בהגיעו לשלב האחרון בסולם החליק לפתע הסולם והתובע נפל מטה יחד עמו ונחבט בחוזקה ברצפת המבנה. לטענתו, התאונה התרחשה עקב רשלנותה של הנתבעת שלא נקטה אמצעי זהירות סבירים, סיפקה לתובע סולם לא בטיחותי שתקינותו לא נבדקה על ידה, והנהיגה שיטת עבודה מסוכנת ולא בטיחותית. לאחר התאונה, ומשסבל התובע מכאבי גב עזים, פנה לקבלת טיפול רפואי במרפאת קופת חולים. לאחר מספר ימים החמירו כאביו של התובע והחלה הקרנה של הכאב לרגלו הימנית. בנוסף, סבל התובע מהגבלה בכיפוף הגב והוא נדרש למנוחה מוחלטת למשך 89 ימי אי כושר, עבורם שולמו לו על ידי המל"ל דמי פגיעה וכן שולם לו מענק נכות בגין 12.5% נכות לצמיתות שנקבעו לו על ידי המל"ל. כן נזקק התובע ל- 36 טיפולי פיזיותרפיה ונמצא כי הוא סובל מבקע מרכזי בין החוליות L4-L5 וכן מפריצת דיסק ניכרת עם לחץ על השק התקאלי ועל השורשים L5 בתעלה. עקב המגבלות והכאבים הנ"ל התובע לא יכול היה לשוב ולתפקד במסגרת עבודתו אצל הנתבעת, זאת בהתאם לקביעתה של הרופאה תעסוקתית, ועקב כך הוא פוטר מעבודתו אצל הנתבעת ביום 19.05.03 ומאז, בשל מגבלותיו הרפואיות, לא הצליח לשוב למעגל העבודה, שכן התובע, אשר הנו חסר השכלה פורמאלית, התפרנס למחייתו מעיסוק בעבודות כפיים בלבד. טיעוני הנתבעות לטענת הנתבעות, יש לדחות את התביעה מחמת שיהוי ניכר בהגשתה ובהעדר הוכחת אחריות מצידה, מאחר ועדותו של התובע הינה עדות בעל דין יחידה שאין לה סיוע, שכן, לתאונה הנטענת לא היו עדים. לגישתן, עדותו של התובע אינה אמינה ואינה מהימנה והוא מסר מספר גרסאות שאינן משתלבות זו עם זו ולא הוכיח כי המדובר בסולם לא תקין וללא גומיות, שאינו מתאים לעבודה שבוצעה במקום. זאת ועוד, חובתו של המעביד אינה מוחלטת, ולפיכך, לא כל תאונת עבודה משמעה כי יש להטיל אחריות לגרימתה על המעביד, שכן אין מטילים אחריות בגין סיכון "רגיל" אלא רק בשל מחדל המוגדר כבלתי סביר כאשר המעביד נמנע מנקיטת אמצעי זהירות סבירים. לטענת הנתבעות, אם יקבע כי קיימת אחריות כלשהי של הנתבעת, הרי שיש להטיל על התובע אשם תורם משמעותי, אשר מנתק כל קשר סיבתי בין רשלנותה הנטענת והמוכחשת של הנתבעת לבין התאונה, מאחר והתובע קיבל הדרכה מטעם הנתבעת לגבי אופן העבודה על סולמות ואף פעל על פיה כאשר החזיק לכל הפועלים האחרים את הסולם כאשר עלו עליו, אך לא דאג שעובד אחר יחזיק את הסולם מלמעלה, בהתאם להוראות הבטיחות, כאשר הוא עלה אחרון על הסולם. אשר למצבו הרפואי, טוענות הנתבעות כי נכותו של התובע הינה קלה ואינה תפקודית ויש לדחות את תביעתו בגין "נזקים מיוחדים" מאחר שהתובע לא פרט כל סכום במסגרת כתב תביעתו, ומכל מקום, לאור תשלומי המל"ל אשר שולמו לתובע והאשם התורם של התובע, הרי שתביעתו של התובע נבלעת. דיון והכרעה בתצהיר עדות ראשית מטעמו ציין התובע כי הוא החל לעבוד אצל הנתבעת ביום 22/1/02, בצוות של פועלים שביצע עבודות טיח, וכי בשעות הבוקר של יום 22/1/03 הודיע להם מנהל העבודה כי יש לבצע עבודות שיפוצים במבנה שהנתבעת קיבלה לחזקתה, והוא מסר להם, לצורך עלייה על גג המבנה, סולם עשוי אלומיניום, שבדיעבד הוברר כי רגליותיו חשופות וללא כיסוי גומי למניעת החלקה והבטחת יציבות הסולם, ובשעה 11:00 של אותו יום, מששבו הוא ויתר העובדים להמשך עבודה במבנה, לאחר הפסקה, ולאחר שכל העובדים עלו על הגג באמצעות הסולם, כשהתובע החזיק בחלקו התחתון של הסולם כדי להבטיח יציבותו כשהעובדים עלו כאמור, הוא, שהיה האחרון שטרם עלה על הגג, טיפס על הסולם ובהגיעו למדרגה האחרונה החליק הסולם ונפל מטה והתובע נפל ארצה ונחבט בחוזקה ברצפה ( סעיף 6 ב' לתצהיר ). לטענתו, הוא לא קיבל כל הדרכה באשר לאופן ביצוע העבודה ואמצעי הבטיחות שיש לנקוט, וכי כיסוי גומי לרגליות הסולם היו מונעות החלקת הסולם ( סעיף 6 ג' ו- ד' לתצהיר ). בעדותו בבית המשפט ציין התובע כי הוא מסר לעו"ד נאסר עוסמאן, שייצגו תחילה, את כל תיאור נסיבות התאונה. במכתבו לנתבעת 2 מיום 15/11/04 ( שהוגש וסומן נ/2 ), ציין עו"ד עוסמאן כי: " בתאריך 22/1/03 בסמוך לשעה 11:50 בזמן עבודתו נפגע מרשי עת נפל מסולם...". התיאור הנ"ל, שניתן כשנתיים לאחר התאונה הנטענת, לא עולה בקנה אחד עם התיאור הנטען בכתב התביעה, בתצהירו ובעדותו של התובע בבית המשפט. שכן, לפי הנטען בכתב התביעה ולפי עדותו של התובע בבית המשפט, הסולם החליק והוא נפל יחד עם הסולם ארצה., בעוד שלפי המתואר במכתבו של עו"ד עוסמאן, התובע נפל מסולם, ולא שהסולם החליק והוא נפל עם הסולם ארצה. קיים הבדל ממשי בין שתי הגרסאות, כאשר לפי הנטען במכתבו הנ"ל של עו"ד עוסמאן נותר הרושם כי התובע נפל מהסולם ארצה, מבלי שהסולם יחליק וייפול מטה. אילו טען התובע בפני עו"ד עוסמאן כי הסולם החליק ונפל והוא נפל עמו ארצה, סביר היה כי עו"ד עוסמאן יפרט תיאור זה במכתבו לנתבעת 2. אציין כי חרף העובדה כי ב"כ הנתבעת שאלה את התובע, בעדותו בחקירה נגדית, אודות התיאור הנ"ל במכתבו של עו"ד עוסמאן, נמנע התובע מלהעיד את עו"ד עוסמאן לעניין זה. כן העיד התובע כי גג המבנה היה בגובה של 3 מטרים וכי הסולם, שהיה עשוי אלומיניום ובאורך של 3 מטרים, היה כבר בשטח עם הגעתו הוא ויתר העובדה למבנה לצורך ביצוע העבודות, וכי הוא טיפס, בפעם הראשונה, על הסולם, ובהגיעו לשלב האחרון הוא עלה לגג המבנה דרך פתח בגג ( תמונה של הקיר וכן של הפתח בגג הוגשה וסומנה נ/3 ), אם כי אינו זוכר האם עובד אחר החזיק עבורו את הסולם מלמטה. כן ציין כי הסולם החליק ארצה אך לאחר שהוא ירד מהסולם ושב וטיפס עליו בפעם השנייה ( עמוד 9 שורות 26-32 לפרוטוקול ). התובע תיאר את נסיבות התאונה כך שהוא טיפס על הסולם, הגיע לשלב האחרון שלו, כאשר הסולם שעון על הקיר ולא נמצא בפתח בגג, והוא תפס בקצה הפתח בגג על מנת לעלות על הגג, ואז הסולם החליק ונפל והוא נפל ארצה. כאמור, התובע טוען כי כתוצאה מנפילתו כמתואר נגרמו לו כאבי גב והוא פנה לטיפול רפואי בקופ"ח בעכו, אם כי כאבי הגב החמירו והחלו להקרין לאזור הרגליים, ובבדיקות שבוצעו לו הוברר כי נגרם לו בקע דיסק ( סעיפים 8-12 לתצהיר ). גם בבדיקתו הרפואית מיום התאונה, לפי תעודה רפואית שהוגשה וסומנה נ/5, ציין התובע בפני הרופא כי הוא נפל עם הסולם וקיבל מכה בגב. התובע לא ציין בתצהירו, בעדותו או במסמכים הרפואיים כאמור, במישרין או בעקיפין, כי כתוצאה מהתאונה הוא נפגע באזור הפנים, החזה, הברכיים או הבטן. אופן תיאור הנזקים על ידי התובע, כאמור, מלמד כי הוא נפגע בגבו בלבד. עובדה זו, היינו, כי התובע לא נפגע בפניו, בחזהו, בבטנו או בברכיו, אינה עולה בקנה אחד עם תיאור נסיבות התאונה כפי שהוא טוען, היינו, כי הסולם החליק אחורנית ואז הוא נפל יחד עם הסולם ארצה. שכן, אילו אכן החליק הסולם אחורנית, כתוצאה מכך שהרגליות לא היו מכוסות כיסוי גומי, סביר הוא כי התובע, אשר עמד על המדרגה האחרונה של הסולם, כשפניו מופנות לעבר הפתח בגג ותופס בקצה הפתח במטרה לקפוץ על הגג דרך הפתח הנ"ל, והוא אינו עומד כשגבו לפתח הגג ופניו לכיוון הנגדי, ייפול קדימה וכתוצאה מכך ייפגע בפניו, בבטנו, בברכיו או בחזהו, בעוד שאין זה סביר כי הוא ייפול על גבו, כלל ועיקר. החלקת הסולם אחורנית, כאשר התובע עומד כשפניו לכיוון הקיר עליו נשען הסולם ולכיוון הפתח בגג, אמורה להביא לכך כי התובע לא ייפול על גבו אלא על פניו, בטנו, ברכיו וחזהו. מכאן, תיאור הנזקים הנטענים מפריך את תיאור נסיבות התאונה הנטענת. התובע נדרש לפשר תהייה עמוקה ויסודית זו והשיב כי: " הסולם עמד באלכסון. הוא החליק אחורה. לשאלתך איך נפלתי על הגב ולא על הפנים אני מסביר - אני שואל איך נופלים על הגב ? נפלתי ". ( עמוד 10 שורות 9-10 לפרוטוקול ). דבריו הנ"ל של התובע אינם הסבר סביר ואף לא הסבר קלוש, ואין בהם כדי להסביר את גרימת החבלה בגבו, נוכח תיאור קרות התאונה, כאמור. התובע העיד כי, כשנפל ארצה הוא שם לב כי אין גומיות לרגליות הסולם ( עמוד 10 שורה 31 לפרוטוקול ). התובע אף העיד כי העובדים במקום אמרו לו שלא יקום מהרצפה עד להגעת אמבולנס, אם כי הוא סירב וחזר לעבודה ואז הרגיש כאבים ( עמוד 11 שורות 1-2 לפרוטוקול ). התרשמתי כי דבריו אלה של התובע, לפיהם, הוא שם לב להעדר גומיות ברגליות הסולם מיד כשנפל ארצה, לא היו מהימנים, משלא שוכנעתי כי התובע, לאחר נפילתו הנטענת מגובה של 3 מטרים והחבלה בגבו, כפי שתיאר, שם לב, מיד עם נפילתו ארצה, למצב רגליות הסולם וכי העדר גומיות שם גרם להחלקתו של הסולם. התרשמתי כי דבריו אלה של התובע אך נועדו לחזק את טענתו בדבר העדר גומיות לרגליות הסולם, אך אין הם כנים ומהימנים. אוסיף כי גם בהנחה והתובע אכן שם לב, בעודו בזירת התאונה ומיד לאחריה, כי לרגליות הסולם אין גומיות למנוע החלקת הסולם, מתעוררת לה תמיהה של ממש נוכח העובדה כי התובע לא תיעד את הסולם בתמונה, על מנת להנציח את מצב רגליות הסולם ולהוכיח כי אלה היו ללא כיסוי גומי, וכי הסולם, במצבו הנטען, לא היה תקין. התובע יכול היה לתעד ממצא זה בתמונה אך הוא לא עשה כן. עוד אציין כי מכתבו של עו"ד עוסמאן, שהינו מיום 15/11/04, נ/2, מלמד כי התובע ידע, בטרם חלפו שנתיים מיום אירוע התאונה הנטענת, כי בכוונתו להגיש תביעה בגין נזקי גוף כתוצאה מתאונה זו. חרף זאת, הוא לא דאג לשמור ברשותו את פרטיהם המזהים של העובדים אשר עבדו עמו ביום התאונה ואשר היו עדים לאירוע התאונה, על מנת לתמוך את טענתו, לפיה, הוא נפגע בנסיבות שתיאר בתביעה, כאשר הוא ציין, בעדותו בבית המשפט, כי צוות העובדים באותו יום ובאותו מבנה מנה כ - 10 עובדים ( עמוד 10 שורה 5 לפרוטוקול ). עוד אוסיף כי במסמך הודעה על פגיעה בעבודה מיום 22/2/03, שהוגש וסומן נ/6, צוין כי העובד, מר ג'אלב כנען, ממגד אלכרום, היה עד ראיה לאירוע התאונה. חרף זאת, התובע נמנע מלהעיד עד מהותי זה, ולא ניתן הסבר מניח את הדעת לכך. הימנעותו מלהעיד חברי צוות העבודה שלו באותו יום של קרות התאונה, לרבות מר כנען, אף שמדובר בעדים מרכזיים ביותר וניתן היה לזמנם לעדות, מחזקת את ראיות הנתבעות. בעדותו בבית המשפט העיד התובע כי הוא אינו זוכר את שמו של העובד שהיה עד לתאונה, ומשציינה ב"כ הנתבעות כי שמו של זה רשום בטופס פגיעה בעבודה, נ/6, הוא השיב כי הוא לא יודע היכן הוא גר ( עמוד 10 שורה 18 לפרוטוקול ). דבריו אלה של התובע לא משכנעים כלל ועיקר, ומצאתי כי הם בבחינת תשובה מתחמקת ולא כנה. עוד העיד התובע, לעניין זה, כי: " מישהו הגיע למקום התאונה לפני שהלכתי למשרדים שלהם והוא שם את הסולם בפרצה באופן שלא ייפול כי לסולם לא היו גומיות ". ( עמוד 10 שורות 27-28 לפרוטוקול ). גם עד זה, שהגיע, לפי התובע, למקום התאונה לאחר התרחשות התאונה ומצא את הסולם על הרצפה והוא השעין אותו על הקיר ובתוך הפתח בגג על מנת לא להחליק בשנית, לא העיד מטעם התובע, מה עוד והתובע לא תיאר את פרטיו של עד זה, ולא הציג כל הסבר מניח את הדעת לכך. כך נותרה עדותו של התובע ללא תימוכין בראיה. כאמור, טוענות הנתבעות לשיהוי ניכר בהגשת התביעה, למשך תקופה של 7 שנים לערך, שכן, התביעה הוגשה ביום 17/1/10, והתאונה הנטענת אירעה ביום 22/1/03, היינו, כחמישה ימים בטרם חלפה תקופת ההתיישנות. בעדותו בבית המשפט מיום 14/10/12 נדרש התובע לכך והוא הסביר כי: " התאונה הייתה ב - 2003 ואת שואלת למה לקח לי כמטע 7 שנים להגיש את התביעה, אני משיב שהיה לי כאבים כל הזמן והייתה לי החמרה ולא יכולתי לזוז ". ( עמוד 8 שורות 9-10 לפרוטוקול ). ההסבר הנ"ל אינו סביר ואינו משכנע, והתרשמתי כי היה זה הסבר מאולץ ובבחינת תשובה מתחמקת, שלא נתן מענה לשאלה הנדרשת הנ"ל. התובע לא מסר הסבר אחר לפשר השיהוי הניכר בהגשת התביעה, וטענתו, לפיה, הוא לא הגיש את התביעה כי כל הזמן הוא סבל מכאבים והחמרה, אינה משכנעת ובוודאי אינה מהווים סיבה מוצדקת לאי הגשת התביעה תוך זמן סביר ממועד התרחשות התביעה. גם בהנחה והתובע סבל מהחמרה במצבו הרפואי במשך הזמן מאז קרות התאונה, אין בכך כדי להצדיק כי יימנע מהגשת התביעה עד למספר ימים לפני חלוף תקופת ההתיישנות, ולכן, שיהוי כאמור גורע ממשית ממשקל ראיות התובע ומחזק את ראיות ההגנה. התובע העיד כי עם קבלתו לעבודה אצל הנתבעת הוא חתם על הסכם עבודה אישי ( הוגש וסומן נ/1 ), וכי הוא קיבל הסבר כי עליו לנעול נעליים ולחבוש קובע בעת העבודה, וכן הוסברו לו דרכי העבודה על פיגומים, וכי הוא לא קיבל הדרכה על אופן השימוש בסולמות ( עמוד 8 לפרוטוקול ). מסמך בדבר העברת הדרכה ובטיחות בעבודה, עליו חתום התובע ואשר יתואר בהמשך פסק דין זה, סותר טענה זו של התובע, אשר לא תמך את עדותו, בדבר אי קבלת תדרוך על אופן השימוש בסולם במהלך העבודה, בראיה נוספת, לרבות בעדות של עובד בצוות העבודה שלו. חוסר מהימנות עדותו של התובע מתגלה גם לעניין טענתו, במסגרת בתצהירו, לפיה, הוא לא שב לכל עבודה פיזית או אחרת לאחר התאונה וכתוצאה ממנה ( בסעיף 15 לתצהירו ). גם בעדותו בבית המשפט טען התובע כי מאז התאונה הוא לא שב לכל עבודה, עקב המגבלות הפיזית שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה ( עמוד 11 שורה 21 לפרוטוקול ). טענה זו נסתרה בראיה, שהינה דו"ח מאת המל"ל מיום 8/10/10 ( סומן נ/8 ), לגבי פירוט מעסיקיו של התובע נכון לתאריך הדו"ח, ושם תועד כי התובע עבד כשכיר בשנת 2004 בחברת נקניקי נהירה, וכן עבד כשכיר בשנת 2005 בחברת קבבונים בע"מ. מכאן, ולפי דו"ח זה של המל"ל, התובע עבד בשני מקומות העבודה הנ"ל במועדים לאחר אירוע התאונה, בניגוד לעדותו כאמור. התובע נדרש לראיה זו והסביר כי הוא לא עבד בחברת נקניקי נהריה ולא מוכרים לו מקומות העבודה שב"כ הנתבעת הקריאה את פרטיהם מהדו"ח הנ"ל ( עמוד 11 שורות 24-25 לפרוטוקול ). עדות זו לא הייתה כנה, וכאמור, נסתרה בראיה אחרת שהינה דו"ח המל"ל הנ"ל. חוסר מהימנות עדותו של התובע מתגלה גם נוכח טענתו כי הוא לא היה מעורב בתאונת דרכים בשנת 2006 ( עמוד 12 שורה 5 לפרוטוקול ), עדות אשר נסתרה במובהק בראיה אחרת, היא תעודה רפואית מיום 27/4/06, לפיה, התובע התלונן על כאבים בגב ובראש עקב תאונת דרכים מיום 20/4/06. שוב מתגלה עדות התובע כעדות לא אמינה ובלתי מהימנה, כאמור. העד מטעם הנתבעות, מר ציון ברסנו, ציין בתצהירו כי הוא משמש ממונה בטיחות מאז שנת 1996 וכי הוא משמש בתפקיד זה אצל הנתבעת, והוסיף כי כל עובד המתקבל לעבודה אצל הנתבעת מקבל הדרכה בטיחותית, לרבות על אופן השימוש בסולמות, והתובע קיבל תדרוך כזה ביום 11/12/02, וכי הסולם בו השתמש התובע היה תקין ועם גומיות, וכי הרשום בטופס 205, לעניין נסיבות התאונה, זה מפי התובע. בעדותו בבית המשפט העיד מר ברסנו כי הוא הגיע לשטח התאונה וכי אחד האנשים אמר לו כי הבחין באדם שוכב על הרצפה ( עמוד 15 לפרוטוקול ). מכאן, מר ברסנו לא היה עד ראיה לאירוע הנטען ולא שוחח עם מישהו שהיה עד ראיה לאירוע זה. כן העיד ברסנו כי הוא הדריך, בתקופה הרלבנטית, את העובדים באשר לנהלי הבטיחות בעבודה ובשימוש בכלים, לרבות שימוש בסולם, וכן הציג בפניהם כיצד להציב את הסולם וכי בעת העלייה עליו צריך כי אחר יחזיק בסולם מלמטה, ובעת עליית העובד האחרון על הסולם, יש לדאוג כי עובד אחר יחזיק בחלקו העליון של הסולם ( עמוד 13 שורות 14-20 לפרוטוקול ישיבת יום 14/10/12 ). תימוכין בעדותו זו של מר ברסנו מצאתי במסמך המצורף לתצהירו, שעניינו תדריך בטיחות לעובד, מאת הנתבעת, עליו חתום התובע מיום 11/12/02, ושם תואר כי התובע קיבל הדרכה לעניין השימוש בכלים שונים, ולרבות סולם ( הסולם מופיע בסעיף 1 לרשימת הכלים, ומודגש שם, כפי שהודגשה חתימתו של התובע על המסמך הנ"ל ). מר ברסנו הסביר, בעדותו בבית המשפט, כי חתימת התובע מושחרת, מכיוון והיא הודגשה במקור על ידו, ולכן, בהעתק המסמך היא נראית מושחרת. כאמור, התובע, אשר העיד כי הוא לא קיבל הדרכה כאמור, לא העיד מי מהעובדים האחרים שעבדו עמו במבנה לתמוך בטענתו לפיה הוא לא קיבל הדרכה על אופן השימוש בסולם ולא הגיש כל ראיה להוכיח כי הסולם לא היה תקין או שרגליותיו היו ללא כיסוי גומי. העד מטעם הנתבעת, מר יוסף רכמן, ציין בתצהירו כי הוא מהנדס במקצועו ומשמש אצל הנתבעת בתפקיד מנהל פרויקט שימור רחובות בעכו העתיקה מאז שנת 2001, וכי עם קבלתו של התובע בעבודה אצל הנתבעת ביום 12/11/02 הוא קיבל תדרוך בטיחות על ידי הממונה על כך אצל הנתבעת, והתובע חתם על אישור בדבר קבלת תדרוך זה ( נספח א' לתצהיר העד ), וכי הגשת התביעה כחמישה ימים בלבד לפני חלוף תקופת ההתיישנות גרמה לנתבעת נזק ראייתי, שכן, מנהל העבודה אצל הנתבעת במועד קרות התאונה, מר יאן שרמן, עזב את עבודתו אצל הנתבעת לפני כחמש שנים, ואין לנתבעת כיום כל קשר עמו, והוסיף כי ביום התאונה, עם קבלת דיווח עליה, הוא ושרמן הגיעו למקום וראו את התובע עומד על רגליו וזה טען בפניהם כי הוא נפל מסולם, אם כי לא טען כי הייתה כל בעיה בתקינות הסולם. מסכים אני עם טענתו של מר רכמן, לפיה, הגשת התביעה בחלוף כשבע שנים מיום התאונה, יש בה כדי לגרום נזק ראייתי לצד שכנגד, שכן, הדבר מקשה על צד זה לאתר ראיות ועדים לשם זימונם להעיד לעניין תאונה שאירעה מספר שנים לפני כן, זאת, שעה שהתובע לא מסר כל הסבר לפשר השיהוי בהגשת תביעה זו בחלוף פרק זמן ניכר כאמור, ולא זימן מטעמו מי מהעובדים שהיו בצוות העבודה שלו ובמקום התאונה, ובכך לא נתן בידי הנתבעות ההזדמנות לחקור אותם נגדית אודות נסיבות קרות התאונה הנטענת. כמו כן, עדותו של מר רכמן, לפיה, התובע לא טען באוזניו, ביום התאונה ולאחר התרחשותה, כי ליקוי בתקינות הסולם, לא נסתרה בראיה אחרת, כאשר התובע, אשר טען כי הוא ראה כי לסולם לא היו גומיות, מיד לאחר שנפל ארצה, לא העיד מי מהעובדים לעניין זה ולא הגיש ראיה אחרת להוכיח זאת, לרבות תמונה של סולם זה. לאור הסתירות בגרסאות התובע, העדר תימוכין בראיה, התמיהות העמוקות שדבקו בה, הימנעותו מלהעיד עדים מהותיים ביותר, עדויות העדים מטעם הנתבעות, שנתמכו במסמכים כאמור, והשיהוי הניכר בהגשת התביעה ללא הסבר מניח את הדעת, הגעתי לכלל מסקנה כי התובע לא הוכיח את עצם קרות התאונה ואת נסיבותיה, ולא הוכיח כי הסולם לא היה תקני וכי הנתבעת לא העבירה לו הוראות בטיחות בעבודה ואופן השימוש בכלי עבודה, לרבות בסולמות. סוף דבר אני דוחה את התביעה. התובע ישלם לנתבעות, יחד ולחוד, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום של 4,500 ₪, תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לידיו. נפילהתאונת עבודה