תביעה כספית להשבה עקב אי קיום התנאי בקבלת תרומה בסך של 60,000$ משלא נרכש אמבולנס על ידי מי מהנתבעות משניתנה התרומה לצורך רכישתו, לטובת תושבי העיר שדרות. 2. כל אחת מהנתבעות טענה כי התרומה בידי הנתבעת האחרת וטענה להיעדר אחריות שלה על כספי התרומה. הנתבעת 1, עמותה רשומה (להלן-"העמותה") שלחה הודעת צד ג' כנגד הנתבעת 2 (להלן-"החברה") בגין אחריותה לנזקי התובע ככל שיוכיח התובע כי נתן את התרומה. טענות הצדדים: 3. התובע תושב ברזיל, טוען כי בשנת 2008 השתתף בסיור בעיר שדרות מטעם הבונדס שעה שהעיר הייתה נתונה למתקפת טילים. לטענתו, הוצג בפניו מצג ע"י העמותה בדבר צורך ברכישת אמבולנס לטובת העיר שדרות. הוא נעתר לבקשה והרים את התרומה והעמותה, אף קיימה טקס לכבודו וניתנה לו תעודת הוקרה. בדיעבד, לאחר פניות חוזרות ונשנות שלו לעמותה בדרישה לקבל ממנה אישור ואסמכתא על רכישת האמבולנס מכספי התרומה, הוברר לו במפתיע כי כלל לא נרכש אמבולנס , גם לא באיחור ועד היום. 4. התובע טוען כי סבר לתומו לפי מצגים שהוצגו בפניו ע"י העמותה כי התרומה ניתנה לה והעביר את כספי התרומה לפי פרטי חשבון שמסרה לו העמותה. משהוגש כתב הגנה מטעם העמותה בו הוכחש כי ניתנה לה התרומה ונטען כי ככל שניתנה תרומה, היא הועברה לחברה ולא הגיע לידיה ביקש התובע לתקן את כתב התביעה בצירוף החברה כנתבעת נוספת ונעתרתי לבקשתו. בכתב התביעה המתוקן, טען התובע כי העביר את התרומה לפי פרטי חשבון הבנק שמסרה לו העמותה עמה הוא גם היה מצוי בקשר רצוף לאחר העברת התרומה, על מנת לוודא כי נרכש האמבולנס. בנסיבות אלו לאור מצגים שהציגו בפניו הנתבעות בנוגע לתרומה והעברת התרומה, גם אם לחשבון של החברה על פי מצגים שהציגה לו העמותה בדבר מתן התרומה, הוא זכאי להשבה מהנתבעות הנתבעות, ביחד ולחוד מכוח דיני החוזים , פקודת הנזיקין ודיני עשיית עושר ולא במשפט. 5. העמותה טענה בכתב ההגנה המקורי, להעדר יריבות ועילה כנגדה בהכחישה כי ניתנה לה תרומה. התביעה נועדה לדידה להכפיש את שמה על לא עוול בכפה ונטען כי התובע פעל בחוסר תום לב בהגשת התביעה כנגדה. לטענתה, אין לה שליטה על החברה ואין לתובע להלין אלא כנגד עצמו על העברת התרומה לחברה (סעיפים 18-22 לכתב ההגנה המקורי). 6. לעמותה מונה מנהל מיוחד לפי החלטה שנתנה בתיק פר"ק 2210/05 בחודש אפריל 2012 וביום 02/08/12 נתנה החלטה על שינוי זהותו של המנהל המיוחד (נספח א' לבקשה לבטול פסק דין שניתן כנגד העמותה). בהחלטה שנתן כב' השופט ד' מינץ ביום 20/11/12 בתיק פר"ק 2210/05 הורה בית משפט לחברה להעביר לעמותה את התרומות שהחברה גייסה עבורה והועברו לחשבונה ולא לחשבון העמותה (נספח א' לסיכומי העמותה , להלן-"ההחלטה בפר"ק"). בנסבות אלו טוענת העמותה כי הוכח כי החברה, הציגה מצג כזב בפני תורמים ונהנתה מתרומות שנועדו לעמותה ולא לחברה. לפיכך, אין לחייב אותה בהעברת סכום כלשהו לתובע ודינה של התביעה להידחות. בהודעה לצד ג' טענה העמותה, לזכותה לשיפוי מלא מהחברה אם תחויב בפסק הדין בתשלום כלשהו לתובע. 7. החברה טענה להיעדר יריבות עם התובע. היא אכן קיבלה את התרומה מידי התובע בהיותה הכתובת לקבלת תרומות עבור ארגוני זק"א השונים ואף שלחה לתובע קבלה (נספח א' לכתב ההגנה). יחד עם זאת היא העבירה לעמותה את כספי התרומה ולפיכך אין לחייב אותה בתשלום כלשהו לתובע. המסכת העובדתית : 8. בחנתי תחילה את גרסתו של התובע לפיה הוא העביר את התרומה בפועל לעמותה. הוכח בעדותו כי התחייבותו למתן התרומה ניתנה למשה משי זהב הנציג המוסמך מטעם החברה במסגרת סיור בו הוא השתתף בעיר שדרות. מעדות התובע הוכח כי הוא לא נפגש בנציג המוסמך של עמותה יהודה משי זהב במסגרת הסיור ובמעמד , בו ניתנה התחייבותו. התובע, עיין בתמונות שהוצגו לו בחקירתו, תמונותיו של משה משי זהב אחיו של יהודה משי זהב (נספח א' 1 לתצהיר תשובות משלים לשאלון של התובע , סומן נ/1) וכן הביט בעד, יהודה משי זהב שנכח באולם באומרו כי לא נפגש כלל עם יהודה משי זהב בסיור ולא שוחח אתו על מתן התרומה באותו מעמד. לדבריו, האיש שניראה בתמונה א1 בנ/1 , איתו הוא נפגש עובר למתן התרומה והוא הבטיח לו שירכוש את האמבולנס בכספי התרומה ( עמ' 6 ועמ' 7 שורה 34 ועמ' 9 שורות 1-14) והוכח מעדותו של יהודה, כי מי שניראה בתמונות הוא משה משי זהב ואינו יהודה . 9. עדותו של התובע בשאלת זהותו של מגייס התרומה מתיישבת עם עדותו של יהודה משי זהב, לפיה הוא לא גייס את התרומה מהתובע ולא פגש בו עובר למתן התרומה (עמ' 10 שורה 31) ולא הכירו כלל (עמ' 11 שורה 27). 10. יחד עם זאת , אין בהכרעה על גיוס התרומה וקבלתה ע"י החברה כדי לייתר את הצורך בבחינת קיומה של יריבות בין התובע לעמותה לאור גרסתו של התובע בדבר מצגים שהוצגו לו ע"י הנתבעות, לפיהן גיוס התרומה הוא עבור העמותה . משכך לדידו של התובע, גם אם ההעברה הייתה לחברה הדבר נעשה על סמך מצג שהוצג לו ע"י הנתבעות לפיהן העמותה תדאג לרכישת האמבולנס לפי תנאי התרומה שהועברה בהסכמתן לחברה. 11. החברה טענה בכתב ההגנה מבלי שהדבר הוכחש בכתב ההגנה של העמותה, כי היא גייסה תרומות בין השאר עבור העמותה (ראו גם ההחלטה בפר"ק בדבר ידיעת העמותה על פועלה של החברה עבורה ). כך גם ולה מעדותו של התובע לפיה נאמר לו ע"י משה משי זהב כי הוא מגייס את התרומה עבור העמותה. לא היה בידי העמותה לסתור את גרסת התובע בנדון משלא נכח מי מטעמה בסיור ומשלא הזמינה להעיד מי מהנוכחים האחרים בסיור בו התבקשה וניתנה ההתחייבות למתן התרומה. גרסתו של התובע על מצג שהוצג לו ע"י החברה בדבר גיוס התרומה עבור העמותה, מתיישבת גם עם עדותו של יהודה משי זהב לפיה העמותה ידעה שהחברה עוסקת בגיוס תרומות עבור אירגוני זק"א שונים ובכלל זה עבורה. 12. יתירה מכך, העמותה לא הוכיחה כי בתקופה הרלוונטית לתרומה או עובר למועד התרומה ו/או בסמוך לאחר הקמת החברה, היא התריאה או מנעה מהחברה לגייס תרומות עבורה משלא הציגה מסמכים, מכתבים, תלונות למשטרה או התראות שלה לחברה בדרישה להימנע מגיוס תרומות עבורה. זאת למרות שהעמותה לא הייתה שבעת רצון כדברי העד יהודה משי זהב מהתפקוד של החברה בהיעדר 'שליטה' של העמותה על פעילות החברה (עמ' 10 שורות 34-35 ). להיפך הוא הנכון, הוכח מעדותו של יהודה משי זהב כי העמותה, ידעה על פעולות הגיוס של החברה עבורה; קיבלה ממנה כספים אותם גייסה החברה עבורה ואף חיכתה וקיוותה לקבל ממנה תרומות נוספות. לא הוצגו דו"חות כספיים של העמותה עובר למתן התרומה על מנת להוכיח היעדר זיקה ושיתוף פעולה בין הנתבעות בקבלת תרומות מהחברה אותם היא גייסה עבורה. מכל האמור עולה, כי היה זיקה ופעילות משותפת בכלל זה בקבלת תרומות שגייסה החברה עבור העמותה במועד הרלוונטי לתרומה ואף קודם לן, ללא עוררין מצד העמותה ומבלי שהעמותה טרחה להודיעה לתורמים להימנע מלתת תרומה עבורה לידי החברה. 13. מעדותו של יהודה משי זהב אני למדה כי העמותה, המתינה לקבל מהחברה את התרומה של התובע בידיעתה על גיוס התרומה ממנו ע"י החברה. לדברי העד, הוא ידע שמשה "מסתובב בכל העולם ומגייס תרומות" . הוסיף ואמר: "כאשר הייתה מגיעה תרומה לפי שיקול דעתו היה יכול להפנות לאיזה זק"א שהוא רוצה". בעניין התרומה של התובע אמר העד: "כשהוא (משה-מ.ל.) בא אלי , אמר לי שהשיג תרומה לאמבולנס, אמרתי לו כשיגיע, אנחנו נשמח" (עמ' 12 שורות 4-6 ). מכאן עולה כי העמותה, ידעה היטב כי החברה מציגה מצג בפני התובע לפיו היא מגייסת את התרומה עבורה ולא התנגדה לאותו מצג ממנו למד התובע בדין על היות החברה שלוח של העמותה ועל גיוס התרומה עבור העמותה . העמותה, אשר ידעה על התחייבותו של התובע שניתנה לחברה למתן תרומה עבור העמותה, המתינה לקבלת התרומה מהחברה לאחר שתינתן ע"י התובע . העמותה, לא סתרה בדרך כלשהי את המצג שהוצג לתובע ע"י החברה עליו היא ידעה משיחה של יהודה עם משה כמובא לעיל ולא הודיעה לתובע כי החברה אינה רשאית לפעול עבורה. 14. אוסיף, כי הספקנות של העמותה בדבר קבלת התרומה בפועל לא הייתה מחמת חששה מפני התנהלות בתרמית או התנהלות פסולה של החברה כלפיה, כי אם בחששה שמא התובע, לא יעביר את התרומה לחברה בבחינת "אל תבטחו בנדיבים" כדברי העד יהודה (עמ' 11 שורות 29-31). העמותה, אף ערכה טקס לכבודו של התובע בגין ההתחייבות לתת תרומה עבורה וכדברי יהודה משי זהב "הסכמנו לעשות טקס ובטקס כמו בטקס, נותנים תעודה סטנדרטית" . העד הודה, כי זה היה המצג שהוצג ע"י העמותה לתובע כי התרומה אותה הוא נותן היא עבור העמותה (עמ' 12 שורות 20—21, 26-30). לדבריו בעדותו: "כשאתה רוצה להשיג כסף אתה מתחנף לתורם.. אמרנו לו שהטקס הוא לצורך הצגה בלבד כשנקבל את הכסף או התרומה אנחנו נשמח, אין משמעות לטקס או לתעודה כי הוא רק בשביל הטקס"(עמ' 13 שורות 1-2, תמונות הטקס והתעודה, צורפו לתצהיר התובע). 15. מכל האמור עולה כי העמותה הציגה בפני התובע מצג על היות החברה שלוחה שלה לצורך קבלת התרומה בידיעתה על גיוס התרומה ע"י החברה עבורה ובעריכת טקס הוקרה לכבודו בגין התחייבותו לתת תרומה והענקת תעודה של העמותה לתובע בגינה. העמותה, לא דאגה להודיע לתובע כי עליו להעביר את התרומה אליה ישירות על מנת לסתור את השליחות עליה הוא למד מהתנהגותן של הנתבעות בקשר לתרומה. יתירה מכך, לא הוכח כי היה חשש של העמותה שמא החברה לא תעביר את התרומה אליה בידיעתה, כי החברה גייסה עבורה תרומות בעבר לרבות התרומה של התובע ולא הוכיחה כי לא נוצרה שליחות בינה ובין החברה לצורך כך. 16. בדיני השליחות, קיימת חשיבות לשליחות הנוצרת ע"י התנהגות ולעיקרון השליחות הנחזית, שיסודה בדין האנגלי ומבוססת על השתק ומניעות. סעיף 3(א) לחוק השליחות קובע : "השליחות מוקנית בהרשאה, שבכתב או שבעל פה , מאת השולח לשלוח , או בהודעה עליה מאת השולח לצד השלישי, או על ידי התנהגות השולח כלפי אחד מהם". השליחות הנחזית נוצרת במצב דברים בו יוצר השולח מצג כלפי צד שלישי , לפיו פועל השלוח בהרשאתו . אי אז, מנוע השולח מלהתכחש למצג שהוא עצמו הציג בפני צד שלישי שהסתמך עליו בתום לב ובאופן סביר ואף שינה את מצבו לרעה עקב כך. במקרה זה, יישא השולח באחריות כלפי צד ג'. מקורו של עקרון זה הוא בדוקטרינת ה"שליחות הנחזית" שהתבססה במשפט האנגלי המקובל על כללי השתק או מניעות (ע"א 1873/93 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' הספל, פ"ד נו(6) 529, 537 (1995). משמעותה של "השליחות הנחזית" היא כי השולח מנוע מלהתכחש למצג שהציג בפני צד שלישי לפיו השלוח פעל בהרשאתו, אם הצד השלישי הסתמך על המצג בתום לב ובאופן סביר ושינה עקב כך את מצבו לרעה. כללים אלו נקלטו במשפט הישראלי כמובא לעיל בסעיף 3 (א) לחוק השליחות ומשכך, עסקינן בשליחות של ממש, הנשלטת על ידי חוק השליחות ולא רק על ידי דיני ההשתק וניתן ללמוד עליה, מהתנהגות השולח והשלוח (ע"א 1796/10 שרה כתבן נ' בנק ירושלים בע"מ בפסק הדין מפי השופט דנציגר; אהרן ברק, חוק השליחות, כרך א עמ' 626-620). בנסיבות אלו, גם אם כשיטת העמותה לא ניתנה הרשאה מפורשת שלה לחברה לגייס כספים מתורמים עבורה, הוכח בהתנהגותה כי הייתה שליחות מצד העמותה לחברה לפי מצגיה לתובע . אין בידי העמותה, להתנער מהמצגים שהציגה לתובע בפרט משהיה ידוע לה כי הוא נותן את התרומה עבורה לידי החברה ולא עבור ארגוני זק"א אחרים. בהתאם לכך היא אף העניקה לו תעודת הוקרה, שאיששה את המצג שהוצג לתובע על הזיקה בין הנתבעות ועל קיומם של יחסי שליחות ביניהן בכל הנוגע לתרומה עליה הסתמך התובע בתום לב ובאופן סביר, ברצונו להרים תרומה לעמותה לטובת תושבי שדרות ובהתעקשותו, על עריכת טקס ע"י העמותה שניאותה לכך וביטאה בכך כאמור כי החברה היא שלוחה שלה לכל דבר ועניין בקשר לתרומה. 17. חובת תום לב לפי סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי) , תשל"ג-1973, גם בה יש כדי למנוע מהעמותה לטעון בדיעבד להיעדר יריבות בינה ובין התובע גם אם בפיה טענות כנגד אי השלמת השליחות זאת, ביחסים בינה ובין החברה שיתבררו בהודעה לצד ג', ולא עם התובע שהרים את התרומה עבורה לפי המצג שהציגה לו כי בידיו להעבירה לחברה. כידוע, הוראות חוק השליחות' אינן פוטרות אפוא מקיום החובה העולה מסעיף 12לחוק החוזים ולא ניתן להתבסס על דיני שליחות, לצורך קיומה של מעין אמת מידה של "נבל ברשות השליחות". לפיכך, שלוח עלול להתחייב בפיצויים לפי סעיף 12לחוק החוזים והוא עשוי עקב שליחותו להיות מחויב בפיצויים כלפי צד שלישי עקב מעשה עוולה, אותו עשה עקב שליחותו (ד"נ 7/81‏ ‎ ‎פנידר, חברה להשקעות פתוח ובנין בע"מ‎ ‎נ' דוד קסטרו, פ''ד לז(4) 673; ובספרו של אהרן ברק, חוק השליחות עמ' 125-109). 18. לעניין חריגה מהרשאה , יש להבחין בין הרשאה "פנימית" או "סובייקטיבית" במישור היחסים שולח-שלוח לבין הרשאה "חיצונית" או "אובייקטיבית" במישור היחסים שולח-צד שלישי (ע"א 2680/90 ס.מ. יצירה השקעות ופיתוח בע"מ נ' מוזאפאר, פ"ד מט(1) 649, 656-655 (1995)). כאשר שלוח פועל תוך חריגה מההרשאה שקיבל מן השולח, עשויה להיווצר תחרות בין ההגנה על השולח לבין ההגנה על צד שלישי שהסתמך בתום לב על פעולת השלוח. מקום בו השולח לא אישרר ולא אימץ את חריגת השלוח אזי יחול סעיף 6(ב) לחוק השליחות המטיל סיכון לחריגה מהרשאה על הצד השלישי (דנ"א 1740/91 בנק ברקליס-דיסקונט נ' קוסטמן, פ"ד מז(5) 31, 43 (1993). אולם, מקום בו השולח יצר מצג הנחזה למתן הרשאה לפעולת השלוח, הרי שידו של הצד השלישי תהא על העליונה (ע"א 10489/09 א.נץ ניהול ואחזקות בע"מ נ' הרי אלוף , בפסק הדין מפי השופט י' עמית). 19. בעניינינו, הוכח כי העמותה יצרה מצג בפני התובע כי החברה מוסמכת ורשאית לקבל עבורה את התרומה ובהתאם לכך, קיימה טקס ונתנה לו תעודת הוקרה בידיעתה כי החברה היא השלוחה שלה ללא סייג מצידה ומבלי שהתובע נידרש על ידה להעביר אליה ולא לחברה את התרומה. העמותה, אשררה אם כן בפני התובע את השליחות ואת המצג של החברה כלפיו לפיו עליו למסור את התרומה לחברה. לפיכך, עם העברת התרומה לחברה בהסכמת העמותה שהוכחה בהתנהגותה כאמור, נוצרה התחייבות של העמותה לקיום תנאי התרומה ללא סייג מצידה ומבלי שיהיה בידה לאיין את התחייבותה בשל יחסיה עם החברה, בין אם החברה העבירה לה את התרומה ובין אם לאו. אין בידי העמותה, לבקש להנות מתוצאות פעולותיה של החברה עבורה בגיוס התרומה לטובתה ולהציג מצג בפני התובע על כך כי עם מתן התרומה על ידו לחברה היא מחויבת כלפיו ומנגד, להתנער מחובתה כלפיו בחוסר תום לב בהתנערותה מהתחייבותה כלפיו לרכוש אמבולנס בשעה, שמילא את חלקו בהעברת התרומה בידיעתה, לחברה ולא לעמותה. ככל שהיה לעמותה חשש, שמא החברה תבכר להעביר תרומות לאחרים היה עליה להודיע על כך לתורם וליידע אותו כי החברה אינה שלוחה שלה. כאמור, הוכח בהתנהגות העמותה כי החברה פועלת מטעמה (עמ' 10 שורות 32-35 ). 20. חיזוק למצג שהוצג בפני התובע על היחסים ושיתוף פעולה בין הנתבעות ביחס לתרומה נימצא במכתב תודה ששלחה החברה לתובע אשר לפי מראהו , נשלח ממר יהודה משי זהב מבלי שהיה בסיס לחשש כלשהו מצדו שמא החברה נוהגת בתרמית ,כנטען ע"י העד יהודה משי זהב , בדבר משלוח המכתב ללא ידיעתו. שכן, היה בידי התובע ללמוד מהתנהגות העמותה בנוגע לתרומה כפי שהובא בהרחבה לעיל, כי החברה פועלת מטעם העמותה בקבלת התרומה עבורה (המכתב סומן נ/2 מיום 9.9.08) . יתירה מכך, העמותה לא הוכיחה קיומו של הסכם או נוהל עבודה בינה ובין החברה ולא הוכיחה כי ביצעה פעולות כלשהן להבטיח את זכויותיה אל מול החברה ולו גם להבטחת קיום התחייבותה כלפי התורם - התובע . משכך אין בידה להתנער מהתחייבותה לתובע, להביא לרכישת אמבולנס מהתרומה שהרים עבורה בהעברתה לחברה בהסכמתה וללא הסתייגות מצידה על אופן העברתה. 21. לגרסת התובע שלא נסתרה, התרומה הועברה על ידו לחשבון בנק שמספרו נמסר לו ע"י משה משי זהב ובדיעבד הוברר לו כי הוא חשבונה של החברה (ראו גם סעיף 3 לכתב ההגנה של החברה). לאור זאת הוכח כי התרומה ניתנה ע"י התובע לפי התחייבותו מבלי שהנתבעות קיימו את התחייבותן כלפיו בנוגע לתרומה משלא רכשו אמבולנס מכספי התרומה. לאור האמור, דין התביעה כנגד הנתבעות להתקבל. 22. העמותה שלחה הודעת צד ג' כנגד החברה וטענה כנגד אי העברת התרומה אליה. החברה, לא סתרה את גרסת העמותה כאמור בתצהירו של יהודה משי זהב בדבר אי העברת התרומה אל העמותה בהיעדר התייצבות מטעם החברה ומשלא הגישה את סיכומיה (כאמור בסעיפים 157 (2) ו-160 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי ). לאור זאת, דין ההודעה לצד ג' להתקבל. 23. סיכומו של דבר משקבלתי את התביעה, אני מחייבת את הנתבעות, ביחד ולחוד, בתשלום לתובע בסך של 240,000 ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה ממועד הגשת התביעה ועד יום התשלום בפועל. 24. אני מקבלת את ההודעה לצד ג' ומחייבת את החברה לשפות את העמותה בגין חיוביה לתשלום לתובע בסכום האמור לעיל וכן בשיפוי בגין חיובי העמותה בהוצאות לתובע כאמור בסעיף 25 להלן. 25. אני מחייבת את הנתבעות , ביחד ולחוד, בתשלום הוצאות משפט לתובע וכן בשכ"ט עו"ד בסך של 25,000 ₪. 26. אני מחייבת את החברה בתשלום הוצאות לעמותה לשכר טרחת עו"ד בגין ההודעה לצד ג' בסך של 25,000 ₪ . תרומות