הקונים בכוח - סבורים כי חרף העובדה שלא נחתם, הלכה למעשה נכרת חוזה, אותו הפרה החברה הקבלנית. לדעתם, בנסיבות אלה זכאים לפיצוי המוסכם בחוזה. נוסף על כך הם תובעים פיצוי בגין הנזק הבלתי ממוני שנגרם להם בעטיה של ההפרה. לחלופין, אם בניגוד לדעתם יקבע בית המשפט שלא נכרת חוזה, סבורים בני הזוג כי יש לקבוע שהחברה ניהלה עמם משא ומתן שלא בתום לב. לכן מחובתה לפצותם בגין הנזק שנגרם להם בעטיה של התנהגותה זו. נזק זה מתבטא בהפרש בין מחיר הדירה במיזם לבין מחיר דירה דומה עקב עלייה חדה במחירי נכסי מקרקעין בתקופה הרלוונטית. 2. בעלי הדין חלוקים הן בסוגיית החבות והן בסוגיית הנזק. העובדות 3. הנתבעת חברה קבלנית העוסקת בתחום הבנייה למגורים (להלן: החברה). החברה פרסמה בציבור מיזם בניה שעתידה היתה להקים בקרית מוצקין. המיזם כלל שש דירות שהוצעו למכירה. אין חולק כי בשלב הפרסום טרם ניתן היתר בניה, וממילא טרם החלה הבניה. 4. התובעים (להלן: בני הזוג מיכאילוביץ או בני הזוג) היו מעוניינים להעתיק את מקום מגוריהם לדירה חדשה. לאחר שראו את תכנית המיזם, מצאו כי אחת הדירות המתוכננות מתאימה לצרכיהם. 5. ביום 31.3.09 הגיעו בני הזוג למשרדי החברה וחתמו על טופס 'הודעה על כוונה לרכוש דירה' (להלן: טופס ההודעה). בד בבד שילמו סך של 20,000 ₪ שנועד להראות רצינותם להתקשר בחוזה רכישת הדירה שבה התעניינו (להלן: דמי הרשמה). מטופס ההודעה עולה כי במקרה של אי-קבלת היתר בניה התחייבה החברה להחזיר את דמי ההרשמה לידי בני הזוג. האחרונים מצדם הסכימו כי אם לא ייחתם חוזה מסיבות התלויות בהם, לא יוחזרו להם דמי ההרשמה. בטופס ההודעה צוין מחיר הדירה (809,524 ₪ בצירוף מס ערך מוסף). סוכם, כי עם חתימת החוזה יהוו דמי ההרשמה חלק מהתמורה החוזית. בהתאם לטופס ההודעה הצהירה החברה כי היתר הבניה עתיד להתקבל כארבעה חודשים לאחר חתימתו. הצדדים הסכימו כי בסמוך לקבלת היתר הבניה ייחתם חוזה המכר. 6. ביום 22.6.09 העבירה החברה לידי בני הזוג מיכאילוביץ את המפרט הטכני של הדירה. בין הצדדים נוהל משא ומתן בנוגע למפרט בסיומו הסכימו על ביצוע שינויים בו, לפי דרישת בני הזוג. 7. הוועדה המקומית לתכנון ולבניה אישרה את תכנית הבניה שהגישה החברה. בסמוך לאחר מכן, ביום 2.7.09, הודיעה החברה לבני הזוג על קבלת האישור ובו זמנית העבירה אליהם טיוטת חוזה המכר, לעיונם. 8. ביום 2.8.09, לאחר תשלום אגרות הבניה, קיבלה החברה את היתר הבניה המיוחל. 9. ביום 3.8.09 פנה מנהל החברה לבני הזוג כדי לקדם את העסקה ולחתום על חוזה המכר. בין בעלי הדין החל משא ומתן לסיכום תנאי ההתקשרות. במהלך המשא ומתן, אשר נוהל בין באי כוח הצדדים, העביר בא כוח החברה לבאת כוח בני הזוג מסמכים שונים לפי דרישתה ומסר לה כל מידע שהתבקש. 10. באת כוח בני הזוג מיכאילוביץ העבירה לבא כוח החברה את הערותיה לחוזה וביניהם הוחלפו טיוטות. לקראת סוף חודש אוגוסט 2009, לאחר משא ומתן קדחתני בין עורכי הדין, הציע בא כוח החברה כי תתקיים פגישה בין בעלי הדין (מנהל החברה ובני הזוג) ובאי כוחם. לדעתו, הנושאים שטרם הוסדרו מסחריים בעיקרם, ורק נוכחות בעלי הדין יכולה היתה לסייע להתגבר על המחלוקות שנותרו. באת כוח בני הזוג הסכימה לקיום הפגישה, אשר נקבעה ליום 31.8.09. 11. לפני הפגישה האמורה ביקשה באת כוח בני הזוג לעיין בייפוי הכוח שנתנו לחברה בעלי הזכויות במגרש (להלן: ייפוי הכוח). בינה לבין בא כוח החברה סוכם כי במהלך הפגישה יימסר לה ייפוי הכוח, לעיונה. בפתח הפגישה קיבלה באת כוח בני הזוג ייפוי הכוח, ולאחר עיון בו סברה כי זכויות בני הזוג אינם מעוגנים כדבעי, וחששה פן לא ניתן יהיה לרשום באמצעותו את הזכויות בדירה על שמם. לפיכך התנתה את חתימת החוזה בשינוי ייפוי הכוח או כי קודם לכון יירשמו זכויות החכירה על שם החברה. דרישות אלה נדחו על ידי מנהל החברה ובא כוחה, והפגישה הסתיימה כשהצדדים חלוקים בנקודה זו. 12. בעלי הדין ובאי כוחם חלוקים בנוגע למטרת הפגישה. בעוד טוענים בני הזוג ובאת כוחם כי הפגישה נועדה אך ורק לליבון הסוגיות שבמחלוקת, טוענים מנהל החברה ובא כוחה כי הפגישה נועדה להסדיר את הנושאים שבמחלוקת ולחתום על חוזה מכר. 13. למחלוקת זו אין חשיבות מיוחדת, שכן אין חולק כי הפגישה מיום 31.8.09 הסתיימה בלא שנחתם חוזה וכי לפי דרישת מנהל החברה נקבע מועד לפגישה נוספת ליום 7.9.09, לצורך חתימת החוזה. בעניין זה ייאמר, כי אין טענה, וממילא אין ראיה, כי לפני הפגישה מיום 31.8.09 נאמר במפורש כי באותו יום גם ייחתם החוזה. אין גם חולק כי לקראתה לא הוכנו המסמכים הדרושים (כגון עותקים של חוזה המכר, טפסי מש"ח, ייפוי-כוח). עם זאת, מאחר שלפני הפגישה סברו באי כוח הצדדים כי נותרו מחלוקות בעיקר בנושאים מסחריים, סביר להניח כי לו הושגה ההסכמה המיוחלת אפשר היה להיערך ללא קושי לחתימה על החוזה ועל יתר המסמכים, לא כל שכן בעידן המחשוב, ולברך על המוגמר. עוד ראוי לזכור כי לפי התחייבות בני הזוג מיכאילוביץ, אמור היה להיחתם החוזה בסמוך לקבלת היתר הבנייה. ביום 31.8.09 חלף כחודש ממועד הוצאת ההיתר (לאחר תשלום אגרות) וכחודשיים ממועד אישור התכנית. מכל מקום, אין צורך בקביעת ממצא שכן אין לעניין זה חשיבות. 14. ביום 6.9.09 באו באי כוח הצדדים בדברים וסיכמו כי ביום 7.9.09 בשעה 16.00 תתקיים פגישה. באותו יום (6.9.09) הודיעה באת כוח בני הזוג לבא כוח החברה כי הסכמת בני הזוג לחתום על החוזה 'כפופה לפתרון הנקודה המשפטית [נושא ייפוי הכוח] שזוהי נקודה מהותית וקריטית'. עוד הוסיפה כי 'טרם השבת לי האם המועד שהוצע לפגישה למחר נוח מבחינתכם - במידה ונוכל להגיע לנוסח סופי ומוסכם של החוזה'. 15. בעקבות זאת, ביום 7.9.09 פנה בא כוח החברה לבאת כוח בני הזוג בדואר אלקטרוני וציין כי לנוכח נוסח מכתבה (הנזכר בסעיף 14 דלעיל) 'אני למד שאין בכוונתכם להופיע לחתימה'. בתגובה יצרה באת כוח בני הזוג קשר טלפוני עמו וניסתה להמשיך את המשא ומתן. בשל עמדת בא כוח החברה, אשר הבהיר כי המשא ומתן הסתיים, הודיעה כי היא יוצאת לדרך, למשרדו. 16. בשעה 15.39 העבירה באת כוחם הודעת דואר אלקטרוני לבני הזוג מיכאילוביץ, לה צירפה נוסח הטיוטה האחרונה של החוזה. בהודעתה אליהם ציינה 'רצ"ב הנוסח לקראת הפגישה. אני יצאתי לדרך'. 17. בשעה היעודה התייצבו בני הזוג מיכאילוביץ ובאת כוחם בְמשרד בא כוח החברה, שם גם המתין מנהל החברה. לקראת הפגישה הכין בא כוח החברה עותקים מחוזה המכר, כולל נספח שינויים, וכן את יתר המסמכים הדרושים להשלמת עסקה במקרקעין. לבקשתה קיבלה באת כוח בני הזוג את המסמכים לעיונה. 18. מנקודה זו חלוקים הצדדים - לגרסת בני הזוג ובאת כוחם, בעוד החלה האחרונה לעיין בנספח השינויים כדי לוודא כי כל השינויים המוסכמים מצאו ביטוי בו, מנהל החברה, שמתחילת הפגישה גילה קוצר רוח, ביקש לזרזה. כתוצאה, התפתח דין ודברים בין בני הזוג ובאת כוחם לבינו. או אז, קם לפתע מנהל החברה והודיע כי עוזב את המשרד. 19. לגרסת החברה, כפי שעולה מתצהירי מנהלה ובא כוחה, לפני הפגישה מיום 7.9.09 הובהר הבהר היטב לבאת כוח בני הזוג מיכאילוביץ כי המשא ומתן הסתיים, כי ייפוי הכוח לא ישונה וכי החברה לא תרשום את הזכויות בחלקה על שמה. כן הוסבר לה כי ייפוי הכוח כמות שהוא דיו כדי להבטיח רישום הזכויות על שם בני הזוג, כך שאין לחששותיה יסוד. חרף זאת, בו בזמן שעיינה באת כוח בני הזוג מיכאילוביץ בנספח השינויים, שבה ופתחה במשא ומתן, תוך שהיא חוזרת על דרישות בנושאים שכבר סוכמו, ובמיוחד בנושא ייפוי הכוח. בעקבות זאת התפתח דין ודברים קולני בין מנהל החברה לבין בני הזוג ובאת כוחם, שבעקבותיו קם הראשון והודיע כי פורש מהמשא ומתן ומהעסקה. 20. התובעת ציינה כי לאחר שהתאוששה מהלם הנטישה, הזדרזה ורדפה אחר מנהל החברה ברם הלה סירב לתחנוניה כי ישוב כדי לחתום על החוזה. מנהל החברה אישר כי אכן התובעת השיגה אותו וביקשה כי ישוב למשרד, ברם הוא דחה את בקשתה לנוכח סירובה לאשר כי החוזה ייחתם כמות שהוא. 21. כפי שעולה מהאמור לעיל, חלוקים הצדדים בשאלה אם בפגישה מיום 7.9.09 היו בני הזוג מיכאילוביץ נכונים לחתום על החוזה לפי תנאי החברה, ובעיקר בנושא ייפוי-הכוח. התייחסות רחבה יותר לסוגיה זו, לרבות הפן העובדתי שלה תהא בהמשך. 22. אין חולק כי החוזה לא נחתם וכי למחרת היום פנתה באת כוח בני הזוג בדרישה להשיב את דמי ההרשמה וכי בו זמנית פנה אליה במכתב בא כוח החברה והודיע כי לפנים משורת הדין תשיב החברה את אשר שילמו בני הזוג. 23. ביום 10.9.09 שלח בא כוח החברה שיק על סך 20,000 ₪ לפקודת באת כוח בני הזוג מיכאילוביץ. בפועל רק כעבור ימים אחדים הוצע השיק לפירעון, לאחר שבערב יום הכיפורים של שנת תש"ע (שחל ביום 27.9.09) שוחחה התובעת עם מנהל החברה ומתשובתו נהיר היה לה כי לא ייחתם חוזה. 24. כעבור חמישה חודשים ממועד 'פיצוץ' העסקה הוגשה התובענה דנן. הפיצוי הנתבע 25. בני הזוג מיכאילוביץ הגישו תובענה כספית על סך 221,890 ₪. סכום זה מורכב מהפיצוי המוסכם הנקוב בחוזה (94,309 ₪); עגמת נפש (25,000 ₪); זמן בטלה (5,000 ₪); שכר טרחת עורך דין בגין הכנת החוזה (3,272 ₪) ופיצויי קיום בגין עליית מחירי נכסי דלא ניידי (94,309 ₪). בעקבות ישיבת הקדם-משפט העמידו בני הזוג את תביעתם על סך 127,581 ₪ והבהירו כי התביעה לפיצויי קיום חלופית לתביעתם לפיצוי המוסכם. בסיכומי הטענות צמצם בא כוחם הנוכחי את סכום הפיצוי והעמידוהו על סך 119,309 ₪. סכום זה מורכב מהפיצוי המוסכם בסך 94,309 ₪ ומפיצוי בגין עגמת נפש בסך 25,000 ₪. לחלופין נתבעים פיצויי קיום בסך 94,309 ₪ ועגמת נפש בסך 25,000 ₪. האם נכרת חוזה 26. מושכלות ראשונים, כי לשם כריתת חוזה נדרשים שני תנאים: גמירת-דעת ומסוימות. דרישות אלה, שבלעדיהן אין חוזה, מוצאות ביטוי בהוראות סעיפים 2 ו-5 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: חוק החוזים). בקצירת האומר ייאמר, כי דרישת המסוימות דורשת '..מידה מינימלית של פירוט [היא] הכרחית שכן אין חוזה יכול להיווצר אלא כאשר הצדדים הסכימו על מסגרתו ועל העניינים החיוניים והמהותיים שבו.. משמעותה של דרישת המסוימות איננה, אם כן, כי על ההצעה לכלול את כל הפרטים. משמעותה היא, כי על ההצעה לכלול לפחות את מסגרת העסקה ותחומיה, ואת הפרטים החסרים ניתן יהיה להשלים.' פרופ' גבריאלה שלו, "דיני חוזים", מהדורה שנייה, דין הוצאה לאור בע"מ תשנ"ה, עמודים 88 - 89. דרישת גמירת-דעת מעידה על מפגש רצונות בין הצדדים לחוזה, והיא מוצאת ביטוי בעיקר על פי מצגיה החיצוניים של ההסכמה. 'החוק אינו מסתפק בגמירת-דעת בעלמא, אלא תובע השתקפות חיצונית שלה. הן לעניין ההצעה והן לעניין הקיבול נדרשת העדה על גמירת-דעת.. הדרישה לסממנים חיצוניים המעידים על גמירת-הדעת היא דרישה מהותית המגנה על אינטרס ההסתמכות...'. ראה בספרה של פרופ' שלו, שם, בעמודים 85 - 86: כן ראה בין היתר ע"א 8430/06 שבתאי נ' ספני [3.11.08] והפסיקה המאוזכרת שם; ע"א 7189/09 הלר נ' כהן [6.6.12] והפסיקה המוזכרת שם. 27. כאמור, מתעוררת השאלה אם חרף המחלוקת בנושא ייפוי הכוח היו בני הזוג מיכאילוביץ נכונים להתקשר בחוזה. במילים אחרות, האם הסתיים שלב המשא ומתן ונכרת חוזה מחייב, כטענת בני הזוג, או שמא המשא ומתן הסתיים בלא שנכרת חוזה, כטענת החברה. 28. כבר כאן ייאמר, כי מחומר הראיות עולה שבעלי הדין סיכמו את מסגרת העסקה ותחומיה, ובתוך כך מהי הדירה נושא המשא ומתן כולל המפרט הטכני, מחירה, תנאי תשלום, מועד המסירה ועוד פרטים חיוניים המעידים כי התקיימה דרישת המסוימות. לעומת זאת, כפי שיפורט בהמשך, לא הוכחה דרישת גמירת-דעת. 29. לגרסתם, לאחר שנוכחו לדעת כי עמדת מנהל החברה בנושא ייפוי הכוח בלתי מתפשרת והיות שחפצו בדירה, גמרו אומר בני הזוג לקבל את תנאיו ולהתקשר בחוזה. לשם כך התייצבו לפגישה. לדעתם, לפני הפגישה מיום 7.9.09 התגבשה גמירת-דעת להתקשר בחוזה שכל תנאיו סוכמו, ולכן על בית המשפט לקבוע כי החוזה נכרת וכי הפגישה מיום 7.9.09 נועדה להשלים פעולה פורמלית - חתימת החוזה בלבד. לעומת זאת, לגרסת החברה לא קיבלו בני הזוג ובאת כוחם את עמדת החברה ואת הסברי בא כוחה, ולכן הגם שהתייצבו לפגישה עשו-כן שלא על מנת לחתום על החוזה, אלא כדי להמשיך את המשא ומתן. לא היה אפוא מפגש רצונות ולא היתה גמירת-דעת. נוסף על כך לא התקיים לדעתה יסוד המסוימות. לכן, לא נכרת חוזה. 30. גרסת החברה עדיפה עליי על פני זו של בני הזוג מיכאילוביץ. ראשית, התנהגות בני הזוג מיכאילוביץ ובאת כוחם אינה מתיישבת עם גרסתם, ולפיה גמרו אומר להתקשר בחוזה ולוותר על דרישותיהם בנושא ייפוי הכוח. במכתב מיום 6.9.09 הודיעה אמנם באת כוח בני הזוג לבא כוח החברה כי יגיעו לפגישה שנקבעה למחרת היום ברם ציינה כי נושא ייפוי-הכוח 'מהותי וקריטי' וכי תהא חתימה אם יעלה בידיהם 'להגיע לנוסח סופי ומוסכם של החוזה'. שנית, בסמוך לפני הפגישה שלחה באת כוחם לבני הזוג הודעת דואר אלקטרוני. נוסח ההודעה תומך במסקנה כי נוסח החוזה שהעבירה לעיונם לא היה הנוסח הסופי. בהודעתה ציינה כי 'רצ"ב הנוסח לקראת הפגישה' אף כי ניתן היה לצפות שתכתוב כי מעבירה לעיונם את נוסח האחרון של החוזה המיועד לחתימה. גם כותרת טיוטת החוזה שצירפה - 'הסכם- טיוטה מס' 3 לצרכי מו"מ בלבד' מעידה על כך שבני הזוג ובאת כוחם לא ראו בטיוטה זו סוף פסוק. שלישית, הערותיה של באת כוח בני הזוג על פני טיוטת החוזה שהעבירה להם מתיישבות עם המסקנה כי מבחינתם טרם סוכמו כל פרטי החוזה (ראה הערות ליד ה'הואיל' השני בנושא ייפוי הכוח; כן יש הערות נוספות בנושאים אחרים). רביעית, הסתירה בין גרסת בני הזוג בכתב התביעה לבין גרסתם בתצהירים מהותית ופועלת לרעתם. בכתב התביעה נאמר כי במשא ומתן שהתנהל ביום 7.9.09, לפני הפגישה המתוכננת, הגיעו באי כוח הצדדים לנוסח מוסכם ובעקבות זאת התייצבו במשרד בא כוח החברה על מנת לחתום על החוזה (ראה סעיף 21 לכתב התביעה). לעומת זאת, בתצהיר עדות ראשית טוען התובע כי ביום 7.9.09 ניהלו באי כוח הצדדים משא ומתן שבסיומו סוכמו כל הפרטים, מלבד נושא ייפוי-הכוח (סעיפים 32 ו-33 לתצהיר) וכי לנוכח עליית מחירי הדירות גמרו אומר - הוא ורעייתו - להתקשר בחוזה לפי התנאים שהציבה החברה בנושא ייפוי הכוח (סעיפים 35 ו-36 לתצהיר). אין בתצהירו אמירה, ולפיה החלטתם זו הובאה לידיעת מנהל החברה או בא כוחה. גם באת כוח בני הזוג מאשרת בתצהירה כי נושא ייפוי הכוח לא הוסדר ביום 7.9.09 בשיחותיה הרבות עם בא כוח החברה (סעיף 29 לתצהיר). אמנם נכון, היא מוסיפה כי לאחר שדיווחה על כך לבני הזוג, הם הודיעו לה כי החליטו לוותר על דרישתם בנושא זה, ולכן '..ועדכנתי את קפון [בא כוח החברה] ויצאתי ממשרדי לכיוון משרדו של קפון כדי להחתים את הצדדים על ההסכם' (סעיף 33 לתצהיר). אמירתה זו של באת כוח בני הזוג בתצהירה סתמית וכללית, ואינה מתיישבת עם התנהגותה במהלך המשא ומתן. באת כוח בני הזוג מיכאילוביץ הצטיירה כעורכת דין קפדנית למדיי, אשר דקדקה בפרטי החוזה ודאגה לתעד בכתב את ההסכמות שהושגו ואת הנושאים שנותרו במחלוקת. אם אמנם הודיעו לה בני הזוג שהחליטו לוותר על הדרישה בנושא ייפוי הכוח ולחתום על החוזה, ניתן היה לצפות כי הדבר ימצא ביטוי בכתב, הן בפנייתה לבא כוח החברה והן בפנייתה לבני הזוג, לא כל שכן אם החליטו האחרונים לפעול בניגוד לדעתה המקצועית. חמישית, אם אמנם החליטו בני הזוג לוותר על דרישתם בנושא ייפוי הכוח סביר להניח כי בפתח הפגישה היתה נמסרת הודעה ברורה וחד-משמעית, ולפיה הוחלט לוותר על הדרישה. אין טענה וממילא אין ראיה כי כך היו פני הדברים. שישית, התנהגות בני הזוג מיכאילוביץ לאחר הפגישה מיום 7.9.09 אינה מתיישבת אף היא עם גרסתם הנוכחית. כבר ביום 8.9.09 פנתה באת כוחם בדרישה להשיב את דמי ההרשמה. בדרישתם זו לא טענו כי לפני הפגישה האחרונה נכרת חוזה ברם בחרו, מטעמיהם הם, לוותר על תרופת האכיפה. שביעית, גם במכתב באת כוח בני הזוג מיום 10.9.09 לא הועלתה טענה, ולפיה המשא ומתן הבשיל לכדי חוזה מחייב, כטענתם בכתב התביעה, וכי חרף זאת ויתרו על אכיפתו. שמינית, ויתור על תרופת האכיפה תומכת אף היא במסקנה כי בני הזוג לא גמרו אומר להתקשר בחוזה וכי הם או באת כוחם לא סברו כי נכרת חוזה. אם אמנם האמירו מחירי הדירות, ולכן האפשרות לקנות דירה אחרת נראתה בלתי ניתנת להשגה, היה צפוי כי ייעשו כל מאמץ כדי לאכוף את החוזה, אם אמנם נכרת. הסברם בנוגע לסיבת הוויתור על סעד האכיפה - אבדן אמון בחברה ובמנהלה - נשמע לראשונה בדיון בבית המשפט, ולכן הוא בבחינת עדות כבושה, שערכה הראייתי שואף לאפס. לא זו אף זו, הסבר זה אינו מתיישב עם טענתם הנוספת, ולפיה לא הציגו את השיק שקיבלו מהחברה לפירעון מיד עם קבלתו, מתוך תקווה שמנהלה יתרצה ויחזור בו מסירובו להתקשר עמם בחוזה. תשיעית, גרסת התובעת על אודות ההתרחשות לאחר עזיבת מנהל החברה את משרד בא כוחה, נמסרה רק כתגובה לתצהירו. היות שיש לדברים שנאמרו באותו מפגש חשיבות, ראוי היה כי גרסה זו תימסר יחד עם יתר ראיות בני הזוג, ולא כתגובה לראיות החברה. מועד הגשת תצהיר התובעת פוגע במשקל עדותה. 31. על יסוד האמור לעיל אני קובעת כי לא הוכחה דרישת גמירת-הדעת. אף אם נניח כי בני הזוג מיכאילוביץ גמרו אומר לוותר על דרישותיהם בנושא ייפוי-הכוח והחליטו לחתום על החוזה, לא נתנו להחלטותיהם אלה ביטוי חיצוני. 32. בני הזוג מיכאילוביץ לא עמדו אפוא בנטל המוטל עליהם ולא הוכיחו כי נכרת חוזה בינם לבין החברה. ניהול משא ומתן בחוסר תום לב 33. בני הזוג העלו טענה חלופית והיא, כי החברה ניהלה עמם משא ומתן בחוסר תום-לב ובדרך שאינה מקובלת. גם בהוכחת טענתם זו נכשלו. 34. כאמור לעיל, הוכח כי במהלך המשא ומתן הן מנהל החברה והן בא כוחה שיתפו פעולה עם בני הזוג מיכאילוביץ ונענו לבקשותיהם לקבל מסמכים או נתונים אחרים. עוד לפני שהגיעה השעה לחתום על החוזה, ניהל עמם מנהל החברה משא ומתן בנושא המפרט הטכני ומיד לאחר אישור תכנית הבניה הודיע על כך לבני הזוג וביוזמתו העביר להם טיוטת החוזה. החברה - באמצעות מנהלה ובא כוחה - הסכימה לדחות את תחילת המשא ומתן עד לקבלת ההיתר, ועם קבלת ההיתר ניהלה עמם משא ומתן קדחתני שנמשך זמן רב למדיי, הסכימה לשנות מתנאי החוזה לפי דרישתם והציעה להם לקיים פגישה כדי ללבן את הסוגיות שנותרו במחלוקת. בנסיבות אלה אך מובנת התנהגותו של מנהל החברה, אשר הציב לבני הזוג אולטימטום, ולפיו עליהם לחתום על החוזה לא יאוחר מיום 7.9.09. 35. נכון הדבר, בנושא ייפוי-הכוח עמדה החברה על דעתה וסירבה להיענות לדרישות בני הזוג ובאת כוחם. ואולם, בהיעדר ראיה כי עמדת החברה בנקודה זו שרירותית, אין למצוא בהתנהגותה חוסר תום-לב. על כך ניתן להוסיף כי טענת בני הזוג מיכאילוביץ, ולפיה היו נכונים לוותר על דרישותיהם בנושא ייפוי-הכוח מחזקת את המסקנה כי היה יסוד לעמדת החברה. 36. בנסיבות המקרה, כפי שתוארו לעיל, אין להסיק מעזיבת מנהל החברה את משרד בא כוחה משום ראיה לניהול משא ומתן בחוסר תום-לב. 37. בני הזוג מיכאילוביץ לא הוכיחו אפוא כי החברה ניהלה עמם משא ומתן בחוסר תום-לב. הנזק 38. לנוכח התוצאה אליה הגעתי מתייתר הצורך לדון בסוגיית הנזק. חרף זאת אדון בכך בקצרה. 39. לו התקבלה תביעתם העיקרית של בני הזוג מיכאילוביץ והיה נקבע שנכרת חוזה, ניתן היה לפסוק לזכותם את הפיצוי המוסכם בלבד בסך 94,309 ₪. פיצוי בגין עגמת נפש מצוי בגדר הנזק הממשי. תובע הבוחר בפיצוי המוסכם אינו זכאי גם לפיצוי בגין הנזק הממשי שנגרם לו (אלא במקרים מסוימים אשר פורטו בפסיקה ואינם רלוונטיים למקרה נדון). ראה בסוגיה ע"א 682/87 חורי נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, פ"ד מו(1) 115 [1991]; ע"א 7903/04 חברת א.ש.צ.נ. צוות נכסים ויזמות נ' (1995) בע"מ נ' זילברברג [15.5.03]; ע"א 2251/05 ואן דאם נ' כהן [5.7.07]. 40. לו נקבע כי החברה ניהלה משא ומתן בחוסר תום לב ולא בדרך המקובלת, ניתן היה לפסוק לטובת בני הזוג מיכאילוביץ פיצוי בגין הנזק הממשי המוכח. היות שבני הזוג לא הוכיחו כי בתקופה הרלוונטית האמירו מחירי הדירות בכלל ובשיעור הנטען בפרט, ניתן היה לפסוק לטובתם פיצוי בגין נזק בלתי ממוני בלבד, לפי הערכת בית המשפט. 41. שינוי מחירי הדירות הוא עניין שבמומחיות, ולכן כדי להוכיחו היה על בני הזוג להציג חוות דעת של מומחה (שמאי מקרקעין). המסמך אשר הוגש על ידם - דוח מנהל ההכנסות, סקירה של ענף הנדל"ן לשנת 2009 - אינו יכול לסייע להם. עורך הדוח נותר אלמוני ולא ידוע מועד עריכתו. נוסף על כך, הדוח עוסק במחירי דירות באזור נתניה ודרומה, כך שעל פניו אינו רלוונטי למחירי הדירות בקרית מוצקין ובסביבתה. יתרה מכך, הדוח משקף את ממוצע מחירי הדירות באזור הנקוב, כך שממילא אינו מלמד על נתוניה של דירה שתכונותיה דומות לאלה של הדירה דנן. 42. אמנם נכון, מתצהיר מנהל החברה עולה כי לאחר כישלון המשא ומתן, נמכרה הדירה לצד שלישי במחיר העולה על הסכום שעליו הוסכם עם בני הזוג. ואולם, בני הזוג מיכאילוביץ חפצו לרכוש דירה 'על הנייר' ואילו הקונה בפועל רכשהּ כאשר הבניה נמצאה בעיצומה. כמו כן במועד העסקה כל יתר הדירות במיזם כבר נמכרו. לכן, פער מחירים בין זה שהוסכם עם בני הזוג לבין זה שבו נמכרה הדירה אינו משקף בהכרח עלייה של מחירי הדירות. 43. בני הזוג אף לא הביאו ראיה שממנה ניתן להסיק כי לאחר כישלון המשא ומתן ניסו לקנות דירה אחרת ברם, היות שמחירי הדירות האמירו נבצר מהם לעשות כן. 44. לו נתקבלה התובענה והיה נפסק פיצוי בגין עגמת נפש, היה צריך להביא בחשבון את תרומתם המשמעותית של בני הזוג לכישלון העסקה. סוף דבר 45. התובענה נדחית. התובעים יישאו בהוצאות הנתבעת בסכום כולל של 5,000 ₪. 46. נוכח השלב והדרך בהם הסתיים ההליך, אני מורה על החזרת האגרה לידי התובעים [כפוף להוראות תקנה 6(ב) לתקנות בתי משפט (אגרות) תשס"ז-2007]. החזר האגרה ייעשה לידי הנתבעת באמצעות בא כוחה וייזקף לטובת ההוצאות שנפסקו. חוזהפיצויים מוסכמיםפיצויים