תביעה לפצות בגין הפסדים עקב התרשלות מכון רכב בביצוע "בדיקה לפני קניה" מיום 21.12.08 (להלן:"הבדיקה") של ג'יפ מתוצרת מרצדס )נושא לוחית רישוי במקור שמספרה 83-131-64, להלן:"הג'יפ") שנמכר לתובע ע"י נתבע מס' 1, בטענה כי התברר לתובע בדיעבד כי מדובר בג'יפ גנוב שפרטי הזיהוי שלו זויפו באופן שאמור היה להתגלות בעת הבדיקה ע"י המכון. הצדדים הגיעו להסכמה דיונית לפיה לא יישמעו ראיות בתיק, יוגשו סיכומים בכתב ויינתן פסק דין סופי על סמך החומר הקיים בתיק ביהמ"ש. יצוין כי בגין אותה תביעה נפתחו, בטעות, שני תיקים נפרדים שמספריהם לעיל. על פי החלטה קודמת בתיק היה על המזכירות לסגור אחד מהם. טענות התובע על פי כתב התביעה המתוקן: בתאריך 22.12.08 נחתם זיכרון דברים בין התובע לבין הנתבע מס' 1 לפיו רכש התובע את הג'יפ תמורת 290,000 ש"ח; עובר למועד הרכישה לא היה התובע מודע כי הג'יפ גנוב ו/או כי פרטיו זויפו, והוא רכש אותו מנתבע מס' 1 בתום לב ובתמורה לפי תקנת השוק ונהג בו במשך כשנתיים מנהג בעלים לכל דבר ועניין; הבעלות על הג'יפ לא הועברה על שם התובע במשרד הרישוי בעת הרכישה זאת מאחר וצוינה הגבלת מכס ברישיון הרכב שמנעה העברת בעלות בטרם יחלפו 3 שנים מיום יבוא הג'יפ מחו"ל; בטרם הרכישה, נבדק הג'יפ במכון ונמצא תקין מבחינה פיזית ומכאנית, כאשר בדו"ח הבדיקה לא צוין כל ממצא המעיד על זיוף מספר השלדה או מספר המנוע; ביום 16.2.10 במהלך פעילות משטרתית עוכב התובע לחקירה ונעצר בחשד לשימוש ברכב גנוב ולאחר יומיים שוחרר, ואילו הג'יפ נתפש והוחרם ע"י המשטרה; התובע טוען כי המכון התרשל עת לא גילה כי מדובר ברכב מזויף ו/או התרשל עת לא גילה את אי ההתאמה בין מספר הרישוי שהותקן על הרכב לבין פרטי השלדה והמנוע; נטען כי אלמלא הבדיקה הרשלנית של המכון, לא היה התובע רוכש את הג'יפ כלל ועיקר; בהתאם לנוהל משרד התחבורה נדרש מכון הבדיקה להשוות את מספרי השלדה ו/או המנוע למספרים המופיעים ברישיון הרכב, ואם ישנה אי התאמה עליו לידע את מזמין הבדיקה בדו"ח הבדיקה ו/או להימנע מביצוע הבדיקה, דבר שלא נעשה על ידי המכון. כאן המקום לציין כי כתב התביעה המקורי כלל בנוסף על שני הנתבעים בכתב התביעה המתוקן גם את חברת הביטוח (מנורה חברה לביטוח בע"מ, להלן:"מנורה"), במסגרתו עתר התובע, כסעד עיקרי, למתן פס"ד הצהרתי לפיו הוא זכאי להירשם כבעלים על הג'יפ וכן לחייב את מנורה להשיב לו את החזקה בג'יפ (זאת מאחר ולאחר שהמשטרה החרימה את הג'יפ, הוא הועבר לרשות מנורה אשר ביטחה את הבעלים הרשום של הג'יפ בביטוח מקיף ושילמה לו תגמולי ביטוח עקב גניבתו). ביום 18.11.10 ניתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה שהושג בין התובע למנורה לפיו הג'יפ יימכר לתובע ע"י מנורה ויעבור לחזקתו והוא יהיה זכאי להירשם כבעליו במשרד הרישוי כנגד תשלום סך של 210,000 ש"ח. כמו כן, ביום 21.2.12 ניתן פסק דין נגד נתבע מס' 1 בהעדר הגנה. פועל יוצא מהאמור הינו כי נותרו להכרעה טענות התובע בהתאם לכתב התביעה המתוקן ככל שהינן מופנות כלפי המכון בלבד. במסגרת כתב התביעה המתוקן עותר התובע לחייב את המכון לשלם לו פיצויים בסך 290,000 ש"ח לפי התחשיב הבא: סך התמורה ששולמה למנורה בגין הג'יפ- 210,000 ₪. הפרשי הצמדה וריבית מיום 2.11.10 (מועד תשלום התמורה למנורה) ועד ליום הגשת כתב התביעה המתוקן - 9,000 ₪. הוצאות ייצוג משפטי בבקשה להארכת מעצר ובבקשה לצו מניעה זמני - 31,000 ₪ . עוגמת נפש ו/או פגיעה בשם טוב - 40,000 ₪. המכון הגיש כתב הגנה מתוקן בו הוא דוחה את כל טענות התובע הן לעניין החבות והן לעניין הנזק ו/או לעצם היות הנזק הנטען קשור בקשר סיבתי לבדיקה שבוצעה לג'יפ ע"י המכון. נטען כי מטרת הבדיקה לקניה הינה מכאנית בלבד ומהווה דיאגנוזה של מצב הרכב, אך אין זה מתפקידו ו/או אין באפשרותו של המכון לגלות זיופים ו/או למנוע מעשה מרמה כדוגמת המתואר בתובענה זו; בטופס הבדיקה האחיד של משרד התחבורה בסעיף 2 להערות, מודגש למען הסר ספק כי הבדיקה הינה בדיקה בדבר מצבו המכאני של הרכב ומערכותיו בלבד, בכפוף להצהרה חתומה על ידי מזמין הבדיקה; משרד התחבורה מחייב את המכון להחתים כל מזמין בדיקה על טופס הצהרה מיוחד לפיו מכון הבדיקה אינו אחראי לזיופים ברכב, והתובע אכן חתם על הצהרה בנוסח זה טרם הבדיקה; גם בסעיף 12 ג' לתנאי האחריות של הבדיקה מצוין שוב במפורש כי המכון אינו אחראי לכל נזק שייגרם במתכוון ו/או בזדון ו/או ע"י זיופים ו/או שינויים בלתי חוקיים בזיהוי הרכב, רישיונו, שילדתו, סגנונו, ו/או מספרי הזיהוי השונים..."; נטען כי הטפסים הנ"ל הינם חלק בלתי נפרד מטופס הבדיקה האחיד של משרד התחבורה ומהוראות הנוהל ומתנאי הבדיקה שבלעדיהן לא היה המכון מסכים ו/או מורשה לבצע את הבדיקה; עיון בטופס הבדיקה עצמו מלמד כי התובע היה מחויב עפ"י הוראות טופס הבדיקה שהינם הוראות משרד התחבורה לבדוק בעצמו את זיהוי פרטי הג'יפ במשרד הרישוי טרם רכישתו והתובע ידע ו/או היה עליו לדעת כי המכון אינו אחראי לזיופים בג'יפ ואין זה מתפקידו ו/או אין ביכולתו לגלות זיוף כזה; בנוסף, על מנת למנוע טענות דוגמת אלה שהעלה התובע, הבוחן במכון מסביר את טופס הבדיקה על נספחיו ותנאיו למזמין; על סמך הבדיקה וההסברים שנמסרו לתובע, הוא היה אמור לפנות למשרד הרישוי ולבדוק את פרטי הזיהוי של הג'יפ ואם היה עושה כן היה מגלה את הזיוף ומשלא עשה כן אין לו להלין אלא על עצמו; המכון עמד בכל דרישות הנוהל והתקנות של משרד התחבורה בכל הקשור לבדיקת הג'יפ לפני קנייתו, ולפיכך אין הוא נושא בכל אחריות כלפי התובע; יתרה מכך, המכון לא יכול היה לגלות את הזיוף והמרמה במספר הרישוי של הג'יפ מאחר והוצג בפני הבוחן במכון רישיון רכב שכל נתוניו תאמו את הנתונים שהיו בג'יפ באופן פיזי, ואף יותר מזה, גם מספר המנוע ומספר השלדה תאמו את נתוני הג'יפ ברישיון הרכב, כך שלא היה בידי המכון לגלות בכל דרך שהיא כי מס' הרישוי הינו מזויף. לחלופין, ומבלי לפגוע באמור לעיל, טוען המכון כי אין קשר בין הבדיקה לבין הנזקים הנטענים שנגרמו לתובע, באשר כל הנזקים שנגרמו, אם נגרמו, הינם תוצאה ישירה של עצם ההתקשרות בין התובע לנתבע מס' 1 בהסכם לרכישת רכב גנוב ו/או מזויף, מבלי שהתובע בדק את ההתאמה בין מספר הרכב המופיע ברישיון הרכב לבין מספרו בפועל ; התובע מיחס לנתבע מס' 1 מעשי זיוף, גניבה, תרמית והטעיה ולפיכך אשמו של נתבע מס' 1 הוא הסיבה המכרעת לנזק ובכך נותק הקשר הסיבתי בין הטענות המיוחסות למכון לבין הנזק הנטען שנגרם לתובע; על נתבע מס' 1 היה לגלות לתובע את כל המידע הרלבנטי לג'יפ ללא קשר לבדיקה במכון, ובעיקר לאור העובדה כי התובע ונתבע מס' 1 הינם סוחרי רכב כעולה מכתבי הטענות; התובע לא עשה את הבדיקות המינימאליות המצופות מרוכש סביר ועל כן התרשלותו ו/או אשמו התורם מגיע כדי 100%. הסוגיות הטעונות הכרעה האם הוכח ע"י התובע כי המכון התרשל בבדיקת הג'יפ טרם רכישתו בכך שלא גילה שמדובר ברכב גנוב ו/או ברכב שפרטי הזיהוי שלו זויפו? אם התשובה לשאלה שהוצגה לעיל חיובית, מהו שיעור הנזק שנגרם לתובע עקב כך? האם יש לייחס לתובע אשם תורם, בנסיבות העניין? נדון בסוגיות אלה כסדרן. האם הוכחה עילת התביעה בפתח הדברים אציין כי עיון בפסקה שכותרתה "הטענות המשפטיות" בכתב התביעה המתוקן (סעיפים 20-30) מלמד כי טענות התובע ככל שהינן מופנות כלפי המכון נטענו באופן סתמי, מעורפל, ובאופן המקשה לברר את הגרסה העובדתית של התובע ועקב כך את שאלת החבות המשפטית בתיק. כך לדוגמא בסעיף 20 נטען כי "...הנתבע התרשל עת לא גילה כי מדובר ברכב מזויף או משוכפל" ללא שפורט הכיצד בא לידי ביטוי אותו "זיוף" או "שכפול" בג'יפ נשוא התביעה ומדוע לשיטת התובע היה על "מכון בדיקה סביר" לגלותו. בסעיף 21 נטען כי "...הנתבע התרשל עת לא גילה את האי התאמה בין מספר הרישוי שהותקן על הרכב או על לוחית הרכב לבין פרטי השלדה והמנוע", ללא שפורט היכן מותקן ברכב "מספר רישוי" של רכב שאינו על "לוחית הרישוי" וכיצד לשיטת התובע תיתכן בכלל התאמה בין מספר הרישוי של הרכב לבין מספר המנוע או מספר השלדה שהם לעולם יהיו מורכבים מרצף של ספרות ו/או רצף של ספרות בשילוב אותיות באנגלית שונים לחלוטין. בסעיף 25 נטען כי "על הנתבע היה לבדוק את זהות הרכב כמקובל על פי מספר השלדה ולא רק מס' הרישוי, דבר אשר היה מלמד כי מדובר ברכב גנוב", ללא שתמך טענה זו בראיה כלשהי ובעוד שבסעיף הקודם (סעיף 24) טען התובע כי "..מזכר המשטרה מדבר בעד עצמו, שם נקבע כי ברכב הותקנו לוחיות רישוי מזויפות זאת ותו לא" (ואף זאת בלא שטרח להציג עותק ממזכר זה בפני ביהמ"ש), אך עולה כי טענות התובע לעניין הזיוף אינן מתיישבות זו עם זו. מנגד טענת המכון הינה כי מלבד רישיון הרכב שהוצג בפני הבוחן ע"י התובע ו/או הנתבע מס' 1 במכון לפני הבדיקה (שהתברר בדיעבד כי הינו רישיון רכב מזויף) וכן לוחיות הרישוי המזויפות שהותקנו על גבי הג'יפ (עליהם הוטבע מ.ר 91-483-68 במקום מס הרישוי האמיתי 83-131-64), הרי שנתוני המנוע והשלדה שהופיעו ברישיון הרכב המזויף תאמו את הנתונים הפיזיים בפועל בג'יפ (סעיף 5.3 לכתב הגנתו המתוקן של המכון). במחלוקת עובדתית זו נחה דעתי לקבל את גרסת המכון מן הנימוק העיקרי כי השוואה בין שני רישיונות הרכב (המזויף והאמיתי) שצורפו לסיכומי התובע כנספחים בלתי מסומנים מעלה כי מספרי השלדה והמנוע שצוינו בשני רישיונות הרכב זהים, דבר המעיד על כך, שנתוני "מספר המנוע" ו/או "מס' השלדה" לא זויפו ברישיון הרכב המזויף שהוצג ע"י התובע והיו נתוני זיהוי של הג'יפ האמיתי, וכפועל יוצא מכך מתבקשת המסקנה כי המכון ביצע בדיקה השוואתית תקינה בין מספר המנוע או מספר השלדה המוטבעים בפועל בג'יפ אל מול נתונים אלה ברישיון הרכב שהוצג בפניו (המזויף). בנוסף, עיון בטופס סיכום בדיקה (נספח ב' לסיכומי המכון) של הג'יפ במכון מיום 21.12.08 מלמד כי צוין ע"י בוחן המכון ארבעת הספרות של מספר השלדה המופיע ברישיון הרכב המזויף "מס שלדה 9989" וכן "מס מנוע 741486", המקבילים לארבע הספרות האחרונות של "מספר השלדה" WDCB86E08A339989 ברישיון הרכב המזויף וברישיון המקורי וכן ל- "מספר מנוע" 0741486 ברישיון הרכב המזויף הזהה ל- 7 הספרות האחרונות של "מספר המנוע" ברישיון הרכב המקורי (27296730741486). בהינתן המצב העובדתי שתואר לעיל, עולה השאלה המשפטית הבאה: האם יש לייחס למכון התרשלות בכך שלא גילה ו/או הביא לידיעת התובע במהלך הבדיקה כי רישיון הרכב שהוצג בפניו בעת הבדיקה ו/או לוחיות הרישוי של הג'יפ זויפו ואינם תואמים את נתוני הג'יפ האמיתיים? אשיב לשאלה זו כך: לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בסוגיה זו הגעתי למסקנה כי התובע לא הוכיח ברמה הנדרשת במשפט אזרחי, כי המכון התרשל בבדיקת הג'יפ ו/או כי המכון הפר את תנאי ההסכם לבדיקת הג'יפ וזאת, בין היתר, מהנימוקים הבאים: בהתאם לאמור במבוא לנוהל משרד התחבורה (הוראת נוהל 1/2001 (להלן:"הנוהל"), צורף כנספח א' לסיכומי המכון), שנכנס לתוקף החל מיום 1.1.2001 תכלית בדיקת רכב במכוני הרישוי היא לקבוע את מצבו המכאני של הרכב בלבד עבור המזמין בבואו לקנות או למכור רכב. בהתאם לסעיף ד.1 לנוהל מזמין הבדיקה יקבל דוח סיכום אחיד כדוגמת נספח 1 לנוהל. כעולה מהערה מס' 2 לדו"ח הבדיקה שביצע המכון ונמסר לתובע, התואם את נוסח נספח 1 לנוהל, אשר חתום ע"י בוחן המכון והתובע (צורף כנספח ב' לסיכומי המכון)), הובא לידיעת התובע טרם בדיקת הג'יפ כי הבדיקה במכון הינה מכאנית בלבד:"להסרת ספק מובהר כי בדיקת הרכב המבוצעת ע"י מכון הבדיקה הינה בדיקה מכאנית בדבר מצבו המכאני של הרכב ומערכותיו בלבד. בכפוף להצהרה חתומה על ידי מזמין הבדיקה". עוד עולה כי התובע חתם על הצהרה במכון טרם הבדיקה לפיו ידוע לו כי הבדיקה שהזמין הינה מכאנית בלבד ותפקידה לבדוק את מצבו המכאני של הרכב ומערכותיו וכי: "מכון הבדיקה אינו אחראי בכל דרך שהיא לזיופים ו/או שינויים כלשהם בנתונים ו/או במספרים כלשהם ברכב ו/או במסמכיו ולרבות רישיון הרכב ולתוצאותיהם של הללו וכי מכון הבדיקה מבצע הבדיקה בכפוף ובהסתמך על הצהרתי זו" (נספח ד ' לסיכומי המכון). אם לא די בכל אלה, גם בטופס תנאי האחריות על הבדיקה במכון צוין בסעיף 12 ג' לפסקה שכותרתה "חריגים לאחריות" הובהר כי: "המכון אינו אחראי לכל נזק שייגרם במתכוון ו/או בזדון ו/או ע"י זיופים ו/או שינויים לא חוקיים בזיהוי הרכב, רישיונו, שילדתו, סגנונו, ו/או מספרי הזיהוי השונים למעט זיופים שניתן לגלות בבדיקת הסתכלות ישירה או באמצעות המכשור הקיים במכון". יוצא אפוא, כי עפ"י המערכת ההסכמית שבין הצדדים התובע לא יכול להיבנות מהעובדה כי המכון לא גילה כי רישיון הרכב שהוצג למכון מזויף ו/או כי לוחיות הזיהוי שהותקנו על הג'יפ מזויפות, כמעידים על הפרת הסכם הבדיקה ע"י המכון. היפוכו של דבר, לפי הוראות ההסכם מטרת הבדיקה הינה מכאנית בלבד כך שהתובע לא יכול היה להסתמך על זיהוי הרכב והשוואתו מול פרטי רישיון הרכב שהוצג על סמך תוצאות הבדיקה במכון בלבד אלא היה עליו לסור למשרד הרישוי על מנת לוודא ולאמת בפועל כי רישיון הרכב שהוצג בפניו הינו רישיון הרכב האמיתי של הג'יפ וכי המוכר הינו הבעלים ו/או מי שמוסמך למכור את הג'יפ בשם בעליו, דבר שלא נעשה על ידו. בנוסף, אינני סבור כי המכון הפר את חובת הזהירות כלפי התובע (המזמין) כמכון סביר (קרי, התרשל בבדיקה) בכך שלא גילה ו/או לא התריע בפני התובע כי רישיון הרכב שהציג הינו מזויף (שכן מספר הרישוי המצוין בו אינו מספר הרישוי האמיתי של הג'יפ) ו/או כי לוחיות הזיהוי של הרכב מזויפות (הזהים אומנם למספר הרישוי המופיע ברישיון המזויף אך לא למספר הרישוי האמיתי של הג'יפ). בוחן המכון, אשר ערך את הבדיקה, השווה את פרטי הזיהוי של הג'יפ (מספר רישוי, מספר שלדה, ומס' מנוע) ברישיון שהוצג אל מול לוחיות הרישוי שהותקנו בג'יפ, מספרי המנוע והשלדה המוטבעים בג'יפ ומצא כי הם זהים, ואף ציין זאת בטופס סיכום הבדיקה ובכך פעל כ"מכון סביר" ובהתאם להוראות נוהל משרד התחבורה כאמור. התובע לא פירט בתביעתו אלו פעולות לשיטתו היה על המכון "כמכון סביר" לבצע על מנת לגלות את דבר הזיוף. לא נטען, וכל שכן לא הוכח ע"י התובע התקיימות החריג לפטור מאחריות המכון לסעיף 12 ג' סיפא למסמך תנאי האחריות לבדיקה הנ"ל לפיו המכון יהיה אחראי לנזק שנגרם ע"י זיופים ברישיון הרכב...ו/או במספרי הזיהוי השונים שניתן לגלותם בבדיקת הסתכלות ישירה ו/או באמצעות המכשור הקיים במכון. אוסיף ואציין, בבחינת למעלה מן הדרוש, כי קיימות אינדיקציות בתיק ביהמ"ש לכך שהתובע לא פעל "כרוכש סביר" בהליך רכישת הג'יפ נשוא התביעה מנתבע מס' 1. כך לדוגמא, רכש רכב שטח יוקרתי בשווי מאות אלפי ₪ (למרות שלא הוצגה אסמכתא מספקת בעניין זה ע"י התובע), שלא מבעליו הרשום (לובטון יוסף), מבלי שוידא תחילה מול הבעלים הרשום כי המוכר (הנתבע מס' 1) מוסמך לבצע את המכירה בשם הבעלים הרשום, או כי הנתבע מס' 1 הינו הבעלים הלא רשום של הג'יפ, ובעיקר שעפ"י הנטען נתבע מס' 1 הינו סוחר רכב; התובע גם לא דרש לקבל לידיו עותק מייפוי כוח חתום מאת הבעלים הרשום לטובת הנתבע מס' 1 המאפשר לנתבע מס' 1 להעביר את הבעלות בג'יפ על שם התובע, ובעיקר שעפ"י סעיף 9 לזיכרון הדברים, הופקד בידי הנתבע מס' 1 ייפוי כוח כזה מאת הבעלים הרשום; בזיכרון הדברים הוגדר הנתבע מס' 1 כמוכר הג'יפ ולא כמי שפועל בשם הבעלים הרשום, והדבר עומד בסתירה לסעיף 7 לזיכרון הדברים לפיו מצהיר הנתבע מס' 1 כי "הוא בעלים מס' 00 של הרכב"; גם אם קיימת הגבלת מכס ברישיון הרכב המגבילה את האפשרות להעביר את הבעלות בג'יפ מהבעלים הרשום לתובע אלא בחלוף 3 שנים ממועד יבוא הג'יפ לארץ, עדיין לא ברור מדוע לא דרש התובע מנתבע מס' 1 או מהבעלים הרשום ייפוי כוח בלתי חוזר לטובתו המאפשר לו להעביר עצמאית את הבעלות בג'יפ על שמו, בתום תקופת ההגבלה ללא תלות בשיתוף פעולה או בטוב ליבו של המוכר; למרות שהתובע הצהיר בעת הבדיקה במכון (יום לפני הרכישה) כי ידוע לו שהבדיקה הינה מכאנית בלבד והמכון לא יהיה אחראי לזיופים, לא טרח הוא לבדוק את אותנטיות רישיון הרכב שנמסר לו ע"י הנתבע מס' 1 במשרד הרישוי אלא הסתמך על "הצהרת המוכר" בהתאם לסעיף 8 לזיכרון הדברים לפיה פרטי הזיהוי של הג'יפ תואמים לאלה המופיעים ברישיון המקורי ובמשרד הרישוי. סיכום מכל האמור לעיל אני מחליט לדחות את התביעה נגד הנתבע ומחייב את התובע לשלם לנתבע באמצעות ב"כ הוצאות ושכ"ט בסך 3,000 ₪ כולל מע"מ, לתשלום תוך 30 יום מיום קבלת פסק דין זה. רשלנותרכב