תאונת דרכים: חבלה בכתף שמאל ובברך שמאל: הנכות הרפואית: נכות על פי דין ממקום התאונה פונה התובע באמבולנס לבית החולים מאיר, לאחר בדיקתו אובחנה חבלה בכתף שמאל ובברך שמאל. התובע טופל ושוחרר לביתו. המשיך מעקב רפואי במסגרת קופת החולים וביצע טיפולי פיזיותרפיה. התאונה הוכרה על ידי ועדה רפואית מטעם המל"ל כתאונת עבודה ונקבעה לו נכות זמנית מיום 18.8.08 בשיעור של 20% בגין הפגיעה בברך ובכתף, וכן נכות צמיתה החל מיום 13/5/10 בשיעור של 10% בגין הפגיעה בברך. הנכות התפקודית: ב"כ התובע טוען כי אמנם לתובע הייתה תאונה נוספת אולם אין להתחשב בכל הקשור בתאונה הנוספת אלא רק במצב בו הנזק נבלע . מצב כזה לא הוכח על ידי מומחה רפואי וממילא בתאונה הנוכחית התובע נפגע בברך ובגין פגיעה זו נגרמו לו 10% נכות צמיתים ובתאונה המאוחרת נפגע במרפק ובגינה נקבעו לו 7.5% נכות לצמיתות. מנגד, טוענת ב"כ הנתבעת כי התובע בחר לא לעבוד תקופה ארוכה מיוזמתו מעבר לשלושת חודשי אי הכושר שאושרו לו על ידי המל"ל וכאשר שב לעבודתו חזר לאותו תחום שבו עבד עובר לתאונה . למעשה בעבודתו הראשונה לאחר התאונה הכפיל את שכרו דבר המלמד כי לא נותרה נכות תפקודית אצל התובע כתוצאה מהתאונה הנוכחית. הנתבעת מפנה את בית המשפט לקביעה כי גם הועדה הרפואית התרשמה כי התובע יכול לשוב לעבודתו. על פי דו"ח רציפות עבודה שהוגש, מחודש ינואר 2005 ועד לדצמבר 2008 עבד התובע כעצמאי , כאשר בחודשים נובמבר ודצמבר לשנת 2008 (כחצי שנה לאחר התאונה נשואת התביעה) דווח גם כעובד שכיר ב"רהיטי גן". בגין חודשים אלו יחד השתכר שכר של 19,805 ₪. בגין עבודתו כעצמאי לא מצוין מהו שכרו. בשנת 2010 השתכר שכר של 90,913 ₪ בעבודתו במערכות המיזוג. ככל העולה ממסמכי הועדה הרפואית הלה צינה בפרוטוקול מיום 3.8.10 כי אין מקום להפעיל תקנה 15 והתובע מסוגל לחזור לעבודתו הרגילה והמלאה. על פי מסמכי המל"ל אשר הגישה הנתבעת, התובע נפגע בתאונת עבודה מאוחרת לתאונה הנוכחית מיום 8.1.09 בעת התקנת גדר, ובגינה נקבעו לו 10% נכות בגין הפגיעה בשריר המרפק השמאלי. בפרוטוקול הועדה צוין כי התובע חזר לעבודתו. התובע קיבל בגין פגיעה זו דמי פגיעה מיום 8.1.09 ועד ליום 15.3.09. עוד צוין כי התובע עבד ב"רהיטי דני גן" מיום 1.11.08 כעובד קבוע בתפקיד של התקנת דקים ופרגולות. ולאחר התאונה שב לעבודתו ביום 1.4.09 למקום עבודה אחר בעיסוק בנושא מזגנים. על פי תעודת עובד ציבור שנערכה על ידי עובדת שיקום מטעם המל"ל, בתאריך 26.8.10 הגיש התובע תביעה לשיקום מקצועי. בחודש אוקטובר 2010 הופנה לרופאה תעסוקתית אשר קבעה כי העבודה שבה עוסק אינה מתאימה למצבו הרפואי והוא זכאי לשיקום מקצועי. בחודש נובמבר 2010 עבר אבחון תעסוקתי ונמצא מתאים ללימודי עיצוב תעשייתי, ביום 1.10.11 התחיל ללמוד לתואר הנדסאי עיצוב תעשייתי במכללת אורט לשלוש שנים כאשר בזמן הלימודים מקבל תשלומי שיקום הכוללים: שכר לימוד, נסיעות, דמי שיקום ספרים וציוד לימודים. כמו כן, נושא השיקום לטענת ב"כ התובע נקבע עקב התאונה השנייה ולא הנוכחית, ועל כן לא ניתן לנכות תגמולים אלו פעמיים.ב"כ הנתבעת מסכימה כי התביעה לשיקום במל"ל הוגשה בגין התאונה השנייה ועל כן אין מחלוקת כי אין מקום לנכות תגמולי השיקום בגין התאונה הנוכחית. הצגת מהלך השיקום נועדה בכדי להראות כי התובע השתלב באפיק תעסוקתי חדש, כך שהפגיעה בברך כתוצאה מהתאונה הנוכחית לא גדעה את כושר השתכרות. מכל האמור לעיל התרשמתי כי, מיום התאונה 19.5.08 ועד לחודש נובמבר 2008 התובע איבד באופן מלא את יכולתו להשתכר עקב התאונה. מחודש נובמבר 2008 ועד לחודש ינואר 2009 התובע איבד את יכולתו התפקודית בשיעור הנכות הזמנית שנקבעה לו, קרי 20% לתקופה זו. בחודש ינואר 2009 כאמור התובע נפגע בתאונה נוספת בגינה אושרה לו תקופת אי כושר כאשר בסיומה השתלב במסגרת תעסוקתית רציפה לשנתיים נוספות. עולה מכך כי נכותו הרפואית כתוצאה מהתאונה הנוכחית לא השפיעה בטווח הקרוב על יכולת השתכרותו העתידית. עם זאת, מהות הפגיעה היא אורתופדית, והתובע עבד עובר לתאונה בעבודות פיסיות, והגם כי בגין התאונה השנייה הופנה לשיקום, יש מקום על דרך האומדנה לקבוע סכום פיצוי עתידי בגין אותה נכות רפואית צמיתה שנקבעה לו, פיצוי המבטא סיכוי או חשש שמא יפלט התובע ממסגרת התעסוקתית גם בשל הפגיעה בברכו. חשש זה הנו נכות תפקודית בשיעור הנכות הרפואית אולם לצורך חישוב הפיצוי אין מקום לערוך תחשיב אקטוארי כדעת התובע. נזקים: בסיס השכר לצורך התחשיב: בסיכומיו טוען ב"כ התובע כי, עובר לתאונה הראשונה היה התובע בתחילת דרכו העצמאית ויכולת השתכרותו לאחר שתי התאונות שעבר מגיעות כדי 10,000 ₪ לחודש. על כן מדובר על הפסד אקטוארי בסך של 1,000 ₪ לחודש לפחות. בשנת 2008 עובר לתאונה, מיונאר ועד מאי עבד כעצמאי אולם לא ניתן לדעת מה היה שכרו כעצמאי הואיל והיה בתחילת דרכו. התובע מפנה לדו"ח הערכה של רו"ח אשר צורפה לתצהיר עדותו הראשית לפיו הכנסתו הכוללת של התובע בשנת 2008 הכנסות פחות הוצאות הגיעה לסך של 24,928 ₪ אשר מתייחסות לחודשים ינואר עד אפריל בלבד. מנגד טוענת הנתבעת כי, התובע טוען כי פתח את העסק בשנת 2005 והשתכרותו הייתה 31,846 ₪ על פי נתונים שהוא הציג ואילו בשנת 2006 לא דווחה כל הכנסה. מצב זה מלמד כי העסק הפסיד. בשנת 2007 הרוויח 48,289 ₪ סכום שנתי כעצמאי. אני סבור כי לצורך קביעת בסיס השכר פני עבר יש לחשב על פי הנתונים והראיות שהוצגו בפניי ולא על פי הערכות ודוחות שומה חסרים כטענת התובע. עקב התאונה שולמו לתובע גמלאות על פי בסיס שכר רבע שנתי בסך של 5,748 ₪. שערוך שכר זה להיום הנו בסך של 7,228 ₪. אובדן שכר לעבר: מיום התאונה 19.5.08 ועד לחודש נובמבר 2008 התובע איבד באופן מלא את יכולתו להשתכר עקב התאונה: 7,228 ₪ X 6 חודשים = 43,368 ₪. מחודש נובמבר 2008 ועד לחודש ינואר 2009 התובע איבד את יכולתו התפקודית בשיעור הנכות הזמנית שנקבעה לו, קרי 20% לתקופה זו: 7,228 ₪ X 3 חודשים X 20%= 4,336 ₪. סך הכול אובדן שכר לעבר: 47,704 ₪. אובדן שכר לעתיד: בגין נסיבות המקרה ומכלול הראיות והתיעוד החשבונאי שהוגשו בתיק ועל פי המפורט בפרק נכות התפקודית -פיצוי גלובלי בסך של 50,000 ₪ הנו ראוי. עזרת הזולת, הוצאות רפואיות ונסיעות : התובע לא הציג כל ראיה או עדות על הזדקקותו לפיצוי בגין ראשי נזק זה. על פי הנטען בתחשיב הנזק מטעמו אשתו סייעה לו אולם לא הוגש כל תצהיר תומך ולא ניתנה עדות בעניין. באשר לרכיב ההוצאות והנסיעות מדובר בתאונת עבודה ולא הוכח בעבור אילו טיפולים שילם התובע מעבר לזכאותו לקבל במסגרת שירותי הבריאות. באשר לרכיב הנסיעות: התובע נפגע בברכו אני מקבל כי יש לפיצוי פני עבר בלבד בגין ראש נזק זה בסך כולל של 4,000 ש"ח . כאב וסבל: פיצוי בסך של 17,910 ₪. סכום התביעה לפני ניכויים: 119,614 ₪. ניכויים: התובע קיבל דמי פגיעה בסך של 3,784 ביום 30.11.08 על פי נ/4 משוערכים ליום זה לסך של 4,578 ₪ אותם יש לנכות מסכום התביעה. התובע קיבל קצבאות ומענקים בסך של 4,883 ₪ נכון ליום 23/12/09 משוערכים ליום זה לסך של 5,599 ₪. התובע קיבל קצבאות ומענקים בסך של 8,081 ₪ נכון ליום 16/8/10 משוערכים ליום זה לסך של 9,079 ₪. סך הכול ניכויים: 19,256 ₪. סוף דבר: סכום התביעה לאחר ניכויים: 100,358 ₪. הנתבעת תשלם לתובע את סכום התביעה לאחר הניכויים. בנוסף תישא בהוצאות המשפט לרבות שכר טרחת המומחה הרפואי, אגרות ושכר על פי הפרוטוקולים. בנוסף שכר טרחת עו"ד בשיעור של 13% כדין. כל הסכומים יישאו הפרשי ריבית והצמדה מיום בו נשא בהם התובע ועד ליום התשלום בפועל על ידי הנתבעת. זכות ערעור תוך 45 ימים לבית המשפט המחוזי. המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים. תאונת דרכיםכתפיים