טוענת כי קיומם של תחנת הדלק והערת האזהרה מונעים ממנה לעשות שימוש כרצונה בחלקה לטענתה, קמה לה הזכות לדרוש שכר ראוי מהנתבעת עבור השימוש שנעשה על ידה בחלקה. לחלופין, הינה זכאית לתבוע אותה מכח חוק עשיית עושר ולא במשפט. ביחס לנתבעים האחרים, טוענת התובעת בעילות של תרמית, שקר מפגיע, מניעת שימוש מבעל זכות ועשיית עושר, באופן המקנה לה זכות לקבל את הכספים שקיבלו עבור החלקה. 6. התובעת עתרה בכתב התביעה לסעדים הבאים: להורות לנתבעים לגלות את כל מסמכי ההתקשרות שנעשו ביניהם בענין החלקה וכן את כל פרטי התשלומים מהנתבעת לנתבעים האחרים, לרבות מאזנים, צילומי שיקים, קבלות, חשבוניות מס, דיווחים לרשויות המס וכיוב' וזאת למשך כל תקופת ההתקשרות בין הצדדים ואשר מהם ניתן ללמוד כמה כסף ומתי ניתן ע"י הנתבעת לנתבעים האחרים וזאת במישרין ו/או בעקיפין. לחייב את הנתבעים לשלם, ביחד ולחוד, לתובעת בהתאם לעולה מהמסמכים והחשבונות, את חלקה היחסי בשיעור רבע מסך התשלומים שנעשו בפועל, במהלך השנים, ע"י הנתבעת לנתבעים האחרים, בהתאם להסכמים ביניהם וכן את הכספים שהינה זכאית להם בגין השימוש האמור, עד לתום תקופת ההתקשרות. להורות לנתבעים האחרים לגלות את כל הפרטים הנוגעים לאופן הפעלת החלקה על ידם לצורך פעילות מסחרית אחרת, שאינה קשורה לנתבעת 1, כגון בית קפה, מסעדה וכו' וכן את כל המסמכים, החוזים, צילומי השיקים, הקבלות, חשבוניות המס, הדיווחים לרשויות המס וכיוצב' ואשר מהם ניתן ללמוד על כל הכנסותיהם של הנתבעים האחרים מהשימוש המסחרי בחלקה במהלך כל השנים. לחייב את הנתבעים לשלם לתובעת, ביחד ולחוד, את חלקה היחסי בשיעור רבע מרווחי החלקה. לצורך האמור התבקש בית המשפט למנות מומחה, רו"ח או כלכלן, אשר ישום את הערך המועדכן של כלל הפסדי התובעת ומניעת הרווחים ממנה, בתקופה המפורטת ולחייב את כל הנתבעים לשלם את הסכומים לתובעת. 7. הנתבעת 1 טוענת להעדר יריבות ולהעדר עילה כלפיה. לטענת הנתבעת 1, הטענות שמעלה התובעת הינן במישור היחסים שבינה לבין הנתבעים האחרים, בני משפחה של בעלה המנוח. הנתבעת 1 טוענת כי שילמה את כל הסכומים שאמורה היתה לשלם על פי ההסכם והינה אדישה לזהות מקבלי התמורה ואופן חלוקתה ביניהם. הנתבעת 1 טוענת להתיישנות התביעה, לכל הפחות לגבי התקופה שהסתיימה שבע שנים לפני הגשתה. הנתבעת 1 טוענת לשיהוי. לפי כתב התביעה נתנה התובעת הסכמתה להצגת החלקות בפני הנתבעת 1 כ"מכלול אחד". זה היה הבסיס להתקשרות. לפיכך, הגשת התביעה מהווה חוסר תום לב. הערת האזהרה נרשמה גם על זכויות בעלה המנוח של הנתבעת בחלקה 26 עוד בשנת 1991. התובעת 1 כבשה טענותיה במשך כל השנים. בשנת 2002 פנתה התובעת לנתבעת 1 וציינה כי התחנה הוקמה, בין היתר, על חלקה 26. נשלח מכתב תשובה מהנתבעת 1 כי הסתמכה על המצגים של מי שפעלו מולה. התובעת לא השיבה. הפניה הבאה של התובעת לנתבעת 1 נעשתה רק בשנת 2009 והיא הגישה את התביעה בשנת 2010. המדובר בשיהוי קיצוני. הנתבעת 1 טוענת כי שינתה את מצבה לרעה, על סמך המצגים שהוצגו לה בעת ההתקשרות על ידי הנתבעים והתנהגותה של התובעת. הנתבעת 1 נסמכת על כך שהוצג בפניה כי התובעת ויתרה על זכויותיה. הנתבעת 1 טוענת כי התובעת מנועה מלטעון עתה כנגדה. הנתבעת 1 טוענת כי לא מתקיימים התנאים לחייבה בתביעה של מתן חשבונות, שכן לא מתקיימת כל מערכת יחסים מיוחדת בינה לבין התובעת. לטענתה, לא מתקיימת בין התובעת לנתבעת 1 מערכת יחסים כלל. לכן, עותרת הנתבעת 1 למחיקת התביעה כנגדה על הסף ככל שהיא נוגעת לסעד של מתן חשבונות. 8. הנתבעים 5-3 טוענים כי התובעת ויתרה על זכויותיה וכי תביעתה הינה בניגוד לויתור המפורש מצידה. הנתבעים 5-3 טוענים להתיישנות ולשיהוי ולחוסר תום לב. לטענתם, נגרם להם נזק ממשי שכן התובעת המתינה עם תביעתה והגישה אותה רק לאחר מותו של מר מוטי זיו ז"ל, שהיה מעורה במו"מ. כמו כן, מר אברהם ג'יבליק, מחמת גילו כבר לא זכר את הדברים במועד בו נשמעה עדותו. הנתבעים 5-3 טוענים כי התובעת חסרת תום לב שכן היא מבקשת לקבל כספים בגין הפעלת התחנה, אך לא השקיעה דבר בהקמת התחנה. הנתבעים טוענים כי לפני למעלה מעשרים שנה החלו בעלי המקרקעין לפעול לשינוי ייעוד המקרקעין הידועים כגוש 16670 חלקות 26 ו- 71 מייעוד חקלאי לייעוד מסחרי. לטענתם, ההשקעה בכך היתה עצומה לרבות התנהלות מול רשויות התכנון. לטענתם, בעלה המנוח של התובעת הביע רצונו שלא להיות מעורב בהליכים אלו. הצדדים הגיעו עימו להסכמות כי לא יהיה חלק מהפרויקט והגיעו להסכמה כי עבור השטחים החקלאיים שיגרעו לצורך הפרויקט, יקבל כפיצוי שטח חקלאי מחלקות אחרות. הנתבעים טוענים כי לא הטעו את התובעת. לטענת הנתבעים 5-3 התובעת ידעה והסכימה עוד בשנת 1990 כי תוקם תחנת דלק על השטח. 9. הנתבעים 5-3 טוענים כי התובעת מחזיקה ברבע מהזכויות באחת משתי החלקות שעליהן בנויה התחנה ולכן יכולות להיות לה לכל היותר טענות לגבי 14% מהזכויות. הנתבעים 5-3 טוענים לחלופין כי יש לקזז את מלוא ההוצאות שהיו להם ובכלל זאת רכיב היזמות וסיכון שנלקח בראשית הדרך. בשל חלוף הזמן אף יש קושי להוכיח את ההשקעות שנעשו על ידי הנתבעים. הנתבעים טוענים כי לא מתקיימים התנאים להענקת סעד של מתן חשבונות. לטענתם, לא מתקיים התנאי של קיומה של מערכת יחסים מיוחדת בין התובעת לבינם. דיון והכרעה 10. בהתאם להלכה, תביעה למתן חשבונות נחלקת לשני שלבים. 11. בשלב הראשון, יש להכריע האם לתובעת הזכות לקבל לעיונה את המסמכים המבוקשים על ידה. לשם כך, עליה להוכיח התקיימותם של תנאים מסוימים. התנאי הראשון, הינו קיומה של מערכת יחסים מיוחדת בין הצדדים. התנאי השני הינו להוכיח, ולו לכאורה, קיומה של זכות תביעה לגבי הכספים אודותיהם היא מבקשת לקבל חשבונות. ר' ע"א 5444/95 עמותת בני מוטרנות הגליל ואח' נ' הארכיבישופ סולם ואח' פ"ד נא (4) 811 בסעיף 5 לפסק דינה של השופטת בייניש: "כדי לזכות בסעד של מתן חשבונות, שומה על התובע להוכיח קיומה של מערכת יחסים מיוחדת בינו לבין הנתבע המצדיקה מתן חשבונות על רקע אותם יחסים. כך הדבר ביחסי שותפות או ביחסי שליחות בין השולח לבין השלוח, וכך גם ביחסי נאמנות שזיקתם קניינית בין הנאמן לנהנה (ראו י' זוסמן סדרי הדין האזרחי [10] בעמ' 567; רע"א 5064/90 סאסי נ' יקבי ארזה ת.ר.ז. בע"מ [3]). בדרך כלל בתביעה למתן חשבונות נדרש, בנוסף ליחסים המיוחדים, כי יוכח שלתובע קמה זכות תביעה לגבי הכספים בגינם הוא מבקש לקבל חשבונות (ראו למשל, ע"א 4724/90 א.ש.ת. כספים בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ [4])." התביעה למתן חשבונות כנגד הנתבעת 1 12. נשאלת השאלה האם מתקיים התנאי הראשון בכל הנוגע ליחסים שבין התובעת לנתבעת 1. הנתבעת 1 טוענת כי תנאי זה אינו מתקיים וכי אין יריבות בין הצדדים. התובעת טוענת בסיכומיה כי עצם העובדה שהנתבעת 1 עושה שימוש במקרקעין השייך לתובעת, יוצרת מערכת יחסים מיוחדת בין הצדדים. בהתאם להלכה, ככלל, תובע אינו יכול לבקש צו למתן חשבונות כדי לברר כמה חייב לו הנתבע, אלא אם מתקיימים התנאים שנקבעו לכך בפסיקה. ר' ע"א 127/95 מועצת הפירות ייצור ושיווק נ' מהדרין בע"מ ואח' פ"ד נא (4) 337 בפסק דינה של כב' השופטת בייניש: "6. ככלל, אין תובע יכול לבקש צו למתן חשבונות כדי לברר כמה חייב לו הנתבע. תביעה למתן חשבונות צריך שתתבסס על קיומה של מערכת יחסים מיוחדת בין התובע לנתבע המצדיקה קבלת חשבונות..." לאור המפורט בפסיקה, אני מוצאת כי עצם השימוש של הנתבעת 1 במקרקעין השייכים גם לתובעת, איננה יוצרת ביניהם מערכת יחסים מיוחדת, כמשמעה בפסיקה בהקשר זה. אינני סבורה כי התובעת הוכיחה קיומה של מערכת יחסים מיוחדת בינה לבין הנתבעת 1, המצדיקה דרישה למתן חשבונות המופנית כלפי הנתבעת 1 שעניינה הסכומים ששולמו על ידה לבעלים האחרים של המקרקעין. לפיכך, אני מוצאת כי התובעת לא הוכיחה את התקיימות התנאי הראשון הנדרש לצורך קבלת תביעה למתן חשבונות, כנגד הנתבעת 1. לנוכח האמור, התביעה של התובעת לסעד של מתן חשבונות כנגד הנתבעת 1 דינה להידחות. התביעה כנגד הנתבעים 5-3 13. בכל הנוגע לתנאי הראשון, התובעת והנתבעים 5-3 הינם בעלים משותפים בזכויות במקרקעין בכל הנוגע לחלקה 26. מערכת יחסים של בעלות משותפת במקרקעין, הינה מסוג מערכות היחסים המיוחדות המקנות זכות לקבלת חשבונות. ניתן ללמוד זאת מהפסיקה. כך למשל, בע"א 7346/00; 9296/00 מנשה ואח' נ' אהרוני (פורסם במאגרים) נדונו ערעורים שעניינם תביעה למתן חשבונות. באותו ענין, המערער והמשיב היו שותפים בניהול מוסך. הדיון עסק בתקופה שבין שיגור ההודעה על סיום השותפות בין הצדדים לבין מתן צו פירוק ע"י בית המשפט. במהלך אותה תקופה, עשה המשיב שימוש במקרקעין המשותפים. בית המשפט קבע את זכאותו של המערער לדמי שימוש ראויים ולרווחי השימוש לגבי התקופה האמורה. המערער עתר לצו מתן חשבונות ותביעתו לענין זה התקבלה. הנתבעים 5-3 טוענים כי התובעת איננה בעלת הזכויות הרשומות בטאבו ולכן לא ניתן לומר כי הינה שותפה עימם בזכויות במקרקעין. בעלה המנוח של התובעת רשום כבעל הזכויות. התובעת צירפה לתצהירה צו ירושה לפיו הינה היורשת היחידה של בעלה. בנסיבות אלו, אינני סבורה כי ניתן לקבל את טענת הנתבעים 5-3 כי התובעת לא ביססה את זכותה ברמה הנדרשת לצורך מתן חשבונות. לא למותר לציין כי הנתבעים 5-3 נסמכים על ויתור מצד התובעת ומכאן שלצורך קבלת ויתור, ראו אותה כבעלת הזכויות. לפיכך, אני מוצאת כי מתקיים התנאי של קיומה של מערכת יחסים מיוחדת בין התובעת לבין הנתבעים 5-3 לצורך תביעה למתן חשבונות ביחס לחלקה הנדונה. 14. בכל הנוגע לנתבעים 5-3 יש לבחון האם מתקיים התנאי השני לצורך הוצאת צו למתן חשבונות כנגדם. לפיכך, יש לבחון האם הראתה התובעת עילת תביעה לכאורית ביחס לכספים שהתקבלו על ידם ואשר התובעת מבקשת צו למתן חשבונות לגביהם? 15. התובעת, הינה בעלת זכויות, גם אם לא רשומות, במקרקעין, ביחד עם הנתבעים 5-3. בהתאם להוראות סעיף 35 לחוק המקרקעין: "כל שותף זכאי לחלק מפירות המקרקעין המשותפים לפי חלקו במקרקעין." 16. אין מחלוקת כי הנתבעים 5-3 עשו שימוש בחלקה 26 לצורך התקשרות עם הנתבעת 1 להקמת תחנת דלק וקיבלו תשלומים על פי הסכם עם הנתבעת 1. ניתן לראות בתשלומים שהתקבלו על ידי הנתבעים 5-3 משום פירות המקרקעין המשותפים. די בכך ובאמור בחוק המקרקעין, על מנת ללמד על קיומה של זכות תביעה לכאורית של התובעת, לפחות לגבי חלק מהכספים נשוא הבקשה למתן חשבונות. עוד יצויין, כי בהתאם להלכה, די להראות זכות לכאורה לקבלת חלק מהסכומים, לכן גם אם התקבולים התייחסו אף לחלקות האחרות ולתובעת אין זכות לגביהן, אין בכך כדי למנוע מתן חשבונות. ר' ע"א 95/75, שם, מפי השופטת בייניש בפיסקה 7 לפסק הדין: "במסגרת הדיון בתביעה למתן חשבונות די בכך כי ניתן להצביע שלכאורה עומדת לתובע הזכות לתבוע השבה, ולו רק ביחס לחלק מהסכומים, כדי שתקום הזכות הלכאורית למתן חשבונות." 17. הנתבעים 5-3 טוענים לויתור של התובעת ו/או של בעלה המנוח על הזכות לפירות המקרקעין, בכל הנוגע לתחנת הדלק. הטענה לויתור נסמכת על ההסכמה של בעלה המנוח ולאחר מכן על החתימה של התובעת על מסמך אצל עו"ד שם טוב. בכל הנוגע לטענה לויתור מצד בעלה המנוח, הנתבעים 5-3 אינם טוענים כי מדובר בויתור שנעשה בדרך של מסמך בכתב. בנסיבות אלו, כאשר מדובר בעסקה במקרקעין המצריכה מסמך בכתב, יש קושי לבסס טענת ויתור על סיכום בעל פה. זאת, בפרט, כאשר מדובר בטענה המועלית כלפי יורשיו של המנוח, לאחר פטירתו. בכל הנוגע לתובעת עצמה, אין מחלוקת כי חתמה על מסמך בכתב. יצויין, כי בניגוד לאמור בסיכומים שהוגשו מטעמה, התובעת לא ציינה בכתב התביעה את עובדת חתימתה על מסמך אצל עו"ד שם טוב. המסמך עליו חתמה התובעת איננו בנמצא. הצדדים העידו כי ניסו לאתרו, ללא הצלחה. התובעת הודתה בעדותה כי נתנה הסכמתה להקמת התחנה על גבי החלקה שיש לה זכויות בה. (ר' עמ' 21 לפרוט' הדיון). יצויין כי ככל שמדובר היה בעיסקה לחילופי שטחים, כנטען על ידי הנתבעים, הרי שהעיסקה מעולם לא הושלמה שכן התובעת לא קיבלה זכויות בשטחים אחרים. כמו כן, התובעת טוענת כי עיסקה במקרקעין טעונה מסמך בכתב ועליה להסתיים ברישום. אין חולק, כי כיום אין בפנינו מסמך בכתב וכי ה"ויתור" הנטען לא הסתיים ברישום. הנתבעים טוענים כי יש ללמוד מעצם העובדה שהנתבעת 1, חברה גדולה ומנוסה בנדל"ן, התקשרה עם שאר הנתבעים, כי הוצג בפניה מסמך ויתור של התובעת. ניתן היה לצפות מהנתבעת 1 כי תדאג לאזכר את קיום המסמך בהסכמים שנחתמו ואף לצרפו להסכמים. דבר זה לא נעשה. יצויין כי נדרשות ראיות מוצקות על מנת להוכיח ויתור על דמי שימוש, גם במצבים שבהם דמי שימוש לא נדרשו במשך שנים ארוכות (ר' ע"א 7156/10 7536/10 חברת הירקון בע"מ נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים) פסק דינה של כב' השופטת חיות. בנסיבות אלו, כאשר אין בפני מסמך ויתור מפורש, אינני סבורה כי ניתן לשלול קיומה של עילת תביעה לכאורית של התובעת לצורך מתן חשבונות, בשל טענה כי התובעת ויתרה על זכותה ליהנות מפירות המקרקעין שבבעלותה, באופן בלתי הדיר. התיישנות 18. הנתבעים טוענים כי תביעתה של התובעת התיישנה. הם מפנים לכך שהמסמך נחתם על ידה עוד בשנת 1990 וכי התחנה הוקמה בשנת 1998. בשנת 2002 פנתה התובעת בכתב אל הנתבעת 1 וקיבלה ממנה תשובה. במכתב משנת 2002 ציינה התובעת כי מבני התחנה מוקמים על גבי חלקה 26 וכן על גבי חלקות אחרות. הנתבעים טוענים כי בנסיבות אלו בודאי שהתובעת איננה יכולה לטעון כי לא היתה מודעת אז למצב הדברים. יחד עם זאת, פנייתה הבאה לנתבעת 1 באה רק בשנת 2009 והתביעה הוגשה רק בשנת 2010. 19. התובעת טוענת כי העובדות הועלמו ממנה על ידי הנתבעים. כי הוטעתה על ידם בשעתו כאשר נאמר לה כי חלקה 26 לא תשמש לחלק משמעותי מהתחנה. לכן, לטענתה, יש למנות את תקופת ההתיישנות רק משעה שנגלו לה העובדות לאשורן. 20. בהתאם להוראות סעיף 6 לחוק ההתיישנות, "תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה". התובעת מבקשת לקבל חשבונות ביחס לתשלומים שהתקבלו על ידי הנתבעים בטענה שהינה זכאית לקבל חלק מאותם כספים. עילת התביעה של התובעת לקבלת התשלומים מהנתבעים מתגבשת, לגבי כל תשלום, עם קבלתו על ידי הנתבעים. בכל הנוגע לתשלומים שהתקבלו למעלה משבע שנים לפני מועד הגשת התביעה, קרי לפני אפריל 2003, עילת התביעה בגינם התגבשה למעלה משבע שנים בטרם הוגשה התביעה. הנטל להוכיח את התקיימות אחד מהחריגים המאריכים את תקופת ההתיישנות מוטל על התובעת. יצויין, כי התובעת לא הגישה כתב תשובה. התובעת טוענת בסיכומיה לתחולת סעיף 8 לחוק ההתיישנות. לטענתה, נעלמו ממנה חלק מהעובדות המהוות את עילת התביעה. אולם, סעיף 8 קובע כי מדובר בעובדות שנעלמו מהתובע מסיבות שאינן תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן. התובעת לא הוכיחה כי לא יכלה לגלות את העובדות, אילו היתה נוהגת בזהירות סבירה. משעה שהוקמה תחנת הדלק וכאשר התובעת ידעה מלכתחילה כי תחנת הדלק עתידה לקום אף על החלקה שיש לה זכויות בה, יכלה בבירור פשוט ללמוד על גבי אילו חלקות היא ממוקמת. יצויין, כי התובעת טוענת במסגרת התייחסותה בסיכומיה לטענת ההתיישנות כי הוטעתה לגבי החלק בחלקה שלה שישמש את תחנת הדלק. לדבריה, נתנה אמון בנתבעים כבני משפחתו של בעלה המנוח. מדובר היה בזמן קצר לאחר פטירתו של בעלה והיתה במצב נפשי קשה. יחד עם זאת, התובעת העידה כי בין השנים 1995-2002 החלו להתעורר אצלה חשדות כלפיהם (ר' עמ'22 ועמ' 46 לפרוט' הדיון). בשלב זה, בוודאי שלא היתה כל סיבה שתימנע התובעת מלברר את העובדות לאשורן. מעבר לכך שבהמשך הדרך העידה התובעת כי התערער האמון מצידה, אף לא שוכנעתי כי הדברים שלטענת הנתבעת נאמרו לה, די בהם כדי לשמש כהגנה מצידה מפני טענת התיישנות. זאת, בנסיבות בהן לא יכולה להיות מחלוקת כי היה ברור לה, מלכתחילה, כי נעשה שימוש מסוים בחלקה שלה, לצורך הקמת תחנת הדלק. כאמור לעיל, רק בשנת 2002 שלחה מכתב לנתבעת 1 וביקשה לברר לגבי המסמך שנחתם על ידה. גם לאחר אותו מועד, המתינה התובעת שמונה שנים נוספות עד שלבסוף הוגשה בשנת 2010 התביעה. כל זאת, כאשר הליך הבירור של העובדות, הינו פשוט. כל שהיה עליה לעשות הוא לברר בדבר אופן מיקום התחנה על החלקות. בירור שהיה באפשרותה לעשות, כפי שעשתה מאוחר יותר, בבירור אצל רשויות התכנון או עם מי מהנתבעים. לנוכח האמור, אני מוצאת כי התביעה של התובעת התיישנה, בכל הנוגע לכספים שהתקבלו אצל הנתבעים למעלה משבע שנים לפני מועד הגשת התביעה. שיהוי 21. נשאלת השאלה האם יש לדחות את התביעה של התובעת ביחס לשבע השנים עובר להגשת התובענה, מחמת שיהוי, כנטען על ידי הנתבעים. 22. תחנת הדלק קיימת במקום כבר משנות התשעים. התובעת פנתה בכתב לנתבעת 1, כפי שפורט לעיל, בשנת 2002. התובעת לא מספקת הסבר מדוע החליטה לפנות לנתבעת 1 דווקא בשנת 2002. בכל מקרה, בשנת 2002 קיבלה תשובה מהנתבעת 1. לאחר מכן, רק בשנת 2009 פנתה לנתבעת 1 ולאחר מכן לשאר הנתבעים, והגישה את תביעתה בשנת 2010. דומה שברור מאליו כי בנסיבות אלו, התביעה הוגשה בשיהוי ניכר. 23. בהתאם להלכה, אין די בשיהוי בפני עצמו כדי להביא לדחיית התביעה. יש לבחון את ההשלכות של השיהוי. בכל הנוגע לתביעה כנגד הנתבעים 5-3, טוענים הנתבעים כי נגרם להם נזק ראייתי של ממש. זאת, בין היתר, מאחר ומר מוטי זיו ז"ל נפטר, ובשל הקושי בהבאת ראיות לגבי ההוצאות שהוציאו בזמנו. 24. אכן, אין ספק בעיני כי השיהוי מצד התובעת גרם, במקרה זה, לנתבעים לנזק ראייתי. נזק זה בא לידי ביטוי בחוסר אפשרות להביא לעדות עדים רלבנטיים, פגיעה בזכרונם של עדים, ובהעדרם של מסמכים רלבנטיים. יחד עם זאת, לא שוכנעתי כי יש בכך כדי להביא למסקנה כי דין התביעה להידחות, בשלב זה של עתירה לסעד של מתן חשבונות. אני סבורה כי האיזון הנכון יהיה לאפשר את מתן החשבונות. לאחר מכן, כאשר תתברר התביעה הכספית של התובעת, וטענת הקיזוז של הנתבעים, ניתן יהיה לשקול באופן מושכל יותר את ההשפעה של טענת השיהוי על התביעה. העתירה למינוי מומחה מטעם בית המשפט 25. התובעת עתרה, במסגרת סיכומיה, למינוי מומחה מטעם בית המשפט אשר יקבע את הסכומים שלטענתה מגיעים לה, לאחר שיינתנו החשבונות. הנתבעים מתנגדים לכך. 26. אינני סבורה שיש מקום להורות בשלב זה, בטרם מתן החשבונות ובהעדר הסכמה, על מינוי מומחה מטעם בית המשפט. הפעילויות הנוספות 27. התובעת עותרת למתן חשבונות אף לגבי שימושים נוספים שנעשו על ידי הנתבעים 5-3 על גבי החלקה, לבד מתחנת הדלק. הפעילות שאליה היתה התייחסות במהלך בירור התובענה הינה בית קפה או מסעדה שהופעלה במשך מספר שנים. 28. הנתבעים 5-3 לא התייחסו באופן ספציפי לעתירה זו של התובעת בסיכומיהם. 29. אני מוצאת כי ככל שאכן נעשו שימושים נוספים, שאינם חקלאיים, בחלקה 26, מתקיימים התנאים למתן חשבונות, בהתאם למפורט לעיל, ועל הנתבעים 5-3 ליתן חשבונות בענין זה. זאת, בכל הנוגע לתקופה של שבע שנים שקדמה להגשת התביעה. קיזוז 30. הנתבעים 5-3 טוענים לחלופין כי יש לקזז את ההשקעות שלהם בהליך הקמת התחנה, היזמות, והזמן שהושקע על ידם. התובעת טוענת להתיישנות בכל הנוגע להשקעות. 31. לא יכולה להיות מחלוקת כי שאלת ההוצאות שהוצאו על ידי הנתבעים 3-5 הינה רלבנטית לבירור טענת התובעת כי הינה זכאית לחלק מדמי השכירות. ר' י' ויסמן בעלות ושיתוף בעמ' 243: "כאשר פירות הכנס נבעו מעמל וממון שהושקעו על ידי חלק מן הבעלים, זכאים הם להשתתפות של הבעלים האחרים בהוצאות שהיו דרושות לשם הפקת הפירות. לשון אחרת, הזכות בפירות שיש לכל הבעלים היא לפירות נטו, לאחר ניכוי ההוצאות שנדרשו לשם קבלת הפירות ובכלל זה שכר ראוי עבור העמל האישי שהושקע על ידי חלק מן הבעלים המשותפים". ור' לענין זה גם ע"א 6035/07 חברת החניון המרכזי בבת ים בע"מ נ' אשורי ואח' (פורסם במאגרים). לפיכך, מסמכים הנוגעים להוצאות הינםחלק מהמסמכים הרלבנטיים לצורך בירור התביעה של התובעת. לכן, לצורך בירור טענת הקיזוז, על הנתבעים 5-3 לצרף את כל הראיות והאסמכתאות לעניין ההוצאות שהוצאו על ידם, ככל שישנם כאלו מעבר למה שצורף לתצהיריהם. סיכום 32. אני מחייבת את הנתבעים 5-3, ביחד ולחוד, במתן חשבונות לתובעת בכל הנוגע לכספים שהתקבלו על ידם במסגרת ההתקשרות עם הנתבעת 1. הנתבעים 5-3 יגישו תצהירים שאליהם יצורפו אסמכתאות מתאימות לביסוס הסכומים שהתקבלו על ידם. הנתבעים 5-3 יצרפו את כל מסמכי ההתקשרות שנעשו ביניהם לבין הנתבעת 1 בעניין החלקה וכן את כל פרטי התשלומים מהנתבעת לנתבעים האחרים, לרבות מאזנים, צילומי שיקים, קבלות, חשבוניות מס, דיווחים לרשויות המס וכיוב' וזאת למשך כל תקופת ההתקשרות בין הצדדים ואשר מהם ניתן ללמוד כמה כסף ומתי ניתן ע"י הנתבעת 1 לנתבעים וזאת במישרין ו/או בעקיפין. מובהר כי החיוב להמציא מסמכים לכל התקופה, ולא רק לשבע השנים עובר להגשת התביעה, נובע מהרלבנטיות האפשרית של מסמכים אלו, בשים לב לטענות הנתבעים 5-3 לענין ההוצאות שהוצאו על ידם. כמו כן, אני מחייבת את הנתבעים 5-3 במתן חשבונות, ולגלות את כל הפרטים הנוגעים לאופן הפעלת החלקה על ידם לצורך פעילות מסחרית אחרת (לא חקלאית), שאינה קשורה לנתבעת, כגון בית קפה, מסעדה ועוד. לפיכך, הנתבעים 5-3 אף יגישו תצהירים שאליהם יצורפו אסמכתאות מתאימות לביסוס הסכומים שהתקבלו על ידם וכן את כל המסמכים, החוזים, צילומי השיקים, הקבלות, חשבוניות המס, הדיווחים לרשויות המס וכדומה, אשר מהם ניתן ללמוד על כל הכנסותיהם של הנתבעים 5-3 משימוש מסחרי בחלקה שלא במסגרת ההתקשרות עם הנתבעת 1, במהלך התקופה של שבע שנים עובר למועד הגשת התביעה. ככל שלא היתה למי מהם, במהלך התקופה האמורה, פעילות מסחרית אחרת בקשר לחלקה 26 שאינה קשורה לנתבעת, יפרטו זאת בתצהיר. התצהירים יוגשו תוך 30 יום מהיום. נקבע לדיון ליום 27.1.15 שעה 9:00. הצדדים יתייצבו לדיון. תשומת לב הצדדים כי הדיון יתקיים בבית משפט המחוזי (מרכז) עקב מינויי לבית המשפט המחוזי. שאלת ההוצאות תידון במסגרת פסק הדין. שימוש בדירהתחנת דלקדלקהערת אזהרה