תביעה לפיצוי נזקי גוף בגין אירוע תקיפה, לטענת התובע בדרכו לביתו בבית ג'ן עקבו אחריו הנתבעים, ובעת שנכנס לשער ביתו קיבל חבטה בראשו מאחור ובצוואר. בעודו נופל ארצה המשיכו הנתבעים בצוותא לתקוף אותו ולהכותו בכל חלקי גופו. לטענתו, מלבד חבלות שספג הושמעו כלפיו איומים ברצח. לשיטת התובע, התקיפה תוכננה ובוצעה כפעולת נקם בשל תלונות שהגיש כנגד הנתבע 1 בגין בניה לא חוקית, ואשר בעקבותיה נסגר עסקו של הנתבע 1 (להלן גם: "חאמד"). 2. בעקבות אירועים אלו הגיש התובע תלונה במשטרה. משנסגר תיק החקירה מחמת העדר ראיות מספיקות (החלטה מיום 10.11.09) הגיש התובע ערר והתיק נפתח לבירור מחודש. הוראה על חידוש החקירה ניתנה ב 01/2013 אך עד כה טרם הסתמנו התפתחויות בחקירה. בפועל לא עלה בידי התובע להציג תיק החקירה לבית המשפט. 3. בכתב הגנתם הכחישו הנתבעים לחלוטין דבר התרחשותו של האירוע הנטען. כל שטענו הנו, כי בין הצדדים נטוש סכסוך לאור בניה לא חוקית של התובע ובגין הוצאת צו הריסה כלפיו. לגרסתם, התובע חשד כי חאמד התלונן עליו, וכצעד של נקמה התלונן על חאמד שבנה עסק שלא כדין. בנוסף הגיש תביעות נוספות וכן תלונות סרק למשטרה על מנת לגרום נזק לחאמד. עוד נטען, כי לתובע עבר פלילי וכי בעבר הוא אשר הורשע בעבירת תקיפה שלא כדין. גם ביחס לאירוע זה נטען כי לא היו דברים מעולם, וכי מדובר בעלילה פרי דמיונו של התובע. 4. לראשונה בתצהיריהם העלו הנתבעים טענות חדשות ביחס לאופן התרחשות אירוע התקיפה. הנתבעים טענו, כי התובע הוא שתקף למעשה את חאמד, לאחר שחסם את דרכו ובעת שיצא את שער מגרשו (הממוקם בסמוך לבית התובע), וכי אחיו שנכח במקום, הנתבע 2 (להלן גם: "זיאד") נחלץ לעזרתו. טענות אלו לא הועלו בשום שלב בכתב ההגנה, אך הנתבעים הצהירו עליהם ושבו על כך בעדותם. התובע טוען כי מדובר בגרסה שבדו הנתבעים במענה לתביעה. גדר המחלוקת 5. גרסתם החדשה של הנתבעים, ובטרם נדון בה לגופה, מצמצמת את גדר המחלוקת אודות התרחשותו של מאורע אלים בין הצדדים במועד 30.6.2009 (על כך אין עוד מחלוקת) בסמוך לבית התובע. השאלות שנותרו לבירור הן מי תקף, מי הותקף ובאיזה אופן. דיון 6. כבר בראשית הדיון יצוין, כי העובדה שגרסת הנתבעים הובאה לראשונה בתצהיריהם ולא בא זכרה בכתב ההגנה, גם בהתעלם משאלת הרחבת חזית אסורה, מעוררת שאלות בדבר מהימנות הגרסה. הדברים אמורים בפרט לנוכח עדותו של חאמד, כי "סיפרתי בדיוק לעו"ד את האמת" (עמ' 38, ש' 11-13 לפר' הדיון מיום 29.3.2012). המדובר בעובדות מהותיות וברי כי דיווח לעו"ד אודות תקיפה מצדו של התובע דווקא, ראויה הייתה למצוא את מקומה בכתב ההגנה ללא כל ספק. הנתבעים לא הציגו כל סיבה לאי העלאת טענות הגנה מהותיות אלו בכתב ההגנה ולכך השלכה במישור המהימנות. לכך נשוב בהמשך. מסכת הראיות 7. התובע צירף לכתב הגנתו תעודת חדר מיון בביה"ח לגליל המערבי, נהריה- מיום 30.6.09 שעה 21:55 ומיום 1.7.2009 שעה 13:14 (לאחר הפניה ולאחר דיווח על החמרה במצבו: הקאות, סחרחורות) אישורי מחלה וכן דו"ח סיום טיפול פיזיותראפי. עוד צורפו אישור על הגשת תלונה בגין איומים ותקיפה וחבלה ממשית מיום 30.6.09 שעה 20.44; הודעה על החלטה שלא להוסיף ולחקור מחמת העדר ראיות (החלטה מיום 10.11.09); ערר על החלטה מיום 10.11.09 הנ"ל; החלטה מיום 4.1.10 לקבל את הערר ולהמשיך בפעולות חקירה; חוות דעת מומחה לכירורגיה אורטופדית. לתצהירו של התובע צורפו נוסף על אלה- פלט שיחות של חב' פלא' המעיד על כך שבוצעה שיחה ממכשירו למשטרת ישראל ביום 30.6.09 שעה 20:17; אישור מד"א על פינויו באמבולנס; העתק תמונות (מצולמות); תלוש משכורת; דו"ח רווח והפסד לשנת המס 2010. כמו כן הוגש תצהירה של אשתו אשר צירפה תלושי משכורת שלה. מטעם התובע העידו התובע ואשתו, כעדת ראיה שנכחה במקום. הנתבעים העידו אף הם. 8. לכתב הגנתם של הנתבעים וכן לתצהיריהם לא צורפו ראיות או מסמכים. הנתבעים הגישו חוות דעת נגדית מטעמם (בנוגע לנכותו של התובע בלבד). לראשונה במהלך עדותו, הציג חאמד אישור אשפוז מיום 30.6.2009 וכן אישורי מחלה (סומן נ/8). השאלה מדוע לא הוצגו אישורים אלו עובר להגשת כתב הגנה, ואף לא בשלב התצהירים לא הובררה, ויותר מכך נותרה השאלה מדוע אם אכן אושפז ונפצע חאמד בעקבות תקיפת התובע כטענתו, לא הגיש תלונה הדדית במשטרה או תביעה נזיקית בגין התקיפה הנטענת. לא כל שכן מדוע לא טען כל טענה שר כזו בכתב הגנתו. 9. ההסבר שסיפק חאמד בעדותו, כי "אני הזעקתי את המשטרה אבל לא הגשתי תלונה כי כיבדתי את המילה של האנשים שהבטיחו לעשות סולחה" (עמ' 41, ש' 20-21 לפר', הדגשה לא במקור), עומד בסתירה לטענה בתצהירו (סעיף 7 לתצהירו) כי לאור פניות של מכובדים ביטל את התלונה שהוגשה על ידו. למותר לציין, כי לא הוגשה כל ראיה להגשת תלונה בשלב זה או אחר, או כל ראיה להזעקת המשטרה על ידי חאמד בסמוך להתרחשות אירוע התקיפה על אף שהעיד "אני נשארתי באותו מקום ודיממתי ואז התקשרתי למשטרה" (עמ' 40, ש' 30-31 לפר', הדגשה לא במקור). מאידך, הציג התובע ראיה ליצירת קשר עם המשטרה עובר להתרחשות האירוע (נספח א' לתצהירו, פלט שיחות יוצאות ממכשיר הרשום על שמו בחב' פלאפון) ובהתאמה לעדותו (עמ' 18, ש' 19-20 לפר' הדיון מיום 15.3.2012). עוד יש לציין, כי בשום אופן לא הוכחה פניית מכובדים לחאמד על רקע התקיפה לכאורה (נ/7 אינו מהווה ראיה לכך, ובפרט משהעיד חאמד לגבי מסמך זה "אני לא זוכר אם זה לפני האירוע או לאחריו", עמ' 42 ש' 15-16 לפר'). 10. מתעוררת שאלה נוכח העובדה כי שעה שתלויה ועומדת תלונת התובע כנגד חאמד במשטרה, יאות לבטל- באופן חד צדדי- תלונה שהגיש, או לא להגיש תביעה שכנגד, שעה שחשוף הוא לתביעתו הנזיקית של התובע באותה עילה ממש. הדברים אמורים בפרט, משאין חולק, כי חאמד הגיש תובענה שעניינה סילוק ידו של התובע מחלקתו בת.א 22373-06-09 בו בחודש בו בוצע אירוע התקיפה הנטען בהליך זה (ר' מס' ההליך). טענת חאמד כי ביקש לסיים את המחלוקות ביניהם בדרכי נעם (פסקה 68 לסיכומי הנתבעים), דווקא לאחר שהותקף לכאורה על ידי התובע, אינה מתיישבת על רקע זה. 11. זאת ועוד, גרסת הנתבעים ועדויותיהם בדבר תקיפה מצד התובע לא נתמכה בראיות. הראיה היחידה- אישור אשפוז של חאמד מבית חולים זיו (אשר תוכנו כלל לא בהיר) הוגשה רק בשלב העדויות וכנגדה הוצג אישור אשפוז של התובע וראיות להמשך טיפול פיזיותראפי ומעקב. 12. בזהירות יצוין, כי כל שאלת אשפוזו ומצבו הרפואי של חאמד בערב האירוע לא הובררה. חאמד אמנם הציג אישור מבית חולים זיו בדבר אשפוז בערב האירוע (אישור לא קריא). עוד העיד חאמד כי הזמין אמבולנס. אך משנשאל, "אם הזעקת אמבולנס לא התפנית עם האמבולנס?" השיב "כי יכולתי לעמוד על הרגליים ולא רציתי לעשות הצגות אז אח שלי לקח אותי לבית החולים" (עמ' 41, 29-32 לפר' הדיון מיום 29.3.2012). כך שלא הוברר לשם מה הזעיק אמבולנס, אם בכלל; ואם הזעיק מדוע לא התפנה באמבולנס. 13. גם לגופו של עניין, נפלו סתירות בעדויות הנתבעים- חאמד בתיאור אופן התקיפה על ידי התובע העיד, כי "הוא תקף אותי מאחור עם מכות על הגב ועל הראש.. כל זה קרה ליד השער. השער היה סגור וזה קרה בכביש מחוץ לשער" (עמ' 40, ש' 1-15 לפר' הדיון מיום 29.3.2012, הדגשה לא במקור). גם סארי העיד, כי התובע תקף את אביו מאחור (עמ' 49, ש' 26-29 לפר' מיום 15.4.2013 ). לעומתם העיד זיאד, כי "..ראיתי שהוא תופס את חאמד על העמוד ונותן לן מכות. הוא דחף אותו לעמוד, הפנים של חאמד היו לרוכן, הוא דחף אותו בחזה, אחד מול השני. אני ראיתי את רוכן דוחף את חאמד... תפסתי את רוכן מאחור והזזתי אותו" (עמ' 53, ש' 11-16 לפר' מיום 15.4.2012, הדגשה לא במקור). כך ובעוד שהעידו חאמד וסארי כי התובע תקף את חאמד מאחור, העיד זיאד, כי התקיפה בוצעה פנים מול פנים כשחאמד ורוכן ניצבים אחד מול השני. משנשאל זיאד "איך הוא תפס אותו? אתה מוכן להדגים" הדגים- ת. מראה יד אחת שמאלית על החזה ויד ימינית מונפת באגרוף (עמ' 54, ש' 10-11 לפר' הדיון מיום 15.4.2012) גרסה זו לא בא זכרה בעדותו של חאמד וגם לא בעדותו של סארי, הגם שהעיד זיאד משנשאל "מתי שאתה הגעת למקום האירוע וראית שחאמד מתקוטט או תופס את התובע או התובע תופס אותו, איפה היה סארי באותו רגע?" והשיב "הוא בא איתי" (עמ' 54, ש' 5-7 לפר' מיום 15.4.2012). 14. עוד נפלו סתירות ביחס לאופן הגעתו של סרי לזירת ההתרחשות: כך ובעוד שהעיד סרי, כי "... אני חיכיתי לדוד שלי, בגלל זה לא נסעתי איתו. אני באתי עם הדוד שלי ורציתי לחזור איתו.." (עמ' 49, ש' 21-22 לפר' הדיון מיום 15.4.2012 להלן: "פר' 3"), העיד זיאד דודו, כי "אנחנו עבדנו במגרש, אני אישית מהבוקר. אחי ובן אחי הצטרפו אחר הצהרים. לפני כן אני עבדתי לבד. אני הגעתי למקום לבד עם הטרקטורים. בן אחי סארי הגיע בג'יפ עם אבא שלו אחרי הצהריים, לא איתי" (עמ' 53, ש' 4-6 לפר' 3). עוד ומלבד סתירות אלו, תמוה בעיני כי סארי ידע להעיד לפרטי פרטים בדבר אופן התרחשות התקיפה אך במענה לשאלות רבות בנוגע לשהותו בזמן הגעת המשטרה או האמבולנס וכיו"ב, השיב "אני לא זוכר" (ר' למשל עמ' 50 לפר'). 15. הללו מתווספים לעובדה, שלא ניתן להתעלם ממנה, כי כל הגרסה בדבר תקיפתו של חאמד על ידי התובע הועלתה לראשונה בתצהירים, ולא בא זכרה בכתב ההגנה. מדובר בגרסה שלא נתמכה בראיות למעט עדויות בעלי דין. הראיה היחידה בדבר פנייתו של חאמד לבית החולים באותו ערב הוגשה לראשונה בשלב העדויות, וממילא לכשעצמה אינה מלמדת על תקיפה מצד התובע דווקא. בהצטרף לסתירות שנפלו בעדויות הנתבעים ובפרט ביחס לאופן התרחשות התקיפה, נחה דעתי כי מדובר בגרסה שאינה מהימנה. 16. מאידך, גרסת התובע בכל הנוגע לתקיפתו על ידי הנתבעים נתמכה בעדותה של אשתו, עדת ראיה שנכחה במקום ההתרחשות לפחות בשלב בו הוכה בעלה (כך על פי עדות התובע ואשתו). אמנם אשת התובע לא נכחה בכל מהלך העניינים, שכן העידה כי פגשה בבעלה "בכביש הראשי איפה שעמד להיכנס לחצר על מנת להחנות את הטרקטור" (עמ' 26, ש' 4-7 לפר' מיום 15.3.12) וכי הזמן שחלף מרגע שנכנסה לביתה ועד לרגע שבו טוענת כי שמעה את הצרחות של בעלה הוא "עשר דקות, רבע שעה" (עמ' 27, ש' 19-21 לפר' מיום 15.3.2012). כן העידה, כי אחרי שראתה את הנתבעים תוקפים את בעלה עם הידיים "אני נכנסתי לבית שלי ולא ראיתי מה הוא עשה כי אני בכיתי וצעקתי ולא ידעתי מה אני עושה והשכנות הכניסו אותי לבית שלי..." (עמ' 28, ש' 14-17 לפר'). יחד עם זאת, העידה אשת התובע בדבר אופן התרחשות האירוע, כעדת ראיה שנכחה במקום; 17. אשת התובע העידה, כי נכנסה הביתה לצורך הכנת ארוחת ערב, "הוא צעק "עביר עביר עביר" ואני נבהלתי, פתחתי את הדלת וראיתי את שלושת האלה שתוקפים אותו" משנשאלה איפה הם תקפו אותו השיבה "הם עמדו בפנים החצר" ומשנשאלה "זה לא היה מול הבית?" השיבה "לא. זה היה בפינה. יש קיר מאבן איטלקית" (עמ' 27, ש' 17-33, עמ' 28, ש' 1 לפר' מיום 15.3.2012, הדגשה לא במקור). "באיזו סיטואציה הוא היה כשתקפו אותו?" ת. מדגימה כורע מעט ומגונן על הראש עם הידיים. "... הוא כרע מעט ומגונן על הראש וראיתי את מר זיאד נותן לו מכות וכולם מרביצים לו עם הידיים על הראש" (עמ' 28, ש' 5-9, שם). 18. עדותה של אשת התובע חיזקה את עדות בעלה, כי "הם הגיעו אלי כשאני נכנסתי הביתה. פתחתי את השער ונכנסתי פנימה... פתחתי את השער, נכנסתי כמטר וחצי והתחילו לתת לי מכות בצורה ברוטאלית ואכזרית" (עמ' 13, ש' 27-32 לפר' מיום 15.3.2013). "אחרי שתקפו אותי התחלתי לצרוח ולצעוק, קראתי לאשתי, היא ראתה איך תוקפים אותי. בזמן הצרחות שלה הצלחתי להתחמק מתוך הידיים שלהם וברחתי לכיוון האחים שלי" (עמ' 17, ש' 5-6 לפר'). 19. בניגוד לטענת הנתבעים באשר לסתירות בעדויות התובע ואשתו, לא מצאתי כי נפלו סתירות בעדויות התובע ואשתו בנוגע למקום בו שהה התובע בטרם הגיע לביתו (השווה עמ' 11, ש' 11-13 לפר' הדיון מיום 15.3.2012 אל מול עדות אשתו, עמ' 24 ש' 14-17 שם). כן לא נפלו סתירות בנוגע למרחק בו שהה התובע שעה שהבחין בנתבעים מצלמים אותו. התובע העיד, כי הבחין בנתבעים המסתכלים עליו במרחק של למעלה מ-100 מ' אך לא ראה את הנתבעים מצלמים מהמקום בו העמיס את העצים, הממוקם "100 מ', פחות אפילו" במרחק מביתו (עמ' 14, ש' 21-24, 31-32, שם). התובע העיד, כי הבחין בנתבעים שהם מצלמים אותו "במרחק של כ-10-12 מ' מהמקום שאני עומד והולך לכיוון הבית שלי" (עמ' 13, ש' 2-3, שם). עדותה של אשתו, כי אם נמצאת במרפסת הבית היא יכולה להבחין בבעלה הנמצא בחלקה השנייה, אך "הוא לא יכול להבחין שאני מביטה לעברו אלא אם כן אני מנופפת לו עם הידיים" (עמ' 27, ש' 4-8 לפר') עולה בקנה אחד עם עדות התובע בנוגע למיקום בו הבחין בנתבעים לעומת המיקום בו הבחין כי הם מצלמים אותו. 20. אמנם לא הוכח לי כי הנתבעים צילמו דווקא את התובע- אשת התובע לא נכחה באותה שעה בזירה ולא יכלה להעיד על כך. יחד עם זאת, גרסת התובע כי הבחין בנתבעים מצלמים בחלקה אותה שעה הוכחה כמהימנה- חאמד העיד כי צילם באותו ערב את החלקה, ולגרסתו- לצורך דיון בצו ההריסה שהתקיים יומיים לאחר מכן ועל מנת להוכיח לבית משפט, כי פינה את המקום (עמ' 36, ש' 10-23 לפר' מיום 29.3.2012). יותר מכך, חאמד הציג תמונות אותן צילם באותו ערב והעיד לגביהן, כי "בבית המסומן ב-X גר אחיו של התובע ובתמונה המסומנת XX גר התובע.. בתמונה נ/3 רואים בצד שמאל את ביתו של התובע ולידו הבתים של אחיו. אלה תמונות שצולמו לפני המכות והן צולמו כדי להוכיח שאני מפנה את המקום" (עמ' 36, ש' 15-17 לפר') כך שמלבד שהוכחה מהימנות גרסתו של התובע ביחס לצילום הנתבעים (ולפחות חאמד) בחלקה, הוכח מעל ומעבר כי חאמד צילם גם את בתי התובע ואחיו (!) עניין הנלמד גם מעיון בתמונות. כל זאת בעוד שמודים הנתבעים בסיכומיהם כי חאמד פעל כנגד התובע בגין דירתו "הלא חוקית" ובנוסף, כי הגיש כנגדו תביעה לסילוק יד מחלקתו בבית משפט זה (ת.א 22373-06-09) (פסקה 9 לסיכומי הנתבעים). גם מבלי לקבוע מסמרות בנוגע למטרת הצילומים, בפירוש הוכח כי חאמד עסק בצילום בחלקה, ובין היתר של בתי התובע ואחיו, בהתאמה לגרסת התובע כי הבחין בנתבעים "מצלמים" באותה שעה. 21. ודוק. עדותה של עביר כי לא הבחינה בקיומה של מצלמה על צווארו של מישהו (עמ' 28, ש' 12-13 לפר' הדיון מיום 15.3.2012) אינה ממוטטת גרסת התובע בנוגע לצילום הנתבעים אותו, כפי שמבקשים לטעון הנתבעים (פסקה 35 לסיכומי הנתבעים) אלא להפך- היא עולה בקנה אחד עם עדותו של חאמד, כי "צלמתי את זה בפלאפון שלי" (עמ' 36, ש' 13 לפר' הדיון מיום 29.3.2012). 22. אמנם התובע ואשתו העידו בצורה מהימנה כי שחזרו את המקרה ושוחחו עליו מאז שארע (עדות התובע- עמ' 17, ש' 32-33 לפר', עמ' 18, ש' 3-9 לפר' וכן עדות הנתבעת עמ'). [גם זיאד העיד כי שוחח עם חאמד על המקרה, לאחר עדותו של חאמד בבית המשפט (עמ' 56, ש' 27-33 לפר' מיום 15.4.2012)]. מכל מקום, דווקא משאין חולק כי באותו ערב "היו מכות" (עמ' 36, ש' 12-13, 18-19 לפר' הדיון מיום 29.3.2012 להלן גם: "פר' 2") וכי לכך קדמו צילומים שערכו הנתבעים בהתאמה לעדות התובע, וזאת בהצטרף לראיות שצורפו מטעם התובע ליצירת קשר עם המשטרה, לפינויו באמבולנס ולהפניה נוספת לבית החולים בגין תלונות על הקאות והחמרה במצבו, כאשר אל מול כל אלה גרסת הנתבעים קרסה, הגעתי לכלל מסקנה כי הנתבעים תקפו את התובע בערב 30.6.09, בהתאמה לגרסת התובע דווקא. 23. עוולת התקיפה מוגדרת בסעיף 23 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], כך: "23(א) תקיפה היא שימוש בכוח מכל סוג שהוא, ובמתכוון נגד גופו של אדם" כלומר, לעוולת התקיפה רכיב עובדתי ורכיב נפשי; כוונה. 24. בהעדר כל טענה להגנה עצמית, קנטור, אי שפיות ("אוטומטיזם") וכיו"ב טענות, ומשקרסה גרסת הנתבעים לתקיפת התובע אותם, נחה דעתי כי הנתבעים תקפו את התובע תוך שימוש בכוח כנגד גופו במתכוון, ובאופן שעולה לכדי תקיפה במשמעה על פי סעיף 23 לפקודת הנזיקין. 25. לסיום יצוין, ביחס לעברו הפלילי של התובע- אכן אישר התובע בעדותו כי פוטר משב"ס, וכי הורשע בעבר בתקיפה בנסיבות מחמירות (משפט שהסתיים בשנת 2004 בגין תקיפה משנת 1999) [עמ' 21, ש' 22-31 לפר' הדיון מיום 15.3.2012]. בנוגע להליך המתנהל כנגדו בגין הפרת צו שיפוטי העיד התובע "לא קיים הליך משפטי על הפרת הצו" ובהמשך "כמו שאמרתי, אני חי בשכונה שלכולם אין היתרי בניה" (עמ' 22, ש' 5-8 לפר'). 26. עובדות אלו, אכן מעידות כי התובע אינו "טלית שכולה תכלת". ואולם הן אינן משנות את העובדה, כי גם תקיפה כנגד התובע, באשר הוא, עולה לכדי עוולה נזיקית האסורה על פי חוק. שומה על בית המשפט לבחון כל מקרה לגופו, על פי נסיבותיו ומסכת ראיותיו. במקרה זה, גרסת הנתבעים התמוטטה. הגרסה בנוגע לתקיפת התובע, נתמכה בראיות ובמאזן ההסתברויות הוכחה כנדרש. 27. לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי התובע הותקף על ידי הנתבעים, שלושתם גם יחד, כשהם מכים וחובטים בו במתכוון. אחריות הנתבעים מטילה עליהם חבות לנזקי התובע בגין אירוע התקיפה מיום 13.12.03. 28. הצדדים מוזמנים לישיבת קדם משפט ליום 23.4.14 שעה 09:40, לקדם משפט דיון בשאלת גובה הנזק. משפט פליליאלימותנזקי גוףפיצוייםתקיפה