תביעה על פיו הסכם שנחתם עם סוכנות ספורט התובע אזרח פולני והיה בזמנים הרלבנטיים ספורטאי מקצועי בענף הכדורעף, הנתבעת 2 היא שם מסחרי של סוכנות ספורט בבעלותו וניהולו של הנתבע 1. לטענת התובע התקשרו הנתבעים עם AA (סוכנות ספורט פולנית בבעלות מר אנג'י גז'יב להלן: AA או גז'יב) בהסכם מיום 21.11.05 על פיו התחייבו לסדר לתובע עבודה במועדון הספורט רמת השרון כאשר הם התחייבו בין היתר להסדיר לו אישור עבודה, החתמתו על הסכם מול הקבוצה,תשלום כל הכרוך בהעברתו לישראל לרבות תשלום לאיגוד הכדורעף הפולני וכן מגורים וצרכים אחרים הנובעים מהמעבר. הנספח לאותו הסכם מסדיר את ההתחייבויות הכספיות וקובע כי שכרו של התובע יעמוד על 10,000 יורו לתקופת עבודתו. הנתבעים באמצעות הנתבע 1 העבירו ל-AA ביום 27.11.05 מכתב המאשר שכל העניינים הוסדרו וכי הנתבע 1 יעביר לתובע את שכרו ישירות אליו כנגד חשבונית שתנפיק AA וייפוי כוח שתמסור לו המאפשר העברת הכספים לתובע. התובע שיחק עונה שלמה כפי שהיה צריך ולטענתו לא קיבל שכר כלשהו למרות שמועדון רמת השרון העביר לנתבעים את מלוא המגיע לו כשכר עבודה. התובע הצהיר כי על פי גרסת ג'זיב גם האחרון לא קיבל את הכספים ששילם מועדון רמת השרון. התובע טוען לפגישה שנערכה ביום 21.5.08 במשרדו של עו"ד קסלר בתל-אביב אז הודה הנתבע 1 לפני עו"ד קסלר בחובו כלפי התובע והתחייב לשלמו עד 15.6.08 כאשר בפגישה קודמת אחרת במוסקבה חתם הנתבע 1 למנהלAA על התחייבות לתשלום השכר ברם דבר לא שולם. הנתבע 1 טוען כי למעשה הוא האישיות המשפטית היחידה המעורבת ואילו הנתבעת 2 איננה יותר משם מסחרי (הדברים נכונים וכבר בשלב זה נמחקת הנתבעת 2 מכתב התביעה),. בנוסף נטען כי ההסכם שנחתם בין הנתבע ולבין AA וגז'יב נוגע לשחקן ששמו ומספר דרכונו שונים מאלו של התובע כאשר החתימה היתה בניגוד לתנאי ההסכם המטילים על AA חובה בלעדית לדאוג לאמינות המידע המועבר למועדון הספורט. בדיעבד הסתבר שבמקום לשלוח את השחקן הנכון עם טפסי שחרור מהמועדון הפולני נשלח התובע עם טופס ריק שבו התבקש הנתבע למלא את שמו של התובע וכאילו הוא שוחרר כדין מאיגוד הכדורעף הפולני מעשה שלדעת הנתבע עולה כדי זיוף. משסירב הנתבע לעשות כן שלחה AA טופס ובו פרטי התובע שיצר מצג לפיו הוא שוחרר כדין מהאיגוד הפולני אלא שהתברר כי מדובר בטופס מזויף. הנתבע כופר בכל חבות אישית כלפי התובע ומפנה לכך שההסכם שנחתם עם AA איננו יוצר יריבות כזו ואם קיימת יריבות מול התובע הרי היא של גז'יב, סוכנו של התובע. הנתבע טוען כי מרכז הכובד של ההסכם עם AA היה פעולה ביושר, בתום לב ומהימנות אלא ש-AA לא עמדה בכך ולא שלחה חשבוניות אמיתיות מה גם שלא ניתן ע"י AA מסמך/ייפוי כוח לתשלום ישירות לתובע כאשר על החשבוניות ששולמו צוין חשבון הבנק של AA דווקא. הנתבע מוסיף וטוען כי היות ומסמך השחרור מאיגוד הכדורעף הפולני שמסרה AA היה מזויף פנה האיגוד הפולני לאיגוד הישראלי לקבלת הסבר וחקירה. לטענת הנתבע הועבר ל-AA סך של 6,000 יורו לשחרורם של התובע ושחקנית בשם טטיאנה פוקס ואילו AA שקיבלה את הכספים לא ביצעה את חובתה אלא העבירה מסמכי שחרור מזויפים שבסופו של יום גרמו לנתבע להוצאה של 6,000 יורו ועוד 6,000 דולר זאת מעבר לחקירת משטרה שנפתחה (ונסגרה) כנגדו בגין המסמכים המזויפים. משכך הודיע הנתבע על ביטול ההסכם ועל כך שהוא מקזז כל סכום שיכולה AA לבקש ממנו. הנתבע טוען שההסכם עם AA וגז'יב בוטל עקב ההפרות והמרמה מצד האחרונים (וחזר בו מטענה זו בחקירתו). לטענת הנתבע שילם מועדון רמת השרון לתובע סך 12,000 ₪ שאותם יש לנכות מסכום התביעה ועל כך צירף אישור תשלום (האישור עצמו תמוה שכן נוקב בתשלום "מלוא שכרו" של התובע על פי "חוזה העסקתו" בסך 12,000 ₪ לכל העונה קרי 600 ₪ לחודש ובדיעבד הסתבר שמדובר בדמי מחייה שאינם באמת "מלוא שכרו" ברם לא ברור האם הם "חלק" משכרו). הנתבע טוען כי אם מישהו חייב לתובע כספים הרי זו AA ובעליה והם אלו למעשה שהתחייבו בפועל לשלם את שכרו. התובע הגיש תצהיר שלו ותצהיר של מר אנדג'י גז'יב - מנהלה של AA כאשר תצהירו של התובע חוזר על טענותיו כפי שפורטו לעיל בעוד תצהירו של מר גז'יב מתעלם מכל טענות הזיוף למיניהם תוך שהוא טוען כי אין לו חוב כלשהו כלפי הנתבע. התובע הביא כעד גם את מר אלישע מתנוב שניהל את מחלקת הכדורעף במועדון רמת השרון בזמנים הרלבנטיים. הנתבע 1 התבסס על תצהירו בלבד. העדים נחקרו וב"כ הצדדים סיכמו. דיון: בפתח הדברים ראוי לציין שגם לאחר הגשת הראיות, החקירות והסיכומים נותרו עניינים מהותיים בערפל מוחלט והדבר יפעל כנגד הצד שעליו הנטל להוכיח ולהבהיר את אותם עניינים. מרכז הכובד והעניין המרכזי לגביו התנהל התיק בפועל הייתה מערכת היחסים שבין גז'יב לנתבע כאשר הנתבע ניסה לבסס את טענתו לפיה ג'זיב הפר את ההסכם עמו וכי כנגד גז'יב עומדות לו טענות כספיות בסכומים שאף עולים על סכום שכרו/תביעתו של התובע. יש לזכור כי גז'יב איננו צד לתיק מחד גיסא ומאידך גיסא הנתבע לא הביא את מלוא העדים והראיות הדרושות להוכחת הטענות כגון העדת ראשי איגוד הכדורעף, אנשי חקירות ומשטרה, עדים מהאיגוד הפולני או מי מהשחקנים שבגינם מבוקש קיזוז, גם הנתבע מודע לקושי הראייתי לביסוס הטענות רק על פי תצהירו והדברים באו לידי ביטוי גם בסעיף 2 להודעה על הגשת התצהיר מטעמו. משכך לא יקבעו ממצאים הקובעים כי אכן בוצעה הונאה או כי הסכומים העגולים הנטענים ע"י הנתבע הם נכונים ומדויקים (למעט סך 2000 יורו בגין שחרור התובע) אך במישור היחסים שבין התובע לנתבע לצורך הדיון בתיק זה ניתן לקבוע ברמת ההסתברות הנדרשת כי לפחות בארץ נפתחה חקירה כלשהי והיו בעיות שונות הקשורות בטפסי השחרור של התובע, קביעה זו מתבססת על עדות התובע שמאשר כי שמע מהאיגוד הפולני שהחותמות על טפסי השחרור מזויפות (עמ' 14 לפרוטוקול מול שורות 16 עד 17) ועל נספחים ד-ה לכתב הגנת הנתבע. אם כך נקודת המוצא לצורך הדיון היא שבפעולותיו של גזי'ב על פי ההסכם נפל פגם כלשהו שהטיל חשדות שהביאו לביצוע חקירה (שממצאיה לא הוצגו). כאן המקום להעיר כי ההתחייבות לשלם את אותם 2000 יורו בגין שחרור התובע היא התחייבות של הנתבע על פי לשון ההסכם עם גז'יב . הנתבע טען בתצהירו כי העביר לגז'יב סך 6000 יורו שמהם היה על האחרון לשלם דמי שחרור גם ביחס לתובע. עניין העברת כספים זה נותר בגדר תעלומה, האם אותם 6000 יורו הגיעו ממועדון רמת השרון? איך הגיעו? מה היחס והקשר בינם לבין הכספים שהיו אמורים להיות משולמים לתובע כשכר? מה מתוך אותם 6000 יורו שלכאורה הועברו לגז'יב שייכים לעסקה כאן? האם הם כוללים גם עמלה לגז'יב? היכן ראיות על קבלת הכספים מהמועדון והיכן הראיות על משלוח הכספים לגז'יב? ערפל מוחלט. מנגד, טוען גז'יב בחקירתו כי נתן את מילתו לאיגוד הפולני לפיה הצד הישראלי-הנתבע ישלם את דמי השחרור ובהתאם מסר לידיו ייפוי כוח וחשבונית ע"מ שלא הוא יהיה הצינור להעברת הכספים וחשוב מכך, הוא טען כי לא קיבל כספים לשחרור התובע: "איך הייתי יכול לשלם לפדרציה אם אין לי כסף מהמועדון, איך אני יכול לשלם לשחקן אם אין כסף למועדון. נתתי את ההרשאות..... אם אני הייתי מקבל את הכסף, הייתי מעביר את הכסף אבל למטרה הזו נתתי את ייפוי הכוח" הווה אומר, כפי הנראה (ושוב הערפל לא פוזר) הכלל היה כי הנתבע ידאג לקבלת הכספים מהמועדון, יעבירם לגזי'ב בניכוי עמלתו וגז'יב ידאג לשלם לתובע ולאיגוד הפולני קרי יהווה צינור להעברת הכספים לשני גורמים אלו. בפועל, שונה הכלל, הצדדים הסכימו כי הנתבע הוא זה שיקבל עליו את תפקידו של גז'יב ולצורך כך מסר בידיו גז'יב ייפוי כוח וחשבוניות. כדי לבסס טענת קיזוז כנגד גז'יב על הנתבע להוכיח כי כספים שקיבל מהמועדון לצורך השחרור הועברו לגז'יב בפועל (ובנקודה זו אף אקל על הנתבע, די בהוכחת העברת כספים למטרה זו ולא משנה מה מקורם) ולחר שגז'יב קיבל אותם, לא דאג לביצוע התשלום לאיגוד הפולני ולכן נאלץ הנתבע לשלמם פעם שנייה. הנתבע לא עמד בנטל זה, אכן היו כנראה בעיות בטפסי השחרור וכל מה יש אלו ראיות על העברת כספי השחרור פעם אחת בלבד כאשר מראש האחריות לדאוג לביצוע תשלום זה חלה על הנתבע (סעיף 2 להסכם עם סעיף 1 לנספח לו). קביעה זו חשובה להכרעה הסופית. שאלה מרכזית נוספת בתיק היא האם הנתבע קיבל לידיו את הכספים שיועדו להיות שכרו של התובע (ובמובחן מכספי השחרור ועמלות הסוכן השונות)? אם התשובה על כך חיובית הרי משקלו של הדיון על מעמדו של ההסכם עם גז'יב הולך ונחלש וכך גם הטענות כלפי גז'יב. נראה שאין חולק כי כספים שקיבל הנתבע ככל שקיבל ממועדון רמת השרון עבור התובע-כשכר אינם כספים שלו, אינם כספים של גז'יב, ואינם כספים ברי קיזוז מחובות של גז'יב כלפיו למעט אם יש לכך בסיס משפטי ועל כך בהמשך. יובהר, מדובר רק בשכרו של התובע, כספי שחרורו ועמלת הסוכן של הנתבע אינם "שכר התובע" וגם אינם נושא לתיק זה. יש לומר שגם בנקודה חשובה זו, כשלו שני הצדדים בהצגת תמונה ברורה ומבוססת . ייתכן והם יודעים היטב מהן העובדות, ייתכן והם מעדיפים להשאיר את העניין מעורפל ואם לא כך הרי ניהלו את החקירות באופן חסר. התובע שטוען כי מגיע לו סך 10,000 יורו וטוען בסעיף 10 לתצהירו כי המועדון שילם לנתבע את המגיע לו-לתובע כשכר לא הציג על כך שום ראיה, כל שהוצג על ידו היו 2 שיקים בסך של כ-5300 ₪ כל אחד שנמסרו לנתבע בגין עמלת סוכן ואלו אינם מוכיחים כי הנתבע קיבל גם כספים בגין שכר התובע. התובע ועם כל ההבנה לכך שהיה זר בארץ והתקשה בתקשורת עם סביבתו לא טוען ששאל ולו פעם אחת את המועדון במסגרתו שיחק האם זה העביר את מלוא הכסף לנתבע או לכל גורם אחר ואיננו מפרט תשובה ברורה מצד המועדון בעניין זה. איך יכול להיות שהתובע זימן את נציג המועדון לעדות ולא שאל אותו את השאלה הפשוטה והבסיסית האם סך 10,000 יורו בגין שכרו (או כל סכום אחר בגין שכרו) הועברו לנתבע או לגורם ולא דרש להציג ראיה על העברת סכום נכבד שכזה? ואם מי מהצדדים יודעים או חושבים שהמועדון לא העביר את מלוא שכר התובע, איך קרה והמועדון איננו נתבע או צד ג' בתביעה זו? בהיעדר טענות מפורטות ופוזיטיביות בכתבי הטענות ובהיעדר שאלות ממוקדות בעניין זה בחקירות הנגדיות אין מנוס אלא לדלות את העובדות ולבנות פסיפס שממנו עולה לבסוף המסקנה כי המועדון לא העביר לנתבע את הסכום המהווה את שכר התובע ולו משום שהנטל בעניין זה רובץ על התובע. העד מטעם התובע, נציג המועדון מר מתנוב הגיע לדיון ללא שום ראיה רלבנטית באמתחתו, לא תלוש שכר (למרות שטען שיש כאלו ושהם משקפים בדיוק מה שולם), לא חשבוניות תשלום ביחס לסכומים שבמחלוקת, לא הסכם מול הנתבע, לא הסכם מול התובע ולא דבר. מה שהוכח בראיות הם שני סכומים ששולמו, האחד עמלת הסוכן והשני דמי מחייה בסך 12,000 ₪ (כ-600 ₪ לחודש) ששולמו ישירות לתובע לצרכי מחייתו. באופן תמוה ביותר, עלה מחקירת מר מתנוב כי שכרו של התובע על פי "ההסכם" (איזה הסכם?) "בערך 3000 ₪ לחודש" , חישוב פשוט מביא לתוצאה לפיה מדובר בשכר לעונה שהוא פחות ממחצית אותם 10,000 יורו. זאת ועוד, התמיהה גדולה עוד יותר כאשר משיב מר מתנוב בחקירתו כי סיכם עם הנתבע שהקבוצה תשלם סה"כ כ-9000 דולר בעבור כל העונה ושהוא לא יודע כמה הנתבע סיכם עם התובע. מתשובה זו עולה כי היה סיכום נפרד בין הנתבע למועדון ועולה כי הנתבע התחייב לשלם לתובע על פי ההסכם עם גז'יב יותר ממה שהמועדון התחייב כלפי הנתבע לשלם לו כסכום כולל. ההפתעה גוברת כשמר מתנוב טוען ששילם לנתבע את הכספים ואין לו מושג "לאן הכסף עבר" (עמ' 7 ש' 22) ערפל מוחלט. האם כך מוכיחים עובדה מרכזית בתביעה? הרי אם היה מוכח כי המועדון העביר את סכום התביעה לנתבע, ניתן היה כבר עתה להכריע ולומר כי הנתבע חב בהשבת הכספים אותם הוא קיבל ומחזיק בנאמנות או בשמירה או כשלוח לתובע. התובע לא עמד בנטל הזה ומהערפל שנותר לא ברור האם המועדון שילם לנתבע בפועל סכומים מעבר לאלו שבספחי השיקים שהוגשו הנוגעים לעמלת סוכן. הכל בבחינת קל וחומר כשהנתבע בחקירתו הנגדית בע"מ 33 לפרוטוקול נשאל פעם ראשונה האם קיבל מהמועדון תשלום עבור (שכר) התובע וענה "לא". יש לזכור כי מר מתנוב הוא עד מטעם התובע, והתובע לא הצליח להוכיח כי סך 10,000 יורו בגין שכרו הועבר בפועל ממועדון רמת השרון לנתבע. מה כן הוכח? הוכח כי הנתבע איננו סתם "מתווך" כפי שהוא מנסה לטעון, הנתבע קיבל "עמלת סוכן", כך נרשם במפורש בספחי השיקים שהוא צירף לכתב הגנתו, כך כינה הנתבע את עצמו בהסכם מול ג'זיב, זו מהות ההתחייבויות שנטל על עצמו הנתבע במסגרת סעיף 2 להסכם הנ"ל, כך ראה אותו מועדון רמת השרון והתנהל כלפיו ללא מחאה מצד הנתבע וכך גם ראה אותו התובע על פי עדותו. גם ההסכמה כי הנתבע יהיה הצינור להעברת הכספים על פי מכתבו שלו שנשלח לאחר חתימת ההסכם הינם בעלי משמעות. עוד הוכח כי הנתבע דאג לקבל כספים בעבור עמלת סוכן וכנראה גם בעבור שחרור התובע ברם לא יצא מגדרו לפעול לביצוע התשלומים לתובע וזאת בלשון המעטה. הוכח כי התנהלותו כסוכן של התובע הייתה לקויה ועד לרגע אין ראיה היכולה לבסס את המסקנה כי הנתבע מילא את התחייבותו הן כסוכן שחקן והן כצד להסכם ככל שהדברים נוגעים לאחריותו לביצוע ה"תנאי הפיננסי" עליו נטל אחריות והנוגע לשכרו של התובע ובסך 10,000 יורו. הכל בבחינת קל וחומר כשהתברר מחקירת מר מתנוב כי בין הנתבע למועדון היה הסכם עלום אחר שתנאיו שונים מההסכם עם גז'יב ולפחות ככל שהדברים נוגעים לגובה שכרו של התובע. עד רגע זה לא ברור מה סוכם בין המועדון לנתבע, לפחות מהפן הכספי. הרי הנתבע עצמו היתמם בעדותו ואישר בעמ' 33 לפרוטוקול תחילה כי אכן סוכם עם גז'יב ששכר התובע יעמוד על 10,000 יורו, אח"כ גם אישר שהעביר תנאי זה למועדון ומיד לאחר כן משיב בחקירתו שהוא כבר לא יודע מה סוכם ומה שולם ע"י המועדון. הנתבע "מניח" שהמועדון הסכים לשלם 10,000 יורו לתובע זאת על בסיס העובדה שהמועדון קיבל את התובע, האם באמת כך סוגרים ומבצעים הסכם? האם כך פועל סוכן של שחקן צעיר דובר פולנית שאיננו מצוי במה שקורה בישראל או בעברית שהביאו לישראל ? באותו עמוד לפרוטוקול ומיד לאחר התשובות לעיל, נשאל הנתבע האם הוא : "כסוכן אתה חושב 12,000 ₪ עבור שחקן זה תשלום הוגן עבור עונה שלמה?" והנתבע שהביא את התובע לישראל על בסיס הסכם המבטיח לאחרון שכר של 10,000 יורו עונה: "באותה תקופה זה היה מקובל, היו שחקנים שקיבלו פחות מסכום זה ובאו לשחק" האמנם? הנתבע "שם" את התובע במועדון ומכאן ואילך עסק רק במה שנגע לאינטרסים הישירים שלו כלומר קבלת העמלה וביצוע שחרור התובע מהאיגוד הפולני אך לא פעל במסגרת האחריות הכבדה שנטל על עצמו לדאוג לביצוע ההתחייבויות הכספיות ובעיקר תשלום שכר התובע, הוא עצמו הודה בחקירתו בעמ' 29 לפרוטוקול כי לא החתים את השחקן על הסכם מול המועדון. למותר לציין שהנתבע על פי השורה הראשונה בסעיף התחייבויותיו על פי ההסכם עם גז'יב הוא האחראי לחתימת הסכם בין המועדון לתובע ומסתבר שהוא לא פעל במסגרת זו ולא רק אלא שהנתבע גם לא הציג הסכם כזה שלכל הדעות היה צריך להיות בידיו. משכך, יהיה צורך לבדוק בהמשך מהם גדר התחייבויותיו של הנתבע כלפי התובע במסגרת ההסכם עליו חתם מול גז'יב. אשר לטענת הנתבע על פיה ההתקשרות בהסכם לא נגעה לתובע עצמו אלא לאדם אחר, מדובר בטענה שמוטב היה ולא הייתה נטענת, מדובר בטעות קולמוס כזו או אחרת והנתבע אישר עוד בשלב חקירת נציג המועדון כי אין חולק שהתובע הגיע,שיחק ואין שום טענה בזמן אמת כי לא הוא היה צריך להגיע או כי לא הוא השחקן נשוא ההסכם ואיש לא ביקש ממנו לחזור לפולין מסיבה זו. מעמדו של ההסכם שנחתם בין גז'יב לנתבע: טען התובע בסיכומיו כי הנתבע לקח על עצמו את ההתחייבות לשלם לו את שכרו במסגרת ההסכם, הנספח והמסמכים שהוחלפו בין גז'יב לנתבע. מדובר לטענתו בהסכם לטובת צד ג'. הנתבע טען בסיכומיו כי לא מדובר בהסכם לטובת צד ג' אלא שלכל היותר מדובר בהתחייבות עצמאית של גז'יב מול התובע ולראיה אף התובע ציין כי בעדותו כי את הכספים היה אמור לקבל בפולין. הגעתי למסקנה כי יש לקבל בעניין זה את טענות התובע. ראשית דבר יש לפנות להסכם עצמו. הדברים ברורים כשמש ועולים מתוך תרגום ההסכם שצירף הנתבע בעצמו. מדובר בהסכם בין שתי סוכנויות שחקנים המסדיר את העברתו של התובע למועדון רמת השרון. אמת, התובע איננו צד להסכם זה ברם הצדדים להסכם קבעו במסגרתו את התמורה לה זכאי התובע בעבור עבודתו והוסיפו וקבעו באופן מפורש (הנתבע נקרא "הסוכנות" בהסכם): "הסוכנות תהיה אחראית על מילוי כל התנאים הפיננסיים בנוגע להעברת השחקן..." והוסיפו וקבעו כי: "כל התנאים הפיננסיים בנוגע לחוזה הנ"ל מפורטים בנספח המצורף לו" וכאמור, בנספח בו מפורטים התנאים הפיננסיים (שלגביהן התחייבו הנתבעים בהסכם) נרשם התנאי: "2. סכום השכר לשחקן-10000 יורו (עשרת אלפים יורו)" מדובר אם כך בהסכם בין שני צדדים שנועד להבטיח גם את זכויותיו של צד ג' הוא התובע, לא מדובר בסתם זכות אלא בזכות יסודית וחשובה של קבלת שכר. ההסכם קובע כי הנתבע הוא האחראי על מילוי כל התנאים הפיננסים ואין פרשנות אחרת מעבר לזו המטילה עליו אחריות למלא את התנאי העוסק בשכרו של התובע. התחייבות זו מקבלת משנה תוקף לאור מכתבו של הנתבע לגז'יב לאחר חתימת ההסכם בו הוא לוקח אחריות לשלם לנתבע ישירות אם גז'יב ישלח לו חשבונית וייפוי כוח להעברת הכספים. חשבונית וייפוי כוח נשלחו. אין זה משנה אם מדובר בחשבונית כשרה או חשבונית שאיננה ערוכה כדין שכן לא הובאה ראיה שתבסס מסקנה על פיה המועדון סירב או היה מנוע לשלם את שכר התובע בגלל החשבונית. באות אופן והגם שהנתבע העלה על הכתב טענות אחרות כנגד גז'יב, אין שום מסמך או ראיה אובייקטיבית המראים כי בזמן אמת פנה הנתבע לגז'יב וטען בפניו כי יש בעיה עם החשבוניות. כך גם לגבי ייפוי הכוח ככל שבאמת יש טענות כלפיו,הרי הנתבע התחייב לדאוג לתנאים הפיננסיים כלומר הוא התחייב לכך ששכר התובע ישולם, אין זה משנה כיצד ישולם ומיהו הצינור להעברת הכספים (ישירות מהמועדון לתובע, מהמועדון לנתבע ואח"כ לתובע או מהמועדון לנתבע ואחר כך לגז'יב ואז לתובע), מחדלו של התובע הוא בכך שהוא נטש את התובע ולא דאג שהמועדון יפקיד בידיו את שכרו ולא הביא ראיה שאיזה ממחדליו של גז'יב גרמו למועדון שלא לשלם את השכר וגם נציג המועדון לא נשאל בעניין זה. מקל וחומר כשמסתבר שבין הנתבע למועדון היה הסכם עליו איננו יודעים דבר ובבחינת בן בנו של קל וחומר כאשר נקבע לעיל כי יש לראות בנתבע כסוכנו של התובע לפחות על פי התנהגותו והמצגים שהוצגו. האם ההסכם עם גז'יב בוטל? למרות הערפל שפיזר הנתבע במסגרת כתבי טענותיו, בעדותו היה נחרץ מאד וקבע כי : "לא ביטלתי שום הסכם" ועל כך חזר פעם נוספת בעדותו. האם הנתבע רשאי לקזז חובות של גז'יב כלפיו משכר התובע? מדובר בדיון תיאורטי בחלקו שכן כבר נקבע כי הנתבע לא הוכיח כי שילם יותר ממה שהיה צריך לשלם בגין דמי השחרור והשאלה נותרה רק ביחס לחובות בגין שחקנים אחרים. ההסכם בין הנתבע לגז'יב "נערך ונחתם בעיר כרמיאל" והוא כפוף לדיני החוזים הישראליים . סעיף 37 לחוק החוזים (חלק כללי) קובע: "כל טענה שיש לחייב כלפי הנושה בקשר לחיוב תעמוד לו גם כלפי המוטב" קרי, בסוג מיוחד זה של חוזים (לטובתו של צד ג') רשאי החייב לטעון כלפי המוטב טענה שעמדה לו מול הנושה אך מדובר בזכות מוגבלת לטענות "בקשר לחיוב". חוזה לטובת צד שלישי כולל בתוכו שתי מערכות דינים, האחת היא מערכת חוזית כללית הקיימת בין החייב לנושה כלומר בין גז'יב לנתבע ולכן במערכת זו הכוללת את ההתחייבויות ההדדיות ביניהם ניתן להעלות גם טענות אישיות כגון קיזוז. המערכת החוזית השנייה המתקיימת בחוזה כזה היא מערכת יחסים בין החייב למוטב כלומר בין הנתבע לתובע ובמקרה כזה אין הנתבע יכול לעלות כלפי התובע כל טענה שעומדת לו מול ג'זיב אלא רק טענות הנוגעות לחיוב קרי לשכרו של תובע: "סעיף 37 מוציא מתחום טענות החייב התקפות כנגד המוטב טענות אישיות, הנובעות ממערכת היחסים שבין החייב לנושה. טענה אישית מובהקת היא טענת הקיזוז. טענה זו מוסדרת בסעיף 53 לחוק החוזים וניתן להעלותה רק בין "צדדים" החבים זה לזה. המוטב איננו צד לחוזה וטענת הקיזוז אינה נובעת מן החוזה שהוא מקור זכותו של המוטב אלא מיחסים אחרים, חיצוניים..." (ספרה של המלומדת הגב' גבריאלה שלו, דיני חוזים-החלק הכללי, מהדורת 2005, עמ' 611. המשמעות המשפטית היא כי הנתבע איננו יכול להעלות כלפי התובע שום טענת קיזוז שיש לו כלפי גז'יב מעסקאות אחרות או שאינן נוגעות לחיוב דנן. אגב, הדבר עולה גם מפרשנות ההסכם בהתאם לאומד דעתם של הצדדים בעת שחתמו עליו שכן מהמכתבים שצירף הנתבע בעצמו, עולה כי עילת הקיזוז לפחות ככל שהדברים נוגעים לאותה שחקנית בשם טטיאנה פוקס, נולדה לפני חתימת ההסכם בעניין התובע ולא רק זאת אלא שכבר באפריל 2004 כותב הנתבע פעמיים לגז'יב כי עליו להשיב לו את אותם 6000$ הנוגעים לגברת הנ"ל, כי רמתו המקצועית והגינותו של גז'יב נמוכות וכי בדעת הנתבע לפנות לערכאות ברוסיה ובפולין. דבר מכל זה לא בא לידי ביטוי בהסכם לטובת התובע שנחתם מעל לשנה לאחר מכן בנובמבר 2005 כך שגם הצדדים השאירוהו מחוץ להתקשרות הקיימת. סעיף 3 להסכם כולל תניה מוגבלת לפיצוי הנתבע בגין הוצאות שיגרמו לו עקב אי אמינות מידע שימסור לו גז'יב, הא ותו לא. משכך, גם אומד דעתם של הנושה והחייב מעיד על הגבלת הפיצוי האפשרי. הווה אומר על בסיס הדין הנוהג וגם על בסיס ההסכם בין הנתבע לגז'יב, רשאי הנתבע לקזז רק הוצאות שנגרמו לו עקב החיוב שבהסכם ככל שהדברים נוגעים לתובע. אלא שלגבי החיוב בהסכם וטענת הקיזוז בגין פרשת שחרורו של התובע כבר נקבע לעיל כי ממילא האחריות לביצוע התשלום חלה על התובע ולא הוכח שנשא בו פעמיים או שנגרם לו נזק אחר בר קיזוז. סיכום: התובע הוכיח כי הגיע לו שכר בסך 10,000 יורו בעבור עבודתו במועדון רמת השרון, כי מעבר לסך 12,000 ₪ שקיבל ישירות ממועדון רמת השרון לא קיבל את יתרת שכרו המגיע לו וכי ראה בנתבע כסוכנו וכמי שסוגר הסכמות מול המועדון וכך גם היה. התובע גם הוכיח כי ההסכם שנחתם בין הנתבע לגז'יב הוא הסכם לטובתו במסגרתו התחייב הנתבע לדאוג לקיום ההתחייבויות הכספיות בכלל וההתחייבות הנוגעת לתשלום שכרו בפרט. התובע לא הוכיח כי המועדון העביר לנתבע בפועל כספים בעבור שכרו ולא הוכיח כי אותם 12,000 ₪ ששולמו לו אינם חלק משכרו. הנתבע לא הוכיח את טענת הקיזוז שלו הקשורה בחיוב נשוא ההסכם מול גז'יב, לא הוכח כי בגלל הפגם לכאורה בטפסי השחרור או בגלל החשבוניות או ייפוי הכוח שנשלחו ע"י גז'יב נמנעו התשלומים בעבור שכר התובע ולא הוכיח כי נשא בתשלום שמלכתחילה לא היה צריך לשאת בו. משכך הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובע את יתרת שכרו פחות 12,000 ₪. היות ולא הובאו נתונים ביחס לשערי היורו ולא ברור איך נתבע שער של 5.6 ₪ ליורו ליום הגשת התביעה והיות ובידיעתי השיפוטית כי שער היורו דאז נע סביב ה-5 ₪ כך יעשה החישוב, אינני מוסיף הפרשים עד ליום הגשת התביעה היות ולא ברור כמה יש להוסיף בשים לב לשינויים בשערי היורו במהלך התקופה ובשל חוסר האפשרות לבדוק את תחשיב התובע בנקודה זו שנראה על פניו כי הינו שגוי. בנוסף יש גם לתת ביטוי לשיהוי בו הוגשה התביעה. אם כך, 10000 יורו ליום הגשת התביעה ולפי שער חליפין של 5 ₪ הם 50,000 ₪. מסכום זה יש לנכות 12,000 ₪ ובחרתי לנכותם בסכום קרן נוכח חוסר הוודאות בדבר מעמדם. התוצאה היא 38,000 ₪ ליום הגשת התביעה. ולבסוף שאלת ההוצאות. התובע נאלץ להגיע לישראל מפולין ונאלץ לשכור מתורגמן לצורך תרגום חקירתו וחקירת מר גז'יב. הנתבע נאלץ לטענתו לשוב לישראל לצורך אחד הדיונים שנדחה ונפסק כי הוא זכאי להוצאות אם כי סכומן יפסק בסופו של ההליך. בשים לב לנתוני התיק ונסיבותיו, נראה כי יש לנכות מהוצאות התובע את הוצאות הנתבע והנני פוסק כי בכל מה שקשור להוצאות המשפט, יישא כל צד בהוצאותיו. כל שייפסק הוא שכ"ט עו"ד. אשר על כן הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך 38,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 3.3.10 ועד לתשלום בפועל וכן לשלם לתובע סך 3800 ₪ ומע"מ בגינו בעבור שכ"ט עו"ד כאשר סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל. חוזהדיני ספורט