צרף חוות דעת מטעמו של ד"ר אופיר, הנתבעת צרפה חוות דעת מטעמה שנערכה על ידי פרופ' ענת לבנשטיין. הצדדים ביקשו מבית המשפט למנות מומחה מטעמו מבלי לוותר על חוות הדעת מטעמם. בית המשפט נעתר לבקשת הצדדים ומינה את פרופ' דב וינברג לבחינת מצבו הרפואי והקשר הסיבתי של התובע. חוות דעת ד"ר א. אופיר מטעם התובע: המומחה ציין כי לאחר הפגיעה נאלץ התובע לעבור שני ניתוחים בעינו השמאלית. התובע סובל מטשטוש ראיה ומכפילות ראיה והוא מוגבל בפעילות ספורטיבית ובכל מצב אשר עלול לגרום לתזוזה חריגה בראש של העדשה המושתלת. ניתן לטפל בתובע על ידי ניתוח להחלפת העדשה בעדשה קדמית אולם קיים חשש מסיבוכים קשים מאד עקב העובדה שהזגוגית נפרצה עם הפגיעה והיה צורך לנתח אותה בניתוח הראשון. טיפול בטיפות פילוקרפין יכול להועיל אך גם לסכן במידה והעדשה תיכלא בפנים. המומחה סבור כי נכותו הרפואית הצמיתה מורכבת גם מכפילות ראייה במבט ישיר (12%) משינוי מקומה של העדשה (10%) וממצב לאחר הוצאת הזגוגית (5%). יש להפעיל את תקנה 15. התובע יכול לעסוק רק בעבודה משרדית חוות דעת פרופ' ענת לבנשטיין מטעם הנתבעים: לאחר בדיקתה ציינה כי התובע סובל ממחלת מרפן ועל כן גם לאחר ניתוח הקטרקט שעבר בילדותו, עדיין נמצא בסיכון לדיסלוקציה של העדשה הסינטטית המושתלת בעין ללא זיקה לחבלה. לשיטתה עצם קיום תסמונת מרפן יכול לגרום לחולשה של לובן העין ולסיכוי לתזוזת העדשה ממקומה. סיכוי זה גדל אם ישנה גם חבלה קהה בעין. בשל מצבו לאחר השתלת עדשה תוך עינית בשתי העיניים זכאי התובע לנכות רפואית צמיתה בשיעור של 10% לפי סעיף 62 (2) לתקנות המל"ל. מוסיפה המומחית הערה כי, תזוזת העדשה המושתלת יכולה הייתה להתרחש גם באופן ספונטני ללא חבלה. חוות דעת פרופ' דב וינברגר: מומחה בית המשפט למחלות עיניים המומחה הסביר כי מחלת המרפן מתאפיינת בנקיעה (דיסלקציה) גם של העדשות המלאכותיות לאחר ניתוח קטרקט והפתרון למצב זה במידה וקורה הוא תפירת העדשות המלאכותיות או בזמן הניתוח הראשוני או כאשר העדשה המלאכותית זזה ממקומה. התובע נפגע בעינו השמאלית (שעברה ניתוח קטרקט שנים רבות קודם לכן) ונותח עקב צניחת העדשה בשני ניתוחים, האחד שכלל כריתת זוגית ותפירת העדשה והשני, תיקון נוסף בו נתפרה העדשה בשנית עקב תפירה חוזרת. המומחה סבור כי נקיעת העדשה בעין שמאל נגרמה ככל הנראה כתוצאה מהחבלה בעין שמאל וזאת בשל סמיכות האירועים. המומחה מסכים כי עדשות מושתלות בחולי מרפן נוטות לדיסלוקציה באופן ספונטאני אך לראיה הדבר קרה לתובע בעין שמאל מיד לאחר החבלה ובעין ימין שעברה ניתוח דומה במצב תקין. המומחה סבור כי בגין החבלה הנכות שיש לקבוע לתובע בשיעור של 10% לצמיתות שכן גם לפני החבלה התובע היה מושתל עדשה בשל ניתוח הקטרקט שעבר. המומחה הסביר כי במידה וקיימת תזוזת מיקומה של העדשה יש להוסיף 5% בשל תת נקיעה של עדשה מושתלת. המומחה הסביר כי אין לצפות לשיפור במצב אך יכולות להיווצר בעתיד בעיות כגון היפרדות רשתית שיותר שכיחה בעיניים מסוג ז ה בעיקר לאחר חבלה וכן לנקיעה חוזרת של העדשה המושתלת. המומחה סבור כי הבעיה התפקודית היחידה כעת היא להימנע מפעילות הגורמת לטלטול ראש. במצבו הנוכחי למעט מבדיקות עיניים תקופתיות פעם בשנה אין צורך בכל טיפולים עתידיים. בדיקות אלו היו נדרשות גם לו החבלה לא הייתה מתרחשת. חקירת פרופ' ויינברגר דב: פרופ' ויינברגר הסביר כי ממצא יופלרי קפצ'ר אינו בעל משמעות דרמטית לעיתים התופעה ממנה סובל האדם הוא סנוור. אם הסנוור הוא מצב קבוע יש מקום לקבוע 5% נכות בגין תופעה זו. המומחה סבור כי התובע לא סובל באופן קבוע מתופעה זו אלא היא הייתה זמנית ועל כן אין מקום להעריך נכות בגינה. על פי התיעוד הרפואי התובע סבל מתופעה זו עד לשנת 2009. התובע חולה במחלה הגנטית מרפן משום שעל פי התיעוד הרפואי יש לו את התסמינים המתאימים כגון נקיעה של העדשות. המומחה הסביר כי נקיעת העדשות יכולה שתתרחש עקב חבלה וגם מבלי שתתקיים חבלה, יכול להיות כי מחר בבוקר יתרחשו נקיעות בעין הבריאה או שהעדשה תקרע מעצמה. המומחה הסביר כי על פי מה שתואר לו על ידי התובע קישר בין החבלה לזרם המים אבל תיאורטית נקיעת העדשה עלולה להיווצר גם בלי החבלה. המומחה סבור כי הסיבות לדיסלוקציות חוזרות יכולות להיות כתוצאה מטראומה או דופן חלשה או לא טובה, או חוט התפירה עצמו. גם מחלת המרפן גורמת למצב סיכון מוגבר אצל התובע כי העדשה נתפרה לדופן העין. המומחה הסכים כי מצבו של התובע ביחס לדיסלקציות מתאים ל- 10% נכות על פי תקנות המל"ל. המומחה מסכים כי גם עינו הבריאה של התובע מצויה בסיכון לדיסלקציה של העדשה המושתלת כי היא תפורה לדופן. המומחה הסביר כי הסיכוי של נקיעה בעדשה מלאכותית תפורה ביחס לחבלה או ביחס לתהליך לא ידוע, הרי שנקיעת העדשה כתוצאה מחבלה צפויה יותר להתרחש. המומחה סבור כי גם טלטול של הראש יכול לגרום לנקיעות. זרם של מים ללא משקפי מגן יכול לגרום לנקיעות. אני מקבל את הקשר הסיבתי אותו קובע מומחה בית המשפט, בין הטראומה בעינו של התובע לבין הדף המים שניתז מולו מהצינור בבריכה. וזאת מהטעמים שהובהרו בחוות דעתו ובחקירתו הנגדית של המומחה. אני סבור כי נכותו של התובע עקב התאונה הנה 14.5% בלבד. תופעת הסנוור ממנה סובל התובע מוסיפה 5% נכות רפואית. על אף טענות הנתבעות כי מדובר במצב זמני בלבד הואיל ומשנת 2009 אין כל תיעוד רפואי על כך, אני סבור כי די בראיות שהובאו לפניי להוכיח כי יש להתחשב גם בנכות זו. מדובר בתופעה של סנוור אשר התובע העיד כי הוא סובל ממנה. התיעוד הרפואי אמנם מורה על קיומה של התופעה רק עד שנת 2009, אולם עצם העובדה כי הוכח שהתופעה חוזרת לפרקים מספיקה בכדי לאמת את החשש שמא תופיע היא גם בעתיד. שלושה מומחים שוכנעו כי התובע סובל מתופעה זו וביחד עם תיאורו והצהרתו של התובע יש לקבוע נכות רפואית בשיעור 14.5% לצמיתות. נכות תפקודית: התובע העיד כי למד בכולל "תורת דבש" בבוקר ובצהרים, מטרתו להיות רב או מורה כאשר בסופו של דבר אין מסלול הכשרה אלא נבחר מי שראוי על פי החלטת ראש הכולל ודרישה מראשי ישיבות בהתאם לתקנים שלהם. העיד כי ניגש למבחנים לאחר התאונה ועבר אותם וקיבל גמלה בגינם. אחרי התאונה העיד כי לא הגיע לכולל לתקופה. סיים את לימודיו שם בשנת 2007 אולם היום לומד בכולל באותה מסגרת. מבחינה תפקודית יכולת הריכוז שלו ירדה צריך יותר הפסקות בלמידה. לפני האירוע למד בכולל בוקר צהריים וערב, רוב עבודות הבית אשתו ניהלה, למעט קניות, הסעות, גיהוץ. ועל כן לאחר התאונה אשתו נאלצה לעשות את המטלות שלו ועל כן נזקקו לעוזרת בית בשם לובה. העיד כי אשתו עובדת כגננת. העיד כי אין לו בעיה לנהוג. אני סבור כי במקרה דנן לא הוכחה נכות תפקודית. התובע, תלמיד ישיבה, מושתל עדשות עובר לתאונה ובעל סיכון ומגבלות תפקודיות שלא בזיקה לתאונה. מומחה בית המשפט לא סבור כי ישנה מגבלה תפקודית נוספת על אלו שסבל מהן התובע עובר לתאונה. עובר לתאונה למד התובע בכולל וכיום לומד התובע באותה מסגרת. התובע העיד כי הוא אינו מוגבל בנהיגה. התובע עמד במבחניו לאחר התאונה ולא לפניה. על פי הראיות שהובאו בפניי נזקיו הרפואיים של התובע אינם יכולים להשפיע על התקדמותו בלימודיו עד כדי מסגרת תעסוקתית, אלא גורמים אחרים. בכל מקרה, לא הוכח בפני כי התובע מתקשה בלימודיו עקב התאונה או יש לו מגבלה ממשית המונעת התקדמותו בלימודיו. נזקי התובע: כאב וסבל: כתוצאה מפגיעתו נאלץ התובע לעבור שני ניתוחים בעינו, עד לשנת 2009 נאלץ להתמודד עם תופעת סנוור. מומחה בית המשפט פרט בחוות דעתו את החששות שהתובע הביע בפניו ולא אחזור עליהן שוב. לנוכח הנסיבות אני סבור כי יש לפסוק לתובע, בהתחשב גם באיבר הרגיש שנפגע בתאונה, פיצוי בסך של 150,000 ₪. אובדן השתכרות לעבר ולעתיד: התובע בן ישיבות מעולם לא עבד, מתפרנס ממלגות וסמוך על שולחנה של רעייתו. לא הוכח בפניי כי עקב התאונה מלגות התובע נפסקו דווקא עקב התאונה ולא מסיבות אחרות כגון תום לימודים מסיבות אישיות וכדומה, למעט התקופות בהן נעדר התובע מלימודיו בכולל צאנז עקב ניתוחיו (6 חודשים) בסך של : 3,240 ₪. עזרת צד ג': לאור קביעתי כי לא נותרה נכות תפקודית, הואיל והתובע שב לספסל הלימודים ומלכתחילה העיד כי היה עסוק בלימודיו בוקר צהריים וערב ועל כן מלכתחילה לא נכח בבית, ואשתו הייתה אמונה על ניהול משק הבית, אין מקום לקבוע כל פיצוי. לא ברור מתי הועסקה עוזרת הבית וכמה שולם לה, איני מקבל את עדותו של התובע לעניין זה שכן הטענות לא הוכחו כדין. הוצאות רפואיות וניידות : מומחה בית המשפט ציין כי התובע נזקק למעקב ובקרה על עיניו ללא קשר לפגיעתו בתאונה. התובע העיד כי הוא אינו מוגבל בנהיגה. אני סבור כי יש מקום לפצות התובע בסך גלובלי של 5,000 ₪ בגין פרק זה בעבור שיקומו פני עבר. סוף דבר: סכום התביעה לפני ניכוי אשם תורם: 158,240 ₪. בניכוי אשם תורם (70%):,94,944 ₪. הנתבעות 1-2 ישלמו לתובע את סכום התביעה בסך של 94,944 ₪. בנוסף יישאו בשכר טרחת המומחים הרפואיים בהם נשא התובע לצורך הוכחת תביעתו על פי קבלות, סכומים אלו ישוערכו מיום התשלום על ידי התובע ועד ליום התשלום בפועל על ידי הנתבעות. בנוסף יישאו בסך אגרות בית המשפט ושכר טרחת עו"ד התובע בשיעור של 20%. כל הסכומים שנפסקו יישאו הפרשי ריבית והצמדה מיום מתן פס"ד ועד ליום התשלום בפועל. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 ימים. פסק הדין ניתן היום בהעדר הצדדים. המזכירות תדאג לשלוח העתק לכל אחד מהצדדים. קטיניםעינייםנזיקין