תביעה בגין אי תשלום שכר טרחה בגין הערכת שווי למיטלטלין תעשייתיים, כמומחה עבור הלקוחה שלהם. הנתבעים טענו, כי לא סוכם עם התובע על שכר טרחה בסכומים בגינם הוא תובע. כמו-כן, לתובע לא אושרו יותר מעשר שעות עבודה, ולטענתם, התובע כלל לא ערך הערכת שווי עבורם. טענות הצדדים 2. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו. התובע טוען, כי בחודש ינואר 2009, נשכר על-ידי הנתבעים במישרין, לשם ביצוע הערכת שווי לציוד תעשייתי השייך לחברת מ. גולד בע"מ, כחלק מבקשה להמרת מעוקלים שהגישה חברת מ. גולד בע"מ. במסגרת זו, אף התבקש התובע לערוך שומה עצמאית, ללוות מבחינה מקצועית מטעם הנתבעים את המומחה שמינה בית המשפט, וכן להכין חוות דעת מקצועית בנוגע לסכסוך בו הייתה מעורבת הלקוחה של הנתבעים. עוד טוען התובע, כי הוא הבהיר לנתבעים, כי הסכמתו ניתנת בכפוף להתחייבותם לשאת בשכרו באופן אישי. לטענת התובע, הנתבעים הציגו עצמם כברי סמכא מטעם הלקוחה שלהם להזמין ולהתחייב לשלם את שכרו כמומחה, ואף התחייבו לעשות כן במישרין. לטענת התובע, ביום 21.1.09 העביר לנתבעים את התייחסותו להערכת השווי, תוך פירוט הפעולות והבדיקות הנדרשות על ידו לצורך עריכת הערכת שווי מטעם הנתבעים. ביום למחרת, העביר התובע לנתבעים את דרישתו לשכר הטרחה בגין עבודתו, אשר חושב כ - 1.75 פרומיל מהערכת השווי לפי ערך שוק. התובע טוען, כי ביום 25.1.09 השיבו לו הנתבעים במכתב, כי שכר טרחתו יחושב לפי אומדן "מנות עבודה", ולא כנגזרת מהערכת השווי. התובע טוען, כי לאחר סיום עבודתו המאומצת, ביום 29.1.09 העביר לנתבעים את מסקנותיו, ואת הערכת השווי של עזרי הבנייה שערך. לטענת התובע, בעקבות הערכת השווי אשר נערכה על ידו, ובעקבות חוות הדעת שהוגשה על-ידי מומחה בית המשפט, אשר תמכה בהערכתו, נדחתה בקשתה של חברת מ. גולד בע"מ להמרת הכספים המעוקלים, ובכך השיגו הנתבעים את המטרה לשמה נשכרו שירותיו של התובע. עוד טוען התובע, כי במקביל ו/או זמן קצר לאחר מכן, פנו אליו הנתבעים, וביקשו את חוות דעתו באשר לטענות שהעלתה חברת מ. גולד בע"מ, וזאת בשל חששם מפני תביעה שאיימה להגיש חברת מ. גולד בע"מ כנגד הלקוחה שלהם, תוך ציון העובדה, כי הדבר בהול ודחוף ביותר. לטענת התובע, ביום 2.4.09 העביר לנתבעים את סיכום פעולותיו, וביקש את פירעון שכר טרחתו, אשר חולק ל"מנות עבודה", לבקשת הנתבעים. לטענתו, הנתבעים השיבו לו, כי הם אינם יכולים לאשר את שכר טרחתו במתכונת הנוכחית, וכי עליו לפרט לפי חלוקה לשעות עבודה. התובע טוען, כי יום למחרת, השיב למכתב הנתבעים, ופירט בו את שעות העבודה שהושקעו על ידו, וכן את סיכום הנסיעות שנדרשו לשם כך. בשלב זה, ביקש התובע, כי ישולם לו מחצית משכר הטרחה ששולם למומחה בית המשפט. התובע טוען, כי לאחר שחלף למעלה מחודש, ושכר טרחתו טרם שולם, ביום 7.5.09 שלח לנתבעים מכתב נוסף, אשר לווה בחשבוניות עבור שני העניינים שבטיפולו בסך כולל של 54,680 ₪, וחזר וביקש את פירעון חשבונות שכר טרחתו. התובע טוען, כי פנה והפציר בנתבעים בבקשות חוזרות ונשנות, כי יפרעו את שכרו, אולם ביום 22.2.10 השיבו לו הנתבעים, כי הם דוחים טענותיו בדבר שכר הטרחה המגיע לו, וצירפו המחאה בסך 11,600 ₪ לסיום העניין מחוץ לערכאות, סכום שלטענת התובע, אינו מהווה שישית מהסכום המשוערך אותו הוא דורש בגין עבודתו. התובע טוען, כי הוא לא היה מוכן להסתפק בסכום זה, והוא עמד על דרישתו לתשלום המלא כאשר סכום ההמחאה יהווה תשלום חלקי בלבד. הנתבעים סירבו להכיר בכך שסכום זה הינו חלקי בלבד, ועל-כן הוא השיב לנתבעים את ההמחאה. התובע טוען, כי שכר הטרחה אותו הוא דורש מהווה 75% בלבד מהתעריף של ארגון המהנדסים והאדריכלים. כמו כן, טוען התובע, כי שכר הטרחה אותו הוא דורש הינו פחות משכר הטרחה ששולם על ידי הצדדים למומחה מטעם בית המשפט, בעוד עבודתו הייתה כפולה משל המומחה מטעם בית המשפט. עוד טוען התובע, כי שכר הטרחה המבוקש אינו מהווה מכפלה של מספר שעות, אלא את השווי (המופחת) של העבודה שבוצעה על-ידו. לכן, לטענתו, הנתבעים חבים לו עבור שכר טרחתו המשוערך סך של 75,549 ₪. 3. הנתבע 2, מר דב קיבלוביץ, עו"ד הגיש תצהיר עדות ראשית בשמו ובשם הנתבע 1. הנתבעים טוענים, כי כל פעולותיו של התובע נעשו עבור הלקוחה שהם ייצגו, ולא עבורם באופן אישי. לטענת הנתבעים, ביום 20.1.09 פנו אל התובע לצורך בדיקת אפשרות שייתן חוות דעת נגדית בעל-פה ובכתב לגבי הערכת שווי, תוך דרישה מהתובע שיציין את עלות חוות הדעת. הנתבע 2 טוען, כי בפירוש ביקש לדעת כבר בתחילת המגעים עם התובע, מהי עלות חוות הדעת שיוציא התובע על מנת לקבל את אישור הלקוחה שלהם. הנתבעים טוענים, כי התובע הסכים להנפיק ללא תשלום, מסמך התייחסות ראשוני בחתימתו, ולא חוות דעת מומחה ערוכה כדין. לטענת הנתבעים, התובע לא ביקש תשלום עבור המסמך הואיל והתובע קיווה לטענתם, כי הוא יבצע הערכת שווי נגדית מלאה, ויקבל שכר מלא על בסיס מכתבו. הנתבעים טוענים, כי מאחר שלקוחתם נזקקה לצורך הדיון בהמרת העיקולים בבית המשפט לחוות דעת ערוכה כדין, ומאחר שהתובע לא הסכים לספק את חוות הדעת משיקוליו שלו, נאלצו לפנות לשמאי נוסף, מר יעקב ברוכים אשר ערך חוות דעת נגדית ביום 1.2.09. עוד טוענים הנתבעים, כי ביום 8.2.09 בית המשפט קבע, כי יש למנות שמאי מוסכם להערכת שווי, ולפיכך סוכם עם התובע, כי הוא ילווה את השמאי המוסכם כנציג הלקוחה שלהם, ויעיר הערות לצידה וידווח לה על המתרחש. לטענתם, בגין ליווי זה, סוכם, כי ישולם לו שכר טרחה לפי שעות בפועל. הנתבעים טוענים, כי התובע דיווח על היקפי שעות מופרזים תמורת הליווי של השמאי המוסכם, כמעל 40 שעות רק לגבי מטלה זו. הנתבע 2 טוען, כי בשל היקפי השעות המופרזים שדיווח התובע, פנה הוא אל השמאי מר דורון קשתן, ממשרדו של השמאי המוסכם, וביקש לדעת במשך כמה שעות ליווה התובע את השמאי המוסכם. הנתבע 2 טוען, כי השמאי השיב, כי התובע נכח אך ורק בבדיקה שנערכה במחסן חברת מ. גולד בע"מ בכפר נטר, בדיקה אשר ארכה 3-4 שעות. הנתבעים טוענים, כי בשל קוצר זמנים, ועל אף שלקוחתם טרם אישרה את העסקתו של התובע, ביום 12.3.09 הנתבעים העבירו לתובע מסמכים בדבר פגמים, כביכול, בציוד של מרשתם שצורפו ל"תביעה הטכנית" אשר הוגשה כנגד לקוחתם על-ידי חברת מ. גולד בע"מ, וזאת לצורך התייחסות ראשונית מהירה של התובע, וללא הוצאת חוות דעת. לטענת הנתבעים, מדובר היה בעבודה מוגבלת מראש בזמן, והגבלה זו הובהרה היטב מראש לתובע, עד 10 שעות עבודה כולל. הנתבעים טוענים, כי לאחר שהתברר סופית לתובע, כי לא יישכרו שירותיו בתביעה הטכנית, ביום 7.5.09 התובע שלח מכתב דרישה, ובו דרישותיו הכספיות להלן: דרישת התובע, כי שכרו ישולם בגובה הסכום ששולם לשמאי המוסכם בסך 53,000 ₪. חשבונית נוספת בגובה של 10,000 ₪ (לפני מע"מ) בגין הייעוץ הראשוני. עוד טענו הנתבעים, כי ביום 22.2.10 המציאו לתובע מתוך מחווה של רצון טוב, המחאה בסך כולל של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ, כתשלום סכום המקובל עליהם כשכר טרחתו עבור שעות עבודתו המאושרות, והמוסכמות מראש, מבלי לראות בכך ויתור על תביעות, אך התובע סרב. דיון והכרעה 4. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, ועיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, במוצגים, ובסיכומי הצדדים, אני קובעת כי דין התביעה להתקבל בחלקה. במקרה דנן, עולה מטענות הצדדים, כי לא נערך הסכם שכר טרחה בכתב המעגן את ההסכמות בין התובע לנתבעים עבור שכירת שירותו של התובע - לא בנוגע להיקף העבודה שעל התובע לבצע, ולא בנוגע לתמורה שעל הנתבעים להעביר לו. במצב דברים זה, על מנת להתחקות אחר אומד דעת הצדדים, יש לבחון את הממצאים העובדתיים, על-פי המסמכים שהגישו הצדדים הנתמכים בראיות חיצוניות, וכן בעדויות שנשמעו בבית המשפט. העדר יריבות של הנתבע 1 5. עיון בכתב התביעה מלמד, כי על פי טענת התובע, ההתקשרות עמו לצורך מתן שירותי ייעוץ שמאות, ועריכת חוות הדעת על ידו נוצרה על ידי הנתבע 1 והנתבע 2 יחד. לטענתו, הם אלו אשר התחייבו לשאת בשכר טרחתו של התובע, ועימם בלבד עמד התובע בקשר במהלך עבודתו. אולם, מעיון במסמכים שצורפו לכתב התביעה, ומהעדויות שנשמעו, ניתן ללמוד, כי עיקר היריבות של התובע היא מול הנתבע 2, ולא עם הנתבע 1. ראשית, מעיון בחלופת המכתבים והדואר האלקטרוני אשר צורפו לכתב התביעה ניתן ללמוד, כי עיקר ההתכתבות בין הצדדים, נעשתה מול הנתבע 2. זאת ועוד, טענה זו אף עולה בקנה אחד עם עדותו של התובע, כי עיקר ההתקשרות בנוגע להעסקתו של התובע נעשתה מול הנתבע 2: "ש. אתה טוען בסעיף 8א' לתצהירך, אני מבין שלא נתת חוות דעת? ת. בוודאי. כי אי אפשר היה להעריך בסופו של דבר את הערכת השווי בדיונים ממושכים שנעשו ביני לבין הנתבע 2. הסברנו את זה היטב. הייתי בקשר עם הנתבע 2 כל הזמן. עם הנתבע 1 הייתי בקשר פעם אחת לגבי הערכה השנייה". (ראו: פרוטוקול מיום 11.6.12 עמוד 10 שורות 14-17). "ש. הנתבע 2 אישר לך שכר טרחה של 1.75 פרומיל? ת. הנתבע 2 בירר אם כוונתי ברורה וביקש ממני להמשיך לעבודה..." (ראו: פרוטוקול מיום 11.6.12 עמוד 12 שורות 14-15). "ש. האם הדו"ח שעות שלך אינו מדוייק? ת. אני מסביר. אלה הן השעות שהנתבע 2 ביקש ממני"... (ראו: פרוטוקול מיום 11.6.12 עמוד 13 שורות 12-13). "ש. מפנה אותך לנספח כד', פירוט שעות? ת. במהלך הדיונים שהיו לי עם הנתבע 2, הוא ביקש פעם אחת לדעת מה עשיתי.. היה בינינו דו-שיח כמעט יומיומי ויותר מפעם אחת ביום". (ראו: פרוטוקול מיום 11.6.12 עמוד 16 שורות 8-11). לאור האמור לעיל, עולה כי ההתקשרות של התובע בנוגע לשכירת שירותיו, וכן ההתקשרות בנוגע לשירות המקצועי שנתן הייתה מול הנתבע 2. אמנם, הנתבע 1 הוא שותף במשרד עו"ד שהנתבע 2 שכיר בו, אך עובדה זו, כשלעצמה, אינה יוצרת יריבות בין התובע לנתבע 1, ועל כן, אין בכך כדי להועיל לתובע, בתביעתו נגד הנתבע 1. אשר על כן, לאור הנימוקים לעיל, התביעה נדחית בזה מחמת העדר יריבות, ככל שהיא נוגעת לנתבע 1. שכר ראוי 6. כאמור לעיל, בין התובע לנתבע 2 לא נערך הסכם שכר טרחה בכתב בנוגע לשכירת שירותיו המקצועיים של התובע, ומעיון בחלופת המכתבים אשר צורפו לכתבי הטענות, לא עולה, כי הצדדים השיגו הסכמות בנוגע לתנאי ההתקשרות עבור שכירת שירותיו המקצועיים של התובע. במצב דברים זה, השאלה שעולה היא: האם התובע זכאי לתמורה בגין פעולותיו המקצועיות, אף אם נעשו בהעדר הסכם שכר טרחה בכתב בין הצדדים? בענייננו עולה, כי העדר הסכם בכתב בין הצדדים בנוגע להשכרת שירותיו של התובע, אינה מונעת מהתובע לקבל את שכרו בגין עמלו. לעניין זה קובע סעיף 46 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973, (להלן: "חוק החוזים") קובע, כי: "חיוב לתשלום בעד נכס או שירות שלא הוסכם על שיעורו, יש לקיים בתשלום של סכום שהיה ראוי להשתלם לפי הנסיבות בעת כריתת החוזה". הוראה זו, מקורה בדיני עשיית עושר ולא במשפט, והגיונה טמון בעיקרון, כי אדם ראוי לשכר בגין עמלו, שאם לא כן יימצא מקבל השירות מתעשר שלא כדין (ע"א 136/92 ביניש-עדיאל עורכי דין נ' דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ, פ"ד מז(5) 114, 125). במקרה דנן, אין חולק, כי התובע ביצע את הפעולות המקצועיות, ונתן שירות במסגרת ההתקשרות מול הנתבע 2 אשר באות לידי ביטוי בנספחים שצירף לכתב תביעתו. אשר על כן, בהעדר הסכם בכתב בין הצדדים, יש מקום לפסוק לתובע שכר ראוי בגין עבודתו מכוח דיני החוזים, ודיני עשיית עושר ולא במשפט, בסכום אשר יבטא את הפעולות שביצע, ואת הזמן שהושקע על ידו בעבודתו, וזאת על דרך האומדנה. סכום התביעה 7. על מנת לפסוק את שיעור השכר הראוי, נדרש בית המשפט לבסס את קביעותיו על נסיבות המקרה, ועל הראיות שהובאו לפניו (ע"א 136/92 ביניש-עדיאל עורכי דין נ' דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ, פ"ד מז(5) 114, 125-126). כמו כן, נטל ההוכחה בשאלת גובה השכר הראוי מוטל על התובע. במקרה דנן, עולה כי בכתב התביעה התובע דורש 75,000 ₪, מבלי שפירט כיצד הגיע לסכום זה. בחקירתו הנגדית התובע טען, כי סכום התביעה בסך 75,000 ₪ הוא חישוב שעורכי הדין ערכו, והתובע אף טען שהחישוב הוא לפי 1.75 פרומיל מהערכת הסיכון לתיק. (ראו: פרוטוקול מיום 11.6.12 עמוד 16 שורות 28-32). מנגד, מעיון בנספח כב' לכתב התביעה עולה, כי התובע הגיש תביעה לשכר טרחה לפי שעות, מאחר שנספח כב' הינו מכתב, ובו התובע דורש על עמלו 65 שעות עבודה+17 שעות עבודה לפי שכר של 625 ₪ לשעה. כמו כן, מעיון בנספח כד' לכתב התביעה, עולה כי נספח זה הוא מכתב מיום 10.6.09, המפרט את שעות העבודה של התובע בגין עמלו - 65 שעות. ואולם, בחקירתו הנגדית טען התובע, כי כתב התביעה מטעמו לא הוגש לפי שעות והתובע כלל לא סיכם עם הנתבע 2 את התעריף לשעת עבודה (ראו: פרוטוקול מיום 11.6.12 עמוד 13 שורות 3-4 ועמוד 16 שורות 6-8). עוד ניתן ללמוד, כי סכום התביעה בכתב התביעה אינו עולה בקנה אחד עם עדותו של התובע: "ש. כתבת שהתעריף הוא 625 לשעה? ת. נכון. סיכמת עם הנתבע 2 שתקבל 625 לשעה? לא". (ראו: פרוטוקול מיום 11.6.12 עמוד 17 שורות 4-7). "מישהו ממשרד הנתבעים סיכם איתך שתקבל שכר טרחה בסך של 46,000 ₪? ת. לא". (ראו: פרוטוקול מיום 11.6.12 עמוד 18 שורה 31-32). משמע, ניתן להסיק מדברים אלו, כי ישנה סתירה מהותית בעדותו של התובע בכל הנוגע לסכום התביעה אותו הוא דורש פעם בכתב התביעה, ופעם בנספחי התביעה, לעומת עדותו. לאור האמור לעיל, בנסיבות העניין, לא עלה בידי התובע להוכיח את גובה שכר הטרחה המגיע לו עבור העבודה שביצע לנתבע 2, והתובע לא הסביר בכתב התביעה ולא בעדותו, כיצד הגיע לסכום התביעה. לפיכך, בנסיבות אלה על בית המשפט להעריך את סכום השכר הראוי על דרך האומדנה, וזאת בהתאם לפעולות המקצועיות שביצע התובע בהתאם למסמכים שצירף לכתב התביעה. לצורך האומדנה, יש להתחשב גם בעובדה שהמסמכים שנערכו על ידי התובע, לא נערכו כחוות דעת מומחה ערוכה כדין. על-כן, לאחר עיון במסמכים ובחומר הראיות, כולל כל ההערכות והעזרים שהכין התובע עולה, כי הסכום של השכר הראוי, לו זכאי התובע בגין עבודתו המקצועית, עומד על סך 25,000 ₪, וזאת על דרך האומדנה. סיכום 8. אשר על כן, לאור כל הנימוקים לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה. הנתבע 2 ישלם לתובע שכר ראוי בסך של 25,000₪, בתוספת מע"מ, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. בנוסף, הנתבע 2 ישלם לתובע הוצאות משפט, ושכר טרחת עו"ד, בסך כולל של 4,000 ₪ (כולל מע"מ), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל. לאור דחיית התביעה נגד הנתבע 1, התובע ישלם לנתבע 1 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 4,000 ₪, (כולל מע"מ), בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל. מטלטליןשכר טרחהתעשיה