לגרסת התובע , במועד התרחשות האירוע , ערך קניות בשוק המקומי בעבור משפחתו של בנו , ולאחר מכן החנה את הרכב בסמוך לביתו של הבן . התובע ציין בתצהירו , כי בשלב זה עלה על גבי ארגז הרכב בכדי לסדר את שקיות המוצרים אותם רכש , בסמוך לדלת היציאה של הארגז לצורך פריקתן מתוך ארגז הרכב . לגרסתו , לאחר סיום הזזת המצרכים בתוך הארגז , החל לרדת מארגז הרכב ובשלב זה , נפל על הקרקע ונחבל בכתפו ובגבו . לטענתו , כלתו (אנגאם) הבחינה בכך שנפל ארצה ואף ביקשה לסייע בידו להגיע לסניף קופת החולים הסמוך , אולם האחרון הבהיר בפניה , כי אין הוא זקוק לעזרה ומשם המשיך בכוחות עצמו לצורך קבלת טיפול רפואי בסניף קופ"ח "כללית" המקומי במג'דל-שמס ואף אושרו לו מספר ימי מחלה על ידי הרופא המטפל . לאחר התרחשות התאונה , הוחמר מצבו הרפואי של התובע , ואף נאלץ בעל כורחו לעבור בבית-החולים "פוריה" בטבריה בתאריך 22.3.2009 ניתוח ארטרוסקופיה ותיקון קרע בכתפו הימנית . לאחר שחרורו מהאשפוז בביה"ח בתאריך 25.3.2009 הלין התובע על כאבים נוספים בכתפו הימנית ואף היה נתון במעקב רפואי שוטף וכן לעבור טיפולים רפואיים נוספים . 4) התובע זימן לעדות מטעמו את בנו , מר יוסף מוסטפא , וכן גם את כלתו הגברת אנגאם מוסטפא , בעוד שהנתבעת זימנה כעד הגנה מטעמה את החוקר הפרטי , מר שגיא אלקולומברי , אשר חקר את התובע וכן את בנו , יוסף , בכל הנוגע לנסיבות השתלשלות התאונה וכן גם ביחס לנזקים הנובעים הימנה על פי גרסת התובע . 5) לטענת הנתבעת , האירוע הנ"ל איננו מהווה תאונת דרכים כפי הגדרתו בחוק הפלת"ד, מאחר והינו נופל בגדר החריג הקבוע בחוק הפלת"ד בדבר טעינה ופריקה לאחר סיום הנסיעה ברכב . אי לכך , סבורה הנתבעת כי ירידתו של התובע מהרכב לאחר סיום הנסיעה , וכן עצם סידור השקיות בחלקו האחורי של הרכב מצביעים על כך שתכלית הפעולות הללו , לא הייתה למטרה תחבורתית/תעבורתית ולפיכך , איננה מהווה אירוע תאונתי בהתאם לחוק הפלת"ד . עוד מציינת הנתבעת , כי גרסאות התובע והעדים מטעמו אל מול טענותיו העובדתיות בפני החוקר מטעמה ביחס לאופן השתלשלות המקרה , מעלות תמיהות רבות ביחס לקיומו של האירוע קל וחומר משעסקינן בעדות שהינה עדות יחידה ומעוניינת של בעל דין בהתאם להוראת סעיף 54 לפקודת הראיות (נוסח חדש) , תשל"א - 1971 . שאלת קיומו של האירוע בפועל : 6) כאמור מעלה , הנתבעת התייחסה בסיכומיה לסתירות אשר נתגלעו בגרסאותיו השונות של התובע והעדים מטעמו , ביחס לאופן התרחשות האירוע - דבר המצריך התייחסות נוספת מעבר לפן המשפטי הנוגע לעצם היות האירוע תאונת דרכים או לאו . 7) בראש ובראשונה מציין התובע בעדותו בביהמ"ש , כי הרכב ניתן לו על ידי בנו ביום התרחשות האירוע בשעה שמונה בבוקר (ראה : עמוד 3 שורות 11- 12 לפרוטוקול מיום 26.4.2011) , בעוד שמעדותו של הבן בביהמ"ש עולה , כי הרכב נמסר לידי התובע לפני יום התרחשותו (ראה : עמוד 5 שורה 10 לפרוטוקול) . שנית , מדגישה הנתבעת , כי מתצהירו של התובענה (ראה: סעיפים 6 -7 לתצהיר) וכן מחקירתו הנגדית בביהמ"ש (ראה : עמוד 3 שורות 17 - 18 לפרוטוקול) עולה , כי הלכה למעשה , התובע לא הזיז את המצרכים ולא הורידם מארגז הרכב , בעוד שמעדותו בפני החוקר מטעם הנתבעת וכן בעדותו בפני משטרת ישראל (ראה : מוצג נ/2) עולה , כי התובע טען שהאירוע התרחש רק לאחר שהוריד מהרכב מהסחורה אותה רכש - טענה הסותרת את טענתו העיקרית בביהמ"ש לפיה הפגיעה אירעה טרם הורדת הסחורה . 8) סתירות נוספות אליהן מפנה הנתבעת , נוגעות לנוכחותם והתעניינותם של בני משפחתו (בנו וכלתו) ביחס לנסיבות התרחשות האירוע . לגבי דידה של הנתבעת , טענתו של התובע לפיה כלתו הציעה לסייע בידיו לאחר הנפילה מארגז הרכב סותרת לחלוטין את תוכן עדותו בפני החוקר מטעם הנתבעת לפיה , בשעת התרחשות האירוע לא נכח מאן דהוא בדירת בנו משום שכלתו נמצאה באותה עת במקום עבודתה בחנות , וכן גם משום שבנו היה מצוי באותה עת בעבודתו . אשר לגרסת הבן , יוסף , מדגישה הנתבעת , כי הבן התוודה בפני החוקר מטעמה כי עצם התרחשות האירוע נודע לו מספר ימים לאחר התרחשותו משום שלא ידע כלל היכן ובאילו נסיבות התרחש האירוע , וזאת בניגוד לטענותיו בביהמ"ש לפיהן ביקר אותו בביה"ח כבר ביום קרות האירוע . 9) מאידך , לשיטת ב"כ התובע בסיכומיו , אכן נתגלעו סתירות לא מהותיות בין טענותיו בביהמ"ש בין טענותיו בפני החוקר , ברם הדבר נובע בשל חלוף הזמן מאז מועד התרחשות התאונה . ב"כ התובע הבהיר במהלך עדותו בביהמ"ש , כי מההקלטה עצמה עולה , שהחוקר היה דומיננטי ביותר בעת החקירה ו"השתלט" על תוכן השיחה בכך שחזר מספר פעמים על דברי התובע תוך ניצול לרעה של חוסר בקיאותו המספיק של התובע בשפה העברית . עם זאת בסופו של יום הבהיר החוקר, כי התאונה התרחשה בפועל בעת ירידתו של התובע מארגז הרכב (ראה : עמוד 12 שורה 3 לפרוטוקול) . 10) משמיעת קלטת החקירה (ראה :מוצג נ/1) אכן עולה על פניו , כי הסתירות והפירכות בין גרסאותיו השונות של התובע ועדיו בכל הנוגע לדרך השתלשלות האירוע מעלה ספיקות כבדים בכל הנוגע לעצם התרחשותה של התאונה בפועל . כך לדוגמא , במהלך החקירה בפני החוקר ציין התובע, כי כלתו נמצאה בחנות עובר להתרחשות האירוע (ראה : מוצג נ/1 דקה 12:25) , בה בשעה שבתצהירו וכן בעדותו בביהמ"ש התכחש לכך וטען , כי כלתו ניגשה לסייע בידיו זמן קצר ביותר לאחר התרחשות האירוע (ראה : סעיפים 6 - 8 לתצהיר ; עמוד 3 שורות 12 - 15 ; עמוד 4 שורות 21 -24 ; עדות הגברת אנגם בעמוד 5 שורה 25 - עמוד 6 שורה 2 שורה לפרוטוקול) . כמו כן , בעדותו בפני החוקר הבהיר התובע , כי החל את שלב פריקת השקיות מארגז הרכב , כי הוריד מהרכב מספר שקיות ואף עלה וירד מתוך הרכב על מנת להוריד שקיות נוספות אותן טרם הספיק לפרוק כאשר אחת מהשקיות אף נפלה על גבי הרצפה (ראה : מוצג נ/1 דקות 9:40 , 11:53 ו - 11:11) , בעוד שבתצהירו ציין כי עלה על גבי הרכב בכדי לסדר את השקיות במהלך שלב ההכנה לתהליך הפריקה אשר הלכה למעשה לא החל (ראה : סעיפים 6 - 7 לתצהיר) . 11) עם זאת , נוכח מסקנתו של החוקר כי התאונה אירעה הלכה למעשה בעת הירידה מהרכב (ראה : עמוד 12 שורה 3 לפרוטוקול) הרי שלא ניתן לשלול לחלוטין כי את טענתו המרכזית של התובע לפיה נפגע לאחר שנפל מהרכב , ולפיכך יש להידרש לשאלה האם עסקינן בתאונת דרכים או אם לאו . האם התאונה הינה תאונת דרכים ? 12) על מנת להכריע בשאלה האם האירוע מהווה תאונת דרכים על פי לשון החוק או אם לאו אזי כל שנותר הוא להכריע האם ניתן להגדיר את פעולותיו של התובע כפעולות מסוג של טעינה ופריקה המוחרגות ממסגרת חוק הפלת"ד , או שמא כפי גרסת התובע התאונה אירעה במהלך ירידתו מהרכב לאחר שסיים לסדר את השקיות בארגז הרכב וטרם שהחל בפועל בביצוע פעולות הפריקה . 13) פסה"ד אליו התייחס ב"כ התובע בסיכומיו בעניין רע"א 418/03 אסם תעשיות מזון בע"מ נ' יעקב סמדג'ה ,פ"ד נ"ט(3) , 541 נוגע למקרה שבו התובע ירד ממשאית לאחר תום הוצאת הסחורה מתוכה , לאחר הנחת הסחורה על גבי המשטח ואף לאחר שגם החזרת סחורה פגומה אל תוך המשאית . בפס"ד אסם נקבע , כי סגירת דופן של כלי רכב מסחרי (משאית) עם סיום פעולת הטעינה , וכן פעולות של עלייה או ירידה מכלי רכב מסחרי (משאית) לצורך טעינה ופריקה עשויות להיחשב כפעולות לוואי של פעולות הטעינה והפריקה , ובפרט במקרים שבהם נועדו אותן פעולות לאפשר להקל את מלאכת הטעינה והפריקה שטרם נסתיימה או להשלימה . כלומר, פס"ד אסם קובע כי למרות שמדובר היה על מלאכת טעינה ופריקה אשר הוחרגו מתחולת החוק , הרי מכיוון שמלאכה זו הייתה משולבת בפעולה של ירידה או עלייה לרכב , כי אז רכיב זה של "הירידה או העלייה" הוא זה שמחיל את החוק על התאונות. 14) לעומת זאת , הנתבעת מציינת בסיכומיה , כי האירוע איננו מהווה תאונת דרכים שכן התובע הבהיר במהלך עדותו בביהמ"ש כי נפל מארגז הרכב לאחר שכבר החנה את הרכב , ירד ממנו וצעד לכיוון הארגז מתוך מטרה לסדר את הציוד בארגז הרכב לצורך פריקתו - דבר המלמד על כך, כי התובע סיים את השימוש ברכב מאחר וירד בפועל מהרכב . מכאן , אליבא דעמדת הנתבעת, התובע לא ביצע את פעולת סידור השקיות מתוך מטרה תעבורתית , כי אם לצורך פריקתם מרכב והובלתם לדירת בנו . לשיטת הנתבעת , לא היה הכרח לפרוק את המצרכים בכדי שהתובע ימשיך בנסיעה , ולכן פעולת הפריקה מהווה נכנסת לחריג הקבוע בחוק הפלת"ד , דהיינו , פעולה של טעינה ופריקה בעת שהרכב עומד לאחר סיום הנסיעה ובלא כל סיכון תעבורתי . 15) נושא העלייה לרכב והירידה ממנו נידון בהרחבה בעניין רע"א 8548/96 פדידה נ' סהר חברה ישראלית לביטוח בע"מ , פ"ד נא(3) 825 הקובע כי : "פעולה של עלייה לרכב או ירידה ממנו היא אחד משימושי הלוואי התעבורתיים . כדי שפעולה זו תיחשב לשימוש ברכב למטרות תחבורה, תנאי הוא שהיא תהיה קשורה בעשיית שימוש ברכב למטרות תעבורתיות. מכאן, שלא כל פגיעה בתאונה בעת עלייה לרכב או ירידה ממנו תיחשב לתאונת דרכים. כדי לקבוע אם בתאונת דרכים עסקינן, נדרשת הקביעה לאילו מטרות היו העלייה לרכב או הירידה ממנו" . 16) בעניין רע"א 6454/99 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' יעקב דואני , פ"ד נו(3) 495 קבע ביהמ"ש העליון מסמרות לעניין המבחנים הנדרשים בעת בחינת אירועים , שבהם מבצע הנפגע פעולת לוואי לפעולת הטעינה או הפריקה . בעניין דואני נקבע כי בכדי לקבוע האם פעולת הטעינה או הפריקה הינה חלק אינטגראלי של פעולת הטעינה או הפריקה וקשורה עימה בקשר הדוק , אזי יש לבחון את הפעולה , על פי מידת הצורך בביצועה, המידה בה מקלה אותה פעולה על הפריקה או הטעינה, סמיכות הזמנית שבין פעולת הלוואי לבין פעולת הפריקה או הטעינה וכן גם את סמיכות המקום בו מבוצעת פעולת הלוואי למקום בו מבוצעת פעולת הפריקה או הטעינה . 17) בעניין יעקבי התייחס ביהמ"ש לפסיקות שונות המהוות פעולות לוואי לפעולות מסוג טעינה ופריקה ובכלל זאת , פתיחת הדופן האחורית של משאית לצורך טעינת המשאית או סגירתה של הדופן עם סיום הטעינה כפעולות לוואי של טעינה כדי להקל על הירידה , או לאפשר את הטענת המטען (רע"א 7617/97 קרנית נ' פדל אל שעאר , תק-על (99), 1153). כמו כן , פריסת בד הברזנט המכסה על מטען הינה פעולה הקשורה קשר הדוק לפעולת הטעינה , בהיותה מיועדת לצורך הבטחת שלמות המטען ויציבותו (רע"א 6223/98 שיבלי נ' הדר פ"ד נב(5) 381) . מאידך , פעולת קיפול של בד הברזנט המכסה על פני המטען עשויה להיות פעולה הנלווית לפריקת המטען ויציבותו (רע"א 2781/98 דגן ואח' נ' רונן והמגן , תק-על 98 (4) 425) . 18) בכדי לבחון האם פעולת הלוואי היא חלק אינטגרלי של פעולת הטעינה , או הפריקה , וקשורה עמן בקשר הדוק נקבעו בעניין יעקבי מבחני משנה לצורך הכרעה בסוגיה דוגמת ביצוע פעולת הלוואי , המידה בה מקלה אותה פעולה על הפריקה או הטעינה , סמיכות הזמנים שבין פעולת הלוואי לבין פעולת הפריקה או הטעינה , סמיכות המקום בו מבוצעת פעולת הלוואי לבין המקום בו מבוצעת פעולת הפריקה או הטעינה . ברם , אין מקום להרחיב במידה לא מבוקרת את מושג הטעינה או הפריקה גם לפעולות הכנה הקודמות לטעינה או לפריקה או באות אחריהן (ראה: ע"א 3457/93 שרון שמואל נ' נשר מפעלי מלט ישראליים בע"מ , פ"ד נ(4) 301). 19) הגדרת המשנה של "שימוש ברכב מנועי" מפרטת מגוון פעולות הכלולות בשימוש בו לרבות הנסיעה ברכב, כניסה לתוכו, ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו ועוד . לצידן , הוראת ריבוי המרחיבה את השימוש גם לטיפול או תיקון דרך, התדרדרות או התהפכות של רכב, הינתקות ונפילה של חלק מהרכב או מטענו אם תוך כדי נסיעה ואם כאשר הרכב חונה . לצד כל אלה מצוי חריג הפריקה והטעינה עת הרכב עומד. זוהי ההוראה הממעטת המדגישה כי פריקה וטעינה אינם נכללים ב"שימוש ברכב מנועי" . התכלית החקיקתית העומדת מאחורי קביעת החריג הנ"ל נעוצה בהנחה כי כשהרכב עומד אין הוא משמש סיכון תחבורתי מובהק, והסיכון הוא סיכון אופייני לכל פעולות הפריקה והטעינה של מטענים. ובמצב דברים זה סבר המחוקק כי אין להטיל את הנזק שנגרם בגין התממשותו של הסיכון על כלל בעלי הרכב הממנים את תשלומי הפיצויים על פי הפלת"ד [ראה : יצחק אנגלרד , פיצויים לנפגעי תאונות דרכים 92 (מהדורה שלישית, 2005); רע"א 5880/02 ניר לי שיפוצים ובנייה בע"מ נ' נזרי , פ"ד נז(2) 614]. משכך, לפי ההגדרה, טעינה ופריקה כשהרכב נוסע נכללת עדיין בהגדרת המשנה של השימוש, זאת, כדי לעמוד בקנה אחד עם מבחן הסיכון. 20) מן הכלל אל הפרט , מחקירתו של התובע בביהמ"ש עולה , כי טרם ביצוע שלב הפריקה ביקש לקרב את השקיות לפתח הארגז על מנת לצמצם את המרחק טרם התחלת תהליך הפריקה , אולם כאשר ניסה לרדת מהרכב לצורך התחלת ביצוע פעולת הפריקה , נשען על גבי הדופן השמאלית של הארגז ובשלב זה נפל מהרכב (ראה : עמוד 3 שורות 15 - 27 לפרוטוקול) . בענייננו , בין אם פעולת ריכוז השקיות בסמוך לדלת הארגז נעשתה בסמיכות זמנים לפעולת הפריקה המתוכננת , הרי שאולי הפעולה עשויה הייתה להקל על התובע בעת ביצוע פעולת הפריקה , אולם מאידך , לא היה בה כדי להבטיח את שלמות המטען ויציבותו , קל וחומר משהתובע התוודה בפני החוקר, כי הוריד חלק מהשקיות מארגז הרכב וכי טרם השלים את פעולת הפריקה (ראה : מוצג נ/1 דקות 9:40 ו - 11:11) . מרדכי נדל 21) ודוק , על פי אמות המידה אותן התווה ביהמ"ש העליון בעניין יעקבי וכן גם בעניין פדידה, הרי שכל שימוש ברכב מנועי צריך שיהא למטרות תחבורה. לפיכך , על השופט היושב בדין לבחון את קיומם של כל המרכיבים של ההגדרה הבסיסית , ובכלל זאת המרכיב של "מטרות התחבורה" (כגון : נסיעה ברכב) . דא עקא , שכניסה לרכב או ירידה ממנו , יש ויעשו למטרות תחבורה ויש שאינן קשורות כלל לשימוש תעבורתי ברכב. עם זאת , בענייננו , אירוע הנפילה מהרכב התרחש בעת שהרכב עמד על מכונו , לאחר סיום הנסיעה אשר נועדה להוביל את המצרכים אותם רכש האב בשוק אל עבר ביתו של הבן , יוסף . יתירה מכך , עצם העובדה שהתובע לא ציין בתצהירו , לא בעדותו בביהמ"ש וכן לא במהלך החקירה בפני החוקר מטעם הנתבעת , ואף לא במסגרת השאלון אשר נשלח אליו , כי היה בכוונתו להמשיך ולעשות שימוש נוסף ברכב , הרי שהדבר מלמד על כך כי נפגע בעת ביצוע פעולת פריקת המטען , או לחילופין , במהלך שלב ההכנה לפעולת הפריקה . מכאן , ברי כי השימוש אשר נעשה ברכב לא היה לצורכי תעבורה . 22) אשר על כן , התובענה נדחית ואין צורך לדון בסוגיית הנזק . התובע יישא בהוצאות הנתבעת בסך של 5000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק . נפילה