מבוא בפניי תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו להתובעת בתאונת דרכים שאירעה ביום 28.7.10, לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים"). כתב התביעה המתוקן שהוגש בתיק זה כלל תאונת דרכים נוספת מיום 24.5.04 בענינה הגיעו הצדדים, התובעת וביטוח ישיר חברה לביטוח בע"מ, להסכם פשרה שקיבל תוקף פסק דין. הנתבעת אינה חולקת על החבות והכיסוי הביטוחי בגין התאונה מיום 28.7.10 (להלן: "התאונה") והמחלוקת היא בסוגית הנזק בלבד. הנכות הרפואית מומחה בית המשפט לכירורגיה אורתופדית, ד"ר כספי, התייחס בחוות דעתו למספר תאונות דרכים שעברה התובעת, הראשונה במהלך שנת 1998, השנייה ביום 24.5.04 והשלישית ביום 28.7.10. בחוות דעתו קבע מומחה בית המשפט, בין השאר, כי לאחר התאונה ביום 28.7.10 פונתה התובעת לבית החולים בגין כאבים בכל גופה, צולמה ולא נמצאו שברים. בהמשך התייחס לתיעוד רפואי לפיו התובעת עברה תאונת דרכים במהלך שנת 1998 ובעקבותיה כאבי צוואר וכי לאחר תאונת הדרכים מיום 24.5.04 סבלה התובעת כאב ורגישות בצוואר וכן הגבלה בצוואר למשך מספר חודשים. כמו כן, התובעת טופלה מספר חודשים בפיזיותרפיה עם שיפור חלקי בלבד וגם עם משככי כאב והרגעה. לאחר שנים אסימפטומטיות החלו אצל התובעת כאבי צוואר וכתף ימין עוד בטרם התאונה מיום 28.7.10. לאחר תחילתם של כאבים אלה הייתה מעורבת בתאונה מיום 28.7.10 עם כאבי צוואר וברך ימין והופנתה לטיפולי פיזיותרפיה אשר כנראה לא בוצעו. לאור כל האמור לעיל קבע מומחה בית המשפט כי לתובעת לא נגרמה כל פגימה בתחום האורתופדי בעקבות תאונות הדרכים מימים 24.5.04 ו- 28.7.10. המומחה הוסיף כי כאבי הצוואר מהם סבלה התובעת לאחר תאונות הדרכים בהן הייתה מעורבת היו בגין מכלול השינוי הניווני בעמוד שדרתה הצווארי. הכאבים נמשכים תקופה של מספר חודשים וחולפים עם/בלי טיפול. המומחה קבע לתובעת נכות רפואית צמיתה כוללת בשיעור 3%: 1% בגין תאונת הדרכים משנת 1998 ו- 2% בגין תאונת הדרכים מיום 24.5.04. המומחה לא קבע לתובעת נכות רפואית צמיתה בגין התאונה נשוא המחלוקת מיום 28.7.10 והוסיף כי לאחר תאונת הדרכים הנ"ל לא חל שינוי משמעותי במצבה של התובעת וכי תאונה זאת התרחשה במהלך תקופה שהתובעת חשה כאבים בצוואר שהחלו מספר שבועות קודם לכן. עולה אפוא שמומחה בית המשפט האורתופד ד"ר כספי לא קבע לתובעת נכות צמיתה בגין התאונה מיום 28.7.10 ואף הוסיף שכאבי הצוואר מהם סבלה לאחר התאונה הם בגין מכלול השינוי הניווני בעמוד השדרה שלה וכי תאונת הדרכים מיום 28.7.10 לא גרמה לשינוי משמעותי במצבה. מומחה בית המשפט ד"ר כספי לא זומן למתן עדות בבית המשפט וקביעתו בעינה. דיון התובעת העידה בתצהירה בהרחבה לגבי הכאבים וההגבלות מהם סבלה כתוצאה מהתאונה. לטענתה, היא נטלה משככי כאבים וביצעה טיפולי פיזיותרפיה שהקלו את כאביה במידה מסוימת ובאופן זמני אך לא הצליחו להשיב את מצבה לקדמותו ועד היום היא סובלת מכאבים והגבלות בתנועות הצוואר עם הקרנה לכתף שמאל ולשכמות. התובעת אישרה בתצהירה כי סבלה גם קודם לתאונה מכאבי צוואר ואולם לאחר התאונה מצבה החמיר ולטענתה היא מוגבלת לעיתים בתפקודה, הן בעבודה והן בבית. לאחר התאונה היא רותקה לביתה למשך כשבועיים עד ליום 12.8.10 והרופאים המליצו לה להימנע מעבודה. התובעת צירפה אישור מעביד על היעדרותה בגין מחלה וכן גיליונות נוכחות. לטענת התובעת היא סובלת מאז התאונה מכאבי ראש, מכאובים והגבלות והיא מתקשה מעת לעת בתפקודה היומיומי, בביצוע פעולות הכרוכות במאמץ פיזי ובביצוע עבודתה. התובעת טענה שלאחר התאונה לא יכלה לתפקד כפי שתפקדה לפני התאונה ונאלצה להימנע מעבודה מאומצת וכן התקשתה כאם חד הורית בטיפול בבנה הקטן. עוד טענה להוצאות שונות, רפואיות ובגין נסיעות, בסך כולל של 3,000 ₪. בעדותה בבית המשפט אישרה התובעת שגם לפני התאונה סבלה מכאבי צוואר ועברה טיפולי פיזיותרפיה. לאחר שהוצגו לה מסמכים, אשרה שעברה תאונת דרכים בשנת 1998 ושהתלוננה על כאבים בעמוד שדרה צווארי ותחתון וכן שקיבלה טיפולי פיזיותרפיה לאחר התאונה הנ"ל. התובעת אישרה גם שעברה בשנת 2004 תאונת דרכים נוספת, שהתלוננה על כאבים בעמוד שדרה צווארי ועברה טיפולי פיזיותרפיה גם לאחר תאונה זו. עוד אישרה התובעת תלונות שלה בביקורים אצל רופאים בסמוך לפני התאונה מיום 28.7.10. כך למשל, ביום 9.5.10 כתב רופא אצלו נבדקה כי לתובעת הגבלה בתנועה סיבובית של הצוואר וכך גם ביום 4.7.10. התובעת אישרה שקיבלה טיפולי פיזיותרפיה ומשככי כאבים וביקרה אצל רופאים בשל כאבי הצוואר גם לפני התאונה מיום 28.7.10 ועם זאת טענה שלפני התאונה הנ"ל הכאבים היו בצד ימין של הצוואר ולאחר התאונה היו בצד שמאל. התובעת העידה שהייתה לה מגבלה בעקבות התאונות הקודמות אבל מצבה החמיר לאחר התאונה מיום 28.7.10. עם זאת, התובעת אישרה שגם לפני התאונה מיום 28.7.10 היא לא יכלה לסחוב סלים כבדים. התובעת לא הגישה קבלות לגבי ההוצאות השונות שטענה להן והוסיפה וטענה ששילמה לחברה שלה עבור שמרטפות לבנה. בחקירתה החוזרת העידה התובעת כי עברה שתי סדרות של טיפולי פיזיותרפיה לאחר התאונה מיום 28.7.10. התרשמתי כי התובעת ניסתה להאדיר את נזקיה בעקבות התאונה מיום 28.7.10 ולמעט בנזקים שנגרמו לה עקב התאונות הקודמות. מחוות דעת מומחה בית המשפט שלא נסתרה, מהמסמכים הרפואיים שהוצגו לתובעת וגם לפי עדותה עולה שהתובעת סבלה מפגיעה וכאבים בצוואר וכן מגבלות שונות עוד בטרם התאונה מיום 28.7.10. התאונה מיום 28.7.10 לא גרמה לשינוי משמעותי במצבה של התובעת. גם אם התובעת עברה טיפולים כאלה ואחרים לאחר מועד התאונה מיום 28.7.10, לאור קביעת מומחה בית המשפט לגבי מצבה של התובעת בעקבות התאונות השונות, יש לייחס את כאביה נשוא הטיפולים הנ"ל בראש ובראשונה ובעיקר לתאונות הקודמות שעברה התובעת ולא לתאונה מיום 28.7.10. בנוסף, התובעת לא הגישה קבלות בגין ההוצאות שלטענתה נגרמו לה. לאור האמור לעיל ובהתחשב בכך שלא נקבעה לתובעת נכות רפואית צמיתה בעקבות התאונה מיום 28.7.10 (בשונה מהנכות הרפואית שנקבעה לה בעקבות תאונות הדרכים הקודמות שעברה) אני פוסק לה בגין רכיבי כאב וסבל והוצאות פיצוי גלובלי בסך של 4,000 ₪. בהעדר הוכחה, אין מקום לפסוק לתובעת פיצוי בגין עזרת הזולת. מומחה בית המשפט ד"ר כספי לא קבע לתובעת תקופת נכות זמנית והתובעת לא הגישה תעודות אי כושר למעט תעודת חדר מיון מיום 28.7.10 שם הומלץ על שני ימי מחלה. במסגרת הנספחים לתצהירה הגישה התובעת גיליונות נוכחות ממקום העבודה שלה מהם עולה שאושרה לה על ידי המעביד חופשת מחלה החל מיום 28.7.10 ועד ליום 12.8.10. יצוין גם שלתובעת אושרו חמישה ימי מחלה נוספים במהלך חודש יולי 2010 קודם לתאונה. כמו כן, צירפה התובעת אישור של המעביד בדבר כך שנעדרה מעבודתה עקב מחלה מיום 28.7.10 ועד ליום 12.8.10 וכן ביום 18.8.10. באישור צוין כי ימי ההיעדרות הם ימי היעדרות בתשלום על חשבון ימי מחלה. כלומר, שכרה של התובעת שולם לה בתקופת ההיעדרות. בהתחשב מחד, שמומחה בית המשפט לא קבע לתובעת תקופת נכות זמנית (וגם לא נשאל שאלת הבהרה בסוגיה זו), שכאבי הצוואר של התובעת החלו עוד בטרם התאונה (לפי קביעת המומחה), שהתובעת לא הגישה תעודות אי כושר, שאישור המעביד מתייחס להיעדרות בגין מחלה (ללא פירוט) ושלא פורט דבר לגבי שווי פדיון יום מחלה אצל המעביד ומאידך, שמדובר בתקופת היעדרות מיד לאחר התאונה, אני פוסק לתובעת פיצוי גלובלי בגין הפסד שכר לעבר בסך של 1,000 ₪. מהסכומים הנ"ל יש לנכות את חלקה של הנתבעת בעלות חוות הדעת הרפואית של מומחה בית משפט בסך של 2,320 ₪ וזאת מאחר ומומחה בית המשפט לא קבע לתובעת בעקבות התאונה מיום 28.7.10 נכות רפואית צמיתה וגם לא נכות רפואית זמנית. לסיום נוכח האמור לעיל, הנתבעת תשלם לתובעת סך של 2,680 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 13% בתוספת מע"מ והאגרה ששולמה על ידי התובעת בפועל בפתיחת ההליך. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ולמרות טענותיה כבדות המשקל של הנתבעת כנגד חיובה במלוא אגרת בית המשפט בגין הליך ההוכחות, לא מצאתי לנכון לחייב את התובעת בחלק מאגרת בית המשפט בגין הליך ההוכחות. איני מקבל את טענת התובעת שלבית המשפט אין סמכות לחייב את התובעת בתשלום האגרה בגין הליך ההוכחות במצב דברים שהתובעת זכתה בתביעתה ועם זאת על בית המשפט לנהוג בזהירות יתירה בבואו להשית חיוב בגין האגרה על תובע שזכה בתביעתו ולא מצאתי לנכון לעשות כן בנסיבות העניין. לפיכך, הנתבעת תישא ביתרת האגרה. נכותעמוד השדרהצווארתאונת דרכים