הנתבעת טוענת כי התובעת התעלמה ממכתב ההתראה ומשכך, החליטה הנתבעת לבטל את הסכם השכירות והשיבה לתובעת את כלי הרכב. 6. להלן נטען על ידי הנתבעת כי שילמה לתובעת את דמי השכירות עד ליום השבת כלי הרכב וזאת למרות שאלו לא היו תקינים. 7. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי הופתעה להיווכח כי התובעת המשיכה לחייב את חשבון הבנק של הנתבעת מכוח הוראת קבע שנחתמה על ידי הנתבעת (להלן: "הוראת הקבע") הגם שכלי הרכב הוחזרו לתובעת זה מכבר ונמצאים בחזקתה. 8. משהתבררו העובדות לנתבעת היא פנתה לתובעת ודרשה השבת סכום הפיקדון בסך 52,895 ₪ שהפקידה בידי התובעת (להלן: "הפיקדון") וכן את דמי השכירות אשר נגבו על ידה שלא כדין. 9. הנתבעת הוסיפה וטענה כי בשטרות לא נקבעו מועדי פירעון ואף לא נקבע שיש לפרעם עם דרישה. 10. לגרסת הנתבעת, על פי כתבם ולשונם של השטרות, ניתן לפרעם רק כנגד תשלומים שלא נפרעו ו/או שטרם הגיע מועד פירעונם וכי בהינתן כי הנתבעת שילמה את מלוא דמי השכירות עד למועד השבת כלי הרכב לתובעת ולא הפחיתה את הכספים ששולמו לה מראש - דינם של השטרות להתבטל. הנתבע טען כי מאחר והתובעת לא מיצתה את ההליכים כנגד הנתבעת, אלא פעלה תחילה נגדו, כערב, דינו של תיק ההוצאה לפועל להיסגר. ב. רשות להתגונן ונטל הראיה בהסכמת התובעת, ניתנה לנתבעת רשות להתגונן ותצהיר הנתבע הפך להיות כתב הגנה. בהחלטתי מיום 23.2.11 הוריתי לבעלי הדין להגיש תצהירי עדות ראשית תוך קביעת מועדים להגשתם וקבעתי כי הנתבעים נושאים בנטל הראיה. ג. גרסת התובעת 1. בתצהיר העדות הראשית מטעם התובעת, התייחסה המצהירה גב' גלית אביגדורי (להלן: "גלית") לפרטי שלושת ההסכמים הפרטניים שנחתמו בין התובעת לנתבעת לגבי רכישת כלי הרכב ופירטה את ההתחשבנות שבין הצדדים בעקבות הפסקת התשלומים על ידי הנתבעת, ובכלל אלו דמי השכירות, הוצאות הכרוכות בתפיסת כלי הרכב, דמי חריגה ממכסת הקילומטרז' המוסכם וכו'. 2. גלית הצהירה כי עם השבת כל כלי רכב לידי התובעת זיכתה האחרונה את הנתבעת בסכום הפיקדון ששולם, שהופקד בעבור אותו כלי רכב. 3. אשר לחובות הנתבעת כלפי התובעת, הצהירה גלית כי על פי בדיקת התובעת חובות הנתבעת הינם כדלקמן: חוב הנתבעת בגין רכב סיטרואין ברלינגו הינו 111,880.55 ₪. חוב הנתבעת בגין רכב סיטרואין ברלינגו הינו 104,357 ₪. חוב הנתבעת בגין רכב סיטרואין ברלינגו הינו 110,569 ₪ חוב הנתבעת בגין רכב מאזדה 3 הינו 76,186.26 ₪. 4. גלית הוסיפה וטענה: 4.1 כי במשך כל התקופה במהלכה היו כלי הרכב מושכרים לנתבעת והיו בשימושה פעלה התובעת כדי ליתן לנתבעת שירות טוב ויעיל. 4.2 כי הנתבעת התחייבה בתשלומים נוספים מעבר לדמי השכירות הבסיסיים. 4.3 כי טענות הנתבעת לפיה לא ניתן שירות - נטענו באופן כוללני ומעורפל. 4.6 כי מחדלה של הנתבעת בהפסקת פירעון דמי השכירות והסכומים הנוספים החלים עליה על פי ההסכמים - מהווים הפרה יסודית של הסכמי השכירות המזכה את התובעת בסעדים המפורטים בהסכמים. 4.7 כי התובעת פעלה לתפיסת כלי הרכב בשל הפרת התחייבותה של הנתבעת לעמוד בתשלומים החודשיים. ד. גרסת הנתבעים 1. בתצהיר עדותו הראשית מטעם הנתבעים חזר הנתבע על טענתו לפיה התובעת היא שהפרה את הסכמי השכירות וטען כי כלי הרכב לא נתפשו על ידי התובעת כטענתה, אלא נלקחו על ידי התובעת לתיקונים אך לא הוחזרו לנתבעת. 2. הנתבע הוסיף וטען כי התובעת חייבה את הנתבעת בסכומים שונים העולים עשרות מונים על הסכומים הנקובים בהסכמים. 3. לטענת הנתבע, התובעת לא העניקה שירות לרכבי הנתבעת ולא הגיבה לקריאות שירות הנתבעת. 4. הנתבע הוסיף וטען כי הסכומים המובטחים באמצעות שטרי החוב הינם התשלומים החודשיים הנדרשים בגין השכרת כלי הרכב בלבד ואין להשית עליהם סכומים נוספים בגין תפיסת הרכב הפרשי ק"מ וכו'. 5. הנתבעת נסמכה גם על תצהירה של גב' ליטל קרייף (להלן: "ליטל") אשר עיקר גרסתה הינה כדלקמן: 5.1 כי בהתאם להסכמי השכירות מוקנית לנתבעת הזכות לקבל טיפולים שוטפים וכן רכב חלופי במהלך הטיפולים. 5.2 כי לנוכח קשריה הכלכליים של התובעת הסתבר כי לא ניתן לקבל מענה לקריאות שירות של הנתבעת ונושאים אחרים. 5.3 כי התובעת לא יכלה לתקן את כלי הרכב או להחליפם. 5.4 כי הנתבעת החליטה לבטל את ההסכם ולהשיב את כלי הרכב לתובעת וכי כלי הרכב הוחזרו על ידי הנתבעת לתובעת. 5.5 כי נציג התובעת קובי סבאג (להלן: "סבאג") התריע בפני הנתבעת לבל תכניס את כלי הרכב לטיפול במוסכים המורשים מטעם התובעת (להלן: "המוסכים") שכן, אלו עלולים להיתפש על ידי בעלי המוסכים. ה. דיון וממצאים 1. חזותם של הסכמי השכירות והשטרות 1.1 עיון בהסכמי השכירות הפרטניים מלמד כי כל אחד מהם נחתם זיקה לכלי רכב אחד, מוגדר וספציפי תוך קביעת תקופת השכירות ופירוט התשלומים החודשיים בגינו הכוללים הן את זכות השימוש והן שירותים ותוספות כמפורט בסעיפים 4, 3 של כל אחד מהסכמי השכירות הפרטניים (שצורפו לתצהירה של גלית). 1.2 אשר לשטרות מושא בקשת הביצוע: בכותרת של כל אחד מן השטרות נרשם כי הוא צמוד להסכם שכירות פרטני, ספציפי ומוגדר במספרו. 1.3 מן האמור לעיל, נובע כי קיים קשר בל יינתק בין כל אחד משטרי החוב לבין הסכם השכירות הפרטני אשר מספרו נקוב בפתיח לשטר החוב. 2. עובדות שאינן שנויות במחלוקת 2.1 אין חולק כי התובעת נקלעה להליכי חדלות פירעון שתחילתם בבקשה להקפאת הליכים שהוגשה מטעמה בחודש נובמבר 2008, ואחריתם בצו לפירוקה בסוף שנת 2012. 2.2 כל 4 כלי הרכב נמסרו לנתבעת ביום 8.7.08. 3. הטענה בדבר הפרת ההסכם 3.1 ליבת טענתה של הנתבעת הינה כי התובעת הפרה את הסכמי השכירות בכך שחדלה ליתן שירותי תחזוקה לכלי הרכב, בניגוד להתחייבותה, מחמת הקשיים הכלכליים שנקלעה אליהם. יתר על כן נטען כי כלי הרכב נלקחו על ידי התובעת לצורך ביצוע טיפולי תחזוקה במוסכי השירות, אך לא הוחזרו לנתבעת (סעיפים 12-21 לתצהיר הנתבע ועדותו בעמ' 10 שורות 20-22). 3.2 הנתבע אישר בעדותו כי הנתבעת ביטלה ביום 16 לחודש נובמבר 2008 את הוראות הקבע שנתנה לתובעת (עמ' 11 שורה 1) ובתשובה לשאלת בית המשפט טען הנתבע כי במועד זה קרי, נובמבר 2008 לא עמדה התובעת בהתחייבותה ליתן שירותי תחזוקה לכלי הרכב וכי סבאג "התקשר לפני כן ואמר, אל תביאו את הרכבים" (שם, שורות 6-8). 3.3 הגם שהנתבע טען כי הנתבעת ניסתה לחדש את הקשר עם התובעת לצורך קבלת שירותי תחזוקה (עמ' 12 שורה 18) לא עלה בידו להמציא מסמכים המבססים גרסה זו (שם, שורות 21-222). הנתבע אף העיד כי משעה שעלה בידי הנתבעת למסור את כלי הרכב לטיפולים הם לא הוחזרו (עמ' 12 שורות 28-29). 3.4 סבאג שהעיד מטעם הנתבעים אישר בעדותו כי לאחר שפורסם כי התובעת נמצאת בקשיים כלכליים, תפסו בעלי מוסכי השירות כלי רכב שהובאו אליהם לטיפול וכי הוא אישית התריע על כך בפני הנתבע (עמ' 8 שורות 16-20). במהלך חקירתו הנגדית הודה סבאג כי ידיעתו את העובדות הנ"ל, מתבססת למעשה על "שמועות שרצו במסדרונות התובעת" (עמ' 9 שורות 22-23). 3.5 התובעת כפרה בגרסתו של הנתבע, במהלך עדותה נשאלה גב' חדוה דאר שהעידה מטעם התובעת: "ש. על פי מה שאת יודעת, התובעת עמדה בהתחייבויות כלפי לקוחותיה מתחילת ההקפאה? ת. כן, חד משמעית, המפרק המשיך לחתום על הסכמים עם כל המוסכים ועם החברה שנתנה את שירותי התחזוקה. המפרק חתם איתם על הסכמים חדשים" (עמ' 17 שורות 11-23). גרסתה של דאר מתיישבת לחלוטין עם גרסתו של סבאג לפיה: "כאשר נכנס מפרק לחברה (התובעת-מ.ב.ח) הנושא טופל מול כל המוסכים והלקוחות המשיכו לקבל שירות טיפולי" (עמ' 8 שורות 24-25). 3.6 דאר אף טענה בעדותה כי חרף העובדה שהתובעת נקלעה למצב של הקפאת הליכים, ספקיה קיבלו תשלומים ועובדיה את שכרם וכי היא לא היתה מודעת לחומרת מצבה של התובעת (עמ' 18 לפרוטוקול שורות 6-9). 3.7 מעדותה של דאר עולה כי תפיסת כלי הרכב של הנתבעת נעשתה על ידי התובעת: "לקוח שלא משלם תופסים לו את הרכב. יש לנו חברה חיצונית שאנחנו נותנים לה רשימת רכבים שלא עומדים בתשלום ומבקשים...להביא את הרכב אלינו" (עמ' 18 שורות 28-31). גרסה זו מתיישבת עם גרסתה של גלית בתצהירה לפיה כלי הרכב נתפסו על ידי התובעת ביום 25.2.09. 3.8 על יסוד המקובץ עד כאן, אני קובע כי לא עלה בידי הנתבעים לבסס את טענתם לפיה התובעת הפרה את התחייבותה ליתן שירותי אחזקה וטיפול לכלי הרכב. כמו כן, לא עמדה הנתבעת בנטל הראיה להוכחת טענתה לפיה כלי הרכב נתפסו על ידי מוסכי השירות. 4. תקופת החיוב וסכומי החיוב בגין כלי הרכב 4.1 מסעיף 29 לתצהירו של הנתבע עולה כי התובעת חייבה את הנתבעת, מכוח הוראת הקבע במהלך התקופה שהחל מחודש אוגוסט 2008 ועד (וכולל) לחודש נובמבר 2008 שאז ביטלה הנתבעת את הוראת הקבע. 4.2 כמו כן טען הנתבע כי התובעת חייבה את דורנט בסכומים משתנים החורגים מן הסכומים אותם היתה התובעת רשאית לחייב על פי ההסכמים (סעיפים 27-30 לתצהיר הנתבע ועדותו בעמ' 13 שורות 1-3). 5. השילוב בין השטרות לחוזים 5.1 בסעיף 3 של כל אחד מבין ההסכמים הפרטניים נקבע: "התשלומים החודשיים: 3.1 36 תשלומים חודשיים לפי סכום של ___*___ ₪ לכל תשלום. 3.2 כל תשלום ישולם לדורנט אחת לחודש ב-20 לחודש החל מ-20.7.08" בכל אחד משטרות החוב נקבע סכום השטר כדלקמן: "הנני מתחייב לשלם לדורנט או לפקודתה סכום של ____*____ ₪ בתשלומים כדלקמן: 36 תשלומים של ____*___ ₪ לכל תשלום". (* = סכום משתנה לגבי כל אחד מכלי הרכב). 5.2 אין חולק בפני כי הנתבעת חדלה מתשלומיה בחודש נובמבר 2008. כזכור, טענה גלית בתצהירה כי כלי הרכב נתפסו ביום 25.2.09. הנתבע עומת עם גרסה זו פעמיים וטען כי אינו זוכר (עמ' 11 שורות 29-30 ועמ' 12 שורה 28). בנסיבות אלו, ומשלא עלה בידי הנתבע לסתור את גרסת התובעת וזו נמצאה כמהימנה עלי, אני קובע כי הוכח בפני שהתובעת תפסה את כל כלי הרכב ביום 25.2.09 וכי עד למועד זה היו אלו בידי הנתבעת אשר יכלה להשתמש בהם ללא הגבלה. 5.3 הימנעותה של הנתבעת מלהמשיך בביצוע התשלומים מחודש דצמבר 2008 ואילך ועד לתפיסת כלי הרכב מזכה את התובעת לגבות את מלוא יתרת סכום השטר, כאמור בכל אחד משטרי החוב: "לא נפרע תשלום אחד האמור בשטר זה במועדו תעמוד לפירעון מיידי מלוא יתרת החוב האמור בשטר זה והיא תישא ריבית" 5.4 בסעיף 17.4 להסכם השכירות נקבע: "מובהר בזאת כי פרט למקרה בו נמנע מן השוכר האפשרות לעשות שימוש במכוניות עקב הפרה מצד דורנט של הסכם זה, מתחייב השוכר לשלם לדורנט את מלוא הסכומים החודשיים בעבור כל תקופת השימוש גם אם לא עשה במכוניות שימוש מכל סיבה שהיא..." 5.5 בסעיף 24.1.1 הותנה כי פיגור בתשלומים החודשיים העולה על 10 ימים ייחשב כהפרה יסודית. בסעיף 24.2 נקבע כי הפרה יסודית של ההסכם תזכה את התובעת: "24.2.4 להפקיע את זכות השימוש במכוניות להעבירן לחזקתה למוכרן...להסרת ספק מובהר כי עם תפיסת המכוניות יפקעו זכויות השוכר במכוניות...ואולם אין בכך כדי למעט מהתחייבויות השוכר לשלם את כל יתרת החוב כאמור לעיל" 5.6 בחינת התחשיב המפורט לגבי כל אחד מכלי הרכב, כפי שהובא בתצהירה של גלית מלמד כי בקביעת סכום כל אחד מן השטרות מושא בקשת הביצוע (כמפורט סעיף ד' לבקשת הביצוע) נוכו הן סכום הפיקדון המיוחס לגבי הרכב מושא אותו שטר וכן זוכתה הנתבעת בהפרש שבין סכום מכירתה של כל מכונית לצד שלישי לבין הסכום שהתובעת היתה מקבלת לו היתה המכונית מוחזרת אליה בתום תקופת השכירות. 6. הבסיס הנורמטיבי 6.1 עסקינן בשטרות שנעשו בין צדדים קרובים, ומשכך, דינם של השטרות כדין חוזה, והנתבעת רשאית להעלות כל טענת הגנה "חוזית" כלפי התובעת. השוו: דנ"א 258/98 צמח נ. שלשבסקי. 6.2 סבורני כי הן הרציונל הנלמד מהלכה זו והן עקרון ההדדיות מחייבים את המסקנה לפיה גם התובעת רשאית להסתמך במסגרת תביעתה לאכיפת סכומי השטרות, על הוראות ההסכמים שבינה ובין הנתבעת אשר מכוחם נמסרו השטרות. 6.3 טענתה העיקרית (ולמעשה היחידה) של הנתבעת כלפי התובעת הינה כי האחרונה הפרה את הסכם השכירות בכך שנמנעה מלאפשר לנתבעת לקבל שירותי תחזוקה לכלי הרכב. קבעתי כי טענה זו לא הוכחה כדבעי - יתר על כן, סבורני כי גם לו היתה הטענה מתקבלת, לא היה בה כדי למנוע אכיפת תשלום השטרות המבטאים את התשלומים החודשיים אשר היה על הנתבעת לשלם לתובעת על פי חוזה השכירות וההסכמים הפרטניים וזאת באשר אין חולק כי הנתבעת נהנתה מזכות השימוש בכלי הרכב ואלו עמדו לרשותה של הנתבעת עד ליום 25.2.09. 6.4 גם בהינתן כי נמנעה מן הנתבעת הזכות לקבל שירותי תחזוקה בגין כלי הרכב ישירות מן התובעת, הרי שעסקינן בכישלון תמורה חלקי גרידא ובלתי קצוב. הלכה פסוקה היא כי כישלון תמורה חלקי אינו מהווה הגנה מפני תביעה שטרית (למעט כישלון תמורה חלקי קצוב). השוו: ע.א. 82/81 דו עץ בע"מ נ. וייסברג. 7. התביעה נגד הנתבע בסיכום טענותיהם לא חזרו הנתבעים על טענותיהם באשר לפטור הנתבע מערבותו אין ספק כי בהיותו של הנתבע בעל מניותיה ומנהלה של הנתבעת, לא מתקיימת בו הגדרת ערב יחיד ו/או ערב מוגן וממילא אין על התובעת למצות תחילה את פעילות הגבייה נגד הנתבעת. 8. סוף דבר אני דוחה את ההתנגדות. התובעת רשאית להמשיך בהליכי ביצוע השטרות נגד הנתבעים. אני מחייב את הנתבעת והנתבע, יחד ולחוד, לשלם לתובעת שכר טרחת עורך דין בגין הליך זה בסכום של 15,000 ₪. הודעה זכות ערעור. חוזה שכירותחוזהמסמכיםשכירות