התובע נפגע בתאונת דרכים וסבל מ: 10% בשל הגבלה קלה בתנועות הצוואר (סעיף 37(5)(א) לתקנות) ו-2.5% בשל הגבלה קלה בתנועות הגב התחתון (סעיף 37(7)(א) לתקנות). ד"ר ולן מצא כי הנכות הכוללת בגב התחתון היא בשיעור 10% ברם שייך את מרביתה (7.5%) למצב קודם. התובע סבור כי המומחה קיפח אותו שכן יש לייחס את מלוא הנכות בגב התחתון לתאונה, ולכן הוא מבקש שיקבע כי הנכות הרפואית והתפקודית היא 19% לפחות. הנתבעת סבורה כי המומחה היטיב עם התובע משום שהעניק נכות בצוואר אף שהתובע לא התלונן על פגיעה צווארית והיא מוסיפה וטוענת שהנכויות כלל אינן תפקודיות משום שהתובע המשיך בשגרת חייו ואף התקדם מקצועית וכלכלית. נוכח המחלוקות זומן ד"ר ולן לחקירה וכן העיד התובע עצמו. בחקירתו עמד המומחה על חוות דעתו והסביר את מסקנותיו. המומחה העיד כי הנכות בצוואר ניתנה על-יסוד תלונות התובע שגובו ברישומים על בעיית צוואר אחרי התאונה וממצאי הבדיקה הקלינית שערך ובה נמצאה הגבלת תנועה קלה - 70 מעלות בסיבוב לימין במקום 80 מעלות בסיבוב לשמאל. המומחה שלל את טענת הנתבעת כי טווח של 70 מעלות הוא תקין. המומחה הסכים כי תלונות התובע בנוגע לצוואר הן מועטות אך הסביר שדי בתלונות מועטות אלו ובממצאי הבדיקה כדי לקבוע נכות רפואית וליחסה לתאונה. הנתבעת הציגה חוות-דעת אחרות בהן קבע ד"ר ולן אחוזי נכות נמוכים יותר, אך הוא הסביר שכל חולה נבדק לגופו ולא ניתן להקיש ממקרה למקרה. אשר לטענת התובע כי יש לייחס את מלוא הנכות בגב התחתון לתאונה - המומחה הצביע על מסמכים רפואיים המלמדים על קיומה של פגיעה בגב התחתון עוד לפני התאונה ועל כך שהפגיעה הקודמת היא הגורם העיקרי לנכות. המומחה הסביר כי החלטתו לייחס רבע מן הנכות לתאונה נבעה מהתרשמותו שחלה החמרה מסוימת במצב התובע אחרי התאונה, מהשוואת התלונות והממצאים הרפואיים לפני ואחרי התאונה, וממצאי בדיקתו הקלינית. חוות הדעת ועדות המומחה היו שתיהן בהירות, קוהרנטיות וסבירות. עמדתו גובתה בממצאי הבדיקה ובמסמכים רפואיים ונתמכה גם בחלק מעדותו של הנתבע 1 עצמו. לא מצאתי כל טעם שיצדיק סטייה ממצאיו ומסקנותיו של המומחה ושוכנעתי כי קביעותיו - הן אלו המטיבות עם התובע והן אלו שאינן מטיבות עימו - מבוססות היטב על ממצאי הבדיקה הקלינית ועל מסמכים ורישומים רפואיים שבתיק. אני מאמץ את עמדת המומחה כי הנכות הרפואית עומדת על 12.5%. כידוע אין דין הנכות הרפואית כדין הנכות התפקודית, ואף שהנכות הרפואית משמשת נקודת מוצא להערכת הפגיעה התפקודית אין זהות בין השתיים. בית-המשפט נדרש לבחון בנוסף לנכות הרפואית את מכלול הנסיבות המשפיעות על יכולתו של התובע שלפניו לתפקד ולהשתכר, ובכלל זה, בין השאר, טיב הנכויות ואופיין, גילו של הנפגע, השכלתו, כישוריו והשפעת פגיעותיו על תחום הכשרתו הספציפי. אם קיימות ראיות מצביעות על שינוי בפועל בשכרו של הנפגע עשוי נתון זה להוות מדד חשוב להערכת הפגיעה בכושר ההשתכרות (ע"א 3049/03 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב(3)792 [1995]; ע''א 2113/90 אדלר נ' סוכנויות דרום בע''מ [1992]; ע"א 6601/07 אבו סרחאן נ' כלל חברה לביטוח בע"מ [2010]). במקרה הנוכחי מדובר במגבלת תנועה קלה בצוואר ובתובע צעיר יחסית, שמאז התאונה התקדם בעבודתו ממפעיל מכונות למבקר איכות ושכרו לא נפגע וכנראה אף הושבח. התובע לא ראיות לגבי פגיעה בתפקודו ובעבודתו. תלונותיו מאז התאונה בודדות, לא הובאו ראיות לכך שנעדר מעבודתו. לא הובאו עדים ממקום עבודתו שיתמכו בטענה כי עבר תפקיד בשל מגבלותיו. ובפועל עלה כי הפגיעה המשמעותית יותר לעבודת התובע היא הפגיעה בגב התחתון שברובה אינה קשורה לתאונה. מדובר אפוא בשתי פגיעות קלות יחסית אך בעלות השפעה תפקודית שכן מגבלת תנועה בצוואר, גם אם קלה, היא בעלת השפעה מסוימת, בוודאי על תובע שנדרש לשבת מול מחשב זמן רב ועשויה לגרור עימה כאבים בצוואר ובראש. גם ההחמרה בגב התחתון פוגעת ביכולת התובע לשבת זמן רב או להרים משאות. גם אם השפעת הפגיעות כיום, כשהתובע צעיר ובריא יחסית, היא מצומצמת, סביר כי בעתיד היא תשפיע על תפקודו של התובע ועל אפשרויות קידומו המקצועי. בשקלול מלוא הנתונים שלעיל מצאתי להעריך את הנכות התפקודית במחצית מהנכות הרפואית - 6.25%. ראשי הנזק הפסד השתכרות לעבר: התובע לא הביא ראיות שיצביעו על הפסדי השתכרות בעבר. לא הוצגו תלושים מהתקופה הרלוונטית ולא הוצג אישור מעביד על העדרות מהעבודה. התובע לא הוכיח את תביעתו בראש נזק זה, ולפיכך לא נפסק פיצוי. הפסד השתכרות לעתיד: התובע לא הציג נתוני שכר עדכניים. שכרו נטו בפברואר 2012 (בחישוב ממוצע מאוקטובר 2011 ועד פברואר 2012) עמד על סך של 9,296 ₪, ומשוערך להיום: 9,637 ₪. הפסד השתכרות לעתיד עומד אפוא על סך של 159,107 ₪ (9,637*6.25%*264.16). הוצאות רפואיות: הוצגו קבלות בודדות על בדיקות וטיפולים בקופ"ח מסגרת חוק בריאות ממלכתי. התובע טוען כי נדרש לעבור טיפולי כירופרקטיקה וטיפולי אלטרנטיביים במסגרת פרטית, ברם לא צרף ראיות לכך שהטיפולים קשורים בתאונה. הואיל ובכל זאת קיימת פגיעה, סביר שהתובע נשא ויישא בהוצאות שונות כגון היטלי ביקור רופא ועלות רכישת תרופות נוגדות כאב ואולי גם טיפולים אלטרנטיביים למניעת כאב ולכן נפסק סכום גלובאלי של 5,000 ₪ לעבר ולעתיד. עזרת צד שלישי: ספק אם הפגיעות הקלות מחייבות עזרת צד שלישי כלשהו. סביר כי לאחר נזקק לעזרה מוגברת מסוימת ויתכן כי יזדקק לעזרה קלה ביותר בעתיד. נפסק סכום גלובאלי של 1,500 ₪. כאב וסבל: בהתאם לחוק עומד הפיצוי בראש נזק זה על סך 23,613 ₪. סיכום: נזקי התובע מס' 1 עומדים על סכום של 189,220 ₪. התובע 2 - מר גנאדי פרוסט התובע 2, יליד 23/4/82, כבן 31, מתכנת מחשבים בהכשרתו. במועד התאונה עבד כסטודנט. ד"ר גד ולן העריך כי כתוצאה מהתאונה נותרה לתובע 2 נכות של 10% בשל הגבלה קלה בתנועות הצוואר (סעיף 37(5)(א) לתקנות). המומחה ציין בחוות דעתו ובחקירתו כי הממצאים הקליניים מצביעים על מגבלת תנועה וכי התלונות החלו לאחר התאונה. מסקנות המומחה וממצאיו גובו במסמכים רפואיים ובעדות התובע. לא מצאתי כל סיבה לסטות מחוות דעתו של המומחה. אני מאמץ אפוא את עמדת המומחה כי הנכות הרפואית עומדת על 10%. בחינת הנכות התפקודית בעניינו של תובע 2 מובילה למסקנות דומות למסקנות אליהן הגענו בעניינו של התובע הראשון. מדובר בנכות קלה בטווח תנועות הצוואר ובפועל הנתונים מלמדים כי הפגיעה התפקודית כיום היא מינימאלית. התובע שהיה סטודנט בזמן התאונה השלים בינתיים את לימודיו, התקבל למשרה מלאה והשביח משמעותית את מעמדו המקצועי ואת בשכרו. אין כל ראיה לכך שהנכות פוגעת כיום בקידומו. תלונותיו מאז התאונה הן ספורות. לא הובאו עדים שיעידו על מגבלה. לא הוצגו ימי מחלה או העדרויות. לא הובאו ראיות לפגיעה בתפקוד היום יומי. המסקנה היא שהשפעת הפגיעה כיום היא מוגבלת, ברם אין ספק כי הנכות היא בעלת מאפיינים תפקודיים, בוודאי לתובע שנדרש לשבת מול מחשב זמן רב. גם אם השפעת הנכות כיום, כשהתובע צעיר ובתחילת דרכו, היא מינימאלית, אין לשלול, ואף סביר, שבעתיד היא תפגע בתפקודו באופן משמעותי יותר ועלולה גם להשפיע על דרכו המקצועית. כך, למשל, סביר שבמשך השנים יסבול התובע מדי פעם מכאבי צוואר וראש דבר שיקשה עליו לשבת מול מחשב. בשקלול מלוא הנתונים שלעיל מצאתי להעריך את הנכות התפקודית במחצית מהנכות הרפואית - 5%. ראשי הנזק הפסד השתכרות לעבר: התובע לא הביא כל ראיה שתצביע על הפסדי השתכרות בעבר, ולא הוצגו תלושים מהתקופה הרלוונטית שיתמכו בטענה כי נעדר מעבודתו. לפיכך לא נפסק פיצוי בראש נזק זה. הפסד השתכרות לעתיד: שכרו נטו בפברואר 2012, בהיותו כבן 30, עומד על סך של כ- 11,000 ₪. הפסד השתכרות לעתיד עומד אפוא על סך של 144,522 ₪ (11,000*5%%*262.76). הוצאות רפואיות: הוצגו קבלות בודדות על בדיקות וטיפולים בקופ"ח מסגרת חוק בריאות ממלכתי. התובע טוען כי נדרש לעבור טיפולי כירופרקטיקה וטיפולי אלטרנטיביים במסגרת פרטית, ברם לא צרף ראיות לכך שהטיפולים קשורים בתאונה. הואיל ובכל זאת קיימת פגיעה סביר שהתובע נשא ויישא בהוצאות שונות כגון היטלי ביקור רופא ועלות רכישת תרופות נוגדות כאב ואולי גם טיפולים אלטרנטיביים למניעת כאב, ולכן נפסק סכום גלובאלי של 5,000 ₪ לעבר ולעתיד. עזרת צד שלישי: ספק אם הפגיעות הקלות מחייבות עזרת צד שלישי כלשהו. סביר כי לאחר נזקק לעזרה מוגברת מסוימת ויתכן כי יזדקק לעזרה קלה ביותר בעתיד. נפסק סכום גלובאלי של 1,500 ₪. כאב וסבל: בהתאם לחוק עומד הפיצוי בראש נזק זה על סך 18,890 ₪. סיכום: נזקי התובע מס' 1 עומדים על סכום של 169,912 ₪. סוף דבר התביעה מתקבלת. הנתבעת תשלם לתובע מס' 1 סכום של 189,220 ₪ ולתובע מס' 2 סכום של 169,912 ₪. לסכומים יש להוסיף שכ"ט כדין והוצאות משפט בסך 3,000 ₪. הסכומים ישולמו תוך 30 יום ולאחר מועד זה ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין. צווארתאונת דרכים