פיצוי בסכום של 100,000 ₪ בשל התנכלות נטענת של העיריה על ידי "הלבשת" חוב ארנונה על התובע לגבי נכס הרשום על שם אדם אחר, שאין כל קשר בינו לבין התובע. 2. על פי כתב התביעה ועל פי תצהיר עדות ראשית מטעם התובע, הוא הינו הבעלים של נכס בבית חנינא , הרשום כחלקה מס' 283 בגוש 30614, אותו רכש בשלהי שנת 2001, ואשר נרשם על שמו של התובע רק בשנת 2003 (להלן - חלקה 283). 3. לטענת התובע, העיריה דרשה ממנו לשלם חוב ארנונה המתייחס לנכס בחלקה סמוכה, מס' 282 (להלן - חלקה 282), וזאת על אף שהתובע המציא את כל המסמכים אשר מהם עולה כי אין לו כל קשר לחלקה 282, וכי קיבל מאת העיריה ביום 22.1.03 אישור בדבר היעדר חובות לגבי הנכס שרכש, דהיינו חלקה מס' 283. 4. מכתב ההגנה ומתצהיר עדות ראשית של מר יהושע קרה מטעם העיריה (להלן - תצהיר יהושע קרה) עולה, כי בשל חלקה 282 לא ניתנה כל הודעה מזה שנים, והעיריה מיוזמתה החלה בבדיקות שונות על מנת לאתר את המחזיק בחלקה 282. מהבדיקות עלה, כי חלקה 282 הייתה רשומה בעירייה על שם אדם בשם נאחס נביל, החל ביום 1.4.79, וביום 17.12.06 הכחיש אותו נאחס נביל קשר לנכס והודיע כי הבעלים של חלקה 282 הינו התובע (ראה נספח ב' לתצהיר יהושע קרה). 5. בעקבות המידע שהתקבל - פנתה העירייה לתובע במכתב מיום 19.12.06 (נספח ג' לתצהיר יהושע קרה), ובו נאמר כי בהעדר תשובה מטעם התובע - יראו בכך כהסכמה מצד התובע לתשלום חוב הארנונה בשל חלקה 282. הואיל והתובע לא ענה לפניית העיריה מיום 19.12.06 - הוא חויב בשל חלקה 282, ביום 25.1.07 , והחל באותו יום ואילך נשלחו אליו הודעות שומה ואתראות בעניין החוב. 6. ביום 6.5.07 הודיע התובע לעירייה כי אין הוא מחזיק בחלקה 282, אלא רכש את חלקה 283, שלגביה אין לו חובות לעירייה (ראה נספח א' לתצהירו של התובע). 7. במענה למכתבו של התובע מיום 6.5.07 נשלח אליו מכתב מאת העירייה ביום 27.5.07, ובו התבקש התובע לשתף פעולה עם בדיקת החזקה בנכס, ולהמציא מסמכים בעניין (ראה נספח ה' לתצהיר יהושע קרה וכן נספח ג' לתצהירו של התובע). 8. בתשובתו של ב"כ התובע מיום 5.6.07 (נספח ד' לתצהירו של התובע) נאמר , בין היתר: "... למרשנו אין כל קשר וזכויות בנכס הידוע כחלקה 282 בגוש 30614. מרשנו אינו עובד שלכם ואינו מעוניין לשתף אתכם שום פעולה. כמו כן, מרשנו אינו מחויב להוכיח לכם כלום בקשר לנכס האחרון (282) אלא להפך, הרי שכבודו אינו יכול לעשות שימוש לרעה בסמכויות שיש לו כדי ל"התנפל" על אזרחים ולחייבם במה שאינם חייבים... אין בדעת הח"מ לנהל "פינג-פונג" של תשובות ותגובות... וכי במידה ולא ייראה לנכון מלפני כבודו לבטל את החיוב כאמור ולהודיע על כך תוך 14 ימים מהיום, ייאלץ מרשנו לנקוט בהליכים המשפטיים העומדים לזכותו". 9. לנוכח עמדת התובע, המשיכה העיריה את בדיקותיה, וסקר שבוצע ביום 14.8.07 על ידי חברת חקירות חיצונית, "מוקד חקירות", העלה כי התובע מחזיק בחלקה 282 (ראה נספח י' לתצהיר יהושע קרה). כתוצאה מכך, נשלחה לתובע התראה אחרונה לפני נקיטת צעדי אכיפה בשל חוב בסכום של 209,107.59 ₪ (ראה נספח ח' לתצהירו של התובע). 10. ביום 1.11.07 הגיש התובע עתירה מנהלית (עת"מ 989/07), אשר נמחקה ביום 21.11.07 . בפסק דין של כב' השופטת יהודית צור נקבע כי בשל אי מיצוי ההליכים הקבועים בחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו - 1976 - דין העתירה להימחק, ובהסכמת העיריה נקבע כי ניתן יהיה לראות בעתירה כערר. 11. בסופו של דבר, לאחר בדיקות נוספות מטעם העיריה ולאחר התכתבות עם התובע (ראה נספחים י"ז עד כ"ג לתצהיר התובע) - בוטל חיובו של התובע ביום 15.6.09, והערר נמחק ביום 17.6.09. על אף זאת, קיבל התובע , ביום 5.7.09 , הודעה לתשלום בסכום של 167,267.50 ₪ בשל חלקה 282, שיש לשלמו עד ליום 28.7.09 (ראה נספח כ"ו לתצהיר התובע), ולאחר מכן - הוגשה התביעה שלפנינו, ביום 16.9.09. 12. יצוין, כי מסעיף 41 לתצהיר יהושע קרה ומנספח ט"ו לתצהירו עולה, כי ביום 29.6.09 עודכנה במערכת העירייה סגירת החשבון על שם התובע החל ביום 1.9.97 - תקופת חיובו של התובע - אולם רק ביום 25.10.09 , לאחר הגשת התביעה, בוטלו כליל כל חובותיו של התובע בשל חלקה 282. 13. התביעה נקבעה לקדם משפט ליום 30.12.10. הואיל וכתוצאה מתקלה מנהלית לא התייצבה העירייה לדיון , והואיל ובית המשפט סבר כי העובדות בתיק אינן שנויות במחלוקת - ניתנה החלטה, בהסכמת התובע ובהעדר העירייה, כי לא יתקיימו הוכחות בתיק אלא יוגשו סיכומים בכתב, והתיק יובא לעיונו של בית המשפט, לצורך מתן פסק דין, ביום 15.3.11. 14. התובע הגיש סיכומים מטעמו ביום 8.2.11 , אולם בעקבות הודעת העירייה כי לא התקבל אצלה כל זימון לדיון ביום 30.12.10 וכי זכותה לקבל את יומה בבית המשפט - ניתנה החלטה ביום 7.3.11 לפיה, בנסיבות העניין יוצאו בשלב זה סיכומי התובע מתיק בית המשפט, ויתקיים דיון ביום 18.5.11. 15. בדיון ביום 18.5.11 חזר ב"כ התובע על הסכמתו שלא לקיים הוכחות בתיק, אולם ב"כ העירייה התנגדה וטענה: "הנזקים הנתבעים הם מופרכים ולכן אני סבורה שיש מקום לקיים הוכחות לעניין הנזקים, וגם לטענות התובע בעניין "הלבשת" חוב ארנונה שלא כדין יש לנו טענות" (פרוטוקול עמ' 2 שורות 11 - 12). 16. כתוצאה מעמדת העירייה, הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים, התקיימו הוכחות ביום 7.4.13, ונקבע כי יוגשו סיכומים בכתב. 17. סיכומים מטעם התובע הוגשו ביום 4.5.13, ואילו סיכומי העיריה הוגשו רק ביום 13.10.13, וזאת לאחר מספר אורכות שניתנה לה, לבקשתה, לפנים משורת הדין. יצוין בהקשר זה, כי בעקבות פניית התובע בדבר הארכות הרבות שניתנו לעירייה - ניתנה ביום 1.10.13 החלטה לפיה התובע יהא רשאי לטעון להוצאות בשל האיחור בהגשת סיכומי העירייה במסגרת תשובתו לסיכומים מטעמה. טענות התובע 18. התובע תוהה בסיכומיו מדוע הרשות לא מטפלת בבקשת האזרח, לא בודקת אותה, ולא נותנת לו תשובה עניינית לגופו של עניין. עוד תוהה התובע, מדוע על האזרח להגיש תביעה לבית המשפט על מנת לגרום לרשות לטפל בבקשתו. 19. לטענת התובע, היה על העירייה לבדוק את בקשתו לביטול החוב בשל חלקה 282 מהיום הראשון שבו פנה אל העירייה, ולא לאלצו להגיש את העתירה המנהלית, את הערר, ולאחר מכן את התביעה שלפנינו. לטענתו, "למרבה הצער שבמגזר הערבי תמיד פקידי העיריה גורמים נזקים ולא נותנים תשובות ומאלצים את האזרח לנקוט בהליכים ולשלם לשם כך הוצאות מיותרות" (ראה פסקה י' בעמ' 2 לסיכומי התובע). 20. התובע טוען כי העירייה פעלה בחוסר תום לב ובסחטנות, והשתמשה בשיטת "מצליח" כאשר ניסתה ל"הפיל" חוב של אלפי שקלים על התובע, אזרח תמים שאין לו כל קשר או זיקה לחלקה 282 שבגינה נצבר החוב, וכל זאת מבלי להסביר על בסיס אילו ראיות הגיעה העירייה למסקנה בדבר קיומו של החוב. לטענתו, התנהלות העירייה הייתה בלתי תקינה, וגרמה לתובע "לזחול על גחונו" על מנת להפסיק את ההליכים שננקטו נגדו, לרבות העיקולים שהוטלו על חשבונות הבנק שלו (ראה סעיף 83 לסיכומי התובע). 21. לעניין העיקולים טוען התובע, כי בהטלתם ניתקה אותו העיריה "מהחמצן שבאמצעותו הוא נושם", בהיותו חלפן כספים, שזה מקור פרנסתו היחיד. בסעיף 81 לסיכומיו טוען התובע, כי העירייה חבה חובת זהירות, במיוחד כשהייתה יכולה לצפות את הנזק שנגרם לתובע כתוצאה מהטלת העיקולים, כאשר ידוע כי מדובר בחלפן כספים. לטענתו, חל כאן "עקרון הגולגולת הדקה", שכן פעולות העירייה לא היו גורמות כל נזק או נזק מועט בלבד לניזוק רגיל, ומאידך - לגבי התובע נגרם נזק גדול ובלתי מידתי. 22. בסיכומי התשובה מטעמו טוען התובע, כי העירייה נמנעה מלהביא לעדות עובד שלה, מוחמד מוחסן, אשר הוא זה שגרם לכל ההסתבכות, ככל הנראה במטרה לסחוט מהתובע תשלום שוחד. התובע טוען כי הראיה לכך היא , שבמועד מאוחר יותר פוטר העובד עקב עבירות שוחד והפרת אמונים. 23. התובע דורש פיצוי בסכום של 100,000 ₪ המורכב כדלקמן: 20,000 ₪ - בשל הוצאת משפטיות, לרבות הצורך לפנות בעתירה מנהלית, ערר לוועדת הערר והתביעה שלפנינו, ולרבות הצורך להגיש תצהירי עדות ראשית ולנהל הוכחות עקב סירובה של הנתבעת להסתפק בסיכומים בכתב; 30,000 ₪ - בשל הנזקים שנגרמו לעסקו של התובע עקב העיקולים שהוטלו על חשבונות הבנק שלו, לרבות אובדן השתכרות ורווחים; 50,000 ₪ - עוגמת נפש וסבל. טענות העירייה 24. העירייה טוענת כי החיוב בארנונה לגבי חלקה 282 נרשם על שם התובע על פי מידע שהיה בפניה, לרבות דו"ח של חברת חקירות, ולאחר שפניותיה אל התובע לא נענו. לטענתה, בנסיבות אלה לא הוכיח התובע התרשלות מטעם העירייה, ועצם קבלת טענותיו של התובע וביטול החיוב אינם מעידים על רשלנות כלשהי בקביעת החיוב. 25. אשר לנזקים הנטענים טוענת העירייה, כי לאחר שמיעת הראיות התחוור כי אין לטענותיו של התובע שמץ של ראיה. 26. לאור האמור בסעיף 43 לתצהיר יהושע קרה , טוענת העירייה כי לתובע לא נגרם כל נזק ממוני, שכן לא נגבה ממנו כל סכום ולא הופעלו אמצעי אכיפה כגון עיקולים . 27. אשר לדרישת התובע לפיצוי בשל הוצאות משפטיות, טוענת העירייה, בסעיפים 66 - 75 לסיכומיה, כי הסכום הנתבע בסך של 20,000 ₪ הינו החזר הוצאות עבור הליך הערר ו/או הליך העתירה המנהלית שניהל התובע, וככאלה - אין לבית משפט זה , בהליך שלפנינו , סמכות לפסיקתן אלא היה על התובע לבקש זאת מאת וועדת הערר. בנוסף טוענת העירייה, כי על בית המשפט להתחשב באיזון בין הצדדים לעניין ההוצאות בכך שבמסגרת העתירה המנהלית, שהוגשה על ידי התובע טרם זמנה וללא מיצוי הליכים, בכל זאת הסכימה העירייה למחיקת העתירה ללא הוצאות. 28. לעניין הנזקים העסקיים אשר להם טוען התובע (פגיעה במוניטין כחלפן כספים כתוצאה מהטלת עיקולים על חשבונותיו) - טוענת העירייה, בסעיפים 76 - 80 לסיכומיה, כי התובע לא הוכיח כי הוטלו עיקולים, וגם לא הוכיח מהו מקצועו, מה המוניטין שלו, ואיזו פגיעה נגרמה לעסקו ובאיזה היקף. 29. לעניין עוגמת הנפש הנטענת על ידי התובע, טוענת העירייה כי לאור התנהלות התובע עצמו - אין מקום לפיצוי בשל רכיב זה. 30. עוד טוענת העירייה, כי לא עלה בידי התובע להצביע על קשר כלשהו בין התנהלות העירייה לבין הנזקים אשר להם טוען התובע, ולחלופין בלבד נטען כי התנהלותו של התובע מהווה אשם תורם מכריע, וכי לאורך כל ההליך לא הקטין התובע את נזקו. 31. בסעיפים 91 - 96 לסיכומיה טוענת העירייה, כי במקרה ובית המשפט לא יקבל את טענתה לעניין העדר רשלנות, אשם תורם, והיעדר נזק - הרי שהנזקים להם טוען התובע, ואשר לא הוכחו כלל, הינם גבוהים ומופרכים, ולא בכדי לא הביא התובע כל ראיה להוכחתם. דיון והכרעה 32. כפי שסבר בית משפט זה מלכתחילה, העובדות במקרה דנן לגבי השתלשלות ההליכים לעניין החוב בשל חלקה 282, אשר בוטל בסופו של דבר, אינן שנויות במחלוקת, ועולות מן המסמכים שצורפו לתצהירי עדות ראשית מטעם שני הצדדים. לפיכך, עם קצת רצון טוב מטעם העירייה, ניתן היה להימנע מהגשת התצהירים על ידי שני הצדדים וקיום ההוכחות , עם כל המשתמע מכך לעניין ההוצאות המשפטיות , אלא להסתפק בהגשת סיכומים בכתב (תוך צירוף המסמכים לסיכומים). 33. משהגעתי למסקנה כי העובדות במקרה דנן אינן שנויות במחלוקת, ולאור העובדה שהחוב בסופו של דבר בוטל על ידי העירייה - עומדות בפנינו השאלות הבאות: (א) האם הייתה התרשלות בהתנהלות העירייה; (ב) בהנחה שהתשובה לשאלה (א) תהיה חיובית - האם היה אשם תורם מצדו של התובע; (ג) האם נגרמו נזקים לתובע, והאם הרים התובע את הנטל המוטל עליו להוכחת הנזקים הנטענים, כולם או חלקם. האם הייתה התרשלות מצד העירייה 34. על פי סעיפים 325 ו- 326 לפקודת העיריות, החובה לדווח לרשות בדבר החזקת נכס לצורך חיוב בארנונה מוטלת על הנישום. לצורך גביה יעילה של הארנונה, הוקנתה סמכות לעירייה, בסעיף 287 לפקודת העיריות, לבצע בדיקות הנדרשות לאיתור המחזיקים, וביניהן עריכת כל מפקד וחקירה שתמצא לנחוץ, דרישה מכל בעל או מחזיק למסור כל ידיעה שבידו ולהראות כל מסמך שברשותו, עריכת בדיקות ומדידות בתוך הנכס, ושימוש בכל הידיעות שהושגו ובכל ידיעה וחומר אחרים. על פי סעיף 288 לפקודת העיריות, סירוב ללא צידוק חוקי למסור ידיעה או להראות מסמך או סילופם - מהווה עבירה פלילית. 35. במקרה דנא, פעלה העירייה במסגרת סמכויותיה האמורות על פי פקודת העיריות כאשר פנתה לתובע במכתב מיום 19.12.06 (נספח ג' לתצהיר יהושע קרה). גם אם קבל את טענת התובע כי המכתב האמור לא הגיע אליו - עדיין פעלה העירייה במסגרת סמכויותיה כאשר חייבה את התובע בארנונה ביום 25.1.17, וביקשה מהתובע, בתשובה מיום 27.5.07 למכתבו מיום 6.5.07, לשתף פעולה ולהמציא מסמכים כאמור בפסקה 7 לעיל. כמו כן, פעלה העירייה במסגרת סמכויותיה כאשר, בהעדר שיתוף פעולה מצד התובע, המשיכה את בדיקותיה ואף פנתה לחוקר חיצוני , וכל זאת עד לביטול החוב ביום 15.6.09, מחיקת הערר ביום 17.6.09, ועדכון מערכת העירייה ביום 29.6.09. דא עקה, לא ברורה התנהלות העירייה במשלוח ההודעה לתובע ביום 5.7.09 לתשלום החוב, לאחר שהחוב כאמור בוטל, ויש בכך משום התרשלות מטעם העירייה. הרי אין צורך להרחיב מה הרגיש התובע, שמבחינתו ידע כי הערר נמחק והחוב בוטל, כאשר קיבל לפתע הודעה כי עליו לשלם עד ליום 28.7.09 סכום של כ - 167,000 ₪ בשל חלקה מס' 282. נראה שכל המוסיף בעניין זה - גורע. זאת ועוד, אם החוב בוטל עוד ביום 15.6.09 כאמור בתצהיר יהושע קרה - לא ברור מדוע החוב בוטל סופית רק ביום 25.10.09, לאחר שכבר הוגשה התביעה שלפנינו ביום 16.9.09. 36. לפיכך, המסקנה היא שהייתה התרשלות מצד העירייה בהתנהלותה בתקופה שלאחר ביטול החוב ביום 15.6.09, והתנהלות זו כנראה הובילה להגשת התביעה. האם היה אשם תורם מצד התובע 37. משהגעתי למסקנה שפורטה לעיל - יש לבחון האם היה אשם תורם מצד התובע. מעיון בתשובתו של התובע מיום 5.6.07, שצוטטה בחלקה בפסקה 8 לעיל, עולה כי היה גם היה אשם תורם מצד התובע. אילו שיתף התובע פעולה, כנדרש לפי סעיף 287 לפקודת העיריות, ניתן היה אולי למנוע את השתלשלות העניינים, לרבות הגשת העתירה המנהלית על ידי התובע, שכאמור הוגשה בטרם זמנה ונמחקה, וכן את הערר, וכפועל יוצא - את התביעה שלפנינו. משבחר התובע שלא לשתף פעולה - אין לו להלין אלא על עצמו כי העירייה המשיכה לפעול ולחייבו בתשלומי הארנונה בתקופה שבין 5.6.07 ועד לביטול החיוב רק כעבור כשנתיים. 38. בנסיבות אלה, כאשר הגעתי למסקנה שהיה אשם תורם מצד התובע - יש לבחון האם נגרם בכלל נזק לתובע, ואם כן, מהו שיעורו , לנוכח האשם התורם מצדו. אשר לנזקים הנטענים 39. ראשית יצוין, כי התובע לא הוכיח כי הוטלו עליו עיקולים אשר גרמו לנזק הנטען לעסקו , בסכום של 30,000 ₪ . כפי שעולה מסעיף 43 לתצהיר יהושע קרה, ניתנה הנחיה של הגב' אילנה חורב, מנהלת מחלקת אכיפת גביה דאז, שלא לנקוט בהליכי גביה נגד התובע , לאור בדיקת הנושא. טענה זו לא נסתרה על ידי התובע. זאת ועוד, כאשר נשאל התובע בחקירתו לגבי העיקולים - ענה כי הוא אינו זוכר אם הוטלו (פרוטוקול עמ' 9 שורות 9 - 14) , ואף לא המציא כל מסמך להוכחת טענתו כי אמנם הוטלו העיקולים. כמו כן, לא הביא התובע כל ראיה להיקף הפגיעה בעסקו , אם אכן הייתה פגיעה כלשהי, ולא צירף כל חוות דעת מומחה על הנזקים הנטענים לעסקו. 40. לפיכך, אני קובעת כי לא הוכח ראש הנזק המתייחס לפגיעה בעסקו של התובע. 41. אשר לראש הנזק בסכום של 50,000 ₪ המתייחס לעוגמת נפש - לאחר שנקבע, בפסקה 37 לעיל , כי היה לתובע אשם תורם, ומאידך נקבע כי בכל זאת נגרמה לתובע עוגמת נפש כאשר קיבל את ההודעה מיום 5.7.09, כאמור בפסקה 35 לעיל - אני מעריכה ראש נזק זה בסכום של 10,000 ₪. 42. אשר לראש הנזק בסכום של 20,000 ₪ בשל הוצאות משפטיות - אכן החשבונית (ת/1) על סכום זה שהמציא התובע מתייחסת להליכים בעתירה המנהלית, שהיו אולי מיותרים בנסיבות העניין, ושלגביהם אין סמכות לבית משפט זה לפסוק הוצאות. עם זאת, אין לשכוח כי נגרמו לתובע הוצאות משפטיות ביחס לתביעה שלפנינו, אשר אילולא ההתנהלות הרשלנית של העירייה לאחר ביטול החוב, כמפורט בפסקה 35 לעיל, אולי לא הייתה התביעה מוגשת כלל. 43. זאת ועוד, כפי שצוין בפסקאות 15 - 17 לעיל, העירייה בהתנהלותה במסגרת הדיון בתביעה גרמה להתמשכות ההליכים, הן בסירובה להסתפק בסיכומים והן באורכות הרבות שנתבקשו על ידה להגשת הסיכומים , לאחר קיומו של הליך ההוכחות. 44. לפיכך, ראש נזק זה, בסכום של 20,000 ₪ , מתקבל במלואו ואף ראיתי להוסיף סכום של 5,000 ₪. סוף דבר 45. לאור כל האמור לעיל - התביעה מתקבלת באופן חלקי. העיריה תשלם לתובע, תוך 30 ימים, סכום של 35,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (16.9.09) ועד לתשלום המלא בפועל. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות נוספות. התנכלותארנונהעירייהפיצוייםארנונה (חובות)חוב