בקשה לביצוע שטר שהגישה התובעת כנגד הנתבע בגין ארבעה שיקים, אשר לא כובדו ע"י הבנק והמפורטים להלן: שיק מס' עס' בש"ח ז.פ. משוך על בנק 0010809 6,920 ₪ 25/10/07 הפועלים 666, באקה אל גרביה 0010791 7,142 ₪ 1/11/07 הפועלים 666, באקה אל גרביה 0010792 7,142 ₪ 8/11/07 הפועלים 666, באקה אל גרביה 0010794 7,142 ₪ 22/11/07 הפועלים 666, באקה אל גרביה (להלן: "השיקים") הצדדים: התובעת הינה חברה שבין היתר עוסקת בניכיון שיקים, ובמסגרת עיסוקה זה קיבלה לידיה את השיקים, (להלן: "התובעת). הנתבע הינו בעל החשבון ממנו נמשכו השיקים, (להלן: "הנתבע") . תמצית טענות הצדדים: תמצית טענות התובעת: לטענת התובעת, היא קיבלה את השיקים תמורת כספים שנתנה לאדם בשם הודיס יחיאל (להלן: "הודיס"), אשר מסר לה את השיקים דנן פתוחים ללא ציון שם הנפרע ובמסגרת זו אף נפרע שיק אחד. לטענת התובעת, היא נתנה תמורה עבור השיקים והתנהלה בתום לב ולא יכלה הייתה לדעת על כל פגם שנפל בזכות הקניין בשיקים, מה גם שפגם שכזה לא הוכח ע"י הנתבע. לטענות הנתבע הגיבה התובעת כדלקמן: לטענת התובעת, בעוד עדות מנהל התובעת לא נסתרה, הרי שהנתבע בחר שלא להגיש תצהיר עדות ראשית נוסף על התצהיר שהגיש לבקשת ההתנגדות לביצוע שטר ולכן יש לראות את הטענות המופיעות באותו תצהיר כטענות היחידות שיכול הנתבע להעלות, והטענות הנוספות הן בבחינת הרחבת חזית אסורה. גרסת הנתבע כי השיקים האלה היו בין שיקים נוספים שנגנבו לו, מעוררת תמיהות רבות כמו למשל: הנתבע הגיש תלונה במשטרה רק בשנת 2009 למרות שהוא ידע על הגניבה עוד בשנת 2007, מועד פירעון השיקים. בעניין זה לא פירט הנתבע בתצהיר ההתנגדות ולכן אין לקבל את הפירוט הנוסף שנתן בעניין תרמית שותפו כעדות קבילה, שכן יש להחיל עליה את עקרון הרחבת חזית על פיו עדות שכזו איננה קבילה. בהתאם לכיתובים המופיעים על השיקים, הרי ששני שיקים לא כובדו ע"י הבנק מחמת חשבון מוגבל ושני שיקים בלבד מחמת הוראת ביטול, דהיינו הנתבע לא הוכיח אפילו שביקש לבטל את כל השיקים. לחיזוק טענה זו צירפה התובעת כנספח לתצהיר העדות הראשית, שיק נוסף מאותה סדרת שיקים שנתן הנתבע, ואשר נפרע על ידו זמן קצר לפני מועד פירעון השיקים נשוא כתב התביעה. באופן כללי, טוענת התובעת התנהלות הנתבע מול הבנק מעוררת תמיהות. עוד יש לציין שמעיון בשיקים עולה שהבנק לא ציין שהוא ביטל אותם עקב "שוני בחתימה", דבר המערער את טענת הנתבע בדבר זיוף חתימתו. טענות סותרות בתצהיר הנתבע עולות מכך שמחד הוא טוען לזיוף, ומאידך לחריגה מהרשאה ובניגוד לרצונו. לאור האמור לעיל, יש לקבל את התביעה ולדחות את טענות ההגנה. תמצית טענות הנתבע: לטענת הנתבע, הוא איננו מכיר את התובעת ומעולם לא היה לו כל קשר עסקי איתה. לטענתו, השיקים נשוא כתב התביעה נגנבו ממנו ע"י שותפו, איתו יש לו סכסוך כספי. מוסיף וטוען הנתבע שחתימתו על השיקים זויפה ולכן לפי סעיף 23 לפקודת השטרות (להלן: "הפקודה"), "אין כוחה יפה כלשהו ואין רוכשים על ידיה או על פיה כל זכות להחזיק בשטר"(סעיף 14 לסיכומי הנתבע). משנטען כי החתימה זויפה, הרי שנטל ההוכחה רובץ על התובעת אשר עליה להוכיח כי החתימה על השטר הינה של המושך. התובעת לא הצליחה לעמוד בנטל זה, שכן מנהל התובעת הודה בחקירה כי לא נכח במעמד החתימה על השיקים והוא אף לא קיבל אותם מידי הנתבע. כמו כן, לא זימנה התובעת את מר הודיס, אשר מסר לה את השיקים ובכך יש להחיל עליה את העיקרון של צד הנמנע מלזמן עד שהיה בשליטתו, עושה זאת מתוך חשש שעדות אותו עד תהיה לו לרועץ. התובעת אף לא הגישה חוות דעת מומחה כנגד טענת הנתבע שחתימתו זויפה. מדובר בשיקים שנגנבו בהתאם לתלונה, שהגיש הנתבע בתיק משטרה 245305/09 מיום 25.6.2009 ולכן לא הייתה לנתבע כל כוונה לסחר אותם, ומכאן שאין לראות בהם מסמך סחיר, בהתאם לסעיף 1 לפקודת השטרות. השיקים לא היו שלמים ולכן האוחז לא יכול להיפרע מהאדם החתום עליהם, במיוחד כאשר חתימתו זויפה. התובעת לא הוכיחה כי קיבלה את השיקים בתום לב ונתנה בגינם תמורה. החשבוניות שצורפו לתצהיר התובעת אינן הוכחה מספקת למתן תמורה. התובעת לא זימנה את מר הודיס, אשר לטענתה מסר לה את השיקים ואשר היה יכול להעיד הן לעניין התמורה שניתנה בגינם והן ל"שרשור" הגעת השיקים אליו. לסיכום, יש לדחות את התביעה שכן התובעת לא הוכיחה שיש לה כל זכות בשיקים הנדונים, לא מכוח היותה אוחזת ואף לא מכוח ההעברה בלא הסב. דיון: בדיון שהתקיים בפניי העידו נציג התובעת מחד והנתבע מאידך. אף אחד מן הצדדים לא זימן עדים נוספים ואף לא הגיש חוות דעת גרפולוגית, למרות החלטתי מיום 1.12.2011. מבחינה עובדתית, אין מחלוקת על כי לא היה כל קשר עסקי או אחר בין התובעת לנתבע. אין אף מחלוקת כי לא הייתה כל היכרות בין התובעת לנתבע לפני הדיונים בבית המשפט. לטענת התובעת, היא קיבלה את השיקים ממר הודיס ונתנה לו תמורה בעדם, ומדבריה ניתן להבין שבכך רואה היא את עצמה כאוחזת כשורה שזכותה להיפרע מהמושך. הנתבע לעומתה טען כי מדובר בשיקים גנובים שהחתימה בהם מזויפת ובכך למעשה פקעה הזכות הקניינית . ד"ר יואל זוסמן מתייחס לסוגייא זו בספרו דיני שטרות מהדורת שישית בעמוד 251: "זיוף חתימתו של אדם הוא פגם חפצי. על פי סעיף 22 (א) לפקודה, האדם שחתימתו זויפה אינו חב, גם לא בפני אוחז כשורה. ולא זו בלבד שאין חבות, אלא באמצעות הזיוף אינה עוברת כל זכות בכלל." לטענת הנתבע, משטען הוא טענת זיוף הרי שנטל ההוכחה, למרות שמדובר בתביעה שטרית, מוטל על התובעת. לעניין זה מתייחס ד"ר יואל זוסמן בספרו בעמוד 258: "חתימה "פלוני" המצויה בשטר, אין חזקה על הנתבע שהוא חתם אותה, אפילו הוא שמו, ואחת אם היא התובע אוחז כשורה או אוחז סתם. כפר הנתבע בחתימתו, הראיה על התובע." לעניין נטל ההוכחה, אוסיף ואציין כי במקרה הנדון הנתבע לא קיבל תמורה בגין השיקים, כך שנטל ההוכחה עובר לתובעת גם מסיבה זו. לאור האמור לעיל, יש לבדוק אם עמדה התובעת בנטל ההוכחה הרובץ עליה. טענת הזיוף: טענת הזיוף היא טענת ההגנה העיקרית של הנתבע כנגד התובעת. אני מקבלת את טענת הנתבע כי משהועלתה טענת זיוף ע"י המושך, הרי שנטל ההוכחה מוטל על התובעת כפי שפורט לעיל. במקרה הנדון לא הוגשו חוות דעת גרפולוגיים ואף לא מונה גרפולוג ע"י בית המשפט, לאור חילוקי הדעות שהיו בין הצדדים בהתייחס למינוי. אין מחלוקת על כי לא היה אף נציג מטעם התובעת שראה את הנתבע חותם על השיקים. התובעת אף לא זימנה להעיד את מר הודיס שמסר לה את השיקים ויכול היה להעיד על נסיבות קבלת השיקים על ידו. מאידך, גם התנהלות הנתבע מעלה תמיהות כפי שיפורט להלן. אין מחלוקת כי השיקים חוללו בשנת 2007. מתוך ארבעת השיקים נשוא כתב התביעה, הרי שלגבי שניים מהם ניתנה הוראת ביטול לפי הכיתוב המופיע עליהם, ולגבי שניים אחרים מופיע הכיתוב "מוגבל", ובנוסף קיים שיק קודם אשר נפרע. הסבריו של הנתבע לגבי התנהלותו מול הבנק אינם מספקים, אך יחד עם זאת יש לבחון אותם במכלול הראיות. גם מועד הגשת התלונה במשטרה ע"י הנתבע מעורר תהיות, שכן למרות שהשיקים חוללו בשנת 2007, פנה הנתבע למשטרה רק בשנת 2009. הנתבע הסביר זאת בכך שעקב אחרי מי שהיה בעיניו החשוד למעשה הזיוף ורק בשלב מאוחר יותר החליט שאין מנוס ועליו לפנות למשטרה . "ש. ...עברו מעל שנתיים למה חיכית כל כך הרבה זמן ידעת שיש לך בעיה עם שיקים גנובים ? ת. עקבתי אחרי האדם לשאול מה מו מה עשה." (פרוטוקול עמ' 6 שורה 31, עמ' 7 שורה 1) יחד עם זאת תיק ההוצל"פ נפתח בשנת 2010 לאחר שכבר הוגשה התלונה במשטרה. לאור מכלול הראיות ולמרות התמיהות שבהן, הרי מאחר והפנייה למשטרה ע"י הנתבע נעשתה לפני פתיחת תיק ההוצל"פ, אינני יכולה לראות בתלונה למשטרה כאמצעי הגנה בתביעה או כאמצעי הגנה בתיק שנפתח כנגד הנתבע בהוצל"פ. בנסיבות אלו ומאחר ונטל ההוכחה היה על התובעת, אני קובעת שהיא לא הצליחה להוכיח שהשיקים נחתמו ע"י הנתבע. יחד עם זאת, מצאתי כי גם בגרסת הנתבע נתגלו סתירות אך מאחר ונטל ההוכחה רובץ על התובעת, הרי שהיא לא הצליחה להרים אותו במקרה הנדון. משתמע מעדות הנתבע, כי הוא לא קיבל תמורה בגין השיקים ובעניין זה אני מאמינה לו, ומכאן שגם לעניין האוחז כשורה - נטל ההוכחה עבר לתובעת, וגם בעניין זה לא מצאתי שהיא הרימה את הנטל. לעניין תום הלב הרי שדווקא מניסיונה של התובעת כחברה לניכיון שיקים, הרי כשמקבלים שיק ללא כל פרטים הדבר צריך לעורר חשדות כך שלפחות יש לנסות וליצור קשר עם החותם, במקרה הנדון המושך שהוא הנתבע, מה גם שמס' טלפון נייד מופיע על השיק, כך שלא הייתה בעיה לנסות וליצור קשר עם הנתבע. מנהל התובעת הודה במפורש בחקירתו שלא פנה לנתבע. גם לעניין התמורה, הרי שחשבוניות בלבד אינן הוכחה מספיקה, מה גם שניתן היה להשלים זאת ע"י זימונו של מר הודיס שהיה יכול להעיד גם לעניין זה. לאור האמור לעיל, אני דוחה את התביעה ומאחר והקביעה נעשתה ע"פ נטלי ההוכחה, הרי שמצאתי שלא לעשות צו להוצאות. (בשולי הדברים אעיר כי הנתבע ביקש כי אפסוק הוצאות מאחר ותצהירי התובעת הוגשו שלא במועד, אך מאחר והדבר לא גרם לעיכוב בהמשך ההליכים לא מצאתי כי יש הצדקה לפסיקת הוצאות, מה גם שהנתבע הגיש בקשה לדחיית התביעה על הסף בגין אי הגשת סיכומים אשר הוגשו במועד בהתחשב בפגרה שלא הייתה במניין הימים. בנסיבות אלו לא מצאתי לפסוק למי מהצדדים הוצאות). בנקשיקיםשטרביצוע שטר