תביעה בגין כשלון תמורה בגין שירותיו במסגרת מערכת הבחירות לראשות העיר ירושלים בה התמודד הנתבע. טענות בעלי הדין: התביעה הוגשה בעילה חוזית בגין הפרת התחייבות של הנתבע לתובע לשלם לו את שכרו בגין פעילותו כראש מטה מבצעים שלו במערכת הבחירות מבלי שמילא אחר התחייבותו כלפיו. בנוסף טען התובע כי לא קויימה התחייבות של הנתבע לשלם לו את הוצאותיו לשכר דירה עבור מטה המבצעים ול'קופה קטנה' שהוצאו במסגרת שירותיו לפי הזמנתו של הנתבע מהתובע ליתן לו את שירותיו. התובע טוען כי עיקר עבודתו עבור הנתבע היה בפעולותיו במגזרים הערבי והחילוני אשר הוא הצליח בהם בהביאו להישג בהגדלת מספר הבוחרים עבורו. בהיותו בעל מומחיות בניהול מערכות בחירות ועתיר ניסיון בפעילות ציבורית, פנה אליו הנתבע וביקש לקבל את שרותיו לגיוס תמיכה עבורו מאותם מגזרים, שאינם נמנים עם תומכיו ה'טבעיים' של הנתבע. במסגרת זו, הבטיח לו הנתבע לתת תשלום מלא עבור שירותיו ועל בסיס אותה התחייבות הוא נעתר לפנייתו ונתן לו את שירותיו החל מחודש יולי 2008 ועד מועד הבחירות. במסגרת שירותיו לנתבע הוא הפעיל וניהל מטה שכלל מאות פעילים, ערך עשרות אירועים וכן ערך מפגשי תמיכה עבור הנתבע. פעולותיו, נעשו בתיאום עם הנתבע . התובע, התלווה לסיורים, אירועים ומפגשים שונים של הנתבע עם ציבור מהמגזרים הערבי והחילוני וביום הבחירות, שימש כראש מטה הבחירות מטעם הנתבע. תוצאות הבחירות הוכיחו לטענתו את הצלחתו. שכן, היקף הבוחרים בנתבע מאותם מגזרים, שאינם מזוהים עם ההשתייכות הדתית והמדינית של הנתבע וסיעתו, מעיד על הצלחת פעולותיו בהיותו ראש מטה מבצעים של הנתבע. לטענת התובע, הישגיו של הנתבע לפי מנדטים ניתנים לשיערוך לפי התמורה המגיעה לכלל המנדטים בסך של 2,400,000 ₪ (סך של 800,000 ₪ עבור כל מנדט) ולמרות זאת, לא שלם לו הנתבע את שכרו ממועד הבחירות ועד יום הגשת התביעה בניגוד להבטחות שנתן לו. הבטחותיו של הנתבע לשלם לו את שכרו ניתנו לו במספר הזדמנויות לרבות בסביבות חודש אפריל 2009 עובר לנסיעתו של הנתבע לחו"ל, בהבטיחו לשלם לו את שכרו לכשישוב ארצה ובדומה לכך, ערב נסיעתו של הנתבע לקנדה. בדיעבד התברר לו, כי ההבטחות היו לשווא ולא קויימו. שכרו המוערך של התובע שלא שולם לו הוא בסך של כ- 20,000$ לחודש ובתוספת מע"מ למשך 4 חודשים . סה"כ 80,000$ . בנוסף, לא שולמו לו הוצאותיו ל"קופה קטנה" בסך של 15,000 ₪ וכן הוצאותיו לשכר דירה למושכר ששכר עבור המטה של הנתבע אותו ניהל והפעיל התובע, ברחוב יפו 34 בירושלים. בהתאם לכך, הועמדה התביעה ע"ס של 410,000 ₪. התביעה, הוגשה גם כנגד הנתבעת 2 "אגודת ישראל" אשר טענה כי האישיות המשפטית אינה נכונה בכתב התביעה והכחישה כי היא התמודדה במערכת הבחירות בירושלים. כפועל יוצא, היא לא שכרה את שירותיו של התובע. לפיכך טענה הנתבעת 2 להיעדר יריבות מה גם, שכתב התביעה לא הומצא לה כנדרש ודינה להידחות. בהחלטתי מיום 4.11.10 נמחקה התביעה כנגד הנתבעת 2 וניתנה רשות לתובע לתקן את תביעתו, בתיקון פרטיה של הנתבעת, אך הוא לא עשה כן. בהתאם לכך, טען התובע בסיכומיו בתביעה כנגד הנתבע בלבד. הנתבע, דוחה את טענות התובע וטוען להעדר עילה כנגדו הואיל ואין כל הסכם או התחייבות בכתב או בעל פה לתשלום שכר או תמורה לתובע עבור פעילותו שכן, הוא פעל בהתנדבות. ההסכמים שנחתמו עם התובע ממצים את ההסכמות ביניהם לפיהם זכאי התובע רק לכיסוי הוצאות ולא הוסכם על תשלום שכר עבור פעילותו. התובע, פעל עבורו על מנת להגדיל את סיכויו לשוב ולהשתלב בתפקיד בכיר בעיריית ירושלים ככל שהנתבע, ייבחר לראשות העיר וללא כל ציפיה לתמורה בתשלום שכרו בדומה למתנדבים אחרים שפעלו עבורו במערכת הבחירות. הנתבע, לא מכחיש שהתובע ביקש ממנו סיוע עבור פעילותו מאוחר יותר. לדבריו, הוא ניאות לנסות לסייע לו במצוקתו עקב פגיעה בפרנסתו מחמת פעולותיו עבורו זאת לפנים משורת הדין ולא כשכר עבור פעילותו. הסכמתו היתה להשתדל לתת לו תשלום כלשהו ככל שיצליח בגיוס תרומות, מה שלא קרה בפועל. בנסבות אלו טוען הנתבע כי אין כל עילת תביעה כנגדו בהיעדר התחייבות חוזית שלו לתשלום שכרו של התובע והיעדר סיכום, גם לא בע"פ, לשלם לו שכר כלשהו. הנתבע, גם הכחיש כי הנתבעת 2 השתתפה בבחירות וממילא, היא לא הבטיחה מאומה לתובע. הנתבע, לא חלק על כך שהתובע שימש כפעיל למען בחירתו בבחירות המוניציפליות. אולם על פי שני הסכמים עליהם חתם התובע, לא קמה לו זכות לקבל שכר עבור פועלו כי אם תקציב לכיסוי הוצאותיו. בכך, יש משום הסדר שלילי המלמד על מהות ההתקשרות. בהסכם מיום 27.10.2008 הובטח לתובע תקציב בסך 330,000 ₪ עבור פעילותו בבחירות וכן, נחתם הסכם נוסף ביום 10.11.2008 בנוגע לתקציב ליום הבחירות בסך של 67,700 ₪ (נספחים ב' וג' בהתאמה, לתצהירו של הנתבע בתמיכה לבקשה לביטול פסק דין שניתן כנגדו בהיעדר הגנה , להלן-"ההסכמים"). ההסכמים, משקפים לדידו בצורה מלאה את כל התשלומים שהוא התחייב בפני התובע כי יועברו אליו עבור פעילותו ולא מעבר לכך. יתירה מכך, מאחר ועילת התביעה היא הפרת התחייבות חוזית,המוכחשת, אין התובע זכאי לסעד כספי לשכר ראוי בשווי של 20,000$ לחודש. הנתבע הוסיף וטען כי התובע , פעל למענו לאור הערכתו ואמונתו כי הוא ייבחר לרשות העיר ובכך ירבו סיכויו לקבל תפקיד ומישרה בעיריית ירושלים. בדומה לו, פעלו מתנדבים מרכזיים אחרים שקיוו כי הוא ייבחר לרשות העיר. במגזרים בהם פעל התובע לא היה צפוי שיעור הצבעה גבוה ולפיכך, הוא לא ראה סיבה להשקיע סכומי כסף גבוהים במערכת הבחירות להבדיל מהמגזרים הדתי והחרדי. בפועל, מתוך 95,000 מצביעים כ- 91,000 מצביעים היו מהמגזר הדתי על גווניו השונים וכ- 3,000 בלבד מהמגזר החילוני וכן, רק 579 הצביעו מהמגזר הערבי. בהתאם לכך, אין לראות הצלחה של התובע בפעולותיו במגזרים אלו מה גם שלא ניתן לשייך את התוצאות לפעילותו של התובע בלבד. התובע עצמו, לא ראה קשר ישיר בין ההצלחה לכאורה ובין גובה שכרו ואין רלוונטיות להצלחתו , המוכחשת, בנוגע לשכרו. יתירה מכך, התובע לא עבד עבורו במשך 4 חודשים כטענתו כי אם במשך כחודשיים בלבד . לראייה, הסיכום עמו נעשה רק שבוע לאחר 15.9.2009. הנתבע מודה כי היו שיחות בינו ובין התובע בנוגע להעברת סכומי כסף אליו. הדבר ארע רק לאחר מועד הבחירות בפנייתו של התובע אליו בבקשה לסייע לו במצוקתו בתשלום סכום כלשהו עבור פעילותו בבחירות לעיריית ירושלים. זאת מחמת הרעה ביחסיו עם מקור פרנסתו בחברה בה עבד בשל סיועו לנתבע במערכת הבחירות. הנתבע טוען כי הוא לא דחה אותו על הסף כי אם השיבו כי ישקול את פנייתו וככל, שיקבל תרומות משמעותיות בנסיעותיו לגיוס תרומות בחו"ל, הוא יסייע לו במצוקתו. מאחר שלא נתקבלו תרומות, הוא דחה את פנייתו של התובע אליו בנדון שלא באה כשכר עבור פעילותו, כי אם כאפשרות לסיוע לפנים משורת הדין. לא בכדי, לא צורפו לכתב התביעה הסכם או חשבוניות על אף שהם מסמכים מהותיים . לפיכך, ביקש הנתבע להורות על דחיית התביעה. דיון ומסקנות: הנתבע, טען בבקשות שהגיש כנגד הרחבת חזית אסורה בתצהירו ובמסמכים שהגיש התובע , מהעילה החוזית עליה מושתתת תביעתו. בהחלטתי מיום 1.3.2011 קבעתי כי על הנתבע להתגונן אך ורק במסגרת העילות שפורטו בכתב התביעה ועל פי החזית שנפרשה בו וכל גרסה חדשה שהועלתה בתצהירו של התובע, הנתבע פטור מלהתגונן כנגדה. בנוסף נקבע שלא יהיה בידי התובע להסתמך על מסמכים שלא גולו במסגרת ההליכים המקדמיים ואין בתצהיר גילוי מסמכים משום מתן רשות להרחבת חזית(החלטה נוספת האוסרת על הרחבת חזית ניתנה ביום 23.3.2011 ). התובע טען בסעיפים 6-8 לכתב התביעה כי הנתבעים פנו אליו בכדי לשכור את שירותיו לצורך גיוס תמיכה במועמדותם במגזר החילוני והערבי והבטיחו לו במפורש תשלום מלא עבור שירותיו. לפי כתב התביעה הוא הסכים לקבל את הצעת הנתבעים והחל בעבודתו בחודש יולי 2008. מכאן עולה כי לגרסת התובע, הוצעה הצעה ע"י הנתבע והיה קיבול שלה על ידו ומשכך נכרת לדידו הסכם ביניהם ומיד לאחריו, החל בעבודתו. בנוסף טען התובע כי הנתבע התחייב בפניו במפורש לכל אורך הדרך, לשלם לו את השכר המגיע לו עבור השירות שהעניק לו (סעיף 22 לכתב התביעה) אך בפועל הפר את ההסכם (כאמור בסעיף 21 לכתב התביעה). מנגד טען הנתבע כי התובע לא היה אמור לקבל שכר עבור פעילותו כלל, כי אם תקציב לכיסוי ההוצאות עקב הפעילות לרבות שכר הפעילים (סעיף 1 ג לכתב ההגנה) והכחיש, כי היה סיכום אחר איתו בכתב או בע"פ לתשלום שכרו של התובע והיא הנותנת, בהיעדר תנאים בהסכמים שנחתמו בדבר תשלום שכר לתובע (סעיף 7ב(ה) לכתב ההגנה). כריתת הסכם מחייב: לאור טענתו של התובע בכתבי הטענות ועל פי עילת תביעה חוזית בלבד בגין הפרת הסכם שהמסכת העובדתית לגביה הובאה בכתב התביעה, נימצא כי קיימת פלוגתא בשאלת כריתתו של חוזה מחייב לתשלום שכרו של התובע בגין פעילותו עבור הנתבע וכן בשאלת מועד תחילת הפעילות אם הוא החל מחודש יולי 2008 . אין מחלוקת בין הצדדים כי לא נחתם חוזה בכתב בדבר שכרו של התובע (עמ' 1 שורות 11-13 לפרוטוקול מיום 4.11.2010 , עמ' 13 שורה 18) ואין גם חולק כי לא היה סיכום בע"פ או בכתב בעניין גובה שכרו של התובע עבור התפקיד אותו הוא מילא (עמ' 9 שורה 17, עמ' 14 שורות 26 ו- 33 וסעיף 98 לסיכומי התובע) ולא סוכמו גם מועדי התשלום. יחד עם זאת, השתכנעתי מהעדויות כי ניתנה הבטחה ע"י הנתבע לתובע, כי ככל שהוא ייבחר לראשות העיר התובע 'יהיה על יד הנתבע'. לדברי התובע הנתבע, הבטיח לו ואמר כי אם הוא יבחר "דני יהיה על ידי" (עמ' 8 שורה 6) ולהבנתו, זה יהיה לצורך התייעצות איתו. עסקינן בהתאם לכך, בהבטחה לגמול עבור פועלו של התובע במערכת הבחירות בכך שהוא ישמש כיועץ ראש העיר, ככל שהנתבע ייבחר לראשות העיר ולא הבטחה לתשלום שכרו בכסף בתום פעילותו במערכת הבחירות או במהלכה. התובע הוסיף ואמר כי ההבטחה ניתנה לו בעל פה אך שהכוונה במילים אינה לתפקיד בכיר ליד ראש העיר או למשכורת (עמ' 8 שורות 12-13 ו- 16, עמ' 11 שורה 15 רישא). בכך, יש כדי לתמוך בהתרשמותי לפיה לא הובטח לתובע שכר עבור פועלו במערכת הבחירות ככל שהנתבע ייבחר אף שהתובע, ניסה בעדותו להמעיט בערך אותו תפקיד שקיווה שיינתן לו ובכך, ביקש לבסס את תביעתו לשכר בכסף באומרו במפתיע, בשונה מדבריו הקודמים בחקירתו, כי למילים "אתה תהיה לידי" אין שום משמעות (עמ' 11 שורה 20). תהא אשר תהא משמעות הביטוי 'אתה תהיה לידי' אני למדה ממנה על הבטחה או התחייבות של הנתבע לשלב את התובע בפועלו כראש עיר ומבלי שיהא בכך כדי ללמד על התחייבות לשלם לו תשלום כלשהו עבור פעילותו במערכת הבחירות. בה בשעה, יש בהבטחה כדי ללמד על שוני בנוגע לגמול שיקבל התובע במצב דברים בו ייבחר הנתבע , לגביו ניתנה הבטחה כאמור ובין מקרה בו לא ייבחר הנתבע שלגביו, מוטל הנטל על התובע להוכיח כי הובטח לו שכר, כגרסתו. בהתאם לאמור בחנתי אם היתה התחייבות של הנתבע לתובע לתשלום מורה בכסף עבור פועלו של התובע באם הנתבע לא יבחר לראשות העיר. ככל שיוכח כי היתה התחייבות, אדרש לשאלת תוכנה ובכלל זה לשאלת גובה שכרו של התובע אותו הוא העמיד ע"ס של 20,000 $ לחודש וכן לשאלת תקופת העבודה. התובע העיד כי בפגישה של הנתבע עם עובדי התברואה שהתקיימה להערכתו ביום 30.10.2008, דבר איתו הנתבע על כסף (עמ' 8 שורה 20) ואמר לו "מה אני מסכים איתך, מה אתה מקבל" (עמ' 8 שורה 33) אך מבלי שהוכח בעדותו מה סוכם ביניהם בהיות האמירה כללית ולא מעידה על הסכמה מסויימת. עובר לאותה שיחה, לא התקיימה שיחה אחרת ביניהם בשאלת הגמול שיינתן לו עבור עבודתו, לדברי התובע (עמ' 9 שורה 2). לדברי התובע הנתבע אמר לו כי כל מי שעובד יקבל כסף ולא עובדים אצלו בהתנדבות (עמ' 11 שורות 15-16) באופן שאינו מתיישב עם הראיות שהוביא הנתבע , שהכחיש את אותה אמירה, והוכיח כי במטה הבחירות היו פעילים מרכזיים בהתנדבות. התובע העיד כי התובע עבד עבורו מבלי שסוכם איתו על תשלום בכסף (עמ' 80 שורות 23-24 ). מעדותו של מר דייטש שעבד במערכת הבחירות של הנתבע בשכר זעום לדבריו ועל פי הסכם בכתב איתו, עולה כי היו אנשים רבים שעבדו בהתנדבות מתוך הערכה שהנתבע ינצח. משכך, התגייסו מתנדבים לרבות התובע שרצה להיות קרוב למאיר במערכת הבחירות (עמ' 89 שורות 19-29). לדברי העד גם הוא בעצמו, קיווה לעבוד עם הנתבע אם ייבחר בדומה לתובע אשר מרוח הדברים בעבודתו עימו התרשם שהוא רצה להיות "בכוורת של ראש העיר" (עמ' 89 שורה 27 וראו עדותו של שפירא בעמ' 55-56). לאור האמור לא השכנעתי מראיות התובע כי הוצג לו מצג ע"י הנתבע שכל הפעילים יקבלו שכר . יתירה מכך, לא נסתרה גרסת הנתבע לפיה כל מי שעבד בשכר חתם על הסכם בכתב (ראו גם עדותו של מר דייטש אליה הפניתי לעיל). הראיות על פעילות של מתנדבים בבחינת "שלח לחמך על פני המים" ליום שלאחר הבחירות, מתיישבת עם קביעתי לפיה ניתנה הבטחה לתובע כי יקבל תפקיד כלשהו ככל שהנתבע ייבחר לראש עיר. חיזוק נוסף לכך מצאתי בעדות התובע במענה לתהייה מדוע לא נאמר בכתב התביעה ובתצהירו מה גובה שכרו שהובטח לו באומרו "כי לא הובטח לי שכר" (עמ' 13 שורה 33 בסתירה למסכת העובדתית בכתב התביעה, סעיפים 8 ו- 22 ). בנוסף, לא הוכח מה הסכימו הצדדים לשיטתו אף שהמסויימות, כמובא להלן, היא תנאי לקיומו של הסכם מחייב. משנישאל התובע בדבר גרסתו בתגובתו לבקשה לביטול פסק הדין שהגיש הנתבע (סעיף 7 לתגובה) לפיה היו מגעים להגיע לפשרה לפיהם ישולם לו שכר "נמוך ממה שהובטח לו" באופן שאינו מתיישב עם עדותו לפיה לא הובטח לו שכר, מיהר לומר כי גרסתו בתגובה היא הנכונה ובאותה פגישה (בחמש בבוקר) "סיכמתי איתו שאני אקבל 4 חודשים" (עמ' 14 שורה 2). גרסתו האחרונה, לא זו בלבד שסותרת את עדותו כי אם אינה מתיישבת עם לוח הזמנים. לפיכך, גם אם היה בידי התובע להוכיח כי ניתנה התחייבות לתשלום שכרו, לא הוכחה תקופת העבודה לפי שיטתו. הפגישה הראשונה בין הצדדים (עמ' 9 שורות 1-2) בה דובר על שכרו של התובע לפי גרסתו התקיימה ב- 30.10.08 (עמ' 8 שורה 30) בעוד על פי כתב התביעה , ההתחייבות ניתנה כבר בחודש יולי 2008 (סעיף 8 לכתב התביעה). לפיכך, לא הוכח כי התובע עבד עבור הנתבע במשך 4 חודשים , החל מיולי 08'. על התובע מוטל הנטל להוכיח את תביעתו. מאחר והתביעה מבוססת על הסכם בעל פה שהנתבע מכחיש את קיומו, על התובע הנטל להוכיח כי הנתבע אכן התקשר איתו בהסכם הנטען לתשלום שכרו. בידי תובע, להרים את הנטל באמצעות ראיות אותן הוא מציג אשר תיבחן מהימנותן ולפי מאזן ההסתברות , לפיה גרסתו עדיפה על פני גרסתו של נתבע כמו גם, שראיותיו עדיפות (ראו ע"א 475/81 זיקרי יעקב נ' כלל חברה לביטוח בע"מ,פ"ד מ(1) 589 ). כריתת חוזה תקף לפי סעיף 1 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973 יכול שתהא בדרך של הצעה וקיבול המעידות על כוונות הצדדים ליצור חוזה. על ההצעה להיות מסויימת דיה על מנת שתעיד על גמירות דעתו של המציע כך שעם קבלתה ע"י הניצע, יכרת הסכם. לגרסתו של התובע הנתבע וסיעתו הציעו לו הצעה שהוא קיבל אותה (סעיפים 6 ו- 8 לכתב התביעה). הדברים, אינם מתיישבים עם עדותו ממנה עולה שהוא מי שפנה לנתבע בהעברת "שדר" אליו שהוא מוכן לעזור לו (עמ' 6 שורה 25) . הדבר בוצע לדבריו על ידי "משהו מהחרדים" (עמ' 6 שורות 28-29) . התובע, לא דאג להביא לעדות את מי שבאמצעותו העביר את השדר. חזקה על התובע, שהיה מזמינו לעדות אילו עדותו עמדה לטובתו להוכחת תוכן פנייתו לנתבע (בשונה מגרסתו בכתב התביעה על פנייה אליו מהנתבע) ממנה ניתן היה לכאורה ללמוד על אופי ההצעה וכוונות הצדדים בשאלת היות נותן שירות או מתנדב לטובת הנתבע. לדברי התובע, בעקבות ה'שדר' התקיימה פגישה בכנסת בסוף חודש יולי תחילת אוגוסט ומשם, החלה דרכם המשותפת של הצדדים (עמ' 7 שורה 1). מעדות התובע , לא הוכח כי במהלך אותה פגישה בכנסת, דובר על שכרו או על גמול כספי בגין עבודתו אשר כל שנותר מצידו לקבל את הצעתו של הנתבע על מנת שיייכרת הסכם מחייב, אם אכן כגרסתו, שלא הוכחה, הנתבע פנה אליו בהצעה. הוכח כאמור כי התובע פנה אל הנתבע בהצעה , אך לא הוכח כי היא כללה דרישה לקבל שכר בגין שירותיו וכי היתה מסויימת דיה, על מנת שייכרת הסכם בין הצדדים במועד פגישתם שלאחריה לטעמו, החל בעבודה. בהיעדר ראייה לגמירות דעת של הצדדים לכריתת הסכם, לא יוכל בית משפט ליצור אותה בדיעבד . "שום צו של בית-משפט אינו יכול ליצור בדיעבד גמירת דעת או "מפגש רצונות", מקום שאלה לא היו קיימים, ובלעדיהם, כלומר, בלי היסוד הרצוני ההסכמי הזה אין חוזה יכול להיווצר" (ע"א 392/80 גיורא קדר נ' אתרים בחוף ת"א, חברה לפתוח אתרי תיירות בתל-אביב-יפו פ"ד לו (2) עמ' 164). מפגש הרצונות הוא היסוד לגמירות דעת, שבלעדיה לא יווצר הסכם מחייב (ע"א 7193/08 מנחם עדני נ' מרדכי דוד ניתן ביום 18.07.2010). פנייתו של אדם לחברו, מעידה על גמירות דעתו באופן אובייקטיבי חיצוני וזאת בכדי להגן על אינטרס ההסתמכות של המתקשר ובהתאם לכך, מבחן גמירות הדעת הוא בביטוי של ההצהרה ולא מבחן פנימי של הכוונה (ע"א 3102/95 יגאל כהן נ' שמואל כהן, פד"י מ"ט (5) 739, עמ' 742-743). על ההצעה גם לעמוד בתנאי המסוימות קרי: להיות מלאה ומספקת כך שהקיבול שלה יביא לכריתת הסכם לא צורך במו"מ משלים. אמנם, בידי בית משפט להשלים תנאים לעסקה היכן שחסרים בה פרטים ובלבד, שעסקינן בפרטים הניתנים להשלמה לפי הוראות הדין או לפי הנוהג המקובל (ע"א 692/86 בוטקובסקי נ' גת, פ"ד מד(1) 57, 66 ) למעט, אם קיימת אי-הסכמה מפורשת או משתמעת לגבי אותם פרטים חסרים (ע"א 3380/97 תמגר חברה לבניה ופיתוח בע"מ נ' גושן, פ"ד נב(4) 673, 682). כך גם, קיימים קשרי גומלין בין שני התנאים ויכול שראיות כבדות משקל בדבר גמירות דעת ימלאו אחר חסר במסויימות (רע"א 4976/00 בית הפסנתר נ' מור, פ"ד נו(1) 577, 588 (2001) אך יכול גם שהיעדר מסוימות, המעידה על היעדר הסכמה לגבי פרט עיקרי בחוזה, תלמד על פגם בגמירת הדעת של הצדדים (ע"א 7193/08 מנחם עדני נ' מרדכי דוד, שם). בעניינינו, קיים קושי ראייתי הן לעניין גמירות הדעת של הצדדים להיקשר בהסכם לתשלום שכר לתובע והן לעניין המסוימות. משנישאל התובע מתי לראשונה היה סיכום עם הנתבע בנוגע ל 'מה הוא (התובע- מ.ל.) אמור לקבל השיב "אני לא סכמתי איתו, דברתי איתו ביום אחד בבוקר" . לשאלת שכרו אם הנתבע ייבחר השיב "לא סוכם שום דבר" (עמ' 33 שורה 22 וכמובא לעיל). משנישאל התובע על סיכום בנוגע לשכרו אם לא ייבחר הנתבע השיב "עניתי בשאלה הקודמת. דיברתי איתו בראשי פרקים, לא סוכם שום דבר" (עמ' 33 שורה 24). דווקא לאור הקפדת התובע על קיומו של הסכם עם הפעילים במטה אותו הוא ניהל ובפרט לאור ציפייתו לשכר בגובה של 20,000 $ , הרחוק להיות שכר זעום, צפוי היה שידאג להסכם בכתב ככל שכגרסתו זו היתה כוונתם ולחילופין, להבטיח כי תהיינה הסכמות בעל פה. אוסיף, כי התובע עצמו מודה כי קיים קושי בכימות שכרו (סעיף 40 לתצהירו ) ולא היה בעדותו (עמ' 15 שורה 32 ) ליישב את אותו קושי ואת דרך החישוב שלו מה גם, שמגרסתו עולה שלא היתה מסויימות בנוגע לגובה שכרו בהיעדר הסכם בכתב (עמ' 16 ) ואל לו לבית משפט לפי ההלכה הפסוקה (כמובא לעיל) לקבוע תנאי מעין זה בהיותו תנאי חיוני, לכריתת ההסכם. לאור האמור, התובע לא הרים את הנטל להוכיח קיומה של גמירות דעת ומסויימות בנוגע לשכרו בכסף, במקרה בו ייבחר או לא ייבחר הנתבע למעט, ההבטחה שהשתכנעתי כי ניתנה לו, בדבר שילובו כיועצו של הנתבע אם הוא ייבחר כראש עיר. חיזוק לכך ניתן למצוא בשני ההסכמים עליהם חתמו הצדדים, בעיגון ההסכמות על מימון הפעילות של המטה שבראשות התובע , כמובא ברישא של פסק הדין, מבלי שהיה בידי התובע להסביר מדוע בעניינו, לא נחתם הסכם. בכך, יש כדי לתמוך בגרסתו של הנתבע שהכחיש קיומה של התחייבות לתשלום כלשהו לתובע. בנוסף, גרסתו של התובע כי הובטח לו שכרו למשך 4 חודשים (עמ' 14 שורה 2) אינה מתיישבת עם עדותו בה הוא אישר כי לאורך כל הדרך, לא סוכם מה שכרו (עמ' 35 שורה 16). כדבריו בעדותו: "לא אמרתי בשום מקום שהנתבע הבטיח לי" (עמ' 35 שורה 28 רישא) ולא הוכחה גם מסויימות, בדבר ההסכמות שהיו בין הצדדים שכן, כל שנאמר לדידו של התובע שיקבל "מה שמגיע לי" (עמ' 17 שורה 28 , עמ' 18 שורה 9) וכי אין אצל הנתבע 'עבודה בחינם' (עמ' 34 שורות 28-29), גרסה שנסתרה בעדויות פעילים של הנתבע כאמור בסעיף 21 לפסק הדין. הנתבע העיד כי הוא לא חתם עם התובע על הסכמים (עמ' 76 שורה 5) ולא הבטיח לו כסף עבור עבודתו (עמ' 76 שורה 9 רישא) בסכום כספי כלשהו (עמ' 77 שורה 2). לדבריו הוא הבטיח לתובע 40,000 ₪, 60,000 ₪ או 80,000 ₪ (עמ' 76 שורות 26-27 , עמ' 85 שורה 30). שונים הדברים ביחס להבטחה לתובע שלא הוכחשה ולפיה אם הוא יבחר לראשות העיר דני יהיה לידו (עמ' 77 שורה 6 , עמ' 78 שורה 14). מבחינתו, התובע עבד בהתנדבות (עמ' 80 שורה 23 ו- 28). לעניין הפגישה בין בעלי הדין, עובר לנסיעתו של הנתבע לחו"ל. הפגישה, התקיימה לאחר הבחירות ולדברי הנתבע התובע הלין באוזניו כי הוא נפגע מעבודתו במטה הבחירות הואיל וחברת ב. יאיר וחברות אחרות איתם הוא עבד, לא נותנות לו עבודה עקב פועלו עבורו וביקש כספים ממנו. לדברי הנתבע, הוא השיב לתובע שאין לו כסף וכי הוא נוסע לחו"ל כדי לגייס כסף עבור אלו שהוא התחייב להם ולא עבור התובע (עמ' 82 שורות 2-4). איני מקבלת את גרסתו של הנתבע לפיה הוא דיבר עם התובע על נסיעתו לחו"ל מבלי שיצר מצג כלשהו בפניו לפיו הוא עשוי לגייס כספים שיכול שיסייע מהם לתובע (ראו גם עדותו של עו"ד מוטי הרוש ותצהירו של מר דייטש בסעיף 23). אין להניח כי הנתבע, שח לפי תומו על נסיעותיו לחו"ל לגיוס כספים באוזני התובע כי אם אמרם לו, לאור מצוקתו של התובע שבמענה לה, הציג לו הנתבע מצג לפיו הוא עשוי לסייע לו. באותה שיחה , כמו גם שיחה נוספת עקב נסיעה אחרת לחו"ל של הנתבע, אין אמנם משום ראייה על קשירת הסכם לתשלום שכרו של התובע אך יש בה משום כוונה לסייע בידו מחמת מצוקתו שניתנה לו בידיעתו של הנתבע, על פועלו הרב של התובע עבורו,שלא הוכחש וכמחווה על כך. זאת להבדיל מהתחייבות לתשלום שכרו. התובע, תלה אמנם יהבו באפשרות שיינתן לו סכום כלשהו מגיוס התרומות אך זאת במועד מאוחר למועד הבחירות ומבלי שהוכיח, כי פעל עבור הנתבע בבחירות על סמך אותו מצג, שהוצג בפניו רק לאחר הבחירות. סיכומם של דברים, לא הוכח שנכרת חוזה לשכרו של התובע עם הנתבע במצב עניינים בו הנתבע , לא יבחר לראשות עיריית ירושלים. בביטוים: "אצלי אף אחד לא עובד בחינם", "דני יהיה לידי" ובהבנה סובייקטיבית "אקבל מה שמגיע לי" לא ניתן לגזור וללמוד על גמירות דעת ועל מסוימות בכריתתו של הסכם שכר מחייב או לתמורה בכסף וגרסתו של התובע, נסתרה בעדותו ובראיות הנתבע. כפועל יוצא , לא היתה הפרה של הסכם מחייב ואין גם לקבל את היעדר ההבחנה בין הבנות והסכמים כדברי התובע בעדותו (עמ' 18 שורות 7 ו-12). התובע, לא ביקש לתקן את כתב התביעה לתביעה לתשלום שכר ראוי ואין להתיר לו הרחבת חזית אסורה בסיכומיו, בדרישה לשכר ראוי בהתחשב בעילת התביעה החוזית לפי ניתנה לו התחייבות, ולא הוכחה (ראו החלטות מיום 1.3.2011 ו- 23.3.2011ׂׂ ׂ). החזר הוצאות: התובע טען כי ההוצאות אותן הוציא לטובת מטה הבחירות לא הוחזרו לו במלואן (סעיף 20 לכתב התביעה). יהושע כהן פקשר בדק ומצא כי קיימת יתרת חוב בסך 8,386 ₪ וזאת בנוסף לסך 7,000 ₪ (לא כולל מע"מ) עבור שכירת המשרד ברחוב שלומציון המלכה לפי טענתו ובסך הכל 16,500 ₪ (ראו סעיף 95 לסיכומים). הנתבע , לא מתכחש לטענה לפיה כאמור בבדיקתו של מר פקשר קיים חוב כלפי התובע בסך של 8,386.21 ₪ כי אם העלה טענת קיזוז בסך של 17,000 ₪. בסעיף 7א לתצהירו של מר פקשר נאמר כי סך הקבלות הוא 8,386.21 ₪ אך לדידו, משלא הגיש התובע קבלות מקוריות לא שולם לו סכום זה. בנוסף נאמר בסעיף 7ד. לתצהירו כי לא הוצגו בפניו קבלות מקוריות עבור 17,000 ₪ ששולמו לתובע ולפיכך, יש לקזז אותם מחיובי הנתבע . בעדותו אמר העד פקשר כי לכאורה כל מה שהוגש לו שולם (עמ' 69 שורה 6) אך מבלי שהיה בידו לסתור את טענת התובע על קיומו של חוב בסך של 8,386 ₪ שנתמך בקבלות (נספח ט' לתצהיר התובע). לפיכך ומשלא עלה בידי התובע להוכיח כי קיימת יתרת חוב בהחזר הוצאותיו בסך של 15,000 ש"ח ומשהוכח בקבלות שהוצגו שהנתבע, חייב לתובע סך של 8,386 ₪, אני מחייבת את הנתבע בתשלום סכום זה לתובע בצירוף ריבית והפרשי הצמדה ממועד הבחירות ביום 11.11.08 ועד יום התשלום בפועל. טענת קיזוז: לא השתכנעתי מעדותו של מר פקשר כי עובר להעברת תשלומים אליו לכיסוי הוצאותיו שלא על פי קבלה מקורית, נקבע והודע לו כי תנאי לתשלומים הוא הצגת קבלה מקורית וכי אם לא תוצג קבלה מקורית בדיעבד, יהא עליו להחזיר את התשלום. מדברי העד ומהתנהלותו עולה כי הוא כיבד את הדרישות שהפנה אליו התובע אף שלפי שיטתו לא נמסרו לו קבלות מקוריות הואיל ו'סמך על התובע' (עמ' 70 שורות 22-26) . לא היה בידי העד או הנתבע להוכיח על מה ולמה היה אמון מיוחד בתובע שבגינו ניתנו לו תשלומים לא על סמך קבלות מקוריות או קבלות כלל. סביר יותר להניח כי בידיעתם שהדרישות הן להוצאות הרלוונטיות לפי תכליתן להפעלת המטה ובהתאם לאמור בהסכמים איתו לפיהם יוחזרו לו הוצאות המטה, שולמו לו אותם תשלומים. חזקה על הנתבע, שהיה מביא לעדות פעילים לגביהם היתה הקפדה בסירוב לשלם להם שלא לפי קבלה מקורית, אילו עדותם של אלו עמדה לטובתו לביסוס טענתו על אימון מיוחד שניתן לתובע. לפיכך, לא השתכנעתי מעדותו של מר פקשר כי ניתן יחס מיוחד לתובע ואף לא הוכח כי התשלומים שנתנו על סמך אותו אמון, לשיטתו, הותנו בהחזרתם לנתבע אם לא יוצגו הקבלות כמתחייב. לפיכך ומשלא הוצגו מסמכים ע"י הנתבע על מנת להוכיח כי התשלומים ניתנו ללא הצגת קבלה מקורית, דין טענת הקיזוז להידחות. לאור התוצאה אליה הגעתי בדחיית התביעה בנוגע לעילת תביעה והסעד העיקרי בה למעט לעניין החזר הוצאות חלקיות, אני מחייבת את התובע בהוצאות לנתבע. בקביעת גובה ההוצאות, התחשבתי בנסיבותיו של התובע והקושי הכלכלי אליו הוא נקלע ומבלי שהנתבע סייע לו בפועל (כמובא בסעיף 30 לפסק הדין) אני מעמידה את ההוצאות בסך כולל של 10,000 ₪ בלבד. כשלון תמורהבחירות