תביעה כספית נגד הבנק בגין גבייה ביתר של עמלות בין הבנק לתובע ובת זוגו נערך ביום 18.5.07 הסכם הלוואה, במסגרתו הילווה הבנק ללווים 628,200₪ לרכישת נכס מקרקעין. התובע ובת זוגו (להלן: "הלווים"), קיבלו מהנתבע שתי הלוואות לרכישת דירה, כל אחת ל-36 שנה, עם תחנת יציאה לאחר 18 שנים ללא עמלת פירעון מוקדם, כדלקמן: הלוואה מס' 538002/64 בסך 28,200 ₪, אשר שוחררה ביום 31.5.07 (להלן: "ההלוואה הראשונה") והלוואה מס' 538001/66 בסך 600,000 ₪ , (להלן: "ההלוואה השנייה"). הלוואה זו שוחררה בשתי יחידות, סך 290,000 ₪ ביום 51.5.07 וסך 310,000 ₪ ביום 3.7.07. להבטחת השבת ההלוואה שעבדו הקונים את הנכס שרכשו, לבנק. ההלוואה הראשונה סולקה ביום 11.9.09 והשנייה ביום 23.9.09 . סך 4,199.70 ₪ שנותרו בזכות הושבו לחשבון התובע. תמצית טענות התביעה 2. טרם שביקש התובע לפרוע את ההלוואות בפירעון מוקדם, הוא ביקש לדעת מה סכום העמלה שישלם בגין הפירעון מוקדם. לפנייתו אל הבנק, אשר נעשתה חודשים מספר טרם שביקש לפרוע את ההלוואות, נענה בכתב ע"י הנתבע ביום 20.5.09, שהעמלה הינה 34,107 ₪ (מכתב הבנק, נספח ב' לכתב התביעה). ביום 8.9.09 ביקש התובע לפרוע את שתי ההלוואות בפירעון מוקדם. ביום 27.8.09 מועד ביצוע פירעון ההלוואות, קיבל התובע מכתב מהבנק לפיו העמלה היא 58,846 ₪ (מכתב הבנק נספח ב' לכתב התביעה). ביום 14.9.09 דרש הבנק מהתובע עמלה בסך 90,662 ₪, מה שהפתיע את התובע וגרם לו לשכור את שירותי שמואל מור, מומחה כלכלי עסקי, שפנה לבנק לצורך קבלת הסברים לחישוב העמלה. ביום 26.10.09 שלח הבנק למומחה מטעם התובע, את נספח ה' לכתב התביעה ובו הסבר לחישוב העמלה ופערי הריביות. 3. כיוון שהיה על התובע להסדיר בתכיפות את הסרת השעבוד מדירתו, הוא נאלץ לשלם את מלוא הסכום שנדרש, 90,662 ₪ מבלי שקיבל כל הסבר להגדלת העמלה. לאחר בירורים שערך המומחה עם גב' סויסה מהבנק הסתבר, שהבנק חייב את התובע בעמלה לכל תקופת ההלוואה, דהיינו ל-36 שנים. ביום 1.11.09 פנה ב"כ התובע אל הבנק, בדרישה להשבת הפרשי עמלות שלטענתו שילם ביתר, ונענה ביום 31.1.10 , שנגבתה ממנו עמלת פירעון נכונה, בהתאם לסעיפים 3-4 ל בצו הבנקאות (עמלת פירעון מוקדם) התשמ"ד 1982, (להלן: "צו הבנקאות"). התובע טוען, כי היה על הבנק לגבות את עמלת הפירעון המוקדם, רק לגבי 18 השנים שנותרו, דהיינו 39,721 ₪. לאחר עיון בכתב ההגנה שהגיש הבנק בתביעה המקורית, לפיו הבנק חייב את התובע בעמלת פירעון מוקדם רק לגבי 18 שנה, הבין התובע, שהמחלוקת היחידה בנו לבין הבנק הינה לגבי דרך חישוב עמלת הפירעון ואין מחלוקת לגבי תקופת החישוב. 4. בכתב התביעה המתוקן, נטען שהמחלוקת היחידה בין הצדדים, הינה לגבי דרך חישוב עמלת הפירעון, ואין מחלוקת לגבי תקופת החישוב. זאת לאחר שהבנק השיב לפנייתו, שהחישוב נעשה לגבי 18 שנים בלבד ולא לגבי 36 שנים. טוען התובע, כי בהתאם לחוות דעת המומחה מטעמו, העמלה הנכונה שהיה על הנתבע לחייבו, הינה 39,721 ₪ ומכיוון ששילם, בהתאם לדרישת הנתבע, 90,662 ₪, על הנתבע להשיב לו 50,348 ₪ אשר שילם ביתר. תמצית טענות ההגנה 5. על פי מפרט התשלומים ההלוואה נלקחה ל-36 שנים בריבית משתנה, כאשר אחוז הריבית הנקוב, בשיעור 4.66%, הינו למשך 216 החודשים הראשונים - שהם 18 שנים. על פי הסכם ההלוואה, בתום תקופה זו של 18 שנים , מועד נקודת היציאה, וככל שהלווים לא יממשו את האופציה להשיב את ההלוואה ללא עמלת פירעון, ייקבע שיעור הריבית ליתרת התקופה, (18 שנים נוספות), על פי שיעור ריבית הבסיס, בתוספת מרווח בהתאם למפרט התשלומים. עוד נקבע, שאם הלווה יפרע את ההלוואה בנקודת היציאה, הוא יהיה פטור מתשלום פערי ריבית (עמלת פירעון מוקדם) ומתשלום עמלת העדר הודעה מוקדמת. 6. השוני בין העמלה שצוינה במכתב הכוונות שנתן הבנק לתובע, לבין העמלה שהתובע חויב בה בפועל, נובע לטענת הבנק, מכך שההלוואות לא נפרעו במועדים שצוינו במכתב הכוונות של הבנק אשר היה בתוקף עד 10.9.09 - אלא לאחר המועד האחרון שהופיע במכתב הכוונות. לכן, דרש הבנק מהלווים את יתרת עמלת הפירעון כפי שהייתה במועד הפירעון - 11.9.09 ולכן עמלה זו נגבתה כדין ובהתאם להסכם ההלוואה. הלוואה אחת סולקה ביום 11.9.09 והשנייה ביום 23.9.09. (נספח ג' לכתב ההגנה, מכתב הבנק ללווים מ-27.9.09). 7. הבנק המציא ללווים על פי דרישתם מכתבי כוונות ותדפיסי נתוני הלוואות לסילוק ההלוואה, בהם פורטו מרכיבי עמלת הפירעון המוקדם. הבנק גם השיב לכל פניות הלווים לגבי חישוב עמלת פירעון המוקדם עוד טרם סילוק ההלוואה. ( נספחים ג', ד'1-ד'3, ה', ו' לכתב ההגנה המתוקן). יתרה מכך טוען הבנק, ביום 5.4.11 נשלח אל התובע מכתב מחשב בכיר של הבנק, המיועד אל מומחה התובע, ובו פירוט דרך חישוב עמלת הפירעון המוקדם ע"י הבנק. במכתב זה הציע הבנק למומחה התובע לפנות אליו ככל שהחישוב אינו ברור. (נספחים ז'1, ז'2 לכתב הההגנה). מכיוון שהלווים פרעו את ההלוואה לאחר המועד האחרון שצוין במכתב הכוונות, דרש מהם הבנק את יתרת עמלת הפירעון במועד הפירעון - 11.9.09 (תשובת הבנק מיום 31.8.09 נספח ה' לכתב ההגנה). הבנק גבה את עמלת הפירעון כדין, בהתאם להסכם ההלוואה. הלווים חויבו לתקופה של 18 שנה ולא לתקופה של 36 שנה. הבנק מפנה לסעיף 15 להסכם ההלוואה, לפיו הלווה יהיה רשאי לסלק את ההלוואה, או חלק ממנה, בפירעון מוקדם רק כנגד תשלום עמלת פירעון מוקדם, על פי צו הבנקאות. טוען הבנק, שהלווים ביקשו לפרוע את ההלוואה בטרם זמנה וטרם שהגיעה נקודת היציאה, על פי מפרט התשלומים. לכן, בגין סילוק מוקדם גבה הבנק עמלת פירעון מוקדם על פי צו הבנקאות. הנתבע מפרט, כי סעיף 3 לצו הבנקאות מפרט את מרכיבי עמלת הפירעון המוקדם, וסעיף 4 לצו, מפרט את חישוב העמלה בהלוואה בריבית משתנה, כששיעור הריבית המשתנה אינו ידוע מראש. 8. ההלוואה שניתנה ללווים הייתה בריבית משתנה הן , ומועד השינוי היה בתום 18 שנה. הריבית לאחר מועד זה אמורה להיקבע מחדש ואינה ידועה מראש ולכן, לשם חישוב עמלת הפירעון המוקדם, עשה הבנק שימוש בשיעור הריבית הממוצעת עד למועד נקודת היציאה. לטענת הבנק, ההלוואה השנייה פוצלה לשתי יחידות, האחת על 290,000 ₪ והשנייה על 310,000 ₪ ועמלת הפירעון המוקדם חושבה רק בהתייחס לתקופה הראשונה, דהיינו 190 חודשים שנותרו עד תום התקופה הראשונה ביחידת ההלוואה שנלקחה ב-31.5.07 וסולקה ב-11.9.09 ו- 191 חודשים שנותרו עד תום תקופת היחידה השנייה שנלקחה ב-3.7.07 וסולקה ב-23.9.09. בהתאם להוראות צו הבנקאות, הביטוי היחידי להלוואה שניתנה ושהושבה טרם זמנה, הינו בהוספת יתרת הקרן בהלוואה, נכון ליום היציאה, וזרם התשלומים כחלק מהתשלום האחרון. מוסיף הבנק, כי ביום 11.9.09 השתנתה הריבית הממוצעת שהייתה עד ליום 10.9.09 בשיעור 3.7.3% ומאותו יום עמדה על 3.33%, כך שהפער בין הריבית הממוצעת לריבית שבהלוואה, גדל בהתאמה וגם עמלת הפירעון גדלה במידה ניכרת. הבנק דוחה מכל וכל את חוות דעת המומחה החשבונאי, חוות דעתו לא כללה תחשיב חשבונאי או דפי עבודה ולא נסמכה על נתונים פיננסיים. המומחה גם לא סיפק הסבר לקביעת סכום העמלה ולא הציג מסמכים, או דפי עבודה עליהם הסתמך בחישוביו. לטענת הבנק, חוות דעתו של מומחה התובע הינה סתמית לאל ראיות והסברים. דיון 9. המחלוקת הצריכה הכרעה בתביעה דנן הינה בשאלה האם מדובר בהלוואה בריבית משתנה - כטענת הבנק וכפי שמצוין בכותרת הסכם ההלוואה, או בהלוואה בריבית קבועה - כטענת התובע. יתרה מכך, טוען התובע, שגם אם היה ממשיך את ההלוואה לאחר 18 שנה, היה מדובר גם אז בהלוואה בריבית קבועה למשך כל חיי התקופה השנייה. לשיטת התובע, על הבנק היה לחייבו בעמלה בסך 39,721 ₪ בלבד. 10. אין חולק שהתובע ואשתו - "הלווים" חתמו עם הנתבע על הסכם הלוואה ביום 18.5.07 וקיבלו בחודש מאי 2007 מהנתבע שתי הלוואות בסכום כולל של 628,200 ₪, לרכישת נכס, וכנגד ההלוואה נרשמה משכנתא על הנכס. הלוואה אחת שמספרה 5383001/66 ע"ס 600,000 ₪ והשנייה שמספרה 5383002/64 ע"ס 28,000 ₪. כספי ההלוואה שוחררו ללווים בשתי יחידות: יחידה ראשונה ביום 31.5.07 קיבלו הלווים את הסך 28,000 ₪ ועוד 290,000 ₪ מתוך ההלוואה של 600,000 ₪. יחידה שנייה לקחו הלווים ביום 3.7.07 סך 310,000 ₪, (יתרת ההלוואה בסך 600,000 ₪). לכל אחת מההלוואות התחיל מניין ספירת החודשים במועד בהן ניטלו. 11. ההלוואות נלקחו ל- 36 שנה (432 חודשים) עם אפשרות יציאה לאחר 18 שנים, ואחוז הריבית ביום חתימת הסכם ההלוואה נקבע ל- 4.66% לשנה, למשך 18 השנים הראשונות. נקבע שלאחר 18 השנים הראשונות - בנקודת היציאה, ללווים אופציה לפרוע את ההלוואה ולהיות פטורים מתשלום פערי ריבית - עמלת פירעון מוקדם - ומתשלום עמלת היעדר הודעה מוקדמת. ככל שהלווים לא ישתמשו בנקודת היציאה ויבחרו להמשיך את ההלוואות, יקבע שיעור ריבית ליתרת תקופת ההלוואה על פי שיעור הריבית הבסיסי ותוספת המרווח, כפי שמפורט בנספח התשלומים שהינו נספח להסכם ההלוואה. ס' 2 להסכם ההלוואה קובע כי הריבית הינה בהתאם למפרט התשלומים, הקובע שההלוואה הינה בריבית משתנה, וריבית הבסיס הינה שיעור הריבית הממוצעת לתקופה שעד נקודת היציאה ו/או ליתרת התקופה לאחר נקודת היציאה. כן נקבע במפרט התשלומים, כי אחוז הריבית הנקוב בו הינו ל - 216 החודשים הראשונים ובתום תקופה זו, בנקודת היציאה, ייקבע שיעור הריבית ליתרת התקופה עפ"י שיעור ריבית הבסיס ובתוספת המרווח. 12. ס' 15 להסכם ההלוואה קובע, כי הבנק רשאי לגבות עמלת פירעון בהתאם לצו הבנקאות, במקרה שהלווה פורע את ההלוואה טרם זמנה ובמקרה שהפירעון אינו חל במועד היציאה. (עדות מומחה התובע ע' 8 שורות 27-29). דהיינו במקרה של פירעון מוקדם שלא בנקודת היציאה, זכאי הבנק לעמלה זו. לטענת התובע, ההלוואה הינה בריבית קבועה ל - 18 השנים הראשונות עד לתחנת היציאה, שבסיומן קיימת לו יתרת הלוואה ל -18 שנים נוספות, כאשר הריבית לתקופה השנייה אינה ידועה, אך כאשר תיקבע בתום 18 השנים הראשונות, תהיה שוב קבועה ליתרת תקופת ההלוואה. לטענת הנתבע, ההלוואה הינה בריבית משתנה, שעתידה להשתנות במהלך חיי ההלוואה ומועד השינוי הינו לאחר 216 חודשים - 18 שנים- מעת נטילת הכספים - בנקודת היציאה וניתנה ללווים אופציה לפרוע את ההלוואה במועד היציאה מבלי לשלם עמלת פירעון מוקדם. 13. הלווים בקשו מהבנק מכתב כוונות לפירעון מוקדם של ההלוואה, ובהתאם למכתב הכוונות של הבנק מיום 27.8.09 שעמד בתוקף עד ליום 10.9.09. ביום 8.9.09, שנתיים וחצי לאחר נטילתן, ביקשו הלווים לפרוע בפירעון מוקדם את שתי ההלוואות. מאחר ומועד הפירעון עפ"י בקשתם ועפ"י מכתב הכוונות, לא חל במועד היציאה, נכללו במרכיבי היתרה עמלת פירעון מוקדם, עמלת הודעה מוקדמת ועמלת מדד ממוצע בסכום כולל של 59,826 ₪. הלווים לא פרעו את ההלוואות במועד התקף עפ"י מכתב הבנק, אלא פרעו את ההלוואה בסך 28,000 ₪ ביום 11.9.09 ואת ההלוואה השנייה רק ביום 23.9.09 העמלה שפורטה במכתב הכוונות של הבנק, כבר לא היה תקפה. על פי חישוב הבנק, במועד פירעון ההלוואות, עמלת הפירעון הייתה 90,662 ₪. 14. מוסיף וטוען הבנק, כי אחת לחודש משתנה הריבית הממוצעת ע"י בנק ישראל וביום 11.9.09 היא שונתה. עפ"י מכתב הכוונות מיום 27.8.09 הריבית הממוצעת הייתה 3.73% והייתה בתוקף עד ליום 10.9.09, החל מיום 11.9.09 הריבית הייתה 3.33%, דהיינו פער של 0.4% מה שהגדיל את פערי הריבית בהלוואת הלווים ב- 31,000 ₪. בקשות הלווים מהבנק לוותר על הפרש עמלת הפירעון, נדחו ע"י הבנק. עדויות 15. התובע בחקירתו לא ידע דבר לגבי ההלוואה נשוא תביעה זו וב"כ הצהיר לפרוטוקול שהתובע חתם על כל המסמכים שהבנק הציג ואינו מכחיש את הכתוב בהם. מטעם התובע הוגשו שתי חוות דעת מומחה האחת בכתב התביעה המקורי, מתוך מחשבה שעמלת הפירעון חושבה ל- 36 שנה והשנייה בכתב התביעה המתוקן, לאחר שהובהר שהבנק חישב את העמלה ל - 18 שנה. חוות הדעת הוגשו ע"י שמואל מור - יועץ עסקי ופיננסי, בעל תואר ראשון בלימודי כלכלה וחשבונאות, אשר שימש כחשב ומנכ"ל במספר חברות. חוות הדעת התבססו על מסמכי קבלת ההלוואה, התכתבויות בין הצדדים וצו הבנקאות (עמלת פירעון מוקדם) תשס"ב - 2002. התובע פנה אל המומחה בחודש ספטמבר 2009, כדי שיבדוק את חישובי הנתבע בשתי ההלוואות נשוא תביעה זו, ובמיוחד את עמלת הפירעון המוקדם. לטענת מומחה התובע, פירוט חישוב העמלה של הבנק, הייתה כוללנית ולא ניתן לעקוב אחר דרך חישובה. 16. בבדיקתו, שוחזרו החיובים החודשיים בגין הפירעון החודשי , קרן וריבית ההלוואות ועמלת הפירעון המוקדם, בהתאם לצו הבנקאות. מסקנתו, ללא פרוט החישוב והדרך בה הגיע לתוצאה, הינה שעמלת הפירעון שקבע הבנק שגויה ועמלת הפירעון המוקדם שהיה על הנתבע לחייב את התובע הייתה 39,721 ₪ ולא כפי שחויב בפועל, בסך 90,662 ש"ח. בחקירתו העיד שמואל מור שבבדיקתו לא התבסס על הסכמי ההלוואה, ועל התנאים המפורטים בהם, כיוון שאלה שלא היו בפניו. הוא נסמך על מכתב מהבנק מיום 14.9.09 בו פורטו כל ההלוואות.(מוצג ת.1) ועל מסמכים שנמסרו לו על ידי התובע, כגון: מכתב מהבנק מיום 10.9.09 ולוח הסילוקין שקיבל מהבנק בחודש אפריל 2011. לדבריו בקשותיו למסמכים מהבנק לא נענו. בחקירתו הופנה למסמכי ההלוואה והשיב, כי על פי נייר העבודה שלו, לא מדובר באותם תנאים שבמסמכי ההלוואה, (ע' 8 שורות 10 - 19 לפרוטוקול). 17. שמואל מור העיד, שאין מחלוקת שהיה על התובע לשלם עמלת פירעון בנקודת היציאה שהוא בחר ואין מחלוקת שחל בנושא צו הבנקאות בעניין עמלת פירעון מוקדם, אך קיימת מחלוקת לגבי צורת החישוב של עמלת הפירעון. המחלוקת, לשיטתו, הינה שלטענת התובע מדובר בהלוואה בריבית קבועה למשך 18 השנים הראשונות , שלאחריהן הבנק יתן לתובע הלוואה בתנאים שהבנק יגדיר והיא טרם ידועה, וללקוח אופציה לקחת הלוואה זו. ולטענת הבנק מדובר בהלוואה בריבית משתנה. לדבריו, מה שקיבל מהבנק "מכיל שטויות......יש פרוט סך הכל של סכומים ללא שום פרוט......מסמך א'1 לתצהיר רוני כתב, זה לוח סילוקין שהוצא מתוך מסמכים הבנק וגם כאן יש נייר שאומר שסכום העמלה...הוא כזה וכזה. הם לא נתנו פרוט". (ע' 11 שורות 10-19 לפרוטוקול). לדבריו אין ויכוח לגבי המפורט בנספח א'2 לתצהיר רוני כתב, לגבי שיעור הריבית ויתרת התקופה עד לנקודת היציאה ואין גם ויכוח לגבי סוגי העמלות. 18. שלמה מור העיד, שההלוואות צמודות למדד המחירים לצרכן ושהבנק זכאי , בנוסף לעמלת היוון, גם לעמלת פירעון, אך בתחשיב שלו זה לא מופיע, כיוון שסך כל עמלת הפירעון המוקדם מורכבת מכמה סוגי עמלות, מדובר בהבדלים מזעריים ולכן לא התייחס לכך בחוות דעתו. את עמלת הפירעון המוקדם חישב שמואל מור לפי 3,267 ₪ צמוד ל"בסיס אחר" לדבריו. התשלום הוא קבוע לפי שיטת שפיצר ולכן החישובים זהים, אך בסיס המדד של ההלוואות לא היה זהה ולכן, היה צורך לערוך חישוב מחדש מדי חודש. את החישוב שלו ערך החל מהתשלום ה- 27 כיוון שעד אז הלווים שילמו את תשלומי פירעון ההלוואה ואת ההיוון עשה עד תום 18 השנים הראשונות. במוצג ת/3 הוא פרט את כל התשלומים התקופתיים מחודש 27 להלוואה , המועד בו ביצעו את הפירעון, כאשר מצד אחד ביצע את התחשיב על פי ריבית הבסיס ומנגד ביצע תחשיב על פי הנוסחה של צו הבנקאות, דהיינו בהתאם לריבית הממוצעת ביום הפירעון. 19. שלמה מור אישר שלא צרף את יתרת קרן במועד שבו חל או יחול שיעור ריבית חדש, כיוון ששיעור הריבית לא השתנה, אין ריבית משתנה במהלך התקופה ולכן הסעיף הרלוונטי הוא סעיף 3 לצו. בהתאם לת/3 וחישוב העמלה שערך, הוא הציג מידי חודש מהתשלום ה- 27 עד תום התקופה, כל סכום, מה היה צריך להיות התשלום. הלווים פרעו את התשלומים החודשיים, והדיון הוא רק על העמלה שמחושבת בהתאם לס' 3 לצו הבנקאות. לדבריו, מדובר בריבית קבועה ולא בריבית משתנה, אמנם כותרת הסכם ההלוואה הינה של ריבית משתנה, אך בפועל, בגוף הסכם ההלוואה, יש הלוואה בריבית קבועה. הריבית משתנה אחרי 18 שנה, אך אין חובה על הלוו. הבנק הגיש שני תצהירים, של סמי טיבי ורוני כתב. 20. רוני כתב, סמנכ"ל וחשבונאי בכיר בבנק הצהיר כי אין ממש בטענות התובע שנציגי הבנק סרבו להיפגש עמו. הוא נפגש עם מומחה התובע ביום 20.2.11 ובעקבות הפגישה הוא שלח ביום 8.3.11 לב"כ התובע את כל החומר הרלוונטי לחישוב עמלת הפירעון המוקדם. בין היתר הוא שלח אליו את לוחות הסילוקין בכל אחת מיחידות ההלוואה, דפי חשבון של כל אחת מיחידות ההלוואה וטבלת חישוב פערי ריבית לכל אחת מיחידות ההלוואה. (כל אלה צורפו כנספחים א' 102 לתצהירו). ביום 5.4.11 הוא שלח לב"כ התובע מכתב נוסף, בו פרט את דרך חישוב עמלת פירעון מוקדם בהלוואה 5383002.64 וחישוב דומה בוצע בשאר ההלוואות שנפרעו. במכתב זה הוא אף הציע למומחה התובע לפנות אליו שוב, ככל שהחישוב אינו ברור (נספח ב' לתצהירו). לדבריו, המומחה לא ביקש להיפגש ממנו ולא ביקש הבהרות נוספות. 21. לגבי טבלת החישוב שערך מומחה התובע, הצהיר רוני כתב, שקיימים בה ליקויים בחישוב: לדבריו, ההלוואה שניתנה ללווים הינה בריבית משתנה ושיעור הריבית אינו ידוע בעת קבלת ההלוואה. על הלוואה חלות הוראות ס' 4(1) לצו הבנקאות, בדבר חישוב עמלת פירעון המוקדם. סעיף זה קובע, כי לצורך עמלת הפירעון המוקדם, יראו את יתרת הקרן במועד שבו חל או יכול היה לחול שיעור ריבית חדש, כתשלום העתידי האחרון בזרם התשלומים העתידי שהלווה חפץ לפרוע. לטענת רוני כתב, מומחה התובע חישב רק את התשלומים החודשיים (על חשבון קרן + ריבית) עד לתום 18 השנים הראשונות, דהיינו יתרת התקופה של 189 חודשים ולא התחשב ביתרת הקרן במועד הסילוק. 22. רוני כתב מפרט, כי לאחר 216 תקופות יתרת כל הלוואה הייתה כדלקמן: יחידה 1 של הלוואה מס' 5383001.66 הייתה סך 202,382,94 ₪ יחידה 2 לאותה הלוואה הייתה 213,383.60 ₪. הלוואה 5383002.64 הייתה סך 219,679.86 ₪. לטענתו, הבנק חישב את עמלת הפירעון המוקדם עד נקודת היציאה כהגדרתה במפרט התשלומים, הן בגין התשלומים החודשיים השוטפים והן בגין יתרת קרן ההלוואה במועד השינוי, בעוד שבחישוב של המומחה, לא נכלל התשלום העתידי האחרון בזרם התשלומים העתידי. המומחה גם לא כלל מרכיבים נוספים בחישוב עמלת הפירעון המוקדם כהגדרתם בצו הבנקאות עמלת פירעון מוקדם , עמלת אי הודעת הודעה מוקדמת ועמלת מדד ממוצע, בסך כולל 1,600.29 ₪. 23. מוסיף רוני כתב, כי מומחה התובע סבר שניתנה הודעה מוקדמת בטרם ביצוע הפירעון, בעוד שההודעה ניתנה ע"י הלווה במועד רק לגבי חלק מיחידות ההלוואה. על פי צו הבנקאות תיגבה עמלה בגובה עשירית האחוז מהסכום הנפרע כאשר הלווה נתן הודעה מוקדמת של פחות מעשרה ימים. הלווה נתן הודעה מוקדמת ביום 8.9.09 והיא בתוקף למשך 30 יום - דהיינו עד ליום 8.10.09, לכן, הוא לא חויב בעמלת אי הודעה מוקדמת רק לגבי יחידה 2 שרק היא נפרעה בפרק הזמן המותר לאחר מתן ההודעה המוקדמת. בחקירתו, נתבקש להסביר כיצד חושבה עמלת הפירעון המוקדם בה חויב התובע. לדבריו, התובע נטל "הלוואה בריבית משתנה ל-36 שנה כאשר הריבית שנקבעה במועד מתן ההלוואה הינה ל-18 שנה ראשונות ולאחר מכן לפי הריבית שתתפרסם על ידי בנק ישראל לאחר 18 השנים הראשונות. אם אחרי 18 שנה הוא יפרע את כל יתרת ההלוואה לאותו מועד, יתרת הקרן של ההלוואה היא מסתיימת רק אחרי 36 שנה, האופציה היא שלו בלבד בתנאי שהוא משלם את כל יתרת ההלוואה, כי ב-18 השנים הראשונות ההלוואה לא מסתיימת, נותרת יתרת קרן לאחר 18 שנה מאחר והחישוב של התשלום החודשי שנקבע במועד מתן ההלוואה, לפי הריבית, מחושב לפי 36 שנה התשלום החודשי". לתקופה של 18 השנים השניות, שבאופציה של התובע בלבד, הבנק והתובע לא יודעים באיזה ריבית תהיה ההלוואה. 24. רוני כתב העיד, שהריבית שחלה על שלושת ההלוואות בכל 18 השנים הראשונות וללא שינוי, היא זו המפורטת בנספח ה' לתצהיר של סמי טיבי, (ת.4,). אין מדובר בהלוואה בריבית קבועה, אלא שהתקופה הראשונה היא ל-18 שנה באותה ריבית ואמורה להשתנות לאחר 18 שנים. לגבי עמלת הפירעון, קיימת נוסחה אחת שמהוונת את זרם התשלומים העתידי שהבנק צריך לקבל, ובמקרה נשוא תביעה זו, עד סוף 18 שנים הראשונות זה תשלום חודשי, ובתשלום האחרון מתווספת יתרת הקרן שטרם נפרעה. הבנק מחשב עד 18 שנים ראשונות, שזו נקודת היציאה ומהוון את כל זרם התשלומים עד ה-18 שנים הראשונות. בעוד שאם ההלוואה הייתה ניתנת בריבית קבועה ל-18 שנים, הלווה היה משלם כל חודש תשלום כמעט כפול לעומת התשלום שחישב הבנק ל-36 שנה. במקרה כזה, אילו הלווה היה פורע את ההלוואה יתרת הקרן הייתה שונה. 25. לעומת זאת, לדבריו, בהלוואה בריבית קבועה, לא יכולה להישאר יתרת קרן בסוף, יש תשלום חודשי קבוע שלפיו ההלוואה מסתיימת בתום המועד. בהלוואה בריבית קבועה לא תיוותר יתרת קרן לאחר גמר התשלומים שנקבעו בהסכם ההלוואה. לוקחים בחשבון 3 משתנים, תקופה, אחוז ריבית ויתרת קרן. בסוף המועד יתרת הקרן היא אפס. מלוח סילוקין של ההלוואה נשוא תביעה זו, ושנערך במועד מתן ההלוואה, ניתן לראות שלאחר תקופה ראשונה של 216 חודשים קיימת יתרת קרן, מה שמצביעה על הלוואה בריבית משתנה. 26. מר סמי טיבי העיד בחקירתו, שהריביות במפרט התשלומים עומדת על 4.66 ולמרות זאת הועמדה ללווה הלוואה בריבית 4.41, וזאת כיוון שמדובר במנגנון הריבית המשתנה וביום 3.7.07 הריבית של בנק ישראל ירדה. ובעקבותיה הועמדה ללקוח הלוואה ב-4.41 ולא ב-4.66. בהלוואה בריבית משתנה נקבע מנגנון כיצד משתנה הריבית. בהלוואות נשוא תביעה זו, יש שתי הלוואות ובאחת מהן שתי יחידות/.פעימות. מהרגע שנקבע מנגנון ונקבעה הריבית בהתאם למנגנון של הריבית המשתנה, היא נשארה קבועה לאורך ה-18 שנה. לדבריו, אין מנגנון לריבית קבועה. 27. כיוון שהבנק מאשר את ביצוע ההלוואה ל- 12 יום מיום שאושרה. ככל שהלווה לא מימש אותה במועד ונטל את ההלוואה במועד אחר, הבנק יקבע את שיעור הריבית באותו מועד והבנק והלקוח יכול להחליט שהוא לא מקבל את ההלוואה הזאת. בריבית המשתנה מה שנקבע זה המרווח וסוג המנגנון. מרגע שנקבעה הריבית בת/4 היא קבועה לכל אורך 18 השנים. התובע לקח הלוואה ל-36 שנה ולא ל-18. הוא רשאי בתום ה-18 לפרוע את הכל וגם אחרי שנה. דהיינו "לא צריך את החלטתו באמצע, אם הוא לא פורע זה נכנס אוטומטית לשלב השני ........אמרתי שהלקוח חתום על 36 שנה, באמצע יש תחנת יציאה ותחנת שינוי ריבית. אם הוא לא פרע הוא נכנס לתחנה השניה." החישוב שערך מומחה התובע אינו מבוסס על מסמכים, אין פרוט כיצד נערך החישוב ונטען על ידו בעלמא שחישוב הבנק מוטעה, ושוב ללא פרוט והסבר. 28. יתרה מכך, מומחה התובע ערך שתי חוות דעת נפרדות, האחת מיום 24.2.10 על בסיס ההנחה שהנתבע חישב את עמלת הפירעון על בסיס 36 שנים והשנייה מיום 5.12.10 על בסיס 18 שנים והגיע לאותה תוצאה לפיה היה על התובע לשלם עמלת פירעון בסך 39,721 ₪. המומחה לא הסביר את הבסיס לחישוביו, כיצד תיתכן אותה תוצאה, כאשר מדובר בחישוב שונה של שנים, וכלל לא הסביר כיצד הגיע לאותה תוצאה. על פי עדותו, המומחה כלל לא בדק את חישובי הבנק, לא צרף לתחשיביו את יתרת קרן ההלוואה בנקודת היציאה וטען, שלבנק ממילא לא נגרם נזק. איני מקבלת חוות הדעת של מומחה התובע, שאינה מבוססת, אין בה פרוט, אין בה בסיס נתונים וכאמור, בחישובים שונים הגיעה לאותה תוצאה ללא כל הסבר. 29. בתביעה דנן, אני מקבלת את גרסת הבנק. הלווים חתמו על הסכם הלוואה שכותרתו, הלוואה בריבית משתנה, ואכן מדובר בריבית משתנה, שכן הריבית שנקבעה לא חלה על כל תקופת ההלוואה, והשינוי בריבית יתרחש לאחר 18 שנה מיום נטילת ההלוואה. מועד זה הוא גם נקודת היציאה בה ניתנה ללווים האופציה לפרוע את יתרת ההלוואה ללא עמלת פירעון מוקדם, או להמשיך לפרוע את יתרת ההלוואה בשיעורין למשך 18 שנה נוספות בריבית, כפי שתהיה נהוגה באות העת. לכן, לא ניתן להחיל על תקופת ההלוואה השנייה, את הריבית שנקבעה לגבי תקופת ההלוואה הראשונה. בריבית קבועה הריבית נקבעת מראש לכל התקופה וללא שינוי. בריבית משתנה נקבעים מועדי השינוי והמפתח / נוסחת השינוי. 28. בעניינינו, מדובר בריבית משתנה והעובדה שהשינוי נקבע לנקודת היציאה לאחר 18 שנה אינה משנה את מהות ההלוואה. בעיקרון, יכול שהריבית תשתנה כל תקופה מסוימת, בין אם זו שנה, או עשר שנים, או 18 שנה. העבודה שנקבע שהשינוי יהיה לאחר תקופה ארוכה- 18 שנה, אינו משנה את מהות ההלוואה שהיא בריבית משתנה. טווח תקופת השינוי אינו מצביע על מהות ההלוואה. ככל שההלוואה הייתה בריבית קבועה, לא ניתן היה לחלק אותה לשתי תקופות, כיוון שריבית קבועה ל- 18 שנה נמוכה מריבית קבועה ל- 36 שנה, ריבית קבועה נקבעת פעם אחת לכל התקופה, בעת מתן ההלוואה וחישוב לוח הסילוקין. בריבית משתנה אין נפקא מינא מהו מועד השינוי וכל כמה שנים תשתנה הריבית. נוסחת השינוי נקבעת מראש במועד לקיחת ההלוואה לתקופה הראשונה ונקבעת שוב בעת תחילת התקופה השנייה, לתקופה השנייה. סוף דבר הריבית נשוא ההלוואה הינה ריבית משתנה ועל כן אני דוחה את התביעה. התובע ישלם לנתבע הוצאות שכר טרחה בסך 7,500 ₪. בנקגביית יתר