נטען שיש לפסוק לטובת התובעת הוצאות רפואיות. התובעת צרפה מסמכים על טיפולים רפואיים. היא צרפה קבלות חלקיות אומנם, אך ברור שלכל ביקור רפואי התובעת נוסעת, צריכה לשלם חניה, משככי כאבים וכדומה. כמו כן ביקש לפסוק לה גם הוצאות לעתיד. התובעת גם מתקשה לתפקד בעבודות הבית, אימה ובני המשפחה עוזרים לה. לדידו של ב"כ התובעת, הימנעות ההגנה מחקירה נגדית של הבן בעניין העזרה בבית, מהווה חיזוק וסיוע לעדות התובעת לגבי זה שהיא מתקשה לתפקד בבית ובני המשפחה מסייעים ועושים העבודות במקומה. משכך, צריך לפסוק לתובעת הן עבור העבר והן לעתיד בגין העזרה בבית. לעניין הנזק הלא ממוני, התובעת העידה שיש לה נכות וכאבים קשים מאוד ולכן צריך לפסוק לה קרוב מאוד לפיצוי המקסימלי. ב"כ הנתבעת המלומדת טענה לגבי תביעת התובע שפגיעתו בתאונה איננה "נזק גוף" כמשמעות מונח זה בחוק הפלת"ד. לפי מוצג 25 המצורף לתצהירו של התובע לא נמצאו כל ממצאים. המדובר בנזק של מה בכך והפיצוי צריך להיות בהתאם. לפיכך ובכל המתייחס לתובע 2 התבקשתי לדחות את התביעה ולחייבו בהוצאות הנתבעת. לחילופין לקבוע כי המדובר בנזק של מה בכך ולפסוק סכום סמלי. לעניין התובעת, טענה ב"כ הנתבעת המלומדת שבסיס תביעתה נגוע בחוסר תום לב שכן חל שינוי מהותי במבנה העסקי של התובעת שהתגלה רק בחקירה הנגדית. התובעת עברה ממצב שותפות למצב של עובדת עצמאית לבדה. במסגרת השותפות, היא השתכרה 119,789 ₪. ב 2008 מוצג 27 לתיק המוצגים השתכרה התובעת כ- 56,000 ₪ ו- 11,936 ₪ מהעסק, מה שאומרת התובעת זה שב- 2008 התפרקה השותפות והיא הפכה להיות עובדת יחידה בעסק שלה, בעלת הבית היחידה בעסקה. שנת 2009 הייתה שנת שיא בהכנסותיה מעסקה החדש. התובעת לא הבהירה באיזה שלב פורקה השותפות, אם זה היה לפני או אחרי ההרשמה. לטענת ב"כ ההגנה השנה האמתית שבאה לידי ביטוי יכולתה הניהולית לנהל לבד את הגן היתה ב- 2010 לכן נתוני התביעה שגויים בעיקרם ולכן צריך להתייחס לעסק כאל עסק חדש. יתרה מזו, המדובר בנכות של 3%, שאינם מעידים אפילו על הגבלה קלה, ואין מקום להיענות לדרישת ביצוע חישוב אקטוארי או לפי הפסד בפועל. חישוב אקטוארי לפי 3% עד גיל 70, למגבלה אשר אינה מגיעה אפילו כדי שליש של הגדרת מגבלה קלה בספר התקנות של המל"ל הינו לכל הפחות תמוהה ובוודאי שאין לו מקום. הכנסות התובעת לשנת 2010 עמדו על 48,894 ₪ והכנסות ב- 2011 עמדו על 47,124 ₪ מתייחסת להכנסות מהעסק. אם כי לתובעת יש הכנסות נוספות פסיביות שכן חישוב המס נעשה על בסיס של 65,043 ₪. לדידה של ההגנה יש לדחות את טענת התובעת לפיה היא נזקקת לעזרת צד ג' בהיקף של פעמיים בשבוע על ידי אמה בת 67 שעושה עבורה את עבודות הבית הקשות. גם לא הוצגו קבלות על התשלומים הנטענים. ב"כ הנתבעת טענה עוד שהדרישה לגבי טיפולים רפואיים עתידיים, אין לה בסיס לא בחוו"ד מומחה ביהמ"ש ולא במסמכים הרפואיים שהמציאה התובעת כשהמסמך האחרון הוא מלפני 3 שנים. גם את קביעת ד"ר פרידלנדר לעניין תקופת אי הכושר בין 4-6 שבועות חסרת חשיבות שכן לא הוכחה היעדרות בפועל. בסיום טענה ב"כ הנתבעת כי התובעת חרגה באופן ניכר ביותר מכל כתב טענות, תצהיר או תחשיב שהיא עצמה הגישה. אומנם מוכרת נטייתם הטבעית של תובעים להגזים אך כאן מדובר בהגזמה אשר חורגת מהמקובל אפילו בתיקי נזיקין. בתשובה לטענות ההגנה טען ב"כ התובעים שההגנה מבססת מסקנות מופרכות מהעובדה שהשותפות פורקה ב- 2008 והתובעת הפכה לעצמאית ב- 2009. הוא הסביר שזה היה עסק קטן של שתי שותפות. השומות של התובעת התייחסו לחלקה של התובעת בשותפות. לאף הורה זה לא משנה אם זה חב' בע"מ או שם של פירמה. מבחינת העסק קודם היה אתי ושולי וכעת זה אתי, יש הכנסות של אתי לפני ויש אחרי. זה לא עסק חדש שונה במהות, זה אותו גן, ההכנסות הן אותן הכנסות לפני ואחרי. היא עשתה בדיוק אותו דבר. כמו כן ציין ב"כ התובעים, שיש להתעלם מההכנסה הפסיבית והונית ב- 2011, חישוב המס צריך לחשב לא על בסיס ההכנסה 65,000 ₪ שהיא ההכנסה ההונית אלא רק על הבסיס של ההכנסה העסקית של 47,000 ₪ בשכר כזה שנתי אין מס. לגבי עזרה בבית הוא הפנה את בית המשפט לפסיקה לפיה המזיק אינו זכאי ליהנות מהעובדה שנפגע נעזר בבני משפחתו העוזרים לנפגע ללא שכר. בין אם משלמת או לא, זה לא משנה, העובדה שהעידה גם בתצהיר וגם בעדות שהיא מתקשה ואחרים עושים מלאכתה במקומה מספיקה לדידו בכדי לפצות אותה בגין ראש נזק זה. דיון והכרעה משאין מחלוקת בין הצדדים בעניין החבות, לאור הודעת הנתבעת מיום 22.1.13, אדון כעת בשאלת הנכות והנזק בקשר לתובעת 1. הנכות הרפואית והתפקודית המומחה הרפואי מטעם בית המשפט, דר' פרידלנדר, קבע כי לתובעת נותרה נכות רפואית צמיתה בגובה 3%. מאחר והצדדים בחרו שלא לזמן לחקירה את המומחה הרפואי על חוות דעתו זו ומאחר והחוות דעת נמצאה אמינה מקצועית וקוהרנטית בעיניי, הנני מקבלה וקובע כי נכותה הרפואית של התובעת תהא בגובה 3%. אשר לנכותה התפקודית של התובעת, אמנם מהמסמכים המצורפים לתיק בית המשפט קשה לקבוע בוודאות את שיעור הפגיעה בהכנסות התובעת כתוצאה מהתאונה, אבל אין לדעת מה ילד יום ובמיוחד כאשר מדובר בתובעת אשר עושה שימוש מוגבר בגופה, ובמיוחד בעמוד השדרה בעיסוקה כגננת. על כן, ומונחה על ידי הפסיקה לפיה בדרך כלל הנכות הרפואית משקפת נאמנה את הנכות התפקודית (ראה למשל ע"א 3049/93 גירגיסיאן נ' רמזי ואח' פ"ד נב3) 792), לא מצאתי מקום להוסיף או לגרוע מנכותה הרפואית של התובעת והנני קובע כי נכותה התפקודית של התובעת תהא כנכותה הרפואית. הפסדי שכר לעבר עסקינן בנזק מיוחד אשר יש להוכיחו בראיות של ממש. וכפי שנקבע בע"א 355/80 נתן אנסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ פ"ד לה(2) 800,809: "באותם המקרים בהם לאור טבעו ואפיו של הנזק ניתן להביא נתונים מדוייקים, על הנפגע - התובע לעשות כן ומשנכשל בנטל זה לא ייפסק לו פיצוי". לדידי, במקרה דנן התובעת הרימה את נטל ההוכחה כדבעי. עולה מן המסמכים המצורפים לתיק בית המשפט, כי לתובעת היתה פגיעה ממשית בהכנסותיה ונגרם לה הפסד שכר. אי לכך, הנני קובע כי פיצוי התובעת בגין ראש נזק זה יעמוד על סך 20,000 ש"ח במעוגל לפי חישוב של ב"כ התובעת בסעיף ג'1 לתחשיבי הנזק מטעמו. הפסדי שכר לעתיד נקודת המוצא היא כי כושר ההשתכרות הוא נכס השייך לבעליו. פגיעה בנכס זה מזכה את הניזוק בפיצוי. את ערכו של כושר ההשתכרות יש לקבוע על פי ערך התפוקה, שהוא עשוי להניב במשך זמן קיומו, דהיינו, על פי ערך ההשתכרות המתקבלת בניצולו של הכושר. וכפי שכתב פרופ' אהרון ברק: "... הפיצוי ניתן על אובדן כושר ההשתכרות ולא על אובדן ההשתכרות. על כן גם ניזוק שטרם החל לעבוד (ילד), או הפסיק לעבוד (עקרת בית), זכאי לפיצוי, חרף העובדה שבעת הפגיעה לא היתה לו השתכרות בפועל." (אהרון ברק. מבחר כתבים ב (תש"ס), שער ד: דיני נזיקין - הערכת הפיצויים בנזקי גוף: דין הנזיקין המצוי והרצוי, 1209). במקרה דנן, עסקינן בתובעת שעד למועד התאונה עבדה בעצימות גבוהה. לאחר פציעתה, עקב התאונה, תתקשה לעבוד באופן רציף ולאורך זמן. סבורני, כי אלמלא התאונה התובעת יכולה היתה לעבוד ולבצע שימוש מוגבר בעבודתה בעמוד השדרה שנפגע, אולם, כעת תזדקק היא למנוחות תכופות, דבר אשר יכול בסופו של דבר לפגוע בעבודתה ובהשתכרותה. הנתבעת צודקת בטענה שאין לבצע חישוב אקטוארי באחוזי נכות נמוכים כאלו. עם זאת, הנתבעת לא הציעה כל סכום בגין ראש נזק זה, דבר שאינו סביר או הוגן. אשר על כן, הנני קובע כי בגין ראש נזק זה תפצה הנתבעת את התובעת בסכום גלובלי, סביר והוגן של 40,000 ₪. הוצאות רפואיות ונסיעה לעבר ולעתיד לעבר, עסקינן בנזק מיוחד שיש להוכיח שנגרם בפועל (ראו ע"א 524/74 אסבסטוס נ' פזגז פ"ד ל(3) 281,285; ע"א 355/80 אנסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע פ"ד לה(2) 800,809). לדידי ולאחר שעברתי בעיון על המסמכים המצורפים לתיק בית המשפט, התובעת הרימה את נטל ההוכחה בחלקו. לעתיד, סבורני כי התובעת תזדקק באופן מוגבר לטיפולים רפואיים, הן טיפולי פיזיותרפיה, משככי כאבים וכדומה, ובהתחשב בטיב פציעתה. אשר על כן, סבורני כי יש מקום לפיצוי התובעת, אולם, לא בסכום אותו דרשה התובעת. הנתבעת תפצה את התובע, בגין ראש נזק זה, בסכום גלובלי, סביר והוגן של 2,500 ₪. עזרת הזולת לעבר ולעתיד ככל שמדובר לעבר, עסקינן בנזק מיוחד אשר יש להוכיחו בראיות של ממש ולא הומצאו לבית המשפט הוכחות כי התובעת נזקקה לעזרה החורגת מהעזרה המקובלת בין בני משפחה (ע"א 327/81 ברמלי נ' חפוז פ"ד לח(3) 588, 580). לעתיד, סבורני כי התובעת לא תזדקק לעזרה החורגת מעזרה בין בני משפחה ולפחות לא בעזרה כזו אשר תסב הפסדים כספיים למשפחתה ו/או מכריה. אי לכך, הנני קובע כי בגין ראש נזק זה אין מקום לפיצוי התובעת. כאב וסבל התובעת נפגעה בתאונת דרכים ועברה סבל קשה כפי שעולה מעדותה הן כתוצאה מהתאונה והן כתוצאה מההליך המשפטי עצמו. לדידי, יש מקום לפיצוי התובעת בסכום אשר ישקף נאמנה את טיב פציעתה ולחרוג מאחוז נכותה וגילה, ולהפעיל את תקנה 2 ב' לתקנות הפלת"ד המעניקה שיקול דעת לבית המשפט כשמדובר בנכויות רפואיות עד לגבול 10%. אי לכך, הנתבעת תפצה את התובעת, בגין ראש נזק זה, בסך של 15,000 ₪. לאור כל האמור לעיל, הנתבעת תפצה את התובעת על פי הפירוט שלהלן: הפסדי שכר לעבר ולעתיד: 60,000 ₪. הוצאות רפואיות ונסיעה לעבר ולעתיד: 2,500 ₪. כאב וסבל: 15,000 ₪. סה"כ: 77,250 ₪. תביעת תובע 1 התובע היה חייל במועד התאונה, הוא טופל בקופ"ח לאחר התאונה והומלץ על המשך מעקב אורתופדי במרפאת צה"ל ובקופ"ח. לתובע אין נכות צמיתה, אך בהחלט יש לו פגיעה גופנית כתוצאה מהתאונה. אינני סבור שיש לפסוק לטובת התובע הוצאות רפואיות כטענת התביעה וגם לא לפסוק לתובע פיצוי בגין ראש נזק של כאב וסבל לפי נכות של 10% . לדידי, יש מקום לפיצוי התובע בסכום אשר ישקף נאמנה את טיב פציעתו, וכן טרטורו להליך משפטי שגרם גם הוא לעוגמת נפש ולהפעיל את תקנה 2 ב' לתקנות הפלת"ד המעניקה שיקול דעת לבית המשפט כשמדובר בנכויות רפואיות עד לגבול 10%. אי לכך, הנתבעת תפצה את התובע, בגין ראש נזק זה, בסך של 7,500 ₪. כמו כן, תישא הנתבעת בהוצאות משפט וכן בשכ"ט עו"ד בגובה 15.3% על סכום הפיצוי לתובעת ולתובע. רפואההוצאות רפואיות