פרשנות סעיף 59 (ד) לחוק חוזה הביטוח , התשמ"א-1981 (להלן:" חוק חוזה ביטוח"/"החוק") -'כפל הביטוח' ואופן יישומו.במילים אחרות, כיצד יש לחלק את הנטל בין המבטחות - האם בין סכומי תקרות הכיסוי בפוליסות הביטוח או שמא חלוקת הנטל על פי היחס בין שטחי הנכסים המבוטחים המעורבים? דיון והכרעה יוער כי התובעת ביטחה את המבנה ותכולת החנות בעוד שהנתבעת ביטחה את מבנה הבניין בכללותו. ביטוח כפל - מהו? הדין מגדיר 'ביטוח כפל' בהתאם לס' 59 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 [תיקון אחרון: 03/03/10] (להלן:"חוק חוזה ביטוח") כדלקמן : "(א) בוטח נכס בפני סיכון אחד אצל יותר ממבטח אחד לתקופות חופפות, על המבוטח להודיע על כך למבטחים בכתב מיד לאחר שנעשה ביטוח הכפל או לאחר שנודע לו עליו. (ב) בוטח נכס ביטוח כפל ועלה סך-כל סכומי הביטוח באופן בלתי סביר על שווי הנכס, רשאים המבוטח וכל אחד מהמבטחים, בכל עת בתקופת הביטוח, לדרוש הפחתת סכומי הביטוח עד לשווי הנכס בשעת הדרישה ; נדרשה הפחתה זו יפחתו סכומי הביטוח לפי היחס שביניהם, ובמקביל יפחתו גם דמי הביטוח מיום הדרישה. (ג) בביטוח כפל אחראים המבטחים כלפי המבוטח יחד ולחוד לגבי סכום הביטוח החופף, בנטל החיוב בינם לבין עצמם לפי היחס שבין סכומי הביטוח. (ד) המבטחים ישאו בנטל החיוב בינם לבין עצמם לפי היחס שבין סכומי הביטוח" השופט ד. חשין במאמרו מבהיר את המונח 'ביטוח כפל יתר'; "ביטוח כפל יתר מתקיים, כאשר אותו מבוטח או אדם אחר מטעמו מבטח אותו אינטרס שיפויי מפני אותו סיכון אצל יותר ממבטח אחד לתקופות חופפות, וסך כל סכומי הביטוח עולה על שווי האינטרס המבוטח". (הדגשות שלי-כ.ל.) (דוד חשין עו"ד [כתוארו דאז], ביטוח כפל יתר, סעיף 59 לחוק חוזה ביטוח, התשמ"א- 1981, משפטים יב ע"מ 365, התשמ"ב ) לשיטת התובעת, מבנה החנות שניזוקה מכוסה בפוליסות הביטוח הן על ידי הנתבעת והן והן מטעם התובעת. כך שלמעשה לשיטתה , אירעו הנזקים בתקופה בה שני הביטוחים היו תקפים. קרי, מתקיים מצב של ביטוח כפל לפי סעיף 59 ד לחוק לפיו על הנתבעת לפצות את התובעת בהתאם ליחס שבין סכומי הביטוח. אין מחלוקת כי ההסדר החוקי המעוגן בסעיף 59(ד) מורה כי בהיווצר מצב של 'ביטוח כפל' חלוקת נטל החיוב בין המבטחים הינה בהתאם לשיטת 'יחס סכומי הביטוח'. אצטט מדברי ד. חשין במאמרו כדלקמן; "השיטה הנפוצה ביותר ידועה בשם 'יחסי סכומי הביטוח' או 'שיטת המקסימום'. על פי שיטה זו, יחס החלוקה צריך להיות כיחס הקיים בין סכום הכיסוי המקסימלי של כל אחת מהפוליסות בנפרד ובין סכום הכיסוי המקסימלי של שתי הפוליסות יחד". (דוד חשין עו"ד [כתוארו דאז], ביטוח כפל יתר, סעיף 59 לחוק חוזה ביטוח, התשמ"א- 1981 , משפטים יב ע"מ 374, התשמ"ב ) (הדגשות שלי- כ.ל.) במקרה דנן, חלוקים הצדדים בינם לבין עצמם באשר לפרשנות המונח - 'סכומי הביטוח'. לטענת התובעת, הפרשנות הנכונה -סכום הביטוח המקסימאלי של הכיסוי הביטוחי הכולל בפוליסה. מנגד, לשיטת הנתבעת הפרשנות הראויה למושג הינה כסכום הביטוח המקסימאלי בגינו בוטחה החנות אצל כל אחת מן המבטחות ולא לסכום הביטוח של המבנה בכללותו. במילים אחרות, לצורך חלוקת הנטל בין המבטחות - יש לחשב הנטל בהתאם לחלקה היחסי של החנות נשוא התובענה משטחו הכולל של הבניין אשר בוטח .*** יוער כי לא נוכחתי שהנתבעת הגישה אסמכתאות בדבר שטח החנות ביחס לשטח הכולל של מבנה הבניין - ועל כן, טיעוניה נטענו בעלמא וללא כל בסיס. אם כן, מהי שיטת סכומי הביטוח? בספרו ד"ר שחר ולר עומד על שיטת 'סכומי הביטוח'; "סעיף 59 (ד) מעניק זכות השתתפות למבטחת שנשאה ראשונה בתשלום תגמולי הביטוח כלפי מבטחות אחרות, ומחלק את האחריות ביניהן בהתאם לסכומי הביטוח. לכאורה, חלוקת הנטל בין המבטחות לפי יחס סכומי הביטוח היא רצויה, שכן מניחים שקיים יחס ישר בין סכום הביטוח לבין מי הביטוח שקיבלה כל אחת מהן;כפי שנראה, אין הדבר כך". ובהמשך ... "...חלקה של מבטחת נקבע בהתאם ליחס שבין סכום הביטוח שנקבע בפוליסה שלה לבין הסכום הכולל של סכומי הביטוח הקבועים בפוליסות הנוגעות בדבר." (הדגשות שלי-כ.ל.) (ד"ר שחר ולר,חוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981, כרך שני ע"מ 209 סעיף 494) מלומדים בתחום הביטוח הכירו בבעייתיות שבשיטת סכומי הביטוח המעוגנת בסעיף 59 ד לחוק . "נמצא אפוא, ששיטת יחס סכומי הביטוח אינה צודקת, שכן היא מפלה לרעה וללא כל הצדקה את המבטח שביטח על הסכום הגבוה יותר. הפליה זו בולטת עוד יותר כאשר הנזק מכוסה על ידי כל אחת משתי הפוליסות" (דוד חשין עו"ד [כתוארו דאז], ביטוח כפל יתר, סעיף 59 לחוק חוזה ביטוח, התשמ"א- 1981 , משפטים יב ע"מ 377, התשמ"ב ) וכן, "...דרך חלוקת הנטל שנקבעה בסעיף 59 (ד) בהתאם ליחס שבין סכומי הביטוח אינה רצויה;היא מבוססת על הנחה שלא תמיד מתקיימת בדבר יחס ישר בין דמי הביטוח לבין סכום הביטוח; היא אינה מתחשבת בשיעור החבות של כל מבטחת במקרה הקונקרטי והיא מתעלמת מהעובדה שסכום הביטוח הגבוה יותר נועד לכסות נזק גדול יותר ולא נועד ליטול חלק גדול יותר בנזק קטן. מוטב היה לחלק את הנטל שווה בשווה עד לסכום הביטוח החופף, ולחייב את המבטחת שביטחה בסכום הגבוה יותר בתשלום היתרה כולה". (ד"ר שחר ולר,חוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 , כרך שני סעיף 494 ע"מ 211 )(הדגשות שלי-כ.ל.) עם זאת, בעוד שהמלומדים מבקרים את השיטה המעוגנת בסעיף 59 ד לחוק, אף בפסיקה מביעים חוסר נוחות עם השיטה אך עם זאת מודעים למגבלות החוק. אצטט מפי כבוד השופטת נאור בפסק דינה- בע"א 5464/00 פרץ ג.ג. מהנדסים בע"מ נ' קנין ע"מ 508-509 סעיף 42 "האם במקרה זה לא יהיה זה צודק יותר, גם לגבי פוליסת נכסים, להורות על שיטת חלוקה שווה? אכן, שיטת חלוקה כזו- אם תיושם - עשויה לרוקן מתוכן במידה לא מעטה את הסדרו של המחוקק בסעיף 59 (ד)". אוסיף מדבריו של כבוד השופט חשין -כדלקמן; "צר לי , אך רואה אני עצמי כבול להוראת - החוק. הוראת סעיף 59 (ד) לחוק, הוראה בלתי ראויה היא, לדעתי, אך משהורנו החוק את שמורה הוא אותנו, מצווה היא שנכוף ראשנו לפניו והוא שלטון החוק ברשות השופטת" (בע"א 5464/00 פרץ ג.ג. מהנדסים בע"מ נ' קנין ע"מ 512) נוכחתי כי בניגוד לשיטה הרווחת , השיטה המשולבת סומנה כשיטה הרצויה- "בספרות המשפטית נטען כי השיטה ביותר לחלוקת הנטל בביטוח כפל של אחריות היא 'השיטה המשולבת'. לפי שיטה זו, החבות בין המבטחים מתחלקת שווה בשווה עד לתקרת האחריות המשותפת (סכום הביטוח הנמוך יותר), ואם הנזק עולה על תקרת האחריות המשותפת , על המבטח בסכום הביטוח הגבוה יותר לשאת לבדו בנזק העודף עד לגבול האחריות הקבוע בפוליסה. לכאורה, שיטה זו היא אכן ההוגנת ביותר, שכן היא מקיימת שוויון מלא בתחום החבות המשותפת, ואילו בתחום החורג מחבות זו נושא עול רק המבטח שקיבל בגינו תמורה". (ירון אליאס, דיני ביטוח , כרך ב' מהדורה שנייה , ע"מ 1293 -1294 ) לסיכום:נוכחתי כי הן בספרות המקצועית בתחום הביטוח והן בפסיקה כולם בדעה אחת ככל הנוגע לשיטת 'סכומי הביטוח'- כי המדובר בשיטה לא רצויה אשר לעיתים אף מובילה לתוצאות לא הוגנת, זאת ככל שהנטל מתחלק באופן מפלה ולא שוויוני, מחד. בעוד שמלומדים בתחום הביטוח ובפסיקה גורסים כי השיטה האופטימאלית לחלוקת הנטל, הינה שיטת חלוקה שווה או בכינויה 'השיטה המשולבת', מאידך. הרי שנוכח סעיף 59(ד) וכל עוד המחוקק טרם פעל לתיקונו, הרי שידי בית המשפט כבולות ואין לו אלא לפעול לפי השיטה המעוגנת בדין. ומהכלל אל הפרט- התובעת עותרת לפיצוי בסך 10,713 ₪ בהתאם ליחס סכומי הביטוח, על מלוא נזקיה מכוח סעיף 59 לחוק חוזה הביטוח. לגרסת התובעת, סכומי הביטוח במקרה דנן כדלקמן; התובעת- 277,024 ₪ , הנתבעת- 2,000,000 ₪. קרי, לצורך חישוב נטל הביטוח , יש לחשב את היחס שבין סכום הביטוח בפוליסת הביטוח שהוציאה התובעת בסך 277,024 ₪ לבין סכום הביטוח בפוליסת הביטוח שהוציאה הנתבעת בסך 2,000,000 ₪ . ברם, לטענת הנתבעת יש להתייחס לסכום הביטוח הספציפי שביטחה את החנות בלבד ולא לסך פוליסת הביטוח לבניין כולו - אלא שלא ציינה את הסכום אליו התייחסה מחד, ולא הכחישה את סכום פוליסת הביטוח שנטען על ידי התובעת העומד על 2,000,000 ₪ ,מאידך. אין מחלוקת בין הצדדים כי יש להתייחס לסכום הביטוח המקסימאלי. לשיטת הנתבעת ,יש לבדוק את סכום הביטוח המקסימאלי לנכס המבוטח - החנות, בניגוד לגרסת התובעת על פיה יש להתייחס לסכום המקסימאלי המתייחס לכלל המבנה בסכום הביטוח הכולל. מעיון בנספח א' לכתב התביעה- פוליסת הביטוח מטעם התובעת, (דף 2 פרק ראשון) בפרק שכותרתו 'ביטוח אש מורחב וסיכונים נלווים' נוכחתי כי סכום ביטוח המבנה והתחולה עומד על סך 277,024 ₪ . מנגד, יוער כי לא הוצגה בפני פוליסת הנתבעת . כמו כן הנתבעת לא נקבה בסכום בו ביטחה את המבוטח אלא טענה רק באופן כללי בנוגע לפרשנות שיטת סכומי הביטוח מבלי לנקוב בסכום קונקרטי. הנתבעת טענה בסיכומיה כי ההשוואה בין ביטוח אחריות לבין ביטוח רכוש בעייתית בהקשר של ביטוח כפל - שונה ביסודה מביטוחי רכוש ועל כן לא ניתן להסיק מסקנות מבוססות באשר לחלוקת הנטל בין המבטחות בעניין זה. בתגובה לכך טענה התובעת בסיכומיה כי בית המשפט העליון בפרשת פרץ נ קנין קבע כי אין הבדל בין ביטוחי אחריות מקצועית לבין ביטוחי נכסים המשליך על אופן חלוקת הפיצוי. (סעיף 12 סיכומי תשובה ) לעניין זה אצטט מדבריו של ד. חשין - כדלקמן; "נציין עוד, כי בסעיף זה אין אמנם כל זכר לביטוח אחריות, אך, חסרון ה"אחריות" אינו אלא אופטי בלבד, שכן, סעיף 67 לחוק החדש מחיל את הוראות סעיף 59 - ביטוח כפל - גם על ביטוח אחריות, כך שהחיסרון אינו קיים כלל". ובהמשך .. "סעיף 59 לחוק ...מדבר אומנם רק על 'נכס', אך הוא חל גם על ביטוח של כפל אחריות..." (דוד חשין עו"ד [כתוארו דאז], ביטוח כפל יתר, סעיף 59 לחוק חוזה ביטוח, התשמ"א- 1981 , משפטים יב ע"מ 365, ע"מ 394 , התשמ"ב ) בספרו ירון אליאס עומד על בעיתיות השיטה כשמדובר בפוליסות שנועדו לתכליות שונות ; "כאשר פוליסות הביטוח העומדות לדיון אינן חופפות (non-concurrent policies), עשוי להתעורר קושי בהפעלת שיטת יחס סכומי הביטוח. נניח לצורך הדוגמה, כי מבטח אחד מנפיק 'פוליסת הגג' המכסה סיכוני צד שלישי, ובכלל זה, חבות מעבידים, ואילו המבטח השני מנפיק פוליסה מצומצמת יותר המכסה חבות מעבידים בלבד; השוואת סכומי הביטוח של הפוליסות השונות תגרום במקרה זה לעיוות שכן הפוליסות נועדו בעיקרן לתכליות שונות. ודוק, בעיה זו אינה מיוחדת לביטוח כפל של אחריות. בעיה דומה מתעוררת גם בביטוח נכסים. עמדה על כך השופטת נאור בפרשת פרץ נ' קינן (בע"א 5464/00- הוספה שלי-כ.ל.). ובהמשך.. " 'המגן' ו'אליהו' ביטחו אפוא את המעבידה בביטוח כפל, הגם שהפוליסה של 'המגן' הגבילה את הכיסוי רק לנזקים שאירעו באתר העבודה, שם אכן התרחשה התאונה. השופטת נאור ציינה בפסק דינה כי הפעלת שיטת יחס סכומי הביטוח במקרה דנן, שמדובר בו בפוליסות שנועדו לתכלית שונה, גורמת לעיוות, אם כי, לדבריה, בהיעדר תשתית עובדתית הולמת בדבר עדיפותה של שיטה אחרת, אין כל דרך לנטוש את השיטה שקבע המחוקק בסעיף 59 (ד) לחוק". (הדגשות שלי-כ.ל.) (ירון אליאס, דיני ביטוח , כרך ב' מהדורה שנייה , ע"מ 1291 ) ולענייננו יפים דבריה של השופטת נאור בפסק דינה : "המחוקק קבע את אשר קבע לעניין ביטוח נכסים. השאלה היא אם לגבי ביטוח אחריות חל מבחן אחר מכוח הוראת סעיף 67, המחילה על ביטוח אחריות את הסעיפים 56, 59, 61, 62 'בשינויים המחוייבים' מסקנתי היא ש'המגן' לא הראתה לנו שמתחייב , או מתבקש, שינוי המחייב את המרת השיטה שקבעע המחוקק בסעיף 59 (ד) בשיטה אחרת שתוצאתה היא חלוקה שווה. כאמור, נמתחה ביקורת על שיטת ההשתתפות שקבע המחוקק בסעיף 59(ד), גם לגבי ביטוח נכסים. נניח לצורך העניין שהמבקרים צודקים. אף אם צודקים הם, הרי אין להמיר את השיטה בשל כך שיש עליה ביקורת. גם אין להמיר את השיטה דווקא בעניין ביטוח אחריות, כאשר הביקורת על השיטה אינה מוגבלת לביטוח אחריות. נוכל להמיר את השיטה בעניין ביטוח אחריות רק אם נמצא שממהותו של ביטוח אחריות, להבדילו מביטוח נכסים, מתבקשת שיטה אחרת. אם לא נפעל בדרך זו- נסיג גבולו של המחוקק". (בע"א 5464/00 פרץ ג.ג. מהנדסים בע"מ נ' קנין ע"מ 504 סעיפים 32,33) במקרה דנן, אין המדובר בביטוח אחריות ללא תקרת אחריות - שאם אכן היה מדובר בפוליסה (או פוליסות ) ללא תקרה ,היה מתבקש שינוי בשיטה שכן השיטה אינה ישימה. משלא נוכחתי כי הנתבעת הרימה את הנטל להוכחת טיעונה לעניין ביטוח המבנה כולו בשטח שנותר בגדר תעלומה בסכום עלום אשר מהם יש לגזור את ביטוח החנות כחלק מן המבנה - דוחה טענת הנתבעת. סוף דבר לאור האמור לעיל מקבלת את עמדת התובעת באשר לאופן חלוקת הנטל בין הצדדים. אשר על כן, מחייבת הנתבעת לשלם לתובעת את מלוא סכום התביעה, דהיינו, 10,713 ₪ בצירוף אגרת הגשת התביעה, שני אלה בתוספת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. כמו כן, הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות המשפט, לרבות שכ"ט עו"ד בסכום של 2390 ₪ בצירוף ריבית חוקית והפרשי הצמדה למדד החל מהיום ועד תשלום בפועל. חוזהפוליסהחוזה ביטוחביטוח כפל