המרצת פתיחה למתן צווי עשה, לפיהם יורה בית המשפט למשיבה להעביר לידי המבקשים את הסך של 221,607 ₪ שהופקדו בידיה הנאמנות של המשיבה ; לחיוב המשיבה בתשלום ריבית שנצברה על הסכום האמור, ככל שסכום זה הופקד בחשבון הנאמנות של המשיבה ; לצוות על המשיבה להמציא כל דפי החשבון בהתייחס לכספי הנאמנות החל מקבלת כל תשלום בין בשקלים ובין במט"ח; לחייב את המשיבה בהוצאות המבקשים ובשכ"ט עו"ד ובתוספת מע"מ כחוק. גרסת המבקשים ביום 20.07.2004 נכרת חוזה מכר מקרקעין בין המבקשים שערכה עבורם המשיבה שהינה כאמור עו"ד במקצועה. עפ"י ההסכם, ייפו המבקשים את כוחה של המשיבה לטפל ברישום והעברת הזכויות משם המבקשת לשם המבקש. לאחר חתימת חוזה המכר, הודיעה המשיבה למבקשים כי באפשרותה לפעול אל מול מינהל מקרקעי ישראל להגדלת שטח הממכר. בתמורה לכך, הסכים המבקש לשלם למבקשת סכום נוסף מעבר לתמורה החוזית המוסכמת, בסך של 70,00 $. בראשית שנת 2005 הודיעה המשיבה למבקש, כי המינהל אישר הקצאת שטח לממכר ובעבור הקצאה זו עליו לשלם סך של 48,400 ₪. המשיבה אף הציגה בפני המבקש עותק ממכתב שלכאורה שוגר אליה ע"י גב' יוכי שוורצברג מהמינהל בעניין ההקצאה. עקב כך, העביר המבקש לידי המשיבה סך נוסף של 11,000$ לתשלום עבור הקצאת השטח הנוסף. לאור העובדה, כי המבקש העביר למשיבה סכומי כסף העולים על התמורה החוזית המוסכמת וזאת בגין ההקצאה הנוספת בשטח הנכס, ביקש וקיבל המבקש מהמשיבה ביום 05.05.2005 אישור בכתב בחתימתה וחותמתה בדבר גובה הכספים שהיא קיבלה ממנו בנאמנות [להלן: "האישור"] (נספח ג' להמרצת הפתיחה). בהמשך, במהלך שנת 2006 הציגה המשיבה בפני המבקש הסכם חכירה, שעל פיו נרשמה המבקשת כחוכרת של הנכס. המשיבה טענה בפני המבקש, כי כל שנותר עליה לעשות הוא להעביר את הזכויות משם המבקשת לשם המבקש. לאור זאת, העבירה המשיבה למבקשת חלק מהכספים שהופקדו בנאמנות בידיה, סך של 343,000 ₪, ונותר בידיה סכום של 221,607 ₪. חרף האמור, לא פעלה המשיבה להסדרת נושא רישום הזכויות בנכס. בשנת 2009 נשלל רישיונה של המשיבה והיא חדלה מלשמש כעו"ד. אי-לכך, פנה המבקש אל בא-כוחו דהיום וביקש ממנו לבדוק את מצב הזכויות בנכס. מבירור שערך עם מנהלת מחלקת עסקות במינהל גילה ב"כ המבקש, כי חוזה החכירה ומכתב ההקצאה הינם מזויפים. עוד נתגלה למבקש, כי המשיבה לא שילמה כספים למינהל עבור הסדרת הזכויות והקצאת השטח הנוסף לממכר. עקב הגילוי האמור, פנה המבקש באמצעות בא-כוחו אל המשיבה ודרש לקבל לידיו את כספי הנאמנות, אולם נענה בשלילה. מכאן התביעה שבפניי. בתביעה נטען, כי המשיבה רימתה והונתה את המבקשים, הפרה את חובת הנאמנות כלפיהם, שלחה ידה בכספיהם של המבקשים שהופקדו בנאמנות בידיה, לא דווחה לשלטונות המס אודות עסקת המכר ולא טיפלה בנושא הסדרת רישום הזכויות. לפיכך, חייבת המשיבה להשיב את מלוא הכספים שקיבלה מהמבקש בנאמנות בקשר לעסקה הנ"ל. המשיבה הגישה כתב תשובה ובו הכחישה, כי פעלה בדרכי הונאה כלפי המבקשים או הציגה בפניהם מצג שווא, וכן הכחישה כי שלחה ידה בכספי הנאמנות ועשתה בהם שימוש פרטי. המשיבה מודה שהועברו לידיה כספי נאמנות בסך כולל של 243,000 ₪. לטענתה, הכספים להם הייתה זכאית המבקשת הועברו לידיה בניכוי שכ"ט עו"ד והוצאות להם הייתה זכאית המשיבה מהמבקשת בגין הטיפול בענייניה המשפטיים של האחרונה. באשר לסכום שנטען כי נותר בנאמנות, טוענת המשיבה כי זה הסכום שעל המבקשת לשלם למינהל. המשיבה טוענת, כי מעולם לא הציגה בפני המבקשים חוזה חכירה ומעולם לא טענה באוזניהם, כי אושרה הקצאה של שטח נוסף לממכר. עוד טוענת המשיבה, כי פעלה על-פי הוראות ההסכם לשם הסדרת נושא רישום הזכויות, ברם לטענתה, העיכוב בהעברת הזכויות נעוץ במינהל חרף פניותיה אין ספור פעמים אל האחרון בדרישה לזרז את הטיפול בהעברת הזכויות. המשיבה מוסיפה וטוענת, כי עקב השעיה זמנית של רישיונה כעו"ד, הועבר הטיפול בענייניה המשפטיים של המבקשת לעו"ד אחר, והכל בידיעתה והסכמתה המלאים של המבקשת. ההסדר דיוני בתיק דנן ניתנה הוראה על הגשת תצהירים והחלה שמיעת הראיות. בעיצומה של שמיעת הראיות, הגיעו הצדדים לכדי הסכמה דיונית, כדלקמן: "ב"כ הצדדים: הגענו להסכמה לפיה נספח ג' לכתב התביעה (הינו אישור על תשלומים שהעביר המבקש 2 למשיבה לטענתו מיום 05.05.05), אשר ברשות המבקש שני העתקי מקור אשר לטענת המבקשים נושאים חתימה אוטנטית ומקורית של המשיבה, כאשר מנגד טוענת המשיבה שהמסמכים הללו לא נחתמו על ידה, יוצגו בפני גרפולוג אשר ימונה מטעם בית המשפט ויכריע באם החתימות המופיעות על המסמכים הללו הן של המשיבה. מוסכם כי חוו"ד זו תהיה מחייבת ומכרעת בתיק דנן ואם ייקבע לפיה, כי החתימות הן של המשיבה, תתקבל התביעה במלואה והצדדים יטענו לעניין ההוצאות, ואם ייקבע, כי החתימות אינן של המשיבה תדחה התביעה וגם אז יישמעו טיעוני הצדדים לעניין פסיקת הוצאות. המסמכים יופקדו בידיו הנאמנות של בית המשפט ויועברו על ידי מזכירות בית המשפט למומחה לאחר מתן החלטת המינוי. מוסכם על הצדדים כי בשכ"ט המומחה יישאו הצדדים בחלקים שווים, בשלב זה. הצדדים יעבירו למומחה כל מסמך רלוונטי או כל מסמך אחר שיתבקש על ידו. זהות המומחה ושכר טרחתו ייקבעו על ידי בית המשפט. מבקשים לאשר את ההסכמה ולתת לה תוקף של החלטה" (הדגשה הוספה - ש.נ.). בהחלטה מאותו מועד, הוריתי על מינויה של הגרפולוגית, גב' תמר צוקר כבירי, כמומחית לכתב יד מטעם בית המשפט (להלן: "המומחית"). חוות דעת המומחית מטעם בית המשפט ביום 25.10.12 ערכה המומחית את חוות דעתה שנשלחה לתיק בית המשפט ביום 28.10.12. בחוות דעתה, קבעה המומחית כי "לאחר בדיקה מדוקדקת של החומר שקיבלתי - הגעתי לידי מסקנה שקיימת סבירות גבוהה שהחתימות השנויות במחלוקת נחתמו על ידי גב' אור פלדמן... מצאתי התאמה בתכונות הכתיבה בין החתימות השנויות במחלוקת לבין דוגמאות חתימתה במידה שאינה מותירה בי ספק של ממש, שהחתימות נחתמו על ידה". לאחר שנתקבלה חוות הדעת, נעתרתי לבקשת המשיבה והתרתי חקירת המומחית אודות חוות דעתה. לאחר החקירה, הגישו הצדדים סיכומי טענותיהם לתיק. טענות הצדדים בסיכומיהם, עותרים המבקשים כי בית המשפט יאמץ את ההסדר הדיוני שהושג בין הצדדים ויורה על קבלת התביעה במלואה, תוך חיוב המשיבה בהוצאות משפט משמעותיות ושכ"ט עו"ד בשים לב להתנהלותה של המשיבה בהליך דנן, וזאת לאור ממצאי חוות דעת המומחית, לפיהם החתימות המופיעות על האישור (נספח ג'), הן חתימותיה של המשיבה. לשיטת המבקשים, בחקירתה, לא שינתה המומחית כהוא זה ממסקנתה. נהפוך הוא, היא נותרה איתנה בדעתה ומסקנתה כלל לא התערערה בחקירה. מנגד, טוענת המשיבה בסיכומיה כי יש לפסול את חוות דעתה של המומחית ולמנות מומחה חלופי תחתיה, הואיל ונפלו בחוות הדעת פגמים מהותיים היורדים לשורשו של עניין, באופן שאינו מאפשר לבית המשפט לסמוך עליה לקביעת ממצאים ומסקנות. בבואי לציין את טענותיה של המשיבה בעניין פסילת חוות דעת המומחית מטעם בית המשפט, אין בדעתי להיכנס לפירוט של כל טענה וטענה מטענותיה, שכן המשיבה הרחיבה בכתב סיכומיה, ואסתפק בתיאור כללי של הטענות למען ידע הקורא את פשר המחלוקת שבין הצדדים בנושא זה. בהמשך אדון בטענות המרכזיות הדרושות לצורך ההכרעה בהליך דנן. כאמור, המשיבה מבקשת לפסול את חוות הדעת ממספר טעמים: בנימוקיה טוענת המשיבה, כי המומחית נעדרת כל השכלה מקצועית בתחום הגרפולוגיה, לא השתתפה בקורסים ואינה בקיאה בפסיקת בתי המשפט בנושא הגרפולוגיה, ומשכך הכשרתה לוקה בחסר באופן הפוגם במהימנות חוות דעתה. המשיבה טוענת, כי המומחית לא עשתה שימוש במכשור ועזרים שונים לצרכי הכנת חוות הדעת והסתפקה בעריכת בדיקה ויזואלית בעין בלתי מזוינת בלבד לצרכי ההשוואה בין החתימות. עוד טוענת המשיבה, כי המומחית הגיעה לא ערוכה כדבעי לחקירתה, היא ערבבה בין המסמכים שקיבלה מב"כ הצדדים ולא ידעה לומר בחקירתה אילו מסמכים קיבלה מכל צד. לשיטת המשיבה, מחדל זה מתעצם לנוכח הכחשת המשיבה, כי החתימות המתנוססות על חלק מהמסמכים שהעביר ב"כ המבקשים למומחית טרם הבדיקה, הינן שלה, אף שכל החתימות על המסמכים הללו הוצגו למומחית ע"י ב"כ המבקשים כחתימות אוטנטיות של המשיבה. בעניין זה, מוסיפה המשיבה וטוענת כי חרף טענתה כי חלק מהחתימות המופיעות במסמכים שהמציא ב"כ המבקשים לעיונה של המומחית, אינן שלה, הגדירה האחרונה בחוות דעתה חתימות אלו כחתימות אוטנטיות של המשיבה, התייחסה אליהן ככאלה ונסמכה עליהן לצרכי השוואה עם החתימות השנויות במחלוקת. באשר לעדות המומחית, כי נערכה הבחנה בנוכחות המשיבה בין החתימות המוכחשות לחתימות האוטנטיות, טוענת המשיבה כי המומחית כלל לא ציינה בחוות דעתה כי ביצעה מיון שכזה בין החתימות, והדבר עלה לראשונה במהלך חקירתה הנגדית, באופן המטיל ספק ממשי במהימנות גרסתה של המומחית. עוד נטען, כי המומחית התעלמה בחוות דעתה מהכחשת המשיבה לגבי חלק מן החתימות, והמשיכה להתייחס לכלל המסמכים שהומצאו לה ע"י ב"כ המבקשים, כמסמכים הנושאים את חתימתה האוטנטית של המשיבה. בעשותה כאמור, ביססה המומחית את בדיקתה על עובדות שגויות באופן הממוטט את חוות דעתה. בהקשר זה, מוסיפה המשיבה וטוענת כי נפלו סתירות ממשיות בעדות המומחית בכל הקשור לפעולת המיון בין המסמכים. המומחית העידה כי, הפרידה בין המסמכים ואילו בהמשך עדותה מסרה, כי רשמה הכחשתה של המשיבה על גבי המסמכים. טענה אחרונה בפי המשיבה, נוגעת לרישום שערכה המומחית בגוף חוות הדעת לגבי דברים שנאמרו לה ע"י המשיבה במהלך הפגישה שנערכה ביניהן. המומחית מציינת בחוות דעתה, כי המשיבה סיפרה לה "שהתייעצה עם גרפולוגית, לגבי שינוי חתימתה, על מנת להקשות על זיופה". המשיבה טוענת, כי אף שהודתה בחקירתה, שאין כל חשיבות או רלוונטיות לאמרה זו, ראתה המומחית לנכון לציין בהדגשה יתרה אמרה זו בחוות דעתה. המשיבה גורסת, כי רישום אמרה זו, המוכחשת כשלעצמה, מחזקת את הרושם בדבר גיבוש דעה קדומה אצל המומחית באשר למהימנותה ואמינותה של המשיבה. לסיום טוענת המשיבה, כי יש במקבץ הפגמים המהותיים שנמנו לעיל כדי להוביל לפסילת חוות הדעת של המומחית מטעם בית המשפט ולמינוי מומחה חלופי תחתיה. בסיכומי תשובתם, טוענים המבקשים כי אין לכל טענות המשיבה שאינן מועטות, כל רלוונטיות לנושא החתימות שבמחלוקת. עוד נטען, כי אין בטעות המשיבה כדי לערער את קביעתה של המומחית בדבר חתימת המשיבה על גבי האישור נשוא הדיון. לשיטתם, טענות המשיבה נוגעות לעניינים שוליים שאין להם ולא כלום עם ממצאי חוות דעתה של המומחית. דיון ומסקנות בטרם אדרש לטענות הצדדים, רואה אני לנכון להפנות למושכלות יסוד בנושא חוות דעת של מומחה שמתמנה מטעם בית המשפט. חוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט נהנית ממעמד מיוחד שכן "היא קובעת ומעצבת בדרך כלל את מסכת העובדות הרלוונטיות ואת המסקנות המקצועיות המתבקשות ממנה" (ע"א 558/96 שיכון עובדים בע"מ נ' רוזנטל, פ"ד נב (4) 563). הלכה פסוקה היא, כי פסילתו של מומחה מטעם בית המשפט, הינה צעד חריג שאינו נעשה כדבר שבשגרה. פסילת מומחה מוצדקת כאשר קיימת פגיעה בכללי הצדק הטבעי וכאשר נמצא פגם היורד לשורש העניין (רע"א 600/96 אדרי מוטי נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ - פורסם במאגרים). "משממנה בית המשפט מומחה על-מנת שחוות-דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שיקול דעתו של בית המשפט אך כאמור לא יטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן" (ע"א 293/88 ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי, תק-על 90(2), 532). לגופם של דברים - אחר שקילה, באתי לכלל מסקנה כי אין בנטען ע"י המשיבה כדי להביא לפסילת חוות דעתה של המומחית מטעם בית המשפט, ולהלן אבאר טעמיי : יובהר מיד, כי בעניינו לא נפלו בחוות דעתה או בהתנהלותה של המומחית אף אחד מן הפגמים המנויים דלעיל והמהווים עילה לפסילת חוות הדעת. נהפוך הוא, לאחר שבחנתי את חוות הדעת ותשובותיה של המומחית בחקירתה, אני מאמצת את חוות הדעת בשתי ידיי. בפתח הדיון יצוין, כי חוות דעתה של המומחית וממצאיה לעניין החתימות השנויות במחלוקת הייתה סדורה היטב, מנומקת כדבעי ומסקנותיה של המומחית שפורטו בחוות דעתה לא נסתרו במהלך חקירתה. המומחית בחנה, בחן היטב, את האישורים שהועברו לבדיקתה ופירטה בחוות דעתה את הטעמים שעמדו בבסיס מסקנתה. גם בחקירתה, נתבקשה המומחית ע"י ביהמ"ש להבהיר את השיקולים שהובילוה למסקנה, כי החתימות שהועברו לבדיקתה הינן חתימותיה של המשיבה, וכך היא העידה: "גודל החתימה הוא לא שגרתי, יש שטף ויש את הצורה, הזויות, אין פה הרבה אותיות בחתימה אז יש קווים כפי שציינתי ואין היסוסים גם בחתימות השנויות במחלוקת, הם חתימות שוטפות שמאפיינות אותה". ייאמר כבר כאן, כי אף שהמשיבה העלתה טענות מן הגורן ומן היקב כנגד חוות הדעת, הרי שטענותיה אינן נוגעות במישרין לקביעה לה נדרשה המומחית בחוות דעתה אודות אמיתות החתימות המתנוססות על שני האישורים במקור שהועברו לבדיקתה של המומחית עפ"י כתב המינוי. חקירתה הנגדית של המומחית לא עסקה בחתימות השנויות במחלוקת ובשיקולים שהובילו את המומחית לקביעה, כי החתימות הללו הינן של המשיבה. אגב הימנעות המשיבה מלחקור בנושא זה, היא כשלה בלמוטט את קביעותיה של המומחית בדבר אוטנטיות החתימות נשוא הדיון. יתרה מכך, העילה בגינה עמד ב"כ המשיבה על זימונה של המומחית לחקירה קשורה למהלך הפגישה שנערכה ביניהן. ב"כ המשיבה ביקש שלא להרחיב בנימוקי הבקשה לזימון המומחית לחקירה מן הטעם שהדבר עלול לסכל את חקירתה של המומחית. ברם, בחקירה לא נשאלה המומחית ע"י ב"כ המשיבה אודות אירועים או התרחשויות במהלך הפגישה שיש בהם, לטענתו, כדי לפגום במהימנות המומחית. אף בכתב סיכומיה, לא העלתה המשיבה טענות העוסקות בהתנהלות פסולה או בלתי הוגנת של המומחית כלפי המשיבה במהלך הפגישה שהתקיימה ביניהן והמצדיקה פסילת חוות הדעת. באשר לטענת המשיבה, כי המומחית חסרת כל השכלה ו/או הכשרה מקצועית, טענה זו נטענה בעלמא באשר המשיבה לא הביאה ראיות או אסמכתאות לעניין הכשרה או השכלה נדרשת בתחום זה של מומחיות. יתרה מכך, עיון בניסיונה המקצועי והתעסוקתי של המומחית כמפורט בפתיח חוות הדעת, מעלה כי למרות הנטען ע"י המשיבה, המומחית בעלת ניסיון עשיר ורב שנים (38 שנה) בתחום הגרפולוגיה, לרבות מינויים כמומחית מטעם בתי המשפט, חברות באגודה הישראלית לגרפולוגיה מדעית, וסיום קורס לחוות דעת של מומחים מטעם המכון הישראלי לחוות דעת מומחים ובוררים. אני דוחה את טענת המשיבה בדבר אי-התעדכנות המומחית בפסיקת בתי המשפט בנוגע למומחים גרפולוגים, כטעם לפסילתה של חוות הדעת, בהעדר כל רלוונטיות לנושא שבמחלוקת. בסיכומיו, מייחס ב"כ המשיבה למומחית חוסר ידע ומקצועיות לנוכח תשובתה בחקירתה הנגדית בעניין אבחון זיוף עצמי והטעייה מכוונת, ולפיה העידה המומחית ש- "אפשר לעבוד עליי". המומחית הסבירה בחקירתה, כי היא נמנעת ממצב של הטעיה מכוונת מסוג זיוף עצמי ע"י נטילת דוגמאות חתימות "אחרות שלא נעשו לצורך הצגת החתימה" (עמ' 35, ש' 29-30). בהתייחס לטענת המשיבה, כי המומחית לא נעזרה במכשור, כגון מיקרוסקופ, לצורך ההשוואה בין החתימות, המומחית הסבירה כי במקרה הנדון לא היה צורך בשימוש במקרו-סקופ הואיל וביצעה בעצמה צילומים מוגדלים (עמ' 26, ש' 2). עוד פירטה המומחית בעדותה את המקרים בהם עושים שימוש במקרו-סקופ: "החתימה היא גדולה מאוד ותחת מיקרוסקופ רואים יותר אם למשל יש זיופים שרושמים אות על אות. כל מקרה לגופו" (שם, ש' 3-4). אני גם דוחה את טענת המשיבה, כי המומחית הגיעה לא ערוכה לדיון ולא ידעה להבחין בין המסמכים ששיגרו אליה ב"כ הצדדים. בניגוד לנטען ע"י המשיבה, התרשמתי כי המומחית הייתה ערוכה כדבעי לדיון, והיא השיבה באופן מלא וענייני לכל שאלותיו של ב"כ המשיבה. לא ראיתי לייחס חשיבות לעניין ערבוב המסמכים שהתקבלו לידיה מב"כ הצדדים, מכיוון שהמסמכים שקיבלה המומחית לידיה והסתמכה עליהם לצורך עריכת חוות הדעת צורפו להעתק חוות הדעת שהמציאה המומחית לתיק ביהמ"ש ולצדדים, כשהם מסומנים באותיות ב-1 ועד ב-17. זאת ועוד, המומחית אישרה בחקירתה קבלת שני מכתב הפנייה מאת ב"כ הצדדים (נ/1 ו- נ/2). תחילה, קיבלה מכתבו של ב"כ המבקשים מיום 08.01.2012, בו נטען כי כל המסמכים המצורפים נושאים את חתימתה של המשיבה. לאחר מכן, נתקבל אצלה מכתבו של ב"כ המשיבה מיום 28.01.12 ואשר הכחיש חלק מהחתימות המופיעות על המסמכים שצירף ב"כ המבקשים למכתב פנייתו. אין חולק, כי המומחית הייתה מודעת היטב לקיומה של טענה בדבר הכחשת חלק מהחתימות, ולכן היא הזמינה את המשיבה לפגישה במהלכה נלקחו מן האחרונה דוגמאות חתימה מקוריות, זאת בנוסף למסמכים שכבר הומצאו לה ע"י ב"כ הצדדים. המומחית העידה בחקירתה, כי ההזמנה לפגישה האמורה נעשתה לאחר שהיא נתבקשה ע"י ב"כ המשיבה לקבל הסבריה של מרשתו ביחס לחתימות המוכחשות (עמ' 36, ש' 25-28). על אף התנגדותו של ב"כ המבקשים, התרתי קיומו של מפגש זה בין המומחית לבין המשיבה, משסברתי כי נטילת חתימות מקוריות הינה חלק אינטגראלי מעבודתה של הגרפולוגית. עוד אישרה המומחית בעדותה, כי המשיבה עומתה עם המסמכים שהומצאו למומחית ע"י שני הצדדים, תוך עריכת הפרדה ברורה בין המסמכים, שביחס אליהם אישרה המשיבה את חתימתה עליהם, לבין אלה שכפרה המשיבה בחתימות המתנוססות עליהם. המומחית אישרה בעדותה, כי רק המסמכים שלגביהם אישרה המשיבה כי הם נושאים את חתימתה נכללו בחוות הדעת, הוגדרו כמסמכים הנושאים חתימה אוטנטית של המשיבה והיוו חומר השוואה עם החתימות השנויות במחלוקת. כך העידה המומחית : "ש. בעמ' 2 את מונה את המסמכים שקיבלת כחומר השוואתי ת. כן ש. מאיפה קיבלת את החומר ההשוואתי מזה [צ.ל. הזה- ש.נ.] ת. מכם. משני הצדדים. ש. את כותבת למעלה "כחומר השוואה קיבלתי את המסמכים הבאים עליהן חתימותיה האותנטיות של גב' אור פלדמן". ת. היא אישרה לי זאת כשהיא הייתה. ש. ... לדעתך כל המסמכים האלה המשיבה חתומה עליהם ואלו חתימות אותנטיות שלה. ת. כן. מכיוון שהיא אישרה לי אותן. על חלק היא אמרה שאינה בטוחה אז רשמתי שלא. רשמתי את זה על המסמכים ולא הכנסתי אותם לחוות הדעת כי היא אמרה שהיא לא בטוחה או לא זוכרת או לא יודעת שהן שלה. .... ש. המשיבה לא אמרה לך אם זה שלה או לא. ת. היא כן אמרה לי. למה אתה אומר לי לא? עברנו מסמך מסמך היא אמרה לי זה כן וזה לא, זה אולי אני לא בטוחה אז שמנו בלא. ... ת. היא אמרה לי בפירוש על כל המסמכים שהסתמכתי עליהם שזה חתימה שלה. מאחר והייתי מודעת לבעייתיות של החומר להשוואה כי מעולם לא נתקלתי במקרה שעורכי הדין לא מסכימים איזה חומר השוואה הוא שלה או לא שלה ולכן דאגתי לקבל אישור מהמשיבה מה כן ומה לא" (הדגשות הוספו ש.נ.) [ראו עדות המומחית בעמ' 38, החל מש' 8 ואילך). המומחית נשאלה מפורשות ע"י בית המשפט בקשר לשיטת המיון וההפרדה של המסמכים במקרה של המשיבה, וכך השיבה: "כן, עשיתי רשימה. לא על גבי המסמכים, עשיתי ערימה של מסמכים שהיא לא זוכרת אם זו חתימה שלה [עמ' 39, ש' 20-21] ... ת. עשיתי שתי ערימות בניילונים שונים ורשמתי עליהם ב/1, ב/2 ולפי הסדר. מבחינתי מסמכים א' הם מסמכים ששנויים במחלוקת ומסמכי ב' הם מסמכי השוואה לפי סדר" (שם, ש' 23-24). בהמשך, הוסיפה והעידה המומחית ביחס לשיטת עבודתה, כדלקמן: "לשאלת ביהמ"ש: ש. המשיבה מגיעה אלייך, תארי בפניי את התהליך במודגש על העניין של הפרדת המסמכים שעשית. ת. היא מגיעה אליי, אני מוודא שזו היא על פי ת.ז, אני נותנת לה דפים ריקים, יושבת ומסתכלת, אומרת לה לחתום 10 פעמים ואח"כ אם זה שיקים אז צריך גם אותיות וספרות ומילים ואז אלה דוגמאות החתימה שאני מבקשת. לאחר מכן היא אמרה לי שיש לה עוד מסמכים ואמרתי לה שיש בלגן שכל אחד אומר כן ולא לגבי המסמכים ביקשתי שהיא תגיד לי מה שלה ומה לא שלה. ... עשיתי ערימה אחת של מסמכים שהיא אישרה לי על גביהם שזו החתימה שלה וערימה נוספת של מסמכים שהיא הכחישה את החתימה, כתבתי לא וכן עם שני קליפסים לאחר ההפרדה ואז כאן הסתיימה הפגישה שלי איתה. עליתי למשרדי והתחלתי לסמן אותם לפי הסדר את מסמכי ב' שהם מסמכי השוואה ועל סמך מסמכים אלה גיבשתי דעתי" [הדגשות הוספו - ש.נ.] (עמ' 43, ש' 21-29 ועמ' 44, ש' 1-3). עדותה זו של המומחית הייתה נהירה, משכנעת וכלל לא נסתרה. אמנם, מוטב היה לו ציינה המומחית בחוות דעתה את הדרך בה נבחרו המסמכים לצורך ההשוואה בין החתימות במעמד הפגישה שהתקיימה עם המשיבה, זאת לאור חילוקי הדעות בין ב"כ הצדדים אודות אוטנטיות החתימות המתנוססות על מסמכים אלה. אולם, אין בחוסר הרישום כדי לפגום במהימנות חוות הדעת, שכן המומחית הדגישה בעדותה שרק המסמכים שאישרה המשיבה את חתימתה עליהם, שימשו אותה לצרכי ההשוואה בין החתימות. לאור עדותה של המומחית המתוארת לעיל, שוכנעתי כי לא נפל כל פגם או רבב בדרך התנהלותה ועבודתה של המומחית שיש בו כדי להשליך על נכונות מסקנותיה וממצאיה. איני מקבלת את הטענה, כי המומחית גיבשה דעה קדומה ביחס למשיבה, לאור אמרתה של האחרונה כי היא פנתה לגרפולוגית לצרכי התייעצות לעניין שינוי חתימתה על מנת להקשות על זיופה. המומחית חזרה והדגישה בעדותה, כי מידע זה לא השפיע כהוא זה על ממצאיה ומסקנותיה. וכך אמרה: "לשאלת ביהמ"ש: ש. מה שהיא אמרה לך היה לזה איזו השפעה על מסקנה סופית שלך. ת. לא. גם ההערה לגבי נפתלי לא לקחתי לתשומת לבי ש. אבל בכל זאת מצאת לנכון לציין זאת. ת. כי זה נראה לי חריג. לא נראה לי שבן אדם בא לגרפולוג שממונה מטעם ביהמ"ש, אני לא מטעם העו"ד שלה וזה נראה לי מאד מוזר שהיא תספר לי דבר כזה ולכן החלטתי לציין את זה. ש. מה המסקנה שלך מהמשפט שהיא אמרה לך. ת. נראה לי שהיא פנתה אליי יותר כעו"ד שעוסקת בעריכת דין, הרי היא עו"ד והתחילה לדבר איתי על גרפולוגיה באופן כללי וזה נראה לי תמוהה. לא הסקתי מזה כלום אני לא מנתחת את אופייה על פי כתב ידה" (עמ' 41, ש' 8-17). בהמשך, הטעימה המומחית, כי ראתה לנכון לציין מידע זה בחוות הדעת ולהביאו לידיעתו של בית המשפט, מכיוון: "ש. כתבת בחוות הדעת שהסיפור הוא מוזר ולכן את מציינת אותו בחוות הדעת. ת. כגילוי נאות ומבלי לכתוב את המילים גילוי נאות אבל ראיתי לנכון להודיע לביהמ"ש מה היה בפגישה ראיתי וזאת מכיוון שאני ממונה מטעם ביהמ"ש ולא מטעם אחד הצדדים" [הדגשה שלי - ש.נ.] (עמ' 42, ש' 6-7). הסבריה של המומחית באשר לצורך ברישום את שנאמר לה ע"י המשיבה בחוות דעתה, אשר נבע מטעמים אינפורמטיביים בלבד, הניחו את דעתי. לא שוכנעתי, לשמע נימוקיה של המומחית, כי עמדו שיקולים זרים ופסולים בבסיס ממצאיה אודות החתימות נשוא דיוננו. התרשמתי, כי המומחית נהגה באורח מקצועי, עשתה מלאכתה נאמנה, ללא משוא פנים ותוך הפעלת שיקול דעת מקצועי ועצמאי. המומחית אף הבהירה היטב בחקירתה מה היו השיקולים לקביעה, כי החתימות השנויות במחלוקת הן חתימותיה של המשיבה. לפני סיום יצוין, כי כל הטענות אותן מעלה המשיבה כמפורט לעיל מתמקדות בקביעות המומחית וממצאיה, בנסיבות בהן, לטענתה, המומחית שגתה במסקנותיה, ואין בטענות אלו כדי להוות עילה לפסילת חוות הדעת. השגות המשיבה על מסקנותיה של המומחית לעניין אוטנטיות החתימות נשוא דיוננו נוגעות לתחום מקצועיותה של המומחית ונתונות לשיקול דעתה והבנתה של המומחית, ובשאלות מסוג זה בית המשפט לא יתערב. לעניין עילות פסילת חוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט, יפים הדברים שנקבעו בע"א 1168/07 יפה נוף תחבורה, תשתיות ובניה בע"מ נ' מאיר הפלר, עו"ד (פורסם ביום 01.02.2009), ולפיהם: "ככלל, עילות ההתערבות בחוות דעת מקצועית אותה ערך שמאי או מעריך מצומצמות למקרים חריגים בהם פועל השמאי או המעריך בניגוד לכללי הצדק הטבעי כגון תחת השפעה בלתי הוגנת או עקב תרמית או כאשר פעל בחוסר תום לב [ראו: ע"א 609/93 מרום שירותי תעופה בע"מ נ' רשות שדות התעופה, פ"ד מח (5) 381, 391 (1994)]. פרט למקרים כאמור, אין מקום להתיר לצדדים להשיג על שיקול דעתו המקצועי של שמאי או מעריך על מנת להגיע לתוצאות הרצויות להם. בע"א 66/67 גלובוס למזרח, תעשייני עטים וצרכי משרד בע"מ נ' רולקס בע"מ, פ"ד כא (2) 146 (1967) נדרש כבוד בית המשפט (כתוארו אז) מ' לנדוי לשאלה זו וקבע בנוגע למעריך, נשוא דיונו, כי: "... במידה ומסקנותיו נוגעות לענינים שבשיקול דעת, אין להרשות ויכוח על כך אם שיקול דעתו היה פגום, ואף טעות שהוא טעה בתום לב בענין שבשיקול דעת אין בה כדי להצדיק את שינוי מסקנותיו. הטעם לדבר הוא שהענינים אלה התכוונו הצדדים לסמוך ללא ערעור על הכשרתו המקצועית של האיש שנבחר על ידם". [שם, בעמוד 153]." (הדגשה הוספה- ש.נ.). הדברים אמורים ביתר תוקף נוכח ההסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים בתיק דנן, שהחליטו כי חוות דעת המומחית תהיה סופית, מכרעת ועל-פיה ייקבע גורל התובענה. סוף דבר אני דוחה את טענות המשיבה כנגד קביעותיה וממצאיה של המומחית, שפורטו בחוות דעתה, ומאמצת את מסקנות המומחית ללא סייג. כפועל יוצא מכך, ולאור ההסדר הדיוני שהושג בין הצדדים, אני מורה על קבלת התביעה ומחייבת את המשיבה כדלקמן: להעביר לידי המבקשים את הסך של 221,607 ₪ שהופקדו בידיה הנאמנות של המשיבה בתוספת ריבית על הסכום האמור ממועד הגשת התובענה ועד מועד התשלום המלא בפועל. להמציא כל דפי החשבון בהתייחס לכספי הנאמנות החל מקבלת התשלום הנ"ל. עוד אני מחייבת את המשיבה לשלם למבקשים הוצאות משפט בגין אגרה ששולמה משוערכת ומחצית שכ"ט ששולם למומחית מטעם בית המשפט, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪. בשוקלי את עניין ההוצאות ושכ"ט עו"ד עמד לנגד עיניי השיקול כי הצדדים השכילו להגיע להסדר דיוני שהביא לחסכון בזמן היקר הן של הצדדים והן של ביהמ"ש. האמור לעיל יקוים תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן, יישא הסכום האמור הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל. המרצת פתיחהצוויםנאמנות