הנתבעת אף הוסיפה שנפל פגם בתצהיר פלס בפתח הדיון שהתקיים בהתנגדות בפני כבוד הרשם בוקר שם טענה שמועד עריכת ההסכם היה בפועל ביום 10/8/2009 ולא כפי שנרשם בשגגה בהסכם ובתצהיר 8/10/2009. לטענת פלס הבין שקיים פגם בתאריך ההסכם לאחר שנוכח שחלק מהשיקים שמסר לספק נוכו עוד קודם לתאריך שנרשם על גבי ההסכם. טענה זו לא הוכרעה במהלך הדיון בהתנגדות, שכן מדובר במחלוקת עובדתית. התובעת טענה לעניין זה שהנתבעת לא הרימה הנטל המוטל עליה לאור העובדה שמדובר בטענה בעל פה כנגד מסמך בכתב ולכן יש לקבוע שמנהל הנתבעת שיקר בטענה כי ההסכם נחתם קודם לכן. אכן, כטענת התובעת, יש צורך בנטל מוגבר להוכיח טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב, אולם אין לומר שהנתבעת לא הרימה נטל זה. פלס פרט במהלך הדיון כיצד הגיע למסקנה זו שמדובר בהסכם שנחתם קודם לכן: "הסקנו את מועד הנכיון בגלל שיש לנו עוד תיק שמתנהל על הצ'קים האלה. היו 6 צ'קים, אחד מהם נוכה כאן, אבל שאר הצ'קים פוזרו לגורמי נכיון שונים, אחד מהם בנק ומהמועד שבו הבנק ניכה את השטר, מועד שהוא מוקדם ל- 8/10 הבנתי שטעיתי לגבי מועד עריכת ההסכם" (ראו עמוד 4 , שורות 15-18 לפרוטוקול מיום 13/1/2011) הנתבעת גם צרפה כתמיכה לגרסתה בנספח ב' לתצהירה את צילום שיק שמספרו 11855 על סך של 12,100 ש"ח אשר נמסר לספק במסגרת ההסכם ונוכה בבנק מרכנתיל דיסקונט ביום 31/8/2009. לתובעת לא היה כל הסבר כיצד שיק זה שמועדו קודם למועד עריכת ההסכם כביכול מצוי בידי הבנק. כך גם אין מחלוקת שהתובעת לא החזיקה בידיה את כלל ששת השיקים שנמסרו על ידי הנתבעת לספק אלא אחזה בשניים מהם בלבד. התובעת או מנהלה אף לא נכחו במועד עריכת ההסכם ומשכך אין לתובעת כל ידיעה באשר למועד עריכתו פרט לרשום בהסכם. בנסיבות אלו ובהיעדר עדותו של סינמן ולאור צילום השיק שצורף על ידי הנתבעת לתמיכה בגרסתהנתבעת, מצאתי מקום להעדיף גרסת מנהל הנתבעת לעניין זה ולקבוע שאכן מדובר בטעות בהסכם ובתצהיר שצורף לתיק ולקבוע שאכן ההסכם נחתם בחודש אוגוסט 2011 ולא באוקטובר 2011 כפי שנרשם על גב ההסכם ובודאי שאין לקבל הטענה לפיה שיקר מנהל הנתבעת בעניין זה. 6. בכל הנוגע לעסקת היסוד אומנם טענה התובעת שמדובר בהסכם סתמי ולא מפורט, שכן אינו מפרט כמויות, אלא שאין בעובדה זו בכדי להפריך גרסת הנתבעת לפיה לא קבלה כל תמורה. פלס הסביר באופן מפורש בחקירתו כיצד התנהל המסחר בינו לבין הספק, גרסה זו לא נסתרה ואין בעובדה שלא פורט די בהסכם בכדי לגרוע מקיומו. אומנם נטען בסיכומים שמדובר בהסכם פיקטיבי שלא ניתן לקיימו וכל תכליתו היתה גלגול שטרי טובה וניכוי שיקים הדדי, אלא שמדובר בטענה סתמית שעולה לראשונה בסיכומים ללא הסבר מניח הדעת. כך גם לא הונחה כל תשתית עובדתית לטענה זו. יתרה מזאת, פלס לא נחקר כלל על טענתו בנוגע לטענתו לפיה נכשלה התמורה ללא כל הסבר מניח הדעת. משכך, גרסה זו לפיה מעולם לא קיבל הסחורה עומדת בעינה ולא נסתרה ואין בנסיונות התובעת לבסס מסכת עובדתית אחרת בכדי לסתור אותה. אף בהתנהלות הנתבעת טרם ביטול השיק יש בכדי לתמוך בגרסה זו, אין מחלוקת שהשיק הראשון על סך של 9,800 ₪ נפרע. לו אכן היה בכוונת הנתבעת ליתן שטר טובה ולגלגל שיקים מדוע בחרה לפרוע השיק הראשון ומהרה לבטל השני? אין כל הסבר סביר לכך וההסבר היחיד ההגיוני הוא שהנתבעת בקשה לעמוד בהסכם עליו חתמה עם הספק ולפיו עליה לקבל סחורה עד ליום 19/10/2009 וככל שלא תסופק הסחורה במועד, יוחזר הסכום ששולם לתובעת. בנסיבות אלו והואיל והשיק הראשון נפרע ביום 12/10/2009 אך לא נפרע השיק השני מיום 27/10/2009, אין לי אלא להסיק שלאחר שהנתבעת ראתה שהספק לא עומד בהסכם שהיה בין הצדדים ולא מספק הסחורה עד ליום 19/10/2009, מהרה לבטל השיק השני בהתאם להוראות ההסכם. אשר על כן, אין לקבל הטענות בדבר גלגול שיקים ועדיפה גרסת הנתבעת באשר לנסיבות ביטול השיקים. משכך, אני קובעת שהוכח די הצורך שהתמורה בגינה נמסר השיק במסגרת עסקת היסוד לא ניתנה לנתבעת שכן לא קבלה כלל התכשיטים הגם שמסרה בגינם שיקים על סך של 66,000 ₪ ולכן נפגמה זכות הקניין של הספק בשיקים. 7. האם התובעת אוחזת כשורה בשיקים הנתבעת טענה שהתובעת לא הוכיחה כי ניתן ערך בעד השיק ואף הוסיפה כי קבלה אותו לידיה בחוסר תום לב ואגב קנוניה עם הספק. מגנד, טענה התובעת שהיא אוחזת כשורה בשיקים ואף טענה שאחזה בהם לפני מועד הפרעון שכן השק נוכה ביום 11/9/2009 והופקד בחשבונה ביום 27/10/09. סעיף 29 לפקודת השטרות קובע כדלקמן: "(א) כל צד שחתימתו מצויה על השטר, חזקה לכאורה שנעשה צד לו בעד ערך. (ב) כל אוחז שטר, חזקה לכאורה שהוא אוחז כשורה; אך אם הודו או הוכיחו בתובענה שהקיבול או ההוצאה או הסיחור שלאחריה פגועים ברמאות, בכפיה או באלימות ופחד, או באי חוקיות, חובת הראיה מוחלפת, עד אם הוכיח האוחז שלאחר אותה רמאות או אי חוקיות ניתן בתום לב ערך בעד השטר" . משמעות החזקה לעיל הינה שנטל השכנוע בהתייחס לעובדות מהותיות בנוגע לאחיזה כשורה אינו מוטל על האוחז ואינו מוטל כולו על החייב. על הנתבע לפרט בהגנתו מהי טענתו כנגד השטר ומה הפגם בזכות הקניין לו טוען, ועליו להוכיח טענות אלו. הרים הנטל להוכיח טענותיו, על התובע להוכיח שלאחר שנפל אותו פגם בזכות הקניין הוא נתן בתום לב ערך בעד השטר. הוכיח התובע, זוכה הוא על אף שהוכח פגם בזכות הקניין (ראו ספרו של י. זוסמן, עמוד 262). לעניין זה אף נקבע ברע"א 653/97 חגאי ואח' נ' עבודי חיים בע"מ, פ"ד נ"ב (2) 345,355: לאוחז בשיקים עומדת החזקה לכאורה כי הוא אוחז כשורה (סעיף 29(ב) לפקודת השטרות [נוסח חדש]), ובאופן רגיל על המושך לסתור חזקה זו. לא כך כאשר זכות הקניין בשיקים לוקה בפגם קנייני מסוג אלו המנויים בסעיף 29(ב), שאז, נטל הראיה בדבר היות האוחז אוחז כשורה, הוא על האוחז". בעניין הנדון טענה הנתבעת שהסיחור נגוע בקנוניה עם הספק. לטענתה בין התובעת לספק היו יחסים מיוחדים שהגיעו לכדי חברות. בנוסף, הוסיפה וטענה שהשיק נמסר לתובעת על ידי הספק רק כחודשיים לאחר שנמסר לספק ללא הסבר מניח הדעת ואף הוסיפה שהתובעת לא טרחה לבדוק את פרטי עסקת היסוד נוכח הסיכון בשיק מוסב ולא צרפה הספק כחייב נוסף בתיק ההוצאה לפועל. מנגד טענה התובעת שקבלה השיק שהוא תקין על פי נראהו ואין בהבדלים ברישום שם הנפרע על פני השיק במלה "סיידר לבין ההיסב "סידר" בכדי לפגוע בכך. בנוסף, טענה שקבלה השיק לפני מועד הפרעון ונתנה ערך עבורו והוסיפה כי הינה אוחזת בו בתום לב. לטענתה, לא ידעה בעת סיחורו על פגם בקניינו ואף לא היתה מודעת לפרטי העסקה בין הנפרע למושך השיק ואפילו היתה מודעת לכך, נוכח מועד הסיחור שקדם לכשלון התמורה לא ניתן לייחס לה כל פגם. אכן, כפי שטענה התובעת, אין ליתן משקל לעובדה שהושמטה האות "י" בין שם הנפרע לשם בהיסב. מדובר שינוי זניח שאין בו בכדי לפגום בתקינות השטר ואין מדובר בשינוי בולט, מה גם שבוצע על ידי פלס כפי שהודה בחקירתו. עם זאת וכפי שציינתי לעיל, עדיפה גרסת הנתבעת באשר למועד עריכת ההסכם ולפיה נערך ב- 11/8/2009. משכך, לא מצאתי כלל הסבר מניח הדעת לכך שהספק המתין חודשיים ומיהר לסחר את השיק שמונה ימים לפני תאריך שיועד לקיום העסקה בינו לבין הנתבעת. בנוסף, לא מצאתי כל הסבר מניח הדעת או הגיון כלכלי לעובדה שעסקת הנכיון נעשתה יום לפני נכיון השיק הראשון שנמסר לתובעת, אומנם טען בלולו בחקירתו שככל הנראה מאחר וסינמן לא רצה להפסיד הרבה כסף על עסקת הנכיון הוא החזיק אצלו את השיק כמה שיותר קרוב למועד הפרעון (ראו עמוד 9, שורות 4-10 לפרוטוקול מיום 11/7/2013) אולם טענה זו אינה מתיישבת עם העובדה שעסקת הנכיון בוצעה יום לפני פרעון השיק. במצב זה עדיף היה לספק להשאיר אצלו את השיק יום נוסף אחד ולהפקידו בבנק במועד פרעונו ולחסוך את העמלה ששולמה כביכול בגין עסקת הנכיון בסך של 6.53 ₪. בלולו גם טען שככל הנראה הספק היה זקוק מאד לכסף, אולם לו כך הם פני הדברים מדוע לא ביצע הספק עסקת הנכיון קודם לכן? לבלולו לא היו כל הסברים לכך. משכך, הגם שמדובר בעמלת נכיון בסך של 6.53 ₪ בלבד, איני מוצאת כל הגיון כלכלי בביצוע עסקת נכיון זו, יום לפני מועד פרעון השיק והמסקנה ההגיונית היחידה הינה כטענת הנתבעת, העברת השיקים לידי התובעת היודעת על פגם בזכות הקניין של המחזיק בשיקים תוך נסיון ליצור מעמד מלכותי עצמאי אוחז בשיק המתגבר על הפגם בזכות הקניין של הספק. לבלולו גם לא היה כל הסבר מניח הדעת מדוע לא החתים את סינמן בעצמו כערב לשיק. תחילה טען בחקירתו שבקבלת העתק יש ערובת ולאחר מכן, שינה גרסתו והסביר שלא החתימו על ערבות מאחר ויש לו אמון בסינמן. לבלולו לא היה כל הסבר מניח הדעת לשינויי גרסאות אלו ובמצב דברים זה, לא מצאתי מקום ליתן משקל רב לעדותו. אשר על כן, הגעתי למסקנה לפיה השיק סוחר לתובעת ברמאות, שכן התובעת ידעה בעת שזכות קניינו של הספק פגומה בעת ביצוע עסקת הנכיון. במצב דברים זה מתחלף נטל הראיה ועל התובע להוכיח שנתן ערך בתום לב ובתמורה לאחר הרמאות. 8. תום לבה של התובעת במקרה הנדון וכאמור לעיל, טענה הנתבעת לקנוניה כנגדה בין התובעת לבין הספק בעת ביצוע עסקת הנכיון. בהתייחס לבחינת תום לבה של התובעת בעת ביצוע עסקת הנכיון כבר נקבע בעבר כי: "בסוגיית תום הלב נהוג להבחין בין אמת מידה אובייקטיבית לבין מבחן סובייקטיבי. תום לב סובייקטיבי הוא יושר לב של מקבל הזכות, שלא ידע על פגם בזכויותיו של המעביר. רכישת זכות הנעשית ברשלנות, ואפילו ברשלנות חמורה, אינה נגועה לפי שיטה זו בחוסר תום לב. עצימת עיניים והתעלמות מחשדות שהיו לרוכש נחשבים, עם זאת, לחוסר תום לב. הדרישה לתום לב אובייקטיבי עומדת על ביצוע לא רשלני של הרכישה...בהקשר של דיני השטרות כי "כל שנעשה , למעשה, ביושר לב, רואים אותו כנעשה בתום לב, כמשמעותו בפקודה זו, בין שנעשה ברשלנות ובין שלא רשלנות...הפקודה אינה מסתפקת, כמו בתקנות שוק אחרות, בדרישה לתום , והיא מוסיפה כי רק מי ש"בשעה שסיחרו לו את השטר לא היתה לו כל ידיעה שזכותו של המסחר פגומה" יהיה אוחז כשורה...כאמור, במסגרת "העדר ידיעה" ניתן לשלב מרכיב אובייקטיבי לצורך האחיזה כשורה. ניתן לומר, למשל, כי פלוני ייחשב כיודע עובדה מסויימת אם ידע עליה בפועל בעת קבלת השטר, אם קיבל הודעה קודמת על התרחשותה, או שהיה יכול ללמוד על קיומה ממידע שהיה ברשותו". ראו, שלום לרנר, דיני שטרות, מהדורה שנייה, עמודים 233-236). הנה כי כן, הגם שבאופן עקרוני אמצה פקודת השטרות את המבחן הסובייקטיבי המקל על אוחז בשטר אשר אינו נדרש לבצע בדיקות משמעותיות בטרם ביצוע עסקת הנכיון ניתן להחיל גם המבחן האובייקטיבי המחמיר יותר ומצמצם אחיזה כשורה ובמיוחד כאשר מדובר בעסקת נכיון. התובעת, הינה חברה לנכיון שיקים. כפי שהעיד בלולו מי שמגיע אליה אינו יכול לפנות לבנק לביצוע נכיון: לא תמיד הלקוחות שמגיעים אלי הם לקוחות בריאים, למה אם הוא היה בריא הוא לא היה מגיע אליי, הוא היה מגיע לבנק. ברגע שהבנק לא מנכה לו הוא מגיע אלי". (עמוד 5 לפרוטוקול מיום 11/7/2013, שורות 9-11) משכך, נראה שנדרשת חובת תום לב מוגברת מצד התובעת ואני סבורה שדי בהיותה חברת נכיון בכדי לעורר חשש שמא השיק נגוע בפגם בזכות הקניין. אף בעובדה שהתבקש נכיון השיק הראשון יום לפני מועד פרעונו יש בכדי לעורר חשש בעניין. בלולו העיד כי לא טרח לבדוק לפנות לנתבעת לבדוק באם קיים פגם בזכות הקניין של הספק, אולם הודה שבדק במערכת BDI על מצבה הכלכלי של הנתבעת ולא מצאתי כל הסבר הגיוני לכך שלא ביצע בדיקה פשוטה נוספת ופנה לנתבעת בעצמה בכדי לברר באם קיים פגם בעסקת יסוד. בנוסף, התובעת לא טרחה לצרף את כרטסת הלקוח של הספק ממנה ניתן ללמוד באם סורבו בעבר שיקים נוספים של הספק או סינמן באופן שיש בו בכדי לעורר חשש בנוגע להסתבכות כלכלית. כאמור וכפי שהעיד בלולו, עצם העובדה שהספק נדרש לפנות לתובעת יש בה בכדי להעיד על חשש בנוגע לאיתנותו הכלכלית ודי בכך בכדי להצדיק פנייה לנתבעת. אוסיף שכבר נקבע בפסיקה שבנק לא ייחשב תם לב לצורך אחיזה כשורה, לאור ידיעתו על מצבה הכלכלי של החברה אשר הסבה שיקים לפקודתו, שכן יש בכך בכדי להצביע על קשיים במילוי חובותיה כלפי מושך השיק (ראו ע"א 1925/95 רפאל נ' בנק הבנייה בע"מ, פורסם במאגרים משפטיים 5/2/1997). אכן בהתאם לפסיקה אין חובה על אוחז שטר לבצע בדיקות מיוחדות בטרם קבלת השטר לחזקתו, אולם נסיבות המקרה דנן ובשים לב לכך שעסקינן בעסקת נכיון, הרי שיש בהימנעות מביצוע כלל הבדיקות הנדרשות להצביע על חוסר תום לב. אומנם, אין מחלוקת שהתובעת קבלה את השיקים לחזקתה בטרם חוללו השיקים אלא שבניגוד לטענת התובעת אין די בכך, שכן התרשמתי שהתובעת ידעה שזכות הקניין של הספק בשיק פגומה בעת ביצוע עסקת הנכיון ואין בעובדה שהשיק הראשון נפרע בכדי להעיד על תום לבה של התובעת או על אי ידיעתה על כך שקיים פגם כלשהו בעסקת היסוד. 9. האם הוכיחה התובעת כי נתנה תמורה עבור השיק? התובעת טענה כי נתנה תמורה עבור השיקים שנמסרו לה ולראייה צרפה את מסמך מש/1 ולטענתה ניתן ללמוד ממנו על תשלום תמורה. כן צרפה מספר דפי חשבון שלה לתקופה שבין 8/10/2009-16/10/2009. מסמך מש/1 אשר התובעת בקשה לטעון שהוא חשבונית קבלה באשר לתמורה אינו חתום על ידי הספק או סינמן, הגם שנדרשת חתימתם, מה גם שמדובר במסמך שנערך על ידה ואין ליתן לו כל משקל ראייתי. לתובעת לא היה כל הסבר מניח הדעת מדוע לא זומן סינמן להעיד. אומנם טען בלולו כי הסתבך כשפנה לסינמן ואף קיבל מאסר של 30 יום בגלל פניותיו לסינמן והוצא לו צו הרחקה כנגדו אולם לא טרח להציג כל מסמך המתעד זאת על אף שאין כל מניעה להציגם ככל שאלו אכן קיימים. כבר נקבע בפסיקה כי: כלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי-הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה" (ראו ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ, פורסם ביום 9/5/2011). אשר על כן, אי הבאתו של סינמן לעדות פועלת לחובת התובעת ויש בה בכדי להעיד על היעדר תמורה בהיעדר כל ראיה אחרת לתמורה. לא זו אף זו, התובעת צרפה דפי חשבון לימים שקדמו למועד ביצוע עסקת הנכיון החל מיום 8/10/2011. עיון בתדפיס מלמד שלא נמשכו על ידי התובעת כספים במהלך הימים שקדמו לעסקת הנכיון, דהיינו 11/10/2009 ואף בכך יש בכדי להעיד על כך שלא ניתנה על ידה כל תמורה עבור השיק, שכן לא ברור מה מקור ה-31,588 ₪ אשר נטען כי נמסרו לספק. נוכח האמור לעיל, לא עלה בידי התובעת אף להוכיח כי נתנה תמורה כלשהי לספק בגין עסקת הנכיון. משכך ונוכח קביעתי לעיל לפיה התובעת ידעה שזכות הקניין של הספק בשיק פגומה בעת ביצוע עסקת הנכיון, לא הרימה התובעת הנטל להוכיח כי קבלה השיקים בתמורה ובתום לב. 10. בשים לב לכך שלא הוכח כי ניתנה תמורה עבור השיק, הרי שהתובעת אף אינה אוחזת בעד ערך בו ולכן איני מוצאת מקום להידרש להלכת גויסקי הקובעת שצד רחוק האוחז בעד ערך, על אף שאינו אוחז כשורה עשוי להתגבר על טענת כשלון התמורה אם הסיחור אליו קדם לכשלון התמורה (ראו 333/61 גויסקי נ' יוסף מאיר, פ"ד טז (1) 595). למעלה מן הצורך אוסיף כי גם קיימת בקורת רבה כנגד הלכה זו. בשולי פסק הדין אוסיף שבוודאי שאין לגזור גזירה שווה מפסק הדין שצורף על ידי התובעת בנוגע לשני שיקים נוספים מסדרת השיקים שנמסרו על ידי הנתבעת לספק ושם נדחתה התנגדות הנתבעת, שכן מדובר מדובר במסכת עובדתית שונה נוכח ידיעת התובעת בנוגע לעסקת היסוד, תום לבה והיעדר תמורה עבור השיק. 11. סוף דבר נוכח האמור לעיל, דין התביעה להידחות וכך הינני מורה. התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בסך של 5000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן, יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק. עסקת יסוד