הסכם אודות ביצוע עבודות חציבה באתר בית החולים רמב"ם בחיפה. התובעת לטענתה, שימשה כקבלן משנה מטעם הנתבעת, שהינה הקבלן אל מול חברת סולל בונה - מבצעת הפרוייקט. לטענת התובעת, התחייבה הנתבעת לשלם לתובעת עבור ביצוע העבודות סך של 20 ש"ח למ"ק חציבה. התובעת טוענת כי החלה בעבודתה וביום 20/12/09 הורתה לה הנתבעת להפסיקן בטענות תמוהות ולא מוצדקות בדבר עיכוב במהלך העבודה. התובעת טוענת כי הודיעה לנתבעת שהעיכוב נבע מהצטברות מים באתר, גורם אשר אינו תלוי בה. לטענת התובעת היא שיגרה עוד באותו יום לנתבעת הודעה בדבר סיבת העיכוב, אך הנתבעת עמדה על הפסקת עבודתה של התובעת. התובעת טוענת כי שיגרה אף הודעה בדבר הפסקת העבודה למזמינת העבודה - סולל בונה והוציאה את כל הציוד שלה וכליה מן האתר. התובעת טוענת כי דרשה להסדיר את שכרה וערכה מדידה בידי מודד מוסמך מטעמה וכי הלה בדק ומצא, כי התובעת חצבה 7018 מ"ק באתר ולפיכך חבה הנתבעת, לטענת התובעת, 140,360 ₪ לתובעת. לטענת התובעת, הנתבעת מסרבת לשלם את שכרה כאמור והפרה עמה את ההסכם ולפיכך היא חבה גם בפיצוי התובעת בפיצוי עבור נזקיה ע"ס 50,000 ₪. מכאן תביעת התובעת. הנתבעת אישרה כי אכן נחתם הסכם בין הצדדים, אך התובעת לא העבירה ציוד לשטח בסמוך לאחר חתימת ההסכם ואף לא החלה בביצוע העבודות כמוסכם ביום 1/11/09. לטענת הנתבעת היא נאלצה ביום 26/11/09 להתחיל בביצוע עבודות החציבה בעצמה ורק ביום 14/12/09 בשעות אחרי הצהריים הגיע לאתר העבודה עובד אחד מטעמה של התובעת בלווי מחפר זחלי, אשר לא היה מתודלק ואף לא היה ברשותו פטיש חציבה כי אם כף חפירה בלבד. לטענת הנתבעת, עוכבו העבודות מטעמה של התובעת בכל פעם בשל סיבה אחרת, דוגמת פיצוץ בצינור ההידראולי של המחפר, חסרים של שמן וסולר, איחורים של עובד התובעת והעדר ציוד חציבה. לטענת הנתבעת ביצעה התובעת בין התאריכים 14/12/09 ל 20/12/09, שני ימי עבודה בפועל, בהם לא נחצב על ידה דבר אלא נאספה אשפה בנפח פעוט בלבד. הנתבעת טוענת כי נאלצה לצורך קדום העבודות ועמידה בלוח הזמנים אל מול מזמינת העבודה, לבצע עבודות חציבה בעצמה ואף סיפקה לתובעת סולר לתדלוק המחפר היחיד אשר היה בשטח מטעמה של התובעת ולא שולם לה בעבורו בידי הנתבעת. לטענת הנתבעת, דווקא התובעת היא אשר הפרה את ההסכם ומנהלה של התובעת הוא אשר דרש את ביטול ההסכם והכפיש שמה של הנתבעת. לטענת הנתבעת, הסיבה האמתית לאי ביצוע העבודה בידי התובעת נעוצה בהעדר ציוד מתאים. עוד טוענת הנתבעת כי תחשיב המודד מטעמה של התובעת מופרך ואינו תואם את התנאים המצויים בשטח ואף לא נוהל על ידה יומן עבודה, בניגוד להתחייבותה, כך שניתן היה לבחון את התקדמות עבודתה. הנתבעת טענה איפוא כי יש לדחות את תביעת התובעת ואף הגישה מטעמה תביעה שכנגד. בתביעה שכנגד טענה הנתבעת כי נגרמו לה נזקים כתוצאה ממעשי ומחדלי התובעת וכי היא נאלצה להיערך על מנת להשלים את העבודה לה התחייבה אל מול מזמינת העבודה, מבלי שהיה בידה סיפק על מנת לעשות כן, מראש. הנתבעת טענה כי נאלצה לשכור כלי עבודה, לא הייתה יכולה לקבל על עצמה בתקופה זו ביצוע פרויקטים נוספים, נמנעו ממנה רווחים צפויים והתובעת נותרה חבה לה אף בגין 750 ליטר סולר שבהם תודלק רכבה. הנתבעת אף טענה כי מגיע לה פיצוי בגין הפרת ההסכם בידי התובעת והעריכה נזקיה בסך של 511,252 ₪. התובעת טענה כי כתב התביעה שכנגד נועד אך ורק לשמש משקל נגד לתביעתה שלה והכחישה את הנזקים האמורים בכתב התביעה שכנגד באופן כללי, כמו גם שבה וטענה כי הנתבעת היא זו אשר הפרה את ההסכם בין הצדדים. דיון : תוכן החוזה בין הצדדים : אין מחלוקת בין הצדדים באשר לתוכן החוזה. בהתאם להסכם אשר נחתם בין הצדדים ביום 14/10/09 (נספח ב' לכתב התביעה שכנגד - נספח להסכם עם קבלן המשנה), התחייבה התובעת להתחיל בעבודות חציבה במגרש בית החולים רמב"ם ביום 1/11/09 ולסיימה ביום 15/3/10. הדגש בהסכם בין הצדדים היה כי לוח הזמנים הנקוב הינו בעל חשיבות עליונה משום שהנתבעת התחייבה אל מול הקבלן הראשי לעמידה בלוח זמנים משלה. התובעת התחייבה לסיים את חציבת מחצית המגרש בתוך ארבעה חודשים מיום 1/11/09. הנתבעת מאידך התחייבה לשלם סך של 20 ש"ח למ"ק כנגד ביצוע עבודת החציבה של התובעת ומילוי כל התחייבויותיה בהתאם להסכם בין הצדדים. האם הופר ההסכם ובידי מי מהצדדים ? התובעת טוענת כי ההסכם הופר בידי הנתבעת כאשר זו הודיעה לה על הפסקת עבודתה באתר. הנתבעת טוענת כי דווקא התובעת היא זו אשר הפרה את ההסכם כבר למן תחילת עבודתם המשותפת, כאשר לא עמדה בלוח הזמנים אשר נקבע בהסכם ביניהן ובהתחייבויותיה בהתאם לאותו ההסכם. מן הראיות אשר הוצגו בפני בית המשפט ולמשמע העדויות אשר נשמעו בפניו, עולה תמונה עגומה באשר להתנהלות התובעת דווקא. מעדותו של מנהל התובעת עצמו, עולה כי על אף הדגש אשר ניתן לעמידה בלוח הזמנים בהסכם בין הצדדים, התובעת איחרה בכניסתה לעבודה באתר רמב"ם ובמקום להתחיל בהתאם להסכם ביום 1/11/09, החלה בעבודתה, לטענת מנהל התובעת ביום 8 או 9 לחודש 11/09. וכך העיד מנהל התובעת "הוא פשוט שדרש ממני להיכנס, נכנסתי שבוע אחרי. הדרישה הייתה ב 1/11 ואו ב 8 או ב 9 .11 נכנסתי." (ראה עמ' שורות 24-25 לפרוטוקול). מנהל התובעת תלה את העיכוב בכניסה לעבודה במפלס המים במגרש אשר היה גבוה ולא אפשר לטענת מנהל התובעת לעבוד בחציבה. התובעת, על אף שחויבה בניהול יומני עבודה בהסכם בין הצדדים, לא ניהלה יומני עבודה ולפיכך אין תיעוד לטענותיה של התובעת בדבר מפלס המים הגבוה ולמעשה עדויות נוספות, כמו גם יומנים מטעמה של חברת הניהול אשר הייתה בשטח, סותרים את הטענה בדבר מועד כניסת התובעת לעבודה באתר. יומני העבודה אשר הוצגו כראיה (נספח ב' לנ/2) מעידים על כך כי באתר התנהלה עבודה שוטפת, ללא הפרעה בשל מפלס מים גבוה אשר הציף לטענת התובעת את השטח. כך, אף אין כלל תיעוד לעבודת באגר מטעמה של התובעת, בוודאי לא במועדים הנטענים על ידה. הדבר תואם את עדות מנהל הנתבעת אשר העיד כי התובעת החלה בעבודתה רק ביום 15/12/09 "הוא לא הגיע ביום שהוא טוען לו ב 1/11 אלא ב 15/12/09. הוא הגיע באיחור של חודש וחצי והוא מעולם לא עבד חודש וחצי "(ראה עמ' 20 שורות 10-12 לפרוטוקול). "כלי שלא מתאים הגיע לעבודה ב 15/12" (ראה עמ' 22 שורות 7-8 לפרוטוקול). גם חוות דעתו של המהנדס מר המר מנחם (נ/2) אשר בחן היטב את יומני העבודה של האתר, מאשרת את כניסתה של התובעת לעבודה באיחור. המהנדס עמד על חוות דעתו וזו נותרה איתנה אף לאחר חקירתו הנגדית. לחוות הדעת אף צורפו תמונות (נספח א לנ/1) מיום 1/11/09 המעידות כי לא היה מפלס מים גבוה בכל האתר, כנטען בידי מנהל התובעת, כי אם היו חלקים יבשים אשר ניתן היה לעבוד בהם "רציתי להראות בתמונות האלה שבחלק מהאתר יש מים וחלקו יבש" (ראה עמ' 28 שורה 22 לפרוטוקול). כך העיד אף מנהל הנתבעת אשר נשאל אם מפלס מים גבוה היה הסיבה לעיכוב התובעת וענה "בשום פנים ואופן לא" (ראה עמ' 19 שורות 27029 לפרוטוקול). אף עדות מהנדסה הראשי של צמנטכל - מר אסף ענבר, אשר הובא מטעמה של התובעת לא סייעה בעדה שכן הלה לא יכול היה להעיד על אודות המועד המדויק של כניסת התובעת לעבודה באתר "אני זוכר שהיה כלים, לא יכול להגיד לך כמה ומתי" (ראה עמ' 10 שורה 32 לפרוטוקול). התובעת החלה עבודתה באיחור באתר וזאת בניגוד למוסכם בין הצדדים. טענותיה כי הדבר התחייב בשל מפלס מים גבוה באתר שמנע ממנה את תחילת העבודה, נטענו בלא ראיה של ממש לתמיכה בהן וטענה זו נסתרה בחוות דעת המומחה מטעמה של הנתבעת כמו גם בעדויות אשר פורטו להלן. הנתבעת טענה כי גם כאשר נכנסה התובעת לעבודתה באתר, הובא על ידה לעבודה באגר אחד בלבד, אשר לא צויד כראוי לעבודה שלשמה הגיע ויתרה מכך, לטענת הנתבעת היא נאלצה אף לספק לבאגר מטעמה של התובעת סולר לתדלוק. מנהל התובעת אשר נשאל על כך מפורשות, ענה תשובות מתנגחות ומתחמקות "זו בדיחה, זה יום עבודה, אם הוא נתן לי 700 ליטר ליום אחד עבודה שאולי לא הבאתי את המפעילים, אז למה לא קיזזת אותם ממה שביצעתי. אם זה ככה אתה מודה שעבדתי שם , לא שילמת לי שקל אחד....יכול להיות שלא הייתה לי המיכלית באותו היום והייתי חייב לקחת מהם. המיכלית נמצאת בחוץ בחניה." (ראה עמ' 4 שורות 1-7 לפרוטוקול). את טענותיה של התובעת אשר היוו את הבסיס לתביעתה, ניתן היה להוכיח על הנקלה תוך הבאת מפעילי אותו ציוד מטעמה לעדות, אשר יעידו בדיוק אימתי נכנסו לעבודה, כמה ימים עבדו ובאילו כלים וציוד השתמשו. לו הייתה התובעת מנהלת יומני עבודה בהתאם להסכם בין הצדדים, היה הדבר מסייע לה להוכחת תביעתה, אלא שכאשר נשאל מנהלה של התובעת מדוע לא קיים חובתו זו על פי ההסכם השיב "כי אני עובד לפי קוב מדוד" (ראה עמ' 5 שורות 1-3 לפרוטוקול). מעדות מנהל הנתבעת עולה כי אף לא הובאו כלי עבודה בכמות מספקת על מנת לבצעה וזאת על אף האמור בהסכם בין הצדדים "הוא לא יכול לעשות דבר על דעת עצמו, אלא הכל באישור שלי, לרבות הציוד. הוא צריך להביא כמות מספקת של ציוד... אני מפנה לנספח א/23 סעיף 1.5.4 כתוב, כלים בהתאם לצורך" (ראה עמ' 21 שורות 27-31 לפרוטוקול). "מאחר ואחרי חתימת החוזה איתו וגם לפני זה, חשבתי מה צריך לעשות ולהביא והגעתי למסקנה שצריך 6 כלים ושני שופלים להעמסה..." (ראה עמ' 22 שורות 15-19 לפרוטוקול). ברור איפוא כי לא ניתן לבצע את העבודה הנדרשת בהתאם להסכם בין הצדדים באמצעות באגר אחד או שניים כנטען בידי התובעת. התובעת בחרה שלא להביא עדויות העובדים מטעמה ולא לנהל יומני עבודה והימנעות זאת מהבאת הראיות התומכות בתביעתה עומדת לה לרועץ ומהווה חיזוק לראיות הנתבעת בעניין, העולות מיומני העבודה באתר(נספח ב לנ/2). מכלל האמור לעיל עולה כי דווקא התובעת היא זו אשר הפרה את ההסכם בין הצדדים בכך שלא עמדה בלוח הזמנים אשר הותווה בהסכם ועליו התחייבה, החלה בעבודתה באיחור ללא כל הצדקה, בלא ציוד מתאים ומספיק על אף הוראות ההסכם ולא עמדה בהספק העבודה אשר לו התחייבה בהסכם בין הצדדים. על רקע הדברים האמורים, נערכה ביום 20/12/09 פגישה בין הצדדים באתר ושני הצדדים מסכימים כי באותה הפגישה, התובעת עמדה על ביטול ההסכם ואילו הנתבעת הסכימה לכך, על מנת לקדם את העבודה אל מול הקבלן הראשי ושלא להפר את חיוביה אל מולו. הצדדים הודיעו זה לזה הדדית במכתביהם מאותו היום (נספח ב' לת/1 וכן נספח ד לנ/1), כי עבודת התובעת באתר מופסקת. האם זכאית התובעת לבטל את ההסכם ומהן זכויות הצדדים הנובעות מביטול זה ? התובעת טענה כי עקב הפרת ההסכם בין הצדדים על ידי הנתבעת מגיעה לה השבת הכספים, חלף העבודה אשר ביצעה בשטח עבור הנתבעת. אלא שכפי שכבר קבעתי לעיל, לא הנתבעת היא זו אשר הפרה את ההסכם, כי אם התובעת היא המפרה את תנאיו. סעיף 7(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א 1970 קובע כי "הנפגע זכאי לבטל את החוזה אם הפרת החוזה הייתה יסודית". משכך, הזכות לביטולו של ההסכם עם התובעת, הינה לנתבעת וזו בחרה , על מנת להקטין נזקיה כתוצאה מהתנהלות התובעת, להסכים לביטולו של ההסכם בין הצדדים. לתובעת אין מגיעה כלל השבה שכן הזכות לביטול ההסכם עקב הפרה יסודית עומדת לנתבעת. סעיף 9 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) קובע כי "משבוטל החוזה, חייב המפר להשיב לנפגע מה שקיבל על פי החוזה, או לשלם לו את שוויו של מה שקיבל אם ההשבה הייתה בלתי אפשרית או בלתי סבירה או שהנפגע בחר בכך ; והנפגע חייב להשיב למפר מה שקיבל על פי החוזה, או לשלם לו את שוויו של מה שקיבל אם ההשבה היתה בלתי אפשרית או בלתי סבירה או שהנפגע בחר בכך". הזכות להשבה קמה איפוא, עם ביטול החוזה מחמת הפרתו. ראה בע"א 423/80 אבדני נ. קסוטו פ"ד לז(1) 701. האם התובעת הוכיחה כי היא זכאית לשכרה הנתבע, בהתאם להסכם? התובעת טוענת כי ביצעה עבודת חציבה של 7018 מ"ק ולפיכך בהתאם למחיר אשר נקבע בהסכם בין הצדדים של 20 ₪ למ"ק, הרי שעל הנתבעת להשיב לה סך של 140,360 ₪. התובעת התבססה על חוות דעת מודד מטעמה, שלטענתה ביקר באתר העבודה לפני תחילת העבודות ולאחרי עזיבת התובעת את האתר. המודד מטעמה של התובעת, מר אסלאם יונס, הגיש את המדידות מטעמו (ת/2) והתייצב לחקירה אודותיהן. מחקירתו עלה כי איש לא הדריך אותו באשר לערימות החומר הנחצב שעליו למדוד ויתכן בהחלט כי נמדדו על ידו ערימות אשר כלל לא נחצבו בידי התובעת, אלא שבידי קבלן אחר אשר עבד אותה העת בשטח בחציבה. "ש. על הערימה היה שלט מי ערם את הערימה ת. אני לא יודע לענות לך. ש. בכלל לא מדדת את השטח אלא רק את הערימות ת. כי זה מה מה שהוא חצב". לא ניתן איפוא, לקבל את חוות דעת המומחה כמעידה על כמות החומר הנחצב בידי התובעת. יתרה מזו, הכמויות הנטענות בידי התובעת אינן תואמות להספק הכלים מטעמה אשר עבדו בשטח בפועל. מנהל התובעת העיד כי הספק של באגר אחד עומד ע"ס של 350 מ"ק ליום לכל היותר (ראה עמ' 3 שורות 19 עד 21 לפרוטוקול). בהנחה כי נקבל את טענותיה של התובעת לפיה עבדו בשטח שני באגרים מטעמה, הרי שהספקם ליום אמור להיות 700 קוב ואף אם נרחיק ונקבל טענותיה כי עבדה באתר רמב"ם חודש ימים (כ 21 ימי עבודה) הרי שהתובעת אמורה הייתה לבצע חציבה של כ 15,000 קוב ואילו תביעתה עומדת למרבה הפליאה, על אף הנתונים אשר הציגה על סך של 7018 מ"ק בלבד. חישוב פשוט זה מוסיף לחוסר המהימנות של טיעוני התובעת בדבר העבודה אשר בוצעה על ידה. מנהל התובעת התקשה להסביר את סבירות הנתונים אשר סיפק, באשר להספק כלי העבודה מטעמו וכאשר עומת עם תוואי השטח המאפשר הספק חציבה של 100 מ"ק הוא עמד על דעתו כי 100 מ"ק ניתן לעשות עם פטיש חציבה ואילו הכלים מטעמו תפוקתם מגיע ל 300 מ"ק (ראה עמ' 8 שורות 4-10 לפרוטוקול). כאשר עומת מנהל התובעת אף עם צריכת הסולר של שני הכלים אשר לטענתו, עבדו בשטח מטעמו ואינה תואמת את הספק העבודה הנטען על ידי התובעת, הוא שב וחומק ממתן מענה מדויק ומצהיר "זה לא היקף אדיר בכלל, זה היקף של 7000 קוב, זה בגודל של החדר הזה. אל תראה לבית משפט שזה הרבה, זה כלום. צריכת הסולר זה מה שמגיע לי, זה מה שביצעתי בפועל , לא באתי לסחוט אותם. אני לא צריך אותם. אין בן אדם שבא לתבוע אם לא מגיע לו. זה באגרים איזה אסמכתאות אני אמציא, אתה יכול לשאוב את זה ממשרד התחבורה" (ראה עמ' 9 שורות 1-2 לפרוטוקול). מנהל התובעת שב והפנה לחוות דעת המומחה מטעמו, אשר כאמור לא הציגה ראיה להיקף העבודה שבוצעה בידי התובעת. את אותן תמיהות אשר הועלו בחקירת מנהל התובעת, העלה אף המומחה מטעמה של הנתבעת בחוות דעתו (נ/2) וזו כאמור לא נסתרה גם בעניין זה, אף בחקירתו הנגדית. דווקא מומחה הנתבעת העריך בחוות דעתו את העלות היומית לכלי עבודה של התובעת בשטח וחישב כי עבור שלושה ימים בהם עבד הבאגר מטעמה של התובעת בפועל בשטח העלות הייתה 8100 ₪, ברם התובעת כאמור, על פי ההסכם אמורה לקבל על פי כמות החומר הנחצב ולזאת לא הביאה התובעת נתונים מוצקים. לא הוכח איפוא בידי התובעת מהי העבודה אשר בוצעה על ידה, עבור הנתבעת ומשהתובעת עצמה הפרה את ההסכם בין הצדדים כפי שנקבע לעיל, הרי שאין כלל מקום לקבל תביעתה בכל הנוגע לפיצוי בהתאם להסכם, מה גם שלא הובהר כלל בתביעת התובעת ולא הובאו כל תימוכין בהסכם בין הצדדים, לאופן שבו חושב אותו הפיצוי הנדרש. תביעת התובעת הן בגין עבודות החציבה שביצעה והן בגין הפיצוי הנדרש, נדחית בזאת. ויודגש, אף לו הייתה מתקבלת דרישת התובעת להשבה של העבודות אותן ביצעה, מחמת הצדק, הרי שתביעתה זו, בגין העבודה המועטה שבוצעה בשטח (וכאמור, כלל לא הוכח היקפה, אם בכלל) הייתה נבלעת בגדרי התביעה שכנגד אשר הגישה הנתבעת כפי שיבואר להלן. באשר לתביעה שכנגד : אין חולק באשר לחבותה של התובעת כלפי הנתבעת בהתאם להסכם ביניהן. הנתבעת טוענת כי כתוצאה מהפרתו של ההסכם בידי התובעת, נגרמו לה נזקים בגין הפסד רווח צפוי עקב פער תעריפי החציבה בסך 307,661 ₪. עוד טוענת הנתבעת, כי לא הושבה לה תמורתו של הסולר אשר סיפקה לתובעת בסך 3591 ₪ וכי על התובעת לפצותה בגין הפרת ההסכם ובכלל זאת לשלם לה את הפיצוי המוסכם בסך 9000 ₪ לכל יום פיגור בלוח הזמנים ובסה"כ 200,000 ₪. אשר לטענה בדבר הפסד הרווח הצפוי - הנתבעת טוענת כי חצבה נפח כולל של 86,600 מ"ק וכתוצאה מכך שעשתה עבודה זו בעצמה בעלות של 23 ₪ +מע"מ למ"ק ולא באמצעות התובעת, נמנע ממנה רווח צפוי של 3ש"ח +מע"מ לכל מ"ק. אלא שלא הובאה בפני חוות דעת מודד מוסמך מטעמה של הנתבעת אשר תעיד על כמות החציבה שביצעה היא עצמה ומשכך לא הוכיחה הנתבעת רכיב זה בתביעה שכנגד ויש לדחות התביעה שכנגד לעניין זה. אשר לטענה בדבר התדלוק בסולר - הרי שכאן הודה מנהל התובעת בפה מלא כי אכן תודלק הבאגר בסולר בידי הנתבעת (ראה עמ' 4 שורות 1-7 לפרוטוקול) ואף לא הכחיש כלל כי לא שילם עבור הסולר אשר ניתן לכלי העבודה מטעמו. מנהל התובעת הציע לקזז חוב זה כנגד חבותה הנטענת של הנתבעת. אלא שכאמור, חבות זו של הנתבעת לא הוכחה ולהיפך, הנתבעת הוכיחה כי התובעת חבה לה בגין הסולר ולפיכך, יש לחייב את התובעת בתשלום הסך של 3591 ₪ , כערכם נכון ליום הגשת התביעה , בגין הסולר אשר ניתן לתובעת בידי הנתבעת. אשר לטענה בדבר הפיצוי על הפרת ההסכם - עיון בהסכם בין הצדדים מעלה כי אכן סוכם על תשלום בסך 9000 ₪ לנתבעת עבור כל יום פיגור אשר יגרם בלוח הזמנים של הפרויקט בביה"ח רמב"ם. בהתאם לאשר הוכח בפני, הרי שהתובעת אכן התייצבה לעבודתה באיחור ולא עמדה כלל בלוח הזמנים הנקוב בהסכם בין הצדדים. לא ניתן לקבוע כי נגרמו 20 יום של פיגור בלוח הזמנים, באשר העבודה כלל לא הושלמה, לא בהתאם ללוח הזמנים הנקוב בהסכם ובכלל. אף לא ניתן לקבוע איזה פיגור נגרם בעמידת הנתבעת בלוח הזמנים אשר הוכתב לה בידי צמנטכל- הקבלן הראשי, שכן לכך לא הובאה כלל ראיה מטעמה של הנתבעת ולפיכך לא ניתן יהא לחשב באופן זה את הפיצוי המוסכם המגיע לנתבעת.יחד עם זאת, כפי שקבעתי לעיל ההסכם בין הצדדים הופר הפרה יסודית בידי התובעת ומשכך מגיע לנתבעת פיצוי בגין ההפרה ואני אומדת אותו בסך של 10,000 ₪. סוף דבר, תביעת התובעת נדחית. התביעה שכנגד מתקבלת חלקית באופן שהתובעת תשלם לנתבעת סך של 3591 ₪, כמפורט לעיל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה שכנגד (19/10/11) ועד ליום התשלום המלא בפועל וכן תשלם לנתבעת 10,000 ₪, פיצוי בגין הפרת ההסכם, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה שכנגד(19/10/11) ועד ליום התשלום המלא בפועל. התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בגין התביעה והתביעה שכנגד ובכלל זאת שכר טרחת המומחה מטעמה, בסך של 14,500 ₪ ובשכר טרחת עו"ד בסך 10,000 ₪ בצירוף מע"מ . הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. חוזהרפואהבית חוליםכרייה וחציבה