על פי כתב התביעה, רכבו של הנתבע פגע ברכב התובע, אשר נסע בנתיבו, וגרם לנזקים הנטענים. התובעים דורשים סכום של 6,260 ₪. לכתב התביעה צורפה חוות דעת שמאי וכן תמונות של הרכב לאחר התאונה. הרכב נבדק ביום 4.3.08, יומיים לאחר התאונה, ומחוות דעת השמאי עולה כי רכב התובעים נפגע בחלקו הקדמי, בצד ימין, וכתוצאה מכך ניזוקו ללא אפשרות ו/או כדאיות תיקון החלקים המפורטים בפרק "הערכת הנזק". 3. בכתב ההגנה המקורי, שהוגש ביום 7.7.09, התגוננו הנתבעים לגופה של התאונה בלבד, וטענו כי האחריות לתאונה מוטלת על התובע, אשר סטה מנתיבו והתנגש ברכבו של הנתבע, שהיה בעצירה מוחלטת בנתיבו בצומת, וזאת על מנת לבצע פניה ימינה כדין. לטענתם, רכב התובע הגיח משמאל, סטה מנתיבו, התנגש ברכב הנתבע, וגרם לתאונה ברשלנותו הבלעדית של נהג רכב התובע, אשר לא נתן לנתבע זכות קדימה בהיותו בא מימין וכן באשר סטה מנתיבו שלא כדין ופגע ברכב הנתבע בעודו בעצירה מוחלטת (להלן - כתב ההגנה המקורי). לכתב ההגנה המקורי צורפה, כנספח ב', הודעה על תאונת דרכים, ובה תיאר הנתבע את התאונה כך: "עמדתי בצומת לפני פניה ימינה... הייתי בעצירה מוחלטת. לפתע רכב צד ג' שהגיע משמאל פגע בדופן שמאלי קדמי שלי עם חזית הרכב שלו. למכונית נגרמה שריטה קלה ולצד ג' נזק בחזית הרכב .....". 4. בכתב ההגנה המתוקן, שהוגש ביום 10.8.10, חזרו אמנם הנתבעים על גרסתם לגבי נסיבות התאונה, כפי שפורטו בכתב ההגנה המקורי, אולם טענו כי דין התביעה להידחות על הסף עקב היעדר יריבות ו/או עילה, וזאת הואיל והתובעת, הנחזית בכתב התביעה כמבטחת רכבו של התובע, אינה עומדת בהגדרה של "מבטח" בהתאם לסעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן - חוק חוזה הביטוח), ולכן אינה יכולה לעסוק בביטוח, ומתוך כך - גם לא לתבוע תביעת שחלוף. 5. בשלב מאוחר יותר, ביום 22.08.11 הגישה הנתבעת כתב הגנה מתוקן בשנית, ובו הוסיפה טענה לפיה התאונה אינה ברת כיסוי ביטוחי כלל , הואיל ופוליסת הביטוח, כפי שהתבקשה והונפקה , כללה חריג "נהג נקוב בשם" בלבד, שאיננו הנתבע, ולכן נהיגתו של הנתבע בעת התאונה איננה ברת כיסוי ביטוחי, ומכאן כי דין התביעה כנגד הנתבעת להידחות על הסף בשל הפרת תנאי הפוליסה. 6. יצוין, כי הנתבע, אשר ידע כי ב"כ הנתבעת התפטר מייצוגו, בחר שלא להגיש כתב הגנה מטעמו, אלא הגיש ביום 4.4.12 הודעה תמוהה, הנושאת כותרת "בקשר לקו ההגנה", שבה ציין כי קיבל "רשות" מאת ב"כ הנתבעת להשתמש בקו ההגנה שהופיע בכתב ההגנה המקורי. 7. בדיון שהתקיים ביום 15.1.13 לא התייצב הנתבע, והואיל ולא הוגש על ידו כתב הגנה כדין - ביקשו התובעים פסק דין נגדו בהעדר הגנה. באותו דיון קיבלו התובעים והנתבעת את הצעת בית המשפט לפיה פסק הדין יינתן ללא הליך של הוכחות, אלא לאחר שיוגשו סיכומים בכתב. ההצעה האמורה של בית המשפט באה על רקע אי התייצבותו של הנתבע לדיון, כאשר כתוצאה מכך לא נסתרו למעשה טענותיהם העובדתיות של התובעים לנסיבות התאונה, ובית המשפט סבר כי בנסיבות אלה, כאשר האחריות לתאונה מוטלת למעשה על הנתבע, השאלה המשפטית גוברת על העובדות וניתן להסתפק בסיכומים בכתב. 8. ביום 31.1.13 הודיע הנתבע, שלא היה מיוצג באותה עת על ידי עו"ד, כי היעדרותו מהדיון ביום 15.1.13 נבעה ממחלה שריתקה אותו למיטה, אך לא צורף כל אישור רפואי. יצוין, כי באותה הודעה ביקש הנתבע לאפשר לו להגיש את הסיכומים מטעמו "בייחוד כאשר ישנן טענות הגנה כבדות משקל שראויות להישמע כנגד תביעת התובעים, כפי שפורטו באריכות גם בכתב ההגנה" (ראה סעיף 3 להודעת הנתבע). עם זאת , לא ביקש הנתבע לקיים דיון הוכחות שבו ייחקרו הנהגים. 9. הואיל וכאמור הנתבע לא היה מיוצג על ידי עורך דין - ביום 7.2.13 התקבלה בקשתו, לפנים משורת הדין, להגשת הסיכומים מטעמו, אולם הנתבע לא הגיש את הסיכומים. 10. לאחר שהוגשו סיכומים מטעם התובעים ומטעם הנתבעת, ובהעדר סיכומים מטעם הנתבע - ניתן ביום 14.4.13 פסק דין , שבו נדחתה על הסף תביעת התובעת כנגד הנתבעת, ומאידך - התביעה התקבלה במלואה נגד הנתבע. הנתבע חויב לשלם לתובעת את סכום התביעה (6,260 ₪) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית וכן, לנוכח התנהלותו לאורך כל ההליך - חויב הנתבע בהוצאות ושכר טרחת עו"ד בסכום של 5,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית (להלן - פסק הדין). 11. ביום 30.4.13 הגיש הנתבע בקשה לביטול פסק הדין, ככל שהוא מתייחס אליו, בטענה שלא קיבל את סיכומי התובעים, ומשכך - נבצר ממנו להגיש סיכומים מטעמו. גם בבקשה זו לא ביקש הנתבע לקיים דיון הוכחות שבו ייחקרו הנהגים. 12. בתגובתם לבקשה לביטול פסק הדין טענו התובעים , כי הסיכומים מטעמם נשלחו הן לנתבעת והן לנתבע, לכתובת שנמסרה לבית המשפט, ומשכך - טענת הנתבע לפיה לא נשלחו אליו הסיכומים הינה טענה לא נכונה, בלשון המעטה. 13. בעת מתן תשובתו לתגובת התובעים כבר היה הנתבע מיוצג, על ידי עו"ד שי הניג, ובנוסף לטענות המתייחסות לנושא המצאת הסיכומים הועלו על ידו גם טענות בדבר סיכויי ההגנה של הנתבע, ובין היתר - כי במועד התאונה נהג ברכב עימאד חורי, בן משפחתו של התובע, ולא התובע עצמו. כמו כן , חזר הנתבע על טענתו כי התאונה אירעה בצומת דרכים לא מרומזרת וללא תמרורים , כאשר רכבו של הנתבע היה במצב סטאטי, מימין לרכבו של התובע, בעוד שרכבו של התובע, נהוג בידי אותו עימאד חורי, סטה לעברו ופגע בו. הנתבע טען כי לאור העובדה שלא ניתנה כל הכרעה שיפוטית בשאלת האחריות והנזק - ניתן לומר ,ברמת הסתברות גבוהה, כי סיכויי ההגנה שלו טובים מאד. 14. לאחר שטענות הצדדים לעניין מסירת הסיכומים מטעם התובעים גובו בתצהירים מטעמם - ניתנה ביום 14.8.13 החלטה לפיה פסק הדין, ככל שהוא נוגע לנתבע יבוטל, והותר לנתבע להגיש את סיכומיו. 15. בסיכומיו חוזר הנתבע, בין היתר, על טענותיו כי דין התביעה נגדו להידחות בשל היעדר עילה נגדו, היעדר יריבות, ואי עמידה בנטל ההוכחה. לטענתו, משלא נסתרה הטענה כי מי שנהג ברכב לא היה התובע עצמו אלא עימאד חורי, שהיה טרוד בילדיו אשר ישבו במושב האחורי של הרכב, ולא צורף תצהירו של אותו עימאד חורי לתביעה, שכזכור נפתחה בהליך של סדר דין מהיר - הדבר משמש לחובתם של התובעים. עוד נטען, כי בנסיבות העניין אין להחיל את הכלל הנזיקי "הדבר מדבר בעד עצמו", שכן התובעים בחרו במודע שלא לפרט את נסיבות התאונה. לחלופין נטען, כי ההסדר הדיוני מיום 15.1.13 בין התובעים לבין הנתבעת, לפיו "דילגו" הצדדים על הליך ההוכחות והתקדמו ישירות לשלב הסיכומים, אינו מאפשר בירור עובדתי וקביעה שיפוטית בשאלת האחריות לקרות התאונה ולגובה הנזק, דבר המעוות את דינו של הנתבע, ולכן יש לקבוע מועד לדיון לשמיעת הנהגים. דיון והכרעה 16.לאחר עיון בכל טענות הצדדים, לרבות סיכומי התשובה מטעם התובעים, וכן בכל המסמכים והתמונות - הגעתי למסקנה כי דין טענותיו של הנתבע להידחות, מן הנימוקים שיפורטו להלן. 17. גם אם אקבל את גרסת הנתבע כי ברכב התובע נהג עימאד חורי ולא התובע עצמו, גרסה שהועלתה בשיהוי ניכר ולא נטענה בכתב ההגנה המקורי, עדיין אין בכך כדי להשפיע על מסקנתי כי דין טענותיו של הנתבע לגבי האחריות לתאונה להידחות , שכן טענותיו לגבי נסיבות התאונה לא מתיישבות עם ממצא אובייקטיבי של השמאי מטעם התובעים בחוות דעתו לגבי מוקדי הנזק, כפי שעולה גם מהתמונות שצורפו. 18. יש לזכור, כי בהודעתו של הנתבע על התאונה, נספח ב' לכתב ההגנה המקורי, כפי שצוטטה בפסקה 3 לעיל, אומר הנתבע , באופן ספונטאני זמן קצר לאחר התאונה, כי רכב התובעים פגע עם החזית שלו בדופן שמאלי - קדמי של רכב הנתבע , וגרם לשריטה קלה ברכב הנתבע. תיאור זה אינו מתיישב עם מוקדי הנזק כפי שמופיעים בתמונות הרכב של התובעים לאחר התאונה, וכפי שמתוארים על ידי השמאי כמפורט בפסקה 2 לעיל, דהיינו מדובר בנזק בחלק הקדמי - ימני של רכב התובעים, ולא בחזית הרכב כפי שניתן היה לצפות מתיאורו של הנתבע (להלן - מוקדי הנזק). כמו כן, התיאור אינו מתיישב עם טענת הנתבע כי נגרמה לרכבו "שריטה קלה בלבד". לא נראה סביר שפגיעה כה קשה ברכב התובעים , כפי שמתוארת על ידי השמאי, תגרום ל"שריטה קלה" בלבד ברכב הנתבע. נראה שהנתבע ביקש להרחיק עצמו מחברות הביטוח של שני הצדדים (ראה לעניין זה הערה בסופה של ההודעה על התאונה , שבה נאמר "... כמו כן בחילופי הדברים שהיו בינינו הייתה הסכמה כי מאחר ולרכב שלי לא נגרם נזק נסגור העניין ללא כלום"). לפיכך, סביר יותר להניח כי דווקא רכב הנתבע הוא זה שפגע בעוצמה ברכב התובעים והותיר את הפגיעה המתוארת בחוות דעת השמאי ובתמונות. 19. בסיכומיו מתרכז הנתבע בעיקר בנושא זהותו של הנהג ברכב התובעים ובטענות נוספות בעלות אופי פרוצדורלי, ומתעלם למעשה מן הסתירה שעולה בין גרסתו החדשה ו"המשופרת" לנסיבות התאונה לבין מוקדי הנזק ברכב התובעים. ניתן להבין ולפרש התעלמות זו מן הגרסה האותנטית שנמסרה על ידי הנתבע בזמן אמת, עובר לתאונה, בכך שנוכח היעדר הכיסוי הביטוחי לנתבע, הדבר אינו נוח לו כי יש לו אינטרס מובהק להרחיק עצמו מן האחריות לתאונה ולהטילה על רכב התובעים. לפיכך, יש להתייחס בזהירות יתרה לגרסתו החדשה של הנתבע, שכאמור אינה עולה בקנה אחד עם גרסתו המקורית כפי שפורטה בהודעתו על התאונה. 20. הראיות האובייקטיביות (חוות דעת השמאי, שלא נסתרה על ידי הנתבע, וכן תמונות מוקדי הנזק) מדברות בעד עצמן, וגם אם היה נקבע דיון נוסף לחקירת הנהגים לגבי נסיבות התאונה - לא היה בכך כדי לשנות ממצאים אובייקטיביים אלה, המובילים למסקנה כי האחריות לתאונה מוטלת על הנתבע ולא על הנהג ברכב התובעים. הדבר היה גורם , לכל היותר, ל"דחיית הקץ" בלבד מבחינת הנתבע , ללא כל הצדקה אמיתית בתיק זה אשר, כזכור, נפתח בסדר דין מהיר עוד בחודש אפריל 2009. 21. אשר על כן, מסקנתי נותרה בעינה כי דין התביעה כנגד הנתבע להתקבל במלואה, ואין מקום לקיום דיון הוכחות נוסף כלשהו. סוף דבר 22. התביעה נגד הנתבע מתקבלת. הנתבע ישלם לתובעת, תוך 30 ימים, סכום של 6,260 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה (26.4.09) ועד לתשלום המלא בפועל. 23. אשר להוצאות ושכר טרחת עו"ד - על אף שבנסיבות העניין מן הראי היה להגדיל את ההוצאות בסך 5,000 ₪ שנפסקו נגד הנתבע בפסק הדין מיום 14.4.13 - החלטתי, לפנים משורת הדין , להסתפק בסכום האמור. הסכום של 5,000 ₪ ישולם על ידי הנתבע תוך 30 ימים, והוא יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 14.4.13 ועד לתשלום המלא בפועל. פגיעת רכבכתב תביעהרכבמסמכיםנזק לרכב