בהסכם נקבע כי בתמורה ל"הנחה" המשמעותית שהוענקה לחברות הביטוח הן יאמצו את קביעות המל"ל בנוגע לנכותו של הנפגע ולסיווג התאונה. פועל יוצא מכך הוא שהמל"ל אינו נדרש להוכיח את שיעור הנכות וחברת הביטוח אינה רשאית לחלוק על קביעת הוועדות הרפואות מטעמו (למעט מקרים חריגים ביותר כמו חשש תרמית). בעבר נשאלה אמנם השאלה מה דין קביעת המל"ל בעת שהנפגע הגיש תביעה אישית שבה מונו מומחים רפואיים, אולם מחלוקת זו הוכרעה בפסק דינו של בית-המשפט העליון בפרשת זטולובסקי (רע"א 5123/10 זטולובסקי נ' המוסד לביטוח לאומי [21/8/12]) בה נפסק כי רק נכות שנקבעה על-ידי בית-המשפט תחייב את המל"ל, ואילו נכות שנקבעה על ידי מומחה רפואי אינה מחייבת גם אם ההליך האישי הסתיים בפשרה. וכאמור שם: "מקום בו תביעת הניזוק כנגד המזיק נידונה ראשונה ונתקבלה במסגרת אותו הליך קביעה שיפוטית של יחס הנכויות - תשמש קביעה זו גם את תביעת השיפוי של המוסד נגד המבטחות. ודוק: ניתן יהיה לעשות שימוש בקביעה השיפוטית רק מקום בו נדרש בית המשפט, במסגרת תביעת הניזוק, לשני הפרמטרים המשמשים לחישוב יחס הנכויות, וקבע הן את שיעור הנכות הכוללת והן את הנכויות הנובעות מן התאונה... שונים הם פני הדברים מקום בו טרם נקבע יחס הנכויות על ידי בית המשפט- אם בשל שתביעת השיפוי של המוסד קדמה לתביעת הניזוק או הוגשה לפני שזו נסתיימה; אם בשל שתביעת הניזוק נסתיימה בפשרה טרם שהובאו ראיות בדבר הנכות הרפואית היחסית..." [ההדגשה הוספה]. בשולי הדברים אעיר כי הנתבעת ביססה טיעוניה על ת.א (מחוזי ת"א) 10052-04-12 מגדל נ' ליבוביץ, שם נקבע שחוות דעת המומחים בתביעה האישית מחייבות. מוטב היה אם הנתבעת היה טורחת לציין כי החלטה זו ניתנה ב-22/7/12 - חודש לפני ההכרעה המחייבת בפרשת זטולובסקי. נשוב לענייננו - תביעתו של הנפגע הסתיימה בפשרה ואין קביעה משפטית מחייבת בשאלת הנכות. לפיכך, ובהתאם להחלטה בפרשת זטולובסקי, יש לפנות לקביעות הוועדות הרפואיות של המל"ל ולבחון אם ניתן ללמוד מהן על שיוך הנכות או חלק ממנה לתאונה. רק אם לא ניתן יהיה לחלץ את נכותו של הנפגע מקביעות המל"ל יש לפנות לחוות דעת המומחים וליתר הראיות שבתיק, ובהקשר זה יש לבחון את מלוא המסמכים כולל אמירות בפרוטוקולי הועדות, המסמכים הרפואיים שעמדו בפניהן, תאריכי תחילת הנכויות ועובדות רלוונטיות אחרות. ראו הפירוט בפרשת זטולובסקי, בפסקה 20; וראו גם ת"א (מחוזי ימ') 4621-05 המל"ל נ' איי די איי חברה לביטוח בע"מ [6/11/12]. נפנה אפוא לפרוטוקולים ולמסמכים שהוגשו בתיק, ואעיר כבר עתה כי על-מנת לקבל תמונה מלאה של מצב התובע בחנתי את מלוא המסמכים שהוגשו, כולל מסמכים שהגישה הנתבעת בסיכומיה, וזאת חרף התנגדות התובע להגשת המסמכים בשלב הסיכומים. להלן נפרט את שיעור הנכויות והתגמולים בתקופות השונות, כפי שפורטו בסיכומי הצדדים, וכפי שעלו מן הראיות. חישוב הנכות והפיצוי יעשה בהתאם לנוסחה שנקבעה ברע"א 1459/10 המל"ל נ' כלל [27/3/11]. תקופה מס' 1 - מיום התאונה (13/4/03) - 30/9/03 בתקופה זו נקבעה לתובע נכות זמנית של 100% בגין שבר בשוק ימין (פרוטוקול מ-6/7/03, עמ' 83-76 למוצגי התובע). בעמוד 81 נכתב: "סובל מנגעים וסקולריים. ב-13/4/03 שבר את רגל ימין - שוק ימין, מגובס, עדין בשלבי החלמה במצבו אינו מסוגל לכל עבודה לפיכך מתקבלת דרגת אי כושר 100% עד תום הנכות הרפואית." תחילתה של הנכות ביום התאונה, ואין ספק כי היא נובעת ממנה. המל"ל טוען כי הואיל והנפגע סבל מנכות בשיעור 100% בשל התאונה יש לחייב את הנתבעת להשיב לו את מלוא הגמלאות ששילם לנפגע בגין תקופה זו. הנתבעת, לעומתו, טוענת כי המל"ל שילם לנפגע גמלאות בשל מחלתו ללא קשר לתאונה ולכן התובע אינו זכאי להשבה כלשהי. עיון בפרוטוקולים שהציגו שני הצדדים מעלה כי המל"ל אכן שילם לנפגע גמלאות נוכח קביעתו כי הנפגע סובל מ-80% נכות בגין המחלה ברגל ימין - אותה רגל שנפגעה בתאונה. גם אם בתקופה זו סבל הנפגע מנכות של 100% בשל התאונה, אין זה צודק לתת למל"ל שיפוי מלא בגין תקופה זו שכן ממילא היה משלם לנפגע גמלאות בשיעור 80%. יתרה מכן, הנתבעת אינה אמורה לשלם יותר מסך נזקי הנפגע, ולוּ היינו נדרשים להערכת נזקים אלו היינו מחשבים אותם בהתאם למצב הנפגע ולא לפי כושרו של אדם בריא ב-100%. לפיכך השיפוי יינתן רק בשל התשלומים ששולמו בשל הנכות הנוספת שנגרמה בתאונה, היינו 20%. המל"ל זכאי להשבה של 20% מהגמלאות ששילם לנפגע, ובהתאם להסכם. על פי מוצג 148 למוצגי התובע, סה"כ הגמלאות ששולמו לנפגע בתקופה זו עומדים על סך של 13,814 ₪, ובתוספת הצמדה וריבית חוקית מאמצע התקופה- 22,821 ₪. אם כך- 20% מהגמלאות ששולמו לנפגע, הינם- 4,564 ₪. תקופה מס' 2 - 1/10/03 - 10/2/04 בתקופה זו הוענקו לתובע שתי נכויות. נכות של 80% בשל מחלתו. נכות זמנית של 30% בגין מצב שבר או התאחות מיום 01/10/03 עד ליום 10/02/04 (פרוטוקול מיום 2/11/03, 86-84 למוצגי התובע). כאמור בעמוד 85 לפרוטוקול: "צילום ברך ושוק ימין מ-14.10.03 - לאחר שבר בחלק המקורב של השוק ללא סימני חיבור מלא. הומלץ על סד תומך עד לניתוח. בבדיקה: מתהלך בעזרת קביים עם סד לקיבוע שוק ימין. שאר הבדיקה ללא שינוי מאבחון קודם". הנכות בשיעור 30% היא המשכית לנכות הזמנית שנגרמה בתאונה הן מבחינת סמיכות הזמנים והן בשל הפגיעה המתוארת - השבר ומיקומו, ולפיכך נקבע כי היא שייכת לתאונה. התובע זכאי אפוא לפיצוי בגין נכות זו. הנכות משוקללת בתקופה זו עמדה על 86%. נכות שאינה קשורה לתאונה - 80%. סה"כ נכות רפואית קשורה בתאונה היא (86-80 / 86) 7%. המל"ל זכאי להשבה של 7% מהגמלאות ששילם לנפגע, ובהתאם להסכם. על פי מוצגים 148-149 למוצגי התובע, סה"כ הגמלאות ששולמו לנפגע בתקופה זו עומדים על סך של 13,260 ₪, ובתוספת הצמדה וריבית חוקית מאמצע התקופה- 21,777 ₪. אם כך- 7% מהגמלאות ששולמו לנפגע, הינם- 1,524 ₪. תקופה 3 - 11/2/04 - 1/11/04 ב- 11/2/04 נותח הנפגע לצורך קיבוע של העצם עם שתל עצם מסיבי. ב- 5/8/04 נתגלה זיהום במקום הניתוח והנפגע טופל באנטיביוטיקה. בתקופה זו סבל הנפגע משלוש נכויות נפרדות - 80% בשל מחלתו, 20% בשל קשיון בקרסול (הקשור לתאונה) ונכות זמנית של 100% בשל הניתוח שעבר והזיהום אחריו. אין ספק כי הנכות בשיעור 80% אינה קשורה לתאונה. הנכות בשיעור 20% היא המשכית בזמן ובמיקום הפגיעה לנכויות הקודמות שנגרמו בתאונה ולכן היא קשורה אליה. עיקר המחלוקת שבין הצדדים היא בשאלה האם הניתוח והנכות הזמנית שנבעה ממנו קשורים לתאונה או שמא הם קשורים למחלתו של התובע. התובע טוען שהניתוח נגרם בשל הפגיעות שבתאונה, ואילו הנתבעת מפנה לפרוטוקול המל"ל ומדגישה שאין בו רישום הקושר את הניתוח לתאונה. בחינת הפרוטוקול (עמ' 90 - 94 למוצגי התובע) מעלה כי אכן אין בו כל הסבר לסיבת הניתוח, היינו - הוא אינו קושר בין הניתוח לבין תאונה אולם אין גם רישום סותר. לפיכך, ובהתאם לדין, עלינו לפנות למסמכים הנוספים שבתיק, ואלו מלמדים כי סביר יותר שהניתוח קשור בתאונה ולא במחלת הנפגע. כך עולה, בין השאר, מסיכום מחלה מ-24/11/05 בו נרשם: "ב-3.03 שבר עצם הטיביה היה בגבס ועקב ללא חיבורב-11.2.04 בוצע ניתוח..."; מסיכום מחלה מ-7/9/04 בו נרשם "לפני שנה וחצי שבר --- הימנית ועקב העדר איחוי עבר לפני חצי שנה השתלת עצם לקיבוע" ומסיכום ביקור מפרוטוקול המל"ל מ-2/11/03. אבקש להדגיש כי הצדדים לא טרחו להציג את מלוא המסמכים הרפואיים הרלוונטיים לניתוח, ולפיכך אנו נדרשים לרישומים עקיפים אלו. עם זאת, בבוחננו את מאזן ההסתברויות, ובהעדר רישום כלשהו במסמכי המל"ל, כף הסבירות נוטה לכיוון האפשרות כי הניתוח קשור בפגיעה שנגרמה בתאונה. בנסיבות אלו, וכאמור בתקופה 1, זכאי התובע להחזר של 20% מהגמלאות ששילם לנפגע בתקופה זו. המל"ל זכאי להשבה של 20% מהגמלאות ששילם לנפגע, ובהתאם להסכם. על פי מוצג 149 למוצגי התובע, סה"כ הגמלאות ששולמו לנפגע בתקופה זו עומדים על סך של 28,706 ₪, ובתוספת הצמדה וריבית חוקית מאמצע התקופה- 45,492 ₪. אם כך- 20% מהגמלאות ששולמו לנפגע, הינם- 9,098 ₪. תקופה 4 - 1/11/04 - 22/8/05 בתקופה זו נקבעו לנפגע שתי נכויות - נכות צמיתה של 80% בשל המנגיומות בשלד ונכות צמיתה של 20% בגין קישיון נוח של קרסול ימין. אני מקבל את עמדת המל"ל כי הנכות בשיעור 20% קשורה לתאונה. נכות זו היא המשכית לנכות הזמנית שנקבעה מאז התאונה ותואמת את מקום הפגיעה. מכלול המסמכים מלמדים כי היא נגרמה כתוצאה מתאונה. חישוב הנכות: נכות שאינה קשורה בתאונה 80%; נכות קשורה בתאונה 20%; סה"כ נכות רפואית 84%; הנכות הרפואית היחסית מהתאונה (84-80 / 84) 4.8%. המל"ל זכאי להשבה של 4.8% מהגמלאות ששילם לנפגע, ובהתאם להסכם. על פי מוצגים 149-150 למוצגי התובע, סה"כ הגמלאות ששולמו לנפגע בתקופה זו עומדים על סך של 19,674 ₪, ובתוספת הצמדה וריבית חוקית מאמצע התקופה- 30,409₪. אם כך - 4.8% מהגמלאות ששולמו לנפגע, הינם- 1,460 ₪. תקופה 5 - 23/8/05 - 31/7/06 ב- 23/8/05 אושפז הנפגע בשל זיהום בשוק ימין במקום הניתוח. נקבעה נכות זמנית בשיעור 50% לתקופה 14/7/05-31/7/06 בגין אוסטומיאלטיס (זיהום לאחר ניתוח) וזאת בנוסף לנכויות הצמיתות שפורטו למעלה (80% - 20%). הואיל ונקבע כי הניתוח היה קשור לתאונה זכאי התובע להחזר בגין הנכות היחסית לתקופה זו. סה"כ נכות משוקללת לתקופה זו 92%. נכות שאינה קשורה לתאונה 80%; הנכות הרפואית היחסית מהתאונה (92-80 / 92) 13%. המל"ל זכאי להשבה של 13% מהגמלאות ששילם לנפגע, ובהתאם להסכם. על פי מוצגים 150-151 למוצגי התובע, סה"כ הגמלאות ששולמו לנפגע בתקופה זו עומדים על סך של 39,267 ₪, ובתוספת הצמדה וריבית חוקית מאמצע התקופה- 57,410 ₪. אם כך- 13% מהגמלאות ששולמו לנפגע, הינם- 7,463 ₪. תקופה מספר 6 - 1/8/06 - 25/2/09 (מועד הדרישה) התובע סבל מנכות בשיעור 80% שאינה קשורה לתאונה ומנכות בשיעור 20% הקשורה לתאונה (כפי שקבענו קודם). סה"כ נכות משוקללת בתקופה זו 84%; החלק היחסי של הנכות הרפואית הקשור לתאונה 4.8%. המל"ל זכאי להשבה של 4.8% מהגמלאות ששילם לנפגע, ובהתאם להסכם. על פי מוצגים 151-154 למוצגי התובע, סה"כ הגמלאות ששולמו לנפגע בתקופה זו עומדים על סך של 68,605 ₪, ובתוספת הצמדה וריבית חוקית מאמצע התקופה- 89,508 ₪. אם כך- 4.8% מהגמלאות ששולמו לנפגע, הינם 4,296 ₪. סיכום גמלאות עבר סה"כ גמלאות נכות כללית לעבר הקשורות לתאונה עומד על סכום של 28,405 ₪. חישוב גמלאות ממועד הדרישה ולעתיד לא הוגשה חוות דעת אקטוארית עדכנית ולא הוגש פירוט התשלומים מיום הדרישה ועד ליום הסיכומים, אף שחלפו כארבע שנים. חוות הדעת האקטוארית היחידה בתיק צורפה למכתב הדרישה של התובע משנת 2009, ובנסיבות אלו אין לנו אלא לחשב את הגמלאות ממועד הדרישה עד היום ומהיום לעתיד על בסיס חוות דעת אקטוארית זו, בשיערוך להיום. על-פי חוות הדעת האקטוארית סך קצבאות נכות כללית מהוון לעתיד הינו 418,866 ₪ ובתוספת הצמדה וריבית חוקית עד להיום - 510,282 ₪. הנפגע סובל משתי נכויות צמיתות - נכות של 80% שאינה קשורה לתאונה, ונכות של 20% בשל קשיון הקרסול, שכפי שקבענו קודם קשורה בתאונה. אני מקבל אפוא את טענת התובע כי שיעור הנכות הרפואית היחסית שנגרמה בתאונה הוא 4.8% וכי התובע זכאי להשבה של 4.8% מן הגמלאות ששילם וישלם לעתיד (בכפוף להסכם). הואיל וסך הגמלאות עומד על סכום של 510,282 ₪ זכאי המל"ל להשבה של 24,493 ₪. קצבאות ניידות מפרוטוקול ועדת ניידות מיום 22/8/04 (עמודים 160-165 למוצגי התובע) עולה כי הנפגע נמצא מוגבל בניידות בשיעור 40% לפי סעיף י' (מומים מלידה) + ה (4) "מפרק מדומה בעצם השוק". התובע טוען כי מחצית מנכותו כקשורה לתאונה ולחלופין מבקש להתחשב בשיעור הנכות שנקבע בנכות כללית כקשור לתאונה (4.8%). בנסיבות המקרה, נוכח נכותו הקודמת של הנפגע ומגבלתו ברגלו הימנית מצאתי לקבל את דרישתו החלופית של התובע ולקבוע כי התובע זכאי להשבת 4.8% מקצבת הניידות ששילם. המל"ל זכאי להשבה של 4.8% מקצבת הניידות ששילם וישלם, ובהתאם להסכם. על פי מכתב הדרישה גמלת הניידות לעבר הינה בסך 28,184 ₪ ובשערוך להיום 34,228 ₪, ואילו גמלת הניידות לעתיד, כפי שפורטה בחוות הדעת האקטוארית, היא בסך 51,243 ₪ ובשערוך להיום 62,427 ₪. סה"כ גמלת ניידות לעבר ולעתיד: 96,655 ₪. המל"ל זכאי, כאמור, להחזר של 4.8% מקצבת הניידות, היינו - לסכום של 4,640 ₪. שיקום התובע טוען כי הנפגע קיבל קצבאות שיקום הן בשל מצבו הרפואי עובר לתאונה והן בשל הפגיעה בתאונה והניתוחים אשר גרמו לו להעדר מעבודתו תכופות ולהחליף מקומות עבודה (מסמך 60 למוצגי התובע). כפי שקבעתי בנושא הניידות הרי גם בשיקום יש לפצות התובע בשיעור הנכות הקשור לתאונה, היינו - 4.8%. המל"ל זכאי להשבה של 4.8% מקצבת הניידות ששילם, ובהתאם להסכם. בהתאם לנתונים שהוצגו אני מקבל את טענת המל"ל כי החלק היחסי של תגמולי השיקום עומד על סך של 864 ₪. אציין כי המל"ל אינו דורש החזרים בגין קצבת שיקום עתידית. ריבית הסכמית התובע דורש כי תוחל על דרישותיו ריבית הסכמית מיום הדרישה. אינני מקבל טענה זו. כתב התביעה התייחס לסכום הגמלאות המלא, ולא לחלק היחסי של הנכות, דרישתו היתה גבוהה מן הסכום המגיע לו והעיכובים בתשלום נבעו, בעיקרם, מהחלטת המל"ל לבטל את ההסכם ומדרישתו - שנדחתה בבתי המשפט - לבטל את ההסכם רטרואקטיבית, גם לגבי התאונה נושא תביעה זו. אין אפוא למל"ל אלא להלין על עצמו, והואיל והיו חילוקי דעות לגיטימיים במועד התשלום, אין מקום לחייב את הנתבעת בריבית ההסכמים הגבוהה. הסכומים שוערכו, כאמור בפירוט למעלה, בהתאם להצמדה וריבית רגילים. סיכום וחישוב הפיצוי בהתאם להסכם סך התגמולים ששילם התובע לנפגע בעקבות התאונה מגיע סכום של 58,384 ₪. התובע זכאי להשבת סכום זה כפוף להסכם, היינו - להשבה של 55% מן הסכום. סכום הפיצוי לפי ההסכם עומד אפוא על סך של 32,111 ₪. סוף דבר התביעה מתקבלת. הנתבעת תשלם לתובע סך של 32,111 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסך 12,000 ₪. הסכומים ישולמו תוך 30 ימים ולאחר מועד זה יישאו ריבית והפרשי הצמדה כחוק. חוזהפוליסהחברת ביטוח