מה גובה פיצויים על תאונת דרכים לאדם המתקיים מקצבת נכות כללית ? בפני תביעה בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: "החוק"). התובע יליד שנת 1952, אינו עובד משנת 1999, הוכר על יד המל"ל כנכה עם נכות רפואית בשיעור 45% ודרגת אי כושר 75% ללא קשר לתאונה, ומתקיים מקצבת נכות כללית. התאונה ארעה ביום 21.8.07 עת במהלך המתנה ברמזור אדום בצומת בפתח תקווה, נפגע רכבו של התובע חזיתית, כתוצאה מרכב שסטה ממסלולו וכתוצאה מכך נגרמו לתובע נזקי גוף. התובע הובהל באמבולנס לקבלת טיפול בבית החולים "השרון" שם אובחן כסובל מכאבים בצוואר, רגישות למישוש עמוד שדרה צווארי והגבלות בתנועה, כאבים בגב מותני המוקרנים לרגל ימין, רגישות מעל עמוד שדרה מותני והגבלות בתנועה. התובע שוחרר לביתו באותו היום. בדיקת מיפוי עצמות שעבר התובע ביום 9.1.08 הדגימה קליטה מוגברת בפרק הירך וכן אובחנה קליטה מוגברת בכתף שמאל. בדיקת C.Tעמ"ש מותני מיום 9.1.11 הדגימה הנמכה קלה של חוליות ובלטי דיסק וכן לחץ על השק הדוראלי. התובע עבר סדרה של 22 טיפולי פיזיותרפיה והומלץ לו לעבור ניתוח להחלפת מפרק ירך ימין. המומחה מטעם בית המשפט, ד"ר נחשון רנד קבע בחוות דעתו כי לתובע נכות אורטופדית צמיתה משוקללת בשיעור של 37% כאשר מחצית ממנה (18.5%) יש לייחס לתאונה בשל החמרה במצב. טענות הצדדים: התובע טוען כי כתוצאה מהתאונה הוא נזקק לחופשת מחלה ארוכה, למעקב אורטופדי ממושך, משככי כאבים ולטיפולי פיזיותרפיה. לטענתו , לאחרונה אושר לו לרכוש קנביס רפואי, בעבורו הוא משלם מכיסו סך של 470 ₪ כל חודש. עוד טוען התובע, כי עובר לתאונה הוא היה אדם עצמאי ללא תלות באחרים וכתוצאה מהתאונה הוא מתקשה בתפקוד היומיומי, מתקשה לישון, מתהלך בצליעה עם קב ומתקשה בהליכה למרחקים ארוכים. התובע טוען כי לא עבד לפני התאונה ואף לאחריה וכי הוא מקבל קצבת נכות כללית מהביטוח הלאומי. התובע מדגיש כי הנכות שנקבעה לו במוסד לביטוח לאומי אינה קשורה לפגיעותיו כתוצאה מהתאונה, אלא למצב רפואי קודם בגין מחלת לב וסכרת. לטענתו, כתוצאה ממגבלותיו הוא נזקק לעזרה בביתו ומשכך החל מיום 6.6.10 הוא מעסיק את אצלו את מר זוהיר X ככוח עזר, כשעתיים ביום, במהלכן הוא מסייע לתובע להגיע לטיפולים, ניקיונות ובכל הקשור לניהול משק הבית. לטענת התובע, הוא משלם למר X שכר חודשי בסך של 1,000 ₪ במזומן. התובע טוען כי בשל מצבו הוא יזדקק לעזרה זו במשך כל חייו. לטענתו נגרמו לו הוצאות בגין נסיעות, וטיפולם רפואיים והוא יאלץ להוציא הוצאות דומות גם בעתיד. לטענתו, מיד לאחר התאונה למשך מספר חודשים, הוא נדרש לעזרה מבני משפחתו אשר ליוו אותו ועזרו לו בכל פעולות היומיום. התובע טוען כי עד היום לא שב לתפקוד מלא והדבר מתבטא בפגיעה בכל תחומי חייו. הנתבעת מצידה, מכחישה את הנזקים הנטענים על ידי התובע. לטענתה נזקי התובע אם בכלל, אינם קשורים לתאונה, אלא למצב רפואי קודם. לטענתה, התובע החלים מהתאונה ולא נותרה לו כל נכות תפקודית כתוצאה ממנה ואף כושר השתכרותו לא נפגע. לטענתה, התובע לא עשה די להקטנת נזקיו. הנתבעת, כפי שאפרט בהמשך, חולקת על קביעת המומחה מטעם בית המשפט. במסגרת דיון ההוכחות שהתקיים בפני ביום 10.9.13 לא נחקרו עדים והצדדים הסכימו כי פסק הדין יינתן על בסיס חומר הראיות בתיק וסיכומי הצדדים בלבד. דיון: הנתבעת אינה חולקת על היות התאונה תאונת דרכים ועל חבותה כלפי התובע. המחלוקת כאמור הנה לגבי הנכות הרפואית שנקבעה לתובע על ידי המומחה מטעם בית המשפט, הנכות התפקודית וגובה הפיצוי. נכות רפואית: כאמור לעיל המומחה מטעם בית המשפט, ד"ר נחשון רנד קבע בחוות דעתו כי לתובע נכות אורטופדית צמיתה משוקללת בשיעור של 37% - נכות בשיעור 10% לפי ס' 37(7)(א) לתקנות המל"ל בגין הגבלה קלה בטווח תנועות עמוד השדרה המתני וכן נכות בשיעור של 30% לפי ס' 48(1)(ז) בגין הגבלה בתנועות הירך. המומחה קבע כי מכלל נכויות אלו יש לייחס מחצית (%18.5) להחמרה במצב קיים, שחלה עקב הפגיעה בתאונה נשוא תביעה זו. הנתבעת חולקת על מסקנות המומחה בחוות הדעת. לטענתה אין קשר סיבתי בין ממצאי חוות הדעת לבין התאונה. לטענתה, עיון בדו"ח חדר המיון מעלה כי המדובר בתאונה קלה שבקלות, כאשר התובע התלונן על כאבים בעמוד שדרה צווארי ובפרק ירך שמאל, עבר צילומים ובדיקות ולא אובחן אצלו ממצא כלשהו, לא אובחנו אצלו הגבלות בתנועה וכל תלונותיו כאשר צוין: "ללא סימני חבלה חיצוניים וללא שום הגבלה בתנועות". לטענתה מסקנותיו של המומחה מטעם בית המשפט בנויות על השערות וללא כל הסבר משכנע כיצד תאונה מינורית החמירה את השינויים הניווניים הקשים, מהם סבל התובע עובר לתאונה. לטענתה, עיון בגיליון חדר המיון מעלה כי התובע לא התלונן על כאבים, חבלה או מגבלה כלשהי בעמוד שדרה מתני או ברגל ימין ועל כן לא יתכן כי נכותו שנקבעה בגין הגבלה בתנועות עמוד שדרה מותני ובתנועות הירך, קשורה לתאונה. לטענתה של הנתבעת, התלונה על כאבי גב מתני, עלתה אך ורק בשנת 2011 בעוד שהתובע לא הציג מסמכים מיום התאונה ועד ליום 15.2.11. היינו, קיים אי רצף טיפולי משך 4 שנים. לטענתה, עובדה זו מחזקת את טענתה שאין בסיס לקביעותיו של המומחה. הנתבעת טוענת כי מיפוי העצמות שעבר התובע ביום 9.1.08, 5 חודשים לאחר התאונה, מעלה בבירור, כפי שציין המומחה, שהקליטה המוגברת בפרק ירך ימין הינה על רקע מחלה קיימת ואף הודגמה עקמת קלה עם שינויים ניווניים לאורך איזור גב מותני. לטענתה, בפענוח צילום אגן מיום 20.1.08 נקבע מפורשות שהתובע סובל משינויים בעקבות מחלה בפרקי הירכים בשני הצדדים, ללמדך שאין קשר בין התאונה לבין הממצאים הנ"ל אשר אינם אלא ניווניים. לטענת הנתבעת גם מפענוח C.T מיום 9.1.11 עולה בבירור, שאין הממצאים בגב אלא ניווניים כפי שקבע המומחה. הנתבעת טוענת כי המומחה קבע מפורשות שכתוצאה מהתאונה, לא נגרם שבר ולפיכך קביעת המומחה מוטעית, היא בגדר השערה ולא זכתה לשום הסבר או ביסוס במסמכים ובממצאים. למומחה לא נשלחו שאלות הבהרה מטעם הצדדים והוא אף לא נחקר על חוות דעתו. הלכה פסוקה היא כי הקביעה הסופית בדבר מצבו הרפואי של התובע כתוצאה מהתאונה מסורה בידי בית המשפט. חוות דעתו של מומחה רפואי, בדומה לכל חוות דעת של מומחה המוגשת לבית המשפט, אינה אלא ראיה במסגרת כלל הראיות המובאות בפני בית המשפט, ואשר בית המשפט רשאי להסתמך עליה אך גם לדחותה, כולה או חלקה, בהתאם לשיקול דעתו (ע"א 2541/02 צבי לנגר נ' ששון יחזקאל, פ"ד נח(2) 583; ע"א 1156/92 - דורינה סגל נ' נחום סגל ו-3 אח', תק-על 95(1), 1435; ע"א 16/68 רמת סיב בע"מ נ' דרוזי עקרם, פ"ד כב(2) 164). הידע הרפואי הוא נחלת המומחה הרפואי וככל שאין בחוות דעת המומחה מסקנות אשר אינן יכולות לעמוד במבחן הביקורת של ההיגיון לאחר עיון בחוות הדעת וראיות אחרות שבפניו, בית המשפט לא יטה להתערב במסקנותיו של המומחה (ע"א 2160/90 שרה רז נ' פרידה לאץ, פ"ד מז(5) 170). לאחר שעיינתי בחוות דעת המומחה ובמסמכים הרפואיים לא מצאתי לנכון לסטות מהקביעות בחוות דעת, המבוססות על עניין שבמומחיות. חוות דעתו של המומחה ד"ר רנד ברורה. הצדדים בחרו שלא לשלוח למומחה שאלות הבהרה ומכאן שאף הם סברו כי הממצאים בה ברורים. הנתבעת, על אף הספקות שהטילה בהגיונה של חוות הדעת, בחרה שלא לזמן את המומחה לחקירה ולעמתו עם הטענות הללו ולפיכך נותרה חוות דעת המומחה דר' רנד בעינה ולמקרא חוות הדעת אני סבורה כי הוא הגיע למסקנותיו בצורה מקצועית ושקולה, תוך התייחסות למסמכים השונים אשר עמדו בפניו. בחוות הדעת צוין כי לתובע שינויים ניווניים משמעותיים בעמוד שדרה מותני ובמפרקי הירכיים- יותר מימין, אשר החלו זמן רב טרם התאונה והפכו סימפטומיים במידה קלה כבר בשנת 2002. בעקבות התאונה בשנת 2007 חלה הרעה בתסמינים עם כאב קבוע בגב התחתון וברגל ימין- ככל הנראה שילוב של כאב הנובע מעמוד השדרה וממפרק הירך. צוין כי לא נגרם שבר בתאונה וזאת לנוכח העדר קליטה ממוקדת אופיינית במיפוי שבוצע זמן קצר לאחר התאונה, והממצאים בצילום שנחשדו כשבר, מקורם בתהליכים שקרו ללא קשר לתאונה וסביר שהרבה לפניה. המומחה אף מציין כי ייתכן ומדובר בשינויים ניווניים. להערכת המומחה, המדובר במהלך טבעי של החמרת שינויים ניווניים בעמוד השדרה המתני ובמפרק הירך אשר הואץ עקב החבלה התאונתית ולפיכך קבע את נכותו הרפואית של התובע כפי שקבע. להערכת המומחה מצבו של התובע נכון למועד עריכת חוות הדעת יציב ולא צפוי שינוי מהותי במצבו הרפואי במגבלותיו ובנכותו של התובע בעתיד הנראה לעין, ככל שלא יעבור טיפול ניתוחי. הנה כי כן, אין המומחה מתעלם מהממצאים הרפואיים ומהשינויים הניווניים אשר הבחין בהם אצל התובע, הוא דן בהם במסגרת חוות הדעת וקובע את אשר קובע, לא בגדר השערה , אלא בגדר מסקנה מבוססת. לאור האמור לעיל, לא מצאתי כי יש לסטות מקביעת המומחה ואני מאמצת אותה. בהתאם, אני קובעת כי הנכות הרפואית של התובע הינה 18.5% בתחום האורטופדי. הנכות התפקודית: המונח "נכות תפקודית" מבטא מוגבלות או הפרעה בתפקודו של אדם שנפגע גופנית. מוגבלות זו יכול שתהא זהה או שונה מן הנכות הרפואית, כאשר הכוונה היא למידת השפעתה של הנכות על התפקוד בכלל. דהיינו, מידת הפגיעה בכושר התפקוד בתחומי החיים השונים (ר' ע"א 432/80 שושן נ' אוטוקרס, פ"ד לז (1) 178 וכן ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' סייף רמזי, פ"ד נב (3) 79). הכלל הוא כי שיעורה של הנכות התפקודית, או השלכותיה התפקודיות של הנכות הרפואית נקבעות על-ידי בית-המשפט לנוכח התרשמותו מהעדויות והראיות הבאות בפניו. לאחר שעיינתי בחוות דעת המומחה בראיות ובטענות הצדדים, מצאתי לנכון לקבוע כי נכותו התפקודית של התובע, אכן שיעורה כשיעור הנכות הרפואית שנקבעה וזאת בהתאם להלכה אשר נקבעה בע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' סייף רמזי המאוזכר לעיל, לפיה כאשר מדובר על נכות בתחום האורטופדי, שיעור הנכות הרפואית משקף בדרך כלל את שיעור הנכות התפקודית. לפיכך אני מעמידה את נכותו התפקודית של התובע בשיעור של 18.5%. הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד: הוצאות שהוציא ניזוק עד למועד מתן פסק הדין, הן בגדר "נזק מיוחד", המחייב פירוט והוכחה (ד. קציר "פיצויים בשל נזק גוף", מהדורה רביעית, התשנ"ח-1997, עמוד 486). בענייננו, לא הציג התובע קבלות כלשהן עבור הוצאות כלשהן שהוציא בעבר. יודגש כי על התובע מוטלת החובה להקטין את נזקו בדרך של פנייה לקופת החולים בה הוא חבר, על פי חוק הבריאות הממלכתי. עם זאת סביר להניח שנגרמו לתובע הוצאות מסוימות שלא כוסו על ידי גורמים אלו. לכן זכאי התובע לפיצוי בגין ראשי נזק אלו על בסיס הערכה גלובלית בסך 5,500 ₪. ביחס לעתיד, התובע לא הציג חוות דעת או אסמכתא רפואית שתאשר את טענתו לפיה יזדקק לטיפולים רפואיים בעתיד ולא שוכנעתי כי נכותו הרפואית של התובע כתוצאה ישירה מהתאונה תצריך הוצאות בגין טיפולים ונסיעות בעתיד בהיקף הנדרש על ידו. לפיכך אינני מוצאת לנכון לפצות את התובע בגין ראש נזק זה לעתיד. כמו כן, אין בידי לקבל טענת התובע לפיצוי בגין רכישת מריחואנה רפואית. לעניין זה טען התובע כי אושר לו לרכוש מריחואנה רפואית והוא משלם מכיסו סך חודשי של 470 ₪. לעניין זה צרף התובע חשבונית אחת בלבד מיום 16.5.12 המעידה על ביצוע תשלום סך של 470 ש"ח בעבור רכישת הקנאביס. טענה מסוג זה יש לתמוך בראיות מתאימות. על אף טענת התובע כי הוא משלם מכיסו כל חודש סך של 470 ₪ לרכישת המריחואנה הרפואית, מעבר לאותה חשבונית לא צורפו לעיוני חשבונית נוספת או כל אסמכתא אחרת בדמות תדפיס חשבון בנק לדוגמא, אשר יעידו על רכישות נוספות שביצע כביכול התובע. אף לא צורף ההיתר לקבלת המריחואנה הרפואית, אשר עשוי היה לשפוך אור על משך תקופת הזכאות. עניין זה פועל לחובת התובע בהתאם להלכה לפיה הימנעות מהבאת ראיה רלבנטית הנמצאת בהישג יד ללא הסבר סביר, אינה מסייעת לתובע שכן ניתן להסיק שאילו הובאה אותה הראיה היה בה על מנת להטות את הכסף לחובתו. (ראה: ע"א 548/78 שרון ואח' נ' לוי, פ"ד לה(1) 736). אף לא צורפה כל חוות דעת מקצועית אשר תעיד על הצורך בטיפול בקנאביס רפואי, כתוצאה ישירה מהתאונה והדבר מקבל משנה תוקף בנסיבות בהן לתובע נכות משמעותית ואובדן כושר עבודה עוד משנת 1999. בנסיבות אלו, הטענה לעניין זה נדחית. עזרת צד ג' לעבר ולעתיד בעניין זה הצהיר התובע כי מיד לאחר התאונה ולמשך מספר חודשים הוא נאלץ להיעזר בבני משפחתו אשר ליוו אותו ועזרו לו בכל. לטענתו עד ליום התאונה הוא ניהל את משק ביתו ביד רמה, טיפל בבני המשפחה, היה אדם עצמאי ומאז התאונה הוא חש שחייו השתנו הוא מתקשה בביצוע פעולות יום יומיות כגון לבישת בגדים, נעילת נעליים, מקלחת ועבודות תחזוקת הבית. לטענתו עד ליום זה הוא טרם שב לתפקוד מלא והדבר מתבטא בפגיעה בכל תחומי חייו, במצב רוחו, במוטיבציה שלו ובהנאתו מחיי המשפחה והזוגיות. לטענת התובע, כתוצאה ממגבלותיו הוא נאלץ להעסיק בתשלום את מר X החל מיום 6.6.2010 כשעתיים ביום, במהלכן הוא מסיע אותו לטיפולים, עורך בעבורו קניות, עוזר בניקיונות ומסייע לו בניהול משק הבית. לטענתו, הוא יזדקק לעזרה זו למשך כל ימי חייו. התובע טוען כי הוא משלם למר זוהיר סך של 1,000 ₪ לחודש במזומן. הגב' X, אשת התובע, הצהירה כי במשך תקופה ארוכה בסמוך לאחר התאונה היה בעלה שרוי במצב קשה והיא נדרשה לעזור לו בביצוע הפעולות הבסיסיות כגון רחצה, לבוש נעילת נעליים וכיוצא בזה. לטענתה, היא הייתה צמודה אל התובע ונאלצה לעזור לו בכל פעולות היומיום, במקביל לטיפול בילדיהם. הגב' X טענה כי היא זו אשר הסיעה את התובע וליוותה אותו לטיפולים הרפואיים. בהתאם לתצהירה של הגב' X, גם כיום מוגבל בעלה בתפקודו בבית הוא מתקשה בהרמת משאות ואינו מסייע לה בניהול משק הבית. לטענתה, לעיתים היא נזקקת לעזרה מהמשפחה בניקיון הבית. הגב' X הצהירה כי גם כיום פוקדים את בעלה כאבים עזים והוא סובל ממוגבלות וכן כי היא עובדת במשרה מלאה במועצה המקומית במחלקת הניקיון וברוב שעות היום היא אינה נמצאת בבית ולכן יש צורך בהעסקתו של מר X. מר X הצהיר כי החל מיום 6.6.10 הוא מועסק אצל התובע, בשל מצבו של התובע ואי יכולתו לתפקד כראוי. מר X הצהיר כי התובע משלם לו סך של 1,000 ₪ במזומן לחודש ובתמורה עוזר מר X לתובע בניקיון, קניות, נסיעות, במקלחת, בלבוש, נעילת נעליים, מארח לו לחברה ותומך בו נפשית. הלכה פסוקה היא כי משעסקינן בעזרת בני משפחה, אין מקום לפסיקת פיצוי ככל שמדובר בסיוע סביר אשר ניתן לצפות כי יוענק לנפגע על ידי בן משפחה (ע"א 810/81 לוי נ' מזרחי, פ"ד לט(1) 477). בעניינו, לא הוצגו כל אסמכתאות על עזרה חריגה שניתנה לתובע על ידי בני משפחתו ולא הוצגו בפני כל אסמכתאות על הפסדי שכר כלשהם של בני המשפחה, בשל העזרה שניתנה. יחד עם זאת, נקבע כי בית המשפט רשאי לפסוק פיצוי בגין עזרת הזולת, אף מבלי שהובאה ראיה לכך, והוא אף יכול לערוך אומדנא ובלבד שהשתכנע כי העזרה שהושטה לנפגע ניתנה לו מעבר לזו המקובלת בין בני משפחה (ע"א שושני נ' קראוז, פ"ד כח(1) 277; ע"א 587/87 מלכה נ' אטקין, פ"ד מ"ד(4) 168). לפיכך, ראיתי לפסוק לתובע פיצוי גלובלי בגין עזרת צד ג' לעבר בסך של 5,000 ₪. בסכום זה לקחתי בחשבון עזרה שניתנה לתובע על יד בני המשפחה, בפרט בתקופה שבסמוך לאחר התאונה, אשר חרגה מהעזרה שבני משפחה מושיטים זה לזה ברגיל. אשר לעזרת צד ג' בעתיד, אינני סבורה כי נכות התובע תחייב אותו בעתיד לעזרה בהיקף הנתבע על ידו ובהתחשב בעובדה כי לא הוצגה חוות דעת מקצועית או אסמכתאות כלשהן המעידות כי התובע יזדקק לעזרת צד ג' בעתיד או בכלל, לא מצאתי לנכון לפסוק לו כל סכום בעבור תקופה זו. אין בידי לקבל תביעת התובע לפיצוי בגין העסקתו של מר זוהיר X. טענה מסוג יש לתמוך באסמכתאות של ממש ובעניינו לא עלה בידי התובע להוכיח טענתו ברמת ההוכחה הנדרשת. לא הוצגה בפני כל אסמכתא או חוות דעת מקצועית אשר תעיד על הצורך בהעסקת עזרה בשכר לעבר או לעתיד. כך למשל לא הוצג בפני היתר של המוסד לביטוח לאומי להעסקת עזרה בשכר או השתתפות של המוסד בעזרה שכזו, לעבר או לעתיד. זאת ועוד, בהתחשב בעובדה כי התובע הוכר על יד המל"ל עוד בשנת 1999 כנכה עם נכות רפואית בשיעור 45% ודרגת אי כושר 75% ללא קשר לתאונה, הוא אינו עובד מאז ומתקיים מקצבת נכות כללית, יש להניח כי ככל שאכן נזקק התובע לעזרה בשכר, טענה שכאמור לא הוכחה ברמת ההוכחה הנדרשת, הוא נזקק לה בגין מצב רפואי קודם שאינו קשור לתאונה. מלבד הצהרת התובע לעניין זה ותצהירו של מר X, לא הוצגה לעיוני כל קבלה אודות התשלומים שבוצעו למר X והמועד בו בוצעו. לחלופין ניתן היה לצרף תדפיסי בנק אשר יעידו על משיכת כספים לצורך תשלום שכרו של מר X ועל משך תקופת ההעסקה. כאמור אסמכתאות כאלו לא הוצגו ועובדה זו אף היא פועלת לחובת התובע בהתאם להלכת שרון נ' לוי המאוזכרת לעיל. כאב וסבל אני פוסקת לתובע פיצוי בסכום של 26,500 ₪ על הנזק הלא ממוני שנגרם לו, בהתאם לתביעת התובע. סוף דבר לאור האמור לעיל, אני פוסקת לתובע פיצוי ברכיבים הבאים: הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר, סך של 5,500₪ עזרת צד ג' לעבר, סך של 5,000 ₪. כאב וסבל (נזק לא ממוני), סך של 26,500 ₪. ובסה"כ 37,000 ₪. הנתבעת תשלם לתובע סך 37,000 ₪, בצירוף שכר טרחת עו"ד בשיעור 15%, וכן את הוצאות המשפט בסך 650 ₪. הסכומים יישאו בהפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. נכותפיצוייםתאונת דרכיםשאלות משפטיותקצבת נכותנכות כללית