תביעה לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לתובעת בעת שבהתאם לנטען מעדה ברחוב נטען כי ביום 02.07.2008, בשעה 10:30 לערך בעת שהתובעת ביקשה לחצות את הכביש בשדרות רוטשילד בת"א, הגיעה אל שביל להולכי רגל, היוצא ממרכז השדרה, משובץ באבנים רחבות המיועדות להליכה, כשלפתע נתקלה כף רגלה באבן שהייתה מוגבהת מעל פני הקרקע ומעוקמת ביחס לא שווה לשאר האבנים, כף רגלה התעקמה והיא נפלה ונפצעה (להלן: "התאונה"). הנתבעת, רשות עירונית הפועלת על פי דין ובהתאם לנטען אחראית, בין היתר, לתקינותן ותחזוקתן של המדרכות שבתחום שיפוטה, לרבות השביל במקום התאונה (להלן: "העירייה"). צד ג', חברה קבלנית אשר בהתאם לנטען, בתקופה הרלוונטית לתביעה, הייתה הקבלן או קבלן המשנה אשר ביצע את עבודות התחזוקה והפיקוח בשדרה ובשבילים (להלן: "הקבלן"). הצדדים חלוקים הן בשאלת האחריות והן בשאלת הנזק. לשאלת נכותה הרפואית הצמיתה של התובעת הסכימו הצדדים כי חוות הדעת של המומחים מטעמם ושל מומחה בית המשפט יוגשו לתיק בית המשפט ללא צורך בחקירת המומחים. ביום 3 ספטמבר 2013 התקיימה ישיבת הוכחות במסגרתה נחקרה התובעת, מר ארז בודניאצקי ידידה של התובעת, מר אלי רוקח, מנהל אזור מרכז גנים וחופים אגף שפ"ע בעירייה ומר ברזילאי, מנכ"ל הקבלן. (הציטוטים הינם מפרוטוקול הדיון, למעט אם צויין אחרת). הצדדים התבקשו לסכם טיעוניהם בעלפה, אולם בהתאם לבקשת ב"כ התובעת ניתן צו להגשת סיכומים בכתב. טיעוני הצדדים לטענת התובעת, כאמור, אירעה התאונה בעת שצעדה בשביל המיועד להולכי רגל, שהיה משובש ומסוכן ובו אבני דריכה בגבהים שונים, עם מרווחים בלתי אחידים, חלקן בולטות מעל פני הקרקע, כאשר נתקלה רגלה באחת מאבני הדריכה הבולטות וכתוצאה מכך איבדה את שיווי משקלה ו"הועפה" לעבר הכביש ונפצעה. התובעת הפנתה להוראות פקודת העיריות [נוסח חדש] ובמיוחד לסעיפים הרלוונטיים בפקודה 235, 242 ו- 249 ולפיהם העירייה "תימנע ותסיר מכשולים... ברחוב" (סעיף 235(3) לפקודה), "תנקוט אמצעים להסרת כל מטרד או למניעתו ותדאג לבדיקות שמטרתן לברר מהם המטרדים הקיימים" (סעיף 242(1) לפקודה) ותפעל "לסלול כל רחוב שאיננו רכוש הפרט ולדאוג למצבו התקין של כל רחוב כאמור" (סעיף 249(11) לפקודה). אין חולק כי העירייה נושאת בחובת זהירות מושגית כלפי התובעת, הולכת רגל ברחובה של עיר. לחובת הזהירות הקונקרטית נטען, כי העירייה הייתה יכולה וצריכה לצפות את הסיכון, מכיוון שהמדובר בשביל אשר ניתן לעבור בו ממרכז השדרה אל צידו השני של הרחוב ואל עבר הכביש בכדי לחצותו לעברו השני של הרחוב. לטענת התובעת, העירייה הזניחה את התחזוקה בשביל בעת שהותירה את אבני הדריכה במצבן ביום התאונה. עוד נטען כי אין המדובר במפגע של מה בכך כי אם במפגע ובמכשול של ממש. לטענת העירייה, המקום בו מעדה התובעת אינו מכשול. עוד נטען כי התובעת לא הוכיחה היכן וממה בדיוק נפלה. אין בעובדה כי החליקה או נפלה כשלעצמה ללמד על אחריות המחזיק במקרקעין היות ולא קיימת חזקה בדין ולפיה כל אימת שאדם נופל ברחוב מוטלת האחריות על הרשות אשר בשטחה מעד. בנוסף לכך נטען, כי התובעת הכירה את המקום ומעדה תוך כדי הליכה מהירה ולפיכך אשמה התורם של התובעת מגיע לכדי 100%. העירייה הפנתה לגרסאותיה השונות של התובעת לנסיבות התאונה ולהימנעותה מהבאת עדים. לטענת הקבלן, אף אם טענות התובעת תתקבלנה כולן, הרי שדין הודעה צד ג' נגדו להידחות. לגופו של עניין, נטען כי דין התביעה להידחות כי המדובר בתביעה קטנונית וקנטרנית. מצידי המקום בו מעדה התובעת קיימים שני מעברי חצייה מוסדרים ובחירת התובעת לעבור במקום "שעיקרו עיצובי ולא פרקטי, היכרותה המוקדמת את המקום" והעובדה כי המדובר במעבר על גבי קרקע שאינה מדרכה הם הגורם העיקרי והמכריע לקרות התאונה. להודעה צד ג' נטען כי העירייה לא הוכיחה כל קשר בין הקבלן לבין מיקום התאונה הנטען. הקבלן לא הניח את אבני המדרך הנטענות ולא ביצע כל תיקון או שינוי במקום הנטען. דיון והכרעה מטעם התובעת הוגש תצהיר עדות ראשית וכן תצהיר של מר ארז בודניאצקי. התובעת הגישה גם תצהיר משלים מיום 21.02.2013. התובעת הצהירה כי התאונה אירעה "במהלך חציית השדרה עברתי בשביל להולכי רגל המשובץ אבנים רחבות המיועדות לדריכה, כשלפתע נתקלה כף רגלי באחת מהאבנים, שהייתה מוגבהת מעל פני הקרקע וממוקמת ביחס לא שווה לשאר האבנים. כף רגלי התעקמה, ואני עפתי לכיוון הכביש, נפלתי ונפצעתי" (סעיף 2 לתצהיר). התובעת צירפה תמונות של אבני המדרך. בחקירתה הנגדית, נדרשה לסמן את האבן שבה לטענתה נתקלה. התובעת לא יכלה להצביע על איזו אבן נתקלה. התובעת סימנה 4 אבנים אשר לטענתה על גבי אחת מהן נפלה (עמ' 20 שורה 23-31). התובעת לא הודיעה למוקד בעיריית תל אביב על המפגע ולא הודיעה דבר נפילתה. בתצהירה המשלים, טענה התובעת כי בסמוך ליום 09.09.2012, בבואה לצלם שוב את מקום התאונה, הבחינה כי במקום אבני המדרך שהיו במקום הונחו לוחות עץ גושניים והוסרו המעקות שסימנו את המעבר קודם לכן. התובעת מתארת בעדותה את נסיבות הגעתה למקום הנפילה: "...הלכתי לפגישה, אני עובדת בהנהלה הראשית של בנק הפועלים. אצלנו יש כמה בניינים שמה, עבדתי במגדלי רובינשטיין ברחוב הנגב 11 ורציתי להגיע לרוטשילד 50, שם הייתה הישיבה שלי. באותו יום בבוקר הגעתי לעבודה וכמו שראיתם אני סובלת מסכרת וראיתי שהאינסולין נגמר, לא שמתי לב ובלי זה אני לא יכולה להמשיך לתפקד. יש ברוטשילד, בצד השני בהתחלה וניגשתי לשם קודם לקבל את התרופה. כשאין לי תרופה זה עושה לי סוכר גבוהה, זה עושה לי עייפות, לא מרגישים טוב פשוט. קיבלתי את התרופה והגעתי, הלכתי על השדרה. דרך אגב, אני מקבלת שתי תרופות, אחת ארוך שמטפטף טיפה טיפה ואחת הקצר שזה נכנס בבום. את הקצר היה לי ולקחתי. זה לא היה קריטי, היה לי תרופה קצרה. אני לוקחת את זה בדרך כלל בעבודה שאני מגיעה, שמתי לב שלא היה לי והלכתי לקבל. כדי למנוע את הנסיעה לכפר סבא הביתה הלכתי למרכז כדי לקבל את התרופה. הלכתי בשביל ברוטשילד, מול רוטשילד 50 יש את השביל שאם אתה חוצה אתה בבניין. שם חציתי". (עמ' 17 שורוה 19-31) יוער כי פירוט הנסיבות והליכתה של התובעת לאגודה הישראלית לסוכרת, נמסר לראשונה במסגרת החקירה הנגדית. לאחר סיום החקירה ולאחר הפסקה, ביקשה ב"כ התובעת לשוב ולקרוא לתובעת לדוכן העדים לשם הבהרת עדותה ביחס לנטילת התרופה עובר לתאונה, כפי שהשתמע מהעדות. ב"כ העירייה וב"כ הקבלן התנגדו. בהחלטתי אפשרתי לתובעת להבהיר את עדותה, אולם צייתי כי המדובר בגרסה חדשה שאין בידי הנתבעות אפשרות לבדוק או לקעקע. "הלכתי לאגודה הישראלית לסוכרת נעורים וקיבלתי לידי את התרופה. אבקש להראות לבית המשפט את המזרק. במזרק שהיה ברשותי היה מעט מאוד חומר והשתמשתי בו בבוקר האירוע. אני מבקשת להבהיר כי התרופה לא הוזרקה לגופי במרכז. לשם הבהרה, הלכתי למרכז לקבלת התרופה, משל הייתי הולכת לבית המרקחת לקנות אקמול". (עמ' 25 שורה 1-5). עוד, בחקירתה הנגדית התבקשה התובעת להבהיר את גרסתה, כפי שמסרה אותה בתביעה שהוגשה על ידה לביטוח הלאומי (הוגש וסומן נ/2) וכפי שנרשמה בטופס בל/250 (הוגש וסומן נ/3). התובעת הודתה שמסמכים שהוגשו על ידה למל"ל לא פירטה את העובדה כי התאונה אירעה באמצע יום עבודה ובעת שהלכה למרכז לחולי סכרת לשם קבלת תרופה ושבה משם לפגישה אליה זומנה. לעובדה כי בטופס התביעה צוינו פרטים אחרים, הבהירה התובעת כי גרסתה הייתה כי נתקלה באבן בעת שרצתה לחצות את הכביש. לטענתה לא ייחסה משמעות לכך שהנפילה ארעה לאחר שסרה לקבל תרופה. לעובדה כי בטפסי המל"ל צויין כי מר בודניאצקי ועובד נוסף היו עדים לאירוע, הבהירה כי הגיעו למקום רק לאחר שמעדה ולאחר שהתקשרה למר בודניאצקי וביקשה שיבוא לסייע לה. בחקירתה ציינה התובעת כי היו עוד אנשים שהכירה וראו אותה "שכבתי ופתאום ראיתי מישהי מהעבודה, היא ועוד שני אנשים עברו אותי פתאום קלטו שזו אני. הם חזרו ואמרו לי אם אני רוצה משהו, אמרתי להם לא כי היו סביבי המון אנשים והם הלכו" (עמ' 19 שורה 25-27). התובעת לא זימנה עדים אלו לעדות. לדבריה, הבחורה שהכירה עובדת בבנק ונמצאת בחופשת לידה ויתכן כי לו היתה פונה אליה היתה זוכרת את האירוע. לשאלת בית המשפט הבהירה התובעת: "שהיה חם ובשדרה ולכן הלכתי בשדרה כי מוצל שם..". (עמ' 18 שורה 1-2). התובעת הסבירה מדוע לא הלכה בשדרה לעבר מעבר החצייה המסודר והמדרכה: "אתה יודע כמה אנשים הולכים על השדרה ביום? למה ללכת שם? יש מדרכות? מוצל, נעים, אני הולכת שם כל כך הרבה פעמים כבר כמה שנים. אני מכירה את המקום מצויין" (עמ' 20 שורה 18-19). התובעת בעדותה ציינה כי נעלה באותו היום נעלי עקב (בגובה 5 ס"מ) כפי שהיא נוהגת תמיד לעשות. (עמ' 21 ש' 6-10). מר בודניאצקי, מכר של התובעת שכאמור עבד עימה, נקרא למקום התאונה על ידי התובעת. לדבריו, הגיע למקום, יחד עם עובד נוסף ומצא את התובעת שוכבת על הספסל בשדרה ומתלוננת על כאב ברגלה. לדברי מר בודניאצקי, תמונות אבני המדרך שצורפו לתיק בית המשפט צולמו על ידו כאשר התובעת הראתה לו היכן נפלה וחבר נוסף שהיה עימם סייע בביצוע מדידת גובה האבן. לטענת מר בודניאצקי התמונות צולמו כשנה לאחר האירוע (עמ' 14 שורה 20). בחקירתו הנגדית הבהיר מר בודניאצקי כי אינו יודע היכן בדיוק מעדה התובעת ובאיזו אבן ספציפית נתקלה: "ש. אתה מפרש את זה שאתה חושב שהיא נפלה. ת. לא ראיתי את זה. ש. היא גם לא אמרה לך באותו רגע שהיא נפלה מאותה אבן? ת. היא לא הצביעה על אבן ספציפית. ש. היא גם אמרה לך אבן בכלל? ת. הזיכרון שלי לא מגיע עד לעניין הזה. היא אמרה "נפלתי תבוא", היא לא דיברה על מה היא נפלה. היא אמרה שהיא "עפה לכביש". (עמוד 13 שורות 6-9). הנתבעת וצד ג' , טענו מנגד כי לא מדובר במפגע. מר רוקח, מנהל אזור מרכז גנים וחופים אגף שפ"ע בעיריית תל אביב. בסעיפים 6 ו- 8 לתצהירו התייחס למקום הנפילה: "לאחר קבלת התביעה, ערכנו בדיקה באזור בשדרות רוטשילד שבתל אביב. ראינו כי מדובר באבנים דקורטיביות הנמצאות בצד המדרכה הרחבה של השדרה כולה. יתרה מכך לא ברור מדוע התובעת בחרה לחצות את הכביש במקום אשר לא מיועד לכך (אין מעבר חצייה) וללכת דווקא דרך השביל של האבנים כאשר כל השדרה פרוסה לפניה והינה תקינה ושלמה בטיחותית. האבנים הדקורטיביות הינן מנוחות אחת ליד השניה ויתכן כי בשל שינוי מזג האוויר חלקן זזו ממקומן, הרי שלא מדובר בדבר חריג, או דבר המהוה מכשול ... ברצוני להדגיש כי לא מדובר במפגע, מדובר באבני דריכה/אבנים דקורטיביות רגילות לחלוטין, שמוצבות מזה מס' שנים במקום. ומעולם לא התקבלו כל הודעות מוקד ו/או תלונות בגינן או הודעות כי מהוות מכשול או מפגע. יתרה מכך, מעצם מיקומן הרי שלא ברור מדוע התובעת בכלל הלכה עליהן ודרכן כאשר יצויין שוב- מדובר במדרכה רחבה ביותר! משבחרה התובעת לחצות את הכביש במקום שלא מיועד לכך ולקצר לעצמה את הדרך, אין זה נמצא בתחום צפיותה ואחריותה של עיריית ת"א". מר רוקח אישר כי מדובר באבנים שמונחות כדי שידרכו עליהן כדי לא לדרוך בבוץ (עמ' 27 שורה 4, 14). כנשאל מר רוקח למה הן מונחות במקום, אם השביל לא מוביל למעבר חצייה, אלא ישירות לכביש. השיב מר רוקח כי פעם במספר חודשים מתקיימים אירועים בשד' רוטשילד, כמו מסיבת רחוב ואז סוגרים את כל השדרה ואנשים הולכים חופשי גם על הכביש (עמ' 28 שורה 2-3). בעדותו מר רוקח ציין כי הוא אינו מפקח ולא יכול לקבוע אם מדובר במפגע (עמ' 27 שורה 15-19). לאחר ששמעתי את עדי הצדדים, עיינתי בראיות ובתמונות המפגע הנטען, קביעתי היא כי דין התביעה להידחות. עולה כי התובעת יצאה, במהלך יום עבודתה לקנות או לקבל תרופה אותה היא נוטלת בקביעות בשל מחלת הסוכרת ממנה היא סובלת. תוך כדי חציית שד' רוטשילד, לעבר הכביש מעדה התובעת על אבני מדרך. פרטים אלו לא צויינו על ידי התובעת, בכתב התביעה, בתצהיר ולא במסמכי המל"ל. עובדה זו התגלתה לראשונה בחקירתה הנגדית. למעלה מכך, התובעת ביקשה לתקן את עדותה שמא יתפרש שקיבלה טיפול תרופתי עובר לתאונה במרכז לסוכרת נעורים. התיקון וההבהרה נעשו לאחר הפסקה ולאחר התייעצות בין התובעת לב"כ. למהימנות התובעת, אציין כי התרשמתי לכל אורך עדותה כי אינה מדייקת במסירת עובדות ופרטים, עוד היא נוטה "לשנות" את המציאות לצרכיה ונוטה להעלים מידע רלבנטי. מעדותה הספונטאנית לביקור במרכז לסוכרת, ניתן היה להבין כי היתה זקוקה באותו הבוקר לתרופה, אשר בהעדרה היא עשויה שלא לחוש בטוב וכן לחוש עייפות. משהובררה לתובעת ההשלכה של עדותה, על ידי ב"כ, היא ביקשה לתקן את הרושם שנוצר. לא שוכנעתי מגרסת התובעת ה"מתוקנת". עוד, מצאתיה במקרים נוספים לא נכונה, כפי שיפורט. עולה כי התובעת לאחר קבלת התרופה מיהרה לפגישה. לשם כך צעדה התובעת בשדרה ולא במדרכה לצד הכביש (לטענתה בצל בשל החום ששרר). התובעת ציינה כי היא מכירה את המקום מצוין, וכי היא נוהגת לעבור במקום, "הרבה פעמים כבר כמה שנים". על אף שהיו במקום שני מעברי חצייה, סמוכים לצידי הדרך בה פסעה, בחרה התובעת לרדת אל הכביש שלא במעבר חציה, תוך שהיא פוסעת על אבני המדרך, אבנים דקורטיביות שמונחות על אדמה ומקשרות בין השדרה לבין אורכו של הכביש של רחוב רוטשילד. כפי שהעיד מר רוקח וכפי שעולה מהתמונות שהוצגו על ידי התובעת, אין המדובר בשביל גישה בין השדרה לכביש, מאחר ולא קיימת בצידו השני של השביל מדרכה או מעבר חצייה לצורך חציית הכביש. כפי שהובהר וכך גם נראה, המדובר בשביל גישה למקרים מיוחדים, כגון אירועים בשדרה בעת סגירת הכבישים לתנועה או למעבר לטיפול בגינון בשדרה. בכתב התביעה, ציינה התובעת כי נפלה על אבן שהייתה מוגבהת יותר מהאחרות, כשהוצגו לתובעת התמונות במהלך חקירתה, לא יכלה להעיד באיזו אבן נתקלה כאשר מעדה, כאשר כל אבן היא בגודל שונה ובגובה שונה (אבנים טבעיות). יוער, כי בתמונה מתקן ביוב, אין מחלוקת כי התובעת לא מעדה כתוצאה ממנו). את אי יכולתה של התובעת ל"שייך" את סיבת הנפילה לאבן כזו או אחרת, איני זוקפת לחובתה. ברור לי שבעת אירוע נפילה פתאומי ובלתי צפוי, המתרחש כהרף עין, לא ניתן לדעת באופן ודאי מה הוא הגורם לנפילה. זאת במיוחד בעת שהתובעת, בהתאם לגרסתה מיהרה לפגישה. עם-זאת, בצפיה בתמונות שהוצגו כאמור ומגרסתה של התובעת כפי שפורטה, אני קובעת כי לא מצאתי כי אבני המדרך הינם מפגע בטיחותי אשר על הנתבעת היה לצפות כי הצועדים בו ועוברים דרכו עשויים ליפול אם יצעדו עליו בזהירות הנדרשת. אין המדובר במדרכה, אשר גם לגביה נקבע זה מכבר כי "אינה משטח החלקה". המדובר בשביל קטן, בין מדרכה לכביש, אשר ההולך בו מסכן עצמו במעבר שאינו במעבר חציה, המאפשר דריכה על גבי משטח קשה ולא על האדמה. מדובר באבנים טבעיות דקורטיביות אשר תכליתן לאפשר מעבר על האדמה במידת הצורך. האבנים גדולות ושטוחות באופן יחסי ומונחות ומושקעות מעט בתוך האדמה. לא מדובר במדרכה ואין ציפייה כי אבנים שכאלה יונחו ויושקעו בגובה האדמה, שהרי תכליתן לאפשר דריכה על האדמה שעשויה להיות בוצית או רטובה. אופי השדרה המרוצפת והמעברים לכביש במעברי חצייה, רק מדגישים את העובדה כי מעבר מהשדרה לעבר הכביש דרך אבני המדרך אינו ירידה "מוסדרת" לכביש. בקרבת מקום (מטרים ספורים) נמצאים מעברי חצייה בטוחים, על ההולך בשביל אבני המדרך לנקוט בנסיבות אלו בזהירות המתבקשת, בוודאי לא לרוץ ובמיוחד בעת הליכה עם נעלי עקבים. התובעת ביקשה לקצר את דרכה דרך מעבר זה, באור יום, למרות שהכירה את השדרה "מצוין" וידעה כי בסופו אין מעבר חצייה (הגם שניתן לראות זאת מתחילתו). שוכנעתי כי אין המדובר במפגע והתובעת מעדה מכיוון שלא נקטה בזהירות המתבקשת, הלכה במהירות, דעתה היתה מוסחת, נעלה נעלי עקב ויתכן כי היתה מסוחררת, עייפה או לא חשה בטוב לאחר שנטלה את התרופה במרכז לסוכרת או מכיוון שאיחרה בנטילתה כפי שהעידה כאמור לעיל. למעלה מכך, התובעת לא זימנה עדי ראיה לנפילה. עדות מר בודניאצקי הינה עדות שמיעה, המתייחסת לגרסה ששמע מהתובעת לאחר נפילתה. יוער, כי גם הוא לא ידע היכן בדיוק ומאיזו סיבה נפלה התובעת. לאמינותה של התובעת, אפנה גם לעובדה כי בטופסי התביעה שהגישה למל"ל כתבה כי מר בודניאצקי היה עד לתאונה ביחד עם עובד אחר - עובדה שהובררה כבלתי נכונה. אוסיף כי, העובדה שהעירייה בחרה לאחר שנים לשנות את השביל, לרצפו בלוחות עץ ולהסיר את הגדר מצידי השביל, אין בה כדי להוות הוכחה כלשהיא להימצאותו של מפגע במועד הרלוונטי. לעניין זה התייחס מר רוקח בתצהירו המשלים והבהיר כי הנתבעת פועלת לשיפור פני העיר ורווחת התושבים ושינוי עיצוב מעת לעת, במסגרת פרויקטים שונים, אין בו כדי להצביע על אי תקינותם של אבני המדרך שהיו במקום. מכל האמור אני קובעת כי דין התביעה להידחות. הודעת צד ג' משקבעתי כי דין התביעה נגד העיריה להידחות, דין הודעת צד ג' להידחות גם כן. אם-זאת, מצאתי לנכון להוסיף כי גם לו היתה מתקבלת התביעה, הייתי דוחה את הודעת צד ג'. אני קובעת שלא הוכח כי קיימת אחריות כלשהיא לקבלן למצבן, תחזוקתן או להנחתן של אבני המדרך במקום. העירייה לא הוכיחה כי היתה מוטלת חובה על הקבלן לתחזק את האבנים הדקורטיביות. בתצהיר עדותו טען מר רוקח:- "עירית ת"א היא אמנם הבעלים של השדרה, אך בתחום האחריות היא מעסיקה קבלני משנה, כמו חברת "מנהרות אשקלון", שהם האחראים לביצוע התחזוקה השוטפת של המקום. והם אחראים לבדוק את השטח, לפקח על המקום ולדאוג שלא יהיו מכשולים. כמו כן, בין חברת "מנהרת אשקלון" לבין עירית ת"א ישנו חוזה המסדיר את הנושא בצורה ברורה וחד משמעית. מצ"ב חוזה בין "מנהרת אשקלון" לבין עירית ת"א כנספח א' לתצהיר" (סעיף 7 לתצהיר) לתצהיר צורפו תוספות לחוזה "לביצוע עבודות השקיה ואחזקת עצים צעירים ו/או מועברים וכן אספקה ונטיעת עצים עפ"י מכרז מסגרת מס' 23/2004", המאריכות תוקפו של ההסכם עד ליום 31 יולי 2008 וכן החוזה מיום 30 מרץ 2005. מפרט החוזה ותנאיי המכרז לא צורפו לתצהיר. מהות עבודות הקבלן לא פורטו גם הן בחוזה המפנה כאמור לנספחים לו. בתצהיר משלים שהוגש על ידי מר רוקח (שהוגש במענה לתצהיר משלים של התובעת), נטען שוב כי הקבלן אחראי לביצוע התחזוקה השוטפת של המקום "והם אחראים לבחון ולבדוק את השטח, לפקח על המקום ולדאוג שלא יהיו מכשולים. מצ"ב עמודים וסעיפים מהחוזה המסדירים את הנושא בצורה ברורה וחד משמעית (הדגשה במקור) כנספחי א' לתצהירי המשלים." (סעיף 6 לתצהיר המשלים). נספח א' לתצהיר המשלים, כלל חמישה עמודים (עמ' הנושאים ספרור 1, 3, 4, 18 ו-20) הנחזים להיות חוזה בין העיריה לקבלן, ללא תאריך, עליהם מתנוססת חתימת הקבלן. כן צורף "נספח ב לחוזה" הנושא כותרת "תיאור עבודה" הכולל "מפרט טכני ותיאור העבודה" ממנו עולה כי מכרז המסגרת כולל "עבודות השקיה ואחזקת עצים צעירים ו/או מועתקים, וכן אספקת ונטיעת עצים לרבות עצים דקליים. בתחום העיר ת"א יפו" (סעיף 1.1.1.). המפרט כולל התייחסות לעבודות ההשקיה, דישון, עיצוב העצים, נקיון, אחזקת מגיני העצים, הסמוכות ועיגונם, הדברה, שתילה, ביצוע גומות וסגמנטים במקרה של שתילת עצים במדרכה המחייבים תיאום הנדסי וקבלת האישורים הנדרשים על פי דין, פינוי פסולת גינון, בניית סגמנטים במדרכות אספלט, בניית חגורות בטון סמויות לגומת עץ, אספקת והנחת אבני גן וסגמנטים מכל הסוגים - לאחר אישור המפקח מטעם העיריה ובהתאם לתקן הישראלי, (עמ' 59, 60-62, 67-70, 78-80, 84-86, 106-107 ו- 122). מר ברזילי מנהל הקבלן, טען בתצהירו כי הקבלן לא היה אחראי על תחזוקה, שיפוץ או פיקוח על דרכים ומעברים בשדרות רוטשילד בת"א, אלא על גינון ונקיון. מר רוקח בעדותו נדרש להפנות לסעיפים בחוזה המצביעים על קיומה של חובה או אחריות של הקבלן לתחזוקת האבנים המשתלבות והפנה באופן כללי לחוזה כולו ולסעיף 30.1 במיוחד. זאת ועוד, מר רוקח לא הציג כל מסמך או "פקודת עבודה" ממנה עולה כי העירייה ביקשה מהקבלן לתחזק את האבנים. סעיף 30.1 לחוזה מתייחס לאחריות הקבלן ל"תיקון נזקים לכביש למובילים או כיוצ"ב", היינו בהתאם למוסכם, ככל שהקבלן יגרום לנזק תוך כדי עבודה יהיה אחראי לתיקונו. לא נטען כי זהו המקרה. עוד, הודה בחקירתו הנגדית כי אין ברשותו מסמך כלשהוא המעיד על כך שהקבלן נדרש לתקן או לתחזק את אבני המדרך נשוא האירוע. (עמ' 27 לפרוטוקול ש' 16-24). בחקירתו הנגדית נדרש מר ברזילי להתייחס ל"אסופת המסמכים" שצורפה כאמור לתצהיריו של מר רוקח. במהלך דיון ההוכחות קיבלתי התנגדותו של ב"כ הקבלן כי לא ניתן להגיש את המסמכים באופן שהוגשו. היינו, אסופה חלקית של דפים מנספח, ללא תאריך ואשר לא הוכח כי הם מתייחסים לעבודות שהיו אמורות להתבצע במקום נשוא התאונה. כאמור גם לגופו של עניין, בהתאם למפורט על ידי הרי שלא הוכחה חובת הקבלן לתחזוקה הנטענת. ב"כ העיריה, מבלי שביקש, צירף לסיכומיו, בהתאם לנטען העתק שלם של החוזה ונספחיו, שנחתם בין העיריה לקבלן והפנה לעמ' 110 (סעיף 24.1.2.1). ב"כ הקבלן התנגד לצירופם של המסכמים באופן זה, ללא תצהיר, ללא נטילת רשות ובניגוד להחלטה שניתנה בעניין זה במהלך דיון ההוכחות. בנוסף ולחילופין הפנה לכך כי אין לקרוא את הסעיף במנותק מהמוסכם בעמ' 109 למפרט המתייחס לביצוע עבודות חריגות וטען כי לא הוצגה כל אסמכתא או ראיה כי נדרשה עבודה חריגה במקום. אין מחלוקת כי בין העירייה לבין הקבלן התקיימה מערכת יחסים חוזית במשך שנים וגם במועד נשוא האירוע. מר ברזילאי, בעלים של הקבלן העיד כי הקבלן נתן לעירייה שירותים של גינון, השקיה, גזם והחלפת עצים מתים. בעדותו ציין כי בעת ביצוע העבודות נמצא מפקח של העירייה בשטח. מר רוקח לא ידע מי היה המפקח הרלוונטי באותה עת. ההסכמים שהוצגו בפני מר ברזילאי הוצאו מחוזים שונים, באופן חלקי וללא ציון תאריכים. התנהלות הנתבעת וצירוף ראיות לסיכומיה, ללא נטילת רשות, תוך העלאת טענות בהקשר זה, אינה מקובלת ואינה אפשרית. מכל האמור, אני קובעת כי לא הוכחה חבותו של הקבלן לדאוג לתחזוקה הנטענת בשביל אבני המדרך ולכן הייתי דוחה את הודעת צד ג' בכל מקרה. יוער, כי התנהלות הנתבעת לצירוף מסמכים חלקיים וצירוף ראיות חדשות בשלב הסיכומים, ללא נטילת רשות אינה מקובלת ופסולה. נזקי התובעת הגם שאני דוחה את התביעה, אתייחס בקצרה לנזקי התובעת, לו יוגש ערעור על פסה"ד ויתקבל. לשאלת נכותה הרפואית הצמיתה של התובעת הסכימו הצדדים כי חוות הדעת של המומחים מטעמם ושל מומחה בית המשפט יוגשו לתיק בית המשפט ללא צורך בחקירת המומחים. מטעם התובעת הוגשה חוות דעת של ד"ר נסינג לפיה נגרמו לתובעת 10% נכות בגין מצב לאחר שברים בצוואר עצמות מסרק 2-5 בכף רגל ימין עם כאב והשפעה קלה על כושר הפעולה לפי סעיף 41(4) לתקנות או לחילופין סעיף 35(1)(ב) לתקנות. מטעם העירייה והקבלן הוגשה חוות דעת של פרופ' נרובאי ולפיה נגרמה לתובעת נכות בשיעור של 2.5% לפי סעיף 49(4) (מותאם בחלקו). בהתאם לחוות דעתו של מומחה בית המשפט, ד"ר י. דודקביץ', נותרה לתובעת נכות אורתופדית צמיתה כתוצאה מהתאונה בשיעור של 5% בשל שבר בעצמות המסרק 2-5 ברגל ימין שהתחברו עם הטיה כפית וצדדית והותירו כאבים, לפי סעיף 49(4) בהתאמה לתקנות. המומחה התייחס לשאלת צפי להחמרה עתידית וציין כי הצפי הינו קטן יחסית לאור משך הזמן שחלף מאז התאונה. בנוסף, קבע המומחה לתובעת נכות זמנית מלאה (100%) ממועד התאונה ולמשך חודש וחצי, ו 20% נכות זמנית למשך חודשיים נוספים. לטענת התובעת, מאז התאונה היא סובלת מכאבים ברגל ימין המלווים בנפיחות, והמוחמרים בעת עמידה ממושכת, בשינויי מזג אוויר, בסוף יום עבודה, בעת ביצוע מאמץ, בעלייה ובירידה מהמדרגות, בביצוע פעילות ספורטיבית ובטיולים ובכל מאמץ פיזי. לפיכך, טוענת התובעת כי יש להעריך את נכותה התפקודית לפחות בשיעור נכותה הרפואית, בהתאם ל"הלכת גירוגיסיאן" בשיעור של 5%. לטענת העירייה התובעת החלימה לחלוטין. לטענתה לתובעת נותרה, אם בכלל, נכות מזערית. עולה כי התובעת חזרה לרוץ מספר חודשים לאחר התאונה. הוכח כי כחמישה חודשים לאחר התאונה, במהלך ריצה נגרם לה בקע מפשעתי, בעקבותיו עברה ניתוח ביום 21.1.2009 (נ/1). (עמ' 17 שורה 5-9). התובעת בעדותה התייחסה להיקף פעילותה הספורטיבית: "אני עושה ריצות, מרחקים 4-5 קילומטר ואני עושה את זה במהירות 7-7.5 קצת משלבת הליכות ואני עושה הרבה יוגה ופילאטיס. את הספורט אני עושה בגלל שאני חולת סכרת וזה חלק מהטיפול שלי". (עמ' 22 שורה 22-24.) התובעת עובדת בבנק הפועלים מזה 20 שנה, התקדמה בתפקידיה וממשיכה לעסוק בספורט. שכרה לא נפגע, אלא הושבח במהלך השנים. בהתאם למכלול הראיות והעדויות אני מאמצת את חו"ד של מומחה ביהמ"ש, ד"ר דודקביץ' ולפיה נכותה הרפואית הינה בשיעור של 5%. לנכות התפקודית, לאחר שהתרשמתי מהתובעת, העובדה שחזרה לפעילות ספורטיבית כמעט מלאה, העובדה כי למעשה אינה נזקקת לעזרת זולת, בהעדר פגיעה כלשהיא בכושר השתכרותה ונוכח ההאדרה שנקטה באשר לנזקיה ובעת שלא נתתי אמון בגרסתה, אני קובעת כי נכותה התפקודית של התובעת הינה מזערית עד אפסית. בוודאי שאין לה השלכה על יכולתה של התובעת להשתכר. ראו לענין זה פס"ד של כב' השופטת י. וילנר ת.א. 966/06 פינקלשטיין נ' הפול (מיום 13.12.2013) ולפיו אין לפעול באופן אוטומטי בהתאם ל"הלכת גיאורגיסיאן". הפסדי שכר לעבר ולעתיד: לטענת התובעת בהתאם לתלושי השכר לחודשים מאי- יוני 2008 שצורפו לתצהירה, שכרה עמד על סך של 22,434 ₪ ברוטו לחודש ובשיערוך להיום לטענתה הינו סך של 28,334 ₪. התובעת קיבלה אישורי מחלה למשך חודשיים עד ליום 31.8.2008. עולה כי בתקופה זו היא נעדרה מעבודתה ושולם לה שכר חלקי בסך כולל של 23,252 ₪ ע"ח ימי המחלה. לפיכך, טוענת התובעת כי הפסדיה נאמדים בסך של 21,616 ש"ח ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית בסך של 26,971 ₪. לטענת העירייה התובעת קיבלה משכורת מלאה עבור כל ימי המחלה, לפיכך לא נגרמו לה הפסדי שכר לעבר. חלק מימי המחלה, הינם בגין הבקע מפשעתי ממנו סבלה והניתוח כשישה חודשים לאחר האירוע. עוד, התובעת לא הוכיחה את שווי ימי מחלה שנפדו והאם ניתן היה לפדותם בכלל ומהו הנזק שנגרם לה כאמור. הפסד שכר לעבר הינו נזק מיוחד הדרוש הוכחה. משלא הוכחו כל אלו, איני פוסקת פיצויים לעבר עבור הפסדי שכר. לעתיד - התובעת טוענת כי יש לפסוק לה הפסדי שכר, לפי בסיס שכר בסך של 28,334 ₪ ולפי נכות תפקודית בשיעור של 5% ועד גיל 67. העירייה טוענת מנגד כי התובעת בת 42, עובדת בבנק מזה 20 שנה ומתקדמת בעבודתה, שכרה לא נפגע והושבח לאורך השנים. ולפיכך אין לפסוק לתובעת פיצוי בגין רכיב ראש נזק זה. התובעת אישרה כי לאחר התאונה שבה לאותו תפקיד שעבדה בו עובר התאונה, מפקחת בהנהלה הראשית של בנק הפועלים. התובעת לא טוענת כי נפגעה בתפקידה בעבודתה, לא טוענת לפגיעה בשכר ולא צירפה תלושי שכר עדכניים. התובעת טוענת בסיכומים כי הנכות מגבילה אותה הן בעבודתה והן בתפקודה היומיומי ללא כל פירוט והסבר. מאחר והתובעת משמשת בתפקיד ניהולי, מתארת חזרה לפעילות ספורטיבית מאומצת ונוכח קביעתי כי נותרה לה נכות תפקודית מזערית, הנני סבורה כי פיצוי גלובאלי בשיעור של 20 אלף ₪, תוך קביעה כי אין לדעת מה ילד יום, יהלום ראש נזק זה. הוצאות רפואיות ונסיעות: התובעת טענה בסיכומיה כי נגרמו לה הוצאות עבור דמי השתתפות בטיפולים רפואיים בקופ"ח, טיפולי רפואה משלימה, משככי כאבים, בדיקות, אביזרי עזר אורתופדיים (קביים), נסיעות לצרכים רפואיים והוצאות נלוות אחרות. התובעת צירפה לתצהירה תדפיס לקוח של קופ"ח "כללית" עבור תשלום טיפולים רפואיים (נספח ג'). התובעת מבקשת לפסוק בראש נזק זה סך כולל של 5,000 ₪. לטענת העירייה התובעת הציגה חשבוניות בתחום הרפואה האלטרנטיבית ובכלל זה נטורופתיה, רפואה סינית, עיסוי הוליסטי והומאופתיה, כאשר לא הוכח קשר סיבתי בין הטיפולים לנזק שנגרם לתובעת בתאונה ונראה כי מקורם במחלת סכרת הנעורים ממנה סובלת התובעת או במצב רפואי קודם או אחר. התובעת בחקירתה הנגדית הודתה שלא שמרה את כל הקבלות בגין הוצאותיה והודתה כי נזקקה לטיפולים אלו גם עובר לתאונה ולאחריה נעזרה בטיפולי רפלקסולוגיה ועיסויים (עמ' 16 שורה 20-29). כמו כן, לאחר התאונה סבלה מכאבים במפשעה הימנית בעקבות בקע מפשעתי, שנגרם "בעת ריצה". התאונה הוכרה כתאונת עבודה, התובעת היתה זכאית לקבלת החזר בגין הוצאותיה הרפואיות. ברם, מאחר וניתן לשייך חלק מהקבלות לתאונה ונוכח הצורך המוגבר בנסיעות לצורך טיפולים מייד ובסמוך לפציעה, אני סבורה כי פיצוי בסך של 3,000 ₪ יהלום ראש נזק זה. עזרת זולת: התובעת טוענת כי היא מתקשה לבצע את עבודות משק הבית, לרבות ניקיון ובישול המצריכים עמידה ממושכת וסביר כי תזדקק לעזרה בעתיד אותו היא מעריכה בשיעור של 40,000 ₪. לטענת העירייה מדובר בנכות מזערית לאישה העוסקת בספורט והחלימה לחלוטין מפגיעתה הקלה. לפיכך נטען כי אין לפסוק לתובעת פיצוי בגין ראש נזק זה. התובעת נפגעה כאמור בכף רגלה ומומחה בית משפט קבע כי נותרה לה נכות צמיתה בשיעור של 5%. התובעת לא צירפה קבלות על העסקת עזרה בשכר והודתה כי כיום אינה מעסיקה עוד עוזרת. בתצהירה ציינה כי לפני התאונה העסיקה עזרה בשכר פעם בשבוע ולאחר התאונה העסיקה עזרה בין 3-4 פעמים בשבוע למשך חודשיים בעלות של 35 ₪ לשעה עבור בישול, ניקיון, כביסה וקניות. התובעת ילידת 1971, רווקה, נעזרה בעוזרת בית לפני התאונה ולאחר הפגיעה נעזרה בעזרה מוגברת בשל השברים בכף רגלה. מתחילת 2012 הפסיקה להיעזר בעזרה בשכר. בשל אופי הפגיעה, הנכות הזמנית והצמיתה ועל אף שלא צורפו קבלות, אני סבורה כי פיצוי בגין ראש נזק זה לעבר ולעתיד, בסך של 10,000 ₪ יהלום ראש נזק זה. כאב וסבל: בהתחשב בשיעור הנכות הצמיתה ובנכויות הזמניות, בטיפולים הרפואיים והכאבים שלטענת התובעת ילוו אותה עד סוף חייה, הציעה התובעת כי ייפסק לה פיצוי בסך של 80,000 ₪. העירייה לא הציעה פיצוי בגין ראש נזק זה מטעם כי לטענתה כלל לא נגרמו לתובעת תוצאות ארוכות טווח מהפגיעה. בהתאם לקביעת המומחה, אופי הפציעה, זמן ההחלמה ושיעור הנכות, אני סבורה כי פיצוי בסך של 30,000 ₪ יהלום ראש נזק זה. סיכום התביעה נדחתה כאמור לעיל. בנסיבות אלו אני מחייבת התובעת לשאת בהוצאות שכ"ט מומחה ביהמ"ש, שכ"ט מומחה הנתבעת, שכר עדי הנתבעת ושכ"ט עו"ד הנתבעת ואגרה. במסגרת ההליך קוימו 7 ישיבות (6 ישיבות קד"מ וישיבת הוכחות), הנתבעות נדרשו להגשת תצהיר משלים בשל הגשת תצהיר משלים מטעם התובעת. עוד, הצדדים הגישו סיכומים בכתב. בנסיבות אלו, תישא התובעת בשכר טרחת עו"ד הנתבעת בסך של 10,000 ₪. הנתבעת תישא בהוצאות צד ג' ובשכר טרחת עו"ד בשיעור של 10,000 ₪ גם כן. לא מצאתי לנכון לחייב התובעת בעלות שכ"ט עו"ד צד ג', מכיוון שמצאתי כי לא היה מקום להגיש את ההודעה והייתי דוחה אותה בכל מקרה. תאונות נפילהנפילה ברחוב / שטח ציבוריפיצוייםנפילה