תביעה בגין נזקי רטיבות כתוצאה מפיצוץ צינור מים

תביעה בגין נזקי רטיבות שאירעו לביתה של התובעת וכתוצאה מפיצוץ צינור מים, שעובר בשטח חצר התובעת, ושהונח כחלק ממערכת ההשקייה של הנתבעים 1 ו-2. התובעת מתגוררת בבית צמוד קרקע ברמת אפעל, הסמוך לבית משפחת הנתבעים 1 ו-2, הנתבעת 3 היא חברת הביטוח, אשר במועדים הרלוונטיים היתה המבטחת בגין נזקי צד ג' של הנתבעים 1 ו- 2. בתיהם של הצדדים מחוברים האחד לשני בחצר וחולקים חומה משותפת שנבנתה על ידי הנתבעים. טענות הצדדים לטענת התובעת, הנתבעים פנו אליה, בבקשה להעביר בשטחה את צינור המים והתשתית הנדרשת לצורך הקמת מערכת השקייה, מחלקו הקדמי של המבנה אל חלקו האחורי, וזאת עוד בשלבי הבנייה של ביתם. התובעת נתנה את הסכמתה, וסוכם כי צינור זה יעבור בשטח חצר התובעת, ובסמוך לחומה המשותפת שנבנתה, דרך הגינה השייכת לה, וכך היה, בשטחה של התובעת, הוטמן צינור השקייה של הנתבעים, בקוטר 16 מ"מ בעומק של 50 ס"מ. לטענת התובעת, במהלך חודש מאי 2003, החלו להתגלות מעת לעת סימני רטיבות באדמת חצרה, וכן סחף, שנבע מכמויות המים שזרמו אל כיוון חצרה. במהלך יוני 2003, שמה לב התובעת לרעש הבוקע מחצר הנתבעים, ושאינו דומה לרעש הבוקע ממערכת ההשקייה בדרך קבע. נטען כי במהלך החודש האמור, גילתה התובעת, שהשטח החולי שהיה עם סימני רטיבות, הנו מוצף במים הפורצים בזרימה חזקה ובכמויות רבות. לטענת התובעת, רק באירוע זה קישרה בין מערכת ההשקייה של הנתבעים, לבין זרימת המים והזעיקה את בעלה שחפר בחצר, בכיוון הצינור, וגילה כי זה חשוף וקרוע. נטען כי עם הפסקת פעולת מערכת ההשקייה של הנתבעים הפסיק פרץ המים. לטענת התובעת, בעלה ניסה לתקן את הצינור בכדי למנוע הישנות של המקרה, ותוך עדכון הנתבעים בדבר, אך כעבור מספר ימים, חזר האירוע ובצורה חמורה אף יותר מבעבר. נטען כי במהלך האירוע האחרון, פנתה התובעת לנתבע 2 בבקשה לנתק את הצנרת ולמציאת פתרון וזאת בזמן אמת, אך הנתבעים לא טרחו לבצע כל פעולה לפתרון הבעיה. למרות האמור, בכל פעם שהנתבעים הפעילו את מערכת ההשקייה, כשלוש פעמים בשבוע ולמשך חצי שעה בכל פעם, כמויות מים היו פורצות דרך הצינור, ורק לאחר מספר חודשים, במהלך אוקטובר 2003, נותק הצינור וההצפות פסקו. התובעת טוענת כי עד לפיצוץ הצינור לא נתגלו בעיות רטיבות או איטום בביתה וכי הנזקים הקיימים נובעים מפיצוץ צינור הנתבעים. נטען כי נזקי התובעת מחייבים שיפוץ רחב היקף, וכי הנתבעים הכירו את הסיכונים הכרוכים בהעברת הצינור בצורה זו, והיה באפשרותם למנוע את ההצפות, על כן, מוטל עליהם נטל ההוכחה, להראות כי לא התרשלו בכך שלא נקטו באמצעי סביר לצורך מניעת ו/או הקטנת הנזקים שנגרמו. עוד נטען, לחבותם של הנתבעים הנובעת ממעשיהם, מחדליהם והפרת חובות חקוקות, בין היתר, שלא התקינו אמצעי התראה כנגד דליפות, בכך שלא הפעילו נוהל קבוע של בדיקת הצינור בתדירות של לפחות פעם בשנה, בכך שלא תחזקו את הצנרת, בכך שהתקינו צינור שאינו תקין, בכך שהתקינו את הצינור בצורה שאינה ראויה, בכך שעשו שימוש בחומרים שאינם איכותיים, בכך שלמרות התראות התובעת בדבר דליפת המים, לא טרחו לסגור את הצינור אלא לאחר מספר חודשים, ובכך שלא פעלו כפי שבעלי דירה סבירים היו פועלים בנסיבות העניין. נטען כי בנוסף לנזק שנגרם לביתה של התובעת, על הנתבעים לפצותה בשל עוגמת הנפש שנגרמה לה. התובעת טוענת לתחולת סעיף 38 לפקודת הנזיקין(נוסח חדש) וכן טוענת לכך, שמים עלולים להיות דבר מסוכן, ו/או מים הנם דבר הנמלט מנכס ועלול לגרום נזק בהימלטו. משכך נטען כי על הנתבעים להוכיח שלא התרשלו בנוגע לתחזוקת הצינור ולנזילת המים. נטען כי תביעתה נתמכת גם בחוות דעת המומחים שהוגשו מטעמם, מר דניאל סופר, ומר ברוכים, וכי חדירת המים והצפת הדירה נובעים מגורם חיצוני ולא מכשלים במערכת האיטום. כמו כן, נטען לממצאי חוות הדעת ההנדסית מטעם "המכון הישראלי לביקורת בניה", ולפיהם נמצאו מספר נקודות ובהן רטיבות מזערית, וכי החרירים וסימני ההתפוררות ברצפת השיש ובפנלים בקומת הכניסה, מעידים על רטיבות עזה שהיתה כלואה מתחת לרצפה לאורך תקופה ממושכת, וכן לכך שהנזקים בדירה קשורים להתפרצות מצנרת ההשקייה של גינת הנתבעים. נטען כי על הנתבעים לפצות את התובעת בסך של 176,503 ₪ הכולל את תיקון הנזקים בדירת התובעת (142,750 ₪), הוצאות פיקוח הנדסי (9,993 ₪), דיור חליפי בתקופת התיקונים (5,762 ₪), שכר טרחת שמאי (5,762 ₪) ועוגמת נפש (10,000 ₪). הנתבעים, טוענים כי מקור הנזקים בבית התובעת הינו באיטום לקוי של ביתה וכי אין קשר סיבתי בין נזקים אלו לצינור שהועבר בצמוד לחומה המפרידה בין הבתים, ושנותק ממקור מים, שנים קודם לתביעה. נטען כי עמדה זו נתמכת בחוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט, המהנדס מר גרשון פולג, שהמליץ לדחות את טענת התובעת, לפיה התפרצות הצינור היא המקור לנזקים. נטען כי גם בשתי חוות דעת שהוגשו על ידי מומחים מטעם חב' AIG, שנערכו והוכנו לצורך תביעת ביטוח שהגישה התובעת לחברה, נדחתה עמדתה של התובעת ונקבע כי נזקי המים בביתה נובעים מכשלי איטום בביתה היא. לעניין זה, מפנים הנתבעים גם לחוות דעתו של המהנדס, מר מ. קרבצ'יק, שהוגשה מטעמם ולפיה, ביתה של התובעת אינו אטום כנדרש, האטימה בו לקויה, והרצפה בקומת המרתף אינה אמורה להיות רטובה, ולא חשוב מהי כמות המים שהיתה בגינה, וכי קירות המרתף חייבים להיות אטומים בפני חדירת מים. נטען כי לא הוכחה עילת תביעה כנגד הנתבעים, לא הוכחה רשלנותם ואף לא הוכח קשר סיבתי בין הרשלנות הנטענת, לבין הנזקים נשוא התביעה. כמו כן, טוענים התובעים לכלל לפיו על המוציא מחברו - עליו הראיה. לחילופין, נטען כי התובעת נושאת באשם תורם וברשלנות תורמת, משלא טרחה לאטום את ביתה כראוי, ולבצע תיקוני איטום לאורך השנים, וכי אשם זה, מהווה הסתכנות מרצון. הנתבעים טוענים כי חוות הדעת של השמאי, שהוגשה מטעם התובעת, איננה כוללת הערכה כלשהי בדבר שיפוי, וכי לא הוכח סכום הנזק הישיר. לעניין הנזקים העקיפים, נטען כי התובעת לא התגוררה בדיור חלופי משך תקופת התיקונים בבית, כך שנזק זה לא הוכח, וזאת על פי תשובתה לשאלון הנתבעים. באשר לעוגמת הנפש, נטען כי יש לדחות את הסכום הנתבע, שהנו כפול אף, מסכום הפיצוי שנקבע בחוות דעתו של המומחה מטעם ביהמ"ש בגין הנזק. הצדדים הגיעו להסדר דיוני, שניתן לו תוקף של החלטה ביום 23.05.2013, ועל פיו, פסק הדין בתיק יהא מנומק, ועל יסוד החומר הקיים בתיק, כתב התביעה על נספחיו, חוות דעת המומחים מטעם התובעת, קבלות תיקון, פוליסת חב' AIG, שאלות הבהרה למומחה בית המשפט ותשובותיו, כתבי ההגנה, חוות הדעת מטעם הנתבעים וחוות דעת המומחה מטעם ביהמ"ש. עוד נקבע כי פסק הדין יינתן לאחר שהצדדים יגישו סיכומיהם בכתב, וללא שמיעת ראיות. דיון והכרעה לצורך בדיקת טענות הצדדים בדבר הנזקים, מינה כאמור בית המשפט מומחה מטעמו, את המהנדס מר גרשון פולג. ככלל בית המשפט יטה לקבל את ממצאי המומחה מטעמו, אלא אם נמצאו נימוקים כבדי משקל ונסיבות חריגות לסטות מהם, בהקשר זה, ראה ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי ואח', "משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט, ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שיקול דעתו של בית המשפט, אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן". כמו כן לעניין שיקול הדעת בדבר מידת אימוץ מסקנות המומחה, ראה: ע"א 558/96 חברת שיכון ועבדים בע"מ נ' רוזנטל, פ"ד נב(4) 563, 568-570 (1998); ע"א 5602/03 סגל נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ, פסקה 3; ע"א 6540/05 סולל בונה בע"מ נ' אברמוביץ אבנר ואח', פסקה 16. מר גרשון פולג הגיש את חוות דעתו וממצאיו לבית המשפט לאחר שהיו בפניו כתבי הטענות וחוות דעת המומחים מטעם הצדדים וכן לאחר סיור שערך בבית התובעת ביום 06.07.2011. בדו"ח שהוגש לביהמ"ש ע"י מר פולג נקבע כי: א. היתה חדירת מים גם מתחת לרצפת המרתף וגם מתחת לרצפה של קומת הכניסה. ב. חדירת המים האמורה, גורמת ותגרום גם בעתיד לנזקים באריחי הרצפות, בבסיס המשקופים, בתחתית הקירות ועוד. ג. חדירת המים למבנה, מקורה במספר מקומות, האחד, נזילה מצנרת מים, דלוחין או ביוב בתוך המבנה והשני, חדירת מים דרך הקירות והיסודות החיצוניים של הבניין, עקב מי גשם והשקיה בעיקר. כאשר ברוב המקרים שתי התופעות קורות גם יחד. ד. ניתן להניח בסבירות גבוהה כי קיימת גם חדירת מים מתחתית רצפת המרתף והקירות התת קרקעיים מסביב. ה. לשאלה האם פריצת המים מצינור ההשקיה של השכן יכולה לגרום לפגיעה במישור האיטום התשובה הנה שלילית. חדירת המים מתרחשת כתוצאה מכך שהאיטום סביב הבית ומתחתיו דולף במידה זאת או אחרת. ו. האם לפריצת המים מצינור ההשקיה של הנתבע היתה השפעה על היקף הנזקים שנגרמו? השפעה זניחה, יחסית לכמות המים שזרמו להיקף המבנה עקב מי הגשמים וההשקיה של התובעת עצמה במהלך יותר מ- 10 שנים. ז. צינור המים לא נקרע בשום שלב, היות והממטרות של הנתבעים המשיכו לפעול בכל פעם, שמתרחשת פריצת מים. ח. לשאלה האם היקף הנזקים יגדל במהלך השנים הבאות? התשובה הינה חיובית. המלצותיו של מר פולג הנן: "אני ממליץ לבית המשפט שלא לקבל את טענת התובעת, כי התפרצות צינור ההשקיה של נתבע 1 הינו המקור לנזקים. אני ממליץ לבית המשפט לשקול לחייב הנתבעים בסכום סביר (4,000-6,000 ₪) על אי טיפולם בהעתקת הצינור הדולף במהירות כדי למזער נזקים של התובעת". כפי שניתן ללמוד מחוות הדעת האמורה, הנזקים שנטענו על ידי התובעת באשר לביתה, נובעים מבעיות באיטומו ולא כתוצאה מאירועי הפיצוץ בצינור, כמו כן, ציין מר פולג כי לאירועי התפרצות המים, יכולה להיות השפעה זניחה וביחס לכמויות המים שזרמו להיקף המבנה לאורך השנים בעקבות השקיית התובעת עצמה ומי הגשמים. חוות דעת זו מתיישבת עם חוות הדעת שהוגשו לתיק בית המשפט מטעם הנתבעים, ובהן גם כאלו שהוגשו מטעם חב'AIG ובסמוך לאירועים, שם נדחתה עמדת התובעת גם כן, ונקבע כי נזקי המים נובעים מכשלי איטום בביתה. מחד, אציין כי על אף טענת הנתבעים כי מדובר בחוות דעת אובייקטיביות, המנותקות מהצדדים, יש לקחת בחשבון לעניין משקלן, את ההקשר שבו הוגשו, מאידך, יש להעניק משקל לעובדה כי חוות דעת המומחים השונות שהוגשו בתיק, מטעם מומחה ביהמ"ש ומומחים נוספים, למעט מומחי התובעת, הגיעו לכדי מסקנה זהה, ולפיה אין מדובר בנזק שנגרם כתוצאה מאירועי התובענה, אלא כתוצאה מכשל באיטום דירת התובעת. התובעת טוענת כי הנזק שנגרם הינו תוצר של נזילת מים מצנרת שהיתה בבעלותם הבלעדית של הנתבעים, באחריותם ותחזוקתם ומשכך חל סעיף 38 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), ולפיו: "בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי דבר מסוכן, למעט אש או חיה, או על ידי שנמלט דבר העלול לגרום נזק בהימלטו, וכי הנתבע היה בעלו של הדבר או ממונה עליו או תופש הנכס שמתוכו נמלט הדבר - על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי הדבר המסוכן או הנמלט התרשלות שיחוב עליה". וכן הפנתה לעניין ע"א 302/67 חברת מפי בע"מ נ' משק אשר אשכנזי, פד"י כב(1) 211, 222 שם נקבע כי: "אם נמלט דבר העשוי להזיק מנכסו של הנתבע, הנתבע מוחזק כרשלן עד שלא יצא ידי חובת ההוכחה המוטלת עליו בסעיף הנ"ל. אין חולק על כך שמים שנמלטו עשויים להזיק, ושיצאו מרשות הנתבעים - המערערים. לא נותרה אפוא למערערים אלא הגנה אחת, והיא שלא התרשלו". משמים הנם בגדר "דבר נמלט" שעלול לגרום לנזק בהימלטו, יש להעביר את הנטל אל כתפי הנתבעים כמי ששלטו באופן מהותי בצנרת ממנה נמלטו המים וחובה עליהם להוכיח כי לא התרשלו בהתקנת ובתחזוקת הצינור, ממנה נמלטו המים, (ראה: ע"א 241/89 ישראליפט (שירותים) בע"מ נ' הינדלי רחל ואח', פ"ד מט (1) 45, ע"א 7877/02 זיאד נ' חברת החשמל מזרח ירושלים בע"מ, פ"ד נח (2) 279, תא 3854/03 הדר חבר לביטוח בע"מ גבעתיים נ' היחידה המרכזית לביטוח בע"מ (פ"ת),). אני סבור כי הנתבעים 1 ו-2 לא עמדו בנטל להוכיח כי לא התרשלו בהתקנת ובתחזוקת הצינור, ואף לא הוכיחו כי משהחלו להופיע התקלות בצינור, פעלו לתיקונן באופן מיידי ותוך מזעור הנזק לתובעת. הנתבעים לא הוכיחו כי לא התרשלו בהתקנתו ובתחזוקתו של הצינור ממנו נמלטו המים, שהונח והועבר דרך חצרה של התובעת. מצופה משכן סביר בנסיבות העניין, כי יפעל במהירות האפשרית לצורך טיפול באירוע מסוג זה, המסב נזק לשכנו, ובמיוחד בנסיבות אלו, בהן הצינור הועבר לאור הסכמתה וכמחווה של רצון טוב של התובעת, משהתרשלו הנתבעים 1 ו-2 חבים הם ביחד ולחוד כלפי התובעת. למרות האמור, בנסיבות המקרה, שוכנעתי והוכח להנחת דעתי, כי על אף התרשלותם של הנתבעים בטיפול בתקלות הצינור, לא קיים קשר סיבתי בין נזילות המים שארעו, לבין הנזקים שהצטברו בביתה של התובעת, ומשנקבע כי הנזקים נובעים מבעיות באיטום המבנה, ובעיקר כי האירועים נשוא התביעה, הנם בעלי תרומה שולית לנזקים, לפיכך אין לפסוק את הסעד שנתבע. לא ראיתי ולאחר עיון בכלל חוות הדעת והטענות שבפניי, שמתקיימים כאן טעמים מיוחדים המצדיקים סטייה מחוות דעתו של מומחה בית המשפט בעניין, הגם שמומחה בית המשפט אינו משפטן, ובסוגיית משמעות קיום איטום כנדרש בבית התובעת, כסיבה לנזק, ניתן להגיע לתוצאה משפטית שונה ותוך קבלת ממצאיו בעניין, עדיין המומחה לא עצר בנקודה זו (ליקויים באיטום אצל התובעת), עליה ניתן לחלוק, לפחות לגבי היקף האשם, וקבע במפורש, שלפריצת המים מצינור ההשקייה של הנתבעים הייתה השפעה זניחה יחסית על מרתף הנתבעת, ובהתחשב בגורמי נזק אחרים אפשריים וסבירים, וכימת בהתאם את הסכום לפיצוי, והנובע מאי טיפול מהיר דיו בצינור הדולף של הנתבעים. בנקודה עיקרית ומרכזית זו, לא ראיתי שהוכח להנחת דעתי שיש לסטות ממסקנת וקביעת המומחה בעקבותיה, ולגבי שיעור הנזק, לגביו אחראים הנתבעים. בתביעה נדרש גם פיצוי בגין עוגמת נפש. בקביעת שיעור הפיצויים בגין עוגמת נפש יילקחו בחשבון, בין היתר, טיב הנכס בו אירעו הנזקים - האם מדובר בדירת מגורים, במבנה עסקי או אחר; מה טיב הנזקים, מידת חומרתם, מידת השפעתם על חיי היומיום בדירה; התנהלות הצדדים עובר להליך המשפטי ובמהלכו; עלות תיקון הנזקים ועוד. אכן, לא אחת עלות תיקונו של הנזק אינה משקפת בהכרח את עוגמת הנפש הנגרמת בשל כך ולא קיים בהכרח מיתאם בין עלות תיקון הנזק לבין עוגמת הנפש הנגרמת בעטיו, יחד עם זאת, אף על פי שקביעת שיעור הפיצויים בגין עגמת נפש נתונה לשיקול דעת בית המשפט, הרי שגם קביעה זו צריכה לעמוד במבחן של סבירות (ראה גם: ע"א 5602/06 אבי ושרה סגל ואח' נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ,;ע"א 6540/05 סולל בונה בע"מ נ' אברמוביץ אבנר ואח', פסקה 18). אני סבור כי בנסיבות המקרה יש לפסוק לתובעת, פיצוי בגין עוגמת נפש בשיעור של 1,500 ₪ המגלם את העובדה שהתובעת הקדישה מזמנה וממרצה בכדי לטפל באירועי הנזילה מן הצינור, ובהיעדר פתרון מיידי מצד הנתבעים 1 ו- 2 , ובהתחשב גם בשיעור הנזק שנקבע בשל כך על ידי המומחה. סוף דבר נוכח האמור לעיל, אני מחליט לחייב את הנתבעים לשלם לתובעת, ביחד ולחוד, כדלקמן: סך של 6,000 ₪ צמוד ונושא ריבית כחוק מיום 14/2/11, יום חוות דעתו של המומחה פולג, ועד לתשלום בפועל. סך של 1,500 ₪ , פיצוי בגין עוגמת נפש, צמוד ונושא ריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל. 3. הואיל והתביעה התקבלה בחלק קטן בלבד, ואולם הדיון היה ענייני וכאשר נחסכו זמן והוצאות נוספים הכרוכים בשמיעת ראיות, אני מחליט לא לעשות צו להוצאות, וכל צד יישא בהוצאותיו. מיםפיצוץ בצנרתרטיבותנזקי מים