בתאונה נסגר כף טרקטור על כף ידו של התובע, ושלוש אצבעות מידו השמאלית הלא דומיננטית של התובע נפגעו. בין הצדדים היתה מחלוקת אם מדובר בתאונת דרכים אם לאו, ואולם ביום 24.12.13 ניתן להסדר דיוני שבין הצדדים תוקף של פסק דין בהודעות לצדדים שלישיים ורביעיים. הוסכם למעשה כי התביעה תידון לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (להלן: "חוק הפיצויים") וכן הוסכם בדבר חלוקת האחריות שבין הנתבעים והצדדים השלישיים. 2. התובע עבד מגיל 17 ועד לתאונה בה היה כבן 45 כשרברב אצל הנתבעת 3. לאחר התאונה הפסיק התובע לעבוד כשרברב, עבודתו אצל הנתבעת 3 הופסקה ובחלוף כשנה ומחצה מיום התאונה החל התובע לעבוד כנהג מונית בשכר נמוך בהרבה מזה שהשתכר קודם לתאונה. הנכות הרפואית 3. המומחית מטעם בית המשפט דר' הגר פטיש קבעה כי לתובע נגרמה נכות צמיתה של 10% בגין הפגיעה באצבע 5, נכות צמיתה בשיעור 5% נכות בגין הפגיעה באצבע 4 ונכות צמיתה בשיעור 2.5% בגין הפגיעה באצבע 3. סך הנכויות עומד אפוא על 16.638% נכות. כן נקבעו לתובע נכות זמנית בשיעור 100% החל מיום התאונה 11.05.08 ועד ליום 13.08.08 ונכות זמנית בשיעור 30% נכות לתקופה שמיום 14.08.08 ועד ליום 04.03.09. בחוות הדעת נכתב, בין היתר, כי האצבע החמישית מעוותת עם קשיון של שניים ממפרקיה, באצבע 4 יש קשיון נוח שכן התנועה באצבע זו מוגבלת ואין היא מגיעה למגע עם כף היד. המומחית לא נחקרה על חוות דעתה. להשלמת התמונה יצויין כי המוסד לביטוח לאומי קבע כי לתובע 19 אחוזי נכות לאחר הפעלת תקנה 15, אלא שבענייננו חוות דעת המומחית הרפואית היא המחייבת. הנכות התפקודית - גריעה מכושר ההשתכרות 4. המומחית הרפואית קבעה בחוות דעתה כי "הנכות שוללת לצמיתות את יכולתו לעסוק במקצועו כשרברב או בכל מקצוע אחר הדורש שימוש בכוח בשתי הידיים". יודגש כי המומחית התייחסה במפורש למקצוע הדורש שימוש בכוח בשתי הידיים ולא לכלל המקצועות. במקרה דנן מדובר בנכות אורטופדית. במקרים מעין אלה משקפת ברגיל הנכות הרפואית האורטופדית את הנכות התפקודית שנגרמה לתובע (ראו והשוו: ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי פ"ד נב (3)) 792, 798). כפי שיפורט להלן, בענייננו מלמדת הפגיעה התפקודית על הגריעה מכושר ההשתכרות בעתיד. (ראו והשוו: ע"א 4302/08 ד"ר ילנה שלמייב נ' מקסים בדארנה ואח' ( פסק דין מיום 25.07.2010, פורסם במאגרים); רע"א 8532/11 שוש כהן נ' עידו X ( החלטה מיום 25.03.2012, פורסמה במאגרים)). 5. התובע, סיים 9 שנות לימוד. התובע עסק במשך שנים רבות כשרברב. אין מחלוקת שהתובע לא יכול לעסוק היום בעבודתו כשרברב. התובע טען שהגריעה מכושר ההשתכרות צריכה להיות בשיעור הפסד השכר שנגרם לו בפועל, היינו ההפרש שבין שכרו כשרברב קודם לתאונה לבין שכרו הנוכחי. הנתבעים טענו מנגד כי שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות לא צריך לעלות על 10%. 6. התובע העיד שהוא עובד 5-6 שעות כנהג מונית (ע' 20 ש' 12) וכי הוא משתכר כ3,200 ₪. אין מחלוקת כי לתובע רישיון נהיגה גם באוטובוס ובמשאית. התובע העיד שיקשה עליו לעבוד כנהג אוטובוס, משום שקשה לסובב את ההגה הגדול בגלל הכאבים ביד. (ע' 20 ש' 9-10). התובע העיד גם כי הדברים נכונים לגבי נהיגה במשאית (ע' 28 ש' 15-16). 7. יחד עם זאת וחרף טענותיו של התובע בנדון, לא הוכח שהתובע לא יכול לעבוד כנהג משאית או כנהג אוטובוס. גם לא הוכח שהתובע לא יכול לעבוד משרה מלאה כנהג מונית ובשכר גבוה יותר מזה שהוא משתכר היום. התובע לא העיד שחיפש עבודה בתחנת מוניות אחרת, בה היה יכול לעבוד בשעות אחרות ובשכר אחר. אף אם התובע טוען שאחרי 5-6 שעות עבודה קשה לו לעבוד, עדיין יכול התובע למצוא עבודה שמנוחה בצידה או עבודה בשעות מפוצלות. 8. המומחית הרפואית הייתה מודעת לכך שהתובע עובד כנהג, ולא התייחסה לכל הגבלה בעניין זה. אין גם מחלוקת שהתובע נבדק על ידי המכון הרפואי לבטיחות בדרכים וכי רישיונו חודש בשנת 2011 גם לעניין נהיגה במשאית , אוטובוס ומונית. למותר לציין שרישיון על רכבים אלה אינו דבר של מה בכך. מכאן שבשנת 2011, לאחר שנבדק התובע במכון הרפואי לבטיחות בדרכים, לא נקבעה לו שם כי קיימת הגבלה כל שהיא על נהיגה. ויודגש, כי המכון הרפואי לבטיחות בדרכים במשרד הבריאות הוא הגורם המוסמך לערוך בדיקות רפואיות בנוגע להתאמה לנהיגה ברכב ציבורי ובסוגי רכבים שונים (ראו: תקנה 189 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961). לא נשללה אפוא יכולתו של התובע לשמש כנהג רכב ציבורי במשכורת גבוהה מהשכר שהתובע משתכר היום ובהיקף עבודה רב יותר. התובע גם לא שלח כל שאלת הבהרה ולא ביקש לחקור את המומחית על מגבלותיו הרפואיות. מכאן שלא הוכח שהנכות התפקודית גבוהה מהנכות הרפואית. 9. עם זאת, גם היפוכו של דבר לא הוכח. אמנם מדובר בפגיעה בשלוש אצבעות לא דומיננטית, אך כבר המומחית עמדה על כך כי: "מבחינת כושר הפעולה של היד, הנזק הנגרם ליד כתוצאה מחוסר פעולה תקין של אצבעות 4+5, הוא גדול יותר מסכום הפגיעות של כל אחת מאצבעות אלו לחוד-פעולת הלפיתה (GRIP ) נקבעה על ידי אצבעות 4ּ + 5 ובהעדר פעולה תקינה של שתי אצבעות אלו נשלל הכוח לאחוז בכוח חפצים". משמע, אף שכל אצבע ואצבע נפגעה פגיעה אחרת, הרי שכלל הפגיעה בכללותה מונעת מהתובע תיפקוד ראוי, והצטברות הפגיעות מובילה למסקנה שגם במקרה דנן שיעור הנכות הרפואית משקף את שיעור הנכות התיפקודית. 10. לפיכך יש לקבוע ששיעור הנכות התפקודית ושיעור הגריעה מהשכר הוא כשיעור הנכות הרפואית, היינו בשיעור של 16.6%. בסיס השכר 11. בין הצדדים נתגלעה מחלוקת באשר לאופן חישוב בסיס השכר. התובע ביקש לקבוע את בסיס השכר על יסוד משכורתו בשנה שקדמה לתאונה ואילו הנתבעים ביקשו לקבוע את בסיס השכר על יסוד שלושת חודשי ההשתכרות שקדמו לתאונה. שאלת קביעת בסיס השכר היא שאלה מהותית שיש בה כדי להשליך על גובה הפיצוי. בסעיף 4(א)(1) לחוק הפיצויים מוגדר השכר הממוצע במשק כפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה או כמשמעו בחוק הביטוח הלאומי[נוסח משולב], התשכ"ח-1968( להלן: "חוק הביטוח הלאומי") כפי ההגדרה הגבוהה יותר. אמנם לא נטען בענייננו לשכר ממוצע אלא לקביעת בסיס שכר ואולם בחוק הביטוח הלאומי קיימת הגדרה לעניין קביעת השכר- שכר רבע שנתי, היינו ממוצע השכר ששולם בשלושה החודשים שקדמו טרם האירוע המזכה בתשלום ( ראו למשל: סעיף 54 לחוק הביטוח הלאומי). קיימת שרירותיות מסויימת בהתחשבות בשכר רבע שנתי, אך מנגד הדבר מביא ליציבות ולוודאות בשיטת המשפט. עם זאת כאשר קיימת תנודתיות חריפה בתשלומים בתקופה ארוכה וכאשר מקבל עובד תשלומים חד פעמים ומיוחדים ניתן להרחיב את בסיס החישוב לפי הצפוי בחודשים עתידיים או לפי חישוב שנתי ו/או בכל דרך אחרת ( ראו: י. אנגלרד פיצויים לנפגעי תאונות דרכים ( מהדורה רביעית, תשע"ג) 325-328). בחינה של תלושי השכר בשנה שקדמה לתאונה מלמדת כי בחודשים אפריל-יוני 2007 שולמו לתובע הוצאות נסיעות בשיעור ניכר, בלא שיובהר מדוע שולמו ההוצאות בסכומים הנ"ל. שכרו של התובע הופחת לאחר מכן בין היתר לנוכח ההפחתה בתשלום הוצאות הנסיעה. יש מקום אפוא לשאוף להגיע למדגם אמת של הכנסות העבר ( ראו: ד' קציר פיצויים בשל נזק גוף (מהדורה חמישית, תשס"ג)59). בשים לב לתנודתיות שבשכר מאז הפחתת התשלום בהוצאות הנסיעה ובשים לב לכך שעבודת התובע היתה תלוית ימי עבודה נראה לנכון ולצודק לקבוע את בסיס שכרו של התובע על יסוד הממוצע של השכר החל מחודש יולי 2007 ועד לחודש אפריל 2008, מה גם שחישוב זה הוא חישוב קרוב לממוצע שנתי ויש בו כדי ליתן אומדן משוער על השכר הממוצע ששולם לתובע תוך מדגם משקף. השכר הממוצע בתקופה האמורה עומד על סך מעוגל של כ- 7,650 ₪. סך זה משוערך להיום עומד על סך של 9,035 ₪. בניכוי מס הכנסה עומד השכר על סך של 8,400 ₪ נכון להיום. הקטנת נזק 12. לטענת הנתבעים, התובע לא הקטין את נזקו, אם מהטעם שאינו עובד בהיקף עבודה רב יותר, אם מהטעם שאינו עובד בעבודה אחרת מכניסה יותר, ואם מהטעם שלא ביקש לעבור הסבה מקצועית על חשבון המוסד לביטוח לאומי. כן נטען כי התובע החל לעבוד רק שנה וחצי לאחר התאונה, וזאת על אף שתקופת אי הכושר המלאה שנקבעה לו עמדה על כשלושה חודשים. התובע טען מנגד כי בזמן אמת ועוד טרם הגשת התביעה חיפש עבודה, אלא שלא הצליח למצוא עבודה. התובע טען בתצהירו כי הוא ניסה למצוא מקומות עבודה בסיוע של חברים וקרובי משפחה, אך העבודות שהוצעו לו היו כאלה שלא יכול היה לבצע מחמת הפגיעה בידו: "בעטיה של פגיעתי בתאונה לא הצלחתי לעבוד במשך תקופה של שנה וחצי. מחמת פגיעתי, איני יכול לעסוק עוד בעבודות הכרוכות במאמץ פיזי, אך אני חסר השכלה והכשרה לעסוק בעיסוקים אחרים. מסיבות אלו וגם לנוכח גילי, התקשיתי מאוד למצוא עבודה אחרת חרף מאמצים רבים שעשיתי למצוא עבודה, עד שבחודש נובמבר 2009 התחלתי לעבוד כנהג מונית. אני משתכר מאז סך 3,200 ₪ לחודש". (סעיף 17 לתצהיר). התובע נחקר בנדון והעיד שבחלוף חמישה עד שישה חודשים אחרי התאונה החל לחפש עבודה (ע' 19 ש' 25-26ׂׂ). התובע העיד שהוא הלך ממקום למקום וחיפש עבודה, הוא בדק גם עבודה בסופרים, ניסה לעבוד בדברים פשוטים אך לא קיבלו אותו לעבודה מאחר שהדבר דורש הרמת דברים והוא חייב לעבוד עם שתי ידיו (ע' 22 ש' 25-28). חברו של התובע וקרוב משפחה רחוק של התובע, מר סמיר עקדה, העיד כי כשנה לאחר התאונה בחודש 05.09, הוא ניסה שהתובע יעבוד אצלו. מר עקדה הוא קבלן חפירות ופיתוח, אך התברר באותו יום שהתובע לא מתאים לעבודה אצל חברו (ע' 11 ש' 2). מר עקדה העיד שהוא היה בקשר עם מנהלי עבודה בשתי חברות קבלניות אחרות, אך הדבר לא הסתייע (ע' 11 ש' 11-15). לא הוברר מדוע חיכה התובע שנה עד שיפנה למר עקדה. "לא די שניזוק יוכיח שלא חזר לעבודה או לא התמיד בעבודתו לאחר התאונה, כדי שיפוצה בגין נזק ממון שנגרם לו עקב כך. עליו גם להוכיח שלא חזר לעבודה או לא התמיד בה מנימוקים שהתאונה גרמה להם. כמו שהוצאה שאינה נחוצה באופן סביר כדי להחזיר המצב לקדמותו אינה הוצאה שהוסבה על ידי מעשה הנזק, ואין לומר שקיים קשר סבתי בין מעשה הנזק לבינה, ואין היא עולה בקנה אחד עם חובת הקטנת הנזק (ראה דבריו בענין זה של חברי, השופט ברק, בע"א 357/80 נעים ואח' נגד ברדה ואח' פסקי דין ל"ו (3)762 בעמ' 777 מול האותיות ו'-ז'), כך גם המנעות מלהקטין את הנזק על ידי אי חזרה לעבודה או אי-התמדה בה, כשאין לכך סיבה סבירה. "(ע"א 320/87 שלמה גנזך נ' אריה חברה לביטוח בע"מ ואח' פ"ד מה(1) 743, 746). התובע חיפש עבודה במספר מקומות, עוד קודם שהוגשה התביעה ויש בכך כדי לתמוך בכוונתו האמיתית לחפש עבודה. הסבריו של התובע לכך שחיפש עבודה סבירים ועולים לכאורה בקנה אחד עם חובת הקטנת הנזק, אלא שהתובע לא עשה הכל על מנת להקטין את הנזק. כך למשל, התובע לא עשה די ולא מצא עבודה אלא בחלוף תקופה ארוכה מאז הגשת התביעה. כך למשל , לא הוברר למה לא החל התובע לעבוד כנהג מונית בתקופה סמוכה לתאונה ומדוע לא החל התובע לעבוד בעבודה אחרת בתקופה האמורה ולכל הפחות בחלוף חצי שנה מאז התאונה.. התובע גם לא פנה להשתתף במסלולי הכשרה מקצועית של המוסד לביטוח לאומי ובכך לא פעל להקטנת הנזק. בנסיבות אלה , בשים לב לתקופת הנכות הזמנית, בשים לב לקביעת המומחית הרפואית, ובשים לב לעדות התובע בדבר כאבים בידו שמנעו ממנו לחפש עבודה, קובע כי יש מקום לפצות התובע על הפסדי שכר בעבר במלואם למשך ששת החודשים הראשונים. כפי שנקבע לעיל אין מקום לפצות את התובע על הפגיעה המלאה הנטענת בשכר אלא כפי הגריעה מכושר השתכרותו ואין מקום לחייב המזיקים מעבר לכך. הפסדי השתכרות בעבר 13. בשים לב לאמור לעיל, בשים לב לתקופת הנכות הזמנית שנקבעה, בשים לב לבסיס השכר, בשים לב לשיעור הנכות התפקודית והרפואית, בשים לב למאמציו החלקיים של התובע לחפש עבודה, בשים לב לכך שעסקינן בנזק מיוחד הטעון הוכחה, ובשים לב לתקופה הארוכה שחלפה מעבר לתאונה, פוסק לתובע פיצוי בסך של 120,000 ₪ בגין ראש הנזק של הפסד השתכרות בעבר. הפסדי השתכרות בעתיד 14. בהתחשב בבסיס השכר שנקבע (8,400 ₪), בהתחשב בשיעור הגריעה מכושר ההשתכרות (16.6%), בהתחשב בגילו של התובע ובהתחשב במקדם ההיוון (170.212) פוסק לתובע פיצוי בסך של 237,000 ₪ בגין הפסדי השתכרות בעתיד. הפסדי פנסיה 15. על פי צו ההרחבה ובנסיבות התיק דנן יועמדו הפסדי הפנסיה בשיעור של כ-12% מהפסדי השכר לעתיד. לפיכך פוסק לתובע פיצוי בסך של 28,000 ₪ בגין ראש הנזק של הפסדי פנסיה. כאב וסבל 16. בהתאם לשיעור הנכות הרפואית ול-24 ימי אישפוז עליהם לא חלקו הנתבעים, פוסק לתובע סך של 37,600 ₪ במעוגל בגין ראש הנזק של כאב וסבל. עזרה וסיעוד 17. אשת התובע אינה עובדת והיא סעדה את התובע בתקופה שלאחר התאונה. (ראו עדות התובע: ע' 3 ש' 4) עם זאת הוכח כי העזרה שהושטה לתובע הייתה בגדר טיפול חורג מגדר דאגה טבעית של בן משפחה. אמנם בגיליון בית החולים נכתב כי התובע עצמאי בפעולותיו(נ/1) ואולם אין מחלוקת שלתובע נקבעה נכות זמנית מלאה בתקופה האמורה. התובע היה מאושפז קרוב לחודש ימים, התובע היה באי כושר מלא במשך כ-3 חודשים, לאחר מכן בנכות זמנית של 30% וכיום נכותו היא 16.6% בגין פגיעה בידו. פגיעה זו מונעת ממנו שימוש בכח בשתי הידיים וביצוע פעולות. רעייתו של התובע סעדה אותו והיתה עימו בעבר. לא מן הנמנע שבעתיד יזדקקו בני המשפחה לעזרה בכסף ממש בגין הפגיעה האמורה. חלק מעבודות הבית אותם ביצע התובע אינן מבוצעות כיום על ידו והוא נזקק לעזרה ( ראו למשל: סעיף 18 לתצהיר התובע; סעיפים 6,10 לתצהיר אשת התובע). התובע ביקש כי ייפסק לו פיצוי בסך 40,000 ₪ בגין עזרה בעבר ופיצוי בסך 145,776 ₪ בגין עזרה בעתיד לפי חישוב של 3 שעות עזרה. בנסיבות העניין, בשים לב לתקופת הנכות הזמנית שנקבעה, בשים לב לאשפוז התובע, בשים לב לעזרה שהושטה, בשים לב לכך שמדובר בעזרת קרוב, בשים לב לאופי הפגיעה האורטופדית, לשיעור הנכות הרפואית ולכך שהפגיעה היא ביד לא דומיננטית, פוסק על דרך אומדנא פיצוי בסך 50,000 ₪ עבור עזרה לעבר ולעתיד. הוצאות 18. התובע ביקש פיצוי בסך 20,000 ₪ בגין הוצאות העבר ופיצוי בסך 30,000 ₪ בגין הוצאות לעתיד. התובע צרף מספר קבלות מצומצם של קופת החולים ,בית החולים ושל מוניות. מדובר בתאונת עבודה בה המוסד לביטוח לאומי אמור לשלם עבור הוצאות שנגרמו. חלק ניכר מהוצאות העבר לא הוכחו. יחד עם זאת, בשים לב לאופי הפגיעה, בשים לב לכך שאכן הוצאו הוצאות ובצורך בהוצאת עתידיות ובשים לב לשיפוי העתידי מהמוסד לביטוח לאומי פוסק על דרך אומדנא פיצוי בסך 2,500 ₪ בגין הוצאות לעבר ולעתיד. ניכויים 19. אין מחלוקת שיש לנכות דמי פגיעה בסך 17,081 ₪. אין גם מחלוקת שיש לנכות מענק נכות בסך 40,915 ₪ ששולם ביום 28.11.10. הנתבעים ביקשו לנכות בנוסף גם פיצויי פיטורין שקיבל התובע, דמי אבטלה שיכול היה לקבל התובע, וכן ביקשו כי המענק יופחת בסך של כ-50,000 ₪ ולא כפי ששולם בפועל וזאת מאחר שהתובע קיבל גימלת נכות בשיעור של קצבה חודשית כפול 35 ולא קצבה חודשית כפול 43 משום שהתביעה לגימלה הוגשה באיחור (נ/3). 20. "הלכה ברורה ופסוקה היא, כי מזיק צד ג' זכאי שסכום הגימלאות ינוכה מהפיצוי שנפסק נגדו, והנימוק שביסוד הלכה זו אינו חובת הקטנת הנזק אלא חובת ההחזרה למוסד, הזכאי לתבוע את המזיק בתביעת שיבוב. העיקרון הוא, שאין לחייב את המזיק בתשלום כפול, הן לניזוק והן למוסד, והדברים ידועים (ראה: ע"א 295/69, בעמ' 359; ע"א 675/75,686 , בעמ' 234). כל עוד צפוי המזיק לתביעת שיבוב מאת המוסד, זכאי הוא שסכומים, שהמוסד עשוי לשלם לניזוק, לא יובאו בחשבון הנזקים, שיש לחייבו בם, או ינוכו מהנזקים שבם חויב"(ע"א 714/80 נפתלי גולדברגר נ' דניאל בסה פ"ד לז(3)109, 114). עם זאת, במקרה דנן מדובר בתביעה נגד מעביד ונגד מבטחות רכב מעביד. במקרה שכזה שונים הם פני הדברים, ולא מנכים רק מה ששולם בפועל אלא גם גימלה שהיה זכאי התובע לקבל. "המעביד זכאי לכך שמלוא הגמלה שהייתה עשויה להשתלם לעובד הנפגע בתאונה תנוכה מסכום הפיצויים.מכוח סעיף 82(ג) לפקודת הנזיקין ]נוסח חדש], בצירוף סעיף 4(א)לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, זכאי המעביד לכך שהמוסד -לביטוח לאומי לא יחזור אליו בגין התגמולים ששולמו למשיב כנפגע עבודה. מבטחות הרכב באות בנעליו של המעביד ופטורות אף הן מתביעת שיבוב של המוסד. פטור זה, כך נפסק אינו מהווה 'פרס' או 'רווח שלא כדין', אלא משקף את תוצאותיו של הביטוח שעבורו שילם המעביד. על הניזוק מוטלת לפיכך החובה לפנות למוסד לביטוח לאומי בתביעה למימוש זכותו לקבלת הגמלאות ואם הוא לא עושה כן, יש לנכות מהפיצוי המגיע את הגמלה לה הוא זכאי, כאילו מקבל הוא אותה. מכאן הביטוי 'גמלה רעיונית'. ניכוי זה משקף את זכאותו לקבל גמלאות ואת חובתו להקטין את נזקו. לעניין זה אין חשיבות אם קיבל המשיב את הגמלה בפועל או אם אך היה זכאי לה".( א. ריבלין תאונת הדרכים- תחולת החוק, סדרי דין וחישוב פיצויים (מהדורה רביעית, תשע"ב) 1001). בנסיבות שפורטו , בשים לב לחובת הקטנת הנזק, ובשים לב לכך שמדובר במעביד, יש מקום לנכות את המענק לו היה זכאי התובע לו הגיש תביעתו במועד ויש לנכות המענק בהתאם לחישוב הנתבעים. 21. שונים הם פני הדברים בכל הקשור לדמי אבטלה ולפיצויי פיטורין. בעניין זה לא הוכיחו הנתבעים מתי פוטר התובע ולטענת ב"כ התובע, לקח זמן רב עד שקיבל התובע מכתב וזאת לצורך קבלת פיצויי פיטורין. לא הוכח שפיצויי הפיטורין לא היו משתלמים לתובע ככל שהיה פורש לגמלאות ולא עקב התאונה. לפיכך אין מקום לנכות סכומים בגין פיצויי פיטורין שקיבל התובע ודמי אבטלה שלא נתבעו על ידי התובע. 22. הנתבעים טענו כי היה על התובע לפנות למוסד לביטוח לאומי על מנת לקבל גמלת נכה נזקק ומשלא עשה כן התובע, יש לנכות גמלה זו. לא הונחה תשתית ראייתית לכך שהתובע היה זכאי לגימלה האמורה, גם בשים לב לשיעור הנכות הזמנית שנקבע לו על ידי המוסד לביטוח לאומי ועל כן אין מקום לנכות גימלה זו. סוף דבר 23. לפיכך מחייב הנתבעים לשלם לתובע הסכומים הבאים: סך של 120,000 ₪ בגין הפסדי השתכרות בעבר. סך של 237,000 ₪ בגין הפסדי השתכרות בעתיד. סך של 28,000 ₪ בגין הפסדי פנסיה. סך של 37,600 ₪ בגין כאב וסבל. סך של 2,500 ₪ בגין הוצאות. סך של 50,000 ₪ בגין עזרה לעבר ולעתיד. מהסכום הנ"ל יש לנכות את דמי הפגיעה ומענק הנכות ששולם לתובע בתוספת מענק רעיוני כמפורט לעיל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום התשלום. בנוסף לסכום הפיצוי האמור , מחייב הנתבעת לשלם לתובע הוצאות וכן שכ"ט עו"ד בסך 13% ומע"מ. כף הידטרקטוראצבעותידייםציוד מכני הנדסי (צמ"ה)