תביעת התובעת כנגד הנתבע, לקבלת רבע דמי שכירות בגין השכרת יחידות בחזית הבניין הנמצא בחיפה (להלן: "הבניין"), וזאת בסך של כ- 262,000 ₪ נכון למועד הגשת התביעה. רקע עובדתי וטענות הצדדים התובעת הינה הבעלים של רבע מכלל הזכויות בבניין, ואילו הנתבע הינו הבעלים של מחציתם. הרבע הנוסף הינו בבעלותו של הנתבע 2, עיזבון זלוטי מאיר ז"ל, הנמצא בפשיטת רגל ומנוהל על ידי כונס הנכסים והנאמן על נכסי העיזבון, עו"ד חלים מח'ול. המנוח זלוטי מאיר ז"ל היה בן זוגה של התובעת. בבניין שתי קומות עם שבע יחידות, כאשר במהלך השנים חולקו שתיים מתוך היחידות בשתי הקומות בחזית הבניין ליחידות נוספות. לאחר השלמת הבנייה, ולקראת רישום הבניין בלשכת המפקחת על המקרקעין, נערך בין הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") לבין המנוח זלוטי הסכם לחלוקת הבניין בעין, לפיו היחידות שבחזית הבניין בשתי הקומות יהיו בבעלותם המשותפת של הנתבע ושל המנוח זלוטי ובניהולם המשותף, ואילו שאר היחידות בבניין (היינו, היחידות שאינן בחזית הבניין) חולקו ביניהם בחלקים שווים, כאשר כל אחד קיבל לבעלותו ולניהולו הבלעדיים מחצית מאותן יחידות. לטענת התובעת הצדדים התנהלו בהתאם להסכם החלוקה הנ"ל, עד לשנת 1999. התובעת נכנסה אף היא לתמונה לאחר פטירתו של המנוח זלוטי, וזאת בשנת 1992, כאשר הצדדים המשיכו להתנהל בהתאם להסכם החלוקה כאמור עד לשנת 1999. לטענת התובעת, בשנת 1999, הנתבע החל להתנהל ביחידות שבחזית הבניין על דעת עצמו ולקבל לידיו את מלוא דמי השכירות בעד השכרתן, מבלי שהעביר לתובעת את חלקה. בכלל זה, הנתבע השכיר, בחודש דצמבר 1999, את היחידה שבקומה העליונה בחזית הבניין לאחר שערך בה חלוקה פנימית על ידי העמדת קיר גבס חוצץ וחלוקתה לשתי יחידות נפרדות. לטענת התובעת, הנתבע שיפץ את מחצית היחידה לעצמו ומסר אותה לבנו, יצחק אינדיבו, שישב שם עד שנת 2011, אך נמנע מלהשיב את יחידת המשנה השנייה שייעד עבורה למצב שמיש, דבר שמנע בעדה מלהשכירה לאחרים. התובעת טוענת כי מגיע לה רבע מדמי השכירות הראויים בגין השכרת היחידה בקומה העליונה למשך שבע שנים עד הגשת התביעה (בהתחשב במחסום ההתיישנות), וזאת בסך של 178,668 ₪ נכון ליום הגשת התביעה (ראו: סעיפים 26 ו- 27 למוצג ת/1). לא זו אף זו: לטענת התובעת הנתבע הפסיק להעביר לה, החל משנת 2003, את חלקה בדמי השכירות ביחידות שבקומה התחתונה בחזית הבניין. בקומה התחתונה בחזית הבניין קיימות שתי יחידות שבבעלותם המשותפת של הצדדים. שטחן של אותן שתי יחידות היה שווה, אך במרוצת השנים הנתבע שינה את שטחן וביצע בהן שינויים בהתאם לצרכיו. עוד טוענת התובעת, כי הנתבע העמיד אותה בפני מצב נתון ולא הותיר בפניה כל ברירה עד שנאלצה לפעול לבד, ובחודש אפריל 2004 השכירה את היחידה בקומה התחתונה בחזית הבניין (היחידה שנותרה לאחר ביצוע השינויים שהתאימו לנתבע) לשי פלד ז"ל, ששכר את היחידה למשך שנה בדמי שכירות חודשיים בסך של 650$ לשנת השכירות הראשונה. על פי הסכם השכירות עם שי פלד ז"ל דמי השכירות אמורים היו להיות משולמים החל מיום 1.8.04, לנוכח קיזוז עלויות השיפוצים שביצע על חשבונו תמורת דמי השכירות לשלושת החודשים הראשונים. התובעת טוענת עוד, כי בפועל לא התקבלו בידיה כספים כלשהם משי פלד ז"ל (להלן: "פלד"), משנקט הנתבע בהליכים משפטיים כנגדה בעניין זה. לטענת התובעת, במשך שנות ניהול אותם הליכים משפטיים, הנתבע גבה בעצמו את מלוא דמי השכירות הן מפלד והן מהשוכר שהמשיך לאחר פטירתו של פלד בשנת 2008. לטענת התובעת, הנתבע קיבל לידיו את מלוא דמי השכירות מפלד ומהשוכר הממשיך עד 1.3.09. רק לאחר תום ההליכים המשפטיים בהקשר זה, היינו, מיום 1.3.09 ועד חודש נובמבר 2009, התובעת קיבלה מחצית דמי השכירות עבור אותה יחידה, וזאת בסך של 400$ לחודש. התובעת טוענת כי מגיע לה רבע מדמי השכירות שהתקבלו בידי הנתבע בגין השכרת היחידה בקומה התחתונה, למשך התקופה שבין החודשים אפריל 2008 עד חודש מרץ 2009, וזאת בסך של 58,358 ₪ נכון ליום הגשת התביעה (ראו: סעיפים 41 עד 43 למוצג ת/1). התובעת טוענת עוד, כי הנתבע חייב לשלם לה רבע מדמי השכירות שהתקבלו בידיו בעקבות השכרת יחידה נוספת בקומה התחתונה בחזית הבניין, וזאת עבור התקופה שבין ספטמבר 2003 ועד אוגוסט 2005. לטענת התובעת, בתקופה זו הנתבע השכיר את היחידה למאירה ג'קי ואולגה (להלן: "אולגה" ו/או "מאירה"), וכי חלקה בדמי השכירות (לאחר קיזוז הסכומים שהתקבלו בידיה בפועל) עומד על סך 59,402 ₪ (ראו: סעיפים 57 עד 62 למוצג ת/1). עוד טוענת התובעת לזכאותה לקבלת רבע מדמי השכירות עבור השכרת יחידה בחזית הבניין לויסאם מטר (ראו: סעיף 63 למוצג ת/1). מנגד, הנתבע טוען כי פנה לתובעת, ולאחר שהקומה העליונה בבניין לא הושכרה במשך מספר שנים והוזנחה לחלוטין, וביקש את השתתפותה, כפי שנהג בן זוגה המנוח, בשיפוץ הקומה העליונה וכן את הסכמתה לחלוקת אותה קומה כך שכל צד ישכיר את חלקו. התובעת נתנה את הסכמתה לכך, והנתבע התחיל בעבודות השיפוץ, אך כשהגיע המועד לתשלום עבור חלק מהעבודה התובעת סירבה לשלם. על כן, הנתבע המשיך אך ורק בשיפוץ מחצית הקומה (חלקו). בנו של הנתבע מימן את עבודות השיפוץ, ובתמורה לכך הנתבע מסר את מחצית הקומה העליונה לשימוש בנו, שישב במקום מחודש אוקטובר 2005 עד דצמבר 2010. עלויות עבודות השיפוצים עמדו על סך 80,000 ₪, כאשר חלק מהעבודות נעשה אף בחלקה של התובעת, לרבות בחדר המדרגות המשותף. הנתבע טוען, כי ביצע את השיפוצים לקמן בחלקה של התובעת: החלפת שני חלונות אלומיניום בעלות של 2,900 ₪, שיפוץ הנוחיות ובכלל זה, אסלה חדשה, מיכל הדחה חדש, החלפת הקרמיקה בכל חדר הנוחיות, ריצוף חדש בחדר אחד מתוך שניים (חדר כניסה) וזאת בעלות כוללת של 7,000 ₪, מערכת חשמל חדשה ולוח חשמל חדש בעלות של 3,200 ₪. הנתבע טוען, כי לנוכח סירוב התובעת להשתתף בעלות השיפוצים, הפסיק הוא, וכאמור לעיל, את המשך עבודות השיפוץ בחלקה, סיים לשפץ את חלקו ומסרו לשימוש בנו אשר מימן בעצמו את עלויות השיפוצים. זאת ועוד, הנתבע לא מנע בעד התובעת מלהמשיך ולשפץ את חלקה ולהשכירו בכוחות עצמה. ברם, התובעת סירבה לממן את מחצית עלויות השיפוץ, סירבה לשפץ בעצמה, וכעת מבקשת, ושלא כדין, חלק מדמי השכירות בגין השימוש בחלקו של הנתבע בקומה העליונה. עוד טוען הנתבע, כי חלקה של התובעת בקומה העליונה היה מאויש בחלק מהתקופה הנ"ל ע"י "קפה אינטרנט", ובחלק אחר מאותה תקופה היה מאויש על ידי רפד ששכר מהתובעת יחידה בקומה התחתונה ועשה שימוש בחלקה של התובעת בקומה העליונה כאמור. התובע טוען בנוסף, כי התובעת היא זו שעשתה שימוש ביחידות המשותפות על דעת עצמה, כאשר השכירה יחידה בקומה התחתונה בחזית הבניין לפלד וקיבלה את מלוא דמי השכירות במשך שנה לכיסה עד לסיום ההליכים המשפטיים שנקט נגדה בבית המשפט המחוזי, וכאשר בית המשפט העליון ביטל את פסק הדין של בית המשפט המחוזי, אזי התחיל השוכר ייגר, אשר בא במקום פלד המנוח, לחלק את דמי השכירות בין התובעת לנתבע בחלקים שווים. כשעזב השוכר ייגר את היחידה, הנתבע היה בחו"ל, והתובעת השכירה את היחידה על דעת עצמה וקיבלה את דמי השכירות, כאשר הנתבע קיבל לידיו את השכירות של היחידה הנוספת בחזית הבניין בקומה התחתונה. זאת ועוד, התובעת מעולם לא פנתה לנתבע וביקשה ממנו לקבל חלק כלשהו מדמי השכירות או דמי שימוש ראויים, לנוכח ידיעתה כי הקומה העליונה חולקה ביניהם אף היא. לא זו אף זו: לטענת הנתבע, דמי השכירות המתקבלים בידיו נכון להיום בעד השכרת חלקו בקומה העליונה עומדים על סך של 2,500 ש"ל לחודש והיה ותתקבל טענת התובעת באשר לזכאותה לקבלת חלק מדמי השכירות, הרי שחלקה עומד על סך של 625 ₪ לחודש, כאשר יש לקזז את עלויות השיפוצים שבוצעו בחלקה של התובעת על חשבון הנתבע, וכן את דמי השכירות שהתקבלו בידיה בגין השכרת היחידה לפלד מבלי שהעבירה לנתבע את חלקו, וזאת לתקופה שמיום 1.6.04 ועד 1.2.05. בתקופה זו, שולמו לתובעת דמי שכירות חודשיים בסך 2,972 ₪ ובסה"כ 23,776 ₪, כאשר חלקו של הנתבע עומד על סך 11,888 ₪. עבור התקופה שבין 17.3.05 עד 3.1.06, הנתבע קיבל מפלד סך של 33,708 ₪, ואילו ביתר החודשים פלד לא שילם דמי שכירות כלשהם עקב קשיים כלכליים. על כן, חלקה של התובעת מדמי השכירות ששולמו לנתבע על ידי פלד עומד על 8,427 ₪ בלבד. באשר לעדותה של טובה פלד (אמו של פלד) הנתבע טוען, כי קיבל ממנה שיחת טלפון לפיה נתבקש על ידי טובה לומר כי קיבל ממנה את מלוא דמי השכירות שהיה על פלד לשלמם, לנוכח איומי התובעת לתבוע אותה בגין חובו של פלד. הנתבע טוען, כי סירב לבקשתה של טובה. הנתבע מודה עוד, כי קיבל מייגר סך של 31,339 ₪ בגין דמי שכירות לתקופה שבין 28.2.08 ועד 2.12.08. חלקה של התובעת עומד על סך 7,834 ₪. עבור חודשים ינואר ופברואר ייגר לא שילם דמי שכירות ותמורתם התקין על חשבונו מזגן ביחידה. החל מיום 10.3.09 התובעת וכונס נכסי העיזבון קיבלו את חלקיהם בדמי השכירות. ביום 10.7.09 ייגר עזב את היחידה ומאז ועד עצם היום, התובעת משכירה אותה ומקבלת לידיה את מלוא דמי השכירות. הנתבע משכיר את היחידה הנוספת בקומה התחתונה ומקבל לידיו את מלוא דמי השכירות, ובכך חולקו אף היחידות בקומה התחתונה בחזית הבניין. באשר לדמי השכירות מאולגה עבור התקופה שבין 18.9.03 ועד 2.3.06, הנתבע טוען כי קיבל לידיו סך של 85,666 ₪ וזאת לאחר שניהל כנגד אולגה הליכים משפטיים שעלותם עמדה על 34,867 ₪, וכאשר התובעת קיבלה במשך 48 חודשים סך של 190$ לחודש. מההשכרה למטר, הנתבע טוען כי גבה ממטר אך ורק 50% מדמי השכירות, כאשר היה על התובעת והכונס לגבות את יתרת דמי השכירות ממטר במישרין. דיון והכרעה מטעם התובעת הוגש תצהיר עדותה הראשית, תצהירה של טובה פלד (אמו של פלד המנוח), וכן תצהירו של אברהם שבזין ששכר אף הוא יחידה בבניין בחלק מהתקופה נשוא התביעה. מטעם הנתבע הוגש תצהיר עדותו הראשית, תצהיר בנו יצחק אינדיבו שישב בקומה העליונה בחזית הבניין, וכן תצהירו של יאיר אלפיה, אחיינו של התובע ואשר טיפל עבורו בגביית כספים מהשוכרים בבניין. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, עיינתי במסמכים שהוגשו לבית המשפט ושקלתי את מכלול העדויות והראיות שהוצגו בפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במרבית מרכיביה ואת הטעמים לביסוס הכרעתי זו אפרט להלן. האם הושגה הסכמה בין התובעת לנתבע לביצוע חלוקה בקומה העליונה? טענת הנתבע באשר לקיומה של הסכמה מאוחרת להסכם החלוקה, לפיה הצדדים הסכימו על חלוקת השימוש בקומה העליונה שבחזית הבניין, לא הוכחה כדבעי. הנתבע העלה טענה זו באופן סתמי לחלוטין וללא כל ביסוס. הנתבע בעצמו הודה כי לא פנה לכונס נכסי העיזבון לקבלת הסכמתו לחלוקת הקומה העליונה (ראו: עמ' 21 לפרוטוקול ש' 14-27) כאשר אין חולק, כי לכונס נכסי העיזבון רבע הזכויות גם באותה קומה. ואילו, באשר לפניית הנתבע לתובעת וקבלת הסכמתה לחלוקה הנטענת פשיטא, שבהקשר זה מדובר בעדות בעל דין יחידה שאין לה כל תימוכין, ואין בידי לבסס עליה ממצא עובדתי לפיו אכן הייתה הסכמה כנטען. ודוק: בחלקים בלתי מבוטלים בעדותו של הנתבע עלו מספר סתירות, תמיהות ותהיות, דבר הפוגם במהימנות עדותו. מנגד, עדותה של התובעת בהקשר זה יצרה עלי רושם אמין ומהימן ביותר. התובעת לא היססה להודות בדברים הפועלים לרעתה, דבר המלמד על אמינותה אף הוא. כך למשל, התובעת הודתה כי השכירה על דעת עצמה יחידה בבניין למנוח פלד, אך היא עשתה כן משלא הייתה בפניה כל ברירה אחרת, לנוכח החלוקה שביצע הנתבע על דעת עצמו (ראו: סעיפים 32 ו- 33 למוצג ת/1 ועמ' 11 ש' 21-29). טענותיה של התובעת כנגד התנהלותו של הנתבע בבניין אף הועלו על הכתב ובזמן אמת (ראו: סעיף 9 במכתב התובעת לאפוטרופוס הכללי מיום 16.8.2004 - נספח ו' למוצג ת/1). למותר לציין, כי עדותה של התובעת לא נסתרה כלל וכלל על ידי הנתבע. על כן, הנני מקבלת את טענת התובעת, לפיה החלוקה בקומה העליונה בחזית הבניין נעשתה על דעת הנתבע, ללא הסכמתה וללא הסכמת כונס נכסי העיזבון, כך שאין כל תוקף לאותה חלוקה בפועל שנעשתה על ידי הנתבע והמנוגדת להסכם החלוקה שבכתב שנערך בין כל בעלי הזכויות בבניין. משך תקופות השכירות שנעשו על דעת הנתבע השכרת/העמדת היחידה בקומה העליונה בחזית הבניין לשימוש בנו של הנתבע: לית מאן דפליג, כי בין השנים 2005 עד 2010 בנו של הנתבע (יצחק אינדיבו) החזיק במחצית היחידה בחזית הקומה העליונה לצורכי עיסוקו (ראו: חקירות הנתבע ובנו בעמ' 23 ש' 12-15, עמ' 24 ש' 30-31 ועמ' 36 ש' 1-12). לא זו אף זו: בנידון דנן התובעת הצליחה להוכיח כי חזקתו הנ"ל של יצחק אינדיבו החלה בשנת 2002 והסתיימה בחודש אפריל 2011. זאת, שכן התובעת הראתה כי יצחק אינדיבו היה רשום בחברת החשמל כמחזיק ביחידה הנ"ל החל משנת 2002 ועד אפריל 2011. הנתבע ובנו יצחק לא מסרו כל הסבר הגיוני אחר לרישום הנ"ל בחברת החשמל (ראו: עמ' 22 ש' 27 עד 33, עמ' 24 ש' 32-33, עמ' 25 ש' 1, עמ' 36 ש' 5-10 וש' 13-14). פשיטא, כי יצחק אינדיבו החזיק ביחידה הנ"ל במשך כל התקופה בה היה רשום בחברת החשמל כמחזיק. היינו: משנת 2002 ועד חודש אפריל 2011. מכל מקום, הרי שלנוכח מגבלת ההתיישנות, מניין התקופה לצורכי ההכרעה בתיק דנן יחל מחודש מרץ 2003 (שבע שנים לפני הגשת כתב התביעה). זאת ועוד, ולנוכח טענות התובעת בתצהיר עדותה הראשית (ראו: סעיף 27 למוצג ת/1) ובסיכומיה (סעיף 27), הנני מגבילה את תקופת החישוב לשבע שנים בלבד. התובעת לא כופרת בכך, כי הנתבע ביצע שיפוצים בקומה העליונה לצורך הכשרת המקום לשימוש בנו. הנתבע טען לשיפוצים בהיקף של 80,000 ₪, ברם סכום זה לא הוכחה על ידו כלל וכלל. בחינת התנהלות הצדדים ביחידות השונות בבניין מלמדת על כך, כי נהגו לקזז דמי שכירות של שלושה חודשים עם השוכרים השונים תמורת עלויות השיפוצים. בהינתן היקף עבודות השיפוצים שבוצעו בקומה העליונה, הנני קובעת כי גם בעניינו של הנתבע סביר יותר להניח כי השיפוצים היו מתקזזים תמורת דמי שכירות של שלשה חודשים. על כן, הנתבע חייב לשלם לתובעת רבע מדמי השכירות הראויים (בהעדר כל הוכחה לגובה דמי השכירות שהתקבלו בידו בפועל מאת בנו, ולמצער, בהעדר גביית דמי שכירות מבנו) בגין השכרת מחצית הקומה העליונה למשך שבע שנים. בהינתן גובה דמי השכירות שנגבו בעבר בגין השכרת מחצית הקומה העליונה, שעמדו על 1,200$ לחודש (ראו: סעיף 21 למוצג ת/1, בהינתן דמי השכירות שנגבו בגין השכרת היחידות השונות בבניין, דומה כי יש להעמיד את דמי השכירות הראויים בגין השכרת מחצית הקומה העליונה על סך של 4,000 ₪ נכון להיום. התובעת זכאית לרבע מהסכום למלוא התקופה, היינו: 1,000 ₪ x 84 חודשים = 84,000 ₪. אין בידי לקבל את טענת התובעת בדבר זכאותה לקבלת רבע מדמי השכירות בגין השימוש במלוא שטח הקומה העליונה. הנתבע עשה שימוש במחצית השטח בלבד, כאשר התובעת זכאית לרבע מהתמורה הראויה עבור השימוש באותה מחצית הא ותו לא. השכרת יחידה בקומה התחתונה בחזית הבניין לשי פלד המנוח ולייגר שנכנס לנעלי פלד לאחר פטירתו: שוכנעתי, כי התובעת לא קיבלה לידיה כל חלק מדמי השכירות מהמנוח פלד (ששכר יחידה בחזית הבניין בקומה התחתונה), וזאת למשך התקופה שבין נובמבר 2004 עד סוף פברואר 2009 (מועד מתן פסק הדין בבית המשפט העליון בעקבות ההליכים שהתנהלו בינה לבין הנתבע בנוגע ליחידה שהושכרה לפלד). טענת הנתבע, לפיה לא קיבל מפלד דמי שכירות בגין מלוא התקופה הנ"ל לא הוכחה לפי מאזן ההסתברויות, ואין בידי ליתן אימון בעדותו בעניין זה, ולמותר לציין עוד, כי התנהלותו של הנתבע בכל הנוגע לגביית דמי השכירות אינה מרשימה במיוחד ולעניין זה הנני מפנה לתהיות שהועלו בסיכומי התובעת בסעיפים 18 עד 23, כנגד התנהלות הנתבע וחוסר אמינות גרסתו באשר לאי קבלת דמי שכירות משי פלד למשך התקופה הנטענת על ידו. אשר על כן, התובעת זכאית לקבלת רבע מדמי השכירות שסוכמו בין פלד לבין הנתבע, וזאת למשך התקופה שבין נובמבר 2004 ועד פברואר 2009 (כולל) ולפי החישוב שלהלן: [לעניין גובה דמי השכירות, ראו: עמ' 2 להסכם השכירות שנחתם בין התובעת לבין פלד, נספח א' למוצג נ/3 וכן סעיפים 7 ו- 8 להסכם שנחתם בין הנתבע לבין פלד, נספח טו(1) למוצג ת/1]. עבור חודש נובמבר 2004: התובעת זכאית לקבל 162.5$ (לפי השער היציג 4.429 ל₪ + מע"מ (17%) [רבע דמי השכירות החודשיים שעמדו אז על 650$ לחודש + מע"מ]; הסכום בשקלים עומד על 842 ₪ נכון ליום 1.11.04. לסכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד היום. סה"כ = 1,311.7 ₪. מחודש דצמבר 2004 עד מאי 2005: התובעת זכאית לקבל 1,050$ (לפי השער היציג 4.337 ל₪ לאמצע התקופה) + מע"מ (17%) [רבע דמי השכירות החודשיים שעמדו אז על 700$ + מע"מ]; הסכום בשקלים עומד על 5,328 ₪ נכון ליום 1.3.05. לסכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד היום. סה"כ = 8,239.37 ₪. מחודש יוני 2005 עד פברואר 2006: התובעת זכאית לקבל 1,800$ (לפי השער היציג 4.653 ל₪ לאמצע התקופה) + מע"מ (17% עד אוגוסט 2005 ו- 16.5% מספטמבר עד פברואר 2006) [רבע דמי השכירות החודשיים שעמדו אז על 800$ + מע"מ]; הסכום בשקלים עומד על 9,771 ₪ נכון ליום 15.10.05. לסכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד היום. סה"כ = 14,447.42 ₪. מחודש מרץ 2006 (מועד חתימת הסכם חדש בין פלד לנתבע) עד יולי 2006: התובעת זכאית לקבל 812.5$ (לפי השער היציג 4.459 ל₪ לאמצע התקופה) + מע"מ (ממרץ עד יוני 2006 16.5% ובחודש יולי 2006 15.5%) [רבע דמי השכירות החודשיים שעמדו אז על 650 $ + מע"מ]; הסכום בשקלים עומד על 4,213 ₪ נכון ליום 15.5.06. לסכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד היום. סה"כ = 5,978.23 ₪. מאוגוסט 2006 עד ינואר 2007: התובעת זכאית לקבל 1,050$ (לפי השער היציג 4.261 ל₪ לאמצע התקופה) + מע"מ (15.5%) [רבע דמי השכירות החודשיים שעמדו אז על 700$ + מע"מ]; הסכום בשקלים עומד על 5,168 ₪ נכון ליום 31.10.06. לסכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד היום. סה"כ = 7,229.41 ₪. מפברואר 2007 עד ינואר 2008: התובעת זכאית לקבל 2,400$ (לפי השער היציג 4.337 ל₪ לאמצע התקופה) + מע"מ (15.5%) [רבע דמי השכירות החודשיים שעמדו אז על 800$ + מע"מ]; הסכום בשקלים עומד על 12,022 ₪ נכון ליום 31.7.07. לסכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד היום. סה"כ = 16,276.35 ₪. מפברואר 2008 עד ינואר 2009: התובעת זכאית לקבל 2,520$ + מע"מ [רבע דמי השכירות החודשיים שעמדו אז על 840$, לנוכח ההסכמה על העלאת דמי השכירות ב- 5% לשנה (לפי השער היציג 3.515 ל₪ לאמצע התקופה) + מע"מ (15.5%); הסכום בשקלים עומד על 10,231 ₪ נכון ליום 31.7.08. לסכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד היום. סה"כ = 12,765.04 ₪. עבור חוש פברואר 2009: התובעת זכאית לקבל 210.5$ (לפי השער היציג 3.595 ל ₪ + מע"מ (15.5%) [רבע דמי השכירות שעמדו אז על 842$ + מע"מ]; הסכום בשקלים עומד על 874 ₪ נכון ליום 1.2.09. לסכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד היום. סה"כ = 1,056.76 ₪. על כן, התובעת זכאית לסך של 67,304 ₪ בגין חלקה בהשכרת היחידה לפלד. אין חולק, כי התובעת קיבלה מפלד את מלוא דמי השכירות לתקופה שבין 1.8.04 (לאחר קיזוז דמי שכירות לשלושה חודשים תמורת שיפוצים שבוצעו במושכר) ועד אוקטובר 2004 (ראו: סעיף 18 לסיכומי התובעת). בשנת השכירות הראשונה דמי השכירות עמדו על סך 650$ לחודש. כעולה מהקבלות שצורפו על ידי התובעת (ראו מוצג ת/6) התובעת קיבלה משי פלד את הסכומים שלהלן: סך של 3,432 ₪ ביום 10.6.04, 3,900 ₪ ו- 3,100 ₪ ביום 12.7.04 וסך של 3,100 ₪. סכומים אלה משקפים דמי שכירות חודשיים בסך של 650$, לשלושה חודשים בצירוף מע"מ שעמד אז על 17%. על כן, יש לקזז מהסכומים המגיעים לתובעת את מחצית דמי השכירות שהתקבלו בידיה מפלד בתקופה הנ"ל, היינו יש לקזז 5,216 ₪ נכון ליום 26.6.04 (אמצע התקופה) בגין חלקו של הנתבע באותם דמי שכירות. סכום זה משוערך להיום עומד על 8,234 ₪. השכרת יחידה בבניין למאירה: הנתבע השכיר לאולגה מאירה, בהתאם לחוזי השכירות שצורפו כנספחים כט(1) עד כט(3) למוצג ת/1, יחידה בחזית הבניין, שכאמור לעיל, הינה בבעלותם המשותפת של הנתבע, התובעת והנאמן. הנתבע ערך את ההסכמים הנ"ל בשמם של התובעת ושל הנאמן, כאשר אין כל זכר לחתימותיהם של אלה האחרונים על ההסכמים. לא זו אף זו: הנתבע הגדיל לעשות, עת ערך הסכם אחד מבין כלל ההסכמים עם אולגה מאירה בשמה של בת זוגתו (ראו: נספח כט(2) למוצג ת/1). הנתבע לא כפר בכך שלא העביר לידי התובעת את חלקה בדמי השכירות שסוכמו מול אולגה, אך טען כי התובעת הייתה חייבת לפנות לאולגה בעצמה ובהתאם לאמור בהסכמים עם אולגה. ודוק: התובעת אינה חתומה על ההסכמים עם אולגה. זאת ועוד, הכיצד מסביר הנתבע מדוע בחר כן להעביר לתובעת חלק מדמי השכירות עבור חלק מתקופות השכירות של אולגה?! לנתבע אין כל הסבר. בהשכירו את היחידה לאולגה הנתבע ערך שלשה הסכמים; הסכם אחד בינו לבין אולגה עם הוספת שמה של התובעת להסכם [נספח כט(1)], לפיו דמי השכירות עמדו על 300$ בשנת השכירות הראשונה כאשר היה על אולגה, לפי הכתוב בהסכם, להעביר מחצית הסכום לנתבע ומחציתו לתובעת. ואילו, ההסכם הנוסף נערך בשם אשתו, סוזן אינדיבו לבין אולגה ושם דמי השכירות עמדו על 1,000$ לחודש בשנת השכירות הראשונה, כאשר אין כל חולק כי מסכום זה התובעת לא קיבלה מאומה. הסכם השלישי נערך בין הנתבע לאולגה ולבין הנאמן, כאשר הנאמן אינו חתום על ההסכם, וכאשר דמי השכירות על פי הסכם זה עמדו על 700$ לחודש. סה"כ דמי השכירות שסוכמו בין הנתבע לבין מאירה עמדו על 2,000$ לחודש. התובעת קיבלה לידיה אך ורק סך של 150$ למשך ששה חודשים, אותם העביר לה הנתבע בעצמו שטען כי ביצע שיפוצים ביחידה. פשיטא, שאין ולו בדל ראיה אחת להוכחת טענתו בדבר הוצאותיו עבור שיפוץ היחידה ערב השכרתה לאולגה. אולגה שילמה לנתבע 1,500$ למשך חמשה חודשים (ראו: ת/8) וזאת לתקופה שבין ספטמבר 2003 עד ינואר 2004. לאחר מכן, ובעקבות ההליכים שהתובע ניהל כנגד אולגה לתשלום דמי השכירות, קיבל הוא 104,520 ₪ (ראו הקבלות שצורפו כנספח ל"א למצוג ת/1). בנוסף לכך, הנתבע המשיך וגבה סך של 10,390 ₪ בגין דמי השכירות עבור חודש פברואר 2006. סה"כ הסכומים שהתקבלו בידי הנתבע מאת אולגה, עומדים על 142,967.5 ₪ נכון ליום הגשת התביעה. סכום זה משוערך להיום ולאחר קיזוז הסכום שהתקבל בידי התובע כשהוא משוערך להיום, עומד על סך 160,000 ₪. התובעת זכאית לרבע סכום זה. היינו, 40,000 ₪ נכון להיום. השכרת יחידה בבניין למטר: למשך שלוש וחצי שנים, החל מיום 8.3.06 (ראו: סעיפים 3 ו- 4 למוצג נ/3), נאמן לדרכו הנתבע המשיך והשכיר את היחידה שהייתה מושכרת לאולגה. הפעם למטר ויסאם (ראו: נספח ל"ג למוצג ת/1). טענת הנתבע, לפיה מטר שילם לו אך ורק דמי שכירות עבור אחד עשר חודשים, הופרחה לחלל האוויר כפי שהופרחו יתר טענותיו עד כה, וזאת ללא כל ביסוס ראייתי. לטעמי, ולנוכח התרשמותי מהתנהלותו הקלוקלת של הנתבע, החל מעריכת הסכמים בשמות צדדים מבלי להחתימם, לרבות עריכת הסכמים בשם אנשים שאינם בעלי זכויות בבניין, וכלה בחוסר ההתאמה בין חלק מהקבלות שהנתבע הוציא לבין דו"חות רווח והפסד שצירף, כאשר מתווספת לכך שיטת הגבייה במזומנים מבלי שתועדו ברישומים במלואם, סביר יותר להניח כי אף במקרה זה הנתבע גבה את מלוא דמי השכירות ממטר. מכל מקום, הנתבע לא נקט בהליכים משפטיים כנגד מטר לגביית החוב הנטען ולא מסר כל הסבר מדוע לא נקט בהליכים כאמור. על פי סעיף 5 להסכם השכירות עם מטר, דמי השכירות נקבעו לקמן: מיום 10.3.06 עד 10.5.06 לא ייגבו דמי שכירות, תמורת השיפוצים שיבצע השוכר. החל מהחודש הרביעי (10.6.06) ועד החודש השביעי (10.9.06) - 700$ לחודש אשר ישולמו לפי השער היציג ביום התשלום. החל מהחודש השמיני (10.10.06) דמי השכירות יעמדו על 1,000$. אמנם נקבעה חלוקה לתשלום דמי השכירות החל מהחודש התשיעי בין כל השותפים, אך הסכם זה הגיע לידי התובעת אך ורק במסגרת ניהול ההליכים בתיק זה, ואמינה עלי עדותה כי לא קיבלה סכומים כלשהם בגין דמי השכירות ממטר. אין בחשבוניות כשלעצמן, ואשר הנתבע מבקש להסתמך עליהן, כדי להוכיח את גובה התשלומים שהתקבלו בידי הנתבע בפועל מאת מטר. כך למשל, הנתבע היה אמור לקבל בהתאם לסעיף 5. ב' להסכם השכירות עם מטר (סעיף שאינו מכיל הסכמה לחלוקה כלשהי באשר לתשלום דמי השכירות באותה תקופה, וזאת להבדיל מסעיף 5.ג' להסכם) 700$, אך בפועל הנתבע הוציא חשבונית על מחצית הסכום מבלי שמסר כל הסבר להתנהגותו זו. זאת ועוד, אף אם נאמץ את גרסת הנתבע בדבר חלוקת תשלום דמי השכירות על ידי מטר לכלל השותפים, עדיין ניתן לראות כי הסכומים הנקובים בחשבוניות נוספות שהנתבע הוצאו עבור מטר אינם משקפים את ההסכמות על פי ההסכם אף (ראו: סיכום טענות התובעת בעניין זה בסעיף 30 והמקובל עלי). חוסר ההתאמות כאמור, מפחית מנכונות תוכנן וממשקלן הראייתי של החשבוניות. ולמצער, לא ניתן לקבוע על פי אותן חשבוניות כשלעצמן, ממצא עובדתי בדבר גובה הסכומים שהתקבלו בידי הנתבע. בנסיבות, ברי כי על הנתבע לשלם לתובעת רבע מדמי השכירות המוסכמים עם מטר, ובהתאם לחישובי התובעת על הנתבע לשלם לה בגין שכירות זו סך של 28,319 ₪ נכון ליום הגשת התביעה. סכום זה משוערך להיום עומד על 32,596 ₪. לסיכום הנני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 215,666 ₪ בצירוף סך של בגין 50,897 ₪ בגין שכ"ט עו"ד. הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל. שכירותבנייןדמי שכירות